חומר רקע
ד' באייר התשע"ד
4 במאי 2014
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס'43), התשע"ד-2014; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול מאסר חייבים), התשע"ד-2014 של ח"כ מירב מיכאלי ו-77 ח"כ נוספים – רקע ונקודות לדיון
מאסר חייבים והוראת השעה – רקע
השימוש במאסר כאמצעי לגביית חוב אזרחי במדינת ישראל, עורר דיונים החל מראשית ימי המדינה.
המצדדים בשימוש במאסר כאמצעי לגביית חובות מציינים בעיקר את הפגיעה בזכות הקניין של הזוכה, שעלולה להיגרם כתוצאה מהגבלת יכולתו לנקוט באמצעים חריפים כדי לגבות את חובותיו. לדידם, מערכת ההוצאה לפועל נועדה, בראש ובראשונה, להגן על זכות הקניין של הזוכה, שהינה זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזאת באמצעות נקיטת אמצעים יעילים לגביית החוב. שיקולים נוספים שהועלו כתמיכה בשימוש במאסר הם: החשש מפגיעה בשלטון החוק עקב אי תשלום החוב, יצירת הרתעה כלפי חייבים המבקשים להשתמט מתשלום החוב, חשש מפנייה של הנושים לחברות גבייה פרטיות העושות שימוש באמצעים לא חוקיים ועוד.
מנגד, השוללים את השימוש במאסר כאמצעי גבייה מעלים על נס את הזכות לחירות של החייב, הנהנית אף היא ממעמד חוקתי לפי סעיף 5 לחוק היסוד האמור, הנפגעת כתוצאה מן השימוש במאסר. שיקולים נוספים שהועלו נגד השימוש במאסר כאמצעי גבייה הם העובדה שהמאסר אינו מגביר את יכולת החייב לשלם את חובו ואף יש בו כדי להחמיר את מצבו הכלכלי, החשש מהסתבכות של החייב בלקיחת הלוואות בשוק האפור והשחור כדי להימנע מהמאסר, השלכות כלכליות שליליות שונות שעשויות להיות לשימוש במאסר הן בשל העלות הציבורית שיש למאסר והן בשל פגיעה בשוק האשראי, ועוד.
מבט השוואתי על מדינות העולם מלמד כי המגמה הכללית במדינות המערב היא שאין לנקוט בהליכי מאסר נגד חייבים שאינם משלמים את חובם. אמנם השימוש באמצעי של מאסר כנגד חייבים בחוב אזרחי לא בוטל כליל בכל המדינות המפותחות, אך המגמה הכללית היא כי צמצום השימוש במאסר כאמצעי לגביית חוב אזרחי.
חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29), התשס"ט-2008 (להלן – "תיקון 29"), אשר נכנס לתוקפו בשנת 2009, ערך רפורמה מקיפה בתחום ההוצאה לפועל. אחד מעקרונות תיקון 29 היה הגברת יכולת הגבייה מנכסיו של החייב תוך צמצום הפגיעה בחירותו. לשם כך נקבעו בתיקון אמצעים לקבלת מידע על נכסי החייב מהם ניתן לגבות את החוב, וניתנה האפשרות להטיל מגבלות שונות על חייבים, שפגיעתן קטנה מזו של מאסר. במסגרת תיקון 29 נקבעה הוראת שעה לפיה בתום שנתיים מיום כניסת התיקון לתוקף תבוטל לחלוטין האפשרות לאסור חייב בהליכי ההוצאה לפועל, למשך שנתיים, למעט מאסרים שיוטלו על חייבים במזונות. זאת, על מנת לבחון את השפעת ביטול המאסרים על שיעורי הגבייה והאם כלי האכיפה החדשים יעילים ומספקים מענה הולם לגבייה, באופן המאפשר לבטל כליל את השימוש במאסרים ככלי לגבייה אזרחית. הוראת השעה הוארכה, והיא עומדת לפקוע ביום 15 במאי 2014.
בדברי ההסבר להצעות החוק נטען, כי הנתונים שנמסרו על ידי רשות האכיפה והגבייה בתקופת הוראת השעה מלמדים, שלמרות ביטול המאסרים חלה עלייה בשיעור הגבייה של מערכת ההוצאה לפועל. לאור האמור, הן הצעת החוק הממשלתית והן הצעת החוק של ח"כ מירב מיכאלי ו-77 ח"כים נוספים מבקשות לבטל את המאסר כאמצעי לגביית חובות בהוצאה לפועל, פרט למאסר בשל חוב מזונות. לצד זאת, הצעת החוק הממשלתית מציעה להגדיל את אמצעי הגביה שעומדים לרשות הזוכה, במיוחד לצורך הטיפול באותה קבוצה של חייבים בעלי יכולת, שאינה משלמת על אף אמצעי האכיפה שנוספו בתיקון 29.
להלן עיקרי ההסדרים המוצעים בהצעת החוק הממשלתית ובהצעת החוק הפרטית:
עיקרי הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק הפרטית
(1) ביטול מאסר כאמצעי לגביית חובות בחוב שאינו חוב מזונות וההתאמות הנדרשות
מכוח הנימוקים שהוזכרו לעיל, שתי הצעות החוק – הממשלתית והפרטית – מציעות לבטל את האפשרות להשתמש במאסר כאמצעי לגביית חובות, וזאת, למעט חוב מזונות.
ביטול מאסר חייבים נעשה באמצעות מחיקתו של סעיף 70 לחוק שמסדיר את הנושא, מחיקת איזכורים של סעיף 70 או של אפשרות המאסר בסעיפים אחרים בחוק, וכן מחיקתו של סעיף בפקודת פשיטת הרגל שמבוסס על סעיף 70 האמור.
נקודות לדיון:
ביטול האפשרות למאסר חייבים גם מפקודת המסים (גביה) – הנימוקים המצדיקים את ביטול האפשרות לעשות במאסר שימוש כאמצעי לגביית חובות בחוב אזרחי רגיל, מצדיקים – לפחות באותה מידה, אם לא למעלה מכך – ביטול אפשרות זו גם מסעיף 10 לפקודת המסים (גביה), מקום שמדובר בחוב שהאזרח חייב לרשות שלטונית.
(2) עדכון על כניסת החייב לישראל
הצעת החוק הממשלתית מבקשת לערוך תיקונים שיסמיכו את רשם ההוצאה לפועל לקבל עדכון ממרשם האוכלוסין על כניסתו של החייב לישראל, וזאת בשני הקשרים:
א. המצאת אזהרה – כיום יש לרשם ההוצאה לפועל סמכות להורות למרשם האוכלוסין למסור מידע בדבר יציאות החייב מישראל והכניסות אליה, אם סבר כי לא ניתן להמציא את האזהרה לחייב מאחר שנראה כי החייב נמצא מחוץ לישראל. המידע המתקבל ממרשם האוכלוסין נמסר לרשם ההוצאה לפועל בלבד והוא רשאי להודיע לזוכה אם החייב נמצא בארץ, ואם שוכנע שיש בכך צורך גם למסור לזוכה מידע בדבר יציאותיו של החייב מן הארץ וכניסותיו אליה. מידע כאמור אינו כולל מידע בזמן אמת על כניסתו לארץ של חייב ששהה מחוץ לישראל, והצעת החוק הממשלתית (סעיף 2 להצעת החוק) מבקשת לקבוע כי רשם ההוצאה לפועל יוכל לקבל עדכון כאשר החייב שב לישראל, ואם הוא שוכנע שיש בכך צורך להעביר את העדכון גם לזוכה כדי שתתאפשר המצאת האזהרה.
ב. נקיטת הליכי גבייה – בהקשר דומה, מבקשת הצעת החוק הממשלתית (סעיף 4 להצעת החוק) להסמיך את רשם ההוצאה לפועל להורות למרשם האוכלוסין למסור עדכון על כניסתו של חייב לארץ, אם שוכנע – על יסוד בקשת זוכה – כי החייב נמצא מחוץ לישראל ועקב כך הזוכה מתקשה לנקוט נגדו הליכי גבייה. כדי לצמצם את הפגיעה בפרטיות החייב ולהבטיח כי המידע יימסר רק במקרים המתאימים, מוצע לקבוע כי הרשם יהיה מוסמך להורות על מסירת המידע רק אם חלפו 45 ימים ממועד המצאת האזהרה לחייב, והחייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו או שרואים אותו ככזה לפי חזקות שונות שבחוק.
(3) קבלת מידע על הטלפונים של החייב
כיום, מוסמך רשם ההוצאה לפועל – ובהקשרים מסוימים גם מנהל לשכת ההוצאה לפועל – להורות לגופים שונים למסור לו סוגים שונים של מידע אודות החייב. הצעת החוק הממשלתית (סעיף 3 להצעת החוק) מבקשת להסמיך את מנהל מערכת ההוצאה לפועל ואת רשם ההוצאה לפועל לצוות על החברות המספקות שירותים טלפוניים – נייחים או ניידים – למסור להם את מספרי הטלפון הנייח או הנייד של החייב. מספרי הטלפון לא יועברו לזוכה וישמשו את עובדי מערכת ההוצאה לפועל לשם יצירת קשר עם החייב במהלך ניהול תיק ההוצאה לפועל. זאת מתוך הבנה שיצירת קשר עם החייב במהלך ניהול התיק ויידועו על הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו עשויה לסייע בצמצום חסמים העומדים בפני רבים מחייבי ההוצאה לפועל, ובייחוד בפני חייבים שאינם מכירים את הליך ההוצאה לפועל או אינם יודעים שנפתח נגדם תיק. הצעת החוק מבהירה שאין ביידוע טלפוני כדי לשמש כתחליף לחובה על המצאת אזהרה לחייב.
לשם שמירה על פרטיות החייב, מוצע לקבוע כי לא יימסר מספר טלפון של חייב, שביקש מבעל הרישיון כאמור שמספר הטלפון שלו יהיה חסוי, וכן מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות בעניין האופן שבו יועבר המידע.
(4) הוספת גורמים נוספים שניתן לקבל מהם מידע על החייב
הצעת החוק הממשלתית מבקשת להרחיב את הגורמים שרשם ההוצאה לפועל מוסמך, בהתקיים נסיבות מסוימות, להורות להם למסור לו מידע המצוי בידיהם אודות החייב. בהקשר זה כוללת הצעת החוק שני תיקונים:
א. תיקון התוספת השניה – התוספת השניה מפרטת רשימה של גורמים שעשוי להיות בידיהם מידע אודות רכוש או זכויות של החייב. הצעת החוק הממשלתית (סעיף 13 להצעת החוק) מבקשת להוסיף לתוספת השניה את מערכת ההוצאה לפועל ולקבוע כי יימסר מידע ממערכת ההוצאה לפועל לגבי חייב, שהוא זוכה בתיק הוצאה לפועל אחר. זאת, כדי שיהיה ניתן להטיל עיקול על כספים שמתקבלים במסגרת תיק ההוצאה לפועל לזכות החייב.
ב. תיקון התוספת השלישית – התוספת השלישית לחוק מפרטת את הגורמים שמנהל לשכת ההוצאה לפועל או רשם ההוצאה לפועל רשאים לצוות עליהם למסור מידע על כתובתו של חייב, אם נוכחו כי הכתובת המופיעה בתיק אינה הכתובת הנכונה. כיום, ניתן לקבל מידע על כתובת החייב, לפי התוספת השלישית, באמצעות פנייה פרטנית לכל רשות מקומית. הצעת החוק הממשלתית (סעיף 14 להצעת החוק) מציעה לקבוע כי מידע על כתובת יתקבל גם באמצעות גופים המספקים לרשויות המקומיות תוכנות לניהול מידע, כמו למשל החברה לאוטומציה בע"מ. בדברי ההסבר נטען, כי פנייה לחברות המרכזות את המידע בעבור הרשויות המקומיות עשויה לחסוך זמן וכסף, וכך לייעל את הליך הגבייה.
(5) מרשם החייבים המשתמטים
אמצעי האכיפה המרכזי שאותו מבקשת הצעת החוק הממשלתית להוסיף לארסנל אמצעי הגבייה המצוי בידי רשות האכיפה והגבייה, הוא יצירת מרשם של חייבים משתמטים. על פי הצעת החוק הממשלתית (סעיף 7 להצעת החוק), מערכת ההוצאה לפועל תנהל מרשם של חייבים בעלי יכולת המשתמטים מתשלום חובותיהם. בדברי ההסבר להצעה נטען, כי מידע על היותו של החייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו הוא בעל חשיבות בשלושה הקשרים:
בעבור מי שמבקש להתקשר עם החייב – שכן הוא עשוי ללמוד ממנו על הסיכונים האפשריים הכרוכים בהתקשרות כאמור;
בעבור זוכים אחרים המנהלים או שוקלים לנהל תיקים נגד החייב – זוכה שמעוניין לפעול נגד חייב שנרשם במרשם, ישקול את צעדיו בהתאם לתועלת הצפויה מניהול הליכים ולסיכויי ההצלחה המשוערים לנוכח הידיעה כי מדובר בחייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו;
הרתעת החייב – בנוסף, החשש מרישום חייב במרשם, או הרצון להסירו מהמרשם בהקדם האפשרי, עשוי להוות לחייב תמריץ לתשלום החוב.
העקרונות העומדים ביסוד ההסדר המוצע, כמו גם האופן שבו הצעת החוק מבקשת לעצב את תוכן ההסדר מעוררים שאלות הן במישור הקונספטואלי והן במישור המעשי. להלן, סקירה של עיקרי ההוראות המוצעות ביחס להסדר והצעת נקודות לדיון.
א. תנאים לרישום במרשם (סעיף 66ה המוצע)
על פי המוצע, במרשם יירשמו שמותיהם של חייבים בעלי יכולת המשתמטים מתשלום חובותיהם, רק לאחר שהתקיימו כל התנאים הבאים:
רשם ההוצאה לפועל שוכנע שמוצדק בנסיבות העניין לרשום את החייב במרשם, בהתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים שכבר ננקטו לשם גביית החוב.
חובות החייב עולים במצטבר על 2,500 ₪.
התקיימה אחת מהחלופות הבאות:
חלופה א': החייב היה אצל הרשם בחצי שנה שקדמה לרישום (דהיינו: המידע שעליו מתבסס הרשם בהחלטתו הוא מעודכן), והוכח לרשם, לאחר שהחייב עמד בפניו וטען את טענותיו לעניין יכולתו הכלכלית, שמדובר בחייב שהוא בעל יכולת שמשתמט מתשלום חובותיו.
חלופה ב': התקיימו כל התנאים הבאים:
רואים את החייב כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו מכוח חזקות שונות שבחוק;
חלפה חצי שנה מהמועד שבו הומצאה לחייב אזהרה בהמצאה מלאה;
נשלחה לחייב, בדואר רשום עם אישור מסירה, הזמנה לדיון בעניין רישום שמו במרשם;
החייב לא התייצב ולא סיפק הסבר סביר להיעדרותו.
חלופה ג': התקיימו כל התנאים הבאים:
רואים את החייב כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו מכוח חזקות שונות שבחוק;
חלפה חצי שנה מהמועד שבו הומצאה לחייב אזהרה בהמצאה מלאה;
נשלחה לחייב, בדואר רשום עם אישור מסירה, הזמנה לדיון בעניין רישום שמו במרשם.
החייב התייצב לפני הרשם, והוכח לרשם כי החייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב.
נקודות לדיון:
1. נתונים על כמות החייבים שפוטנציאלית ניתן להפעיל נגד את אמצעי האכיפה המוצע – רישומו של חייב במרשם מותנה בכך שהרשם יגיע למסקנה שמדובר בחייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו או שמכוח חזקות שונות בחוק החייב יוגדר ככזה. האם יש למערכת ההוצאה לפועל נתונים כמה חייבים כאלה יש כיום במערכת ביחס לכמות החייבים הכללית? לשון אחר: האם יש בידי מערכת ההוצאה לפועל נתונים מהו פוטנציאל החייבים שניתן יהיה להפעיל כלפיו את אמצעי האכיפה של רישום במרשם?
2. שימוש באמצעי האכיפה של רישום במרשם החייבים המשתמטים – ככלל, ההגבלות שניתן להטיל על חייב לפי פרק ו'1 לחוק, משפיעות על החייב בעיקר בתקופה שבה ההגבלה בתוקף. כך, למשל, אם מוטלת על חייב הגבלה המונעת ממנו מלייסד תאגיד, מלהשתמש בכרטיס חיוב, מלחדש את רשיון הנהיגה שלו או מלצאת מהארץ, ההגבלה פוגעת בחייב רק בפרק הזמן שבו ההגבלה בתוקף. מנגד, רישום פרטיו של חייב במרשם החייבים המשתמטים הוא אמצעי אכיפה שפגיעתו בחייב עלולה להיות לא רק בפרק הזמן שבו החייב רשום במרשם, אלא אף זמן רב לאחר מחיקתו מהמרשם. הפגיעה בפרטיותו ובמיוחד בשמו הטוב של החייב עקב רישומו במרשם עלולה להיות בלתי הפיכה. יש בה כדי להדביק לחייב "אות קין" שהוא יתקשה מאוד להשתחרר ממנו אף לאחר מחיקתו מהמרשם, דבר שיוביל לכך שאנשים יתרחקו מלעשות איתו עסקים.
בשל אלמנט חוסר ההפיכות של הפגיעה שעלולה להיגרם לחייב עקב רישומו במרשם החייבים המשתמטים, יש צורך לוודא מספר דברים:
אמצעי האכיפה האחרים לא יעילים/רלוונטיים: לנוכח העובדה שמדובר בפגיעה שעלולה להיות בלתי הפיכה ובעלת השלכות ארוכות טווח, יש מקום לשקול לקבוע כי השימוש באמצעי האכיפה האמור ייעשה רק אם רשם ההוצאה לפועל השתכנע שאמצעי האכיפה האחרים אינם יעילים או אינם רלוונטיים בנסיבות העניין, ועל כן מוצדק להשתמש באמצעי אכיפה זה. זאת, בדומה להסדר שקבע המחוקק לגבי מאסר החייב בשנתיים שלאחר כניסתו לתוקף של תיקון 29.
ערעור על החלטת הרשם לרשום חייב במרשם – ס' 80(ב) לחוק קובע כי, ככלל, צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל ניתנים לערעור ברשות שופט של בית משפט השלום, ואולם יש סוגי החלטות של הרשם שהערעור עליהן הוא בזכות. כך, למשל, נקבע כי החלטות לפי ס' 66א(1) ו-(2), קרי: הטלת מגבלות לגבי דרכונו של החייב או עיכוב יציאה מהארץ של החייב, ניתנות לערעור בזכות. לנוכח הפוגעניות שיש ברישום פרטיו של חייב במרשם החייבים המשתמטים, נראה כי מוצדק לאפשר ערעור בזכות על החלטת רשם לרשום את פרטי החייב במרשם.
3. דיווחים לכנסת – לנוכח ההשלכות שעשויות להיות למרשם החייבים המשתמטים, יש מקום לשקול להטיל על מערכת ההוצאה לפועל חובת דיווח לכנסת, כדי שהכנסת תוכל לפקח ולעקוב אחרי היקף השימוש באמצעי אכיפה זה ומידת יעילותו.
ב. ניהול המרשם (סעיף 66ו המוצע)
מוצע לקבוע כי מרשם החייבים המשתמטים יכלול את שם החייב שהוחלט על רישומו, מספר הזהות שלו ותאריך ההחלטה על רישומו במרשם. המרשם יהיה פתוח לעיון הציבור באתר האינטרנט של מערכת ההוצאה לפועל, וינוהל על דרך של שאילתה פרטנית. אדם המעוניין לקבל מידע על חייב, יתבקש לציין פרטים על עצמו ועל החייב, כפי שייקבע שר המשפטים.
כדי לצמצם את הפגיעה בפרטיות ולמנוע טעויות, מוצע לקבוע כי חייב שעיין במידע המפורט לגביו במרשם ומצא כי אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, יהיה רשאי לפנות למנהל לשכת ההוצאה לפועל בבקשה לתקן את המידע או למחוק אותו. אם הסכים המנהל לבקשה – יבצע את השינויים הנדרשים בתוך תקופה שתיקבע ויודיע עליהם לכל מי שקיבל את המידע השגוי במהלך התקופה, כפי שתיקבע, שקדמה לתיקון או למחיקה. אם סירב המנהל לבקשה של אדם לתקן את המידע לגביו או למחוק אותו – יודיע על כך למבקש.
כמו כן, מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות לעניין ניהול המרשם.
נקודות לדיון:
מטרות בקשת המידע מהמרשם והשימושים המותרים בו – ההסדר המוצע מעצב את המרשם באופן שנועד מצד אחד להשיג את המטרות השונות העומדות בבסיס המרשם, ומצד שני מבקש להגן – ככל האפשר – על פרטיות החייב. לכן, המרשם המוצע אינו נבנה כמרשם שפתוח לעיון הציבור באופן מלא, אלא כמרשם שניתן לקבל ממנו מידע רק בדרך של שאילתה ספציפית ובודדות, דבר שיש בו כדי להקטין את הפגיעה בפרטיות החייב. ואולם, ההסדר המוצע אינו מציב כל מגבלה באשר לאפשרות לבקש את המידע מהמרשם. לכאורה, על פי המוצע כל אדם שיש בידיו את מספר תעודת הזהות של אדם אחר, יוכל לפנות ולבקש מידע באשר לרישומו של אותו אדם במרשם. כך, עיתונאי שמבקש לעשות כתבת תחקיר או אדם שמסוכסך עם שכנו, יוכל לפנות למרשם בניסיון לברר מידע על אנשים שונים.
כאמור לעיל, בדברי ההסבר להצעת החוק נמסרו שלושה נימוקים העומדים ביסוד יצירת המרשם החייבים המשתמטים: הראשון – לאפשר למי שמעוניין להתקשר עם החייב על סיכונים אפשריים הכרוכים בהתקשרות כאמור; השני – לאפשר לזוכים לכלכל את צעדיהם באשר לניהול הליכים נגד החייב; השלישי – להרתיע את החייב ולתמרץ אותו לשלם. מתוך נימוקים אלה, העומדים בבסיס המרשם, יש צורך לגזור ולהגדיר גם את היקף השימוש האפשרי במרשם. לפי שני הנימוקים הראשונים – יש להגביל את האפשרות לבקש מידע מהמרשם רק לאנשים שעושים/עשו עסקים עם החייב או ששוקלים לעשות זאת. לפי הנימוק השלישי – ניתן אמנם לטעון כי ככל שיותר אנשים יהיו חשופים למידע התמריץ של החייב לשלם יהיה גדול יותר, אך ניתן גם לטעון כי עיקר הלחץ המופעל על החייב מרישומו במרשם כאמור, הוא החשש שאנשים יימנעו מלעשות איתו עסקים, דבר שמחזיר אותנו למסקנה הנגזרת משני הנימוקים הראשונים.
לנוכח האמור, נראה כי יש מקום להגדיר בצורה ברורה יותר מי רשאי לבקש מידע מהמרשם ולאלה מטרות. כך, למשל, ניתן לקבוע כי ניתן יהיה לקבל מידע מהמרשם רק לאחר הצהרה שהמידע מבוקש לצורך קבלת החלטה בדבר התקשרות עם החייב או נקיטת הליכי גבייה נגד החייב. בהמשך לכך, יש מקום להבהיר כי אדם שקיבל מידע מהמרשם יהיה רשאי לעשות במידע שימוש רק לצורך אותן המטרות שלשמן ניתן לקבל את המידע מהמרשם, ולאסור עליו לפרסם את המידע או לעשות בו שימוש אחר מזה שלשמו קיבל את המידע.
ג. מחיקת חייב מהמרשם (סעיף 66ז המוצע)
על פי המוצע בהצעת החוק הממשלתית, פרטי רישומו של חייב יימחקו ממרשם החייבים המשתמטים באחד מהמקרים הבאים:
אם החייב פרע את חובו;
אם רשם ההוצאה לפועל החליט – מיוזמתו או לבקשת החייב – למחוק את החייב במרשם; לעניין זה הרשם רשאי יהיה להתנות את המחיקה במתן ערובה, להנחת דעתו, אם הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
אם רשם ההוצאה לפועל נוכח כי החייב עומד בצו תשלומים או בהסכם בינו לבין הזוכה לעניין פירעון החוב.
ואולם, אם לאחר שהורה על מחיקת רישומו של החייב מהמרשם, נוכח הרשם כי החייב הפסיק לקיים את הוראות הצו או ההסכם, הוא רשאי לצוות כי שמו של החייב ישוב ויפורסם במרשם, מיוזמתו או לבקשת הזוכה.