חומר רקע
30 במרס, 2023
תקציר: הטיפול דרוש לפתרון בעיית יוקר המחיה
דרור שטרום, מנכ"ל
דברי הסבר ורקע:
יוקר המחיה בישראל הינו בעיית יסוד משקית שלא נמצא לה פתרון זה שנים רבות. החל משנת 2008 עברה ישראל את מדינות ה-OECD ובאופן מתמיד הלכה והתייקרה ביחס אליהן (ר' גרף למטה). כיום ישראל היא המדינה השלישית ביוקר המחיה הגבוה מבין עשרות מדינות מפותחות.
בפועל, למרות הניסיונות לטפל בבעיות (חוק המזון מ-2013, רפורמת הקורנפלקס, רפורמת התקנים והיבוא ועוד) – יוקר המחיה רק הלך והאמיר.
הבעיות המלבות את בעיית יוקר המחיה מוכרות מזה שנים רבות: ריכוזיות גבוהה, מונופולים השולטים בכמה וכמה קטגוריות מוצרים, יבואני ענק בלעדיים והסכמים בעייתיים בין ספקים לרשתות המזון הגדולות. אולם, למרות כל אלה – הבעיות אינן נפתרות בשל היעדר נחישות לטיפול מערכתי חובק ומורכב הכרוך בעימות עם מוקדי הכוח במשק.
על רקע זה מוצע:
בטווח המיידי – לחוקק חוק חירום להתמודדות עם יוקר המחיה ובו הוראות החלטיות לענין:
פתיחת השוק ליבוא חופשי באופן מוחלט (בלי יכולת של משרדים אחרים למסמס ולטרפד)
איסור על הסכמי בלעדיות של מונופולים בשיווק מוצרים ומותגים דומיננטיים
שינוי שיטת הפיקוח על מחירי מוצרי היסוד (מקוסט פלוס להשוואה לעולם).
בטווח הבינוני והארוך - להקים צוות ישומי (לא וועדת אקדמאים), שיגבש פתרון לצורך ב:
פתיחת המדפים ברשתות המזון ובסופרמרקטים למתחרים בינוניים וקטנים;
פירוק העוצמות של המונופולים הגדולים והכנסת מתחרים חדשים;
יצירת תשתית חוקית וכלכלית ליבוא מקביל קבוע וסדור;
מתן תמריצי מס והוצאת מכרזים להוספת מתחרים לספקי מזון ולרשתות סופרמרקטים.
יוקר המחיה בישראל בתחום המזון
להלן תמונת הריכוזיות בתחום המזון והטואלטיקה בישראל:
משמעות התרשים פשוטה: שוק המזון בנוי על שיווי משקל אולגיפולי-קונצרני שבו חלוקה ברורה של מוקדי כוח מעטים. מעט מוצרים "חופפים" בין קבוצות כך שאין באמת תחרות בין הגופים האלה. המכנה המשותף לכל קבוצות הענק האלה – הן גדלו ברכישות ובליעות ולא בצמיחה אורגנית:
התוצאה ניתנת לתיאור בפשטות כך – אין תחרות מחירים בין הקבוצות, אלא תחרות ברכישת חברות נוספות כדי להוסיף מוצרים חדשים לכוחם המצרפי של המונופולים. הן משתמשות באופן מובנה בכוח מצרפי מול הקמעונאים והציבור – הוא פשוט שם וכל קמעונאי שסוחר מולן ונזקק למוצריהן יודע זאת היטב.
לכל זה מצטרפת ריכוזיות של 2 קבוצות ענק של יבואנים שגם להם יש מגה-מונופולים במותגי-על (ג'ילט, קולגייט, סטארקיסט, אולווייז, פיירי, אוריאו) ומצטרפת לזה ריכוזיות ביבוא וחסמים רבים.
בשורה התחתונה - החל משנת 2008 (בתהליך שהחל עוד קודם) עברה ישראל את יוקר המחיה הממוצע ב-OECD (למרות שקודם לכן היתה עמוק מתחת לו) והיא נוסקת כשקיימות אינדיקציות כי הבעיה אינה סטטית אלא מחריפה:
העלייה ביוקר המחיה בישראל אינה מתואמת עם רמת התוצר:
אבחנה חשובה לענייננו היא זו: בעוד שביתר התחומים הפתיחה ליבוא הביאה להורדת מחירים מובהקת (ריהוט, ציוד משרדי, ביגוד והנעלה), הרי שהיבוא בתחום המזון אינו יוצר הפחתה משמעותית של מחירי המוצרים המקומיים. הסיבה: קיומה של ריכוזיות עודפת ביבואני המזון.
כך נוצר לעיתים שיווי משקל דואופולי או אוליגופולי בענפים רבים בין יצרן מקומי דומיננטי (לרוב בעל מונופולין) לבין יבואן של מוצר דומיננטי מיבוא [כגון פסטה]. שיווי משקל זה מייצר מחירים גבוהים משמעותית מהמחירים של אותם מותגים בארצות מכורתם בחו"ל.
חלק מהפתרונות מצוי במגרש של רשות התחרות אולם רובם דורשים הכרעות ברמת המדיניות. בשנים האחרונות עלו הצעות שונות למהלכים להפחתת יוקר מחיה ע"י האצת מרכיבי התחרות בין ספקי המזון:
פתיחה גורפת של משק מוצרי המזון לתחרות מיבוא – בחוק יבוא חופשי (כיום ממוסמס ומסורבל ע"י משרד הבריאות);
טיפול מקביל בבעיית החסימה של תחרות ביבוא – הסכמי הבלעדיות של מעט יבואנים ריכוזיים, תופעה שגורמת לשיווי משקל דואופולי ואוליגופולי;
פירוק קבוצות "מגה-מונופולים" – דהיינו תאגידי על המחזיקים בשליטה במספר מונופולים בתחומים שונים.
עידוד הקמת יצרני מזון מתחרים באמצעות כלים סטטוטוריים שונים כדי להרחיב את בסיס התחרות בתעשיה המקומית;
ביטול או תיקון שיטת הפיקוח על המחירים למחירי השוואה לחו"ל ולא Cost Plus
לכך מתווספים צעדים הכרחיים במגרשה של רשות התחרות, שם הועלו הצעות כמו:
איתור כל המונופולים, הכרזתם ושיקופם לציבור (עלו הצעות לחייב את ארבעת המונופולים הגדולים במשק לשקף לציבור את תוצאותיהם הכספיות והרווחיות);
יצירת תשתית מעשית להתנגדות למיזוגים הנעשים על ידי מונופולים – כדי למנוע החמרה נוספת של הגברת הריכוזיות במזון;
__________________________________________________________________________
הצעות קונקרטיות לטיפול המתבקש בכל אחד מהנושאים הללו.
א. בתחום יצרני המזון:
עצירת מיזוגים והגדלת כוח המונופולים: תיקון לחוק לפיו בבקשות מיזוג המוגשות על ידי מונופולין הפועל בשוק המזון, לרכישת גורם אחר הפועל בשוק המזון – ההנחה תהיה כי המיזוג עלול לפגוע משמעותית בתחרות אלא אם הוכיח המונופול שאין כל חשש לכך.
תיקון לחוק התחרות הכלכלית לפיו יראו הסדר הפצה בו מונופול מפיץ מוצרים של אחרים לאותם קמעונאים אצלהם הוא מוכר גם את מוצריו – כהסדר כובל הפוגע פגיעה של ממש בתחרות, אלא אם הוכיח המונופול שאין כל חשש לכך.
לאסור על מונופול בתחום המזון להיות צד להסדר עם קמעונאי כשהסדר זה כולל, במפורש במשתמע או במובלע, תנאי סחר שלובים למוצר בו יש מונופולין ולמוצרים אחרים הנמכרים או המופצים על ידו.
בתחום יבואני המזון:
איסור על יבואנים לרכז מותגים מתחרים זה בזה אם אחד מהם הינו מוצר מונופוליסטי או דומיננטי ("דומיננטי" – מוצר שנתח השוק שלו הוא 30% ומעלה או שהוא הנתח הגדול ביותר בשוק).
איסור על בלעדיות במוצר דומיננטי: הסכמי בלעדיות כאשר צד להם הוא גוף דומיננטי הם פסולים ולכן ההנחה היא כי הסדר לפיו מחזיק יבואן גדול בבלעדיות במותג שנתח השוק שלו הוא 30% (או הגדול ביותר באותו שוק) - פסול. כאשר מוצר הוא דומיננטי והציבור נזקק לו, רצוי שיהיו כמה יבואנים ואין לאפשר חסימה של יבואנים נוספים.
איסור על חסימת יבוא מוצר דומיננטי - כאם מדובר על איסור החסימה עצמה: לרבות העברת מידע על מקורות ליבוא מקביל, מידע על מכירה במחירים "זולים" של מותגים מיבוא מקביל, דרישה ל"זיכוי" או "פיצוי" בגין כניסת יבוא מקביל ועוד.
איסור הפקעת מחיר – מחיר של מותג זהה הגבוה מ- 20% מארצות אירופה יוחזק כ"מחיר מופקע" אלא אם יוכח צידוק להפרש. מהלך זה יבטיח שהיצרנים הבינלאומיים לא ישתמשו בעובדה שישראל הינה כלכלת אי כדי להעלות באופן לא סביר את מחיריהם וכתוצאה מכך מניבים רווחים מופקעים מעבר לאלו שהם מניבים בארצות דומות.
מדיניות מס ותמריצים
מתן תמריצי מס להקמת מתחרים חדשים בתעשית המזון המקומית בישראל. יש עדיפות תחרותית למתחרים מקומיים ולו יינקטו צעדי חקיקה אמינים של "יצירת מרחב תחרותי" ברשתות ובמדפים - יתבצעו השקעות בהקמת מרכזי ייצור מקומיים.
צעדים אלה יכול שיהיו באמצעות הוספת פרק בחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 או באמצעות הטבות מס שונות, כמו פחת מואץ, מתן פטור ממס על ההכנסות המותנה בהגעה לנתח שוק מינימלי בתוך תקופת זמן קצובה ועוד.