חומר רקע
הנדון: הכחדת תחום השייט בכינרת,במקביל למצוקת כלי השייט בים תיכון/סוף.
אדוני הנכבד.
ברצוני להביא לידיעתך כי ענף השייט והספורט הימי בכנרת על סף הכחדה, מספר שנים שהתחום הנ"ל עובר אפלייה תכנונית והתעללות רגולטורית חסרת תקדים, לאחרונה, ללא הודעה מוקדמת, פשטו היחידה הארצית לאכיפה על המעגנות, החרימו כלים, סגרו את פעילותם, ביום בהיר אחד, יותר מ10,000 כלי ייט מצאו את מקומם ביבשה, במקום בים!
מבוא:
כידוע לכל, הכנרת הינה מוקד התיירות המוביל בישראל, תיירות הפנים והתיירות הנכנסת.
מימי קום המדינה, תחום השייט והספורט הימי הינו חלק בלתי נפרד מהכנרת.
לימים הכנרת הפכה למוקד השייט (פרטי ומסחרי) והספורט הימי בישראל, גם בעיני תיירות החוץ.
ענף השייט והספורט ימי מביא לכנרת והגליל קהל רחב, המאכלס את בתי המלונות והארחה, אתרי הבילוי ומכניס סכומי עתק גם בעסקי הקמעונאות, "העסקים הקטנים".
לפי הערכות של גורמים מוסמכים, ענף השייט והספורט ימי בכנרת, מגלגל סכום כסף שעובר את רף המיליארד שקלים בשנה.
כחלק מכך הוקמו עשרות בתי עסק, אשר מספקים שירותים בתחומים הנ"ל, החל מחברות שייט מסחרי גדול (ספינות), דרך ספקי ספורט ימי מסחרי ( שייט חווייתי בשכר, לבות סקי מים) ועד לספקים הנותנים מענה כללי לתחום השייט הפרטי (חניונים בהם חונים כלי הרכב הגוררים את כלי השייט), חניות אביזרים ועוד...
הענף מספק באופן ישיר כ-1000 מקומות עבודה וכלל מקומות העבודה הנוגעים התחום זה עובר את רף ה-10,000 מקומות.
כיום בכנרת קיימים כ-2000 כלי שייט החונים קרוב לאגם (זאת מצורך תפעולי, בטיחותי ומגבלת תנועה) ויותר מ-5000 המגיעים באופן מזדמן לבלוי חד יומי (בדגש על אופנועי הים).
קיימת תוכנית תמ"א 13/13 אשר אושרה בשנת 2021. ומטרתה היתה פיזור הורדת כלי השייט בכינרת,היא גובשה ותוכננהללא התחשבות במצב הקיים בכנרת 50 שנה והציבה 13 נקודות הורדה כהגדרתן-"מתקן כלי שייט פרטיים". בפועל התוכנית לא ישימה מאחר וכל נקודות ההורדה צמודות לחוף פרטי או/ו אינן נגישות לציבור ואין אפשרות להקים סביבן חניון סירות
במקביל לבעיות בכינרת, קיימת בעיה נוספת בנוגע לצפיפות המרינות במדינת ישראל מה שיוצר בריחה של בעלי כלי השייט למדינות זרות על כל המשתמע מכך, וכן נקודות הורדה מעטות מאוד לאופנועי הים בחופי ישראל מה שגורם לשינוע של אופנועי ים עשרות קילומטרים בכביש,
וכן הגבלה ממשית על פעילות הספורט הנ"ל.
מה השתנה ?!(הבעיה):
בשנות ה-2000 המאוחרות, להערכתי בשנת 2008, הוחלט לקטלג, בהיבט התכנוני את חניוני כלי השייט, תחת הגדרה של "חניוני סירות", זאת בניגוד לייעוד הקרקע דה פקטו בשטח של אותם החניונים הקיימים.
מן הראוי היה, שקטלוג זה אמור לחול באופן גורף על אותם בעלי עסקים.
לא רק שהקטלוג אינו חל באופן גורף, בעלי העסקים אינם קיבלו הנחייה כלשהי המבקשת מהם להסדיר ו/או לבצע פעולה כלשהי בעניין זה.
מהנחתי האישית, היה נראה כי בעת החלת הקטלוג, הדבר אמור לעשות סדר בעסקים חדשים אשר ירצו להיכנס לתחום ויאלצו לבצע הליך כלשהו.
בצמוד לקטלוג, התווספו מספר חוקים ותקנון אשר אינם עולים בקנה אחד עם הפעילויות הקיימות בשטח, חוקים ותקנות שהתקבלו בוועדות, ללא לובי מצד תחום השייט וללא השמעת קולם.
לאחר מספר שנים, החלו גופי האכיפה בתחום התכנון והבנייה (המחוזיים בעיקר) לפקוד לסירוגין את בתי העסק בתחום השייט והספורט ימי ולבקש מהם להמציא היתרים תכנוניים (לא רישוי עסק), היתרים אשר מעולם לא התבקשו להחזיק לפני, לתזכורת, מדובר בעסקים שקיימים כבר 3- 5 עשורים, הרבה לפני שקמו אותם גופי ממשל.
גם כשבעלי העסקים פנו לוועדות התכנון השונות, לאחר פרוצדורה לא פשוטה, הופתעו לגלות כי אין באפשרותם להשיג היתרים אלו, זאת מאחר שהקטלוג הנוכחי אינו מופיע בתכנון המקורי, תכנון שמקורו בשנות ה-70.
המצב בהווה:
כיום, מצויים בעלי העסקים בתחום השייט במצב חסר תקדים, מצד אחד מנהלים את עסקיהם כבר 4 – 5 עשורים, מצד שני אינם יכולים להסדירם במצב התכנוני אליו נקלעו, מצב תכנוני שנעשה בצורה מכוונת, ללא התחשבות בהם.
שגרת יומם של בעלי העסקים בלתי נתפסת, במקום להתעסק בהישרדות הכלכלית הקשה מראש, זאת בהיותם עסק עונתי (עם כלל השלכותיו, ימי עבודה מועטים, מזג האוויר, מצב בטחוני, קורנה וכו'..), הם מוצאים את עצמם נלחמים בגופי הממשל, על פעילותם אשר קיימת מספר עשורים, מנהלים את עסקיהם בפחד, הן מהפחדה ישירה של גורמי האכיפה והן בחשש הטבעי, שמא הגרוע מכל יקרה וימצאו את עצמם בפת לחם, פושטי רגל וכו'...
יותר מ-2000 כלי שייט, שנרכשו ע"י אזרחי מדינת ישראל, ששולם המס בעבורם, מס המוערך במאות מיליוני שקלים, כלי שייט שכרגע לא ניתן להשתמש בהם, כלי שייט בשווי מאות מיליוני שקלים שיאבדו משוויים ביום בהיר אחד.
מצב היפותטי, תחשבו שמחר ימנעו מכם להשתמש במכוניות שלכם, ביום בהיר אחד, לא יהיה ניתן להשתמש בכלי הרכב שרכשתם... האם הגיוני?, מה יקרה לשוויים?!, מי נושא באחריות להפסד הכללי?
כיום פועלים מספר מצומצם מאוד של חופים, בשל הכמות הנמוכה של ההיצע , והביקוש ההולך וגובר המחירים הרקיעו שחקים והגיעו לסכומים גבוהים מאוד (חלק מהעלויות בעקבות שינוי צו הארנונה), מה שהופך לאט לאט את הספורט הימי לתחום לעשירים בלבד.
פתרון מוצע:
הקפאת הסטטוס קוו לתקופת זמן מוגדרת, על מנת למנוע פגיעה באזרח, בעובדי תחום השייט ובבעלי העסקים.
מתן היתרים זמניים, על מנת שפעילותם תהיה במסגרת החוק.
הקמה של צוות ייעודי, אשר יבחן הסדרה, הסדרה אשר תתאפשר בהסכמות כלל הגופים, בהתחשבות המפעל העסקי שנקרא תחום השייט, שקיים בישראל עוד לפי שגופי הממשל הוקמו בעצמם, הפעם לכלול בצוות ההסדרה נציגי חופים ויבואני כלי שייט. אשר יסדיר את נושא השייט לאורך חופי ישראל והכנרת.
סיכום:
תחום השייט בעולם כולו, הינו אחד מהתחומים הססגוניים שיש, בכל המדינות השוכנות לשפת ים/אגם, תחום השייט מוסיף ליופיים, מוסיף לכלכתם ומוסיף לערך הקרקע.
הכנרת, שהיא בירת הצפון והגליל בפן התיירותי (חוץ ופנים), תאבד את אחד מהסמלים שהכי מזוהים איתה, תרד משמעותית מערכה, כל זה יקרה ביום שתחום השייט יסולק ממנה.
עסקים יקרסו במיידית, אזרחים יאבדו את נכסיהם, הכנרת תהפוך לפחות אטרקטיבית, מה שלבסוף יגרום לירידה בכלכלה והגדלת הפערים בפריפריה, אשר כבר בכתיבת מכתב זה (יום הפועלים) נמצאת הרחק מאחור..
בהמשך לבעיה שמתרחשת בים התיכון , יש כבר בריחה של בעלי כלי שייט אשר נירשמים במדינות זרות (כדוגמת טורקיה, יוון וכו') שמרוויחות הן בפן המיסויי וכן התיירותי/משפחתי, ומי שרוצה בכל זאת לקיים את הרכישה ולהנות ממנה בישראל, צריך להמתין זמנים ארוכים בצורה קיצונית,
על מנת שיתפנה לו מקום בכלל.
בנוגע לכלי השייט המוגדרים כאופנועי ים, קיימת מצוקה גדולה מאוד של אפשרויות שימוש בכלי זה במדינת ישראל, אין כמעט מקומות להורדה עצמית, והחופים שמאפשרים הורדה הם בתשלום (למעט חוף אחד בארץ), ומצריכים מבעלי כלי השייט לנסוע לפעמים מרחוק של עשרות קילומטרים על מנת להגיע למעוז חפצים.
בכבוד רב
חיים אקנין.
נציג חופי הים, בעלי המעגנות, יבואני כלי השייט ובעלי כלי השייט.