חומר רקע

15 בינואר 2023 מגמה מתמשכת של עליות במחירי המזון והשפעה על יוקר המחיה מוגש לועדת הכלכלה בכנסת – 15.1.23 • תצרוכת מזון מעבר למשמעותה הקיומית היא ההוצאה השלישית בגודלה בקרב משקי הבית ,ומסתכמת בסך כולל של כ- 132 מיליארד ₪ בשנה מנתוני לוח 1.1 בסקר הוצאות משקי בית בשנת 2019 עולה כי משפחה ממוצעת מוציאה למחייתה 15,990 ₪ בחודש, כאשר 18.1% מהוצאה זו היא על מזון (כולל פירות וירקות ) – דהיינו 2818 ₪ בחודש. זאת ועוד שיעור ההוצאה היחסי על המזון מסך ההוצאה על סל התצרוכת המשפחתי הוא גבוה בקרב העשירונים הנמוכים והולך ופוחת בקרב העשירונים העליונים. מכאן הרגישות הרבה לעליית מחירי המזון על הציבור הרחב , ובמיוחד בהיבט השכבות החלשות שבמשק . • בשנה שהסתיימה בנובמבר 22 מדד מחירי המזון (כולל פירות וירקות ) עלה בשיעור של 5.1% , מעט פחות משיעור עליית מדד המחירים לצרכן שעלה בשיעור של 5.3% . שיעורים אלה נמוכים יותר בהשוואה לממוצע מדינות ה- OECD - בהן מדד המחירים לצרכן עלה בשיעור 10.1% בתקופה זו ומדד מחירי המזון עלה בשיעור של 16.1% . בחינת מדדי המחירים הריאליים בישראל ובאיחוד האירופאי בין השנים 2011 -2020 מצביעה על עליה של 1.4% במחירי המזון בישראל לעומת שיעור של 1.9% במדינות האיחוד האירופאי. יחד עם זאת מדד מחירי המזון בישראל במונחי כוח קנייה גבוה בשיעור של 36% מממוצע מדינות ה- OECD , ובשיעור של 45% ממדינות האיחוד האירופאי .אולם שיטת מדידה זאת מושפעת ביתר שאת משינויי שע"ח ובעיקר ייסוף השקל בשנים האחרונות. • בשנתיים האחרונות עלה מדד חומרי הגלם העיקריים בתחום המזון המתפרסם על ידי האו"ם (FAO) בשיעור מצטבר של 46% , כאשר מחירי הבשר עלו בהתאמה ב- 27% , החלב ב- 41 %, הדגנים ב – 53% , השמנים הצמחיים ב-88% והסוכר בשיעור של – 45% . אמנם בשנת 2022 חלה מגמת ירידה בולטת , אך עדיין מדד חומרי גלם זה סיים את השנה בשיעור עליה של 14.5% . לכן יש להוסיף עלויות גדלות נוספות החלות על תעשיית המזון המקומית : כגון: חשמל , מים , ארנונה , אגרות והיטלים עירוניים , כשרות ורגולציה , אשר יצרו מציאות בה תהליך העלאת מחירי המזון בישראל הוא בלתי נמנע. • שוק המזון מתאפיין בריכוזיות גבוהה , כאשר 10 הספקים המובילים מחזיקים בנתח שוק מצרפי של 53% בממוצע מכלל המכירות בענף , ואילו עשרת הספקים בעשיריה השנייה מחזיקים ב- 12% נוספים , כך ש- 20 ספקים מובילים מחזיקים בנתח שוק מצרפי של 65% . מכאן שהספקים הקטנים מחזיקים בנתח שוק של 35% בלבד. נוכח מציאות זו , היכולת של היצרן הקטן להוות גורם ביצירת תחרות אפקטיבית, אשר תביא להוזלת מחירים משמעותית לצרכן מוגבלת למדי . כמו כן יש לזכור שהמוצרים של החברות הגדולות הן ברוב המקרים היקרים יותר בקטגוריה ולפיכך הרווחיות הגולמית שלהן גבוהה יותר ביחס לחברות הקטנות , כמו כן החברות הגדולות פועלות בקטגוריות רבות ותמהיל המוצרים שלהן רחב, כך שגמישות יכולתן לנקוט במבצעים / אי העלאת מחירים במשך תקופה ארוכה גדולה יותר בהשוואה ליצרן המזון הקטן.. • המאבק להפחתת יוקר המחיה והוזלת מחירי מוצרי המזון לצרכן אינו יכול להתמקד אך ורק בביטול מכסים על מוצרי מזון מיובאים בענף המזון . יש לפעול לעידוד פעילות של יצרנים קטנים בענף המזון בדרכים הבאות : הקצאת שטחי מדף – יש להקצות שטחי מדף ליותר יצרנים קטנים. לדוגמא: אין כל סיבה שמחלבות בוטיק לא יוכלו למכור את מוצריהן ברשתות השיווק ולהגיע לקהל יעד רחב יותר, יצור מותגים פרטיים- יש לשלב עסקים קטנים בתהליך יצור מותגים פרטיים של רשתות השיווק, ולהגדיל בהתאמה את סך המכירות של המותגים הפרטיים ברשתות אלה , העומד כיום על שיעור של 6% מכלל המכירות בלבד . הגברת נגישות העסק הקטן למכרזים בתחום המזון- יש לאפשר ליותר עסקים קטנים להשתלב במכרזים ציבוריים בתחום המזון. • על הממשלה לפעול בנחישות לצמצום הרגולציה העודפת בתחום המזון. הרגולציה המכבידה מעמיסה על יצרני המזון הקטנים עלויות גבוהות , שמתגלגלות לצרכן. באופן עקיף היא גם מצמצמת את מספרם של היצרנים הקטנים ומונעת פיתוח שוק מזון תחרותי יותר. למרבה הצער אין כיום רגולציה ליצרני מזון קטנים , כל מה שנדרש מיצרן גדול , ככל שמדובר על תהליכי ייצור, מכשור ובקרה נדרשת בישראל מהיצרן הקטן ללא התחשבות בותק / מסורת היצור שלו וברמת הסיכון לציבור. כך לדוגמא בכדי לקבל רישיון יצרן למחלבה קטנה היא צריכה לעמוד בדרישות הנוגעות לגודל המקררים ומספר הברזים , בלא אבחנה בין המחלבות על פי גודלם. המשמעות החלת חובות בטיחותיות ותברואתיות שאינן בהכרח בהלימה למפעל בוטיק , והחלת עלויות כבדות ומיותרת על יצרני מזון קטנים. בנוסף, יצרנים מזון קטנים נמנעים מלייבא חומרי גלם המוסיפים לטעם ולנראות המוצר בתחומי מזון שונים בשל חוסר כדאיות כלכלית על רקע המתנה ארוכה מדי לאישור יבוא מזון רגיש. כך נמנע הליך יזמות חדש בתחום המזון, , קיטון בהיצע היצרנים הקטנים הפועלים בתחום, ופגיעה ברווחת הצרכן. המשמעות : יש לחוקק רגולציה ייעודית לעסקים קטנים בתחום המזון המותאמת לצרכים ולסיכונים שבפעילותם, שתביא להגברת התחרות בענף ולהוזלת מחירים בו.