מסמך מ.מ.מ ישיבת ועדה

נתונים על המתת כלבים בישראל מסמך זה נכתב לבקשת חברת הכנסת יעל גרמן והוא מוגש גם לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, לקראת דיון בוועדה זו בהצעה לסדר היום שכותרתה "מדיניות חיסול כלבים על ידי המדינה". במסמך יוצג רקע על נושא ההסדרה והפיקוח בתחום המתת כלבים ועל איסוף הנתונים בתחום זה. לצורך הכנת המסמך פנה מרכז המחקר והמידע של הכנסת למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, לאיגוד הווטרינרים ברשויות המקומיות, לרשות הטבע והגנים, ולכמה עמותות העוסקות בטיפול בבעלי חיים, ולהלן יוצגו עיקרי תשובתם לפנייתנו. חשוב לציין כבר בפתח הדברים כי קיים קושי רב בקבלת נתונים מדויקים על מספרם של הכלבים בעלי רישיון בישראל בכלל, ועל מספר הכלבים המומתים כל שנה בישראל בפרט, וזאת בעיקר מהסיבות הבאות: במרכז הארצי לרישום כלבים, אשר הוקם על ידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, אין מידע על כלל הכלבים בעלי הרישיון בישראל, היות וכפי שעלה מדוח מבקר המדינה משנת 2011 בעניין "הטיפול בכלבים ובחתולים על ידי המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות", חלק מהרשויות בשלטון המקומי אינן מחוברות למאגר הנתונים במרכז זה. לאיגוד הווטרינרים ברשויות המקומיות אין מאגר נתונים משותף. בשל כך, כדי לקבל נתונים מדויקים, למשל בנוגע להמתת כלבים ברשויות השונות, צריך לפנות לכל רשות מקומית בנפרד. אין הערכה מדויקת למספרם של כלבים המוחזקים בידי בני אדם ואשר אין להם רישיון. חלק מהארגונים למען בעלי חיים בישראל מפעילים מרפאות, שבמסגרתן עשויים להיות מומתים כלבים הסובלים ממחלות שלא ניתן לרפאן. לרוב גופים אלה אינם אוספים נתונים אודות הכלבים המומתים. להלן יוצגו בפרק 2 הנתונים הנוגעים להמתת כלבים בישראל, ככל שאלו קיימים בידי הרשויות הרלוונטיות. רקע כלבים הם חיות המחמד הנפוצות ביותר בישראל וגם בעולם. הכלב שמש את האדם לאורך ההיסטוריה בתחומים רבים כגון: צייד, שמירה, עזרה לאנשים עם צרכים מיוחדים בכלל ולעיוורים בפרט, זיהוי סמים וחומרי נפץ ועוד. במדינות רבות בעולם מעוגנים בחוק נושאים כגון הגנה על זכויותיהם ורווחתם של בעלי חיים בכלל וכלבים בפרט, תוך התייחסות לבריאות גופם ולהגנה עליהם מהתעללות. בהעדר פיקוח וטיפול מתאים, יתכן מצב של שוטטות במרחבים הציבוריים שבו כלבים יכולים להוות מקור למטרדים, כגון מחלות ותוקפנות כלפי בני אדם. בישראל קיימים מספר חוקים ונהלים העוסקים ברווחתם של כלבים ובפיקוח עליהם, בראשם חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 והחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 שעניינו הגנה ופיקוח על כלבים בישראל. רקע על חוקים אלה ועל חוקים ונהלים נוספים יוצג בהמשך. בנוגע לנתונים על מספר הכלבים המוחזקים על ידי בעלים בישראל ניתן לציין כי במחקר שפורסם בשנת 2011 על ידי משרד הכלכלה בנושא "צרכנות פנאי- שוק חיות המחמד והוצאות משקי בית לגידולן" עלה כי 570 אלף משקי בית, המהווים 25.9% מכלל משקי הבית בישראל גידלו חיות מחמד. 268 אלף משקי בית, אשר היוו 12.0% ממשקי הבית בישראל, גידלו כלבים. מנתוני המרכז לרישום הכלבים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר עולה כי מאז הקמתו של המרכז משנת 2004 נרשמו במצטבר 662,374 כלבים. בשנת 2014 נרשמו במרכז זה 383,181 כלבים: 198,209 זכרים, מהם 39.4% מסורסים, ו-184,972 נקבות, מהן 68.0% מעוקרות. עוד עולה כי 90% מהבעלים מגדלים כלב אחד ו-10% מגדלים יותר מכלב אחד. כאמור, נתונים אלה אינם מלמדים בהכרח על מספרם המדויק של כלבים בישראל, כיוון שנראה כי כלבים רבים אינם רשומים במרכז זה, חלקם כלבים משוטטים וחלקם האחר מוחזקים על ידי בני אדם אך לא נרשמו. אוכלוסיית הכלבים עשויה לכלול כמה קבוצות שונות, אשר יתכן כי ראוי להבחין ביניהם בהקשר של נושא מסמך זה: כלבים שמוחזקים ומטופלים על ידי בני אדם, אשר לרוב מקבלים חיסונים בסיסיים וטיפול רפואי על ידי וטרינר; ולעומתם, כלבים משוטטים – כלבים השוהים במרחבים פתוחים או מאוכלסים, אשר לעתים ננטשו על ידי בעליהם מסיבות שונות כגון מחלה, חוסר יכולת לטפל, נסיעה ארוכה לחו"ל וכד'. כלבים מקבוצה זו שלא עברו סירוס או עיקור ממשיכים להתרבות במרחבים המאוכלסים. הם ניזונים ממזון שניתן להם על ידי בני אדם או מטריפה של חיות משק. הם יכולים להיות מטופלים על ידי המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות או על ידי עמותות וארגוני בעלי חיים. לחלקם ניתן למצוא בית או משפחה מאמצת. בנוסף, גורמי המקצוע מתייחסים לעתים אל קבוצה מובחנת של כלבים שהתפראו – כלבים שברחו, גורשו או ננטשו בהיותם גורים. לרוב הם משוטטים בשטחים פתוחים לא מאוכלסים, ולכן יש קושי לטפל בהם, לאלף אותם ולמסור אותם לאימוץ. כלבים אלה מתרבים בקצב מהיר היות והם לא מעוקרים או מסורסים. כמו כן, יש חשש גדול מצד הרשויות שכלבים אלה יהיו נגועים בנגיף הכלבת וידביקו חיות בר נוספות. הגופים המופקדים על הטיפול בסוגיית פיקוח, רישום והמתת כלבים בישראל להלן יוצגו הגופים העיקריים המופקדים על הפיקוח על החזקת כלבים בישראל, על רישום הכלבים ועל סוגיית המתת הכלבים במקרים הנדרשים: משרד החקלאות ופיתוח הכפר- במשרד פועלות שתי יחידות שמטפלות בנושא פיקוח על כלבים: יחידת השירותים הווטרינריים, יחידת סמך במשרד הממונה על אכיפת חוק צער בעלי חיים, התשנ"ד-1994 והחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002. תפקידה העיקרי של יחידת השירותים הווטרינריים הוא מניעת התפשטותן של מחלות בעלי חיים, מניעת התפשטותן של מחלות המשותפות לאדם ולבעלי חיים, לרבות מחלת הכלבת, פיקוח על יבוא ויצוא של בעלי חיים ותוצרתם, רישוי ובדיקת תרופות ותרכיבים, רישוי רופאים וטרינרים ומומחים, ריכוז ופיקוח על אספקטים וטרינריים ברשויות מקומיות, מניעת צער בעלי חיים ועוד. יחידת הפיצו"ח –היחידה המרכזית לאכיפה וחקירות של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שמפקחיה הוסמכו, בין היתר, כמפקחים לפי פקודת הכלבת. יצוין כי המשרד הקים, כאמור, את המרכז הארצי לרישום כלבים שבו מרוכזים נתונים על הכלבים, פרטי בעליהם והחיסונים שניתנו להם, וזאת מתוקף החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002. המרכז אוסף מידע אודות הכלבים הרשומים ברשויות המקומיות השונות בישראל. המידע במרכז הרישום מתקבל מהרשויות המקומיות שהנפיקו את הרישיון לכלב. תוכן המידע המדווח ובדיקת אמיתות הפרטים הכלולים בו הם באחריות הגורם המדווח ברשויות המקומיות. המשרד להגנת הסביבה – במשרד פועל אגף ההגנה על בעלי חיים, אגף זה הוקם במטרה לרכז את פעולות הקרן למען בעלי חיים אשר הוקמה לפי סעיף 14 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד - 1994. אגף ההגנה על בעלי חיים מסייע לארגונים למען בעלי חיים, מפעיל תכניות חינוך והסברה למניעת התעללות בבעלי חיים, תומך כספית בהקמה ושיפוץ של תחנות הסגר רשותיות, פועל לצמצום אוכלוסיית בעלי חיים חסרי בית באמצעות עידוד אימוץ בעלי חיים ועידוד סירוס כלבים וחתולים חסרי בית, חילוץ והצלת בעלי חיים במצוקה, קידום פרויקטים מיוחדים ומעורבות בהליכי חקיקה להגנה על בעלי חיים. רשות הטבע והגנים – יחידת סמך של המשרד להגנת הסביבה, הרשות אחראית לשמור על הטבע ועל אתרי המורשת. כמו כן, הרשות אחראית על טיפול ופיקוח על חיות בר בשטחים הפתוחים. יצוין כי חלק מהכלבים המשוטטים שוהים באזורים פתוחים כגון שמורות טבע ופארקים לאומיים. במהלך השנים האחרונות נעשו צעדים אשר נועדו לאפשר לפקחי רשות הטבע והגנים לעשות שימוש בירי נגד כלבים משוטטים ושיש חשד שנדבקו בנגיף הכלבת. ירי זה מאושר בשמורות טבע וגנים לאומיים שהם מוכרזים ומאושרים, ו/או 500 מטר בהיקפם. המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות האחראיות על הפיקוח והטיפול בבעלי החיים בתחום הרשויות, לצורך מניעת מחלות ומטרדים אחרים שבעלי חיים עלולים לגרום לבני אדם. וטרינר רשותי, הינו רופא וטרינר שמונה על ידי רשות מקומית לפעול בתחומה של הרשות כדי להעניק לתושביה את השירות שבסמכות הווטרינר. יצוין כי איגוד הווטרינריים ברשויות המקומיות מאגד את כלל הווטרינריים שפועלים בשטחן של הרשויות המקומיות. המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות מפקחות על תחנות הסגר בשטחה של הרשות, תחנות אלה מיועדות לכלבים שננטשו, שנמצאו משוטטים ברחובות וטרם נמצא להם בית וכן לכלבים שעברו התעללות. בעניין טיפול המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות בכלבים וחתולים, חשוב לציין כי בדוח מבקר המדינה שצוין לעיל נמצאו ליקויים בטיפולן של הרשויות בכל הנוגע לפיקוח על כלבים. להלן עיקרם: רשויות רבות לא אכפו בצורה מספקת בשטחן ולא פעלו להעלאת המודעות בקרב בעלי הכלבים בכל הנוגע לחובתם לפנות לווטרינר הרשות לקבלת רישיון להחזקת הכלב שברשותם, לחסנו ולסמנו בשבב אלקטרוני. כמה רשויות שנבדקו לא העמידו לרשות הווטרינרים מחשב המחובר לרשת האינטרנט ותכנה לניהול מאגר מידע על כלבים, וכתוצאה מכך לא הועבר מידע למרכז הארצי לרישום כלבים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. חלק מווטרינרי הרשויות לא פעלו לאיתור כלבים מסוכנים המוחזקים ללא רישיון בשטחה של הרשות. חלק מהמחלקות אינן מקיימות פעילות יזומה לטיפול בכלבים משוטטים. קיים מחסור בתחנות הסגר ברשויות המקומיות, הקמתן לרוב נעשית ללא תכנון. עוד עלה, כי חלק מהתחנות פעלו ללא רישיון עסק, וחלקן של תחנות אלה לא עמד בתנאים שנקבעו בתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשס"ט -2009. נדגיש כי מפאת הזמן הקצר שעמד לרשותנו לצורך הכנת מסמך זה, לא נעשתה בשלב זה פנייה אל רשויות מקומיות לצורך מעקב אחר תיקון הליקויים שצוינו בדוח מבקר המדינה האמור. בנוסף למשרדים הממשלתיים המופקדים על הנושא, פועלים ארגונים לא-ממשלתיים להגנה על זכויותיהם של בעלי חיים, אשר חלקם מפעילים מרפאות ותחנות הסגר. במסגרת הכנת המסמך פנינו לשניים מן הארגונים הללו (צער בעלי חיים ותנו לחיות לחיות) לקבלת התייחסותם לנושא הנדון. נציין כאן כי בתשובת אגודת "צער בעלי חיים" לפנייתנו נטען כי טיפול הרשויות המקומיות והמדינה בנושא הוא כושל בעיקר באזורי הפריפריה. לטענת הארגון, חלק מהכלביות במחלקות הווטרינריות נמצאות במצב גרוע ואינן עומדות בתקנים של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ואינן מנוהלות ומתוחזקות לפי נהלים אלה. עוד נטען כי "מסירת כלבים מהמחלקות הווטרינריות מתבצעת לא פעם ללא עיקור וסירוס". מנגד, נזכיר כי בתשובת משרד החקלאות ופיתוח הכפר לפנייתנו, צוין בהקשר של פעילות הארגונים למען בעלי חיים כי "רק עמותות ספורות למען בעל חיים קולטות את כלל בעל החיים המגיעים אליהם. כל שאר העמותות קולטות אליהן כלבים שהם ברי אימוץ בלבד". חוקים ונהלים הנוגעים להמתת כלבים בישראל להלן יוצג מידע על כמה חוקים ונהלים מרכזיים הנוגעים לנושא המתת כלבים בישראל: חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994, שמתייחס בכלל לגידול חיות מחמד בישראל וקובע את הנורמות החלות ביחסם של בני אדם לבעלי חיים ואשר הפרתן גוררת עונשי מאסר או קנסות. הפרק על כפיית טיפול או המתת חיה קובע כי "נוכח הממונה או רופא וטרינר עובד ציבור שהמנהל הסמיכו לכך, כי בעל חיים חולה או סובל, ואינו מקבל טיפול רפואי הולם, רשאים הם להעבירו למתקן מוגן או לצוות על המתתו, הכל לפי מצבו הרפואי". עוד נקבע כי "המתת בעל חיים תבוצע תוך מניעת סבל מיותר והבעלים או המחזיק ישאו בהוצאות ההמתה". בנוסף החוק קובע כי "לא יומת בעל חיים בסטריכנין או ברעל אחר שקבע המנהל בהודעה ברשומות, אלא אם כן נתן המנהל היתר לכך". החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 – החוק מסדיר את אופן החזקתם ורישומם של כלבים והפיקוח על כך. בעניין המתת כלבים, החוק קובע כי "רופא וטרינר עירוני, מפקח או שוטר הבא לתפוס כלב מכוח סמכות הנתונה לו כדין, ומפאת התנהגותו של הכלב לא ניתן לתפסו בלי שתישקף סכנה מוחשית של פגיעה בחייו או בגופו, שלו או של זולתו, רשאי להמיתו". סעיף נוסף המתיר המתת כלבים מתייחס לכך כי במקרים של ביטול רישיון אחזקת הכלב, ובהינתן מצב שבו לא ניתן למסור את הכלב לגורם מורשה בתנאים שנקבעו בחוק, "רשאי הרופא הווטרינר העירוני להורות על המתתו; המתת הכלב תבוצע תוך מניעת סבל מיותר, ובעליו של הכלב יישא בהוצאות ההמתה". פקודת הכלבת, 1934- פקודת הכלבת מטרתה למנוע התפרצותה של מחלת הכלבת. פקודה זו קובעת כי "במידה וקיים חשש שחיה נגועה בכלבת יש להשמידה". פקודת הכלבת קובעת כי "בעל חיים עזוב אשר נשך אדם והוחזק בבידוד למשך 10 ימים בכלביה עירונית, יומת, אלא אם כן יש מי שמוכן לאמצו, או שטוען כי בעל החיים הוא קניינו". נוהל טיפול בכלבים משוטטים ומתפראים למניעת הפצת מחלת הכלבת - הבסיסי החוקי להפעלת נוהל זה הוא פקודת הכלבת, 1934 שנזכרה לעיל. מטרת הנוהל היא להגדיר את דרכי הפעולה של מפקחי משרד החקלאות למניעת הפצת מחלת הכלבת וצמצום פגיעתה בחיות משק, חיות בר והסיכון הטמון בה לחיי אדם, באמצעות דילול אוכלוסיית בעלי החיים המשוטטים והמתפראים באזורים שונים, הן בשטחים פתוחים בתחום הרשויות מקומיות והן בשטחים שאינם מוגדרים כשייכים לרשות מקומית כלשהי. מטרה נוספת היא מניעת מטרדים, קרי: תקיפת בני-אדם ובעלי-חיים על ידי כלבים משוטטים ומתפראים. הנוהל מתיר שימוש בירי להמתת כלב, במקרים של "כלב הפקר או כלב עזוב או כלב שאין לו בעלים". על פי נוהל זה מנהל יחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ימנה מפקחים מבין מפקחי היחידה לביצוע פעילות ירי בבעלי חיים משוטטים ומתפראים, ויגדיר את האיזורים והמרחבים בהם יפעל כל מפקח. חוקי עזר ברשויות המקומיות - ברשויות רבות קיימים חוקי עזר בכל הנוגע לפיקוח על הכלבים, רישום כלבים במרפאות הווטרינריות של הרשות ומניעת כלבת. בעניין זה יצוין כי מדוח מבקר המדינה בנושא "הטיפול בכלבים ובחתולים על ידי המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות" משנת 2011 עלה כי "מרבית הרשויות המקומיות אוכפות את הטיפול בכלבים על פי חוקי העזר בנושא כלבים שהוציאה כל רשות מקומית לעצמה, בעוד ששאר הרשויות המקומיות אוכפות את הטיפול בכלבים על פי תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי-כלבת ופיקוח על כלבים), התשס"ז-2007, דבר המלמד על העדר אחידות האכיפה ברשויות המקומיות". נדגיש כי משרד החקלאות ופיתוח הכפר לא השיב לשאלתנו בדבר מדיניות הפיקוח של המשרד על המרפאות הווטרינריות ברשויות המקומיות בהיבט של המתת כלבים, ובדבר הקשיים שאיתם מתמודד המשרד בנושא האמור. נציין עוד כי הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון-איסור המתת כלבים בריאים), התשע"ה–2015, הונחה על שולחן הכנסת ביולי 2015, וטרם התקיים דיון בה. מטרת ההצעה היא לאסור על המתת כלבים בריאים בישראל, וזאת על ידי ביטול סעיפים המאפשרים זאת בחוקים שצוינו לעיל. בהצעת חוק נוספת בעניין "הסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – מרכז רישום ארצי), התשע"ז-2015", שהונחה על שולחן הכנסת, מוצע לחייב רישום של כל כלב במרכז רישום ארצי, דבר שיביא למעקב טוב יותר אחרי כלבים בישראל. נתונים על המתת כלבים בישראל פרק זה יציג נתונים חלקיים על כלבים שהומתו בישראל בשנים נבחרות, כפי שהתקבלו בתשובות משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות הטבע והגנים ואיגוד הווטרינריים ברשויות המקומיות לפניות מרכז המחקר והמידע של הכנסת. כאמור הנתונים שיוצגו להלן אינם מלמדים בהכרח על מספרם המדויק של כלבים שהומתו בשנים המוצגות, שכן אין גורם המרכז נתונים אלו באופן שיטתי ומקיף. נדגיש כי משרד החקלאות ופיתוח הכפר לא השיב לשאלתנו בדבר קיומה (או נחיצותה) של חובת דיווח למשרד על המתת כלבים במרפאות הווטרינריה ברשויות המקומיות, בעמותות למען בעלי חיים ובמרפאות פרטיות. על-פי המשרד, יש בידיו כיום מידע ונתונים הנוגעים להמתת כלבים משני מקורות עיקריים: נתונים על כלבים משוטטים שהומתו על-ידי יחידת הפיצו"ח. הערכה המבוססת על סקר מיפוי כלביות ברשויות המקומיות משנת 2013. ביחס למקור המידע הראשון – כאמור, יחידת הפיצו"ח מטפלת בכלבים משוטטים שקיים חשש שנדבקו בנגיף הכלבת. על פי תשובת המשרד, מדובר בכלבים משוטטים החיים בלהקה, מתנהגים כחיות בר, עלולים לתקוף ולסכן את בריאותם של בני אדם, חיות בר וחיות מחמד, קיים קושי רב ללכוד אותם ואינם ברי אימוץ. עוד נמסר כי להקות אלה עלולות להפיץ את מחלת הכלבת בקרב חיות ובני אדם. על-פי תשובת המשרד, פקחי היחידה עוברים הכשרה לביצוע דילול הכלבים המשוטטים בשטחים הפתוחים, ופועלים בשטח באמצעות כלי נשק ייעודיים כדי למנוע סבל מיותר לכלבים. עוד נמסר כי בכל שנה מתקבלות עשרות פניות לטיפול בכלבים משוטטים באמצעות ירי, כאשר כל בקשה מטופלת אך לא בהכרח הטיפול הינו בביצוע ירי, כיוון שלא בכל הבקשות יש את התנאים לביצוע נוהל זה. להלן הנתונים שנמסרו על-ידי המשרד: מספר הכלבים שהומתו על ידי פקחי משרד החקלאות ופיתוח הכפר בשנים 2015-2013 חשוב לציין כי נתונים אלה הם נתונים על כלבים שהומתו על ידי פקחי יחידת הפיצו"ח בלבד ואשר נרשמו במשרד החקלאות. כאמור נתון זה אינו בהכרח מלמד על מספר הכלבים המומתים בכלל היות והוא אינו כולל נתונים של הרשויות המקומיות. ביחס למקור המידע השני – בשנת 2014 ערך משרד החקלאות סקר בנושא "מיפוי כלביות המשרתות רשויות בישראל". נתונים אלה התבססו על נתוני המרכז הארצי לרישום כלבים ועל נתוני הרשויות המקומיות. חלק מנתוני הרשויות מדווח באופן שגרתי למרכז הארצי לרישום כלבים וחלקו האחר נאסף על בסיס פנייה ישירה לרשויות השונות. על פי נתוני המשרד עולה כי נכון לחודש דצמבר 2013, מופעלות בישראל 45 כלביות באופן ישיר על ידי הרשויות המקומיות ו-10 כלביות המופעלות על ידי גורם פרטי עבור הרשויות. בנוגע להסגרת כלבים משוטטים, עולה כי הדיווח על כלבים אלה אינו מדויק, להערכת המשרד ולפי המידע הקיים מדובר על בין 20,000-14,000 כלבים משוטטים בכל שנה, מהם 30% מוחזרים לבעליהם, 40% נמסרים לאימוץ ישיר או באמצעות העמותות למען בעלי חיים, ו-30% מהכלבים מומתים בהיעדר פתרון מתאים. לאור זאת, הערכת המשרד בנוגע להמתת כלבים נעה בין 4,400 כלבים כהערכה מינימלית (מתוך סך הכלבים שהוגדרו משוטטים) לבין 5,490 כלבים כהערכה מקסימלית. חשוב לציין כי נתון זה מוערך לחודש דצמבר 2013. נציין כי נוסף על הנתונים שהוזכרו לעיל, משרד החקלאות כלל בתשובתו לפנייתנו מידע הנוגע לאישור בקשות לשימוש ברעל הסטריכנין לצורך המתת כלבים משוטטים. על-פי נתוני המשרד, משנת 2010 עד אוגוסט 2015 הוגשו למשרד 188 בקשות לשימוש בסטריכנין להמתת כלבים משוטטים, מתוכן אושרו 125 בקשות, שהן כ-67% מהבקשות. מלבד משרד החקלאות, ישנם גופים נוספים שברשותם עשוי להיות מידע הנוגע להמתת כלבים, ולהלן תשובתם של גופים אלו לפנייתנו בנושא. נתוני רשות הטבע והגנים כאמור, פקחי רשות הטבע והגנים הוסמכו להמית כלבים משוטטים בשטחים פתוחים אשר באחריות הרשות (ובטווח של 500 מטרים בהיקפם). להלן יוצגו נתוני הרשות בנוגע להמתת כלבים, כפי שנמסרו בתשובה לפנייתנו – נתונים אלו עדכניים עד חודש מרס 2015 בלבד. מספר הכלבים שהומתו על ידי פקחי רשות הטבע והגנים, מאי 2013 – מרס 2015 *מחודש מאי עד דצמבר. ** עד חודש מרס. עפ"י תשובת הרשות, ישנה חשיבות לטיפול בכלבים המשוטטים בשטחים הפתוחים גם כחלק מהגנה על חיות הבר על מנת שלא ייטרפו על ידי כלבים משוטטים או יידבקו במחלת הכלבת. הקושי העומד בפני הפקחים הוא בכך שאישור הירי הינו רק בטווח של 500 מטר מהשמורה, דבר שגורם לטיפול שאינו מספק וכתוצאה מגיעים הכלבים המשוטטים גם לאזורי מגורים ומהווים סכנה. עוד צוין בתשובת הרשות, כי קיים שיתוף פעולה הדוק עם אגף השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, פקחי הרשות אף מייעצים לרשויות המקומיות אך אינם מטפלים באזורים המאוכלסים היות וזה לא באחריותם. איגוד הווטרינריים ברשויות המקומיות המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות אחראית על בריאות הציבור מנקודת ראותה של הרפואה הווטרינרית, בין היתר למניעת מחלות ומטרדים אחרים העוברים מבעלי חיים לבני אדם, באמצעות פיקוח על בעלי החיים בתחומה. כאמור, לקבלת נתונים על מספר הכלבים שהומתו בשנים האחרונות באישור המחלקות הווטרינריות, פנינו לאיגוד הווטרינריים ברשויות המקומיות. מתשובת האיגוד עולה כי אין מאגר נתונים המשותף לכלל הרשויות, ולפיכך על מנת לקבל את הנתונים המבוקשים יש לפנות לכל רשות מקומית בנפרד. האיגוד ציין כי ככלל ניתן לבצע פנייה זו לרשויות המקומיות השונות לצורך איסוף המידע, אך לא ניתן לבצע זאת בלוח הזמנים הקצר הנתון לצורך הכנת מסמך זה. ארגונים להגנה על זכויות בעלי חיים כאמור בחלק מהרשויות המקומיות פועלים ארגונים לא-ממשלתיים המטפלים בבעלי חיים בשטחן של הרשויות. בחלק מהעמותות פועלות מרפאות שבמסגרתן מטפלים בין היתר בכלבים משוטטים, מעקרים ומסרסים אותם, ומציעים אותם לאימוץ. בתשובות שני ארגונים שאליהם פנינו במסגרת הכנת מסמך זה לא נמסרו נתונים על המתת כלבים במרפאות הארגונים, ככל שזו מתבצעת. בתשובת עמותת "תנו לחיות לחיות" צוין כי העמותה אינה ממיתה כלבים בריאים וכי המתות כלבים מתבצעות רק במקרים שהווטרינר קובע שלא ניתן להצילם. עוד צוין כי במידה ומתקבלת החלטה כזו, היא מצריכה את אישורה של מנכ"לית העמותה. כתיבה: ראדה חסייסי אישור: יובל וורגן, ראש צוות. ירושלים, כ"ו בחשוון תשע"ו 8 בנובמבר 2015 שנה מספר הכלבים שהומתו 2013 118 2014 572 2015 203 סה"כ 893 שנה מספק *2013 94 2014 431 **2015 166