פרוטוקול ועדה
הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני
<פרוטוקול מס' 221>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ב' בתמוז התשע"ד (30 ביוני 2014), שעה 10:30
<סדר היום:>
1. <הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מכתבי פיטורים שנשלחו לאלפי סייעות לקראת הקיץ – של חברת הכנסת זהבה גלאון>
2. <הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מכתבי פיטורים שנשלחו לאלפי סייעות לקראת הקיץ – של חברת הכנסת מרב מיכאלי>
3. <הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מכתבי פיטורים שנשלחו לאלפי סייעות לקראת הקיץ – של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה>
נכחו:
<חברי הוועדה:>
עמרם מצנע – היו"ר
זהבה גלאון
חנין זועבי
מרב מיכאלי
מיקי רוזנטל
פנינה תמנו-שטה
<מוזמנים:>
זיוה כרמי
–
ממונה על יישום החלטת ועדת דורנר, משרד החינוך
מנחם מזרחי
–
מנהל תחום תקציב חינוך מוניציפאלי, משרד החינוך
עו"ד מוחמד מסאלחה
–
הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה
פיני קבלו
–
סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי
דן בן חיים
–
ראש מינהל יחסי עבודה ושכר, מרכז השלטון המקומי
עו"ד קרן גרינבלט
–
יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל
רננה אשד
–
סייעת משלבת, התארגנות הסייעות הארצית
עו"ד נטע לוי
–
עמותת אותך, מלווה את התארגנות הסייעות הארצית
עו"ד רויטל לן כהן
–
קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים הארצית
אורלי בן עמי
–
הורה
לירון וייס
–
דוברת הועדה
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
יעל, חבר המתרגמים
<הצעה לסדר יום (דיון מהיר): מכתבי פיטורים שנשלחו לאלפי סייעות לקראת הקיץ – של חברות הכנסת זהבה גלאון, מרב מיכאלי ופנינה תמנו-שטה>
<היו"ר עמרם מצנע:>
הנושא לדיון היום: הצעה לסדר היום, דיון מהיר של חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת מרב מיכאלי וחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה: מכתבי פיטורים שנשלחו לאלפי סייעות לקראת הקיץ. חברת הכנסת זהבה גלאון בבקשה.
<זהבה גלאון:>
תודה רבה אדוני. אני מבקשת להודות לך שנענית במהירות לקיים את הדיון למרות שבסוף החודש יתקיים בוועדה הזאת דיון גדול בעניין הסייעות. אני מבקשת להודות לחברותיי וחברי שהצטרפו אלי. אנחנו נזעקנו כי סייעות משלבות לילדים עם צרכים מיוחדים במוסדות החינוך רגילים קיבלו מכתבי פיטורים. בעצם הודיעו להן שהן תפסקנה לעבוד. למה כל כך הזדעקנו? – אדוני, אני לא נכנסת לדיון הגדול על מצבן הקשה של הסייעות האלה, על הסכומים הנמוכים, על העובדה שהשלטון המקומי, אני אומרת את זה ואני מרשה לעצמי לנסח, גונב אותן למרות שמשרד החינוך מעביר כסף עבורן. למה בנקודה הזאת זה כל כך מקומם? בחודש מרץ האחרון היינו איתם בישיבה, בחודש מרץ האחרון אמרו נציגי מרכז השלטון המקומי וגם נציג ההסתדרות שההסכם הקיבוצי של הסייעות המשלבות יתוקן ובעצם יובטחו להן 12 חודשי העסקה. זה מתוך פרוטוקול הועדה אדוני.
גם כך הן מרוויחות בקושי 2,700 שקל בחודש והן צריכות לפנות ללשכת התעסוקה לקבל דמי אבטלה. מה ההיגיון שהן צריכות לקבל דמי אבטלה? בישיבה כאן נאמר שהן תעבודנה 11 וחודש נוסף יהיה חופשה, משהו כזה. אם כך, מה ההיגיון שכעת הן צריכות ללכת לקבל דמי אבטלה? כאן סוכם שהן תעבודנה 12 חודשים. זה כל כך פוגע, זה כל כך מכפיר, זה כל כך מעליב. כאילו עושים כאן ישיבות וקובעים דברים והם הולכים לענייניהם והסייעות מקבלות את מכתבי הפיטורים האלה.
ברשותך אדוני, אני ארצה לבקש, אם אתה יכול, שבסיכום הישיבה תצא הודעה דחופה לבטל את מכתבי הפיטורים שנתנו לסייעות ולהודיע לכולן שכמו שהתקבלה כאן ההודעה בוועדה, הן תעבודנה 12 חודשים. תודה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<פנינה תמנו-שטה:>
בוקר טוב לכולם. אדוני היושב ראש, אני חושבת שבסופו של דבר אני ממשיכה את דבריה של חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון. התחושה לא רק שגונבים אותן, גונבים אותן מאותם כספים שהם כספי ציבור שמגיעים ממשרד החינוך. לא רק זה, אחרי שגונבים אותן ולא משלמים להן הם נותנים להן לכתת את רגליהן ולהגיע למוסד לביטוח לאומי, לכופף אותן שירגישו מושפלות – אי אפשר יותר ללכת סחור סחור עם הדבר הזה. תסתכל על הסכום הזעום של 2,700 של שקלים לנשים שבסופו של דבר מטפלות בילדים שלנו. הרי אנחנו רוצים שהנשים האלה לא תהיינה ממורמרות ושלא תרגשנה שהן מקופחות. נדמה ששוב פעם יש נשים שהן שקופות לחלוטין.
אני חושבת שהקריאה שצריכה לצאת מהוועדה הזאת, זה לא שנחזור לפה בעוד חודש-שניים-שלושה, אם נצטרך בוודאי שנחזור, אבל ברור מאליו שיהיו כאן צעדים אופרטיביים. לא יכול להיות שאנחנו נקיים כאן דיונים, היה כאן דיון ואני רואה את הציטוטים של אותן ההבטחות גם של ההסתדרות, גם בלשכתי היו הבטחות כשנפגשתי עם נציגות השלטון המקומי, נציגות של משרד החינוך – הובטח. אפילו הובטח שבוועדה להבטחת תפקידן יתנו להן ייצוג. עד כדי כך המצב שבוועדה לא מוכנים לתת להן ייצוג, לא משנה שהוועדה הזאת מאז ההחלטה האחרונה בכלל לא פועלת, לא בוחנת האם הגיע הזמן להסתכל על התנאים של הנשים האלה.
אדוני היושב ראש, צריך לשים לזה קו אדום. אני חושבת שאי אפשר להסתכל על הנשים האלה שמנצלים אותן 10 חודשים כשצריכים שמישהו ילווה את הילדים שלנו, אז בוודאי שאי אפשר להראות שהילדים מסכנים, אבל בחופש הגדול כשהילדים לא במסגרות הן פשוט נעלמות לחלוטין, מתפוגגות. אני מבקשת ממך, כאן אנחנו עם כוח נשי לא מבוטל ואנחנו נעשה את הכול יחד עם העמותות שרוצות לפעול למען הסייעות. לצערי, הכיסאות הריקים מעידים על כך שזו אוכלוסייה מאוד מאוד מוחלשת. אני בטוחה שאם הן היו יכולות הן היו ממלאות את החדר הזה ואת כל המסדרון של הכנסת. זה שהן לא מגיעות זה בגלל שאין להן אפילו את הצ'אנס לחשוב שהן צריכות להגיע לכאן. כשהן מגיעות לכאן הן מבזבזות למעלה מ-10% מהמשכורת שלהן.
בשלב מסוים לצערי אצטרך לעזוב את הועדה כי בכנסת מתנהלים כמה דיונים מקביל. אני מקווה שתצא מכאן קריאה אופרטיבית ושאף אחד לא יטעה לחשוב שבגלל שהחופש הגדול מתקרב אנחנו נרפה את ידינו מהנושא.
<היו"ר עמרם מצנע:>
חברת הכנסת מרב מיכאלי בבקשה.
<מרב מיכאלי:>
תודה רבה אדוני ותודה לחברותיי שהקדימו ואמרו את רוב הדברים שיש להגיד. אני רק אוסיף ברמת ההסתכלות הגדולה.
אנחנו נאבקות ונאבקים כאן כבר הרבה זמן על העסקה קבלנית פוגענית. כאן יש ציבור עובדות שלא רק נדפק באמת מכל הכיוונים, הן מועסקות כעובדות קבלן, להן אפילו אין זכויות, הן אפררוגטיביות של עובדות קבלן כי הן - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. הן לא עובדות קבלן. הן בעיקר מועסקות על ידי הרשויות המקומיות.
<מרב מיכאלי:>
בפועל הן מועסקות כעובדות קבלן כי זה שהן מפוטרות בחודשים האלה ולא מקבלות את התנאים הבסיסיים שלהן, ומצד שני הן מחויבות לציבור חסר ישע לחלוטין. צריך להגיד שכל הדבר הזה מעמיד את הגננות במצב בלתי אפשרי. כלומר, יש את האפליה ביצירת המעמדות הקשים האלה בתוך הגן עצמו.
<היו"ר עמרם מצנע:>
הדברים כאן מתבלבלים כי הסייעות בגנים הן ברובן קבועות. התנאים שלהן כמובן דורשים התערבות, אבל הן עובדות קבועות ברשויות המקומיות, מפטרים אותן. הבעיה מתמקדת בסייעות המלוות את הילדים בחינוך המיוחד.
<פנינה תמנו-שטה:>
גם שם המצב לא טוב, מחפשים להן פונקציה אחרת ומשלמים להן גם פחות משכרן.
<היו"ר עמרם מצנע:>
שם הבעיה היא אחרת.
<מרב מיכאלי:>
דיברנו על כך בהרחבה על מעמדן של הסייעות, הבעיה בהכשרה שהן מקבלות, הבעיה ביחס אליהן שלא כעובדות חינוך. אין הבנה של המערכת לחשיבות התפקיד שלהן ולחשיבות המעמד שלהן.
אדוני, השאלה האם יש ביכולתנו לעשות משהו משמעותי שימנע מגופים, באמת זה כספי מדינה, לעשות את הניצול לרעה הזה בדברים שהם באמת דיני נפשות במובן שזה פרנסה של נשים, פרנסה של משפחות. השאלה אם יש משהו בכוחנו שימנע את זה. חשוב להשמיע את הקול הזה, אבל זה לא מספיק טוב.
<פנינה תמנו-שטה:>
2,700 עומד בשכר המינימום?
<היו"ר עמרם מצנע:>
דיברנו על זה בפעם הקודמת. הבעיה שהן עובדות לפי שעות המוקצות לילדים. זה החלק שיוצר את היכולת הזו לפגוע בהן.
<מיקי רוזנטל:>
באמת אין מה להוסיף הרבה על הדברים הנכונים והחכמים שאמרו חברותיי. אני רק אומר שיש הבטחה שלטונית במה שנאמר כאן בישיבה הקודמת. הבטחות שלטוניות חייבים לקיים. הרי לא יתכן שיהיה דיון, יהיה סיכום, תהיינה הצהרות של המוסדות הרשמיים ואחר כך כאילו דבר לא היה. לכן אני מצטרף לקריאה שאמרה חברת הכנסת זהבה גלאון שהוועדה צריכה להחליט שהפיטורים האלה מבוטלים לאלתר ויש לשמור על הזכויות של העובדות הללו.
<היו"ר עמרם מצנע:>
בבקשה מרכז השלטון המקומי.
השאלה, זה אומנם דיון מהיר וקצר, היא בעניין ההעסקה של הסייעות. אתם הודעתם באחת הישיבות האחרונות, חברת הכנסת זהבה גלאון ציטטה מהפרוטוקול, ראשית שאתם נכנסים לתוך הנושא של מעמד הסייעות. שנית, זה קשור גם למשרד החינוך, כמובן שמשרד החינוך מעביר תקציב שנתי ל-12חודשים. איפה זה עומד?
<דן בן חיים:>
אני ממרכז השלטון המקומי. אני אתחיל מהנושא העיקרי והוא אותו הסכם. אכן בפעם הקודמת לפני מספר חודשים שהיינו כאן הודענו, גם אני וגם נציג ההסתדרות, שממש ערב או יום לפני כן הגענו לסיכום עקרוני לתיקון ההסכם. לצערי הרב, לא בכדי ההסתדרות לא נמצאת כאן היום, ביום חמישי האחרון אחרי שנגמרו את ניסוחי ההסכם הזה חזרה בה ההסתדרות מהסכמתה לחתום על ההסכם. היא אמרה שכרגע אין לה עניין להסדיר את הנושא הזה. אני לא מדבר בשם ההסתדרות, הם לא פה, ולכן ההסכם לא חתום.
כפי שאדוני וכולכם יודעים, תנאי ושכר של עובדים נקבעים בהסכמים קיבוציים בין המעסיק לבין ארגון העובדים ולא מהכנסת ולא ממקום אחר. אנחנו רצינו ויש לנו טיוטה סופית ומוסכמת של הסכם. ההסתדרות הודיעה שאין לה כרגע עניין לטפל בדבר הזה כי ממילא הגענו לקיץ ונדון בזה לקראת השנה הבאה וכדומה. אני לא ארחיב מהי עמדת ההסתדרות כי הם לא פה.
לגבי שאלתך השנייה, אני חושב שהסברתי את זה גם בפעם שעברה. קודם כל אדוני, מדובר לא בסייעות, המונח שאנחנו משתמשים בו הוא 'חונכות' וזה לא משנה, הן מלוות את אותן ילדים לפי המסגרת והקצאת השעות המוקצות על ידי משרד החינוך. כאשר אין מסגרת לימודית והילד לא נמצא במסגרת אין לה מה לעשות, אין לה את מי ללוות. ככל שיש מסגרת, בין קייטנה או משהו אחר, שהוא בתוך המסגרת היא ממשיכה לעבוד.
<היו"ר עמרם מצנע:>
השאלה לפני זה, על פי מה שנאמר כאן, וזה מה שאני יודע, תקציב משרד החינוך ניתן ל-12 חודשי תעסוקה. הוא ממומן ב-70% על ידי המדינה ועוד 30% הרשות מקומית צריכה להוסיף. הטענה שנשמעת כל פעם, אני לא יודע צריך לבדוק אותה לעומק, זה שהרשויות המקומיות את ה- 70% כנראה מסמנות לנושא השכר של הסייעות, אבל לא תמיד משלימים את ה-30%. כתוצאה מכך השכר המגיע להן לא משולם להן.
הדבר השני, גם כשהן לא עובדות בחודשי יולי-אוגוסט, נניח שהן לא עובדות, למרות שיש את בתי הספר לחינוך מיוחד שממשיכים עד אמצע אוגוסט ולמרות שיש עכשיו בית ספר של החופש הגדול שהגדרתו כמובן שונה מקייטנה, גם אם לא היה את זה עדיין הן יכולות לקבל 12 חודשי שכר. אני גם מכיר את הבעיה שגם אותה צריך להבין, החונכות כפי שאתה מגדיר קשורות לצרכים של הילדים. כלומר, הילד מקבל את חבילת השעות המגיעה לו ואז הרשות המקומית מצמידה לו סייעת. יכול להיות שמשנה לשנה יש הבדלים וכתוצאה מכך יש בעיה לתת קביעות. אבל כל זה לא צריך לגרום לפיטורים. קודם כל המשכורת היא 12 חודש, לקראת חודשי הקיץ כשיודעים מהם הצרכים לשנה הבאה אפשר לתכנן. רובן מוצאות לעצמן את מקום העבודה ורק בודדות כנראה לא תוכלנה לעבוד. הבעיה השלישית כמובן היא היקף המשרה.
<דן בן חיים:>
יש כאן כמה נושאים ואני אשתדל. ראשית בפעם הקודמת הסברתי, א' אין קשר ישיר בין סוגיית התקצוב לסוגיית השכר. כפי שאמרתי, השכר משולם על פי הסכמים קיבוציים וזה ההסכם עם ההסתדרות. העברה הכספית של משרד החינוך, אמרתי את זה גם בפעם שעברה, מחולקת ל-12. היא הייתה להיות מחולקת ל-3,4, או 6 או פעם בשנה. זה לא אחד לאחד - - -
<רויטל לן כהן:>
מה השטויות האלה, זה שכר.
<דן בן חיים:>
זה לא משפה אותנו אחד לאחד על העניין הזה. זאת שיטת התקצוב, אבל עדיין - - -
<רויטל לן כהן:>
אני יכולה לשלם 70% - - -
<מיקי רוזנטל:>
אתה מתחמק. האם זה מתוקצב לפי 12 חודשי עבודה או לפי 12 תשלומים. מה אתה מנסה לומר לנו? האם זה עבור 12 חודשי עבודה, כן או לא?
<רויטל לן כהן:>
בוודאי שכן, זה עבור 365 ימים.
<פנינה תמנו-שטה:>
יש גם ערים שעשו את זה, אז התשובה שלך לא מחזיקה מים, עם כל הכבוד.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא רוצה שכולכם עכשיו תהיו כמו מטווח. תנו לו להשלים.
<פנינה תמנו-שטה:>
כי לא מבינים כל כך, וזה בעדינות. נראה לי שישבתם כאן בצורה כל כך מתורבתת. פניתם לליבות השלטון המקומי ושל להסתדרות, הם לא סופרים אותן. הם לא סופרים אותן ועוד יותר גרוע, אני תמיד רואה כאן גברים שמייצגים גם את השלטון המקומי וגם את ההסתדרות. צר לי, זה מקומם.
<היו"ר עמרם מצנע:>
פנינה, אנחנו לא נגיב על עניין הגברים והנשים. בוא תמשיך. תנו לו לסיים. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה - - -
<רויטל לן כהן:>
אני רוצה להגיד שכל שנה עושים את הדיון. יש פרוטוקולים - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
רויטל, אני אתן לך בהזדמנות אחרת את הכבוד לשבת בראש הישיבה.
<רויטל לן כהן:>
לא תודה. אתה יודע מה, אני מאוד אשמח.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כמו שעושים יום אחד בשנה שהתלמידים מחליפים את ראש העיר, בכיף שההורים יחליפו אותנו.
אני אבקש לחדד כי אני בא עם רגל אחת שם ורגל אחת שם. הסיפור של השכר, האם הוא משולם 12 חודשים כפי שכל אחד מאיתנו מקבל שכר או שנתונים את כל הכסף במכה אחת? יש לזה משמעות. מה המשמעות, כאשר אתה משלם שכר 12 חודשים וכל חודש בחודשו אתה מקבל את תלוש המשכורת גם אם לא עבדת באותו חודש, אז כל סיפור הפיטורים משתנה. זאת הנקודה שאני מבקש להבהיר. כרגע אני לא עוסק מהו השכר שלהן כי זה באמת קשור בהסכמי עבודה ואת זה לא נפתור כאן. השכר נתון, אבל אם הוא משולם 12 חודשים עם כל מה שמסביב אז כל סוגיית הפיטורים האלה שמפטרים אותן לקראת סוף השנה ושאת חלקן מגייסים אחר כך מחדש, לא היה קורה. האקט של פיטורים הוא אקט בעייתי, חברתית ערכית, מוסרית וכל מה שאתה רוצה. אני לא קיבלתי בחיים שלי מכתב פיטורים, אבל למדתי להבין את הדבר הבעייתי והרע הזה.
<דן בן חיים:>
מכתב הפיטורים ניתן כשהעובדת באמת רוצה ללכת ללשכת העבודה.
<רויטל לן כהן:>
לא נכון.
<דן בן חיים:>
מלכתחילה היא מפוטרת, היא באה לעבודה קצובה של 10 חודשים, את זה היא יודעת כי הסכם העבודה שלה - - -
<רויטל לן כהן:>
לא נכון. לא נכון.
<היו"ר עמרם מצנע:>
רויטל, אני נורא מצטער אי אפשר כך. תאמיני לי שאם אני אגיד משהו לא נכון, תוכלי תגידי לי. אבל זאת בדיוק הבעיה.
<דן בן חיים:>
אני אגיד שוב, יש בעיה לשם, אדוני אומר 12 חודשים. אנחנו בעצם משלמים 10 חודשים ועוד חודש חופש שמגיע להן. אנחנו לא מכירים דרך לשלם למי שלא עובד, אין לו שכר - - -
<מיקי רוזנטל:>
מה עושים עם המורים?
<דן בן חיים:>
למורים יש הסכם, הם עובדים ויש להם חודשיים חופש.
<היו"ר עמרם מצנע:>
זה שורש הבעיה. אתם אמרתם כאן, אתם, משרד החינוך, בעצם משרד החינוך אמר 'אנחנו נותנים תקציב ל-12 חודשים'. זה שורש הבעיה, זו הבעיה הבסיסית של שכר שמשולם במשך 12 חודשים.
<פנינה תמנו-שטה:>
אז אולי שמשרד החינוך יעביר רק 10 חודשים. גם כך הם לא משלמים לסייעות.
<זהבה גלאון:>
זה רעיון ממש לא טוב.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אומר שגם רשות הגונה שלוקחת את כל הסל הזה ומוסיפה לו את ה-30%, אם היא נותנת אותו ב-10 חודשים זה לא בסדר.
<דן בן חיים:>
מילה אחת לגבי התקצוב, שיהיה ברור, התקצוב לא ניתן אחד לאחד. יש איזו נוסחה נורמטיבית שהיא על בסיס ממוצעים, ותק ממוצע וכדומה וכדומה. זה לא שאומרים אתה מקבל 12 פעם 3,000 שקל, תעביר את זה בבקשה לעובדים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל זה נכון למועסקים אחרים.
<רויטל לן כהן:>
ממש לא נכון.
<היו"ר עמרם מצנע:>
רויטל, את לא רוצה שאני אוציא אותך.
הרשות המקומית מקבלת סל, זה נכון שהיא לא מקבל את זה לפי מספר. אגב, זה נכון לגבי כל מורי התיכון. הרשות המקומית לא מקבלת את זה עבור משה, יענקל או דוד, היא מקבלת סל שבנוי בצורה הזאת. מחלק השכר של הרשות המקומית בעצמה או מי שמטפל בשכר, הם יודעים ויש להם את כל הנהלים, שם יושבים ובונים את התלוש לבנאדם המסוים. כרגע אני לא מדבר אם בתלוש כתוב 500 או כתוב בו 2,000. אני מדבר על כך שהוא צריך להיות 12 חודשים בשנה. זו הנקודה.
<דן בן חיים:>
גם כשאין לו עבודה?
<קריאה:>
כן.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. התשובה היא כן.
<מיקי רוזנטל:>
אתה מקבל כסף כשאתה בחופש? אתה מקבל? תענה. אתה מקבל?
<דן בן חיים:>
כן.
<מיקי רוזנטל:>
יפה.
<דן בן חיים:>
היא מקבלת על חופש. אמרתי שבנוסף ל-10 חודשים - - -
<מיקי רוזנטל:>
אותך מפטרים כל שנה? אז להן אין עבודה בשנה הבאה.
<פנינה תמנו-שטה:>
סליחה, אני בטוחה שחשבתם על דרכים לפתרון. בוא תגיד.
<דן בן חיים:>
כן, אבל ההסתדרות ברחה.
<פנינה תמנו-שטה:>
תגיד מה אתם הולכים לעשות כדי לשפר, אל תגיד הסתדרות ברחה.
<דן בן חיים:>
למה לא להגיד?
<נטע לוי:>
אני עורכת דין בעמותת איתך מט"י. אנחנו מלוות מאז קיץ 2011 את התארגנות הסייעות הארצית. בעצם זו התארגנות של סייעות גם בגנים בחינוך המיוחד וגם משלבות בחינוך הרגיל.
לסייעות יש בעיות למכביר, אגב אחת הבעיות המרכזיות היא שההסתדרות, הארגון היציג שנמנע להגיע לכאן, אלו בעיות שחוצות את כל התחומים האלה, הסייעות המשלבות הן בעצם התחום שנמצא בתחתית של הסולם הזה.
כשהיינו כאן בישיבה בתחילת מרץ היו הרבה סייעות שהגיעו מכל הארץ. אולי אתה זוכר שהגיעו מעפולה, טבריה ובכלל מכל הארץ ובאמת הייתה זעקה מאוד גדולה. היום זה היום האחרון ללימודים והן מאוד מאוד רצו להגיע, אבל הן לא יכולות להפקיר את הילד שהן מלוות, להן זה מאוד מאוד חשוב. רננה - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
לפי דעתי יש להן ייצוג.
<נטע לוי:>
רננה הגיעה, היא היחידה שהצליחה להגיע. ההורים מאוד מאוד תומכים במאבק והצליחו לארגן תחלופה ליום הזה.
מהישיבה ב-3 במרץ יצאנו לפחות עם האמירה, שלפחות ההסכם הקיבוצי משתנה ובתוך כמה ימים ייסגר ההסכם על 12 חודשים. אחר כך יצאנו לכמה מהלכים, מהלך אחד דרך הסייעות שפנו לארגון היציג שלהן ואמרו שהן מבקשות לראות את טיוטת ההסכם, להיות שותפות למהלך הזה – לא ניתנה להן האפשרות לראות את הטיוטה ולא שום דבר. דרך שמועות הבנו שמדובר ב-11 חודשים ועוד אפשרות של שלושה שבועות של חופשה שנתית.
אני מבקשת להקריא כאן מתוך ההתכתבות של חברת הכנסת זהבה גלאון עם יושב ראש המרכז השלטון המקומי שעונה לה: "אנחנו בעניין הזה משאירים דווקא לסייעות את החירות להחליט באילו מהפגרות לנצל את חופשתן השנתית, זו לארג'יות מאוד גדולה אם בחנוכה לא להיות בכסף או אולי בפסח לא להיות עם שכר, או בחופשה השנתית שהילדים שלהן צריכים גם פתרונות. אנחנו ניסינו להתקדם בכל הכיוונים כשהייתה לנו את ההבטחה, ההתחייבות שלפחות הנושא הזה ייפתר לקראת סוף יוני. והנה סוף יוני ואנחנו מקבלות טלפונים על כך שסייעות מקבלות בווטסאפ הודעה 'אתן מפוטרות כרגיל גם השנה'. אני לא מדברת בכלל על נושא ההשפלה ועל האלמנט של ללכת ולדרוש דמי אבטלה, אבל באמת התחושה הזאת שהן תמיד צריכות להגיע.
אגב, יש לנו מקרה מישוב בדרום הארץ שסייעת הלכה בקיץ שעבר וחתמה בלשכת התעסוקה, ומצאו לה עבודה. המועצה ובית הספר נרעשו כי בנו עליה ל-1 בספטמבר שהיא צריכה להיות שם לילד הזה. ראש המועצה התערב בשביל שתחזור ושהיא לא תקבל את העבודה הזאת. זה אבסורד, זה מגוחך.
12 חודשי שכר, זה נאמר בכול מסמך רשמי של משרד החינוך - - -
<זהבה גלאון:>
כולל במליאה.
<נטע לוי:>
אין בכך בכלל ספק בעניין הזה. אנחנו באמת שמחות על הדיון המהיר הזה, מאוד עצובות שנציג ההסתדרות לא להגיע. כמו שאמרו חברות הכנסת, צריך שיצא משהו שלך אופרטיבי כי ממחר אין להן עבודה.
<רננה אשד:>
אני כתבתי משהו ברשותכם.
"אני סייעת משלבת מזה כשנתיים. אני חושבת ש"חוק השילוב" שנחקק בשנת 2002 הוא חוק מדהים ומתקדם בתפיסתו. סוף סוף החברה איננה מפרידה את השונה אלא מחבקת ומצרפת אותו לחברה הנורמטיבית. התפתחנו כחברה ללא ספק, אבל איפה שהוא בדרך נשכחו הנשים והגברים המוציאים לפועל של החוק הזה, סייעות שילוב שנמצאות שם יום-יום שעה-שעה ואף שנייה-שנייה.
אעיד על עצמי שאין ספור פעמים שאלתי ונשאלתי מדוע עודני במקצוע הלא מתגמל הזה. התשובה היא פשוטה, הלב שלי מתרחב בוקר-בוקר. זו עבודה עם נשמה, עם נתינה לזולת. אני עושה אותה בשמחה ומדי פעם כשצפות הצלחות התהליך, הסיפוק הוא עצום.
אין לי דרך לתאר את עוגמת הנפש שהייתה מנת חלקי כשקיבלתי את מכתב הפיטורים. האם כך מתייחס הממסד למי ששם את עצמו בקו החזית המנטאלית והפיסית על מנת לקדם את השונה? זו תעודת עניות לכל הנוגעים בדבר. הנוגעים בדבר מתנערים ומתעלמים. לאורך כל השנה האחרונה פקדנו את המוסדות השונים שחשבנו שיהיו לנו לעזר בנוגע לתנאי ההעסקה הגרועים המוזכרים פה, משרד החינוך, ההסתדרות, מרכז השלטון המקומי, משרד האוצר, משרד הפנים, מבקר המדינה ועוד. כולם ללא יוצא מן הכלל מעבירים את האחריות האחד לשני.
השאלה שלי היא כזאת, האם נוכל למנות כאן היום דמות רשמית בעלת סמכויות ביצוע שתהה הכתובת לזעקותינו, שתעשה סדר בבלגן, שתדאג שנשתכר 12 חודשים בשנה, שלא יערב כסף בחופשות הארוכות ממערכת החינוך ממשכורת שגם ככה היא נמוכה, לדוגמה, 2,700 שקל או 2,100 שקלו ושהשכר יהיה הוגן. האם אלה דרישות מוגזמות? האם מוגזם לבקש ביטחון כלכלי? העסקה של 10 חודשים בשנה איננה ביטחון.
אני אישה בעלת מקצוע שרוצה לעבוד, שאיננה רוצה להיזרק למעגל האבטלה ללא ידיעה אם בשנה הבאה ישכרו את שירותיי כסייעת משלבת. החל ממחר, ה-1 ביולי, אני מפוטרת. אני מבקשת כאן היום החלטה קונקרטית שתחייב את הרשויות להסיר את הפיטורים ולשלם לנו משכורת בחודשים יולי ואוגוסט. תודה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה.
<זהבה גלאון:>
אדוני, אני רוצה להעיר כמה הערות. אני חייבת להגיד בלשון, אני כנראה לא מצליחה לגייס מילים פרלמנטאריות, אני ממש מתחרפנת כשאני שומעת את התשובות שלך. בחיי שאני לא יכולה לגייס מילים אחרות. זה פשוט מחרפן גלגול האחריות להסתדרות. לא מעניין אותי ההסתדרות, בהסתדרות נטפל בהם. רצוי שיהיה הסכם קיבוצי כדי שהשכר לא יהיה מחפיר. אתם בעיניי האחראים הגדולים לדבר הנורא הזה שקורה עכשיו, שהיום הן מקבלות את המכתב הזה כולל המכתב ששלח לי ראש השלטון המקומי שעורכת הדין נטע לוי ציטטה חלק ממנו.
אני שאלתי שאילתות, היושב ראש היה במליאה אני זוכרת את זה, שאלתי את כל השרים האפשריים, את שר הפנים, את שר החינוך, את כולם רשמנו. משרד החינוך מעביר כסף עבור 12 חודשים. גם מורים לא עובדים בקיץ, נכון שיש להם הסכם שמגן עליהם. אתם רואים את המצב כאן, אתם ישבתם שלושה חודשים, זה מה שאתם עושים? אתם שולחים להן מכתב לפני שהן מסיימות את שנת הלימודים? איזה פרצוף יש לכם בכלל לבוא לכאן לוועדה ולדבר באופן הזה, לגלגל את האחריות. סליחה על הביטוי, לעשות מין כסת"ח (כיסוי תחת) כזה?
אדוני, אני חושבת שזה פשוט הדבר הכי בוטה שראיתי לאחרונה, ועל מי. את כבשת הרש של מי אתם גוזלים? הכסף הזה עובר אליכם, הוא עובר אליכם. אתם הייתם צריכים לעשות לו את ה-30% הנוספים ואתם מתחמקים מזה. יש לי תשובות גם של החשכ"לית (חשבת כללית) וגם של השרים. מה זה צריך להיות? בשביל מה אנחנו באים כאן לוועדות? היינו כאן במרץ ויצאנו בתחושה שאתם סוגרים עניין. ועכשיו איכפת לי שבגלל שההסתדרות ברחה? בהסתדרות נטפל בה, היא תרוויח את הכסף שלה, אל תדאג אנחנו נטפל בה כמו שצריך על השערורייה הזאת. אבל זאת התשובה שאתה בא לתת לנו פה בוועדה שבגלל שההסכם עם ההסתדרות התפוצץ אז נאלצתם לשלוח להם מכתבי פיטורים? הן חונכות.
אני חושבת אדוני, אמרה את זה עכשיו רננה בדברים שהקריאה, אני חושבת שאנחנו מסמיכות אותך ואני אוכל להגיד את זה - - -
<קריאה:>
אנחנו סומכות ומסמיכות.
<זהבה גלאון:>
באמת זה משהו שצריך עכשיו טיפול מידי, מישהו חייב למשוך בחזרה את מכתבי הפיטורים האלה ולבדוק את העניין הזה. זה לא רק שנשלח להם מכתבים ועד אז או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. זה לא יכול להיות כך.
<פנינה תמנו-שטה:>
אני מבקשת ממנו שיחזור בו שהוא העביר את הכדור להסתדרות. אני חושבת שאתה צריך לחזור בכך אדוני המכובד. אנחנו לא מזלזלים בעבודה של אף אחד, תאמין לי, אבל היה ראוי לבוא עם תשובות יותר רציניות כי בסך הכול זה גם האינטרס שלך, רק כך אנחנו יכולים להיות חברה מתוקנת. צר לי, אם מצליחים לשלם אלפי שקלים למקורבים של ומינויים כאלה ואחרים, אז אפשר לדאוג שאותם 2,700 שקל שישולמו לנשים הללו. חבל שאתה מתעסק בציפורניים כאילו אתה מזלזל, בחיי.
אני מתנצלת שאני נאלצת לעזוב.
<היו"ר עמרם מצנע:>
מי נמצא כאן ממשרד החינוך?
<מנחם מזרחי:>
מה השאלה?
<היו"ר עמרם מצנע:>
השאלה - - -
<רויטל לן כהן:>
אם איכפת לכם מהילדים שלנו. זאת השאלה.
<מנחם מזרחי:>
ישבתי בשקט. מה שאמרתן זה אחד לאחד, אין לנו מה להוסיף. משרד החינוך מעביר 12 חודש. זה ידוע ואתם יודעים את זה.
<רויטל לן כהן:>
שכר של 12 חודש? לא חלוקה סתמית של 12 חודש.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כדי שנדבר בטרמינולוגיות זהות, משרד החינוך מעביר תקציב, הוא לא מעביר - - -
<רויטל לן כהן:>
במקרה הזה זה לתעודת זהות לפי השעות לכל ילד שקבעה ועדה סטטוטורית,
<מנחם מזרחי:>
אני מבקש לחדד את מה שאת אומרת. נכון שזה עבור תעודת זהות, אבל השכר כמו שאמר דן הוא שכר ממוצע, הוא לפי דרגה 7 ותק 11 בממוצע.
<מרב מיכאלי:>
איך הן תגענה אם מפטרים אותן כל שנה?
<היו"ר עמרם מצנע:>
הן לא יכולות לצבור אחרי שמפטרים אותן.
אני רוצה להקשות עליכם. איך אתם מפקחים על כך שמה שאתם קובעים - - -
<מנחם מזרחי:>
אני ממנהל כלכלה ותקציבים ולא מטעם היחידה. אני יודע שיש דיון בין המנכ"לים לראות אם משרד הפנים ייקח את הפיקוח כי מדובר משרות, או אולי משרד החינוך. אצלנו באגף יש בקרה של דיווח אם הסייעת הייתה, אם הילד קיבל את השירות או לא קיבל את השירותים. לגבי הסייעת האם היא קיבלה את המשכורת או לא קיבלה את המשכורת – זה לא באחריות המשרד אלא יותר באחריות משרד הפנים.
<זיוה כרמי:>
אני נציגת משרד החינוך מטעם האגף לחינוך מיוחד. אני מבקשת להתייחס לנושא שלא בטוח שתהייה להן עבודה בשנה הבאה.
מהנתונים שיש לפנינו המשאב הזה רק הולך וגדל מדי שנה. יש סיכוי - - -
<יהודית גידלי:>
המשאב או הצורך?
<זיוה כרמי:>
הצורך.
<היו"ר עמרם מצנע:>
הצורך שהופך למשאב.
<רויטל לן כהן:>
אז תנו קביעות.
<זיוה כרמי:>
הצורך הזה רק הולך וגדל. הסיכוי שסייעת לא תמצא עבודה הוא נמוך מאוד מפני שהצרכים רק הולכים וגדלים כל שנה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אילו אני הייתי סייעת הייתי אומר לשלטון המקומי, 'אתם מפטרים אותנו, לא יהיו לכם סייעות ב-1 בספטמבר ונראה מה תעשו אז'.
<רויטל לן כהן:>
רק שהן חושבות על הילדים שלנו.
אני מבקשת לומר כמה דברים. הדבר הראשון, אני חושבת שאם הוועדה הזאת הייתה עדיין ועדת החינוך והספורט היה אפשר להכריז על ענף חדש בספורט 'הדיפת אחריות'. מקסים.
אנחנו מדברים כאן כאילו הדיון הקודם היה במרץ, אני נמצאת בעניין הזה כבר 8 שנים. אני רוצה להקריא לך משנת 2007 מדיון שהשתתף בן פיני קבלו. היושב ראש מלכיאור אומר לו: "זה דבר חמור. העיריות קיבלו כסף ממשרד החינוך, אבל הן שמו את הכסף בקופה ולא נתנו לילדים". אומר לו פיני קבלו: "בדרך כלל זה נכנס לכספי חינוך. אנחנו יודעים שיש עליהם חוק שלא ניתן לעשות בהם שום שימוש, אלא רק למטרות חינוך. אם יש תלונות במקומות מסוימים נטפל בהן" וכן הלאה וכן הלאה.
משנת 2007 פעם בשנה, לפחות, אנחנו מדברים על הנושא הזה. אני רוצה לומר לך משהו, אני נמצאת כאן בכמה כובעים. אני נמצאת פה בכובע של קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים שמדברת על הנושא הכללי, ותכף אומר כמה מילים. אני נמצאת כאן בכובע של אימא של אלעד, ילד שמסיים כיתה ה', משולב מגיל שנתיים וחצי. הוא אוטיסט והוא יהיה אוטיסט גם בכיתה יב', אז אני אומרת לך שמעכשיו אל תפטר את הסייעים שלו כי הם ימשיכו איתו עד כיתה יב' – הנה, נפתרה הבעיה. אני יושבת פה גם, במקרה יש לי עוד כובע, אני גם חברת מועצה בעיר כפר סבא, אני אומרת לך שזה בלתי נתפס. אני אגיד לך בכובע הנוסף שלי כעורכת דין פלילית - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
האם בכפר סבא שלחו מכתבי פיטורים?
<רויטל לן כהן:>
לא יודעת. מודה. אני כן יכולה להגיד שרוב הסיכויים שלא מהסיבה הפשוטה, בעיריית כפר סבא אפילו מוסיפים שעות על השעות שמשרד החינוך מאפשר מתוך הבנה שילד לא לומד רק שלושה ימים בשבוע, הם רוצים שהוא ימשיך להיות משולב בשאר הימים. מישהו צריך לשלם את זה ועיירת כפר סבא היא מהעיריות היחידות שמוסיפה מכיסה וגם משלמת את ה-30%.
אני אומר לך משהו מהכובע של עורכת הדין הפלילית שהייתי לפני שנים, לפני שנאלצתי להפסיק לעבוד כדי לדאוג לשילוב של הילד שלי, מדובר כאן בקבלת דבר במרמה. מדובר פה בכסף שאתם מחזיקים כסף שמגיע על תעודת הזהות של הילדים שלנו. זה לא כסף כללי שמעבירים אותו בתקציב הסטטוטורי שאתה יכול להגיד 'הוא יושב לי בתוך התקציב של החינוך'. זה קבלת דבר במרמה, זה הכסף של הילד שלי. אתם גנבים, גנבים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
רויטל, רגע, רגע. אני אבקש שתחזרי ממילותייך.
<רויטל לן כהן:>
לא. לא.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אז את לא ממשיכה - - -
<רויטל לן כהן:>
כי לפי החוק הפלילי במדינת ישראל זה קבלת דבר במרמה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מצטער מאוד, אני לא - - -
<רויטל לן כהן:>
ואני אומרת את זה כל שנה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. - - -
<רויטל לן כהן:>
ואני רוצה לומר עוד דבר - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. תסלחו לי חברים. אני לא מוכן שאת תגידי לנציג של השלטון המקומי ותקראי לו 'גנבים', אני מצטער מאוד.
<רויטל לן כהן:>
אני לא קראתי לו 'גנב', החוק הגדיר את זה ככה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אז תחזרי בך.
<רויטל לן כהן:>
הם לא גנבים, אבל המועצות המקומיות גונבות כסף ששייך לתעודת זהות של ילד. בסדר.
זה גם לא 10 חודשים, הם לא משלמים בחנוכה, הם לא משלמים בפסח, הם לא משלמים בסוכות, הם לא משלמים בפורים. בשורה התחתונה שלושה חודשים יושבים בכיס.
אני מבקשת לומר עוד דבר אחד, מדובר בילדים שזקוקים לרצף טיפולי. אתם כל שנה גורמים לכך שתתחלף סייעת, עד שהיא מכירה את הילד, עד הילד מכיר אותה – בשורה התחתונה, ילד משולב פחות מ-6 חודשים בשנה. זו התעללות לשמה בילדים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. אני מבקש לשאול אותך מהחינוך המיוחד זיוה, האם כל שנה, זו שאלה שאני מניח שני יודע מהי התשובה, אבל בכול זאת אבקש לשאול אותה, האם כל שנה קובעים מחדש את מידת שעות הסיוע שהילד צריך לקבל?
<רויטל לן כהן:>
כן. יודעים את זה כבר במאי.
<זיוה כרמי:>
כן.
<היו"ר עמרם מצנע:>
ומתי יודעים על זה?
<זיוה כרמי:>
במאי.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כלומר, מלפני חודש או חודשיים יודעים כבר מי בשנת הלימודים הבאה. אז למה כל הריטואל הזה של הפיטורים? זאת לא שאלה אליך.
אני מבקש להגיע לסיכום.
<מרב מיכאלי:>
אני מבקשת לחזק את מה שאמרה עכשיו רויטל וגם את מה שאמרה חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון. אתה לא הודף אחריות, אתה מיתמם באמת בצורה משפילה במיוחד. זה ממש, ממש מחפיר מאוד. נניחה שאין להן הסכם, לך אין אחריות? אתה לא מעסיק אותן? אתה לא משלם להן? אתה לא מקבל עבורן את הכסף? אתה לא אחראי לילדות והילדים האלה שמשולבים אצלך במערכת? אתה לא מפעיל אותן? אם אתה כל כך לא קולט את זה, באמת תוותר על הסמכות, תוותר על האחריות, אל תתעסק בזה, פשוט כי אחרת אתה מעסיק. כמעסיק, יש פה שני בני אדם, גם התלמידות והתלמידים האלה שזקוקים לסיוע וגם העובדים והעובדות האלה. הם עובדים שלך לא פחות מכל העובדים האחרים. האופן שאתה מיתמם לגבי זה, 'משרד החינוך לא מעביר, זה אחד חלקי 12, אין הסכם, אנחנו רצינו אבל ההסתדרות מנעה'. אני מבינה שאנשי ההסתדרות עומדים ומונעים בגופם מלשלם להן את המשכורת המלאה - - -
<דן בן חיים:>
לא. לא. אני חייב עוד פעם כדי - - -
<מרב מיכאלי:>
רק להבהיר? זה הובהר, זה אחד חלקי 12, זה ברור.
<דן בן חיים:>
משפט אחד, אנחנו גוף מאורגן. בגוף מאורגן תנאי העבודה והשכר של העובדים נקבעים בהסכמים קיבוציים. אני לא יכול באופן חד-צדדי לשנות תנאי עבודה ושכר.
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא על זה מדובר.
<רויטל לן כהן:>
זה ממש - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
רויטל אני אוציא אותך מהמקום.
<מרב מיכאלי:>
אתם גוף מאורגן עם הרבה כוח ולכן אתם יכולים להרשות לעצמכם את מה שאתם עושים, זה בדיוק העניין.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבקש לסכם ואני פונה אליך פיני.
אני יודע שמרכז השלטון המקומי הוא גורם מייצג וכל רשות מקומית היא ישות בפני עצמה. אני גם מבין שיש בעיה ואנחנו נקרא לכאן את ההסתדרות כדי להסביר את הבעיה שהיא בתחום הסכמי העבודה. אבל זה בדיוק אתם, השלטון המקומי, רשויות המקומיות שיכולים לפתור את הבעיה. אין פה שום העברת אחריות מגרש למגרש. נכון שיש את משרד הפנים שהוא עובד מול הרשויות המקומיות, יש את משרד החינוך, אבל בסוף הרשות המקומית בכוחה וביכולתה למצוא את הפתרון.
התקציב שאתם מקבלים ממשרד החינוך הוא תקציב ל-12 חודשי שכר. אגב, גם הסייעות בגנים מקבלות 12 חודשי שכר ורובן, למרות שזה לא חלק מההסכם, נהנות מכול החופשות שנהנות גם הגננות.
<קריאה:>
זה רק מוותק של חמש שנים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. תסלחי לי, מאחר וגם אין מה לעשות איתן. אני לא רוצה להיכנס לזה, אני יודע מה עושים, אבל אופן פרקטי רוב הסייעות בגנים נהנות מאותן חודשים או שבועות חופשה שנהנות גם הגננות כי הגן סגור גם בחנוכה וגם בפסח וגם בחופש הגדול. נכון שברשויות מקומיות מסוימות מנצלים אותן לקייטנות ומשלמים להן שכר נוסף, אם הרשות היא הגונה. אבל לא עולה על הדעת שהסייעות או החונכות או המלוות שהן כל כך קריטיות, כל כך חשובות בליווי של הילדים עם צרכים מיוחדים, משנה לשנה צריך יותר, לא צריך פחות ובקיץ כבר יודעים מה יהיו השעות הנדרשות. מה זה הפיטורים האלה? אני לא מצליח להבין את זה.
אני קורא לרשויות המקומיות להחזיר את מכתבי הפיטורים, להחזיר את מכתבי הפיטורים ולמצוא את הדרך לשלב את אותן סייעות כבר עכשיו לקראת שנת הלימודים הבאה.
אני קורא לכם לעבור למתכונת של תשלום שכר אחת לחודש. גם אם שילמתם במשך 10 חודשים, לכאורה השכר היה יותר גבוה. תשלמו 12 חודשים.
אני גם מבקש להקפיד שהרשויות המקומיות תוספנה את ה- 30%.
יש כאן בעיות שאנחנו נדון בהן. נדמה לי שיש לנו בעוד שבועיים-שלושה דיון המשך על נושא הסייעות. יש כאן בעיה מהי משרה של סייעת, כמה שעות – זה לא סיפור פשוט כדי לרבע את המעגל ואני יודע. שיש בכוחנו ויש ביכולתנו לתת טיפול, יחס של כבוד לבעלות המקצוע הללו.
פיני, אני מבקש שתעביר את זה ליושב ראש השלטון המקומי ולמי שמחזיק תיק החינוך אצלכם. תוצאו מכתבים לרשויות המקומיות. לא עולה על הדעת, אפשר להעסיק אותן בחודשים האלה, אפשר למצוא תעסוקה ואפשר להתייחס אליהן בכבוד הראוי.
תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:32.>