חומר רקע
כ"ב בטבת התשע"ו
3 בינואר 2016
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
סעיף 2 להצעת חוק להעמקת גביית המסים ולהגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2015 – תיקונים לחוק איסור הלבנת הון
עבירות מס כעבירות מקור והעברת מידע לרשות המסים – תמצית התיקונים המוצעים
הצעת החוק כוללת שני תיקונים שונים, הנוגעים ליחסים שבין רשות המסים לבין הרשות לאיסור הלבנת הון:
(1) הוספת עבירות מס לרשימת עבירות המקור – מוצע להוסיף לרשימת "עבירות המקור" שבתוספת לחוק איסור הלבנת הון עבירות מס שנעברו בכוונה להשתמט מתשלום מס. לתיקון זה יש השלכה בכמה מישורים: (א) ענישה פלילית: העבירות הפליליות של חוק איסור הלבנת הון יחולו גם על רווח שיופק כתוצאה מעבירות המס המוצעות; (ב) חילוט: ניתן יהיה לעשות שימוש בהוראות החילוט המרחיבות שבחוק ביחס לרווחים שיופקו מעבירות המס המוצעות; (ג) סמכויות אכיפה: ניתן יהיה להפעיל את סמכויות האכיפה שהחוק מעניק לפקיד מכס, אם התעורר חשד לביצוע עבירה של הלבנת הון שמקורה בעבירות המס המוצעות; (ד) העברת מידע: ניתן יהיה להעביר מידע לצורך אכיפת עבירות הלבנת ההון שייעשו ברווח שיופקו מעבירות מס המוצעות, לרשויות הזכאיות לקבל מידע מהמאגר.
(2) העברת מידע ממאגר המידע של הרשות לאיסור הלבנת הון לרשות המסים – מוצע להגדיר את רשות המסים כאחד מהגופים שרשאים לקבל מידע מהמאגר שבניהולה של הרשות לאיסור הלבנת הון, בדומה למשטרה ולגופי הביטחון (שב"כ, מוסד, אמ"ן, מלמ"ב). המשמעות היא שניתן יהיה להעביר לרשות המסים מידע מהמאגר לצורך חקירה ומניעה של עבירות הלבנת הון שמקורן בעבירות המס המוצעות, בין לפי בקשת רשות המסים ובין ביוזמת הרשות לאיסור הלבנת הון.
עבירות מס כעבירות מקור והעברת מידע לרשות המסים – תמצית הטיעונים
(א) עבירות מס כעבירות מקור
(1) העדר איפיון מיוחד של העבירות המוצעות כעבירות בעלות זיקה לפשיעה מאורגנת – עבירות המס אותן מוצע להוסיף כ"עבירות מקור" לא מתאפיינות בזיקה לפשיעה המאורגנת, לפשיעה חמורה או למימון טרור, ועל כן יש כאן סטייה מהמדיניות לאפשר שימוש בכלי האכיפה הנרחבים והפוגעניים של חוק איסור הלבנת הון בעיקר בנוגע לפשיעה חמורה, פשיעה מאורגנת או מימון טרור. מדובר בעבירות לגבי מידע שאדם נדרש להעביר לרשויות המס, שבהן קו הגבול שבין עבירה פלילית לבין טעות בתום לב עשוי להיות דק מאוד, והן נוגעות לכל אדם מן היישוב שנדרש להגיש דו"ח לרשויות המס. נוכח האמור, ככל שיוחלט להוסיף את עבירות המס המוצעות לרשימת "עבירות המקור", יש לצמצם זאת רק למקרים של "כרישי פשע", דהיינו: מקרים בהם העלמת המס היא בסכומים גבוהים מאוד של מיליוני שקלים חדשים.
(2) השמטת הדרישה שהעבירה תעבר "בנסיבות מחמירות" – השמטת הדרישה ל"נסיבות מחמירות" משנה את איפיון הפעילות העבריינית שתיחשב ל"עבירת מקור" מעבירות שעוסקות בעברייני מס סדרתיים / כבדים, לעבירות שרלוונטיות לכל אזרח שעבר עבירת מס. יתירה מזאת, ללא הדרישה שהעבירה תיעבר "בנסיבות מחמירות", מנעד ההתנהגויות האפשריות שבגינן ניתן להרשיע אדם בביצוע כל אחת מהעבירות המוצעות הופך לרחב באופן שכולל בתוכו גם התנהגויות שהאנטי חברתיות שלהן קלה באופן יחסי. לכן, מוצע להותיר את דרישת "הנסיבות המחמירות" על כנה, ולהחילה על כל יתר עבירות המס המוצעות.
(3) ההשלכות המעשיות של הפעלת הסמכויות שבחוק לגבי העבירות המוצעות – הרשאה של המחוקק לרשויות המס לעשות שימוש בסמכויות הנרחבות והפוגעניות שבחוק איסור הלבנת הון – ובכלל זה סמכויות החילוט הנרחבות – ביחס לעבירות עם מנעד התנהגויות אפשריות כה רחב, יש בו פוטנציאל להפעלת לחץ לא מידתי על חשודים שיכול להשפיע על ניהול ההליך הפלילי, במיוחד כשמדובר בהתנהגויות "קלות". לכן, מוצע לשקול את האפשרות להגביל את השימוש האפשרי בהוראות החילוט הנרחבות שבחוק איסור הלבנת הון בשלבי הביניים שעד להרשעה, בכל הנוגע לחקירה של עבירות מס.
(4) חוק שנועד לטפל בפשיעה מאורגנת או חוק שנועד לטפל בכל עבירה כלכלית – הרחבת רשימת עבירות המקור בדרך המוצעת בהצעת החוק, מרחיבה את בסיס תכליתו של חוק איסור הלבנת הון מתכלית של מלחמה בפשיעה חמורה ופשיעה מאורגנת לתכלית של מלחמה בכל עבריינות כלכלית שהיא, גם בנסיבות קלות. ההסדרים והאיזונים שנעשו בחוק המקורי שעה שתכליתו היתה מצומצמת למלחמה בפשיעה החמורה, בפשיעה המאורגנת ובמימון טרור, אינם מתאימים לחוק "מורחב" שתכליתו היא מלחמה בכל עבריינות כלכלית. לפיכך, יש מקום לשקול האם מוצדק להרחיב את תחולת החוק, שעה שההסדרים והאיזונים שבו תואמים את המטרות המקוריות של החוק ולא את ההרחבה. בהקשר זה, ניתן להצביע על מספר אלמנטים בחוק, שיישומם, כפי שהם, על עבירות מס, עלול להוביל לתוצאות לא מאוזנות:
"התמזגות" ו"הלבנה עצמית": נוכח הפרשנות שניתנה על ידי בתי המשפט ולפיה עבירת ההלבנה יכול "להתמזג" ב"עבירת המקור", ונוכח ההגדרה הרחבה שבחוק למונח "פעולה ברכוש", המשמעות המעשית של החלת ההסדרים שבחוק על עבירות מס, היא שכמעט כל עבירת מס תיחשב, מיניה וביה, גם עבירה של הלבנת הון. מדובר בתוצאה בעייתית וקשה: (א) בשל העובדה שעל אותה פעולה, אדם ייענש פעמיים: פעם אחת כעבירת מס ופעם שניה כעבירת הלבנת הון; (ב) בשל היכולת להפעיל כנגד אדם את כלי האכיפה החזקים של חוק איסור הלבנת הון, שעה שמלבד ביצוע עבירת המס, הוא לא עשה פעולה נוספת של "הלבנה" שתצדיק שימוש בכלי האכיפה האמורים.
היקף הרכוש המחולט: על פי הפרשנות שניתנה לחוק על ידי בתי המשפט, המשמעות המעשית של החלת ההסדרים שבחוק על עבירות מס היא כפולה: (א) ניתן יהיה לחלט לא רק את סכום המס שנחסך לעבריין כתוצאה מעבירת המס אלא כל סכום המעורב בעבירת המס; (ב) הכספים של העסק שבתוכם עורבב הסכום המעורב בעבירת המס ייחשב מעתה ל"רכוש אסור" שניתן לחלטו. האמנם מוצדק להרחיב את ההסדרים האמורים שנועדו למלחמה בפשיעה חמורה, פשיעה מאורגנת ומימון טרור גם על עבירות מס? הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה של צו חילוט זמני עד לסיום ההליכים הפליליים, שבו ניתן יהיה לחלט בחילוט זמני סכומים ניכרים מתוך מחזור של עסק, דבר שיכול לשתק כמעט לחלוטין את פעילות העסק!
(ב) העברת מידע לרשות המסים
נוכח הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות של אזרחי ישראל, יש לוודא כי משטר הדיווחים הוא אפקטיבי, והשימושים במידע מידתיים. במסגרת זו מוצע כי הוועדה תקבל נתונים על משטר הדיווחים והסיוע שהוא נותן למלחמה אפקטיבית בהלבנת הון. האם ועד כמה, הכמות האדירה של המידע שנאגרת, מנותחת ומעובדת על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון, אכן מצליחה להשיג הישגים משמעותיים של מלחמה בפשיעה הכלכלית החמורה.
בעניין זה נעיר, שמאגר המידע נוצר לצורך מלחמה בפשיעה חמורה, פשיעה מאורגנת ומימון טרור. התיקון המוצע מבקש לאפשר שימוש במידע שבמאגר גם לצורך מלחמה בעבירות מס. המידע מהמאגר יצטרף למערכת עניפה של מידע, שחלקו נמצא בידי רשות המסים וחלקו עתיד להיות בידיה אם יתקבלו מכלול התיקונים המוצעים בנוגע לרשות המסים. לפיכך, במסגרת מידתיות התיקון יש לשקול לא רק את ההצדקה לעצם השימוש במידע לצורך מלחמה בעבירות מס, ואת הערותינו מהסעיף הקודם שנועדו להביא את התיקון כך שיחול על מלחמה בעבירות החמורות ובכלים מדודים, אלא גם לשקול לסייג את השימושים המשניים ואת העברת המידע מרשות המסים לגופים אחרים.
הוספת "עבירות מס" לרשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה לחוק
1. ההשלכות של הוספת עבירות לרשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה
להוספת עבירה לרשימת "עבירות המקור" שבתוספת הראשונה, יש השלכה בארבעה מישורים:
ענישה פלילית: הוספת עבירת מקור מרחיבה את היקף תחולתן של העבירות הפליליות שבסעיפים 3 ו-4 לחוק גם ביחס לרווח שהופק מאותה "עבירת מקור". המשמעות היא שלעונש המוטל על ביצועה של עבירת המקור, יתווסף עונש נוסף על ביצוע עבירה של הלבנה לגבי הרווח שהופק כתוצאה מעבירת המקור. כך, אם ראובן עשה שימוש בכסף שהשיג כתוצאה ממכירת סמים במסגרת פעילות של תאגיד, באופן שמטרתו היא להסוות את העובדה שמקור הכסף הוא במכירת סמים, ניתן יהיה להטיל על ראובן עונש אחד על מכירת הסמים, ועונש נוסף על הלבנת הכסף שהופק ממכירת הסמים.
חילוט: הוספת עבירת מקור מאפשרת לעשות שימוש בהוראות חילוט המרחיבות שבחוק, ביחס לרווחים שהופקו מאותה "עבירת מקור" חדשה. בעוד שלגבי עבירות פליליות אחרות, ככלל, ניתן לחלט אך ורק את הרכוש שקשור לעבירה, קרי: רכוש שהושג בעבירה או כשכר עבירה או כתוצאה ממנה, רכוש ששימש כאמצעי לביצוע העבירה וכו'; חוק איסור הלבנת הון מאפשר לחלט גם רכוש שהוא בשווי הרכוש שקשור לעבירה גם אם לרכוש המחולט עצמו אין כל קשר לעבירה. כך, למשל, נניח כי ראובן הורשע בעבירה של זיוף כספים בשווי של 10 מיליון ₪. אם העבירה של זיוף כספים לא היתה עבירת מקור – ניתן היה לחלט אך ורק את הרכוש שקשור לעבירת הזיוף, קרי: את המכונות שבהן בוצע הזיוף, את שטרות הכסף או המטבעות שזויפו, וכן הלאה; מכיוון שעבירה של זיוף כספים היא כן עבירת מקור (פרט (12) לתוספת הראשונה) – חוק איסור הלבנת הון מאפשר לחלט גם את ביתו של ראובן, את מכוניתו, את חשבון הבנק שלו, את העסק שלו, ולמעשה את מכלול הרכוש שלו (עד לשווי של 10 מיליון ₪ שאותם זייף), גם אם אין לרכוש זו כל קשר לעבירה.
יודגש, כי על פי סעיף 21(א) לחוק, אם ראובן הורשע בעבירה של הלבנת הון, בית המשפט חייב להורות על חילוט רכושו של ראובן, אלא אם יש נימוקים מיוחדים למה לא להורות על חילוט; וחילוט זה הוא בנוסף על כל עונש שיוטל על ראובן, ולא בא כתחליף לעונש.
בהקשר זה, חשוב לציין כי החוק מקנה לבית המשפט גם את הסמכות לתת צווים זמניים, כגון חילוט זמני של רכוש, הקפאה, עיקול וכדומה, לאחר הגשת כתב האישום, ובנסיבות מסוימות אף לפני שהוגש כתב אישום, במטרה למנוע הברחה או העלמה של רכוש, שתסכל את האפשרות לבצע צו חילוט סופי בסיום המשפט. כך, בדוגמה שלעיל, בית המשפט רשאי יהיה לתת צו זמני שיורה על חילוט של רכושו של ראובן לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין זיוף הכספים, ובנסיבות מסוימות אף לפני שהוגש נגדו כתב האישום, אם קיים חשש לכך שראובן יבריח או יעלים את הרכוש, כך שאם יורשע בדין לא ניתן יהיה לחלט את רכושו.
סמכויות אכיפה: ניתן יהיה להפעיל את סמכויות האכיפה שהחוק מעניק לפקיד מכס, אם התעורר חשד לביצוע עבירה של הלבנת הון שמקורה בעבירות המס אותן מוצע להוסיף לרשימת עבירות המקור.
העברת מידע: השלכה נוספת של הוספת עבירת מקור לרשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה, היא האפשרות לעשות שימוש במידע שנאגר במאגר המידע שמנהלת הרשות לאיסור הלבנת הון (להלן – מאגר המידע או המאגר). כפי שהוזכר לעיל, מכוח החוק הוטלו חובות על כל הגופים הפיננסיים בישראל (בנקים, חברי בורסה, בנק הדואר, נותני שירותי מטבע ועוד) לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על הפעילות הפיננסיות של לקוחותיהם. דיווחים אלה, יחד עם מידע נוסף, נשמרים במאגר המידע (ראו בהרחבה במסמך הרקע). הוספת עבירת מקור מאפשרת לרשות לאיסור הלבנת הון להעביר מידע מהמאגר, לאותם גופים שלפי החוק הרשאים לקבל ממנה מידע, גם לצורך מניעתן של עבירות הלבנת הון המתייחסות לאותה "עבירת מקור".
כך, בדוגמה שלעיל, אם המשטרה מנהלת חקירה כנגד ראובן בחשד לזיוף כספים, אם עבירת זיוף הכספים לא היתה עבירת מקור – המשטרה לא היתה רשאית לבקש מהרשות לאיסור הלבנת הון לקבל מידע מהמאגר בנוגע לפעילותו הפיננסית של ראובן לצורך החקירה, והרשות לאיסור הלבנת הון לא היתה רשאית להעביר מיוזמתה מידע כאמור; מכיוון שעבירת זיוף כספים היא עבירת מקור – המשטרה רשאית לבקש מהרשות לאיסור הלבנת הון לקבל מידע מהמאגר בנוגע לפעילותו הפיננסית של ראובן לצורך החקירה, והרשות לאיסור הלבנת הון מוסמכת להעביר מיוזמתה מידע כאמור.
מלאכת הרכבת רשימת "עבירות המקור" – במסגרת חקיקת החוק ולאחר מכן במסגרת התיקונים שנערכו בחוק – לוותה תמיד בחילוקי דעות, שהתמקדו בשאלת איזון האינטרסים הראוי בין הכלים והסמכויות רחבי ההיקף שניתנו לרשות לאיסור הלבנת הון לצורך חשיפת עבירות ההלבנה, לבין הפגיעה בזכויות יסוד שכלים וסמכויות אלה מאפשרים. הקונספציה שהתקבלה בכנסת, בעת חקיקת החוק, גרסה כי פגיעה שכזו בעקרונות יסוד מוצדקת, כאשר מדובר בצורך להילחם בעבירות הפשיעה החמורות ביותר, וכאשר נוצר צורך ל"יישר קו" עם מדינות העולם בקביעת סטנדרטיים בינלאומיים למלחמה בפשע המאורגן ובארגוני הטרור; אולם, היא אינה מוצדקת ביחס לעבירות אחרות, אשר לגביהן ישנן דרכים אחרות, חמורות פחות, להתמודד עמן.
2. הוספת עבירות מס כעבירות מקור
השאלה האם להוסיף עבירות מס לרשימת עבירות המקור עלתה לדיון במהלך חקיקת החוק, ומאז שנחקק ועד היום מספר פעמים. בעת חקיקת החוק בכנסת, הודגש כי כוונת החוק היא להיאבק בעבירות הלבנת ההון ולא במעלימי מס, ובהון השחור שמקורו בהעלמת מס. לאורך כל תהליך חקיקת החוק הדגישו מנסחיו את העובדה, כי למרות החומרה הרבה וההשפעות השליליות שיש להעלמות המס על המשק והכלכלה, חוק איסור הלבנת הון איננו הדרך הראויה לטיפול בתופעה. עם זאת, נכללו ברשימת עבירות המקור שלוש עבירות מס שנטען לגביהן כי הן משמשות כאמצעי מובהק להלבנת הון.
בהקשר זה יש להזכיר, כי במסגרת הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז-2007 (להלן – תיקון מס' 7), עלתה מחדש על שולחן ועדת החוקה, חוק ומשפט (להלן – הוועדה), ההצעה להוסיף עבירות מס נוספות מחוק מס ערך מוסף לרשימת עבירות המקור. במהלך הכנסת ה-18, דנה הוועדה בהצעה זו בהרחבה, ובשל חילוקי דעות שהתגלעו בסוגיה בין חברי הכנסת, חלק זה של הצעת החוק פוצל מהצעת החוק המקורית. בסופו של חשבון, הוועדה לא אישרה את אותו חלק מפוצל מהצעת החוק המקורית שכלל את ההצעה להוסיף את עבירות המס האמורות כעבירות מקור, כמו גם הצעות לתיקונים נוספים שהיו שנויים במחלוקת.
התיקון המוצע חוזר ומעורר את השאלות שליוו את החוק מלידתו – האם המחוקק מעוניין להשתמש בהוראות חוק איסור הלבנת הון, על מכלול ההיבטים שחוק זה מכיל, לצורך מלחמה בעבירות מס? ואם כן – כיצד לעצב את הנסיבות של העבירות, כדי לשמור על המטרה של מלחמה ב"כרישי פשע" מתוחכמים ולא בעבריינים "הפשוטים" שלגביהם תימשך האכיפה הפלילית הרגילה?
3. גבולות הדיון
אין מחלוקת על כך שעבירות מס הן עבירות שפוגעות בערכים חברתיים מוגנים חשובים, ולכן מי שעובר עליהן ראוי לבוא על עונשו. כמו כן, ניתן להניח כי שימוש במגוון הכלים הטכנולוגיים שמאפשרים לאסוף מידע, יכול לסייע לרשויות האכיפה להילחם בצורה אפקטיבית יותר בתופעות של עבריינות במנעד של תחומים. בנוסף, ברור כי יש צורך לאזן בין עוצמת הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות הפרט שתיגרם כתוצאה משימוש בכלי האכיפה על ידי רשויות האכיפה, לבין חומרת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים הנגרמת כתוצאה מהעבירה. לשון אחר: יש צורך בקיומו של מיתאם בין חומרת העבירה לפוגענות של כלי האכיפה שמוקנה לרשויות כדי להילחם בה.
השאלה המרכזית לגבי התיקונים המוצעים שמבקשים להוסיף עבירות מס שונות לרשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה, היא: האם מוצדק לעשות שימוש בכלים ובסמכויות רחבי ההיקף שחוק איסור הלבנת הון מקנה לרשויות האכיפה – קרי: ענישה פלילית מוגברת, הוראות חילוט נרחבות, והעברת מידע – כדי להילחם בעבירות המס? האם הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות הפרט שתיגרם כתוצאה מהשימוש בכלי האכיפה שחוק איסור הלבנת הון מעניק לרשויות האכיפה, שקולה כנגד הפגיעה הנגרמת לחברה כתוצאה מקיומן של עבירות המס? ואם כן – כיצד ליצור הסדר מידתי שיטפל בעבריינים הכבדים?
כדי להניח בפני המחוקק את השיקולים השונים בעד ונגד, נעבור לבחון בדקדוק את התיקונים המוצעים.
התיקונים המוצעים לעניין עבירות המקור
סעיף 2(4) להצעת החוק – תיקון התוספת הראשונה לחוק שעניינה "פירוט עבירות מקור"
תיקון פרט (17) לתוספת – סעיף 37(2)
מוצע להוסיף לרשימת עבירות המקור בתוספת הראשונה לחוק, עבירות מס חמורות נוספות, כמפורט להלן. עבירות מס אלה הן עבירות מס חמורות המתאפיינות ביסוד נפשי של כוונה מיוחדת להתחמק מתשלום מס, והעונש הקבוע בצדן הוא 5 עד 7 שנות מאסר.
כפי שצוין לעיל, הוספת עבירות אלה כעבירות מקור משמעותה היא: (1) החלת העבירות הפליליות שבחוק איסור הלבנת הון גם על הרווח שהופק כתוצאה מעבירות אלה; (2) האפשרות לעשות שימוש בהוראות החילוט הנרחבות שבחוק; (3) האפשרות להעברת מידע מהמאגר לגופים הרשאים לקבל מידע, ביחס לחקירה של עבירות אלה.
(1) עבירות לפי חוק מס ערך מוסף – פרט (17) לתוספת הראשונה הקיים, קובע את העבירה הבאה כעבירת מקור, ובלבד שהיא נעברה "בנסיבות מחמירות":
(ב) עשה אדם מעשה מן המפורטים להלן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס דינו – מאסר 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין):
...
(3) הוציא חשבונית מס או מסמך הנחזה כחשבונית מס, מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית או את המסמך האמור;
מדובר בעבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות, שאמנם עוסקת בדיווח לרשויות המס, אך היא קרובה במהותה לעבירות מרמה, והוכנסה לרשימת עבירות המקור כבר בעת חקיקת החוק, משום שהיא משמשת כאמצעי מובהק להלבנת הון.
לפי הדין הקיים, העבירה תיחשב כ"עבירות מקור" רק אם נעברה ב"נסיבות מחמירות", שאז, לפי סעיף 117(ב2) לחוק מע"מ, העונש על העבירה מוגדל 5 ל-7 שנות מאסר ומקנס של פי 2 לקנס של פי 4 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. לעניין זה, מגדיר הסעיף "נסיבות מחמירות" ככל אחד מאלה:
(1) העבריין הורשע בעבירה לפי ס"ק (ב) או (ב1) וטרם חלפו 3 שנים מיום הרשעתו בדין;
(2) נגד העבריין הוגשו למעלה מ-6 אישומים בשל עבירות לפי ס"ק (ב) או (ב1) בתקופה של 3 שנים;
(3) העבריין, במעשיו, הביא להתחמקות או להשתמטות מתשלום מס, בסכום העולה על כפל הסכום הקבוע כקנס בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין (=452,000 ₪).
לשון אחר: הנסיבות המחמירות מלמדות כי מדובר בהעלמת מס בהיקף נרחב של קרוב לחצי מיליון ₪, או שמדובר בעבריין מס סדרתי.
התיקונים המוצעים הם שניים:
ראשית, על פי המוצע, יתווספו העבירות הבאות מסעיף 117(ב) לחוק מע"מ לרשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה:
(ב) עשה אדם מעשה מן המפורטים להלן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס דינו – מאסר 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין):
(1) מסר ידיעה כוזבת או מסר דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור;
...
(4) הוציא תעודת זיכוי או מסמך הנחזה כתעודת זיכוי, מבלי שהיה רשאי לעשות כן;
(5) ניכה מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38;
(6) הכין, ניהל או הרשה לאחר להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות;
(7) זייף, הסתיר, השמיד או שינה פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו, או שהרשה או שלא מנע מאחר לעשות כאמור;
(8) השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר
(ב1) מי שפעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, דינו – מאסר 5 שנים.
שנית, התיקון המוצע משמיט את הדרישה כי מדובר בעבירה שנעברה "בנסיבות מחמירות", וכך, גם עבירות המקור החדשות וגם עבירת המקור הקיימת של הפצת חשבוניות פיקטיביות (סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ), ייחשבו כ"עבירות מקור" גם אם לא נעברו ב"נסיבות מחמירות". קרי: גם אם לא מדובר בעבריין מס סדרתי וגם אם היקף ההעלמה איננו משמעותי. בהקשר זה יצוין, כי בהצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז-2007, שנדונה בוועדה בכנסת ה-18, הוצע גם כן לתקן את רשימת עבירות המקור ולהוסיף את העבירות האמורות מחוק המע"מ לרשימת עבירות המקור, ללא השמטת הדרישה שהעבירות ייעברו ב"נסיבות מחמירות".
(2) עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] – כיום, אין עבירות מס מפקודת מס הכנסה המנויות כעבירות מקור. על פי המוצע, יתווספו העבירות הבאות מסעיף 220 לפקודת מס הכנסה לרשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה:
אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין (=226,000 ₪) ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני הענשים כאחד; ואלו הן:
(1) השמיט מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח;
(2) מסר בדו"ח על פי הפקודה אמרה או תרשומת כוזבות;
(3) השיב תשובה כוזבת, בעל פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה אליו על פי הפקודה;
(4) הכין או קיים, או הרשה אדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות;
(5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן;
(6) הציג מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור או הפחתתו.
(3) עבירות לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 – כיום, אין עבירות מס לפי חוק מיסוי מקרקעין המנויות כעבירות מקור. על פי המוצע, יתווספו העבירות הבאות מסעיף 98 לחוק מיסוי מקרקעין (שבע ורכישה), התשכ"ג-1963 לרשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה:
(ג2) אדם אשר במטרה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין (226,000 ₪), ופי שניים מסכום המס שהעלים או שהתכוון להעלים או שעזר להעלים או שני העונשים כאחד:
(1) מסר בהצהרה על פי חוק זה, אמרה או תרשומת כוזבת;
(2) השיב תשובה כוזבת בעל פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה על פי חוק זה;
(3) הכין או קיים, או הרשה להכין או הרשה לקיים הצהרה כוזבת או חוזה כוזב או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף הצהרה או חוזה או רשומות;
(4) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן.
נקודות לדיון:
בחינה של העבירות אותן מוצע להוסיף כ"עבירות מקור", מעוררת סימני שאלה האם ההסדר המוצע אכן יוצר מיתאם מאוזן ומידתי בין חומרת העבירות המוצעות לבין פוגענות כלי האכיפה, וזאת מכמה היבטים:
(1) העדר איפיון מיוחד של העבירות המוצעות כעבירות בעלות זיקה לפשיעה מאורגנת
בדברי ההסבר נטען, כי המשותף לכלל העבירות אותן מוצע להוסיף לרשימת עבירות המקור, הוא חומרת העבירות (5 עד 7 שנות מאסר) והעובדה שמטרת ביצוען (להשתמט מתשלום מס) הופכת אותן להיות עבירות שקרובות לעבירת המרמה (שהיא עבירת מקור). ואולם, בחינה מדוקדקת של הדברים מעלה, כי ההצדקה להפוך עבירות אלה לעבירות מקור אינה נקייה מספיקות.
מרשימת עבירות המקור הקיימת ניתן ללמוד, כי חומרת העבירה היא תנאי הכרחי להיכלל ברשימת עבירות המקור אך אינה תנאי מספיק, שכן ישנן עבירות חמורות אחרות שעונשן מגיע לחמש או שבע שנות מאסר ומופק מהן רווח כלכלי, אך אינן נכללות ברשימת עבירות מקור. הנימוק שבגינו הסכימה הכנסת להכניס את עבירות המס המצויות כיום ברשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה, היה שמדובר בעבירות שבשל טיבן ואופיין יש להן זיקה לפשיעה מאורגנת, ובכך הן דומות לעבירות המקור האחרות שגם להן זיקה לפשע המאורגן.
עיון ברשימת העבירות המוצעות, מלמד כי לא מדובר בעבירות שמתאפיינות בכך שיש להן זיקה לפשיעה המאורגנת או בעבירות של פשיעה חמורה, אלא בעבירות שנוגעות לכל אדם מן היישוב שנדרש להגיש דו"ח למס הכנסה או לשלטונות המע"מ. יתירה מזאת, ככל שניתן להציע מאפיין ייחודי לעבירות המוצעות, הרי שניתן להצביע על כך שמדובר בעבירות הנוגעות למידע שאדם נדרש להעביר לרשויות המס, שבהן קו הגבול שבין עבירה פלילית לבין טעות בתום לב עשוי להיות דק מאוד. כך, למשל, אדם שנחשד כי מסר ידיעה כוזבת לשלטונות מע"מ או השמיט הכנסה מהדו"ח לפי פקודת מס הכנסה מתוך מטרה להעלים מס: יתכן שמסירת הידיעה הכוזבת או השמטת ההכנסה נעשו מתוך מודעות לכך שהדבר אסור ומתוך כוונה להשתמט ממס (שאז, אמנם מדובר בעבירה פלילית), אך מאידך גיסא, יכול שהדבר נעשה עקב טעות טכנית או עקב ייעוץ רשלני שניתן לו על ידי גורמי מקצוע, ומתוך מחשבה בתום לב כי אכן זהו המידע שהוא צריך היה למסור לרשויות המס על פי החוק.
נוכח האמור, נראה כי יש מקום לשקול מחדש האם קיימת הצדקה להכניס עבירות אלה לרשימת עבירות המקור, שעה שהן נעדרות איפיון מיוחד שיצדיק את השימוש בכלי האכיפה הנרחבים והפוגעניים של חוק איסור הלבנת הון. למצער, יש מקום לשקול לצמצם את הקביעה כי העבירות המוצעות ייחשבו לעבירות מקור רק במקרים בהם העלמת המס היא בסכומים גבוהים של מיליוני שקלים חדשים.
(2) השמטת הדרישה שהעבירה תעבר "בנסיבות מחמירות"
בעוד שכיום עבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף נחשבת כעבירת מקור רק אם נעברה ב"נסיבות מחמירות", לפי התיקון המוצע כל עבירות המס המוצעות תחשבנה עבירות מקור אף אם נעברו בנסיבות רגילות ולא בנסיבות מחמירות. שינוי זה הוא משמעותי ביותר, שכן הוא משליך לא רק על שאלת חומרת העונש של עבירות המס, אלא הוא יוצר איפיון שונה של הפעילות העבריינית שתיחשב כ"עבירת מקור": בעוד שלפי המצב הקיים, רק עבירת מס שנעברה על ידי עברייני מס סדרתיים / כבדים תחשב ל"עבירת מקור", לפי המוצע, עבירות המס שתחשבנה ל"עבירות מקור" הן כאלה שנוגעות לכל אזרח במדינת ישראל, גם אם זו עבירת המס הראשונה שעשה וגם אם מדובר בעבירת מס "קלה" מבחינת היקפה. יתירה מזאת, ללא הדרישה שהעבירה תיעבר "בנסיבות מחמירות", מנעד ההתנהגויות האפשריות שבגינן ניתן להרשיע אדם בביצוע כל אחת מהעבירות המוצעות הופך לרחב ביותר, באופן שכולל בתוכו גם התנהגויות שהאנטי חברתיות שלהן קלה באופן יחסי. כך, ללא הדרישה שהעבירה תעבר ב"נסיבות מחמירות", אם ראובן – במטרה להתחמק מתשלום מס – מסר לשלטונות המע"מ ידיעה כוזבת, באופן שהוביל להעלמת מס בהיקף של 200 ₪ (עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף), הדבר ייחשב לביצוע "עבירת מקור". המשמעות המעשית היא שהלבנה של אותם 200 ₪ תיחשב לעבירה נפרדת שניתן יהיה להטיל בגינה עונש של 10 שנות מאסר (נוסף על העונש בגין עבירת המס עצמה); ניתן יהיה להפעיל את סמכויות החילוט הנרחבות שהחוק קובע; ולהעביר מידע ממאגר המידע לצורך חקירת העבירה. הדברים נכונים גם ביחס ליתר העבירות המוצעות: הוצאת תעודת זיכוי ללא שיש רשות לעשות כן, ניכוי מס תשומות ללא מסמך לפי סעיף 38, הכנה או ניהול של פנקסי חשבונות כוזבים וכו'. האם במסגרת המיתאם הנדרש בין חומרת העבירות לפוגענות כלי האכיפה, אין מקום להגביל את השימוש בסמכויות הנרחבות והפוגעניות שבחוק איסור הלבנת הון רק כנגד עברייני מס סדרתיים / כבדים, ולא ביחס למנעד התנהגויות כל כך רחב שנוגע לכל אזרח מן השורה?
נראה, כי כדי להפוך את התיקון המוצע למידתי יותר, יש מקום להותיר את דרישת "הנסיבות המחמירות" על כנה ולהחיל אותה על כל יתר עבירות המס המוצעות. דרישת "הנסיבות המחמירות", תוביל לכך שהאפשרות לעשות שימוש בסמכויות האכיפה הנרחבות והפוגעניות שבחוק איסור הלבנת הון, תופנה רק כנגד עברייני מס סדרתיים וכבדים, ולא כלפי כל אדם מן היישוב.
(3) ההשלכות המעשיות של הפעלת הסמכויות שבחוק לגבי העבירות המוצעות
בשונה מהמשטרה שחוקרת רק אנשים שיש נגדם חשדות או תלונות, לרשות המסים, מעצם תפקידה, יש תיק מס לגבי כל אדם במדינת ישראל שיש לו הכנסה, שכיר או עצמאי. כפי שצוין לעיל, עבירות המס אותן מוצע להוסיף לרשימת "עבירות המקור", הן עבירות שספקטרום ההתנהגויות האפשריות שלהן כולל גם התנהגויות קלות יחסית שיש להן רלוונטיות לכל אזרח ולא רק לעברייני מס סדרתיים / כבדים. עובדה זו מעוררת קשיים לא רק במישור התיאורטי של ההצדקות והאיזונים של ההסדר המוצע, אלא גם לגבי ההשלכות המעשיות שעשויות להיות לכך על מי שחשוד באותן עבירות מס.
כך, למשל, נניח שאדם השמיט הכנסה של 10,000 ₪ מהדו"ח שהגיש למס הכנסה, כי חשב, באמת ובתמים – ואולי אף לאחר קבלת ייעוץ מקצועי – שמדובר בהכנסה שאינה חייבת בדיווח. רשויות המס, מנגד, חושדות כי השמטה זו נעשתה מתוך כוונה להשתמט ממס, ופותחות בחקירה נגד אותו אדם. נניח עוד, שאותו אדם "ערבב" סכום זה במחזור הפעילות של העסק שלו, שעומד על מאות אלפי שקלים, באופן שלא ניתן יותר לזהות את הכסף המקורי. במצב כזה, רשויות המס יכולות, במהלך ניהול המשפט נגד אותו אדם ואף בשלב החקירה לפני הגשת כתב האישום, לבקש מבית המשפט צו חילוט זמני, שבו יוקפאו מאות אלפי שקלים מחשבון העסק שלו עד לסיום ההליכים נגדו (דבר שיכול לקחת שנים ארוכות). זאת, בשל העובדה שלפי החוק, אם "הרכוש האסור" שהושג בעקבות העלמת המס, "עורבב" עם "רכוש כשר", עצם פעולת הערבוב יכולה להיחשב, כשלעצמה עבירה עצמאית של הלבנת הון, ועל כן ניתן יהיה לחלט את כל הרכוש המעורבב (ראו להלן). אין ספק, כי הפעלת סמכויות מעין אלה יש בהן כדי להפעיל לחץ כבד ביותר על אותו אדם, שלפעמים יעדיף להודות ולשלם, גם אם הוא סבור בתום לב כי לא עבר כל עבירה, רק כדי להימנע ממצב שבו נכסיו והעסק שלו מוקפאים לשנים ארוכות של חקירה וניהול הליכים פליליים. לשון אחר: הרשאה של המחוקק לרשויות האכיפה לעשות שימוש בסמכויות הנרחבות והפוגעניות שבחוק איסור הלבנת הון ביחס לעבירות עם מנעד התנהגויות שכולל בתוכו גם התנהגויות קלות באופן יחסי, יש בה פוטנציאל להפעלת לחץ כבד מאוד על חשודים. מעבר להצעות שהוצעו בשני הסעיפים הקודמים, כיצד ניתן לצמצם בדרכים שונות את עבירות המס שיוגדרו כעבירות מקור, נראה כי ככל שהמחוקק יחליט לקבוע את עבירות המס המוצעות כעבירות מקור, יש מקום לשקול את האפשרות להגביל את השימוש האפשרי בהוראות החילוט הנרחבות שבחוק איסור הלבנת הון בשלבי הביניים שעד להרשעה.
(4) המטרה המקורית של חוק איסור הלבנת הון, הרחבתו, והאיזונים שבחוק
השמטת הדרישה ל"נסיבות מחמירות" שמובילה לתחולה של חוק איסור הלבנת הון גם על מי שאינו עבריין מס סדרתי / כבד, מחד גיסא, וקביעת עבירות מקור כאלה שיכולות לתפוס גם התנהגות אנטי חברתית קלה, מאידך גיסא, דורשות עיון מחודש בתכלית החוק ובאיזונים שבו. מלכתחילה, נחקק החוק במטרה להילחם בתופעות של הלבנת רווחים שהושגו באמצעות פשיעה חמורה או פשיעה מאורגנת. חומרת התופעות והיקפן הצדיקו הענקת סמכויות אכיפה נרחבות ופוגעניות, ועל בסיס תפיסה זו נקבעו בחוק האיזונים המתאימים להפעלת סמכויות האכיפה השונות. הרחבת רשימת עבירות המקור בדרך המוצעת בהצעת החוק, משנה את מטרתו היסודית של החוק ממטרה מוצהרת של מלחמה בפשיעה חמורה ופשיעה מאורגנת, למטרה מוצהרת של מלחמה בכל עבריינות כלכלית שהיא, גם כזו שנעשתה בנסיבות קלות. אין כל מניעה כי המחוקק ייקח חוק שנועד למטרה מסוימת, ולאחר זמן יחליט להרחיב את מטרותיו ואת היקף תחולתו של אותו החוק. ואולם, במקרה כזה שומה על המחוקק לשים לב לכך שיתכן כי האיזונים שנעשו בחוק המקורי שעה שתכליתו היתה מצומצמת למלחמה בפשיעה המאורגנת, אינם מתאימים לחוק "המורחב" שתכליתו היא תכלית רחבה יותר של מלחמה בכל עבריינות כלכלית שהיא. נוכח האמור, יש לשקול האם מוצדק להרחיב את תחולת החוק, שעה שההסדרים והאיזונים שבו תואמים את המטרות המקוריות של החוק ולא את ההרחבה.
בהקשר זה, ניתן להצביע על מספר אלמנטים בחוק, שיישומם, כפי שהם, על עבירות מס, עלול להוביל לתוצאות לא מאוזנות:
"התמזגות" ו"הלבנה עצמית": בטרם הצגת הטיעון, להלן הבהרה של המונחים:
"התמזגות": בית המשפט העליון דחה את הפרשנות לחוק איסור הלבנת הון הגורסת כי כדי להרשיע בעבירה של הלבנת הון יש צורך בקיומו של נתק בין עבירת המקור לעבירת ההלבנה, כך שקודם נדרש שיושג "הרכוש האסור" באמצעות ביצוע עבירת מקור, ורק לאחר מכן תבוצע ב"רכוש האסור" פעולת הלבנה שתסווה את מקורו. לפי הפרשנות שאומצה, אותה פעולה יכולה, בו זמנית, הן להפיק את "הרכוש האסור" (=ביצוע עבירת המקור), והן להסתיר את "הרכוש האסור" (=ביצוע עבירת ההלבנה); לשון אחר: עבירת המקור ועבירת ההלבנה יכולות "להתמזג" באותה פעולה. כך, למשל, נקבע כי פעולה של הפקדת שיקים שחתימות ההיסב עליהן זויפו, יכולה לגלם הן את העבירה של קבלת דבר במרמה והן את עבירת ההלבנה בו זמנית.
"הלבנה עצמית": כדי לבצע את עבירת ההלבנה יש צורך בכך שהעבריין יבצע "פעולה ברכוש" שהוא "רכוש אסור". ההגדרה של "פעולה ברכוש" (סעיף 1 לחוק) היא רחבה מאוד וכוללת כמעט כל פעילות כלכלית אפשרית, ובכלל זה גם "קבלה" ו"החזקה" ברכוש. למעשה, די בכך שהעבריין יחזיק ברווח שהפיק מהעבירה ללא שעשה איתו כל פעולה נוספת (="הלבנה עצמית"), כדי שייחשב כמי שעשה "פעולה ברכוש" שהוא הרכוש האסור שהופק כתוצאה מהעבירה. כך, למשל, עבריין שמכר סמים והחזיק בביתו את הכסף שהרוויח כתוצאה מהמכירה, מבלי שעשה בכסף כל פעולה נוספת, ייחשב כמי שעשה "פעולה ברכוש" (=החזקה) שהוא "רכוש אסור" (=הכסף שקיבל כתמורה לסמים שמכר) שהופק כתוצאה מביצוע "עבירת מקור" (=סחר בסמים).
=> יישום הפרשנות שאומצה בבית המשפט העליון באשר ל"התמזגות" עבירת המקור בעבירת ההלבנה, יחד עם ההגדרה הרחבה של "פעולה ברכוש" שכוללת בתוכה גם "הלבנה עצמית", על עבירות המס אותן מוצע להוסיף כ"עבירות מקור", עלולים להוביל לתוצאות בעייתיות שספק אם יש להן הצדקה. כך, למשל, ניקח דוגמה של אדם ש"השמיט מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח" (סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה), שזו אחת מעבירות המס אותן מוצע לקבוע כעבירת מקור. נוכח תפיסת ה"התמזגות", הפעולה של השמטת ההכנסה מהדו"ח יכולה להיחשב הן כ"עבירת המקור" שיצרה את "הרכוש האסור" (=הרווח שהופק כתוצאה מהשמטת ההכנסה מהדו"ח) והן כעבירה של הלבנת "הרכוש האסור" (=הסתרת הרווח). בנוסף, עצם ההחזקה של הרווח שהופק כתוצאה מהשמטת ההכנסה בדו"ח נחשבת ל"פעולה ברכוש" (=החזקה) שהוא "רכוש אסור" (=הרווח שהופק כתוצאה מהשמטת ההכנסה). המשמעות המעשית של הדברים היא שכמעט כל עבירת מס תיחשב, מיניה וביה, גם עבירה של הלבנת הון. מדובר בתוצאה בעייתית וקשה: (א) בשל העובדה שעל אותה פעולה של השמטת הכנסה מהדו"ח, אדם ייענש פעמיים: פעם אחת כעבירת מס ופעם שניה כעבירת הלבנת הון; (ב) בשל העובדה שניתן יהיה להפעיל כנגד אותו אדם את כלי האכיפה מרחיקי הלכת של חוק איסור הלבנת הון, שעה שלמעשה, מלבד עצם ביצוע עבירת המס, הוא לא עשה פעולה נוספת של "הלבנה" שתצדיק שימוש בכלי האכיפה האמורים.
היקף הרכוש המחולט: בטרם הצגת הטיעון, להלן הבהרה של המונחים:
"ערבוב": בתי המשפט קבעו כי במצב שבו "רכוש אסור" מעורבב עם רכוש כשר, באופן שהביא לאובדן "זהותו המקורית" של הרכוש, יתייחס בית המשפט אל הסכום כולו כאל "רכוש אסור", אלא אם כן יעלה בידי הנאשם להוכיח מהו החלק "הכשר". זאת ועוד, עצם פעולת הערבוב, כשלעצמה, יכולה להיחשב עבירה של הלבנת הון, בטענה שמטרת הערבוב היא להלבין את הרכוש האסור ולהסוות את מקור הכסף תוך ניסיון להטמיעו.
חילוט ברוטו/נטו: אחת השאלות שהתעוררו בספרות המשפטית ובפסיקה היתה האם, במסגרת הוראות סעיף 21(א) לחוק, ניתן לחלט את רווחי העבירה בלבד, דהיינו: רק את הרווחים שהופקו או נוצרו באופן ישיר מהעבירה עצמה (חילוט "נטו"), או שמא ניתן לחלט את מלוא הסכום שהיה מעורב במעשה העבירה (חילוט "ברוטו"). הפסיקה נוטה לגישה המחמירה ולפיה ניתן לחלט את מלוא הסכום המעורב במעשה העבירה. כך, למשל, נקבע לגבי אדם שקיבל במרמה פטור מתשלום מס בלו בגין רכישת דלק מסוג מסוים על סמך הצהרה שקרית, כי ניתן לחלט לא רק את שכר העבירה, קרי: הרווח שהופק כתוצאה מהפטור ממס שהושג באמצעות ההצהרה השקרית (שעמד באותו מקרה על 1.7 מיליון ₪) אלא את מלוא התמורה שהתקבלה כתוצאה ממכירת הדלק שנקנה על סמך הפטור שהושג בהצהרה שקרית (שעמדה באותו מקרה על קרוב ל-16 מיליון ₪). זאת, בשל העובדה שחילוט שכר העבירה הוא רק אחת החלופות המפורטות בסעיף 21(א) לחוק, וגם חילוט של יתר החלופות המצוינות באותו סעיף, למשל, רכוש אשר שימש לביצוע העבירה או איפשר את ביצוע העבירה, הוא אפשרי.
=> ליישומן של כל אחת מהקונסטרוקציות האמורות על עבירות מס – ועוד יותר מכך ליישומן המצטבר – השלכות כבדות משקל, שספק אם יש להן הצדקה לגבי עבירות מס. כך, למשל, ניקח את אותה הדוגמה שניתנה לעיל, של בעל עסק ש"השמיט מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח" (סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה). נאמר, לצורך הדוגמה, שבעל העסק השמיט הכנסה של 100,000 ₪ מהדו"ח שמסר לרשויות המס, ואילו לא היה משמיט אותה הוא היה משלם על אותה הכנסה מס של 30,000 ₪. במקרה כזה, לפי הקונסטרוקציה של "חילוט ברוטו" – ניתן יהיה לחלט מבעל העסק לא רק רכוש בשיעור של 30,000 ₪, שזהו "הרווח" שנוצר לו כתוצאה מביצוע העבירה, אלא רכוש בשיעור של 100,000 ₪, שכן כל הסכום הזה הוא בגדר "רכוש שנעברה בו עבירה". זאת ועוד, נניח שבעל העסק הותיר את אותה ההכנסה של 100,000 ₪ שאותה השמיט מהדו"ח, במחזור הכספים של העסק, כך שלאחר מכן נעשה בה שימוש כחלק מתזרים המזומנים השוטף של העסק באופן שכבר לא ניתן לזהות או לעקוב אחרי אותם 100,000 ₪ (מה שסביר להניח שיקרה בלא מעט מהמקרים), במקרה כזה, לפי הקונסטרוקציה של "ערבוב" – כל מחזור הכספים של העסק שבתוכו עורבב הסכום האמור, גם אם הוא עולה כדי מיליונים שקלים חדשים, ייחשב מעתה ל"רכוש אסור" שניתן לחלטו, וניתן אף יהיה לראות בעצם פעולת הערבוב עבירה עצמאית של הלבנת הון.
במילים אחרות, המשמעות של השמטה של הכנסה מהדו"ח שבעל עסק מגיש למס הכנסה היא כפולה: (א) ניתן יהיה לחלט לא רק את סכום המס שנחסך לעבריין כתוצאה מההשמטה, אלא את כל סכום ההכנסה שהושמטה; (ב) הכספים של העסק שבתוכם עורבב סכום ההכנסה שהושמטה ייחשב מעתה ל"רכוש אסור" שניתן לחלטו. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בצו חילוט זמני, בתקופת הביניים שעד לסיום ההליכים הפליליים. בגין חשד להשמטת הכנסה מדו"ח, ניתן יהיה לבקש צו חילוט זמני, עד לסיום ההליכים הפליליים, שבו ניתן יהיה לחלט בחילוט זמני סכומים ניכרים מתוך המחזור של העסק, דבר שיכול לשתק כמעט לחלוטין את פעילות העסק!
וכאן נשאלת השאלה: הסמכות לחלט את כל ה-100,000 ₪, חרף העובדה שרק 30,000 ₪ מתוכם הם הרווח האמיתי של העבריין וה-70,000 ₪ האחרים הם רכוש כשר שהוא קניינו הלגיטימי של העבריין; והאפשרות לראות בכל הרכוש שבו עורבבו ה-100,000 ₪ כ"רכוש אסור" שהוא בר חילוט, ניתנה על ידי המחוקק עד היום, כאמצעי אכיפה חזק ואגרסיבי, רק לגבי עבירות הנוגעות לפשיעה חמורה, פשיעה מאורגנת ומימון טרור. האמנם מוצדק להרחיב את האפשרות לעשיית שימוש בכלי זה גם לגבי עבירות מס?
הסוגיות שהוצגו יש בהן כדי ללמד על כך, שלא בטוח שההסדרים והאיזונים שנקבעו בחוק איסור הלבנת הון בהקשר של מלחמה בפשיעה חמורה, פשיעה מאורגנת ומימון טרור, מתאימים לשימוש, כפי שהם, בהקשר של מלחמה בעבירות מס. למצער, הדוגמאות שהובאו מחייבות שבמקביל להרחבת היקף תחולתו של חוק איסור הלבנת הון גם על עבירות המס המוצעות, תתבצע חשיבה מחודשת באשר להסדרים ולאיזונים שבחוק הקיים, ועריכת תיקונים שונים שיצמצמו את ההסדרים האמורים וישנו את האיזונים הקיימים.
* הערה: בישיבה שהתקיימה עם נציגי הממשלה, הוסכם כי יינתן מענה לכל הטיעונים הנ"ל.
סעיף 2(1) להצעת החוק – תיקון סעיף 13 לחוק העיקרי שעניינו ועדה להטלת עיצום כספי
סעיף 13 לחוק קובע מערך הוראות לעניין הקמתן, הרכבן וסדרי עבודתן של וועדות להטלת עיצומים כספיים על הפרת חובות דיווח לפי החוק. מוצע להבהיר כי שר האוצר הוא השר המוסמך להקים ועדה שתהיה מוסמכת להטיל עיצום כספי לפי החוק, לגבי הגופים שבאחריותו (ובכלל זה רשות המסים).
סעיף 2(2) להצעת החוק – תיקון סעיף 27 לחוק העיקרי שעניינו סמכויות לגילוי עבירות מכס
החוק מעניק לפקידי מכס סמכויות נרחבות בהקשרים שונים של החוק: סמכות לתפוס כספים בלא צו שופט במקרה של הפרת חובת דיווח על הכנסת כספים לישראל (סעיף 11(א) לחוק), סמכויות חיפוש ותפיסת חפצים (סעיף 26 לחוק), ועוד. לעניין זה, "פקיד מכס" הוא כל מי שמנהל רשות המיסים הסמיך אותו לעניין חוק איסור הלבנת הון (סעיף 1 לחוק). בין היתר, קובע סעיף 27(ב) לחוק, כי אם התעורר חשד לביצוע "עבירה", תהיינה לפקיד מכס שהוסמך לחקור (להלן – "פקיד מכס חוקר"), סמכויות נרחבות של חקירה, כניסה, חיפוש ותפיסה, עיכוב, מעצר ושחרור. לעניין זה, מגדיר סעיף 27(ד) לחוק את המונח "עבירה" ככולל בתוכו עבירות של הלבנת הון (לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק) שנעברו ברכוש שמקורו בעבירות מקור שבתחום סמכות החקירה של רשות המיסים, דהיינו: עבירות של הברחת טובין; וכן עבירה של הוצאת חשבוניות מע"מ פיקטיביות במטרה להתחמק ממס, שנעברו בנסיבות מחמירות.
לעיל, הוצע לתקן את רשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה לחוק, ולהוסיף לה עבירות מס נוספות. במקביל, מוצע לתקן את סעיף 27, ולהרחיב את סמכותו של פקיד מכס חוקר כך שיהיו לו סמכויות חקירה, כניסה, חיפוש ותפיסה, עיכוב מעצר ושחרור גם בנוגע לעבירות הלבנת הון שנעברו ברכושו שמקורו באותן עבירות המס הנוספות שאותן מוצע להלן להוסיף כעבירות מקור. התיקון המוצע הוא בבחינת תיקון התאמה לתיקון המרכזי שנעשה במסגרת הוספת עבירות מס נוספות כעבירות מקור בתוספת הראשונה לחוק.
התיקונים המוצעים לעניין העברת מידע ממאגר המידע של הרשות לאיסור הלבנת הון לרשות המסים
1. העברת מידע לרשות המסים – ההיסטוריה של התיקון המוצע
מוצע לתקן את סעיף 30 לחוק איסור הלבנת הון, המסדיר את נושא העברת המידע ממאגר המידע שמנהלת הרשות לאיסור הלבנת הון, כך שתתאפשר העברת מידע ממאגר המידע גם לפקיד מכס חוקר. השאלה האם להשתמש במידע שבמאגר כדי להילחם בעבירות מס שונות, עלתה לדיון מספר פעמים במהלך חקיקת החוק ומאז שנחקק ועד היום. כפי שצוין לעיל, בעת חקיקת החוק הודגש, כי כוונת החוק היא להיאבק בעבירות הלבנת ההון ולא במעלימי מס. לאורך כל תהליך חקיקת החוק הדגישו מנסחיו את העובדה, כי למרות החומרה הרבה וההשפעות השליליות הקשות שיש להעלמות המס על המשק והכלכלה, חוק איסור הלבנת הון איננו הדרך הראויה לטיפול בתופעה. יתר על כן, לא זו בלבד שהמחוקק התנגד להכללת עבירות המס ברשימת עבירות המקור, אלא שהוא אף אסר מפורשות על כל העברת חומר שנאסף במאגר המידע של הרשות לידי רשויות המס, גם אם עולה בעטיו חשד לביצוע עבירות מס. סעיף 30(ט) לחוק איסור הלבנת הון, בנוסחו המקורי, קבע כי "שר המשפטים יקבע את העבירות הנוספות שניתן להשתמש במידע לשם חקירתן או מניעתן כאמור בסעיף קטן (ז); ואולם לא ייעשה שימוש במידע האמור למניעה או לחקירה של עבירות מס". במסגרת תיקון מס' 1 לחוק, נמחקה הסיפא שבסעיף 30(ט) האוסרת על שימוש במידע שהועבר מהמאגר לשם מניעה או חקירה של עבירות מס. מחיקה זו סללה את הדרך לשימוש במידע שבמאגר לצורך מאבק בעבירות מס השונות. ואמנם, במסגרת תקנות שהסדירו את השימוש במידע שהרשות לאיסור הלבנת הון מוסמכת למסור למשטרה ולשב"כ, נקבע כי המשטרה והשב"כ רשאים לעשות שימוש במידע שקיבלו מהרשות לצורך "עבירות נוספות", ובין היתר, עבירות מס שהעונש הקבוע להם הוא חמש שנות מאסר ומעלה בפקודת מס הכנסה; בחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963; ובחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 – ואף להעבירן הלאה לגופים שונים, וביניהם רשות המיסים.
יוער, כי במסגרת דיוני ועדת החוקה בכנסת ה-18 בתיקון מס' 7, דנה הוועדה בהצעה שנכללה באותה הצעת חוק, להרחיב את רשימת הגורמים שרשאים לקבל מידע מהרשות לאיסור הלבנת הון, לרשימה ארוכה של רשויות בעלות סמכויות חקירה, ובכלל זה לפקיד מכס חוקר. בסופו של חשבון, בשל חילוקי דעות שנתגלעו בוועדה בסוגיה זו, התיקון לא אושר על ידי הוועדה. הנוסח המוצע של התיקון בהצעת החוק דנן (שמתייחס אך ורק לפקיד מכס חוקר ולא לכל הרשויות החוקרות שנכללו בתיקון מס' 7), גובש, בין היתר, בעקבות הערות שנשמעו בוועדת החוקה, במהלך הדיונים בתיקון מס' 7.
2. הסוגיות שהתיקון המוצע מעורר
בטרם ניגש לבחינה נקודתית של התיקונים שבהצעת החוק, יש להצביע על הסוגיות העקרוניות שיש לברר בהקשר לתיקון המוצע:
א) ההצדקה לאיסוף המידע ולשימוש בו ויצירת הסדר מידתי – מאגר המידע של הרשות לאיסור הלבנת הון מכיל מידע בהיקף עצום, שרובו המכריע הוא מידע תמים ורגיש על הפעילות הפיננסית הלגיטימית של כלל אזרחי ישראל. בעת חקיקת החוק נטען, כי ההצדקה ליצירת מאגר מידע כה רגיש ופוגעני נעוצה בצורך להילחם בפשיעה מאורגנת, בפשיעה חמורה ובמימון טרור. הוספת רשות המסים לרשימת הגופים הרשאים לקבל מידע ישירות מהמאגר, משנה את בסיס תכליתו של החוק מתכלית של מלחמה בפשיעה חמורה, פשיעה מאורגנת ומימון טרור לתכלית של מלחמה בכל עבריינות כלכלית, גם אם היא קלה באופן יחסי, ומעצימה באופן משמעותי את פוטנציאל הפגיעה בפרטיות כתוצאה מהשימושים האפשריים במידע שבמאגר. האם המיתאם בין חומרתן של עבירות המס, מצד אחד, לבין הפגיעה הפוטנציאלית המשמעותית בפרטיות שתגרם כתוצאה מהשימוש במידע שבמאגר לצורך אכיפת חוקי המס, מצד שני, הוא מאוזן ומידתי? בחינת האיזונים צריכה להיעשות תוך שהמחוקק לוקח בחשבון את פוטנציאל הפגיעה ואת העובדה שהמידע שיתקבל כתוצאה ממערך דיווחים זה אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא עתיד להצטרף למערכת עניפה ורחבה של מידע, שחלקו נמצא כבר היום בידי רשות המסים וחלקו עתיד להיות בידי רשות המסים אם יתקבלו מכלול התיקונים המוצעים בנוגע לרשות המסים. לעניין זה חשוב לציין את התיקונים הבאים לפקודת מס הכנסה: הטלת חובות לדיווחים שוטפים מגופים פיננסיים; מתן סמכות למנהל רשות המסים להוציא "דרישות מידע" לגופים פיננסיים; ושימוש במידע שיגיע לרשות המסים בעקבות יישום הסכמים בינלאומיים להעברת מידע בתחום המסים.
ב) השימושים האפשריים במידע – משעה שהמידע עובר מהמאגר לגוף הרשאי לקבל את המידע, ישנו טווח רחב מאוד של עבירות אחרות (שלא בהכרח קשורות לעבירת הלבנת ההון שבגינה נמסר המידע מלכתחילה), שלשם חקירתן ומניעתן רשאי אותו גוף לעשות שימוש במידע שהועבר לו מהרשות כמו גם להעביר אותו לגופים אחרים. כך, למשל, מידע שקיבלה המשטרה ממאגר המידע של הרשות לאיסור הלבנת הון לצורך חקירת עבירות של הלבנת הון, רשאית המשטרה להעביר לרשות ההגבלים העסקיים לצורך חקירה של עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים. במילים אחרות: מידע שהועבר לגוף אחד (המשטרה) לשם קידומה של מטרה מסוימת (מלחמה בעבירת הלבנת הון), יכול לעבור לגוף אחר (רשות ההגבלים העסקיים) שיעשה בו שימוש למטרה אחרת לחלוטין (חקירת עבירה על חוק ההגבליים העסקיים). הוספת רשות המסים לרשימת הגורמים שרשאים לקבל מידע מהמאגר מגדילה את טווח האפשריות לעשיית שימושים משניים במידע על ידי רשות המסים ולהעברת המידע מרשות המסים לגופים נוספים.
בהקשר זה יש לציין, כי בעקבות הערות ועדת החוקה במסגרת תיקון מס' 7, הוכנסה להצעת החוק מגבלה, ולפיה רשות המסים תהא רשאית לעשות שימוש במידע שהגיע אליה מהרשות לאיסור הלבנת הון (לפי בקשת רשות המסים) לצורך חקירת עבירות אחרות, רק אם הן קשורות לחקירת העבירה שלגביה התבקש המידע מלכתחילה.
סעיף 2(3) להצעת החוק – תיקון סעיף 30 לחוק העיקרי שעניינו העברת מידע מהמאגר
הוספת סעיף קטן (ב1) – העברת מידע לרשות המיסים
מוצע לקבוע כי לשם ביצוע סמכויותיו של פקיד המכס החוקר לפי החוק, הרשות לאיסור הלבנת הון תהיה רשאית להעביר לפקיד המכס החוקר מידע מתוך מאגר המידע. זאת, בדומה לגורמים האחרים המוסמכים לקבל מידע מהרשות (המשטרה, השב"כ ועוד). העברת המידע תהיה על פי בקשה מנומקת שפקיד המכס החוקר יגיש לרשות, שתפרט את הנסיבות והנימוקים המצדיקים את העברת המידע. פקיד המכס החוקר רשאי לכלול בבקשה ובנימוקיה מידע המצוי בידיו, והרשות תהיה מוסמכת לעיין בו. עוד מוצע לקבוע, כי כאשר הרשות לאיסור הלבנת הון מעבירה מידע לפקיד מכס חוקר, יהא עליה למסור הודעה בדבר העברת המידע למשטרה, זאת מאחר שהאחריות הכוללת לחקירת עבירות הלבנת הון היא של המשטרה. הוראה זו נועדה גם לייעל את חקירת עבירות הלבנת הון ולמנוע מצב שבו מתנהלות חקירות ברשות המסים ובמשטרה באותו עניין בלי שהגופים האמורים מודעים לכך.
נקודות לדיון:
(1) נתונים – כמה תיקי חקירה נוהלו על ידי פקיד מכס חוקר בכל שנה ב-5 השנים האחרונות? בדיונים שהתנהלו בוועדה במסגרת תיקון מס' 7 נטען, כי קיימת הערכה לפיה פתיחת האפשרות לקבל מידע מהמאגר של הרשות לאיסור הלבנת הון, תוביל לגביית מס נוספת בהיקף שנתי של כמיליארד ₪. האם זוהי גם ההערכה המעודכנת? אם כן - על בסיס מה ניתנה הערכה זו? כיצד ניתן לבצע הערכה כזאת מבלי שכיום רשות המסים חשופה למידע?
(2) נקודות נוספות שהוסכמו/נדונו במסגרת תיקון מס' 7 – כפי שצוין לעיל, התיקון המוצע נדון על ידי ועדת החוקה, במהלך הכנסת ה-18, כחלק מהתיקון הרחב יותר שהוצע בתיקון מס' 7. על פי הנטען בדברי ההסבר, הניסוח המוצע של סעיפי העברת המידע גובש, בין היתר, בעקבות ההערות שנשמעו בוועדה באותם הדיונים. ואולם, ישנן נקודות נוספות: א) שהוועדה החליטה עליהן במסגרת הדיונים בתיקון מס' 7 ואינן באות לידי ביטוי בניסוח המוצע; ב) שנותרו פתוחות והוועדה טרם הכריעה לגביהן. מדובר בנקודות הבאות:
סעיף הצהרה כללי על הצורך שהפגיעה בפרטיות תהיה מידתית: בעקבות הערות המועצה להגנת הפרטיות, החליטה הוועדה להוסיף לחוק סעיף דקלרטיבי כללי בעניין מאגר המידע, ולפיו העברה וקבלה של מידע על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון ועל ידי הגופים הרשאים לקבל ממנה מידע, תיעשה כך שהפגיעה בפרטיות של אדם לא תעלה על הנדרש לצורך המטרה שלשמה נמסר המידע.
הקמת מאגר מידע ברשות המסים: בעקבות הערות המועצה להגנת הפרטיות, החליטה הוועדה כי פקיד מכס חוקר, כמו יתר הרשויות החוקרות עליהן דובר בתיקון מס' 7, לא יוכל להקים מאגר מידע עצמאי שבו ירוכז המידע שיועבר לו מהרשות לאיסור הלבנת הון. היתה מחלוקת בוועדה האם הוראה זו צריכה להיות קבועה בחוק או שדי בכך שהיא תהיה במסגרת הכללים שייקבעו לעניין זה. המחלוקת בעניין זה לא הוכרעה.
העברת המידע שהועבר לרשות המסים לרשויות אחרות: ראו להלן בתיקון המוצע לסעיף 30(ח).
תיקון סעיף קטן (ה) – העברת מידע יזומה לרשות המיסים
על פי המוצע, הרשות לאיסור הלבנת הון תהא רשאית להעביר מידע ממאגר המידע לפקיד מכס חוקר, לא רק על פי בקשתו אלא גם ביוזמתה. אגב תיקון זה, ובהמשך להחלטות הוועדה בדיונים על תיקון מס' 7, הוצע לתקן גם את ההוראה הכללית שמאפשרת לרשות להעביר מידע מיוזמתה לגופים שרשאים לקבל מידע מהמאגר, ולקבוע כי העברה יזומה זו תהיה לצורך מניעה וחקירה של העבירות המפורטות בסעיף (ולא רק לצורך מניעתן, כפי שהדבר מנוסח כיום), וכי העברה יזומה זו תהיה בנסיבות ומנימוקים שתפרט הרשות.
נקודות לדיון:
מניעה וחקירה בעקבות העברות מידע יזומות – כיצד הדברים מתנהלים היום? האם היום הרשות מעבירה מיוזמתה רק מידע לצורך מניעה עתידית של עבירות, או שגם היום הרשות מעבירה מיוזמתה גם מידע לצורך חקירה של עבירות שנעשו? אם כן – מכוח מה? בנוסף, יש מקום לבחון מה מידת יעילותן של העברות המידע היזומות של הרשות. כמה (באחוזים) מהעברות המידע שיזמה הרשות הובילו לפתיחת חקירה? להגשת כתב אישום? להרשעה? באותם המקרים שבהם העברות המידע היזומות לא הובילו לתוצאה כלשהי, מה הסיבה לכך? האם זה בגלל הגוף החוקר (המשטרה, השב"כ וכו'), או בגלל הגוף המעביר (הרשות)? האם זה מסיבות שנוגעות למשאבים או לטיב המידע ואיכותו?
הוספת סעיף קטן (ז1) – שימוש במידע שהועבר לרשות המיסים
על פי המוצע, בדומה לגורמים האחרים המוסמכים לקבל מידע מהרשות המוסמכת, פקיד מכס חוקר יוכל לעשות שימוש במידע שהועבר אליו מהרשות המוסמכת, על פי בקשתו או ביוזמת הרשות, רק לשם ביצוע סמכויותיו לפי חוק איסור הלבנת הון. עוד מוצע לקבוע, כי פקיד מכס חוקר יוכל לעשות שימוש במידע שהועבר אליו מהרשות המוסמכת על פי בקשתו (בשונה ממידע שהועבר אליו מהרשות המוסמכת מיוזמתה), גם לשם חקירה ומניעה של עבירה נוספת וגילוי עבריינים בעבירה נוספת והעמדתם לדין, בהתאם לכללים שייקבעו, ובתנאי שהעבירה הנוספת קשורה לחקירת העבירה שלגביה התבקש המידע. גם כאן, מדובר בהסדר עליו החליטה הוועדה במסגרת הדיונים בתיקון מס' 7.
תיקון סעיף קטן (ח) – העברת מידע לרשות אחרת
בהמשך לתיקון המוצע בסעיף 30(ז1), מוצע להבהיר כי האפשרות להעביר מידע לפקיד מכס חוקר לפי סעיף 30(ח) לחוק, אינה כפופה לסייג שבסעיף 30(ז1) המוצע, ולפיכך לא יהיה שינוי בסמכות המשטרה והשב"כ להעביר מידע לפקיד מכס חוקר לאחר שמצאו שיש מקום להעביר לו את המידע לצורך חקירת הלבנת הון או חקירת עבירות נוספות המפורטות בתקנות, ובהתאם להוראות הקבועות בתקנות אלה. זאת, הן לגבי מידע שהועבר למשטרה ולשב"כ על פי בקשתם, והן לגבי מידע שהועבר לגורמים אלה על ידי הרשות מיוזמתה.
נקודות לדיון:
העברת המידע שהועבר לרשות המסים לרשויות אחרות – במסגרת הדיונים בתיקון מס' 7, הוסכם על הוספת הוראה שתמנע את האפשרות של פקיד מכס חוקר שקיבל מידע מהרשות, על פי בקשתו או ביוזמת הרשות, להעביר מידע זה הלאה לגופים אחרים (בדומה ליתר ה"רשויות חוקרות" עליהן דובר באותו תיקון). אין להסכמה זו ביטוי בניסוח המוצע.
תיקון סעיף קטן (ט) – עבירות נוספות
מוצע לתקן את סעיף קטן (ט), כך ששר המשפטים יקבע את העבירות הנוספות שניתן להשתמש במידע האמור לשם חקירתן או מניעתן, גם ביחס למידע המצוי בידי פקיד מכס חוקר, בהתאם להוראות סעיף קטן (ז1) המוצע.
(17) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ה- 1975;
(א) נגיד בנק ישראל, שר המשפטים, שר התעשייה המסחר והתעסוקה גוף מן הגופים המפורטים בתוספת השלישית, יקימו, כל אחד לגבי הגופים שבאחריותם, ועדה שתהיה מוסמכת להטיל עיצום כספי לפי פרק זה.
(ב) כל ועדה תהיה בת שלושה חברים והם: הממונה, והוא יהיה היושב ראש, עובד שמינה הממונה מבין עובדי משרדו, ולעניין ועדה שהקים שר התעשייה המסחר והתעסוקה – עובד שמינה השר כאמור, מבין עובדי משרדו, לאחר התייעצות עם הממונה, ומשפטאי שמינה שר המשפטים מבין עובדי משרדו.
(ג) שר המשפטים יקבע את סדרי עבודתה של הועדה ואמות מידה להטלת העיצום הכספי לאחר התייעצות כלהלן:
(1) לענין ועדה לפי סעיף 14 - עם נגיד בנק ישראל, עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה או עם השר שבאחריותו נמצא גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית, לפי העניין;
(2) לענין ועדה לפי סעיף 15 - עם שר האוצר.
(ד) החלטות ועדה יתקבלו ברוב דעות.
27. סמכויות מכס
(א) לשם ביצוע הוראות חוק זה רשאי פקיד מכס לדרוש מאדם שהוא בעל טובין הנתונים לפיקוח רשות המכס או מאדם הנכנס לישראל או היוצא ממנה למסור לו מידע הנוגע לענין.
(ב) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי פקיד מכס שהוסמך לחקור (להלן - פקיד מכס חוקר) –
(1) לחקור אדם הקשור לעבירה; לשם כך יהיו לו הסמכויות של קצין משטרה לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), והוראות סעיפים 2 ו-3 שבה יחולו על החקירה;
(2) לדרוש מאדם כאמור בפסקה (1) להתייצב לפניו לשם חקירה;
(3) להיכנס למקום כדי לערוך בו חיפוש כאמור בסעיף 25 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים, אם אישר זאת ממונה אזורי (חקירות);
(4) לבקש משופט שלום לתת צו חיפוש לפי סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש;
(5) לתפוס חפץ הנוגע לעבירה לפי חוק זה או העשוי לשמש ראיה בהליך בשל עבירה כאמור.
(ג) על חיפוש ותפיסה לפי סעיף קטן (ב)(3) עד (5) יחולו הוראות סעיפים 23א, 24, 26 עד 29 ו-33 עד 42 לפקודת מעצר וחיפוש.
(ד) בסעיף זה, "עבירה" –
(1) עבירה לפי סעיפים 3 ו-4 שנעברה ברכוש שמקורו בעבירה של הברחת טובין לפי סעיפים 211 ו-212 לפקודת המכס או לפי פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], תשל"ט- 1979, וכן עבירות לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975;
(2) עבירה לפי סעיף 10.
(ה) בעבירה כאמור בסעיף קטן (ד)(1) יהיו לפקיד מכס חוקר סמכויות עיכוב, מעצר ושחרור הנתונות לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), לשוטר, ולממונה אזורי (חקירות) ולסגנו יהיו גם סמכויות עיכוב, מעצר ושחרור הנתונות לפי החוק האמור לקצין משטרה ולקצין הממונה, ויחולו הוראות חוק המעצרים, בשינויים המחויבים.
(ו) לענין סעיף זה יראו משרדי חקירות אזוריים כתחנת משטרה.
(א) על אף הוראות פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, לא תעביר הרשות המוסמכת מידע ממאגר המידע אלא לפי הוראות חוק זה ולרשויות כמפורט בו.
(ב) (1) לצורך ביצוע חוק זה, חוק איסור מימון טרור, פקודת המסחר עם האויב וסימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן רשאית הרשות המוסמכת להעביר למשטרת ישראל מידע מתוך מאגר המידע; העברת המידע תהיה על פי בקשה מנומקת, בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים בהסכמת השר לביטחון הפנים; בכללים ייקבעו, בין השאר, בעלי התפקידים במשטרת ישראל שיהיו רשאים לבקש ולקבל את המידע;
(2) משטרת ישראל רשאית לכלול בבקשה ובנימוקיה מידע המצוי בידיה, לרבות מידע מן המרשם הפלילי, והרשות המוסמכת תהיה רשאית לעיין בו.
(ה) לצורך עבירות לפי חוק זה, לפי חוק איסור מימון טרור, לפי פקודת המסחר עם האויב ולפי סעיף 29(א) לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, ההגנה על ביטחון המדינה או המלחמה בארגוני טרור, בארגוני טרור מוכרזים ובמעשי טרור, רשאית הרשות המוסמכת, מיוזמתה, להעביר מידע ממאגר המידע למי שמוסמך לקבל מידע לפי חוק זה.
(ז) מידע שהועבר למשטרת ישראל, לשירות הביטחון הכללי, למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, לאמ"ן או ליחידה במלמ"ב שקבע שר הביטחון בצו לפי חוק זה, לא ייעשה בו שימוש אלא לשם ביצועו של חוק זה, חוק איסור מימון טרור, פקודת המסחר עם האויב וסימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, לשם הגנה על ביטחון המדינה או לשם המלחמה בארגוני טרור, בארגוני טרור מוכרזים ובמעשי טרור; ואולם רשאים אלה, במסגרת תפקידיהם, לעשות בו שימוש לשם חקירת עבירות נוספות שלא לפי חוק זה ומניעתן, לשם גילוי עבריינים והעמדתם לדין, ולשם מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור או של פגיעה בביטחון המדינה, הכל בהתאם לכללים שייקבעו.
(ח) על אף האמור בכל דין, אין להעביר מידע שהתקבל לפי סעיף זה לרשות אחרת אלא לשם ביצועו של חוק זה, חוק איסור מימון טרור, פקודת המסחר עם האויב או סימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן או למטרות המפורטות .
(ט) שר המשפטים יקבע את העבירות הנוספות שניתן להשתמש במידע האמור לשם חקירתן או מניעתן כאמור .