פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 230
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, כ"א בתמוז התשפ"ו (06 ביולי 2026), שעה 10:30
סדר היום:
<< נושא >> 1. המאבק באלימות כלפי נשים ורצח נשים << נושא >>
<< נושא >> 2. סטטוס פתיחת תחנות טיפות חלב והפעלת פרויקט המגשרות בנגב << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
מוזמנים:
לילך וגנר
–
ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים
דניאל רז
–
ממונה ארצי מעמד אישי, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
רחל ספירו
–
עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים
סאיד תלי
–
מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
שמוליק חלק
–
מנהל תחום פ"א נוער צעירות וצעירים - מינהל תקון, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אילנה גנס
–
אחות מפקחת ארצית חטיבת בריאות הציבור, משרד הבריאות
כנרת מנגן אלמליח
–
מנהלת אגף תיאום ותכלול מערכתי, המשרד לביטחון לאומי
סנ"צ ענת יקיר בלום
–
רמ"ד נפגעי עבירה ומשפחה, משטרת ישראל
סג"ד לילך עטייה
–
מ' יח' משגב, שירות בתי הסוהר
עליזה אדרי אמיתי
–
סגנית מפקדת יחידת משגב, שירות בתי הסוהר
אושרה פטל-רוזנברג
–
ממונה במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה
הילה בוסקילה
–
עו"ד, הנהלת בתי המשפט
אפרת פילזר ביזמן
–
נציבות זכויות נפגעי עבירה
לילי בן עמי
–
מנכ"לית, פורום מיכל סלה
דרור רוזנברג רם
–
ראש מטה, פורום מיכל סלה
לרה צינמן
–
יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות
רבקה ליאון זדה
–
רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים
רחלי סונגו
–
מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל
שיא דרייגור קדמן
–
מנהלת פרויקטים בשדולת הנשים, שדולת הנשים בישראל
מאירה בסוק
–
יועצת משפטית, נעמ"ת
לילי הלפרין
–
ראש המרכז, מרכז אמת לסובלנות
רוחמה גמרמן
–
יו"ר, פורום של תקווה
איילת רזין בית אור
–
מנהלת קרן ניצן, ההסתדרות הציונית העולמית
ד"ר יעל פרואקטור
–
מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, מרכז אדווה
פרופ' שלוה וייל
–
מנהלת, התצפית הישראלית על רצח נשים
ורדית דנציגר
–
מנכ"לית, עמותת ל.א. (לא לאלימות נגד נשים) בישראל
ענבל וייס
–
סמנכ"לית קשרי קהילה ודוברת, עמותת בת מלך - מקלטים לנשים דתיות
מוריה רודל סילפן
–
מנכ"לית, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות
יעקב מלכה
–
אבא של ליה מלכה ז"ל
יהודית מלכה
–
אימא של ליה מלכה ז"ל
תום ניסני
–
בן דודה של ליה מלכה ז"ל
דיקלה כהן
–
נפגעת אלימות
חיים גמליאל
–
אבא
אורטל אזולאי
–
אימא
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> המאבק באלימות כלפי נשים ורצח נשים << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני פותחת את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אנחנו מתכנסות היום לדיון מאוד מאוד קשה אבל הכרחי על המאבק באלימות כלפי נשים, רצח נשים, נושא שאני חושבת שבעשרת החודשים שיש לי את הזכות לעמוד בראשות הוועדה זה הנושא העיקרי שעסקנו בו, מרבית הדיונים שלנו בנושא הזה. והיום במרכז הדיון עומדת משפחתה של ליה עופרי מלכה, זיכרונה לברכה. תודה רבה שבאתם.
ליה, זיכרונה לברכה, נרצחה בתחילת חודש יוני בפיצוץ מטען של חצי קילו ברכב שלה, זה קרה בנתיבי איילון. ליה הייתה רק בת 35, והשאירה אחריה ילדה בת שנתיים, שמי שמגדלת אותה מאז הרצח זו אחותה.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא אחותה?
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
אני ואשתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתה, האבא? שלום, תודה שבאתם.
בחודשים שקדמו לרצח נשלחו לליה וגם לבני המשפחה שלה שורה ארוכה של איומים מפורשים מצד הפרוד שלה, חן כהן. בני המשפחה פנו למשטרה שוב ושוב ושוב והתלוננו, אך לדבריהם, ותכף אנחנו נשמע אותם, ובטח במבחן התוצאה, לא ניתן מענה מספק. אני רוצה רק להבהיר, מדובר בעשרות רבות של הודעות מאיימות, 95 הודעות בערב אחד, בסך הכול 157 הודעות איומים שנשלחו לליה ומשפחתה, גם לאחר שהוגשו תלונות. זאת אומרת, היה ברור שהפרוד לא סופר את המשטרה, כי הוגשו תלונות והוא המשיך והמשיך והמשיך לאיים.
בין היתר כתב כהן לבני המשפחה, שימו לב לציטוט: "תפתחו את העיניים בלילה, תעברו מהארץ, המשטרה לא תעזור לכם, אני אשב בכלא 200 שנה אם צריך". אין איום יותר מפורש מזה. והוסיף: "שן תחת שן, עין תחת עין, ילדה תחת ילדה, אני מתאבד איתכם".
לצערי, בסופו של דבר ליה נרצחה, החשוד המרכזי בפרשה שוחרר למעצר בית, בינתיים הוגש נגדו כתב אישום בגין איומים, אותם איומים שהמשפחה התריעה והתלוננה עליהם לפני הרצח. ולכן, בנקודה הזו חובתנו לשאול, איך ייתכן שמשפחה מתריעה פעם אחר פעם, מנסה לקבל הגנה, מבקשת, מתחננת שיקשיבו לה, ובסוף הם נשארים עם אובדן שהוא כבר לא בר תיקון?
אחותה של ליה אמרה לאחר הרצח: "הכתובת הייתה על הקיר". אנחנו שומעים את זה כל כך הרבה, שהכתובת הייתה על הקיר, יותר מדי מקרים. נזכיר שלצד ליה נרצחו השנה עוד 17 נשים וילדה אחת.
בסוף חודש מאי, ימים ספורים לפני הרצח של ליה, אנחנו כאן בוועדה פרסמנו דוח מקצועי של מסקנות שעלו מסדרת דיונים כאן בוועדה על מה אפשר לעשות אחרת כדי שהמערכת תצליח למנוע את הרצח הבא. הדוח כולל שורה של המלצות מעשיות שנועדו בין היתר לשפר את ההגנה על נשים מאוימות, לחזק את המענה המשטרתי, את המענה הטיפולי, ואנחנו נמשיך לעשות הכול כדי שהדברים האלה ייושמו, כי זו פשוט הצלת נפשות.
פה בוועדה אנחנו לא יכולים להיות תחליף, לא למשטרה ולא לבית משפט, אנחנו לא מנהלים חקירות, אנחנו לא נוכל לפתור פה את תיק הרצח, ואנחנו לא נמצא פה את הממצאים הפליליים, אבל אנחנו כן ניתן את הבמה למשפחה שמגיעות לה כל התשובות ומגיע לה שישמעו אותה, ומגיע לנו כחברה לשאול האם באמת היה אפשר למנוע את הרצח הזה, האם היינו יכולים לפעול אחרת. אחרי שראינו הרבה מאוד מקרים התשובה שלי ברורה, אבל המשפחה, זכותה להשמיע ולקבל את התשובות האלה, וזה עניין ציבורי שצריך להטריד את כולם. לצערנו, הפעם זו הייתה ליה, מחר זו אישה אחרת, מחר זו את, זו הבת שלך, זו אימא שלך. נשים לא מוגנות במדינת ישראל.
אני מבקשת לפתוח עם המשפחה, אתם האורחים הכי חשובים שלנו היום. אנחנו נפתח עם אביה של ליה, יעקב מלכה. אני מבינה שגם בן דודה של ליה כאן, תום. אנחנו נתחיל איתכם, הבמה שלכם, ותודה שבאתם.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
תודה רבה. אני קצת אספר על לילוש, אצלנו היא נקראה בבית לילוש לאורך כל השנים. השם ליה זה שם שהתחבר אליה אחרי שנים רבות. זו ילדה שכל ימי חייה נתנה נתינה גדולה לאנשים שסובבים אותה, זה בלשון המעטה. זה מה שאני יכול להגיד לגביה, ולא להרחיב, כי זה סתם יהיה מיותר וילאה את כולם פה. היא שירתה בצבא כשח"מיסטית במשטרה. אחרי המשטרה, כשהיא השתחררה, היא עבדה באותו מקום עבודה 14 שנה, משרד של רואי חשבון מאוד גדול. מה גם שאם לוקחים את המשפחה בכללותה, אימא שלה שפה יושבת מאחוריי, היא פנסיונרית של המשטרה 33 שנה.
זאת אומרת שאנחנו בית נורמטיבי, לגיטימי, שלא מכיר אורח חיים של עבריינות ודברים כאלה, והיא כל כולה לאורך כל הדרך הייתה במקום מאוד מסודר, שפשוט עם השנים אחרי שהיא התבגרה, היא חיפשה להקים משפחה. היה ואיתרע מזלה שנפלה על איזשהו בן זוג שהוא קצת בעייתי, קצת ואולי אפילו הרבה בעייתי, שעם הזמן התגלה שהוא צורך סמים ואלכוהול. ואני אספר פה יותר מזה, כולל המשפחה שלו ביחד. בערבי שישי, מהצוהריים ואילך יושבים ההורים עם שני אחים נוספים, צרכני סמים ואלכוהול בלי חשבון לאף אחד. וזה אחד הנונים הכי גדולים שקרו במערכת היחסים הזאת, בגלל זה היא גם רצתה לפרק אותה בדרך, היא לא הייתה מוכנה לקבל את זה. אצלנו בבית זה לא קיים, לא היה קיים אף פעם, אלו מושגים שרחוקים מאיתנו.
אבל נתקדם עוד צעד ונגיד דבר כזה. יש לי הרושם, או שנתחיל את זה יותר מוקדם, כשהיינו ילדים, היינו עושים עבירות, ההורים שלנו, המורים שלנו בבית הספר ידעו להזהיר אותנו, אם נגענו בדבר חם, שלא נישרף. יש הרושם היום שמערכת אכיפת החוק פה, אם זו משטרת ישראל או בכלל, מערכת הפרקליטות או כל מערכת אכיפת החוק, לא יודעת לגעת בדברים שאמורים למנוע את הצרות של האנשים, של משפחות נורמטיביות שהולכות לעבודה ומשלמות מיסים ורצות כל היום ורוצות לקיים חיים נורמטיביים. כשהם מגיעים לגופים מסודרים שאמורים למנוע את המקרה הבא, מה קורה? הם מרגישים המודרים. אני הרגשתי מודר. אני הלכתי למשטרה, אני אומר לכם את האמת, אני הרגשתי מודר.
אני קיבלתי הודעות של חמש שעות רצופות, שבחיים אני לא דיברתי אליו לא יפה, לבן הזוג שלה, או בכלל. וכשאני ניגשתי למשטרה והוא עדיין מתקשר ושולח הודעות אחרי שהוציאו אותי ואמרו לי תבוא מחר, ובמקרה הבן שלי פגש איזשהו סייר שאמר שזה לא יכול להיות שלא מקבלים אותנו. ואני נכנס לתחנה, והתחנה שוממת ביום שישי בערב, שוממת, ריקה, אין יוצא ואין בא. בושה וחרפה להגיד את מה שאני אומר עכשיו. ואומרים, אין מי שיקבל ממך את התלונה, הוא עסוק.
ובסוף, אחרי שלוש שעות שאתה ממתין, אתה עולה לחוקרת בקומה שנייה, אתה חושב שאולי שמה יש אנשים, אבל אין אדם, אין כלב, אין כלב במסדרונות. אתה נכנס, זה כבר שלוש שעות שהוא שולח הודעות מאיימות, מזעזעות, והוא מחייג. אני אומר לה: אולי תקחי את הטלפון, תעני לו שיבוא לתחנה, נתעמת פה, נסגור את הדברים פה. היא אומרת לי: אל תיגע בטלפון. מתוך שלוש השעות שהייתי איתה הוא שלח מעל חמש שעות הודעות, אחרי שלוש השעות שהייתי איתה היא תמצתה אולי שלושה משפטים ושלחה אותי הביתה.
אחרי יומיים-שלושה הבת שלי הלכה, שגם הייתה מאוימת, גם אשתי הלכה. ואז אשתי פנתה למפקד התחנה, ואמרה לו, בסוף יהיה אסון. הוא אמר לה, אל תדאגי, אנחנו מטפלים. מה פה הטיפול? איפה המנע? זה בתחילת הדברים שאמרתי, איך אנחנו מונעים את הדברים. אנחנו אמורים כמערכת חוק במדינה שלנו לקבל הגנות, האנשים הנורמטיביים, לקבל הגנות. תהיה עבריינות מן הסתם לכל דבר ועניין, אבל איך מקבלים מנע? כשבן אדם מאיים ברצח, דעתי האישית, קודם כול הוא צריך לשבת שלושה, ארבעה או שבעה ימים קודם כול במעצר. אי אפשר לתת לו להסתובב חופשי והוא אחרי יומיים שולח עוד עשרות הודעות לאשתי, ואחרי שלושה ימים עוד 20 הודעות אליי, וזה לא נגמר, חוזר חלילה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה זמן זה היה לפני הרצח?
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
בערך חודשיים.
<< אורח >> תום ניסני: << אורח >>
חודשיים-שלושה.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
בין חודשיים לשלושה. ב-20 במרץ ההודעה הראשונה.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
הוא גם איים לרצוח את הבת שלו, זה יותר גרוע מהכול.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
הוא גם את הבת שלו איים לרצוח. אבל אני מסתכל איך אנחנו יוצרים את המנע למקרים הבאים ובכלל. אני את הבת שלי כבר איבדתי, אני יודע. אני חושב שאני גם מאוים אישית, כי אני מכיר אורח חיים של עבריינים בתפיסת החיים שלהם. כשאני בא היום למשטרה ואני אומר להם, לפי דעתי אני מאוים היום אישית, אני ובני הבית שלי, למה? הוא מן הסתם מה יחשוב? שמי יכול לאיים עליו? אני, אני האמור לנקום כביכול. מה יקרה? יש להם מושגים משלהם. המושגים משלהם, לפני שהוא יהרוג אותי, אני אהרוג אותו.
אני צריך להסתובב כל בוקר, להסתכל מתחת למכונית. הבת שלי והבן שלי שהיום מסיים אוטוטו תואר שני, אשתו בהיריון, עובד בחברה מאוד מסודרת, באינטל, כבר כמה שנים, רוצה לעזוב את הארץ, כי הוא פוחד פחד מוות. מה ההיגיון בזה? שאנחנו מורתעים במקום שהעבריינים יהיו מורתעים. וזה בגלל שאין מנע מלכתחילה. המנע לוקה בחסר בצורה קטסטרופלית.
לא יכול להיות שבן אדם מוציא "אני ארצח אותך" והוא ימשיך להסתובב ברחובות, אין דבר כזה. אני, במושגים שלי, אני לא מכיר דבר כזה שבן אדם יגיד אני ארצח אותך בריש גלי ויכתוב את זה אפילו רבע שעה ולא מזמינים אותו, מושיבים אותו בתחנה, לא יוצא מהתחנה עד שהוא לא מבין את מה שהוציא מהפה שלו. וכנראה ההרפיה הזאת, זה כמו שהתחלתי בהתחלה ואמרתי, הילד הקטן נוגע במעשה האסור, לא עושים לו כלום, הוא מעלה רף, ועוד רף, ועוד רף, ועוד רף, והרף הוא כזה, כמו שהוא נוצר עכשיו. לא נגעו בו, שלום, בסוף הוא הביא את מה שהוא צריך להביא. אין דברים אחרים שקרו פה. זו ילדה כל כך טובה, כל כך נורמטיבית. אין דבר שיכול לא לעטוף את המקרה שלא יצא ממנו, זה מה שאני יכול להגיד. תודה רבה לכם על הכול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה, יעקב. ובכל שלב בדיון, אם תרצה להתייחס לדברים שאומרים גורמי המקצוע, הבמה היא שלך. תום, תרצה להוסיף? תום הוא בן דודה של ליה.
<< אורח >> תום ניסני: << אורח >>
אני אהיה קצת יותר, כי אני לא יודע איך יעקב בכלל מצליח לשמור על איפוק, אבל אני חושב שהמציאות מוכיחה, ולא בפעם הראשונה, זאת אומרת, מילא אם היה פה, וזה גם חמור, עניין מקצועי, כשל מקצועי, נהלי עבודה לא טובים, שזה גם קיים, כן? אני לא אומר שלא, שיהיה ברור. זה קיים בגופים האלה בריקבון נוראי. אבל אנחנו גם יודעים שכשהמשטרה רוצה היא יודעת לעבוד, רק מתי היא עושה את זה? היא עושה את זה כשהאזרח הוא נורמטיבי. כשמדובר באזרח רגיל, משלם מסים, הולך לצבא, עושה מילואים, הם יודעים למצוא אותו טוב מאוד. גם בימים אלה הם עושים את זה בכל מיני מקומות, ושם הם יודעים לרדת לעומק העניין על דברים שהם זוטות, על דברים שבכלל הם ממציאים אותם כלפי מישהו כזה או אחר.
אבל באירוע כזה אפילו אותי הם הצליחו להפתיע בשני דברים. קודם כול, בבוטות של אותם איומים מפורשים ובהתנהלות, שהוא ממש אמר מה הוא הולך לעשות, כולם ידעו מה הולך לקרות, והתגובה שקיבלה המשפחה הייתה שהם מגזימים, אולי ממציאים, אולי אתם צריכים להירגע קצת זה כלום ושום דבר.
ומוסיפים חטא על פשע, במחילה, אבל אני מצטער, אין לי מילה אחרת להגיד, אותם פושעים, אותם שוטרים וקצינים שלא עשו כלום, שאחרי זה עוד בכל מיני כתבות בטלוויזיה ובתגובות לתקשורת הם הוציאו שהטיפול שלהם בתלונות האלה היה ללא רבב. ככה, זאת הייתה התגובה שלהם. אני רוצה שיבוא אותו דובר, אותו אפס מהדוברות של המשטרה, שיבוא לפה ויגיד את זה פה מול כולם, שהם טיפלו בזה ללא רבב. שיבוא מפקד תחנת ראשון לציון ישב פה ויגיד, טיפלתי ללא רבב. תבוא. למה הוא לא פה? שיבוא. אם הוא כזה גאה במה שהוא עשה והוא טיפל ללא רבב, שיבוא ויגיד.
אבל האמת היא שזה לא באמת מעניין אותם, כי ברגע שמדובר במשפחה רגילה, נורמטיבית, הם יודעים שהם ימשיכו להיות נורמטיביים, הם יודעים שבסוף, מה שנקרא, עוד מקרה נרשם לאוסף, ויש פה פורום שלם שעוסק במקרים כאלה, ושום דבר לא משתנה. אני אישית, בתור איזה סתם אזרח שכתב, כי זאת בת דודה שלי, קיבלתי אני הודעות מכל מיני נשים שסיפרו לי שהן מאוימות, יש להן מקרים דומים. למה הן כותבות לי? כנראה כי הן התייאשו מכל השאר, אין להן למי לפנות. אין מי שיגן עליהן, יש יחידת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מקרים עוד לפני האסון.
<< אורח >> תום ניסני: << אורח >>
כן, מקרים מתנהלים בימים אלה. אני יכול להעביר לכם אחרי זה שמות, אולי תוכלו לעזור להן. נשים שמספרות לי שבימים אלה הן מאוימות, וגם במשטרה, גם בבתי משפט לא עוזרים להן. אומרים להן, זה ברף הנמוך, קצת איים, הוא לא באמת יעשה כלום. יש כאלה שסיפרו לי שנגעו להן באוטו, הפרוד שלהם חתך להן את הפיוזים, כל מיני התעללויות כאלה בדרך ל-, עד שזה יקרה, ואז שוב יבואו גם הם ויספרו איך לא עשו כלום.
אני רק גם רוצה להזכיר שהרי עבירת איומים זו עבירה פלילית במדינת ישראל שיש עליה עד שלוש שנות מאסר, בטח כשזה ברף הגבוה והחמור הזה, בטח כשזה בתוך המשפחה. אבל משטרת ישראל בחרה, היא קידמה, אגב, בעצלתיים, גם את זה היא לא עשתה בזמן, הם רצו לסגור איתו את הסיפור בהסדר מותנה. הסדר מותנה, למי שלא מכיר, זה אפילו בלי רישום פלילי. זאת אומרת, זה מה שהם הלכו לקראתו עם אותו עבריין, הם רצו לסגור את כל הסיפור באיזשהו נו-נו-נו, אין לך רישום פלילי אפילו. זאת אומרת שהוא יגיע למקום עבודה, הוא רוצה להיות, אני לא יודע מה, מורה, או כל דבר שפה עושים גיהנום לאנשים נורמטיביים לקבל אישור, הוא היה מקבל אישור, אין שום בעיה. איים על הבת שלו לרצוח אותה והם רצו הסדר מותנה.
ומה עוד יותר מצחיק? שעכשיו, כששחררו אותו ממעצר, זה מעצר בית, באותו יום הם הגישו כתב אישום על אותם איומים. מה זה אומר? או חוסר מקצועיות משווע, כי מה שאז היה שווה הסדר מותנה היום שווה כתב אישום? יש פה איזו סתירה, אתם צריכים להחליט על מדיניות כלפי עבירות. או מה שבאמת קרה זה שהם מכסת"חים, כרגיל. זאת אומרת, עשינו פשלה, הם כמובן לא יודו בזה, אבל עכשיו הם הגישו כתב אישום כדי להגיד, הנה, עכשיו, אחרי שכבר נעשה מה שנעשה, אנחנו מטפלים.
וזהו, האמת העצובה היא, בסופו של דבר, וצריך להגיד את האמת, כל אישה במדינת ישראל או משפחה מאוימת, אני אומר את זה אולי למי שתשמע או ישמעו, צריכים לדעת שאף אחד לא יעזור להם, אף אחד לא יגן עליהם. אני ראיתי את זה, אני רואה את זה בימים האלה. אתמול יעקב סיפר על בן דוד שלי, סתיו, שרוצה לעזוב את הארץ. הוא דיבר איתי גם, הוא ביקש עזרה אם אפשר לעזור לו למצוא. אתם לא מבינים מה הולך ובאמת שקשה לי להאמין שמישהו שם יתעשת בגופים האלה, כי שוב, ראינו שהם עבדו ללא רבב, למה יש לצפות? ולפחות צריך לדעת שזה המצב, להכיר בו, ולדעת שתעשו מה שאתם יכולים כדי להגן על הקרובים אליכם, כי אף אחד אחר כנראה לא יעשה את זה בשבילכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כואב.
<< אורח >> תום ניסני: << אורח >>
כן, זאת המציאות בישראל כנראה.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
רק לסבר את האוזן, ברשותכם. לא הייתה ולו פעם אחת שהוא שמע מהמשפחה, כולל מליה, שהוא לא יראה את הבת. שתבינו, זה היה מגמתי, מתוכנת אצלו בראש. אחרי שההוא הוציא לי את חמש השעות של הודעות, יומיים למוחרת שמע ממני בהודעה קולית שלא יהיה כזה דבר שהוא לא יראה את הבת, ממני. וגם ממנה הוא ידע לאורך הדרך, והייתה להם גם פרידה מוקדמת שנה ומשהו לפני כן, שגם אחרי הלידה היא חיה אצלנו מספר חודשים, הוא רצה לראות את הבת, הוא תמיד היה מגיע, היא הייתה מורידה לו אותה עם ההורים שלו.
היא ידעה שזה דבר מובן מאליו, הורה אמור לראות את הבת, אבא אמור לראות את הבת ולא היה שום דבר. רק כשהגיעו כבר לדין ודברים מול בית משפט, השופטת החליטה, בגלל שהוא הודה שהוא צורך סמים וכל שאר הדברים, היא התנתה את זה בתנאים מוקדמים, שיהיה הורה מלווה. היא לא ידעה שההורה גם צורך סמים מן הסתם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ניסתה ככל יכולתה להסדיר את זה, להרגיע את זה, אבל זה לא משהו שהיא יכלה להתמודד איתו לבד. אני אשמח לשמוע עכשיו את המשטרה. מי תרצו שתדבר?
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
שלום לכולם. ענת יקיר בלום, סנ"צ, ראש מדור נפגעי עבירה ומשפחה בחטיבת החקירות באגף לחקירות ולמודיעין. דבר ראשון, אני רוצה להשתתף בצער המשפחה, יעקב ויהודית. זה מקרה מאוד מצער, את כולנו ואת המשפחה. ואני רוצה להגיד לכם שבניגוד למה שנאמר כאן, זה לא עוד מקרה לאוסף, ואנחנו בכלל, בכלל לא מתייחסים לדברים כעוד מקרה לאוסף.
אני אנסה להגיד מה שאני כן יכולה במסגרת הפומביות של הדיון, ואני אגיד שבניגוד למה שאמר או למה שהוצא בדוברות, שהתיקים טופלו ללא רבב, אני רוצה לעדכן את הוועדה שראש אגף חקירות ומודיעין כן החליט לבדוק את הטיפול בתיקים שהוגשו בתחנת ראשון לציון, ותיערך בדיקה פנימית לגבי אופן הטיפול בתיקים.
אני יכולה להגיד כגורם מקצועי אחראי שהתיקים אכן טופלו, כתב האישום הוגש בגין איומים, ריבוי עבירות. אין קשר לתאריך הגשת כתב האישום לחקירת תיק הרצח, אלה שתי יחידות שונות לגמרי, אין קשר בין הדברים. אנחנו כאגף מקצועי - - -
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
מתי הגישו?
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
מתי הוגש כתב האישום?
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
מתי הגישו? אני יודע ממפקד התחנה שביום הרצח הוגש, זה הפרדוקס.
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
שתי התלונות שהוגשו בתחנת ראשון, התיקים סוכמו והועברו לתביעות. אחר כך הוגש גם כתב האישום. כתב האישום הוגש.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
ביום הרצח.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אחרי הרצח.
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
כתב האישום נמצא לפניי. אחרי, אבל הוא ללא תלות.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
ואיפה הוא היה?
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
אני רוצה להגיד באופן כללי, כמובן שאני לא יכולה להתייחס לחקירת הרצח. אני מוכנה בסוף הדיון לתת לכם את הפרטים שלי, כל שאלה שאתם תרצו לשאול אותי ושאני אוכל לענות ולברר, אני אשמח להיות הכתובת שלכם, ככל שתרצו. אני מסכימה, רוצה, מעוניינת, מה שתרצו. מאוד כואב לנו על הסיפור הזה, כמו על כל מקרה טרגי אחר.
אם יורשה לי, אני רוצה גם לפרוס טיפה את היריעה ולהגיד שמת"חים, מפקדי תחנות, קציני חקירות וחוקרים, אחד הדברים הכי מרכזיים ומשמעותיים שנמצאים בליבת העשייה, בשגרת העשייה, בקשב של 24/7, זה אלימות כנגד נשים ובטח רצח נשים. אני לא אומרת את זה מהפה לחוץ, אני יכולה לגבות את זה באין-סוף נהלים, דיונים, שגרת מטה סדורה של מעקב אחרי נשים מאוימות.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
ביום שישי הבעל שלי והבן שלי הגיעו לתחנה, הגישו תלונה. גם הבת, אמרו לה להרים את הילדה שהייתה ישנה כבר ב-22:00, לבוא עם הילדה, היא גם הגישה תלונה. אני במוצאי שבת הגעתי ושום דבר עדיין לא נעשה. לא אמרתי להם שאני שוטרת בפנסיה. ביום ראשון הלכתי עם חבר שמכיר את מפקד התחנה, ורק אז, מה עשו? שלוש שעות, ארבע שעות עיכוב? מה נעשה?
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
שוב אני אגיד, אני מסתייגת מהאמירה שהתיקים טופלו ללא רבב, וראש האגף החליט לבדוק איך טופל ומה טופל וכיצד טופל, וככל שהבדיקה תסתיים ומה שנוכל להגיד, נחלוק עם המשפחה כמובן. אני לא יכולה להגיד מעבר לזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הייתי רוצה לשמוע גם את הפרקליטות שנמצאת כאן, אושרה פטל רוזנברג. מה את יכולה?
<< אורח >> אושרה פטל-רוזנברג: << אורח >>
קודם כול, אנחנו רוצים להשתתף בצערכם הכבד מאוד, אנחנו מביעים את התנחומים. התיק הוא תיק חקירה שמתנהל. מטבע הדברים, תיקי חקירה שמתנהלים לא מגיעים לפרקליטות, למעט תיקי עבירות רצח מורכבים, שאז הם מלווים על ידי פרקליט מלווה או על ידי מנהל מלווה, תלוי במורכבות התיק. התיק הזה מלווה על ידי מנהל מלווה, אבל כרגע התיק הוא בחקירה ואנחנו לא יכולים לומר שום דבר על התיק עצמו.
מה שאנחנו יכולים לומר זה מבחינת התפקיד של הפרקליטות בתחום הזה של רצח נשים ובכלל תיקי רצח. אני אתייחס לכך שהפרקליטות מטבע הדברים מגישה כתבי אישום בעבירות רצח ואלימות חמורה שמטופלים על ידינו. אנחנו חותרים למיצוי הדין גם על ידי ייחוס העבירה החמורה ביותר של רצח בנסיבות מחמירות. כאשר הראיות מאפשרות לנו להגיש כתב אישום שבו ניתן לייחס את הנסיבות המחמירות, ואני אסביר מה המשמעות של זה, המשפטית, אנחנו כמובן נעשה זאת.
המשמעות לפי חוק העונשין של הרשעה בעבירת רצח בנסיבות מחמירות היא עונש מאסר עולם חובה. גם אחרי הרפורמה בעבירות ההמתה שעשתה את ההבחנה בין סוגי עבירות הרצח זאת המשמעות. ולכן, כשיש ראיות, אנחנו חותרים לכך.
בהתייחס לסיפור, אני יכולה להסביר שמבחינת הנסיבות המחמירות, כשיש לנו ראיות לתכנון ושקילה, שמשהו היה מתוכנן, אנחנו נייחס את הנסיבות המחמירות. כשתהיה הרשעה ברצח בנסיבות מחמירות, בית המשפט ישית עונש מאסר עולם חובה.
גם כשיש, בהתייחס בכלל לכל התחום של רצח נשים, כשאנחנו רואים ראיות לכך שהרצח נועד לכפות אורחות חיים, מה שכונה בעבר שלא בצדק "כבוד המשפחה", כי אין שום כבוד בדבר הזה, אנחנו נייחס את הנסיבה המחמירה הזאת לנסיבה 5, ובתי המשפט, אם הם ירשיעו, יטילו עונש מאסר עולם חובה. וכך גם לגבי נסיבה 6, שהנסיבה הזאת היא כשהקורבן הוא בן זוגו של מי שביצע את הרצח והמעשה נעשה לאחר התעללות שיטתית או מתמשכת, בין גופנית ובין נפשית. כשיהיו לנו ראיות כאלה אנחנו נגיש, ואנחנו מאתגרים את בתי המשפט, אנחנו מגישים.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
איך יהיו לכם ראיות אם אתם לא פותחים את הטלפון שלו?
<< אורח >> אושרה פטל-רוזנברג: << אורח >>
אני לא יודעת על החקירה הזאת, אנחנו גם לא יכולים להתייחס לחקירה הזאת, גם זה אפילו - - -
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
את לא יודעת, אז מה? הוא לא נותן את הקוד של הטלפון, מה אתם מצפים?
<< אורח >> אושרה פטל-רוזנברג: << אורח >>
אין לי אפשרות להתייחס לחקירה, גם תיק החקירה אפילו עדיין לא הועבר לפרקליטות כי היא לא הסתיימה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תשלימי רגע את דברייך ואני רוצה להוסיף.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
ענת, סליחה, כשאת אומרת לי שזה עבר לבדיקה של, אוקיי, אני רוצה שיבדקו את כל הערב, לא יבדקו נקודתית את מה רשמו בחקירה. שיבדקו מה עשה היומנאי, איך הוא דיבר אליי ואיך הוא הוציא אותי החוצה, ושכל התחנה ריקה ואף אחד לא עושה שם שום דבר, ואני מחכה שעתיים בחוץ ורק אחרי שעתיים, כשהבן שלי תופס איזשהו סייר מעלים אותי למעלה.
עכשיו אני אגיד דבר יותר חמור מזה. אני השתדלתי לא לדבר ככה, אבל אני אומר לכם שהדם של משטרת ישראל על הרצח הזה מבחינתי. הידיים שלכם מגואלות בדם של הרצח של הבת שלי, לא יעזור לכם כלום. זה היה אמור להימנע. היה אמור להימנע, חד משמעית.
אף אחד כנראה לא מעביר את זה בראש שלו כמו שצריך. יש דברים שצריכים להיעשות ולא עושים אותם. מערכת החוק פה לוקה בחסר, אף אחד לא מרים את עצמו, אף אחד לא יודע לאן הוא מביא את זה. מדברים איתי בסיסמאות, עם כל הכבוד לפרקליטות. סיסמאות זה בעלמא, מה המציאות בשטח אומרת? איך אני קם בבוקר? איך אני מתמודד עם היום-יום שלי? איך המשפחה שלי, איך כל אחד פה, נורמטיבי, שצריך להתמודד?
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
רוצים ראיות? תפתחו את הטלפון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה רגע לשתף בתובנה שהייתה באחד מהדיונים. אנחנו שמענו בחודשים האחרונים באמת עשרות מקרים, משפחות הגיעו וסיפרו כל אחת את הסיפור הכואב שלה. ואחד מהרגעים שלי לפחות ירדה תובנה מאוד מאוד חשובה היה כשהיה את דוד פחימה, שבתו נרצחה, שלפני זה הייתה שוטרת שהגיעה לבית והרוצח ואבא שלו גירשו אותה, אז היא הלכה.
ובאותה נקודה הבנו שצריך לפרמט את האירוע, צריך הרבה פחות שיקול דעת לשוטר בשטח וצריך שאלון מסודר, שאם יש איקס פרמטרים, סימן שיש פה נורה אדומה וזה כבר לא בשיקול דעתו, זה צריך לעבור הלאה. ככה אפשר לעקוף את שיקול הדעת של אותו אדם, שאני לא יודעת איזה יום היה לו, מה ההכשרה שהוא קיבל. זה מה שעושים גם בעולם, יש שאלון עם 27 שאלות, למשל: אם יש הודעות SMS מאיימות, צריך להופיע שם, אם הגענו לשם ובן אדם מגיב באלימות או השתמש בכוח פיזי. ממש יש - - -
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
כן, ומה ההמשך של זה? בואי נגיד שיש, מה ההמשך?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואז יודעים למשל שצריך לעצור אותו.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
"למשל". איפה זה? קיים?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למשל שצריך לעצור אותו. עושים את זה בעולם, אני אומרת מה לא עושים פה ואיך מפיקים לקחים. כי בסוף אנחנו רואים.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
אה, לא עושים. את יודעת מה מעניין את משטרת ראשון? בואי אני אספר לכם מה מעניין את משטרת ראשון. ביום הרצח אני התפרצתי בתחנה, אוקיי? את יודעת מה מעניין אותם? אני חודש מקבל טלפונים לבוא לחקירה, שיפתחו לי תיק. זה מה שמעניין את משטרת ראשון.
ביום הרצח מפקד התחנה יוצא אליי, אחרי שמעכבים אותי, שאני התפרקתי שם, אני מודה, התפרקתי לחלוטין, בראש ובכלל. הם מעכבים אותי אולי שעתיים כשכל המשפחה שלי בבית בוכים. הם תופסים אותי, אחי היה איתי, מחזירים אותי מהרכב פנימה, מחכים שמפקד התחנה יגיע, שהוא יחזיק אותי פה בלחי ויגיד לי: אנחנו איתך, אח שלי. אמרתי לו: אחרי שרצחו את הבת שלי אתה איתי? מה עשית עד הרצח? איפה היית עד הרצח?
מאותו יום, אני פותח לך את הטלפון, אני מקבל. שבוע שעבר הייתי במחלה, אני בכלל מקבל טלפונים מחוקרת שהוא אימץ לעצמו, שכבר חקרה את הבת שלי תחת אזהרה ופתחה לה טביעות אצבע. בת שבעלה, שתביני, ענת, תביני מה אני אומר לך, בעלה כמעט נדקר, הוא הביא שלושה עבריינים, כמעט דקר את בעלה, חתך לה את הצמיגים של האוטו, הוא מסתובב חופשי, וכשאחותה נרצחת היא אומרת בהודעה לבני הבית שלו: אתם גם תמותו. היא, פתחו לה תיק. עכשיו לי מחכים לפתוח תיק. את מבינה את הפרדוקס?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מחריד.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
פה הפרדוקס. כשאתה מתפרק ואתה בוכה, ומה אתה אמור לעשות כשהבת שלך, כשאני אומר בתחנה: אני רוצה לראות את הגופה, אומרים לי אתה לא יכול לראות את הגופה, אין מה לזהות. חצי קילו. זה נשמע הגיוני שאתה לא תתפרק כשאומרים לך שהבת שלך, 35 שנה איתך כל יום ואתה שומע אותה, אומרים לך אתה לא יכול לזהות אותה?
מה שמעניין את מפקד משטרת ראשון היום, אני אראה לך פה הודעות, גם היום כמה הודעות, אולי אפילו עכשיו קיימת עוד הודעה, שכל יום-יומיים שולחת לי הודעה חוקרת: תבוא לחקירה, תבוא לחקירה. זה מה שמעניין אותה. אני קמתי אתמול מחודש, אפילו לא הספקתי בגלל הוועדה ללכת להתגלח וזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אנחנו חיכינו.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
ומה שמעניין אותה, גם בתוך השבוע, בתוך השבעה, וגם כשהייתי חולה והרגל שלי מרוסקת, כי התפרקתי, שברתי את הגוף שלי, שאני אבוא לחקירה, שיבואו ויפתחו לי תיק, זה מה שמעניין אותם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יושבת לידך לילי, שאחותה גם נרצחה באכזריות. לילי, כשאת שומעת את המקרה המזעזע הזה, שפרטיו אולי שונים אבל התוצאה היא אותה תוצאה, את מרגישה שמשהו בטיפול המערכתי השתנה?
<< אורח >> לילי בן עמי: << אורח >>
חברת הכנסת מירב כהן, תודה רבה על הדיון הזה, תודה על זכות הדיבור, ואני מאוד מתרגשת לשבת פה ליד ההורים של ליה מלכה ולשמוע אתכם. והלב שלי, כשזה קרה לנו, הלב מתפרק לרסיסים. אח של ליה התקשר אליי עוד לפני ההלוויה ותמכתי במשפחה, בכם. ואני רוצה להגיד לכולם פה, זה מצב לא הגיוני שאנחנו, נפגעי העבירה, צריכים לפחד, שאנחנו צריכים להסתתר. זה לא הגיוני שאח של ליה, זיכרונה לברכה, אומר לי שהוא מפחד לעלות על כלי רכב. זה לא הגיוני שהמדינה משחררת את החשוד למעצר בית.
פונות אליי הרבה משפחות, אני רוצה להשמיע את הקול שלהן. הילה אור להב, זיכרונה לברכה, שגם נרצחה בידי בן זוג ויש כתב אישום ברצח, הגיש בקשה למעצר בית. מה עונה לו השופטת? הייתם מצפים שבעולם מתוקן, יש כבר כתב אישום במקרה הזה, שיגלגלו אותו מכל המדרגות. השופטת מבקשת תסקיר משירות המבחן. מתקשרת אליי להבית, אני מלווה את המשפחה, אחות של הילה, ואומרת לי: אני מפחדת על החיים שלי, כי אם ישחררו אותו למעצר בית, לאן הוא יבוא? אליי הוא יבוא. ועדיין אנחנו ממתינים לתשובה של בית המשפט ששוקלים אם לשחרר את החשוד ברצח של הילה אור להב למעצר בית.
אני רוצה לספר על עוד סיפור. זאת ליה שתיים. יש משפחה שאני מלווה, אותו סיפור כמו ליה, יש הקלטות של איומים ברצח כבר שלושה חודשים. היא מאוימת ואח שלה שמגן עליה מאוים, ממש. אני שמעתי בעצמי, הם שלחו לי את ההקלטות שהם מסרו למשטרה, שאומרים שידקרו אותו, במפורש, נדקור אותו. הם פנו למשטרה, שלושה חודשים, והם באים אליי ואומרים לי: לילי, מה אנחנו עושים? אנחנו מפחדים על החיים שלנו. הם אנחנו. אני אקרא להם אור ואורית, אבל כל הפרטים אצל המשטרה. אור ואורית זה יעקב, זו את, זו אני, זו אחות של הילה אור להב, שבמקרה של הילה ובמקרה של ליה אנחנו יכולים להגיד את השמות. והם אומרים לי: אנחנו חושבים אולי להוריד את הכפפות ולצאת עם הפרצוף שלנו לתקשורת, כי אולי זו הדרך היחידה שיגנו עלינו.
תגידו לי אתם, אזרחים שמאוימים על ידי אנשים מהסוג הזה, גם במקרה הזה מדובר בעבריין, אנחנו צריכים לפחד על החיים שלנו? אנחנו צריכים להסתתר? אנחנו צריכים להגיד התקשורת, אולי התקשורת תגן עלינו? איפה המדינה? אנחנו לא צריכים להסתתר, ולא יכול להיות שמשחררים אנשים כאלה למעצר בית. לא יכול להיות שבמקרה של יעקב כאן, שהאדם הזה לא מייד נעצר.
הנה, יש פה את ליה מלכה שתיים, והבן אדם עוד לא נחקר, עוד לא נעצר, והם ברגע זה מאוימים. יש לי פה את הפרטים שלהם. כל מי שכאן מוכנים לעזור לאור ואורית, שם בדוי, שזו האישה, שהם מאוימים מהגרוש שלה, מהפרוד שלה, אנחנו נשמח לכל עזרה שלכם. אני המלצתי להם לקחת חברת אבטחה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה זה כל עזרה? יש משטרה.
<< אורח >> לילי בן עמי: << אורח >>
הם פנו למשטרה, עוד לא נחקר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה זה? כל אחד? מה אנחנו? מה זה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
סליחה, זו לא רק המשטרה, זו גם מערכת המשפט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גם.
<< אורח >> לילי בן עמי: << אורח >>
נכון, גם מערכת המשפט. ומירב, אני אגיד עוד דבר. אנחנו עמותה פרטית ואנחנו מעניקות הגנה לנשים מאוימות. אנחנו עושות את זה בשנתיים האחרונות יחד עם משרד הרווחה ושנה לפני זה עשינו את זה גם עם המשרד לביטחון לאומי, שזה הופסק באמת אחרי 7 באוקטובר, דווקא כשעלו הרציחות, המשרד לביטחון לאומי העביר את זה לרווחה. בגלל שזה עבר לרווחה, תוכנית כלבי ההגנה שלנו שמסכלת רצח, אין לה מימון, היא ב-100% תרומות מימון, כי משרד הרווחה לא יכול לממן כלבי הגנה.
את חברות האבטחה, אנחנו יחד עם משרד הרווחה, והיום, השבוע, הגענו ל-1,000 נשים מאוימות ו-4,000 ילדות וילדים שאנחנו מעניקים להם הגנה עם חברות אבטחה, לחצני מצוקה. עכשיו תגידי לי, מירב, האם עמותה פרטית צריכה להעניק כאן הגנה לאזרחים ואזרחיות?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור שלא. ואת המקרה של אור ואורית, שם קוד, צריך להעביר בסוף הדיון למשטרה ולעקוב אחרי ביצוע.
<< אורח >> לילי בן עמי: << אורח >>
אצל המשטרה יש את זה.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
לילך עטייה, מפקדת יחידת משגב. אני פעם ראשונה בוועדה, אני בכניסה לתפקיד, ואני שומעת את הדברים. אלה בדיוק המקרים, לילי, גם מה שאת מציינת וגם מה שאתם, משפחה יקרה, מציינים, שבדיוק מתאימים למיגון שיש ביחידת משגב, שזה פיקוח טכנולוגי, שאני שומעת ואני אומרת, היום אנחנו מגינים, יש לנו צווים שאנחנו מגינים, והכלי עובד, בפיקוח צמוד. בשבוע שעבר הייתי בביקור, יצאתי לשטח לפגוש מוגנות וגם מפוקחים. אני חושבת שצריכים להזמין פה את כולם לבוא - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם כך, למה למשל במקרה של ליה לא הציעו לה דבר כזה?
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
זה שהמשטרה תענה.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
הם לא מסכימים גם. כשאני אמרתי שבוע שעבר שיכול להיות שאני הבא בתור, או הילד שלי או החתן שלי, יש פה - - - שאין צורך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה הייתה מניעה נגיד במקרים האלה?
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
אני רק אציין, יחידת משגב שעושה פיקוח טכנולוגי זה צו שמבקשים מבית המשפט. זאת אומרת, ניגשים לבית המשפט ומבקשים פיקוח, כמו שמוציאים צו הגנה.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
אבל מי ממליץ לבית המשפט?
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
אני רק אסיים. צו הגנה ופיקוח טכנולוגי, מבקשים את הבקשה הזאת, ובית המשפט קובע מה שהוא קובע בדיון, לרוב הוא מבקש מאיתנו רק בדיקת היתכנות. אנחנו שולחים, יש לנו בקשות שמחכות. אנחנו שירות בתי הסוהר, אנחנו לא משטרה, וחלקם מקבלים. עוד פעם, בסוף ההחלטה היא של בית משפט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אני אגיד לך שבמסגרת הדיונים שעשינו אחת התובנות הייתה שצריך לאפשר למדינה להיכנס לנעליה של המאוימת ולדרוש בשבילה צו הגנה. איזוק אלקטרוני, צו הגנה.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
זה קיים בחוק, יש אפשרות כזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני לא ראיתי שזה אפשרי.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
רגע, סליחה. אני לא מדברת על איזוק שבו משחררים מישהו למעצר בית, זה משהו אחר. אני מדברת על איזוק טכנולוגי, זה צו הגנה באמצעות איזוק טכנולוגי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נגיד למה לא היה פה? מה הפער? אם יש את זה בתיאוריה, למה זה בסוף לא עוזר?
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
מירב, אני ממש בימים אלה בכניסה לתפקיד, ולדעתי, אחד האתגרים המשמעותיים של היחידה הזו, זו יחידה חדשה, בהקמה, זו באמת ההטמעה, שזה ירד ושכל מי שנפגש עם סיפור כזה יגיד, יש אפשרות לגשת להוציא צו הגנה באמצעות פיקוח טכנולוגי.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
בואו תודו באמת, עבריינים יותר מתוחכמים מכם, לא רואים אתכם ממטר, הם עוקפים אתכם קילומטרים. אתם לומדים אחרי שנים את מה שהם שכחו. אתם לא יודעים שכל טכנולוגיה שאתם מקימים, הם כבר קדימה מכם.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
אני רוצה גם להזמין אותך, המוגנות והמפוקחים שיש לנו.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
מה המוגנת תיתן? אם אין לו משהו שמואזן, הוא אישית, 24/7.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
אני אספר.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
שהוא לא יכול לתקשר עם שום בן אדם על אמצעי חבלה, על סיכון אזרח נורמטיבי, אתם לא יכולים להגן.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
אני רוצה להגיד. אולי כשאנחנו אומרים צו הגנה, פיקוח טכנולוגי, לא מבינים עד הסוף באמת בפרקטיקה איך זה קורה. ברגע שבית המשפט מחליט לתת צו הגנה ופיקוח טכנולוגי, באופן מיידי זה יורד אלינו, ומה שנעשה, אותו מפוקח, מגיעים אליו בלשים, שמים לו אזיק על הרגל ומכשיר נייד. הוא מחויב לשאת את שני הדברים האלה, והמוגנת מקבלת טלפון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו עשינו על זה דיונים, אנחנו מכירים את זה.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
רגע, אני רק אגיד מילה על זה, למה זה חשוב. יש לנו משל"ט שאנשים נמצאים שם 24 שעות ואנחנו עוקבים אחרי שניהם. יש להם מרחקים שאסור לו להיכנס לתוך המרחקים, אין שום מגע ביניהם. יתרה מזאת, היום הבלשים שלנו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לילך, זה פתרון נהדר, עשינו על זה אינסוף דיונים, אבל משתמשים בזה מתי מעט, ברמה הביצועית לא יוצא מזה כלום.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כי השופטים צריכים להחליט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, אנחנו ביקשנו.
<< אורח >> לילי בן עמי: << אורח >>
אתם לא מסכימים להציג את זה. אני דיברתי השבוע מול 60 שופטים.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
מה את עושה במקרים כמו המקרה שלי? הוא מחזיק 50-40 סימים נפרדים, סימים שהוא מחליף אותם בטלפון והוא משתמש בהם למקרים אחרים.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
אבל זה על הרגל.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
אלה עבריינים לשמם, הוא משתמש ב-50 סימים. הוא, נוח לו עכשיו לדבר עם יעקב, זה מכשיר אחר, נוח לו לדבר איתך, זה מכשיר אחר.
<< אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >>
אני רק רוצה לומר, היום מדובר על כ-200 נשים בלבד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אחד-אחד אני אתן לכם להתייחס.
<< אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >>
ד"ר יעל פרואקטור ממרכז אדווה. מדובר על מתי מעט נשים שמקבלות את השירות הזה, ואני לא חושבת שניתן לבקש מהנוכחים פה, ובטח לא ממשפחה שהבת שלה נרצחה, להעביר את הבשורה. זה על אחריותכם. זה על אחריותכם.
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
אנחנו לא ביקשנו להעביר את הבשורה.
<< אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >>
אמרת, אני מצפה מאנשים - - -
<< אורח >> לילך עטייה: << אורח >>
לא, אני גם לא אמרתי מצפה, אני אמרתי שאני מזמינה להכיר את הכלי.
<< אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >>
מדובר על פחות מ-200 נשים שמקבלות את הפיקוח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו פתחנו את הנושא של האיזוק האלקטרוני רגע, אני פותחת רגע לתת נושא של האיזוק האלקטרוני. את רצית להוסיף משהו על זה?
<< אורח >> לילי בן עמי: << אורח >>
לשופטים אסור להציע את זה. אני הייתי השבוע בהשתלמות של 60 שופטים ואמרתי להם, רק 2% מהפניות שמגיעות לפורום מיכל סלה מכירות את הדבר הזה, הן לא יודעות מה זה. אין שילוט איפה שהן מגישות בקשה, שופט לא מציע את זה. קראתי לשופטים, תציעו את זה לנשים, כשאישה מאוימת באה, תציעו לה. הם אמרו מפורשות, נעמד השופט האחראי שם על כל ההשתלמות ואמר לשופטים: אל תציעו את זה, אסור לכם להציע את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה לשמוע את הנהלת בתי המשפט, בבקשה.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
הילה בוסקילה מהנהלת בתי המשפט. קודם כול, הדיון הזה הוא ממש קשה. כלומר, אי אפשר להישאר לזה אדיש, אין לי מילים בכלל להביע את הצער שלי לדברים שלכם.
אני רוצה לדבר רגע על השופטים, בכלל על התהליך הזה. קודם כול, אני רוצה רק שנבין, פיקוח טכנולוגי זה סעד שניתן במסגרת חוק למניעת אלימות במשפחה, ולכן כדי שהוא יינתן צריך להיות בן משפחה. כלומר, הצדדים צריכים להיות בני משפחה. אגב, יש גם הוראה בחוק שמדברת על בן משפחה לשעבר, את זה גם צריך לדעת במקרה הספציפי הזה, שמדובר פה בגרוש, כלומר שזה כבר לא בן זוג.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
לא גרושים עדיין.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
פרוד.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
אוקיי, פרוד. לגבי השימוש בכלי במערכת, אנחנו רואים, לפני מספר חודשים היה קמפיין של יחידת משגב לגבי הכלי עצמו, יצאו גם כן בפרסום גם ברדיו, גם בכל מיני תוכניות טלוויזיה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל זה לא לציבור. יש משפחה שמגיעה ומתלוננת, קהל היעד הוא מאוד מאוד ספציפי, זה לא לקהל הרחב. הם צריכים לדעת בנקודת המשבר שלהם, הנה חלופה שיכולה לספק לכם פתרון.
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
זה לא מדויק. בגלל שהכלי, בעיקרון, המחוקק חשב שזה דווקא כלי לא לנשים שבאות להתלונן, שלא מעוניינות לבוא להגיש תלונה, אלא זה כלי בהליך אזרחי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא משנה, הם באירוע, הם צריכים לדעת שזו חלופה שקיימת עבורם, מישהו צריך להציע להם.
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
כשהגיעו למשטרה כבר צריך לנקוט בצעדים אחרים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה שתסיימי את דברייך, הילה, תשלימי.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
קודם כול, אנחנו כן רואים עלייה במספר הבקשות שמוגשות, אנחנו רואים עלייה מאוד מאוד יפה של אפילו 70% בהשוואה לשנה שעברה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מספרים כאלה קטנים, זה לא.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מספרים קטנים, 50-40.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
את שוטרת, מה את תעשי אם אני אאיים עלייך ברצח?
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
אני אלך למשטרה.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
תלכי, לא תעצרי אותי?
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
אם אני שוטרת?
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
את שוטרת. את תעצרי אותי, נכון?
<< אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >>
כן.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
למה אם אני אאיים עליו את לא תעצרי אותו?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בבקשה, הילה.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
לא תעצרי אותי. למה אם הוא יהיה מאוים ממני לא תעצרי אותי? זה המקרה, נכון? כל שוטר שאני אדבר אליו לא יפה מן הסתם יעצור אותי, נכון? למה בן אדם נורמטיבי, מן השורה, שיקבל איום ממני לא ייעצר ולא יישב כמו שצריך וייחקר מא' ועד ת'? שיחשוב 80 פעם אם להוציא את המשפט הזה מהפה.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
הבת שלו, יותר גרוע מזה? איים לרצוח את הבת שלו. ועכשיו הרווחה תיתן לו לראות את הילדה?
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
לגבי הטענה של שופטים שלא מציעים, אנחנו לא מכירים דבר כזה. אני ממש ראיתי תיקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אאלץ להוציא אותך מהדיון אם אתה תמשיך להפריע. אתה מפריע לי.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
אני רוצה לדבר עם האב, יש לו כאבים. זו ועדה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתה מפריע לי לנהל דיון ולא בפעם הראשונה, לכן, עוד הערה אחת ואתה בחוץ, אוקיי?
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
את מסננת אותי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קיבלת התראה.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
את מסננת אותי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כי אתה רודף אותי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
רוצים לשמוע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, יש סדר דיון.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
סליחה? אני רודף אותך?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני צריכה בבקשה שיוציאו אותו מהדיון. תקראו למשמר בבקשה.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
איך אני רודף אותך? אני לא יוצא.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
לגבי בתי המשפט, בתי המשפט מציעים לנשים בצורה יזומה, גם כשמוגשת בקשה רגילה לצו הגנה וגם במסגרת תיקים של אלימות במשפחה, בתי המשפט מציעים את זה ביוזמתם ומספרים על הכלי וממש מביאים את הדברים לידיעת מבקשת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה היקף הבקשות כרגע?
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
היקף הבקשות כרגע זה שבמהלך חצי השנה האחרונה הוגשו 159 בקשות לעומת 89 בקשות בתקופה המקבילה בשנה שעברה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כמה אושרו?
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
מספר הצווים ביחידת הפיקוח. אני כן יכולה להגיד שאנחנו רואים עלייה גם במספר הצווים שניתנו, ושוב, אני מזמינה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עכשיו יש לי שאלה לגבי המשפחה הזו. כיוון שהם לא בני משפחה, הם לא יוכלו לקבל את זה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הילה, נורא חשוב שתוציאו הנחיה ברורה, כי נאמר לנו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הילה, תהיו איתי בבקשה. האם נגיד בני המשפחה שמאוימים עכשיו יוכלו לקבל את ההגנה של האיזוק האלקטרוני?
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
הם צריכים להגיש בקשה ולהציג - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ויכולים. הסיוע המשפטי, בבקשה, התייחסות.
<< אורח >> דניאל רז: << אורח >>
אני עו"ד דניאל רז, ממונה ארצי בתחום דיני המשפחה בהנהלת הסיוע המשפטי. קודם כול, תנחומיי למשפחה, באמת, על הדברים הקשים. אני כן רוצה להגיד שני דברים בשני הכובעים שאנחנו בסיוע המשפטי. קודם כול, אנחנו בעצמנו בסיוע המשפטי נותנים ייצוג משפטי למשפחות לנושא של מיצוי זכויות, נדמה לי שאפילו הציעו לכם. אנחנו נותנים את כל ההליכים המשפטיים, בין אם אלה הליכים בהליך הפלילי לכשהוגש כתב אישום, וגם בהליך האזרחי אנחנו נותנים סיוע משפטי ללא בדיקת מצב כלכלי, ואנחנו נשמח כמובן לסייע לכם בכל דבר, אני זמין. עו"ד הדס גבריאל זני גם כן אחראית לנושא, וזה משהו שאנחנו נותנים לכם, זה חשוב להיאמר. לגבי הנושא של צווי ההגנה, צריך להגיד - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם אתה תמשיך להפריע אני אוציא אותך. אני מבקשת להפסיק, להפסיק לחייג אליי, להפסיק לשלוח הודעות, להפסיק. אם אתה לא תדבר בתורך, אני אוציא אותך.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
שתדעי משהו, אני לא רדפתי אחרייך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנא תוציאו את האורח הזה מהאולם.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
אני לא רדפתי אחרייך, זה לא חוקי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני הייתי מאפשרת לך לדבר בתורך, אבל אם אתה לא מוכן להמתין.
יש תור, ואני יודעת מה אני אומרת. אם אתה לא תדבר בתורך אנחנו לא ניתן לך.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
ישבתי פה בשקט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בבקשה, אנא תוציא אותו, זה לא דיון ראשון שהוא עושה את זה. הלאה.
<< אורח >> דניאל רז: << אורח >>
עכשיו לעניין צווי הגנה. נתחיל בזה שגם אנחנו הרי בסיוע המשפטי מייצגים בתיקי משפחה וגם בצווי הגנה. הנתונים שלנו מראים על פניו שבשנתיים האחרונות קיבלנו 50-40 פניות בנושא של פיקוח אלקטרוני, שאנחנו מייצגים בשליש מהתיקים בארץ. זאת אומרת, זה די תואם את מה שנאמר פה על ידי הנהלת בתי המשפט. וכן, בזמן האחרון הייתה יותר עלייה.
כן צריך להגיד, יש גם היום בחוק הנוכחי אפשרות לבקש את הפיקוח האלקטרוני בנסיבות מחמירות כאשר יש מקרים שגם אם הם לא עומדים בתנאי החוק, יש כמה פסקי דין שניתנו בעניין הזה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה, וגם עכשיו אתם יכולים לפנות, בין אם זה דרכנו, בין אם זה דרך עורך דין פרטי כמובן. זה בהחלט משהו שהוא אפשרי, צריך לפנות פשוט לבית המשפט והוא זה שמוסמך להוציא ולבקש את התסקיר.
אנחנו, בהחלט עורכי הדין שלנו מודעים לזה, גם בתי המשפט מודעים לזה, באותם מקרים שאנחנו כמובן מביאים את זה לידי בית המשפט, ויש יותר ויותר מטעם השופטים. אני כמובן לא יכול לדעת מה נאמר, זה מצער אם הדברים נאמרו על ידי בתי המשפט. אני לא נכנס, כי לא הייתי שם. אני רק אגיד שהשופטים שאנחנו יום-יום נמצאים, הם בהחלט מודעים לאופציה הזאת. הם לא תמיד מכירים אותה כמו שצריך, ובשביל זה גם עושים הכשרות אצלם, כמו שאצלנו עושים הכשרות. אני מברך אותך אגב על כניסתך לתפקיד, אני מניח שיצא לנו לדבר לא מעט. אבל בהחלט מודעים לזה וזה כלי מאוד מאוד חשוב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני עכשיו רוצה לעבור על כמה סוגיות שנשארו לנו ברמה האופרטיבית. יש לנו את חוק זכויות החולה, שהרעיון היה שבתי חולים יוכלו לדווח לרווחה ולמשטרה כשהם מזהים אנשים מסוכנים. איפה זה עומד, חוק זכויות החולה? מי יכולה להשיב לי על זה?
<< אורח >> רחל ספירו: << אורח >>
משרד הבריאות כאן, אבל אני כן יכולה להתייחס. רחל ספירו, משרד המשפטים. ההצעה אושרה בזמנו בוועדת שרים לענייני חקיקה והיא מונחת על שולחן המליאה לקריאה ראשונה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עדיין? זה המון זמן, זה חודשים רבים.
<< אורח >> רחל ספירו: << אורח >>
זה מה שאנחנו יודעים.
<< אורח >> מוריה רודל סילפן: << אורח >>
מלשכת השר פשוט אמרו לי שזה נמצא בכנסת והם לוחצים על הוועדה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כלומר, זה באותו מקום, זה לא התקדם.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
סליחה, כמה פעמים נעשתה הוועדה הזאת למעמד האישה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני בתפקיד עשרה חודשים ואני כל שבוע מכנסת כמה פעמים, הרוב על זה.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
ומה השתנה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא הרבה, האמת. לי אין הרבה סמכויות, אני יכולה רק להציף.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
אולי אפשר לפנות למערכת המשפט, שידה בזה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
פניתי, בוודאי.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
אני הייתי 33 שנה במשטרה, היינו עוצרים מישהו, למוחרת רואים אותו שוב. עוצרים, משחררים. להפנות יד מאשימה למערכת המשפט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לחלוטין, אני מסכימה עם הביקורת, ואנחנו מזמינים את הנהלת בתי המשפט כל הזמן. אגב, יש גם חוקים שצריך לחוקק, אבל אם לא אוכפים את החוקים, מה זה משנה ממילא?
לגבי העניין שהמדינה תוכל להיכנס לנעליה של הנפגעת ולבקש את צו ההגנה בשמה, איפה זה עומד, רחל?
<< אורח >> רחל ספירו: << אורח >>
אני אתייחס גם. זה עלה גם בוועדה וזה עלה גם מהמשרדים השונים. עשינו על הנושא דיון בחינה. קודם כול, היום בחוק יש גורמים שיכולים להגיש בקשה, זה יכול להיות תובע משטרתי, עובד סוציאלי, בא כוח היועץ המשפטי לממשלה. בפועל לא היה שימוש בסעיפים האלה, כנראה, אני לא יודעת להגיד, אבל כחלק מהתפיסה שבסוף זה להגיש בקשה בשם אדם, זה מורכב יותר במובן הזה שההשלכות על אדם, אדם צריך להבין שהוא רוצה את הבקשה הזאת, שהוא מעוניין בהגנה. אנחנו כן בוחנים אפשרות להרחיב את הסיוע המשפטי שיכול להינתן, אבל כרגע זה נמצא בבחינה.
אני כן אציין שהחוק כולו הוא בהוראת שעה, וחלק מהביקורת שגם נשמעה פה בדיוני הוועדה, וגם שוועדת ההיגוי בראשות המשרד לביטחון לאומי כל הזמן עושים בחינה, ויש גם מחקר מלווה שאמור לתת איזשהו תוצר שאמור לעזור בהמשך להבין איך אפשר לטייב ולהציע המשך לחוק הזה גם בנושא הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, הילה בוסקילה מהנהלת בתי המשפט, יש לכם כבר ממשק מול המשטרה, שברגע שבית משפט מוציא צו הגנה זה מגיע אוטומטית למשטרה? כי בעבר היו תלונות שזה גם לא מגיע.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
הממשק עדיין לא התחיל לעבוד, משום שיש איזשהו שלב אינטגרציה בינינו לבין יתר הגופים שלוקח קצת יותר זמן. זה מין פינג-פונג כזה כדי לראות שהמערכות המחשוביות בכל הגופים יודעות לדבר אחת עם השנייה, ואנחנו כן נתקלים בבעיות בשלב הזה. אני מקווה שאנחנו ממש בפיין טיונינג האחרונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה אמור להיות סופר פשוט, כן.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
אגב, אני רק רוצה להבהיר, צווי הגנה מועברים אוטומטית לכל גורם באמצעות הפקס. כלומר, הממשק, כל מטרתו זה להעביר את זה בצורה דיגיטלית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כנרת מהמשרד לביטחון לאומי. את רוצה להוסיף משהו, כנרת?
<< אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >>
לגבי ועדת ההיגוי דיברו, אני רק רוצה לעדכן שהשקנו קמפיין בסוף אפריל, קמפיין לאומי להנגשת המידע אודות הפיקוח הטכנולוגי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, מצוין.
<< אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >>
וגם השקנו מיני-סייט שמאגם את כלל המידע הממשלתי. המיני-סייט גובש בשיתוף עם כלל הגורמים ששותפים בהפעלת הפיקוח, אנחנו כרגע פועלים גם להנגיש אותו לשפות נוספות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רק אומרת שהנשים שבצומת עצמה צריכות באותה נקודה לקבל את ההצעה לשירות הזה, זה יותר טוב מכל קמפיין. לרה, בבקשה. לרה היא גם מארגון משפחות הנרצחים, היא יושבת ראש ארגון משפחות הנרצחים והיא גם אימא של נרצחת.
<< אורח >> לרה צינמן: << אורח >>
תודה רבה, מירב, על כל הדיונים ועל כל הדוח המפורט שהוציאה הוועדה. ואני כמובן שכואבת בטירוף את הרצח של ליה ואת הכאב של המשפחה. אני רוצה להעיר משהו. קודם כול, במקרה הזה שום פיקוח טכנולוגי לא היה עוזר, כי את המטען הטמינו ארגוני פשע. איזה פיקוח טכנולוגי יכול היה למנוע את זה?
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
היו מקשיבים לשיחות שלו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, זה רק איזוק.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
אם היו עוקבים אחריו.
<< אורח >> לרה צינמן: << אורח >>
בסדר, אבל עדיין הבעיה היא שבמקרה הזה וגם במספר מקרים של רצח נשים בחברה הערבית מעורבים ארגוני פשע, והם יוצאים נקיים וגם לא תופסים את הרוצחים. ולצערנו, זה קרה גם בחברה היהודית, אותה שיטה, והמשטרה שוב לא מצליחה לפענח את הרציחות, לא מצליחה לתפוס את הרוצחים, לא מצליחה להגיע לארגוני פשע, והשרשרת הזאת נמשכת ונמשכת. לדעתי זו גם כן אחת הבעיות החמורות.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
אולי שיפעילו את השב"כ?
<< אורח >> לרה צינמן: << אורח >>
אני מסכימה איתך שצריכים.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
המשטרה לא יכולה לעשות את הכול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אבל עדיין נראה לי שיש כלים בסיסיים שלא הופעלו, אפילו הבסיסי ביותר, עוד לפני אפילו שב"כ.
<< אורח >> לרה צינמן: << אורח >>
אני מכירה את המחלוקת שמתקיימת, שהמשטרה מבקשת להפעיל אמצעים כמו בשב"כ, אבל להפעיל אותם גם לדברים אחרים, לא רק לפענוח הרציחות, וכאן סלע המחלוקת, וזה תקוע.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
על זה צריך לעשות את ההפגנות, על זה צריך לעשות את ההפגנות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אולי בתיקי רצח כדאי להפעיל.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אעבוד לפי הרשימה. לרה, תודה. איילת רזין.
<< אורח >> איילת רזין בית אור: << אורח >>
בוקר טוב. אני קודם כול רוצה להשתתף בצער המשפחה. זו לצערי רשימה ארוכה, הולכת ומתארכת, של נשים כאלה שנתקלו בחומות של אדישות וחוסר אונים. ופשוט דמנו הפקר, אין לי דרך אחרת להגיד את זה. אני רוצה להגיד שאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה היא לא גזרת גורל ויש מה לעשות. הבעיה היא, ואנחנו שומעים את זה, אני שנים פה, שוב ושוב ושוב, מסתכלים על התופעה עץ, עץ, עץ, ואנחנו שומעים את האנשים המצוינים האלה שנמצאים ברשויות, עושים כל אחד את מה שהוא עושה ממש ממש טוב בגזרה שלו, אבל אין ראייה כוללת מתכללת, בטח לא בדרג הבכיר בממשלה.
בממשלה הקודמת היה קבינט שרים שבין היתר עסק בדבר הזה, היו מנכ"לים של משרדים שעסקו בדבר הזה, שידעו לתת מענים ומשאבים מיידיים לתופעות ולבעיות שצצו מן השטח. היה חיבור עמוק בין השטח לדרג המנהל, וכך פתרנו בעיות. והדבר הזה הוא פער מאוד מאוד גדול עדיין, וכמו שאמרתי, הרשימה הולכת ומתארכת.
אני רוצה לומר על הניטור האלקטרוני. מי שנמצא כאן וכאן, והעובדה שיש יחידת משגב ויש מפקדת ליחידת משגב זה הישג עצום וצריך לציין אותו. אני לא רוצה לחגוג אותו, כי הלוואי ולא היה בו צורך, אבל בהחלט לציין אותו ולהזכיר בו. אבל, וזה אבל הגדול, אפילו שהיה עכשיו את הקמפיין, זה מעט מדי, מאוחר מדי, וצריך להשקיע בקמפיין הזה משאבים רבים. הציבור לא יודע, לא יודעת שיש את המענה הכל כך חשוב ומציל חיים הזה.
לא פחות, ואני מתחברת למה שחברתי לילי אמרה, אנשי ונשות המקצוע לא יודעים שיש את האמצעי הזה, לא יודעים להפנות אליו, לא יודעים להנחות את הנשים, וזה פער מאוד מאוד גדול. ברווחה, בבתי החולים, בפרקליטויות, במשטרה צריכים להגיד, כמו שלשמחתי, ברוב הסיטואציות יודעים להגיד לאישה נפגעת אלימות או לגבר נפגע אלימות, יש מרכזי סיוע, יש לכם את הזכות, זה חלק מהחובה שלהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איילת, אני חייבת שתסיימי. יש לנו פשוט עוד חצי שעה, אני צריכה להספיק הרבה דוברות. אנא תקצרו מעתה.
<< אורח >> איילת רזין בית אור: << אורח >>
צריך להדגיש, צריך את הנושא הזה, הכשרות, לדעת להפנות לסיוע המשפטי, לדעת להפנות לארגוני חברה אזרחית, ולדעת בראש ובראשונה לתת את הליווי הזה לאמצעי מציל החיים הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. דיקלה כהן.
<< אורח >> דיקלה כהן: << אורח >>
נעים מאוד, אני דיקלה כהן, גרושה 12 שנה. קודם כול, אני רוצה להשתתף בצער כל המשפחות. ואני רוצה קודם כול להתנצל, כי היום החלטתי שאני אקריא משהו שהכנתי מבעוד מועד, יכול להיות, אני מתנצלת מראש אם זה יציף אתכם, מחילה. ואני משתתפת בצערן של כל המשפחות שהגיעו למצב הזה שיכול היה חד משמעית, חד משמעית, ואני חלק גם, חד משמעית להימנע.
יש אלימות שלא משאירה סימנים, אין דם, אין גבס, אין חבלות, ודווקא בגלל זה כל כך קשה לזהות אותה. יש אלימות שלא רואים, אלימות שקופה וצורבת בנשמה. כשאומרים אלימות במשפחה, רוב האנשים מדמיינים סימנים על גוף, שטפי דם, צעקות, מכות, אבל יש אלימות אחרת, היא שקטה, היא מתוחכמת. היא המחשב הנייד שנלקח, כרטיס האשראי שנחסם, העלמת כספים, זריקות של ציוד אישי, השתקה, התעלמות, ניתוק כבלים של הרכב כשאת קמה בבוקר, השבתה של הרכב שלך כי השופטת אמרה, תחזיר לה את הרכב, אז צריך לדפוק אותו בתוך הקיר, וכמובן לחלוק איתך את השיפוץ של הרכב.
באותן סדנאות שתיקה כשעוד הייתי בבית, את עכשיו לומדת את אותן סדנאות שתיקה גם עם הילדים. אני מנוכרת מזה ארבע שנים, יש לי שלושה ילדים גדולים, הקטן ביניהם עוד קטין. האפוטרופוס, אפוטרופוס לדין, היה רשום בדפים על גבי דפים שיש הסתה ויש הרחקות ויש דברים, אבל לא נכון היה להשאיר אותו אצלי, אלא במקום שבו יש הסתה.
ואז, אחרי שאת אוזרת אומץ, אחרי שברחת לצאת, אחרי שבחרת בחיים של עצמך, את מגלה שלפעמים דווקא האלימות הזאת שלא נגמרת, היא פתאום מחליפה צורה, היא מתרחשת בתוך מאבקים של בתי משפט עם כל מיני דיונים ומשפטים כאלה שיוצרים אצל הצד השני איזושהי חמלה לא ברורה, בתוך דיונים, בהוכחות שאת צריכה להוכיח את ההורות שלך, את האימהות שלך, שגידלת את הילדים לבד ופתאום את צריכה להוכיח את זה שאת אימא ראויה בתוך כל המערכות האלה שלא מצליחות לראות את מה שלא מצטלם ולא נרשם.
ואז מגיע הכאב הגדול מכולם. הילדים שלנו, הילדים שמוצאים את עצמם בתוך קונפליקט נאמנויות. הם אוהבים את שני ההורים, והם מרגישים שאסור להם, כי הם לומדים לקרוא הבעות פנים, שתיקות ורמזים מפחידים, לראות את אימא ברחוב ולהסיט את הראש. ולפעמים, בלי שהם מבינים בכלל, הם מתחילים להתרחק מחלק מהעולם שלהם. זו לא רק פגיעה בקשר עם ההורה, זו פגיעה בילדות, זו פגיעה בתחושות הביטחון, זו פגיעה בזכות של ילד לאהוב בחופשיות. אני עומדת כאן לא רק כאימא ולא רק כאישה ומבקשת שרגע נרחיב את המבט. לצערי, אני כל פעם אומרת שקמות עמותות מהסיבה שמי שאמור לאחוז את זה כמו שצריך משחרר.
אני אספר סיפור קטן שלפני כמה ימים הייתי צריכה להתקשר למשטרה כי לא מצאתי את הבן שלי המון שעות. והשוטרת, ילדה, מעריכה שלא יותר מגיל הילדים שלי, 19 או 20, אמרה לי שאני נסחפת בתגובה שלי. אני לא מבקשת שנמהר לשפוט, אני מבקשת שנמהר להקשיב, להקשיב גם למה שלא נאמר, לראות גם את מה שלא מצולם, ולהגן על הילדים שלנו, על הלב שלהם, על התודעה שלהם, על הנשמה שלהם. אם רשום בדפים משהו, לאכוף את זה.
יש כאן המון המון משפטים שאמרתם, קחו את הרישומים ותיקחו את זה לידיים. לפעמים אנחנו לא מסוגלות להגיד את זה מהפחד. חוקרים אותם ומחזירים אותם לבית. את ישנה עם האויב, מי שראה את הסרט הזה. כי אלימות היא לא רק מה שרואים, ולפעמים האלימות הקשה ביותר היא דווקא מה שנשאר שקוף. וניכור הורי, מחילה מכל אלה שאיבדו את יקיריהם, הוא חלק מנדבך בלתי נגמר של סוגי אלימויות. איך אמר כבודו, אבא של ליה, שיש איזשהו מקום שלא רואים את הדברים שהם שקופים לאנשים אחרים וברורים מאליו, שניכור הורי הוא התנהגות פלילית וסוג התעללות נפשית כמו כל הדברים הקטנים שכולם מונים פה, על לקיחת דברים ולעשות דברים.
אני שוב מתנצלת בפני המשפחות שהדברים הקטנים האלה היום נראים זוטרים, ובאמת לא רק שהכתובת הייתה על הקיר, ילד בן 15 עשה גרפיטי וביקש עזרה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. אני ממש אהיה חייבת עכשיו להקפיד על הזמנים בגלל קוצר הזמנים, אני מבקשת שלוש דקות לכל אחד. פרופ' שלוה וייל.
<< אורח >> שלוה וייל: << אורח >>
שלום, אני שלוה וייל מהתצפית הישראלית על רצח נשים שמנוהלת באוניברסיטה העברית. צר לי מאוד לשמוע מקרוב על המקרה של ליה, לילוש שלנו, של כל החברה הישראלית. אני התבקשתי להכין דוח על מה שקורה במדינה השנה, 2026, עד כאן, עד סוף יוני. עד כה 20 נשים נרצחו במדינת ישראל, מתוכן 13 שאנחנו הגדרנו כפמיסייד, כלומר, רצח נשים על ידי גברים בגלל היותן נשים. מספרים אלו, שתדעו, מייצגים ירידה בשיעור הפמיסייד בישראל לעומת שנה שעברה, שהייתה שנת שיא. אני מזכירה לכם שאנחנו באמצע השנה, הכול יכול להשתנות.
הגיל הממוצע של הקורבנות היה 40. מתוך 13 מקרי הפמיסייד היו שמונה שהשתייכו לחברה הערבית וחמש שהיו יהודיות. בחברה הערבית רובן ככולן היו ממוצא בדואי, שתדעו. זהו השיעור הכי גבוה אי פעם של נשים ערביות יחסית למספרן באוכלוסייה הכללית. המספרים קטנים, זה לא אומר שזה סטטיסטית יהיה ככה בסוף השנה, אבל שתדעו. הקורבנות ממוצא יהודי, חמש במספרן, נרצחו על ידי דקירה או דריסה, כמו ליה. אין מקרה של שימוש בנשק חם. כל הנשים מהמגזר הערבי, למעט אחת, נורו למוות על ידי בן זוג או רעול פנים. סביר להניח שבכל המקרים, סביר להניח, זה לא הוכח, אני לא יכולה לבדוק רעול פנים, שהנשק הוחזק ללא רישיון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
פרופ' שלוה, רק תתכנסי לסיכום.
<< אורח >> שלוה וייל: << אורח >>
עלייה זו בשימוש בנשק חם כדי לרצוח אישה בחברה הערבית כבר אובחנה על ידי כאן בוועדה הזאת ב-2025, וכאשר התצפית פנתה לרשויות עם דרישה למדיניות רצינית שתוביל לצמצום תפוצת הנשק הלא חוקי. בבקשה, אני פונה לממשלה, תעשו משהו כדי לעצור את המגפה הזאת של רצח נשים בישראל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. ורדית דנציגר מ"לא לאלימות נגד נשים". לאחריה, מוריה סילפן.
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
קודם כול, אני משתתפת בצער המשפחה, זה מקרה מאוד מאוד קשה. נראה שהיה פה מחדל נוראי של הרשויות. לא ברור לי איך בכל הדיון הזה לא עלה המענה של מקלט. אנחנו מטפלות בשנה במאות נשים, חלקן ברמת סיכון מאוד מאוד גבוהה. לצערי, המקלטים מלאים עכשיו, כל מי שדיבר על זה שהמקלטים ריקים בגלל כל מיני פתרונות, המקלטים מלאים, ורוב הנשים שנמצאות שם הן בסיכון מאוד מאוד גבוה, ורובן וחלקן מפחדות להתלונן במשטרה. וכשמגיעות לבתי משפט, אני לא רוצה לדבר מה הולך שם.
באמת אנחנו גם נתקלנו במקרים כאלה שבן הזוג שכר אנשים כדי שיבצעו את מה שקרה פה למשל. לשמחתי, במקרה שאצלנו במקלט זה נמנע. אבל המענה הזה של מקלטים, של מרכזי אלומה, יכלו לתת מענה אם היו מציעים את הדבר הזה ברגע שהאיום הזה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הציעו באיזשהו שלב לליה מקלט? לא שזה צודק שהיא זו שתגביל את - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא הציעו לה.
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
זה לא ייאמן, זו רמת מסוכנות כל כך גבוהה ולא הציעו את הדבר הזה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
סאיד, אני רוצה לשמוע רגע. סאיד הוא נציג משרד הרווחה. נגיד סיטואציה כזו. שוב, אני חושבת שמי שצריך להגביל את חופש הפעולה שלו זה המאיים ולא המאוימת, אבל אולי זה היה מציל חיים בכל זאת. האם באו אליה כשהיא ומשפחתה מגישה תלונה על כאלה איומים? לא הציעו לה מקלט.
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
יותר חמור מזה. הוא סגר לה דלת על הרגל, פצע אותה פה ברגל, היא התייאשה מללכת למשטרה. סתם, אני מרגישה עינוי.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
היא לא רצתה ללכת לים כי היא אמרה - - -
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
יש תהליך של הערכת מסוכנות, שאם האישה נמצאת בהערכת מסוכנות גבוהה זה הפתרון שמציעים לה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ולא הוצע לה.
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
כמובן שהפתרונות הטכנולוגיים הם חשובים וגם יש לנו נשים במקלטים שיש להן איזוק אלקטרוני, אבל - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
סאיד, אתה יכול להסביר איך שיטתית בסיטואציה כזו לא מציעים חלופה?
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
לא, ברגע שהיא התלוננה זה היה אמור לעבור לאלימות במשפחה. לא עבר בכלל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון. בואו נבין איך דבר כזה קורה.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
סאיד תלי ממשרד הרווחה. קודם כול, בוודאי, לא צריך גם סיכון גבוה וסיכון חיים בכדי להעביר אישה למקלט. כלומר, אפילו התרשמות ראשונית מסיכון כלשהו, בינוני ומעלה, זאת אומרת, לא צריך בשביל זה גם לחכות עד שהסיכון יעלה. ובוודאי יש פה לא מעט נשים במקלטים, מאות נשים במקלטים שזה המצב שלהן, ברמות שונות של סיכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל איך שיטתית זה לא הוצע לה כפתרון? אולי זה היה מציל חיים.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
אני פשוט אגיד ככה. קודם כול, יש פה כל מיני דברים, המקרה בבדיקה, אבל ככל שידוע לי, מהבדיקה הראשונית, המקרה לא היה מוכר, המקרה הספציפי הזה לרווחה. ייתכן שהיה מועבר אולי מהמשטרה לרווחה ואולי כן, אולי המשטרה לפעמים גם, כמובן המשטרה מפנה לא מעט נשים ישירות למקלטים בתיאום איתנו, גם המקרה הזה. אבל אני כן רוצה, ברשותך.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
איך? זה לא עבר לאלימות במשפחה.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
כן, המקרה הזה. בכל מקרה, אני כן רוצה להגיד, כי עולה פה לא מעט שאלה לגבי האם אפשר למנוע, האם אי אפשר למנוע, ואני כן רוצה לומר כן איפה אפשר למנוע, ולצערי, גם איפה ולמה לפעמים לא מונעים, כמו במקרה הזה. קודם כול, מונעים על ידי זה שיש באמת, דרך אגב, מונעים מאות מקרים של אלימות קשה, וכולל רצח. הנשים במקלטים, הפיקוח הטכנולוגי, צווי הגנה, כמובן אלומה וכמובן עמותות שפעילות פה. יש לא מעט מקרים, אני לא אביא.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
אבל איך תסביר את זה שכל שבוע יש פה ועדה?
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
אני אסביר.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
סליחה, כל שבוע אתם עושים פה ועדה, אבל הרציחות ממשיכות. מה אתם עושים? לשבת ולדבר? זה לא ימנע את הרצח הבא.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
אני אומר שיש לא מעט מקרים, וחשוב, מכיוון שזה גם דיון, יש לא מעט מקרים שאנחנו, ולא רק אנחנו, הרווחה, גם המשטרה וגם בתי המשפט וגם העמותות, שכן מונעים.
אני מסכים איתך שיש מקרים שלצערי, ואני אגיד למה, חלק מהסיבות גם תוארו כאן, אנחנו לא מצליחים. אנחנו, אני אומר גם משרד הרווחה, כשלא פונים למשל, מכל מיני סיבות, לא פונים, המקרים אפילו לא מוכרים לנו. דרך אגב, בשמונה מקרים שדנו בהם השנה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, זה למתקדמים. פנו.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
לא, אני אומר שפנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
פנו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
פנו. אין מישהי שלא פונה.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
לא, אני אביא לכם דוגמאות. הרי אנחנו מדברים עובדות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בואו ניתן לו להשלים.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
רק אני אשלים את העובדות. אנחנו הרי מקיימים ועדה לבדיקת מקרה רצח. כל מקרה רצח של אישה על ידי בן משפחה, אנחנו בודקים את המקרה ובשמונה דיונים שקיימנו השנה חמש לא היו מוכרות כלל. אני לא אומר. ושלוש היו מוכרות, אבל היו סיבות וחסמים אחרים. חלק מהמקרים - - -
<< אורח >> יעקב מלכה: << אורח >>
אני ברשותך אעצור אותך רגע. יש פרדוקס. מחכים למקרי רצח בשביל למנוע הלאה, לחזור חזרה חלילה, אבל לא זה העניין. אני הייתי לוחם בצבא, אני יודע שהיה ספר חוקים לצבא, אתה יודע איך הוא נכתב? איך היו אומרים לנו המפקדים שלנו? בדם. מה זה בדם? קרה מקרה, קרה אירוע, חוקקו חוק והצבא הלך איתו לאורך דרך. ספר כזה עבה, כל הזמן הוא גדל וגדל וגדל וגדל, והוא קרה בעקבות מקרים שקרו.
המקרים שקורים באיזושהי צורה לא מחלחלים לרשויות, למוסדות שנמצאים במדינה הזאת, כאילו עושים איזושהי הפרדה בין האזרח לבין הרשויות. במקום ללכת עם ספר חוקים אמיתי וליישם אותו הלכה למעשה בשטח, נותנים לדברים להתגלגל מחוק כזה של זכויות האזרח, שמא אחד ייפגע יותר מהשני, שזה מן הסתם גם נכון, אבל יש דברים שהם חוקים בסיסיים צריכים להיות.
בן אדם שמאיים צריך לשלם מחיר, בן אדם שעושה מקרה צריך לשלם מחיר, אבל מה קורה היום בארץ? לא קורה כלום, דברים הולכים ומתפתחים. למה נעשה ריבוי? למה נעשה ריבוי מקרי עבריינות ורציחות וכאלה? מתוך זה שמערכת אכיפת החוק לא יודעת לממש את מה שהיא צריכה לממש הלכה למעשה.
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
כי לא מצליחים לפתוח את הקודים של העבריינים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
סאיד, ממש לסיכום, אני צריכה לעבור הלאה.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
קשה לי לדבר כמובן במעמד בני המשפחה, במיוחד כשלא הצלחנו למנוע, אני אומר כולנו, את המקרה של הרצח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתם לא הייתם מעורבים במקרה הזה, זה אפילו לא הגיע.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
כן, אבל אני כן אומר שהמקרים שלא מצליחים למנוע, לצד זה שחלק לא מבוטל כן מונעים, זה שיותר ויותר גורמים עברייניים מעורבים, כי גם כמו שציין פה, פיקוח טכנולוגי, תשימי אותו על בן זוג מאיים, ואם הוא ישלח שליח או מישהו, כמובן שזה לא ימנע. וכן הנושא, הזכרתי את זה, לכן חשוב לי לשים את זה גם כאן, כל הנושא של העברת מידע בין הגורמים השונים, בין המשטרה לרווחה, בין הבריאות לרווחה. ויש לא מעט מקרים למשל של בריאות הנפש שאנחנו צריכים להסדיר את המעבר והמעקב אחריהם בקהילה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
סאיד, אני חייבת לסכם אותך, אני לא מספיקה עוד אנשים. תודה. אני כבר אתן למוריה, לפני זה, בגלל שנגענו במקלטים, יש פה את ענבל וייס מבת מלך.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
תודה. באמת אני מצטרפת למה שוורדית אמרה, המקלטים מלאים, ואנחנו נתקלים בתופעה מעניינת בחודשיים האחרונים. לאור ריבוי רצח נשים מגיעות שלוש שנים אחרי שהן גרושות למשל, כלומר, תקופה ארוכה אחרי הגירושין, הן כבר פרודות. אם עד היום היה צריך להציל אותן ממערכת יחסים ולעזור להן להגיע להחלטה להתגרש, היום הן מגיעות גרושות כי ממשיכים להשקיע בקורבן ולא בתוקף. הלוואי שהיו עושים איזשהו תהליך עם התוקפים, מחייבים אותם לעבור טיפול מניעתי, משהו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, יש את תיקון מס' 18 למניעת אלימות במשפחה, שזה אמור לחייב את התוקף לעבור טיפול, נכון?
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
אי אפשר לחייב אדם לעבור טיפול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני ראיתי שיש - - -
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
יש לזה תיקון בחוק, הוא פשוט לא מיושם.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
והן הרבה פעמים מנסות להגיש תלונה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אני ראיתי שמינואר עד יוני קיבלנו בדיוק את אותם נתונים.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
שום דבר לא נעשה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זאת אומרת, בינואר אמרו שיש שבעה תקנים של עובדים סוציאליים שאוישו בבתי משפט ו-105 חוות דעת, וביוני היה אותו הדבר. זאת אומרת, חצי שנה זה עומד על אותו מספר.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
וגם המספר הזה לא סביר.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
הן חייבות הגנה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רבקה ליאון זדה מאיגוד העובדים הסוציאליים, את רוצה להתייחס לנקודה הזו?
<< אורח >> יהודית מלכה: << אורח >>
סליחה, יש לנו פגישה דחופה, אנחנו צריכים לצאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו מודים לכם שהגעתם. הטלפון שלי לרשותכם אם יש משהו שאני יכולה לעזור בו. תודה שבאתם.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
העניין של תיקון 18 שאמור באמת סוף-סוף לתת מענה לשורש של הבעיה. אנחנו רוצים לאפשר לגברים שיש להם תסמינים של אלימות - - - בעניין תיקון 18 לחוק, שאמור לתת מענה ואמור לחייב גברים שמוגש נגדם צו הגנה, קודם כול להגיע, לקבל הערכה אם הם בשלים לטיפול ולהפנות אותם לטיפול, ושזה יהיה תחת החוק. זאת אומרת, מה שכן יחייב אותם להתחיל איזשהו תהליך טיפולי וסוף-סוף לטפל בשורש הבעיה.
קודם כול, כמו שאמרתי, יש לנו 105 הפניות מלפני חצי שנה ועד היום, זה אותו מספר, אני לא מבינה. אבל גם אם אני לוקחת את 105 ההפניות האלה, זה עדיין לא מתכנס. אם אנחנו מדברים על כ-10,000 בקשות לצווי הגנה בשנה ויש לנו איוש של תקנים בחמישה בתי משפט שמהווים כשליש מבתי המשפט לענייני משפחה, נגיד אפילו שאני מורידה כי אלה בתי משפט יחסית יותר קטנים, לא באזור המרכז, נגיד שמדובר ב-5% או 10% ממספר צווי ההגנה שמוגשים בשנה שצריכים להיות מופנים למשרד הרווחה לתהליך של הערכה לגיוס לטיפול, אנחנו עדיין מדברים על 100, זה 1%. איפה? צריך להיות 500, 1,000. משהו במספר הזה לא הגיוני.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את רוצה להתייחס לזה, הילה?
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
אני חושבת שזו שאלה לבתי המשפט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, הילה.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
אחר כך תהיה לי עוד שאלה.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
אנחנו גם שמענו את הנתונים האלה ובאמת הלכנו לבדוק את הדברים, וממה שאנחנו רואים, החסמים הם דווקא, זה קצת יותר רחב. אנחנו מבינים שכשבתי המשפט מפנים לעו"ס מגייס מעריך באותם בתי משפט שקיבלנו הודעה מהרווחה שאפשר להתחיל להפנות אליהם, אנחנו מבינים שהיכולת של אותו עו"ס מגייס מעריך היא מאוד מאוד מוגבלת, ושלאחר מספר מסוים מאוד של הפניות אנחנו מתבקשים להפסיק להפנות משום שלא ניתן לתת מענה לפניות. אנחנו קיימנו כמה פגישות עם נציגי הרווחה בנקודה הזו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זאת אומרת, הבעיה היא לא בהפניה, אלא בטיפול אחר כך.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
אני מציעה שנתעדכן אחר כך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה העניין של התקנים, אין מספיק כוח אדם.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
איך יש כל כך מעט תיקים? משהו לא מתכנס.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היא אומרת שהיא לא מפנה כי אחר כך לא מטפלים, לכן היא לא מפנה, כי יש רק שבעה תקנים, זה מה שהיא אומרת.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
כן, אבל אלה שבעה תקנים שאמורים לתת מענה ל - - -
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
אני שנייה רוצה לתת לך. ישראל, אם אתה רוצה להתייחס. אנחנו פשוט עשינו שיחות, אנחנו ממש ביררנו את הנושא הזה, ממש בשבועות האחרונים, ולצורך העניין, אותו עו"ס מגייס מעריך שהוצב במחוז ירושלים, שאחראי על אשדוד וקריית גת, הוא ערוך לקבל מספר מאוד מצומצם של בין עשר עד 12 הפניות.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
לכמה זמן? זה אמור להיות שלוש פגישות.
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
סליחה, הנה. 15 מקרים בו זמנית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כשעו"סים לענייני משפחה מטפלים ב-170. לא שזה טוב, לא שזה תקין, אני לא שואפת לזה, אבל רק לסבר את האוזן.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
אבל גם, זה מוגבל. זה אמור להיות שלוש פגישות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
למה אתן לא מדברות אחת עם השנייה? את פנית אליהם לגבי זה? למה צריך לדבר פה?
<< אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>
לאחר 15 הפניות בתי המשפט התבקשו להפסיק להפנות, ו-15 הפניות נעשות בתוך - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
משהו פה לא מתכנס. אני מבקשת, ואנחנו נכניס את זה לסיכום, שבבקשה תישבו לישיבת המשך. סאיד, קצר, אני חייבת להספיק.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
קודם כול, מינואר עד עכשיו זה באמת 120 הפניות מבתי המשפט. אנחנו כן הקצינו, המשרד הקצה כ-25 תקנים. אנחנו כן מתקשים לקלוט אותם ולגייס אותם. אנחנו מנסים להתמודד עם זה, והבעיה של איוש וקליטה של עובדים סוציאליים היא בעיה הרבה יותר רוחבית, זה לא שאנחנו נתנו שבעה תקנים. ואנחנו מנסים לשנות אפילו תנאי סף, להגמיש, בכדי להרחיב את המאגר של המתעניינים, וזה בטיפול. זה עניין אחד.
זה לא חיוב גברים לטיפול, זה חיוב פוגעים, זה לא רק גברים, פוגעים, לבדיקת התאמה לטיפול, ובאמת חלק מה-120 שהופנו גויסו ושולבו בטיפול.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
לפי הדיווח שהעברתם רק 40 הופנו.
אבל איפה ה-60? מה קורה איתם? זה תחת חוק.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
אני אגיד. לא, יש פה איזושהי אי הבנה. החיוב הוא בדיקת התאמה וגיוס לטיפול. אם מישהו יבוא ויגיד לי אני לא רוצה, אני לא יכול לכפות עליו טיפול, כן? זה גם סותר, לא ככה מטפלים באנשים. אבל כן, אנחנו עושים מאמץ כביר בכל זאת, למרות ההתנגדות הראשונית, לפעמים כן להפנות אותם, זה הפער.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
למה שהוא ירצה טיפול? הוא פסיכופת במהותו, הוא אדם אלים.
<< אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >>
לא, יש כאלה שיכולים לרצות טיפול ועליהם אנחנו מדברים. השאלה היא מה קורה, כי כתוב בדיווח שיש - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, את חייבת לעצור את זה כאן, אתם תמשיכו את השיח המשפטי הזה לאחר מכן. אנא, כל אחת קצר. מוריה סילפן.
<< אורח >> מוריה רודל סילפן: << אורח >>
לא, אני באתי היום להקשיב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אורטל אזולאי, נפגעת אלימות. אורטל, את רוצה לדבר? תתקרבי אליי, בינתיים אני עוברת הלאה עד שתתיישבי. רחלי.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
תודה, גברתי. אנחנו נותנות לממשלת ישראל ציון נכשל על טיפול באלימות כלפי נשים. אנחנו נמצאות בשבועיים האחרונים של הכנסת לקראת פיזורה, ואחרי כמעט ארבע שנים אפשר לומר בצורה ברורה שהממשלה נכשלה. כפי שנאמר פה, אנחנו יושבות שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע ודברים לא משתנים.
שנת 2025 הייתה שנת שיא ברצח נשים על רקע מגדרי, 36 נשים נרצחו, וכמעט מחצית ממקרי הרצח היו באמצעות נשק חם. אלה לא רק מספרים, אלה נשים שהמדינה לא הצליחה להגן עליהן, כמו ליה מלכה, זיכרונה לברכה.
לפי סקר הנשים של שדולת הנשים, אחת מכל ארבע נשים מדווחת שחוותה התנהגות אלימה מצד בן הזוג או קרוב משפחה. מדובר בלמעלה מ-900,000 אנשים בישראל, זו לא תופעה שולית. גם בסקר הקודם שלנו, 88% מהנשים אמרו שהמדינה לא עושה מספיק כדי למנוע אלימות במשפחה, ובסקר הנוכחי, 61% מהנשים מתנגדות לטענה שהמדינה אינה יכולה למנוע או לצמצם אירועים של רצח במשפחה, כפי שנאמר על ידי דובר המשטרה. הנשים בישראל לא מקבלות את ההפקרות הזאת, הן דורשות מדינה שלוקחת אחריות, מזהה מסוכנות ופועלת בזמן.
נאמר פה על הנושא של הפענוח. בחברה הערבית בשנת 2025 רק 12% משיעור הפענוח היה כלפי נשים ערביות. וזה בדיוק אותו מקרה עכשיו של ליה מלכה, זיכרונה לברכה. אנחנו, ארגוני הנשים, היינו לפני כמה שבועות בדיון אצל חבר הכנסת צביקה פוגל על הנושא של הרפורמה ברישוי הנשק. מה הייתה המטרה של הרפורמה? לראות כמה כלי נשק חולקו, מה היו הכשלים שלא חולקו וכדומה. אנחנו באנו ואמרנו, הצלחה של רפורמה נמדדת גם בלוודא שנשק לא יגיע לידיים לא נכונות.
צביקה פוגל הבטיח לי באופן אישי במהלך הדיון שהוא יקיים דיון ייעודי לגבי הסכנה לנשים וילדים בנושא של הרפורמה בכלי נשק, זה לא קרה. אתמול אנחנו, ארגוני הנשים, שלחנו לו מכתב שאנחנו מבקשות לקיים את הדיון בהקדם. ואני חושבת שמאוד חשוב, אני אגיד את זה גם למשפחה של ליה מלכה, זיכרונה לברכה, שהם יבואו לדיון הזה בוועדה לקידום מעמד האישה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הוועדה לביטחון פנים.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
סליחה, אני מקווה שיחד עם הוועדה לביטחון לאומי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רחלי, רק לסיים.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
הממשק המשותף, כי לא דיברנו על זה בכלל, סאיד, הממשק המשותף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רחלי, אני חייבת שתסיימי. תודה. מתנצלת, הזמן קצר. אורטל אזולאי, ואחריה יעל ממרכז אדווה.
<< אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >>
שלום. אני מתרגשת, כי הייתי פה אמנם פעמיים, זכיתי להיות פעמיים בפורום הזה, והלוואי הייתה לי את הזכות להיות באופן עקבי. אני אורטל, אימא לשני ילדים, מתבגרים בני 15 ו-16. בואו נפתח קודם כול במשהו שהוא חיובי. אני הגעתי לכאן פעם ראשונה כשהילד שלי, בן 16, היה בנתק איתי שלוש שנים. בחג פסח האחרון הוא התחיל לכתוב לי הודעות שהוא רוצה להגיע למשפחה שלי, להשתתף בחג. נפתח בזה, שזה דבר חיובי.
למרבה הצער, אני גם טופלתי שנתיים במרכז דרור בפתח תקווה, במרכז לאלימות במשפחה, וכמו שרובם כאן ציינו את העניין הזה, שהקורבן נהפך לנאשם. בגלל שהרבה נגעו כאן והזדהיתי עם זה, אני יכולה להגיד שהיום הגעתי לסיטואציה שהתרעתי גם בפני המטפלת במרכז לאלימות במשפחה שיש לי חשש שהקטן צריך טיפול בעקבות סרבנות הקשר של הגדול, הוא צריך לקבל גם טיפול כמו הגדול בסרבנות קשר כדי למנוע את הסיטואציה הזו, וזה ככה נמשך.
מצאתי את עצמי שעכשיו אומנם האבא פירק את המשפחה שלו הנוכחית אחרי 15 שנה, ולא ידעתי, לא עירבו אותי בלשכת הרווחה שהוא מתגרש כביכול. קראו לי לשיחה, אמרו לי, את יודעת שהוא בסיטואציה כזו וכזו, בהליך פרידה. מה מסתבר? שמאחורי הקלעים הם תכננו שברגע שהוא עזב את הבית, באופן פתאומי, ולא נגעתי בזה שהילדים שלי נמצאים אצל האישה כל הזמן הזה שהוא עזב את הבית, וגם יש לו את שתי הבנות שלו מהנישואים הנוכחיים. ואמרתי לעצמי, רגע, למה הם צריכים להיות שם?
ואז מסתבר שהאבא עזב את העיר והם נתנו לו את האלטרנטיבה שאתה עוזב את העיר, תביא דירה, תשכיר דירה בחזרה, תחזור לעיר ותקבל את הילדים בחזרה, שלי. ואני מוצאת את עצמי שגם הילדים, בגלל שהם התרגלו לאישה 15 שנה, להיות שם, הם אפילו לא מסוגלים להגיע אליי, את הנוכחות הזו שיש אימא בתמונה. הם פשוט אמרו: בגלל המצב שלנו כרגע התרגלנו להיות כאן, אנחנו נהיה כאן, והם לא רצו גם לבוא אליו. בסוף לשכת הרווחה, פניתי אליהם, אמרתי להם: סליחה, למה הם צריכים להיות שם? למה הם צריכים סיטואציה להגיד שייתנו להם קלט קהילתי, שייתנו לה את ההזדמנות לגדל את הילדים שלי? איפה אני פה בסיפור? הם נמצאים ברחוב מקביל אליי.
בסוף אבא חזר לעיר, והילדים שם, הגיעו לשם, הוא הפציר בהם. הם הגיעו אליו שבת, אחרי שלי אמרו: תקשיבי, את לא יכולה פתאום לבוא ולתלוש את הילדים מהאישה שלו ולהגיד תהיו פה, לא יכולה. אני אמרתי: טוב, אני לא אקשה על הנפש שלהם, הילד שלי הקטן יבוא אליי בהסדרי ראייה כמו שקבעו לי, הסדרי שהות ב-2021 כמשמורת משותפת. בסוף אני רואה שהילד שלי, לפני שבועיים, פשוט הם הגיעו אליו שבת, והוא הפציר בהם, וקבע להם עובדה, אתם באים לפה. הילד בא מהמסגרת ואתה בא אליי. ככה, פשוט לתלוש אותם. הוא לקח את הדין לעצמו, לא משנה מה אמרו לו, המצב הנפשי של הילד, אתה בא להיות איתי בשבת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אורטל, סליחה שאני מתמצתת, אבל אנחנו כמה דקות לפני סיום, תבחרי מה המסר שאת רוצה לתת.
<< אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >>
אני אגע בזה שבאמת הם הגיעו אליו והם נמצאים שם, לפני שבועיים הייתה מסיבה של תיכון, לקראת עלייה לתיכון של הילד הקטן. הילד רושם לי, הוא אמור לבוא אליי, הוא אומר לי: אימא, אני במצב נפשי לא טוב, אני מעדיף ללכת עם אבא. וזהו, מאז הילד לא מדבר איתי, הקטן, לא מתקשר איתי. הילד הגדול ממש מדי פעם, טיפין טיפין, וזהו. עכשיו אני מתנהלת גם מול לשכת רווחה שוב, עורכת הדין שלי כותבת מיילים, הם לא יוצרים איתי קשר, לא קובעים איתי פגישות. ברגע שפנינו לבית הדין, בית הדין אומר, זו סמכות של בית משפט.
כשאני פניתי בעקבות סרבנות הקשר של הילד הגדול, השופטת אומרת: אני לא רואה לנכון למנות מומחה חיצוני. איך? אבל הנה, עכשיו הילד הקטן גם. אני רציתי למנוע את זה, ובסוף, הנה, קרה שהילד הקטן גם לא בקשר איתי.
עכשיו אני אחזור לנקודה האחרונה שרציתי להגיד. ניגשתי למשטרה על הפרת צו על הסדרי שהות, שגם היה לי איתו את זה בעבר. מה החוקר אומר לי? תשמעי, אני גרוש, אני יכול להגיד לך, הילדים שלך חמורים גדולים, את לא יכולה לבוא ולתלוש אותם מהשערות ולקחת אותם מאבא שלהם בלי לבוא ולבדוק מה קורה מסביב, מי משפיע, מה משפיע וכל הסיטואציות מסביב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אורטל, אני חייבת שתסכמי.
<< אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >>
גם דיברנו רק על העניין הזה, שבאמת, בגלל ההיסטוריה שהייתה לי בעבר, שהוא ניצל את המצב הזה, שהוא ידע את נקודת התורפה שלי, הרגישה, וכמה אני נלחמת מול הילדים שלי, הגעתי למצב שגם, הגעתי לתחנת המשטרה, הראיתי להם גם איומים שהוא מאיים עליי, מה עשו? באמת, כמו שאמרו כאן, עיכבו אותי לחקירה ואותו שחררו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה?
<< אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >>
אמרו לי, מי שבא ראשון להתלונן, אותו משחררים. אותו שחררו, אני ישבתי מעוכבת, יש לי את זה פה. ואני פשוט הייתי צריכה לשלם. אפילו החוקרת בכתה שם, היא אומרת לי, את לא נראית עבריינית, את לא נראית כלום. אמרתי לה, הנה, יש הודעות שהוא מאיים עליי שהוא יבוא אליי לעבודה ויהרוס לי והכול, ובסוף אני מוצאת את עצמי יושבת בין עצורים, וממש, סיטואציה, כמו שאומרים, שאני נהפכת מקורבן לנאשם.
ואני אמרתי גם ללשכת רווחה, באתי ואמרתי להם, אני יודעת שאתם לא מסוגלים להתנהל מול האדם הזה. וגם יש לי אגב שיחות שהוא פשוט גם על האישה השנייה, הוא אמר לפני חודש, הוא אמר, אם היא לא תבוא, הילדות לא רצו לראות אותו, זה מבחינתי הנקודה הכי אדומה שאני צריכה לגעת בזה פה, בפורום הזה. הוא פנה אליי, הוא שיתף אותי, והוא אומר לי: אם בגלל שהיא לא באה ומראה לי את הילדים, היא לא נותנת לי אותם, הן לא רוצות לראות אותי, על הניכור וההסתה, אני אבוא לעיר, אני אעשה סדר, אני אתנקם במשפחה שלה, בה, אשלח עבריינים, אשים סטפה של כסף, העיקר שהיא תיתן לדבר עם הילדים.
במקרה שלו הוא שלח את אחותו, והיא אמרה לה: אם לא תיתני לו לדבר עם הבנות, אני אלך, אני אגיד, את תשבי בכלא על זה, מה שעשית לילד שלי הגדול. ואני לא יודעת מה האישה עשתה לילד הגדול. הם לא נותנים לי תשובות, הם מבחינתם נותנים לי, אומרים לי שאני ממציאה. אלה המילים של אחותו. ללכת להשתמש בעבריינים ולהגיד "אם היא לא נותנת לי לדבר איתם, אני אלך לעבריינים", אבל כשאני עושה בדרך חוקית, כשאני הולכת לתחנת משטרה על זה שהוא מפר הסדרי שהות, לרווחה שאני באה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אורטל, אני אכניס את המקרה הזה לסיכום ואני אבקש שתמשיכו את השיח הזה, כי הוא שיח שהוא מאוד חשוב, אבל הוא מקצועי, צריך לרדת לפרטים של זה.
<< אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >>
זה מה שאני אומרת פה, חוקית אי אפשר, אבל בצורה עבריינית כן?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אכניס לסיכום הדיון ובבקשה תלמדו ותראו איך אפשר למנוע.
<< אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >>
אני באמת אשמח. תודה רבה, מירב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה, וסליחה שאני בקוצר זמנים. יעל ממרכז אדווה, בבקשה, בקצרה. ואחריה חיים גמליאל.
<< אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >>
ראשית, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני רק אומר שהייתי בלא מעט דיונים בנושא הזה, ותמיד, במיוחד מדיון לדיון, תחושת חוסר האונים היא כל כך קשה. אני לא מדברת על עצמי, אני מדברת על כל מי שהוא קורבן למצב הזה. אני אגיד כמה דברים ממש קונקרטיים בנוגע למערכת אכיפת החוק, הנהלת בתי המשפט והמשטרה.
נאמר פה על שימוש בפקס במסגרת העבודה של הנהלת בתי המשפט. יצא חוק לפני כמה שנים שלא משתמשים יותר בפקס, איך זה יכול להיות שממשיכים להשתמש בפקס? זו דוגמה קטנה, אבל היא מלמדת על אוזלת היד וחוסר המחשבה שמובילים בסוף למצבים כאלה, כפי שאנחנו שמענו פה.
נושא של צווי הגנה דובר פה, אבל צריך לבחון גם בהקשר של הנהלת בתי המשפט, אני לא רואה את הנציגה כרגע, לבחון כמה בקשות לצווי ההגנה מוגשות לעומת כמה צווי ההגנה ניתנים וכמה בסוף מגיעים לתחנת משגב. אלה פערים עצומים, ואני מבינה שיש את הבעיה של כוח אדם, אבל זה לא מענה, כי בסוף זה עניין של סדרי עדיפויות ותקציבים.
לגבי גורמי הרווחה, ההקשר, הרי יש גידול של 100% במקרי הרצח של נשים בנשק חם, כלי ירי, ומדובר פה כל כך הרבה פעמים על הנושא של הקשר עם גורמי הרווחה לאגף כלי ירייה. הייתי באמת בכל כך הרבה דיונים, והנושא של היעדר קשר שיטתי ורציף בין גורמי הרווחה ברשויות המקומיות, לא שהממונה במשרד הרווחה יעביר באופן פרטני בכל פעם לאגף כלי ירייה. וזה עולה וזה עלה וזה לא משתנה. אני לא יודעת מה עוד צריך להגיד כדי שזה ישתנה. איך זה יכול להיות שאין את הקשר הרציף והשיטתי הזה עם גורמי הרווחה ברשויות המקומיות?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יעל, אני חייבת שתסיימי.
<< אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >>
דבר נוסף זה הביטוח הלאומי. איך זה יכול להיות שאין קשר רציף ושיטתי של הביטוח הלאומי שמעביר לאגף כלי ירייה על פגוע נפש? ודבר אחרון, זה מהמשטרה, איסוף כלי נשק של אנשים שהרישיון שלהם פג תוקפו או שהוא נפסל, וכמובן כלי הנשק הבלתי חוקיים, שזו כבר השלכה על החברה הישראלית בכללותה ועל החברה הערבית בפרט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. חיים גמליאל, ואחריו רוחמה.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
רחל, יוסף, זאב, רבקה, לאה, תהילה, מעולם לא עזבתי אתכם. רק עם השם נעשה ונצליח. גברתי היושבת ראש, חברי הוועדה, אני לא הולך להגיד משהו ואני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול. לא באתי לכאן כדי ללחוש, יש הקלטה. אישה, עובדת ציבור שנשכרה על ידי משלמי המסים של דימונה, שהופקדה עליה הסמכות המקודשת ביותר שיכולה להיות לממשלה, הסמכות לקחת ילד מהורה, היא הסתכלה עליי ואמרה, ואני מצטט אותה בדיוק: "הורה אוטומטית, אנחנו נשים, וזה לא סוד שנשים מזדהות עם נשים". אין פה גברים. יש צד אחר של המדינה, שזה גברים, ואין לנו קול בשולחן הזה.
זו לא מדיניות, זה לא סטנדרט משפטי, זאת אישה שאומרת לי בפנים שהתיק שלי הוכרע עוד לפני שהיא בכלל פתחה את התיק. שישה ילדים: רחל, יוסף, זאב, רבקה, לאה ותהילה. לא שמות על תיק, הילדים שלי, והיא אומרת לי שפסק הדין היה מגדר, לא ראיות. שמעתי הרבה דברים שנקראים שיקול דעת בזמני. זה לא שיקול דעת, זו הטעיה עם תואר ופנסיה. אני אשאל שלי, מירב. מי שומר על שומר הסף?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
סיימת?
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש לך עוד חצי דקה.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
כי אם היא תגיד לי את זה בקלטת לאור יום, תדמיינו מה היא אומרת כשהמקליט כבוי. זו כבר לא הבעיה של משפחת גמליאל, זה כל אבא בדימונה שנכנס למשרד הרווחה ולא יודע שהוא כבר אבוד. משרד הרווחה אומר שהוא מפקח עליה, העירייה אומרת שהוא מעסיק אותה, כולם אומרים שמישהו אחר צופה. בינתיים, חייהם של ששת ילדיי נהרסים לנצח, ושומרת הסף עדיין מחזיקה במפתחות. לא באתי לכאן בשביל אהדה, באתי לכאן בשביל תשובה, מי מבקר אותה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו ניהלנו על זה כבר שיח, אני לא אמשיך להשיב. תודה רבה לך, אני עוברת.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
עוד שני משפטים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שני משפטים אחרונים, פשוט יש לי עוד דוברים.
<< אורח >> חיים גמליאל: << אורח >>
כן, תודה רבה על הזמן. מי בודק את הדפוס שלה, לא רק את הניירת שלה, ומה קורה ביום שאחרי השימוע הזה? תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. רוחמה.
<< אורח >> רוחמה גמרמן: << אורח >>
תודה רבה. קודם כול, ליבי עם המשפחה של ליה מלכה, זיכרונה לברכה. דבר שני, מעבר להיותי יו"ר ארגון פורום של תקווה ומעבר להיותי אישה בסכנת חיים להירצח, אני גם אחות שכולה, והרצח השקוף של אחותי זה בדיוק על התאריך של היום לפני 21 שנה. ועל המקרים האלה של הרצח השקוף בכתות אין דיבור, אפילו לא היה דיון על הכתות מאז אוגוסט 2020. גם למשפחות האלה מגיע שיראו אותן ושישמעו אותן ושיהיה להן קול. ואני גם בארגון משפחות נרצחים ונרצחות, אפילו שהרצח הזה, עדיין אין לו הכרה. ותודה על הצעת החוק בנושא הזה, אבל אני לא יכולה להתאפק, זה כואב לי נורא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
משתתפת בצערך.
<< אורח >> רוחמה גמרמן: << אורח >>
מצטערת שאני ככה. זו התמונה שלי ושל אחותי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, זה בסדר. את אורחת קבועה בדיונים שלנו ואני ממש משתתפת בצערך. אם תרצי להירגע ולומר משהו בהמשך, האמת היא שאנחנו עוד רגע מסכמות, אם תרצי אחרי הסיכום שלי להוסיף משהו, אני אתן לך. תשתי מים. אם זה בסדר, אני מתכנסת לסיכום. יש מישהו או מישהי שלא נתתי להם לדבר שבאו?
<< אורח >> איילת רזין בית אור: << אורח >>
זה הדוח שיצא תחת הוועדה הזו. אני חושבת שזה הדוח הכי חשוב, הכי מקיף והכי פרקטי שיכול להיות, וטוב תעשה הממשלה אם תתחיל לאמץ אותו מחר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אעשה מה שאני יכולה שזה ייושם. האמת היא, זה גם לא עניין של הרבה, זאת אומרת, זה בכסף הקיים, זה אפילו לא - - -
<< אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >>
גברתי היושבת ראש, אני גם אשמח למשפט קצר, כי אני יודעת שבאמת אין זמן. אפרת פילזר מנציבות זכויות נפגעי עבירה. רק לומר שאנחנו יודעים שיש פער מאוד משמעותי בין היכולת לממש זכויות ולדעת על הזכויות, ובסך הכול יש באמת גופי ממשלה שעושים דברים מאוד טובים, אבל בכל זאת הנפגעים והנפגעות לא יודעים מה מגיע להם. אנחנו מנסים בכל כוחנו לטפל בבעיה הזאת. לכן יש לנו אתר זכויות נפגעי עבירה, ואני מזמינה את כל מי שנמצא כאן להסתכל בו ולראות אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רק אומרת לכם, צאו מהכיוון הזה של קמפיינים ואתרים וזה. מישהי מגיעה לתחנת משטרה ובאה עם איומים, תציעו לה שמה במקום את מה שצריך. איזה אתר? איזה קמפיין? יש לה נקודת החלטה.
<< אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >>
אני מסכימה עם גברתי, אבל יש דברים. אני רק אגיד עוד משפט, שלפעמים אנשים רוצים לדעת את המידע לא בזמן שמגיעים לתחנת משטרה, שיש שם הרבה לחץ והרבה מתח, מכל מיני סיבות, וגם בדברים אחרים, לכן יש את האתר הזה, גם יש בו רכיבים דיגיטליים מבוססי AI.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני חייבת לסכם, סליחה.
<< אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >>
ורק שזה גם מיועד לאנשי מקצוע, שאפשר להיעזר בו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה על העבודה. אני מסכמת. הוועדה מבקשת ממשטרת ישראל להבין איך היא מבטיחה את הביטחון בכל דרך אפשרית למשפחתה של ליה מלכה, זיכרונה לברכה. צריך לבחון פה אם זה צו הגנה בפיקוח טכנולוגי או דרך אחרת, אבל בני המשפחה ישבו פה, וברגעים אלה הם עדיין מאוימים. זה משהו שאי אפשר לקבל.
כמו כן, הוועדה מבקשת מהמשטרה והשב"ס לבחון כיצד באופן כללי ניתן להגן על משפחות של נרצחות, כי זו תופעה שחוזרת על עצמה, זה לא רק המקרה של ליה, זיכרונה לברכה, ומשפחתה. הם עוד בחיים, צריך לשמור עליהם. לא מספיק העוול שנעשה, צריך לפחות לספק להם הגנה.
הוועדה מבקשת מהמשטרה לעדכן בכתב את הוועדה בדבר בדיקת הטיפול בתלונות שהוגשו לפני הרצח הנורא של ליה. זה הוגש גם על ידי ליה וגם על ידי משפחתה, מה נעשה עם זה? אנחנו נבקש לקבל עדכון בכתב. אני מבינה שיש דברים שלא היה אפשר להגיד פה היום בוועדה. אנחנו רוצות לקבל את זה בכתב.
הוועדה קוראת למשרד לביטחון לאומי, הנהלת בתי המשפט, הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, לבחון כיצד ניתן לבצע הכשרות בנושא הצו של הפיקוח הטכנולוגי לשוטרים, שופטים ועורכי דין, כי אנחנו שוב ושוב לומדות שאנשים לא מממשים את זה כי הם לא יודעים.
הוועדה קוראת להנהלת בתי המשפט לעדכן בהקדם בדבר עליית הממשק להעברה אוטומטית של צווי הגנה למשטרה. הכי בסיסי שיש, פשוט במייל להעביר את צו ההגנה מהנהלת בתי המשפט למשטרה. זה לוקח המון זמן, לא ברור למה.
הוועדה דוחה מכל וכל את אמירתו של שר הבריאות בדבר העובדה שהתיקון לחוק זכויות החולה נמצא על שולחן הכנסת. אם לשר חשוב, שיבוא ויקדם את זה כמו חוקים אחרים שמקודמים פה. זה חוק שיכול לאפשר לקבל מידע על פצצות מתקתקות, וזה שזה מתמהמה, זה באחריות השר.
הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה להגיש בכתב את מסקנות הוועדה הבין-משרדית לבדיקת מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן בדבר הרצח של ליה מלכה, זיכרונה לברכה, כולל השאלה מדוע לא הוצעה לה הפנייה למקלט. זאת אומרת, אתם דנים בכל מקרה רצח, אנחנו גם נרצה לדעת למה לא טיפלו בהודעות שקדמו למקרה הרצח, ולמה לא הציעו לה חלופה של מקלט.
<< אורח >> סאיד תלי: << אורח >>
דוח רק על המקרה הזה או דוח מסכם?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו בגדול מקבלים אחת לתקופה את הכול, אבל ספציפית על המקרה הזה שנידון פה היום, אחרי שניתחתם את האירוע והפקתם לקחים, איך לא טיפלו בהודעות, איך לא הציעו לה מקלט? האם הדברים האלה היו יכולים להוביל לשורה תחתונה אחרת לגמרי?
הוועדה מצרה על היישום החלקי של תיקון מספר 18 לחוק מניעת אלימות במשפחה, קוראת למשרד הרווחה לשבת יחד עם הנהלת בתי המשפט ואיגוד העו"סים כדי לפתור את האירוע הזה.
הוועדה מבקשת מפורום מיכל סלה להעביר את המקרים שתוארו כאן, היה לנו את אור ואורית, שם קוד נקרא לזה, אבל היינו רוצים לקבל מקרים שהם עדיין בסכנה ולוודא שהמשטרה, לפחות במקרים האלה, מפיקה לקחים ונותנת מענה הולם.
<< אורח >> לילי בן עמי: << אורח >>
בסכנה עכשיו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון, אלה אנשים שעוד חיים שאנחנו רוצים להציל לפני שיהיה מאוחר מדי.
אני מבקשת שהמקרה של אורטל אזולאי שתואר כאן גם יועבר לטיפול המשטרה, ואם נעשה פה עוול והיא חשופה לאלימות קשה, צריך לטפל בזה בהקדם. בואו נעשה הכול כדי להציל נפשות.
כמובן שאנחנו נמשיך לקדם את יישום מסקנות הדוח שלנו, שהוא מאוד מאוד פרקטי, על איך הממשקים השונים פועלים כדי שיוצע המקלט, כדי שיטפלו בהודעות, כדי ששיקול הדעת של השוטר בשטח יופחת ותהיה שיטתיות ויהיה הרבה יותר ברור מה עושים באיזה מצב. הדברים הם אפשריים, זה גם לא תמיד עניין של כסף, זה בכלל לא עניין של כסף, זה עניין של סדר, ארגון, שיטתיות, מקצוענות, אכפתיות.
אכפתיות, אני חייבת לומר שתמיד אני פוגשת אנשים באמת בממשלה ובמשטרה שמאוד אכפת להם, אבל בסוף, כנראה במקומות שבהם אתה כל הזמן רואה מקרים מזעזעים, לפעמים נהיים אולי יותר קהים, כי זו השגרה שלך. לכן העניין של נוהלי עבודה ונורות אדומות, שאם זה מתקיים סימן שצריך לעבור לנוהל פעולה חירומי, היה יכול לעשות הרבה יותר סדר.
אני נועלת את החלק הזה של הדיון, יש לי השלמה מדיון קודם שאני אעשה מייד. אני נועלת את הדיון הזה. תודה לבני המשפחה, משפחת מלכה, שהגיעו. אני עומדת לרשותכם גם אחרי הדיון הזה. הלוואי ותהיה לי את הזכות להקל במשהו או לעשות משהו אחרי התוצאה הנוראית הזו. תודה שטרחתם ואימצתם את כל האנרגיות שלכם כדי לבוא לפה ולעשות תיקון וכדי להציל את הנפשות הבאות. תודה רבה לכם. אני נועלת את הדיון הזה ומתחילה דיון אחר.
<< נושא >> סטטוס פתיחת תחנות טיפות חלב והפעלת פרויקט המגשרות בנגב << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני חוזרת למשרד הבריאות. משרד הבריאות, אילנה, תודה שהמתנת. יש לנו השלמה איתך מהדיון הקודם בדבר סטטוס הפעלת תחנות טיפת חלב בוואדי נעם. לפי תשובה שקיבלנו מהמשרד בכתב, התחנה עדיין לא שבה לפעול. נבקש להבין מדוע ומהו לוח הזמנים להפעלתה מחדש.
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
אילנה גנס, אני מהנהלת חטיבת בריאות הציבור, משרד הבריאות. כמה דברים. אני מתנצלת שאני לא יכולתי להיות בדיון קודם והיה נציג אחר מטעם המשרד. אני אחראית על כל השירות המונע במערך טיפות החלב שמופעל על ידי משרד הבריאות וגם ספקים אחרים, וחשוב לי להגיד על זה מילה אחת לפני שנדבר על התחנה הספציפית.
טיפות חלב זה שירות סופר חיוני וקריטי לציבור, כך אנחנו רואים אותו. הוא ניתן לתינוקות ופעוטות בכל המדינה, פרוס על קרוב ל-1,000 תחנות בפריסה ארצית, רובן מופעלות על ידי משרד הבריאות מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי. חלק מתפיסת ההפעלה של השירות היא למעשה התאמה שפתית ותרבותית לאוכלוסיות, ואנחנו מכירים היטב את כלל האוכלוסיות במדינת ישראל ומנסים לעשות את כל המאמצים על מנת לאפשר להן שירות מכבד, תואם לצרכים שלהן, עם כל השונות הבין-מגזרית שיש לנו במדינת ישראל, והיא בהחלט רבה.
מחוז דרום למעשה אחראי על מתן שירות לפזורה הבדואית, שזה נושא הדיון והדבר שנדון. יש לנו סך הכול 24 תחנות שנותנות שירות לפזורה הבדואית במחוז דרום. כל התחנות במגזר מופעלות על ידי המשרד באופן ישיר, אין שם ספקי שירות אחרים. אנחנו מאוד מאוד דואגים להתאמה תרבותית ושפתית. קודם כול, יש לנו אחיות מהמגזר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, בשורה התחתונה על טיפת חלב בוואדי נעם, מה הסטטוס?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
התחנה הזאת למעשה עד סוף שנת 2024 עוד פעלה, בשנת 2024 התחלנו לסבול משיבושים במתן שירות שם בתחנה בגלל כמה סיבות עיקריות: אחת, היו כמה וכמה פריצות ופגיעה בתשתיות של התחנה עצמה. זה מתחם משותף עם קופת חולים כללית, שיש שם למעשה טיפת חלב שלנו שמופעלת על ידי המשרד עם מרפאה ראשונית קטנה של כללית.
יש לנו במתחם הזה מתחם מים משותף, סולר. זה מקום מאוד מאוד מאתגר מבחינת תשתית, שאין שם חיבור לתשתיות, ולכן הכול מופעל באמצעות מכל סולר, מכל מים שמאפשר לנו להפעיל את התחנות ואת המרפאה של כללית. המתחם הזה נפרץ מספר פעמים, גם לפני זה, אבל מ-2024 היו כמה אירועים של פריצה, בגין אחת מהן קב"ט של כללית הגיש גם תלונה למשטרה. אני אעביר לכם, קיבלתי היום בבוקר עותקים של תלונה שהוגשה. האמת היא שיש לי פה רצף של תלונות שהוגשו על ידי כללית גם על תחנה זאת ותחנות אחרות בפזורה הבדואית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
האם המשטרה סיפקה הגנה או טיפלה במקרים או מייצרת לכם תחושת ביטחון במקום?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
לצערנו, זה לא קרה. אנחנו מפעילים אגב בפזורה הבדואית חברת אבטחה, ביטחון, מעבר לביטחון של המשרד, וזה המקום היחיד בארץ שאנחנו נאלצים להפעיל שירותים, כולל נעילת תחנות, לחצני מצוקה לצוותים, סיירי ביטחון, מאבטחים בתחנות. רק ככה אנחנו מייצרים איזושהי תחושת ביטחון גם לצוותים וגם למשפחות. בסוף זו אחריות שלי לשמור על האימהות ועל התינוקות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה הסטטוס שם? זה לא פועל כרגע?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
כרגע התחנה הזאת לא פעילה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ומה התוכנית?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
אנחנו מפעילים שם שירות של טיפת חלב ניידת שמגיעה למתחם הזה פעם בשבוע, יום עבודה שלם. זה שירות חדש שהתחלנו להפעיל אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתם מוותרים על התחנה?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
כרגע התחנה הזאת לא כשירה לפעילות. אגב, כל הפגיעות שהיו בתשתית של התחנה גם גרמו לנזק רב לציוד וגם לחיסונים. למעשה, ברגע שנגנב סולר ומכל סולר נפרץ זה פגע ברצף הקירור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תראי, אני רק אגיד לך שבדיון הקודם המשטרה טענה שהיא לא קיבלה תלונות, שהיא לא מכירה את זה, וסגרו את התחנה מבלי שבכלל פנו אליהם וביקשו את עזרתם. זה מה שהיה פה, פשוט שוטר, אם ראית את הדיון מרחוק. קודם כול, צריך לפנות. כמובן שזה לא תפקידכם כאנשי בריאות, אבל זה כן תפקידה של מדינה ושל כוחות הביטחון שלה, כן חשוב להבהיר. והתחליף שאת מייצרת כרגע זה משהו נייד.
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש לך תקציב מובטח לזה הלאה?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
כן, יש לנו למעשה תקציב, אנחנו מפעילים גם ניידת במחוז ירושלים, הניידת של דרום היא ניידת חדשה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה באותו היקף של מטופלים? זה נותן מענה לאותו היקף?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
זה נותן מענה אפילו יותר מזה, זו תחנה ניידת עם שתי אחיות. היישוב שם, השבט הזה הוא קטן, יש שם נכון להיום משהו כמו 30 תינוקות, שהשירות של יום בשבוע נותן שם מענה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב, אני צריכה לסכם את זה. יש משהו נוסף שאתה רוצה לשאול?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
תקציב 2027.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שאלתי, היא אמרה שזה מובטח ל-2027.
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
לא, על הניידת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל כל המגשרות, כל הפרויקט?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
כרגע כל הפרויקט של מגשרות, אנחנו נעלה את זה למשרד האוצר בתוכניות עבודה ל-2027. כרגע זה תקציב פנימי של משרד הבריאות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ומה תעשי אם תהיה לכם ממשלת מעבר? הם ילכו הביתה?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
לא. קודם כול, המשרד כרגע ימשיך לתקצב את זה, יש לנו תקציב עד סוף השנה הזאת ואנחנו נמשוך אותו לשנה הבאה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
פשוט ברגע שזה כל כך ארעי וזה רק עד השנה הזאת וגם ככה זה לא.
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
מירב, אנחנו כאנשי מקצוע, אין יותר משוכנעים מאיתנו כמה ערך הדבר הזה מביא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
פניתם למשרד האוצר בעניין הזה?
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
פנינו למשרד האוצר. סוכם בין אגף תקציבים של המשרד למשרד האוצר שזה יעלה בצורה מסודרת בדיוני תקציב ל-2027 בבקשה להוסיף את זה לבסיס התקציב. פרויקט המגשרות הזה פועל יותר מ-20 שנה במודלים תקציביים שונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מציעה להתכונן לתרחיש שתקציב 2027 מתמהמה לבוא, וצריך לתת להם המשך תפקוד.
<< אורח >> אילנה גנס: << אורח >>
אנחנו מבינים את זה, והמשרד יעשה את כל המאמצים לתת גישור לתקציב עד שנסיים דיוני תקציב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב, תודה שטרחת והגעת. אני נועלת את הדיון.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:25. << סיום >>