הודעה לעיתונות
הכנסת
דוברות הכנסת
דובר הוועדה לזכויות הילד
ירושלים, ט"ז בשבט התשפ"ג
7 פברואר 2023
הודעה לעיתונות
יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ אלי דלל: לא בטוח שאשן בלילה לאחר הישיבה הזו
הוועדה לזכויות הילד, בראשות ח"כ אלי דלל, קיימה היום (ג') את דיונה הראשון לכנסת ה-25, אותו בחרה להקדיש לנושא "ילדים בישראל 2022 - השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד".
יו"ר הוועדה פתח את ישיבת הוועדה ואמר: כל המציל נפש של ילד, כאילו הציל עולם ומלואו. אין ספק שאנחנו מדברים פה על אוכלוסייה שהיא בעצם אוכלוסייה חלשה, גם ילד שגר סביבה חזקה, אם יש לו בעיה, הוא ילד חלש. ילדים זו אוכלוסייה ללא יכולת ולא תמיד קיימת סביבה תומכת. התפקיד שלנו לתת את המעטפת והאווירה העוטפת לאותם ילדים. עברתי על הדוח של המועצה לשלום הילד, והנתון המפתיע והבעייתי הוא שקרוב לשליש מהילדים חיים מתחת לקו העוני. עוני הוא לא רק נושא כספי, זה חסך מאותם ילדים שאין להם את האפשרות לחיות בצורה נאותה.
עו״ד ורד וינדמן, מנכ״לית המועצה לשלום הילד: ההיכרות שלנו עם הסיטואציות הקשות בהן נמצאים ילדים קשורות לא רק לנתונים שאנחנו אוספים אלא גם להיכרות הקשה שלנו עם השטח. הנתונים מהדוח צריכים להרעיד את האמות הסיפים. הייתי רוצה לראות כאן עוד 115 חכים כי נדמה לי שזה צריך להדאיג את כלל חברי הכנסת, ודורש תכנית עבודה כוללת. השנתון הוא המסמך היחיד המקיף מגוון רחב של נתונים בכל תחומי החיים ומאפשר הסתכלות רוחב מבחינת שנים והיקף התחומים. השנה בחרנו להשוות את הנתונים ללפני הקורונה מתוך הבנה שהשלכות המשבר רחבות, במיוחד על ילדים בישראל שנעדרו ממסגרות החינוך במשך תקופות מאד רחבות, והדבר ניכר בנתונים ובהשפעות.
מקבץ הנתונים המדאיג ביותר, זו העלייה הדרמטית בביקורי ילדים במיון פסיכיאטרי, ועוד עלייה של 13 אחוזים בניסיונות התאבדות. 40 אחוז ממקרי ההתאבדות שהתקבלו במיונים היו של נערים בני פחות מ14. השילוב בין המצוקות שגדלו בין היתר בעקבות הקורונה ובין העובדה שמערך בריאות הנפש נמצא בקריסה כבר שנים ארוכות, מוביל למחסור של אנשי מקצוע בחברה הערבית, החרדית והפריפריה הגיאוגרפית והדבר נותן את אותותיו.
בנוסף, מה שקורה ברשת בהקשר דימוי גוף משפיע מאד. חייהם של ילדים בישראל השתנו בין היתר בעקבות העולם הדיגיטלי. אנחנו רואים מגמה בשנים האחרונות של עליה משמעותית בעבירות מין ברשת, ועליה של 50 אחוז בתיקי הטרדה מינית, שלהערכתנו קשורה זו בזו. כמו כן יש עליה משמעותית בעבירות פגיעה בפרטיות של ילדים, תצלום משפיל ועבירות מסוג כזה. אנחנו יודעים שהנתונים הם רק קצה הקרחון, ועל כן המלצתנו היא להשקיע מאמצים במישור האיתור והזיהוי, במניעה והכשרות חובה של אנשי מקצוע: רופאים בקהילה, אנשי חינוך, ועבודה על מאמצי עידוד דיווח בקרב הציבור. האחריות מוטלת על אנשי מקצוע וככל שיש הכשרות תכופות, והדבר מעוגן בחובה, יש סיכוי להציל ילדים מפני פגיעה. חלק מהתכניות קיימות, צריך לדאוג לתקצב אותם ולשים אותם בראש סדר העדיפויות.
ח״כ סימון דוידסון: הדבר החשוב ביותר הוא שילדים יהיו עסוקים. ככל שילד עסוק במסגרת, הוא פחות בטלפון ופחות במחשב ובגירויים. אנחנו צריכים ליצור מערכת של תנועות נוער, ספורט, מוזיקה, מתנ״סים וכדומה, במיוחד באזורים המוחלשים ובייחוד בחברה הערבית. הדבר יימנע התמכרויות – אלכוהול, סמים, הימורים מין וכן הלאה. הילדים מכורים, וכמעט ולא מדברים על זה, אבל זה מפחיד! תשנו את התפיסה שלכם. על כל שקל שניתן עכשיו, נחסוך 10 בעתיד.
ח״כ דבי ביטון: במשך 14 שנים ליוויתי מטעם הסיוע המשפטי בדרום הורים וילדים. נפגשתי עם עובדי רווחה, ביקרתי במרכזים ובבתי אומנה. אני חייבת להגיד - יש המון מה לעשות! צריך לעשות פה רפורמה מטורפת. קורים פה דברים שלא יעלו על הדעת. אף אחד לא רואה את הנפש הרכה הנקראת ילד. ישנו מחסור עצום בפנימיות, מסגרות ומרכזי חירום.
חווה לוי, עו״ס ראשית לפי חוק הנוער ונציגת משרד הרווחה והביטחון החברתי, הסתייגה מדבריה של ח"כ ביטון: השנה קמו ארבעה מרכזים חדשים לחירום, מתוכם שניים לחברה החרדית, כדי לתת בדיוק את השירות הטוב שאנחנו רוצים לתת. ישנם 15 מרכזי חירום בארץ כיום, מתוכם שניים של החברה החרדית, שהם בעצם כפולים, כי הם מופרדים בנים-בנות. מטרת המרכזים היא שהייה קצרה, והמשך סידור במקום אחר. בזה אנחנו משקיעים - הערכת מצבו של הילד ולהמשיך את הסידור שיהיה הבית הקבוע, בין אם מסגרות פנימייה או משפחות אומנה. זו המדיניות שאנחנו מטמיעים בשנתיים האחרונות.
אילן שמש, סגן מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך: את העלייה בבעיות וסיכון ילדים אחרי הקורונה אנחנו מרגשים חזק. בין אם בעיות נפשיות פסיכיאטריות או אלימות, אנחנו מנטרים, רואים ופוגשים. ההתמודדות של שירותי הפסיכולוגיה, החינוכי והייעוצי, הקדימו בסדרי גודל שאין כדוגמתם גם את המסגרות. העומסים שלהם היו מטורפים וזה עדיין לא מספיק. אני רוצה לדבר על הנשירה - הצלחנו להגיע לחצי אחוז נשירה בשנה. אלה תוצאות מהטובות בעולם. זה עדיין 12,000 ילדים בשנה, זה המון, אבל בהשוואה בינ״ל למדינות מפותחות זה נתון מצוין. יש הרבה מסגרות חילופיות. אנחנו שותפים להן ומבחינתנו ילד שנמצא במסגרת כזו הוא לומד וזה לא נחשב שהוא נושר. הוא תלמיד. לא משנה אם במסגרת הרווחה או בבית ספר תעשייתי. אנחנו פעמיים בשנה פוגשים את הילדים הנושרים מכלל האוכלוסייה, שולחים את אנשינו שיכירו ויראו את הילד הזה.
ח״כ עאידה תומא סלימאן: אני חושבת שנקודת הזינוק של ילדים בישראל, מרגע הלידה, אינה שוויונית. תמותת ילדים ערבים בדואים בנגב גדולה פי שלוש מכל תינוק במדינת ישראל. ילד ערבי לא מקבל מה שיהודי מקבל ממערכת החינוך - לא בתנאים, לא בשעות, לא בפתיחות בבתי הספר, ולא בצוותים המועמדים לרשות התלמידים. אני חושבת שיש לנו פה עבודה לפירוק הדוח הזה וללכת על נושאים ספציפיים. אי אפשר להתעלם מהעובדה ש- 47 אחוז מהילדים הערבים חיים בקו העוני וזה אומר שהם יגיעו רעבים לבית הספר. גם מערכת ההזנה לא מגיעה לכלל בתי הספר. אי אפשר לסבול עוד יותר שיש ילדים שצריכים ללכת 10 ק״מ ברגל כדי ללכת לבית הספר! יש בעיות כלליות מבחינת ילדים בישראל, ויש צורך לעשות פוקוס על אוכלוסיות באופן ספציפי ולבקש תשובות ממשרד הרווחה.
אילאי דוד מרדכייב, בוגר פרלמנט הנער של המועצה לשלום הילד: נשמח לשיתוף בני הנוער ושתשמעו אותנו ישירות, ולא דרך גורם שלישי. הבעיה הנפשית של בני הנוער מתבטאת בשני תחומים - החברתי והאינטרנט. המעמד החברתי שלנו תלוי בזה. בנוסף, ישנו לחץ לימודי על בני הנוער להיות מצוינים, מצד בתי הספר. אנחנו בלחץ תמידי להיות מצטיינים. החוסר ביועצות משפיע עלינו ועל התנהלותנו היומיומית. כיום יש יועצת אחת לשתי שכבות - אחת על 800 תלמידים, לטפל בבעיותיהם הרגשיות ולתת להם הכוונה. בן נוער צריך לחכות חצי שנה כדי להגיע לפסיכולוג. זה לא נתפס. אנו רוצים עזרה!
ד״ר יובל רווה, מנהל מחלקת פסיכיאטריה של הילד והמתבגר במשרד הבריאות: אנחנו במשרד מכירים את המשבר כבר זמן רב ומנצלים כל רגע לחשוב איך לקדם את המצב. בנינו תכנית לאומית גדולה יחד עם משרד הרווחה והחינוך. צריך לזכור שהמצב והקשיים הם כוללניים. ילד עם בעיות צריך לקבל את המענה. העבודה המתואמת בין המשרדים היא חשובה מאד ואני חושב שבניית התכנית יצרה ממשק עבודה חשוב בין המשרדים. לצד התכנית ישנו תג מחיר גבוה. המשרדים השונים, תקציביהם לא משופעים ובעלי עודפים. לכן נשמח בעזרת הוועדה והכנסת בדיונים מול האוצר לתת דגש על החשיבות של זה. התכנית נבנתה ושנה שעברה התחילה לרוץ, אבל ישבנו מול האוצר וזה נתקע.
אריה מונק, מנכ״ל עמותת בית חם: במדינת ישראל יש 280 פסיכיאטרים לילד ולמתבגר, שחלקם כבר לא עובדים. זה אחד המקומות הכי נמוכים בOECD. אני לא יכול להירגע מלראות ניתוק של ילד מהורה שצווח. אשפוזים פסיכיאטרים של ילדים זה דבר נוראי! אני קורא מכאן להקים בתים מאזנים לילדים. ניתן להקים אותם וזה חובה! אנחנו מדברים על אחוזים שעולים וגדלים. כ-700 מקרי אובדנות מדווחים בשנה, זה מספר לא מתקבל על הדעת ב-2023. חייבים כוח אדם!.
פרופ׳ ענת ברונשטיין קלומק, דיקנית ביה״ס לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן: צריך לחשוב מחוץ לקופסה, כי הפער בין מה שצריך לקיים גדול מידיי כדי שרק תקנים יסגרו את זה. צריכים עוד מטפלים, ועוד הכשרות, אולי אפילו להכשיר אנשים שאינם בוגרי המקצועות, יש כבר מקומות בארה"ב שעושים זאת. גם לאנשי המקצוע שתוך המערכת, חייבים לתת להם גם זמן להכשרות, ולא רק לחת לעוד תלמיד ועוד מטופל. זה כמובן דורש תקציבים. יש גם את שלב המניעה, וכאן צריך לתת הכשרות להורים כדי שידעו לאתר בעיות אצל הילדים ולדבר איתם עליהן. דיכאון הוא גורם סיכון לאובדנות, והורים צריכים לדעת לדבר על זה. אפילו עם ילדים בגיל הגן ניתן עם הכשרה.
מור דקל, יו״ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך: אדם נולד והוא טאבולה ראסה והחובה שלנו לתת לו את התשתית והכלים הטובים ביותר כדי להיות מבוגר איכותי, אחראי עם ביטחון ובטיחות. הכל מתחיל ונגמר בהפיכת הפירמידה והשקעה בגיל הרך. כאשר אנחנו מתעסקים מסביב לילד, אנחנו צריכים לדאוג גם למבוגרים הסובבים אותו, ההורים שלא מקבלים מספיק במה. אף אחד לא נותן הכנה להורות, הדרכת הורים, צריך לקדם את הנושא.
ד״ר נאווה כהן, מהמטה הלאומי 105: אנחנו פועלים במוקד 24/7 כדי לתת מענה לפגיעות קטינים במרחב המקוון. ב-2022 טיפלנו בלמעלה מ8000 אירועי פגיעה של קטינים ברשת. 30 אחוז מהם אלו ההורים שפונים בעצמם. היום, יום האינטרנט הבטוח הבינ״ל, אנחנו עושים פעולות הסברה בכל רחבי הארץ. אנחנו מפעילים את פרויקט אבירי הרשת - מתנדבים אזרחיים היושבים אצלנו ומנטרים את הרשת באופן יזום על מנת להיות שם עבור הילדים. אנחנו עדים להרבה מאד ביטויי מצוקה שילדים משתפים ונותנים מענה במרחב המקוון, מעבר לפניות המגיעות ל105.
יו״ר הוועדה, ח"כ אלי דלל, סיכם: אינני בטוח שאשן הלילה לאחר ישיבה זו. יש פה דברים מטרידים שלא הייתי חשוף אליהם, על אף עיסוקי ברשויות המקומיות. השנתון הסטטיסטי הוא כלי עבודה לוועדה הזו ממנו נוכל לגזור תכנית עבודה להמשך. אין ספק שבסופו של דבר הנושא המניעתי הוא החשוב ביותר, כי כשאתה מונע אתה מבזבז פחות משאבים מה שהכי חשוב לנו ואני אומר את זה פה - לנציגות התלמידים. חשוב לנו לשמוע אתכם כי אתם יכולים לתת לנו, בזמן אמת ומהשטח, את ההתרשמות הטובה ביותר וחלק מהפתרונות.
לתמונות מותרות לשימוש מהדיון היום (קרדיט: דוברות הכנסת – נועם מושקוביץ): https://photos.app.goo.gl/Coq9xgBuQMANTegE8