חומר רקע
נייר עמדה: בנושא הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת זכאות למימון שירותי בריאות משפרי איכות חיים לאסיר ביטחוני(
אנו ב"קול רבני לזכויות אדם" מאמינים כי אדם נברא בצלם אלוהים, ופירוש הדבר הוא שפגיעה בזכויותיו לחיים ובטחון פיסי הוא בראש ובראשונה הפחתת כבוד המין האנושי כולו.
הזכות לחיים ולבריאות הוא הזכות הבסיסית ביותר ואין לפגוע בה אלא אם כן היא מתנגשת עם זכות לחיים ובריאות של אדם אחר. בפרט, פגיעה כזו באדם הנמצא במאסר ואינו במצב המאיים כהוא זה על אדם אחר היא ברורה ביותר. יתרה מכך התייחסות הוגנת לאסיר בטחוני יכולה רק להוות מרכיב של הפחתה של איום עתידי, בעוד שהקשחת תנאים עלולה להוסיף רגשות נקם.
בספר משלי אנו מוצאים כי : "אִם-רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם-צָמֵא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
כִּי גֶחָלִים--אַתָּה, חֹתֶה עַל-רֹאשׁוֹ" (משלי כה) הדבר הטובה ביותר להתמודד עם השונא היא לא להגרר לרמת המוסר שלו אלא להתיחס אליו באנושיות.
הצעת החוק נולדה מסיפור מסוים אולם מציעה נוסח רחב שעלול למנוע מגוון רחב ביותר של טיפולים רפואיים, אשר כל אדם סביר צפוי שיקבל במדינה מודרנית. כך חלילה אפשר לחשוב שאדם הזקוק לניתוח –יקבל הניתוח אולם בלי חומר הרדמה שכן החומר הרדמה רק "משפרת איכות חיים."
גם הסיפור שהוביל להצעת החוק, בניגוד לטענות הצעת החוק, אין מדובר על ניתוחים קוסמטיים במובנה האסתטי אלא בשמירת צלם האנוש הפיסי של המחבלת הפצועה. איננו יכולים לראות איך מצבה הגרוטסקי מהווה נחמה אמתית לכותבי החוק או התוויה למדיניות של צדק.
התורה גם מצווה לא להלין גופה אפילו של מי שנתלה באשמתו וידוע השיח הציבורי המזועזע לאחר התעללות בגופות המחבלים לאחר הפיגוע בבית שאן בשנות השבעים. פגיעה בגופו של אדם אינה אלא חילול שמו של האל. אפילו האסיר הפוליטי יוסף – יצא במצב רפואי טוב מבור בית הסוהר המצרי וכל שהיה צריך הוא להסתפר ולהתנקות לפני התייצבותו מול המלך.
מעשיו הרעים של אדם, אף אם הוא הורשע אינם מוציאים אותו מכדי היותו אדם ואף חבר בחברה, ואינו צריך לקבל אלא את העונש שגזר עליו בית המשפט/בית הדין.
כך התורה מלמדת: "כִּי־יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל־הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת־הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת־הָרָשָׁע׃ וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר׃ אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ׃"
המשנה מביאה לתשומת לבנו שהאדם קודם נקרא "רשע" ובביצוע העונש, הוא נקרא "אחיך" (משנה מכות ג:טו) ללמד שנותנים לאדם שעבר עבירה עונש ובאותו הזמן עדיין עלינו לראותו כחלק מהחברה, כבן אדם.
מעבר למקרה הפרטי בגינו יצאה הצעת החוק הרי יש לראות את המשמעות העתידית הכללית של הצעה זו. לדעתנו יש כאן פתח מסוכן וחריג להתערבות ופגיעה בעקרונות וזכויות היסוד של כל אדם באשר הוא אדם.
כאשר כל הליך רפואי שאינו מציל חיים במידי יכול להיות שיקול האם לתת אותו לאסיר אם לאו. במיוחד כאשר את ההחלטות מקבלים אנשים שאינם מתחום הרפואה ואף נבחרים פוליטיים. המחשבה שביצוע פעולה רפואית תהיה תלויה בהחלטה פוליטית בהתאם לרוח הקהל אינה קבילה בשום תנאי והיא מערערת את עקרונות האתיקה הרפואית הבסיסיים ביותר. פגיעה בעקרונות אלו אף מהווה סכנה כי אויבנו לא ירגישו מחויבים לשום אמנה רפואית באשר היא. יש לזכור כי את היחס לאסירים הרפואיים רואים לא רק ארגוני הטרור, אלא אף מדינות שכנות, הרגישות מאוד ציבורית למצב האסירים והיחס אליהם. חלקם ביחסי שלום עמנו וחלקם בתהליך מבורך.
לסיכום, איננו רואים שום דבר מועיל בהצעת החוק לשם הגברת הזכות לביטחון של תושבי ישראל ומנגד הפגיעה בזכות לחיים ובריאות של האסירים הפלסטינים בסכנה חמורה.
מוסריות אינה נמדדת ביחס למקורבים ולקבוצת השווים, מוסריות נמדדת דווקא ביחס לאויבים ולשונאים. "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ - עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג). ומוסיף בעל התוספות (פסחים קיג) שהדגש הינו דווקא בחמור של השונא שלנו, כיון ששנאה, אף אם נראה שהיא לשם שמים – סופה להתגולל לשנאה לשם שנאה שרק מוסיפה מדון ושרשרת אין סופית של נקמה בעולם.
בנוסף, עיקרון כבוד האדם ובפרט כבוד גופו הוא עיקרון הרואה את גוף האדם כשייך למין האנושי ומייצג אותו ללא קשר לאופיו של האדם. היחס האנושי כלפי האסירים הביטחוניים ראוי למדינה יהודית המצווה על שמירת צלם האל והשואפת להיות לדוגמה ומופת בעיני העמים, כל שכן של שכנינו.
הרבה טייסי בלנק , הרב קובי וייס ועו"ד בקי כהן קשת