חומר רקע
5.7.2023
שלום רב,
שמי צחי גולדנברג, מגדל דבורים ממושב גמזו.
להלן הערותיי על תזכיר חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש התשפ"ג 2023
על פי הצעת החוק הנ"ל, חלוקת מכסות ומשטר ההיתרים ע"י "וועדת ההיתרים" תתבצע בכל מקרקעי ישראל כהגדרתם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל (אך לא בקרקעות פרטיות: סעיף 3 להצעת החוק). הצעתי היא כי יש להחריג ממשטר ההיתרים, קרקעות אשר הוקצו לשימוש חקלאי בהחכרה או בהשכרה, כפי שהוחרגו קרקעות פרטיות ממשטר זה. אין חולק כי גידול דבורים הינו גידול חקלאי. התייחסות החוק אל קרקעות מנוהלות ע"י חקלאים ואפילו קרקעות המוחכרות 'לדורות' (49 שנים עם אפשרות להארכה לעוד 49 שנים) כאל 'קרקע ציבורית' המנתקת את הזיקה של מנהל הקרקע אליה, פוגעת באופן קיצוני בזכויות הקניין ובחופש העיסוק של החקלאי המחזיק בקרקע.
לאור זאת , לדעתי יש לשנות את ההגדרה של "מקרקעי ציבור" (בפרק ב'- הגדרות) – מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד :מקרקעי ישראל, ומקרקעין של רשות מקומית, למעט מקום המשמש למגורים, החצר הצמודה למקום מגורים וקרקע אשר הוחכרה לשימוש חקלאי.
להלן אפרט ואביא דוגמאות לעיוותים, לפגיעה בחופש העיסוק, לפגיעה בחופש הקניין ולפגיעה ביכולת ההתקשרות העסקית שבין חקלאים לדבוראים שנגרמת מהחלת הרגולציה על קרקעות שכבר הוקצו והוחכרו לשימוש חקלאי:
אבי חקלאי וותיק המגדל מטעים באדמות מקרקעי ישראל שהוחכרו לו לשימוש חקלאי (חלקות א' ו-ב' במושב גמזו). באדמות אלה נטע אבי פרדסים ובחלקם אף אני נטעתי עצי אקליפטוס לצורך ייצור צוף לדבורים מהכוורות שבבעלותי. אבי נטע את העצים, הוא זה שמשקה אותם ומטפל בהם. אין חולק על כך שהצוף מן העצים שייך לאבי והוא קניינו הפרטי. מכאן ניתנת לו הזכות לאשר לי כבנו להנות מצוף זה ולהציב את כוורותי בקרקע שהוא מחזיק בה כדין. לא ייתכן כי גוף זר כגון וועדת ההיתרים לא תאשר לי להציב את כוורותי במטע הפרטי של משפחתי ולעומת זאת תתיר למגדל דבורים אחר להציב את כוורותיו בקרקע זו או בסמוך לה.
יתרה מכך, לצוף המטעים שהינו כאמור קניינו הפרטי של החקלאי יש ערך כלכלי. בשוק חופשי ותחרותי יכול החקלאי, בעל הפרדס, לאפשר למגדל הדבורים להציב כוורות בסמוך ולהפיק דבש מהצוף, בתמורה לשרותי האבקה שיספק לו הדבוראי בגידולים נוספים שיש לחקלאי וזקוקים להאבקה כגון: אבוקדו או חמניות, ללא תשלום או בתשלום מוזל. החלת משטר היתרים בשטחים שהוקצו לשימוש חקלאי פוגע ביכולת ההתקשרות העסקית בין החקלאי לדבוראי, שכן הזכות לאשר הצבת כוורות מופקעת מהחקלאי, המחזיק בקרקע כדין ועוברת ל"וועדת ההיתרים".
בכך נפגעת הזכות הקניינית של החקלאי בצוף המטעים שלו. כמו כן נפגע חופש העיסוק הן של החקלאי והן של הדבוראי ביכולת ההתקשרות העסקית בניהם ואף נפגעת התחרותיות בענף הדבורים וההאבקה. שכן גורם חיצוני כגון "וועדת ההיתרים" מפירה את התחרותיות ויכולת ההתקשרות בין חקלאים לדבוראים.
כאמור, העובדה שהצעת החוק מנתקת את הזיקה של המחזיק בקרקע כדין לאדמתו, ואף מעדיפה על פניו את הדבוראי שיכול להציב כוורות ללא רשות המחזיק בקרקע, פוגענית מאוד ומהווה פגיעה אנושה בזכות הקניין של החקלאי המחזיק בקרקע. לא יעלה על הדעת כי דבוראי יוכל 'לפלוש' לשדה או מטע חקלאי ללא רשות הבעלים!! מי ידאג לכך שהדבוראי לא יעלה בטעות עם רכבו על צינורות השקיה ויפוצץ אותם? במידה והחקלאי לא מכיר או סומך על הדבוראי, מי ידאג שהדבוראי לא ייקח פרי או שניים - או יותר - מהמטע שאיננו שלו? ואם הדבורים הצמאות יבואו בקיץ ל'שיבר' ההשקיה של החקלאי וכך יימנע מהחקלאי לפתוח או לסגור את מי ההשקיה (תופעה נפוצה בקייץ) – מי ייתן על כך את הדין? ואם החקלאי רגיש לעקיצות דבורים (3% מהאוכלוסיה רגישה לעקיצת דבורים עד כדי סכנת מוות) איך הוא יעבד את אדמתו שכוורות הוצבו עליה ללא רשותו? האם לאור הצעת החוק החקלאי יצטרך לעבור בסבך הביורוקרטיה של 'וועדת ההיתרים' עד שיוכל לחזור ולעבד את אדמתו? מעניין כי הצעת החוק מחייבת קבלת אישור להצבת כוורות מהצבא, רט"ג, קק"ל וכל ארגון 'חזק' אך מתעלמת דווקא מהחקלאי שנמצא בשדה כל יום כל היום ועלול להפגע מכניסה לשטח ללא אישורו – למה, בגלל שאין לו 'לובי' חזק? לסיכום: הצבת כוורות ללא רשות עלולה להוות מטרד ואף סכנת חיים, פוגעת בזכות הקניין ואף בזכות חופש העיסוק של החקלאי. ברור כי הצעת החוק , שמאפשרת הצבת כוורות ללא צורך בקבלת רשות מהמחזיק בקרקע כדין, לא לקחה בחשבון את העובדות המצוינות לעייל, אינה מידתית ועל כן אינה חוקתית.
על כן, יש מקום להחיל חובת רישום ודווח במרשם הציבורי לצורך מעקב בקרקעות אלה - כפי שהצעת החוק מחילה על קרקעות פרטיות, אולם אין מקום להחלת משטר היתרים כמפורט לעייל.
בדיון האחרון בשהתקיים בוועדת הכלכלה בהצעת החוק הקודמת (27 ביוני 2018), מתחה יועמ"שית הוועדה , עו"ד אתי בינדלר, ביקורת חריפה על הגדרת שטחים חקלאיים מוחזקים כקרקע ציבורית. להלן ציטוטים מדבריה של יועמ"שית וועדת הכלכלה אתי בינדלר כעולה מפרוטוקול דיון וועדת הכלכלה שהתקיים ביום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ח (27 ביוני 2018), שעה 9:30 (הדגשות הוספו על ידי) :
"אני אומר כבר מה העמדה שלי, שאני מבקשת שהוועדה תשקול אותה: אני סבורה שהצעת החוק בנוסחה הנוכחי אכן מעוררת קשיים חוקתיים משום שייתכן שיש פגיעה בהצעות האלה הן בזכות לקניין והן בחופש העיסוק....
אני אפרט מיד. אני אזכיר בהמשך שיש לדעתי גם בעיה במתן סמכויות סטטוטוריות למועצת הדבש אבל אני לא אעסוק בזה כעת אלא כשנגיע לסעיפים הרלוונטיים.
הבעיה החוקתית, כפי שאני רואה אותה, עולה מהקביעה שגידול והצבה של כוורות מאוכלסות במקרקעי ציבור ימשיכו להיות מותנים בקבלת היתר, כשהבעיה נובעת מההגדרה של מקרקעי ציבור. מקרקעי ציבור כוללים בהתאם להגדרה גם קרקעות שמאן דהוא מחזיק בהן כדין תקופה ארוכה, אפילו בחכירה ל-49 שנים עם זכות להתחדשות של 49 שנים, או לשלוש שנים עם התחדשות לשלוש שנים כל פעם, ולא עושים הבדל בעניין הזה בין מחזיק חדש, או מי שבכלל אין לו זכויות במקרקעין, לבין מי שיש לו זכויות קנייניות באותם מקרקעין.
למרות, כאמור, שיש חקלאים שיש להם זכויות קנייניות במקרקעי ציבור, בהתאם להצעת החוק בעל הזכויות האלה: א', אינו רשאי להציב במקרקעיו כוורות אלא בהיתר; ויתרה מכך, ועדת ההיתרים או ועדת הערר רשאיות לתת היתר לאחר חרף התנגדותו של המחזיק, ובהתאם להוראות המעבר שכלולות בהצעת החוק, בנסיבות מסוימות אפילו בלי לשקול את התנגדותו או בלי לקבל את התייחסותו להיתר הזה. לא רק שלמחזיק במקרקעין לא נותנים זכויות עדיפות, אלא שברגע שניתן היתר למישהו אחר להציב כוורות במקרקעיו של אותו מחזיק, הוא רשאי להיכנס למקרקעין האלה, לא רק ללא בקשה של המחזיק אלא אפילו ללא תיאום אתו, ללא הודעה. הוא פשוט נכנס והוא רשאי להציב באותם מקרקעין כוורות.
... או למצער, גם אם הולכים על משטר ההיתרים, אני חושבת שיש לתת עדיפות כלשהי לבעלי זכויות במקרקעין. אם אני מתייחסת לחופש העיסוק של מי שמבקשים לעסוק כדבוראים, גם מתן עדיפות מסוימת לדבוראים חדשים.
...כרגע, ככל הנראה אנחנו ייחודיים (בעולם ; צ.ג) בעולם בנושא משטר ההיתרים.
.. אני רק חושבת שיש לעשות בו שינוי מהבחינה הזאת שיש לתת עדיפות לבעלי זכויות במקרקעין ולמגדלים חדשים.
...מה שאני מנסה לומר, חברי הכנסת – אני חושבת שצריכה להיות בחינה אמיתית של חלופות פחות פוגעניות.
.... לכן אני חושבת שראוי למצוא כלים יותר נכונים, יותר טובים, בהצעת החוק, לכניסה של מגדלים חדשים, וקל וחומר לגבי מי שמחזיק במקרקעין ורוצה על האדמה, על המקרקעין שעליו הוא יושב, שבו יש לו זכויות, זכות לגדל דבורים.
עד כאן דבריה של יועמ"שית הוועדה.
לאור האמור, הצעתי היא: לתקן את סעיף 2 להצעת החוק (פרק ב' "הגדרות") כך שההגדרה של "מקרקעי ציבור" לא תכלול מקרקעין שהוקצו לשימוש חקלאי בהחכרה או בהשכרה. ובכל מקרה יש לקבל את אישור המחזיק בקרקע כדין , בטרם קבלת אישור לצורך הצבת כוורות.
בברכה,
צחי גולדנברג
מושב גמזו רחוב האלון 18 ד.נ מרכז 73130
נייד 052-4881052