חומר רקע
ח' בסיון התשפ"ג
28 במאי 2023
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדת החינוך, התרבות והספורט
הנדון: הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 16) (הסדרת העיסוק באימון ספורט), התשפ"ב-2022
כללי
הדיון בוועדה הוא בהצעת חוק ממשלתית שעברה בקריאה הראשונה ובשתי הצעות חוק פרטיות שיזמו חברי הכנסת סימון דוידסון וחילי טרופר.
מטרת הצעות החוק היא להסדיר מחדש את מעמדם והכשרתם של מאמני הספורט בישראל ולהבטיח רמה מקצועית הנלמדת במסגרת ההסמכה של מאמנים ומדריכים; לשכלל את מערך הסדרת העיסוק באימון ספורט; וכן לשמור ולהגן על בריאותם של המתאמנים, בכלל זאת של קטינים ולמנוע מבעלי עבר פלילי רלוונטי לקבל תעודת הסמכה ובמיוחד לעבוד עם קטינים.
חוק הספורט, התשמ"ח-1988 קובע כיום כי לא יעסוק אדם באימון והדרכה אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה מאת בית ספר שהוכר כמוסד להכשרת מאמנים לאותו ענף. תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), התשע"ח-2018, קובעות באילו ענפי ספורט נדרשת תעודת הסמכה.
רקע היסטורי
בעבר, תחום הכשרת המאמנים בישראל נוהל באופן בלעדי על ידי "ביה"ס למדריכים ולמאמנים ע"ש נט הולמן" שבמכון וינגייט (המכון הלאומי למצוינות בספורט). נציג רשות הספורט והחינוך הגופני במשרד הספורט (כיום "מינהל הספורט") היה חבר בהנהלת ביה"ס שבמכון וינגייט, והייתה לו יכולת השפעה על אופי המסגרות ותוכניות ההכשרה למדריכים ולמאמנים בענפי הספורט השונים. כמו כן, למדינה הייתה יכולת פיקוח על פעילות מכון וינגייט ובכלל זה היו לה נתונים מעודכנים על המאמנים והמדריכים שהוכשרו בכל שנה, בכל ענף ובכל דרגה (מדריך או מאמן).
בעקבות עתירה לבג"ץ חויב המשרד בשנת 2000 לקבוע תנאים להכרה במוסדות להכשרת מדריכים ומאמנים, ולאפשר לכל מוסד שיעמוד בתנאים אלו לקבל הכרה ולהכשיר מדריכים ומאמנים.
כיום, פועלים בארץ עשרות מוסדות להכשרת מאמנים, רובם מוסדות פרטיים הפועלים כעסק כלכלי למטרות רווח. לפי דברי ההסבר וה-RIA הנלווים להצעות החוק, רמת הלימודים וההסמכה במוסדות אלו אינה אחידה, בחלק מהמוסדות תוכניות הלימודים הן ישנות, לא מתקיים פיקוח על המוסדות ועל תוכניות ההכשרה, ולא חלה חובה על מדריכים ומאמנים מוסמכים להמשיך ולהשתתף בהשתלמויות מקצועיות לשם שמירה על רמתם והתפתחותם המקצועית. כמו כן אין רישום של כל המוסמכים כמאמנים ומדריכים ואין סמכות לבדוק לגביהם מידע פלילי רלוונטי.
עיקרי התיקון המוצע
מתן אפשרות לארבע דרגות הסמכה שונות במקום שתיים בלבד שקיימות היום.
הסמכת שר התרבות והספורט לקבוע בתקנות תנאים נוספים למתן תעודת הסמכה, ובכלל זה חובת מעבר בחינות עיוניות או מעשיות.
הסמכת הגורם הממונה לא לתת תעודת הסמכה למי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק באימון ספורט.
הסמכת משרד התרבות והספורט לנהל ולפרסם במרשם את פרטיהם של מדריכים ומאמנים בדרגות השונות באתר האינטרנט של המשרד.
הסדרת הליך ההכרה במוסדות להכשרת מאמנים ומדריכים, וניהול מרשם של המוסדות.
אכיפה מנהלית – הקמת מערך פיקוח במשרד, לשם ביצוע אכיפה מנהלית, כולל אפשרות למיקור חוץ לבודקים (שסמכותם מצומצמת יותר), לביצוע בדיקות המסייעות למערך הפיקוח.
נקודות לדיון
בעיקרו, החוק קובע תנאים ומגבלות נוספים להסדרת עיסוק באימון ספורט שיש בהם פגיעה בחופש העיסוק. מוצע לבחון האם ההסדר מידתי ותכליותיו מצדיקות את הפגיעה האמורה?
מוצע לברר אילו ענפי ספורט יוסדרו, ומתי? כיצד ועל ידי מי הדבר יוחלט?
האם יש מקור תקציבי ותקנים ליישום החוק לאחר חקיקתו? (הקמת מערך פיקוח, הקמת מרשם מקוון וניהולו, היערכות והקמת מערכות מחשוב לשם קבלת מידע פלילי).
מהן ההשלכות של החוק על מעמדם של מאמנים ומדריכים בעלי תעודות ערב כניסת החוק לתוקף, ומה השפעתו על מורים לחינוך גופני המלמדים בבתי ספר?