חומר רקע

11 יוני 2023 לכבוד הועדה המיוחדת לעובדים זרים יו"ר הועדה – ח"כ אליהו רביבו כנסת ישראל הנדון: "גביית הוצאות הרחקה מעובד זר לא חוקי" לדיון ביום שלישי, 13 יוני 2023 ההתנהלות כיום מאפשרת לגבות בקלות את עלות כרטיס הטיסה כאשר הממון נמצא בידו של העצור, או ממעסיקו ומאזנת בין מאמצי המדינה לצמצם את הוצאות ההרחקה לבין זכויותיהם של מהגרים במעצר מנהלי להשתחרר מכלאם ולחזור למולדתם בהקדם האפשרי. מאמצים לגביית כספים שאינם נמצאים ברשות העצור או מעסיקו, עלולים לעכב את הרחקה באופן שיפר את הוראת סעיף 13 (ב) לחוק וכן להעלות את סכום הוצאות ההרחקה עקב המעצר המתמשך. בפסיקה נקבע שאין להטיל על אדם הוצאות כסנקציה עונשית בגין הפרת חוק הכניסה לישראל, והדברים יפים במיוחד למהגרי עבודה שלעיתים קרובות מידי מגורשים מהארץ עקב מחדלי הרשות בהסדרת מעמדם. ארגון זכויות האדם המוקד לפליטים ולמהגרים מבקר מהגרים ופליטים במתקני הכליאה מאז שנת 1998. במהלך שנים אלו פגשו וראיינו עובדי ומתנדבי המוקד אלפי מהגרים ומהגרות כלואים לפני גירושם מהארץ ולמדו, בין השאר, על נסיבות מעצרם ואבדן מעמדם החוקי. בלוח 13 בקובץ נתוני זרים של רשות האוכלוסין וההגירה לסיכום שנת 2022, מצוין שרק שבעה אחוזים מה"מורחקים" בשנה שעברה נכנסו לישראל כמהגרי עבודה בעלי אשרה כחוק, בעוד 28% מה"מורחקים" נכנסו כתיירים. בקובץ מצוין ש"בדומה לשנים קודמות, גם בשנת 2022 קטגורית "שאר הזרים" היוותה את קבוצת הזרים הגדולה ביותר שיצאה מישראל תחת צו הרחקה (65%) – רובם בעלי רישיון זמני לישיבת ביקור הניתן לפי ס'2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, המונפק למרבית המסתננים השוהים בארץ, לאלו שפנו וטענו להיותם חוסים תחת אמנת הפליטים, וכן למשוחררים בערבות." מטבלת לוח 13 ואופן ניסוח הנתונים תחת הטבלה, עולה הרושם השגוי כאילו רב רובם של "שאר הזרים" הם מי שמכונים על ידי הרשות "מסתננים", "גנבי גבול" אשר בקשות סרק שהגישו למערכת המקלט הישראלית נדחו ועתה הם מגורשים למולדתם. ניתן לשער שהקוראים בקובץ, כמו גם במסמך זה, אינם יודעים שאין בין אותם 65% מגורשים אף לא אזרח אריתראי או סודאני אחד שכן אזרחי אריתריאה וסודאן אינם ברי גירוש. עיבוד נתוני תרשים 7 באותו קובץ של רשות האוכלוסין וההגירה, מעלה תמונה שונה לחלוטין המבוססת גם היא על נתוני הרשות. תרשים 7 מפרט "הרחקות של זרים לא חוקיים לפי ארץ מוצא ושנה" בין השנים 2019 עד 2022. בתרשים מפורטות עשר מדינות מהן הגיעו המורחקים באותן שנים, כולן מדינות שהמגיעים מהן נכנסים לישראל דרך נתב"ג. מהתרשים ניתן לסכם ש – 1,638 מהגרים ומהגרות (62%) הגיעו לישראל מהמדינות אוקראינה, רוסיה, בלארוס, גיאורגיה ומולדובה, מדינות מהן רב המגיעים לישראל נכנסים עם אשרת תייר, ביניהם גם פליטי מלחמת רוסיה באוקראינה וכן רבים בעלי כוונות השתקעות בארץ. 533 (20%) מהמגורשים על פי תרשים 7, הגיעו לישראל מהמדינות תאילנד, טורקיה, פיליפינים, הודו וסרילנקה, מדינות אשר רובם המוחלט של המגיעים מהן, נכנסים עם אשרות עבודה כחוק לענפי החקלאות והבניין והסיעוד. תיירים ממדינות אלו מתקשים לצלוח את ביקורת הגבולות הישראלית, שכן הם נחשדים כבעלי כוונות השתקעות. רק 486 (18%) מהמגורשים על פי תרשים 7 הגיעו ממדינות אחרות ששמותיהן לא פורטו בתרשים. ניתן להניח שבין אותם 18% ישנם גם מי שמכונים על ידי הרשויות "מסתננים", אזרחי מדינות כמו ניגריה, גאנה, חוף השנהב, ליבריה ואולי אף כמה מהגרי עבודה מטורקיה, אשר הגיעו לישראל במטרה לעבוד ולשפר את איכות חייהם וחיי בני משפחותיהם. עם זאת, על פי דברי ההסבר לתרשים, אפשר להבין שקבוצה קטנה זו כוללת גם מהגרים שהגיעו לישראל עם אשרת עבודה או תייר, ולאחר שזו פגה, הגישו בקשת מקלט שהקנתה להם אשרת שחרור בתנאים מגבילים עד לדחיית הבקשה. סעיף 13(ב) לחוק הכניסה לישראל מאפשר לממונה ביקורת הגבולות "לקבוע כי הוצאות ההרחקה, לרבות הוצאות ההחזקה במשמורת, יחולו על האדם שעליו ניתן הצו או על המעביד שהעסיק אותו בישראל בלא היתר... ובלבד שלא תעוכב הרחקתו." בעבר, כשפקחי משרד העבודה פעלו בתוך הכלא להשבת משכורותיהם האחרונות של המהגרים העצורים, הם הקפידו גם לדרוש את עלות כרטיסי הטיסה מהמעסיקים. להתרשמותנו, לעיתים קרובות הם אף הצליחו במשימתם. לצערנו, בשנים האחרונות הפקחים אינם עובדים עוד בכלא ולכן יתכן גם שכבר לא נעשים מאמצים לגבות את כספי כרטיס הטיסה ממעסיקים. עם זאת - אז וגם כיום, למיטב ידיעתנו, עצורים שנעצרים כשברשותם סכומי כסף שמספיקים לרכישת כרטיס טיסה, הכרטיס נרכש מכספם שלהם. מאחר ומהגרים ששוהים בארץ שלא כדין אינם יכולים לפתוח חשבון בנק, לעיתים קרובות הם מחזיקים את כל כספם בכיסיהם, באופן שמקל על הרשות לגבות את הכספים הנדרשים לכרטיס הטיסה, שכן ממילא מוחזק רכושו של העצור בידי הרשויות עד למועד הרחקתו. מאמצים לגביית כספים שאינם נמצאים ברשות המוחזק או מעסיקו, עלולים לעכב את הרחקתו של המוחזק באופן שיפר את הוראת סעיף 13 (ב) לחוק וכן יעלה את סכום הוצאות הרחקתו של המוחזק עקב המעצר המתמשך. בפסיקה נקבע זה מכבר שאין להטיל על אדם הוצאות כסנקציה עונשית בגין הפרת חוק הכניסה לישראל. החוק הקיים מאפשר והמדינה גם מממשת את זכותה לגבות את עלות כרטיס הטיסה מהעצור או ממעסיקו באופן שמאזן בין מאמצי המדינה לצמצם את הוצאות ההרחקה לבין זכויותיהם של מהגרים במעצר מנהלי להשתחרר מכלאם ולחזור למולדתם בהקדם האפשרי. העובדה שרב רובם של אותם עצורים הגיעו לישראל כחוק, כתיירים שביניהם גם פליטי מלחמה או כעובדים באשרה שלעיתים קרובות מידי מוצאים עצמם מגורשים על לא עוול בכפם, רק מחזקת את הטענה שאין זה ראוי לנסות ולגבות מהם הוצאות נוספות, שעלולות להאריך את משך מעצרם. כארגון זכויות אדם אנו מתמקדים בכך שכל מאמץ נוסף להשית את הוצאות ההרחקה על המורחקים יפגע בזכויותיהם פגיעה שאינה מידתית, אך מן הראוי שהרשויות גם תשקולנה שיקולים כלכליים שכן מאמצי גבייה נוספים עלולים להאריך את תקופת המעצר באופן שלא רק יפר את הוראות החוק, אלא גם יעלה ממון נוסף לקופת המדינה שלא ברור אם ניתן יהיה להשיבו. העובדה שאותם מהגרים חוזרים ברובם המכריע למדינות בהן התל"ג נמוך משמעותית מזה של מדינת ישראל, תסכל את גיוס הכספים הנדרשים למימון הוצאות הרחקתם. גם תחת מדיניות ההגירה המחמירה של ישראל לא יתכן שייקבע חוק שיגרור הארכת תקופה של כליאה מנהלית ללא משפט של מהגרים, ביניהם כאלו שהגיעו לישראל בהזמנת הרשויות על מנת לעבוד בסיעוד, חקלאות או בניין ולעיתים קרובות מידי איבדו את אשרותיהם עקב מחדלי הרשות. סיגל רוזן רכזת מדיניות ציבורית המוקד לפליטים ולמהגרים טל': 054-8177845