חומר רקע

DOCX 4,113 תווים המסמך המקורי ↗
לכבוד הוועדה המיוחדת לטיפול בניצולי השואה הנדון: דיור ציבורי לניצולי שואה רקע. רוב זכאי הדיור הציבורי, כ – 20000 מתוך 30,000 הם קשישים הממתינים בתור של משרד השיכון ובתור במשרד הקליטה. קשישים אלה שוכרים דירות בשוק החופשי, וחשופים לחוסר יציבות קיצוני והידרדרות במצבם הכלכלי והחברתי. הבקשה המובהקת של הקבוצה הזאת, המהווה את רוב זכאי הדיור הציבורי בישראל, היא לזכות במעט יציבות לפני שהם הולכים לעולמם. ועדת אלאלוף חשפה את העוני הקיצוני בתוכו חיים קשישים עולים הממתינים לדיור ציבורי, ובקצב העניינים הנוכחי, רובם ילכו לעולמם לפני שיגיעו לקורת גג קבועה ואפילו יציבה, כאשר ההוצאה הכבדה ביותר, שאוכלת כמעט את כל הכנסותיהם, היא ההוצאה לדיור. סיוע בשכר דירה היום עומד על 1100-1400 ש'ח לחודש. לאלו שממתינים בתור הסיוע מגיע עד 2900 ש'ח. חלק ניכר מניצולי שואה שלא הגישו בקשה לדיור ציבורי או נפלטו מהתור מסיבות שונות לא מודעים להבדל המשמעותי הזה. מחד המדינה העניקה לקשישים תעודת זכאות לדיור ציבורי אך מאידך נמנעת מאחריות על מימוש זכאותם. הפתרון היחידי שמדינה מוכנה לשקול עבורם זה דיור מוגן.על פי החלטות הממשלה מהשנים 2011-12 פתרון הבעיה מופקר בידי משרד הקליטה. על פי החלטת הממשלה משרד הקליטה היה אחראי על בניית 4000 יחידות דיור בקרקע חומה במהלך השנים 2012-2015, לצורך כך משרד השיכון חייב להקצות 110 מ. ש'ח כל שנה. בפועל נבנו רק כ-1500 יחידות. עוד 5000 יחידות מתוכננות בפרויקט משותף עם עמיגור, בקרקע בבעלות הסוכנות היהודית. מתוכם כבר נבנה כ2600 יחידות. משרד הקליטה מציין מספר 6000 של ניצולי שואה הממתינים בתור, אך המספר לא משקף את המצוקה האמתית בדיור בקרב ניצולי שואה. -מספר מדוייק של ניצולי שואה בין הממתינים לא ידוע מפני שסטטוס ניצול שואה לא מקנה שום זכות נוספת בדיור ואין למשרדים צורך לבדוק את הנתון. -יחידת דיור היא לא פתרון אוניברסלי לניצולי שואה, בראש וראשונה מסיבות בריאותיות. כניסה ליחידת דיור מותנית במבחן בריאותי. קשה לצפות מבני 85+ תפקוד עצמאי מלא, הם כבר נעזרים במטפלות בתפקוד יומיומי ולא עוברים את המבחן. ישנם גם כאלה שמוותרים על זכויותיהם בחוק סיעוד כדי להתקבל לדיור מוגן. -בעיה נוספת מתעוררת כשמצבם דורש טיפול צמוד במשך 24 שעות ביממה. תנאי דיור מוגן לא מאפשרים לממש את זכויותהם לטיפול צמוד, הם נאלצים לחזור לשכירות בשוק חופשי. המצב המשפיל שבו ניצול שואה עני נאלץ להחליף דירה באופן כה תכוף מחייב חשבון נפש עמוק אצל מקבלי ההחלטות. הצורך בפתרון חירום. למרות שמספר יחידות דיור גדל,הוא עדיין רחוק מלמלא את הצורך. אם נוסיף לכך את העובדה שהקשישים מוכוונים לרוב להוסטלים ומקבצי דיור, והרשויות המקומיות לא ששות לקלוט אוכלוסיה ענייה, נגיע למסקנה שללא תוכנית חירום ניצולי שואה רבים נדונים לסיים את חייהם באותה טראומת חוסר יציבות בה הם נמצאים עכשיו, טראומה הנובעת מיכולת דלה להגן על זכויותיהם, ובגלל מצב אובייקטיבי המשכירים- הם החזקים, והשוכרים- ניצולי השואה, הם החלשים. הצעה לפתרון זמני - למעלה מחמישית מהדירות הנרכשות בישראל הן לצורכי השקעה.  דירות אלה עשויות להוות פתרון של קורת גג יציבה עבור קשישים עולים, אם המדינה תעודד את הבעלים להשכיר דירות אלה ישירות למדינה בשכר דירה ריאלי לתקופות שלא נופלות מחמש שנים. המדינה תשכור מהבעלים, והמדינה תשכיר לזכאים - ניצולי שואה, וכך לא יהיה פתח של חשש מצד בעלי הדירות, ולא יהיה פתח לניצול כלפי השוכרים הקשישים. מלבד המנגנון אותו יש להקים, המדינה תוציא קול קורא, ותפתח בקמפיין בו היא תדגיש את הזכות של קשישים עולים לחיות ביציבות ובכבוד, ואת ההזדמנות של בעלי הבתים, ליהנות מיציבות בהשקעה, תוך כדי הבטחה של שקט נפשי עבור אנשים שחוו חיים מלאי ייסורים, ומעוניינים בחסד אחרון לעת זקנה. המדינה תעודד משכירים להשכיר גם לתקופות ארוכות יותר. בנוסף,כדאי גם לשקול אפשרות לעודד פיצולי דירות נבנות בפרויקטים שנתמכים ע''י המדינה, מתוך הנחה, שגם דירה בת 35-40 מ"ר, היא קורת גג ראויה עבור זוג קשישים. חמש השנים יעניקו למדינה זמן לייצר פתרונות דיור קבועים, אבל גם יעניקו לה זמן לחפש פתרונות דיור רב שנתיים שאינם דיור ציבורי, עבור קשישים זכאים כשתמו חמש שנות החוזה. שיתוף פעולה בין מגזרי. תוכנית החירום יכולה לשרת את הדמוקרטיה בישראל ותחושת השייכות בה, על ידי שיתוף פעולה בין הממשלה, הרשויות המקומיות והחברה האזרחית. שיתוף הפעולה גם יאפשר הפעלה של התוכנית תוך כמה חודשים, ומעקב אחרי תוצאות התוכנית. סיכום . ארגונים חברתיים מלווים ניצולי שואה, שעולמם חרב עליהם כאשר הם נאלצים בכל שנה להחליף דירה, להסכים לתנאי ניצול שהולכים ומסלימים, ולהידרדרות חברתית וכלכלית. התוכנית המוצעת יכולה בן לילה לשנות את גורלם של עשרות אלפי קשישים עניים בישראל, ולקומם את התשתית המוסרית של מדינת ישראל.