חומר רקע
יט' בכסלו התשע"ו
1 בדצמבר 2015
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לקראת דיון הוועדה ביום 7.12.15 בנושא הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (עדות קרובים), התשע"ד-2013
הצעת חוק ממשלתית זו נועדה להרחיב את החריגים לכלל השולל את כשרותם של קרובים להעיד זה לחובת זה, כך שבמקרה שהקרוב הוא שהתלונן במשטרה הוא יהיה כשר ואף חייב להעיד, ללא הבחנה לעניין סוג העבירה, הכל כפי שיפורט להלן.
סימן א' בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן – הפקודה), עוסק בכשרותם של עדים. סעיף 2 לפקודה קובע את כשרותו של כל אדם להעיד בכל משפט:
סעיפים 3 ו- 4 לפקודה קובעים סייגים לכלל זה:
לפי סעיפים 3 ו-4, במשפט פלילי בן זוג והורה וילד (להלן – קרובים) אינם כשרים להעיד האחד לחובת משנהו. תכלית הסייג היא למנוע פגיעה בתא המשפחתי והעמדת אדם במצב בו הוא נאלץ לפגוע בקרוב משפחתו.
יחד עם זאת, לסייגים אלה נקבעו מספר חריגים המפורטים בסעיף 5 לפקודה, ובהם הקרובים כשרים וחייבים להעיד ככל אדם:
יובהר כי לפי הפקודה אין הבחנה בין הכשירות והחובה להעיד. דהיינו, בעבירות המנויות בסעיף 5, חובה על הקרוב למסור את עדותו בעניין והוא אינו יכול לסרב לעשות כן.
ההצדקה לחריגים נעוצה בחלקה בחומרת העבירה ובאיזון שנעשה עם האינטרס הציבורי בהעמדה לדין של העבריין, ובחלקה בכך שמדובר בעבירה בתוך המשפחה בה יש צורך להגן על הקרוב הנפגע, במצב בו ממילא התא המשפחתי בדרך כלל כבר התערער.
הצעת חוק ממשלתית משנת 2006 ביקשה להרחיב את רשימת העבירות בהן קרובים יהיו כשרים להעיד. בדיון שנערך בוועדת החוקה ב-31.7.07 התעוררו שאלות שונות וההצעה לא קודמה לאחר מכן. במסגרת סקירה משווה שנערכה לקראת אותו דיון על ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת (סקירה מיום 30.7.07), נמצא כי ברוב המדינות שנסקרו דיני הראיות מבחינים בין הכשרות להעיד לחובה להעיד. ישנן מדינות בהן בעבירות מסוימות חובה על הקרוב להעיד (לדוגמה בקנדה בעבירות חמורות מסוימות), אולם ברוב המדינות שנבדקו עדים כשרים להעיד נגד קרוביהם אך החוק לא כופה עליהם לעשות כן. נמצא כי לעיתים הדבר נתון לחלוטין להחלטתו של העד הקרוב (למשל בפינלנד, שבדיה, גרמניה, בארה"ב לעניין חילופי דברים בין בני זוג) ולעיתים נתון לשיקול דעת בית המשפט (באוסטרליה (למעט בעבירות מאד מסוימות בהן יש חובה להעיד) ובאופן חלקי בדנמרק).
הצעת החוק הממשלתית
הצעת החוק הממשלתית שלפנינו מצומצמת יותר מההצעה שהובאה בפני הוועדה בשנת 2007 ומבקשת לערוך מספר תיקונים בפקודה הנוגעים לכשרותם וחובתם של עדים קרובים להעיד, כדלקמן:
תכליתה העיקרית של ההצעה היא לאפשר לאדם שהגיש בעצמו תלונה במשטרה נגד קרובו, להעיד נגדו, בין אם הוא הנפגע ובין אם לא, ללא הבחנה לעניין סוג וחומרת העבירה. לפי דברי ההסבר, הצורך בתיקון נעוץ במקרים בהם אדם מתלונן כנגד קרובו על עבירה שביצע שאינה מנויה בחריגים והוא לא יכול להעיד נגדו אף אם הוא מעוניין בכך. לעיתים אף לא ניתן בשל כך להעמיד את קרובו לדין כי אין ראיות נוספות. לפי דברי ההסבר להצעה, ניתן לראות הצדקה נוספת לחריג המוצע בכך שכשאדם בוחר להתלונן נגד קרובו הוא מגלה את דעתו כי התא המשפחתי התערער ופוחתת ההצדקה למנוע את עדותו בשם שלמות התא המשפחתי. בהתאם להצעה, אדם שהגיש תלונה כאמור נגד קרובו, לא יוכל מאוחר יותר לסרב להעיד בעניין. עוד מוצע לקבוע כי החריג יחול בין אם הקרוב הוא שהגיש ראשון את התלונה בעניין ובין אם לאו.
יובהר כי החריג יחול בין אם הקרוב הוא הנפגע בעצמו ובין אם לא, וכי אין הבחנה לעניין סוג וחומרת העבירה או כלפי מי היא בוצעה. דהיינו, החריג יכול לחול גם על עבירות רכוש, עבירות מין שלא בתוך המשפחה, עבירות סמים ועוד.
מוצע לקבוע לעניין כלל החריגים (אלה שמעוגנים כבר בחוק וגם בחריג החדש המוצע) שהחריג יחול בין אם הקרוב הוא נפגע העבירה בעצמו ובין אם לא.
מוצע לבטל את ההוראה בדבר החלת החריגים גם על ניסיון לעבור את העבירה (מוצע לבטל את סעיף 5(4) לפקודה). ההסבר שניתן לכך הוא שאין צורך בהוראה מפורשת בעניין זה מאחר שלפי חוק העונשין כל דין החל על ביצוע העבירה חל גם על ניסיון, שידול, ניסיון לשידול וסיוע.
הגדרת בן זוג- כיום אין הגדרה בפקודה מי יחשב כבן זוג. מוצע להוסיף הגדרה מיהו בן זוג ולכלול בה גם ידוע בציבור, ומאידך לקבוע שלא יכלל בה אדם שהיה בן זוגו של החשוד/נאשם והוא כבר פרוד ממנו.
סוגיות לדיון
מוצע לבקש נתונים על תלונות המוגשות כיום על ידי קרובי משפחה בעבירות שאינן מנויות בחריגים - סוגי העבירות, סוג הקרבה (בני זוג, הורים וילדים- האם התלונות מוגשות על ידי בגירים בלבד או גם על ידי קטינים, האם תלונות של הורים הן רק על ילדיהם הבגירים או גם על קטינים).
מוצע לדון בהשלכות קביעת החריג המוצע – גם אם קיים הצורך לקבוע את כשרותו של אדם להעיד נגד קרובו כאשר הוא זה שהגיש את התלונה, כדי להפסיק את הפגיעה ולאפשר להעמיד לדין את הקרוב שפגע בו, מתעוררת שאלה בדבר ההצדקה לחייב את הקרוב להעיד במצב זה, על כל הקשיים וההשלכות הכרוכים בכך. מחד, ישנו חשש כי אם לא תהיה חובה להעיד הקרוב עלול להיות חשוף ללחצים מצד הנאשם ולעיתים אף מבני משפחה נוספים לבל יעיד. מאידך, יתכן שבחלק מהמקרים הקרוב מגיש את התלונה כדי להפסיק את הפגיעה בלבד, אך אינו מעוניין במתן העדות, התא המשפחתי לא מתערער באותה מידה מעצם הגשת התלונה כמו ממסירת העדות, וכך גם מסירת העדות מול קרוב המשפחה בבית המשפט יכולה להיות סיטואציה קשה יותר ממעמד הגשת התלונה במשטרה. יתכן אף שבקביעת חובה להעיד יהיו קרובי משפחה שלא יגישו תלונה במשטרה מלכתחילה.
מוצע לדון בהוספת הוראה בחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח-1957, לעניין הסמכת בית המשפט לקבוע שהקרוב המתלונן ימסור את עדותו שלא בנוכחות הנאשם, אלא בנוכחות סנגורו, אם נוכח בית המשפט שמסירת העדות בנוכחותו עלולה לפגוע במתלונן או בעדות, בדומה להוראות הקיימות לעניין מסירת עדות בעבירות מין ולעניין עדות קטין בעבירות חמורות (יובהר כי הנאשם אמור לצפות בדיון בטלוויזיה במעגל סגור מתוך חדר אחר בבית המשפט).
לעניין ההוראה המוצעת בדבר תחולת החריגים בין אם העד הקרוב הוא נפגע העבירה או אדם אחר- מוצע לדון בצורך לקבוע זאת לעניין כלל החריגים, דבר שעלול לעורר שאלות האם יש בכך משום שינוי הדין הקיים ובאפשרות לקבוע הוראה זו לעניין החריג החדש המוצע בלבד.
לעניין מחיקת ההוראה בדבר תחולת החריגים על ניסיון לעבור את העבירה- מוצע לדון בהשלכות של תיקון זה ולהבהיר שהכוונה היא כי החריגים ימשיכו לחול על ניסיון לעבור את העבירה (לפי חוק העונשין) ויחולו גם על שידול וסיוע.
מוצע לדון בהוראה המוצעת לעניין הגדרת בן זוג – מוצע בהצעת החוק לקבוע כי בן זוג לא יכלול "פרודים". אולם, המונח פרוד מעורר שאלות- האם די בפרידה שעוד לא ברור אם היא קבועה או זמנית? האם נדרש לשם כך פירוק משק הבית המשותף? מונח זה יכול להוביל לכך שיוחרגו מהגדרת בני זוג אנשים שזה עתה נפרדו ושעדיין לא ברור עתידם המשפחתי. לפיכך, מוצע לקבוע הגדרה ברורה יותר, כגון בני זוג שהתגלע ביניהם קרע בלתי ניתן לאיחוי.
"2. הכל כשרים להעיד
הכל כשרים להעיד בכל משפט, בכפוף לאמור בסעיפים 3 ו-4, ואין אדם פסול להעיד מפני שהוא בעל דין בתובענה אזרחית, או מתלונן או נאשם במשפט פלילי, או מפני שהוא מעבידו, עובדו, בן זוגו או קרובו של התובע, המתלונן, הנתבע או הנאשם, או מפני שהורשע או נושא עונש על עבירה. "
"3. סייג לעדותם של בני זוג
במשפט פלילי אין בן זוג כשר להעיד לחובת בן זוגו, ואין כופים אותו להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם בן זוגו בכתב אישום אחד.
4. סייג לעדותם של הורה וילד
במשפט פלילי אין הורה וילד כשרים להעיד האחד לחובת משנהו, ואין כופים אחד מהם להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם משנהו בכתב-אישום אחד."
"5.עדות מותרת
הסייגים שבסעיפים 3 ו-4 לא יחולו במשפט פלילי בשל אחד מאלה:
(1) חבלת גוף או אלימות או איום באחד מאלה;
(2) עבירה לפי סעיפים 337 (הפרת חובה של הורה או אחראי) או 362 (הזנחת ילדים או מושגחים אחרים) לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן — חוק העונשין), או לפי סימן י' בפרק ח' (עבירות זנות ותועבה) ולפי סימנים ה' (עבירות מין) או ו'1 בפרק י' לחוק העונשין (פגיעה בקטינים וחסרי ישע), שעבר בן זוג נגד בן זוגו, הורה נגד ילדו או ילד נגד הורהו;
(2א) עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, לעניין הפרת צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991, או לעניין הפרת צו שיפוטי אחר לפי כל דין, שעניינו הגנת בן זוגו, ילדו או הורהו של המפר, מפניו;
(3) עבירה לפי סעיפים 244 עד 246, 249 ו-249א (עבירות שיבוש הליכי משפט, הדחת עדים ועוד) לחוק העונשין, שנעברה בקשר לאחת העבירות המפורטות בסעיף זה;
(4) נסיון לעבור אחת העבירות המפורטות בסעיף זה. "