חומר רקע

הכנסת הייעוץ המשפטי לוועדת הכלכלה ‏כ"א באדר התשפ"ג 14 במרס 2023 שינוי מדיניות החנייה ברשויות המקומיות – מסמך רקע ביום 2.11.2021, כחלק מחוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו– 2022), התשפ"ב–2021, התקבל תיקון לפקודת התעבורה בעניין הסדרי החנייה ברשויות המקומיות. מטרת התיקון היא להפחית את השימוש ברכב פרטי ולעודד את השימוש בתחבורה ציבורית, תוך ניצול מקסימלי של משאב החניה ברשויות המקומיות. האופן בו ביקש המחוקק להגשים מטרה זו הוא באמצעות מתן אפשרות לרשויות המקומיות להעלות את התעריפים שהן גובות עבור חניה. לפני שנחקק התיקון, פקודת התעבורה קבעה כי הרשויות המקומיות רשאיות לקבוע את תעריפי החניה עבור תושביהן בעצמן אך הן היו כפופות לתעריף מקסימום שנקבע בתקנות לפי הפקודה, ועמד על 6.3 ש"ח. בפועל, תעריפי החניה נעו בין 3.6 ₪ בממוצע במחוז הצפון ובין 6.3 ₪ (התעריף המקסימלי) בתל אביב לדוגמא. יש לציין כי בערים כגון תל אביב וירושלים, מחיר החניה בחניונים פרטיים עשוי להגיע לפי שלושה ואף יותר מאותו תעריף מקסימלי, דבר המעיד על כך שהמחיר המקסימלי אותו היו רשאיות הרשויות המקומיות לגבות עבור חניה רחוק מאוד מ"מחיר השוק", לפחות באזורים מסוימים בארץ. התיקון ביטל את תעריף המקסימום שנקבע לפי הפקודה, כך שרשויות מקומיות יוכלו לגבות תעריפי חניה גבוהים יותר, שיותאמו לביקוש ולהיצע החניה בתחומן. עוד נקבע כי אם הרשות המקומית בוחרת שלא לקבוע תעריפי חניה כלל, תעריף החניה שיחול בתחומה הוא תעריף ארצי שיקבעו שרי הפנים והתחבורה, בתקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. בעניין זה נקבעה הוראת מעבר שלפיה עד להתקנת תקנות כאמור, התעריף הארצי יהיה בגובה התעריף המקסימלי שנקבע לפי הפקודה ערב התיקון (6.3 ₪), כשהוא מעודכן על פי מנגנון הצמדה שנקבע בתיקון. לצד זאת, ומאחר שהתיקון הסיר למעשה את המגבלות שחלו על גובה תעריפי החניה שרשות מקומית מוסמכת לקבוע, החליטה ועדת הכלכלה, במסגרת הדיונים בתיקון, להוסיף הוראות שמטרתן לתת מענה למקרים שבהם תושבי הרשות המקומית או מבקרים בה עלולים להתקשות לעמוד בתעריפי החניה, כפי שיפורט להלן: נקבע כי הפער בתעריפי החניה בין תושב הרשות המקומית לבין מי שאינו תושב הרשות – לא יעלה על 30%. באופן זה נמנעת מהרשות המקומית האפשרות לגבות תעריפי חניה גבוהים מאוד ממי שאינו תושב הרשות המקומית. הדבר חשוב במיוחד ברשויות בהן ישנם אתרים המושכים אליהם מבקרים מכל רחבי הארץ, כגון חופי ים. בנוסף, בזמנים ובשעות שבהם תושבי הרשות המקומית אינם חייבים בתשלום עבור החניה, התקרה הקבועה כאמור באחוזים אינה רלוונטית, ולכן נקבע כי במקרה זה לא ניתן יהיה לגבות ממי שאינם תושבי הרשות המקומית תעריף חניה העולה על התעריף הארצי (6.70 ₪, נכון למועד כתיבת מסמך זה), אלא אם כן הרשות המקומית קבעה תעריף נמוך יותר. לגבי פטור מתשלום עבור חניה לתושבי הרשות המקומית רק שבשל היותם תושביה – כיום, רשויות מקומיות שונות, דוגמת תל אביב, פוטרות את כלל תושביהן מתשלום דמי חניה בתחומן. פטור מסוג זה יכול להיות גם חלקי, לשעת החניה הראשונה לדוגמה, כמו בירושלים. התיקון בנושא זה חל רק על רשויות מקומיות שמספר תושביהן הוא 40,000 איש ומעלה. לפי התיקון, כל הפטורים מתשלום דמי חניה שנותנות רשויות מקומיות לתושביהן רק בשל היותם תושביהן – יבוטלו עד ה-1.1.2025 לכל המאוחר. יצוין כי אין בהוראות התיקון כדי למנוע מרשויות מקומיות שהתיקון חל עליהן לתת פטורים מתשלום דמי חניה לתושביהן בשל עילות אחרות. לצד זאת, פטור מתשלום דמי חניה לתושב הרשות המקומית, ביחס לאזור הספציפי בו הוא מתגורר, אינו פוגע ברציונלים שבבסיס התיקון, והצורך בו מתחדד אף יותר לאחר התיקון, עם הסרת המגבלות על תעריפי החניה. לפיכך, התיקון קובע כי כתנאי לקביעת פטור לתושבי רשות מקומית מתשלום עבור חניה רק בשל היותם תושביה, תהיה הרשות המקומית חייבת לקבוע בתחומה אזורי חניה. הפטור שיינתן לתושבים כאמור יהיה מוגבל לאזור המגורים שלהם, בהתאם לאזורי החניה שקבעה הרשות המקומית. בתיקון נקבעו הוראות מעבר שיחולו מ-1.1.2022 עד 31.12.2024, שלפיהן בתקופה האמורה ימשיכו לחול הפטורים שנתנו רשויות מקומיות מתשלום דמי חניה לתושביהן, אלא אם כן מועצת הרשות המקומית קבעה אזורי חניה לפני תום התקופה, מה שיוביל לביטול מיידי של ההוראות ביחס לפטור מדמי חניה לתושבי הרשות בכלל תחומי הרשות. לבסוף, כדי לייצר אחידות מסוימת בין הרשויות המקומיות בקביעת אזורי חניה, הוסמך שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הפנים, לקבוע בתקנות תנאים ואמות מידה לקביעת אזורי חניה. תקנות אלה יחולו רק על רשות מקומית שקבעה לראשונה אזורי חניה בתחומה לאחר 1.1.2022 (יום כניסתו לתוקף של התיקון), או על רשות מקומית שערכה, לאחר מועד זה, שינויים באזורי החניה שקבעה.