חומר רקע
דברי הסבר
תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)(תיקון מס' __), התשע"ד-2014
[תיקון לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981 (להלן - תקנות ההפעלה)]
כללי
התיקון שלהלן כולל בתוכו שלושה נושאים עיקריים:
1. קביעת הוראות לעניין הפעלת כלי טיס מסוימים מ"שטח הפעלה", וזאת חלף ההסדרים הקבועים היום בתקנות הטיס (מנחתים), התשל"ה-1975 (להלן - תקנות המנחתים);1
2. ביטול החובה להחזיק ברישיון הפעלה מבצעית לאווירון זעיר משקל (להלן - אז"ם) כתנאי להפעלתו בהפעלה כללית;
3. קביעת הוראות לעניין הטסת נוסע באז"ם, וזאת חלף ההסדרים הקבועים היום בתקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981 (להלן - תקנות הרישיונות) (לתיקון זה נילווה תיקון מתאים של תקנות הרישיונות האמורות).
בליבו של התיקון שלושה עניינים עיקריים הקשורים בהפעלה התדירה של אז"ם, שרשות התעופה האזרחית החליטה להידרש אליהם במסגרת אסדרת נושא ההפעלה של אז"ם, וניסיונה "לעשות סדר" בהסדרים השונים הנוגעים לעניין, המפוזרים היום בין תקנות ההפעלה לבין תקנות הרישיונות ולבין תקנות המנחתים. בבסיס התיקון האמור הרצון להציג תפיסת עולם מקצועית השמה את הדגש, בהקשרים אלה, על האחריות האישית של מפעיל האז"ם וכפועל יוצא ממנה - על המקום לדלל את האסדרה הקיימת (דה-רגולציה בלע"ז), ולצמצם את מעורבותו של המאסדר היכן שזו אינה נדרשת מטעמים של בטיחות התעופה האזרחית.
התיקון טעון את אישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וזאת לפי הוראות סעיפים 21א(א) לחוק יסוד: הכנסת ו- 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לתקנות 1 - הוספת הגדרת "תקנות המנחתים"
תקנה 1 לתקנות ההפעלה כוללת את ההגדרות המשמשות במסגרת התקנות.
במסגרת התיקון המוצע מבוקש להפנות, במספר מקומות, לתקנות הטיס (מנחתים), התשל"ה-1975. על-מנת לחסוך את החזרה על שם התקנות במלואן ועל ההפנייה אליהן, מבוקש להוסיף לתקנה 1 הגדרת "תקנות המנחתים", שתפנה לתקנות הטיס (מנחתים), התשל"ה-1975.
לתקנות 2, 8(2) ו- 12 - הוספת תקנות 79ב ו- 79ג לתקנות, תיקון תקנה 180ו(ב)(4), תחילתן של תקנות 79ב ו- 79ג המוצעות והוראות מעבר לעניינן
הוספת תקנה 79ב
סעיף 75(א)(1) רישה לחוק הטיס, התשע"א-2011 (להלן - החוק) קובע, בין היתר, כי: "לא ימריא אדם כלי טיס בשטח ישראל אלא משדה תעופה או ממנחת שניתן רישיון להפעלתו לפי סעיף 32, ולא ינחית אדם כלי טיס בשטח ישראל אלא בשדה תעופה או במנחת כאמור...". הסיפה לאותו סעיף קובעת כי: "... והכל אלא אם כן קבע השר אחרת ולפי התנאים שקבע.". משמע, בצד הכלל שקובע החוק במפורש לעניין הפעלת כלי טיס לשדה תעופה או למנחת שקיבלו רישיון ומהם, מסמיך החוק את השר לקבוע בתקנות "אחרת" - ולענייננו: להתיר הפעלה של כלי טיס למקום שאינו שדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתם (להלן - שטח הפעלה( וממנו, והכל כפי שייקבע בתקנות.
תקנה 4א לתקנות המנחתים כותרתה: "תנאים להפעלת מנחת מיוחד"; תקנה 4ב לתקנות המנחתים כותרתה: "בדיקת מנחת מיוחד".
למעשה תקנות 4א ו- 4ב לתקנות המנחתים מאפשרות, זה לא מקרוב, לכלי טיס מסוימים (הליקופטר (בלשון התקנות, אותו נכנה להלן בשמו העברי: מסוק) ואז"ם) לנחות באתר שאינו שדה תעופה או מנחת שקיבל רישיון לפי החוק (אותו מכנות התקנות: "מנחת מיוחד"), וזאת בשים לב למאפיינים המיוחדים של כלי הטיס האלה ושל אופי ואופן הפעלתם.
אחד ממאפייני כלי טיס אלה הוא היכולת לנחות באתר שאינו מוגדר כמנחת או כשדה תעופה מוסדר; יכולת זו נובעת מנתוניו הטכניים של כל כלי הטיס וממאפייני פעולתו והפעלתו - באז"ם אלה משקלו הנמוך וכן מהירויות הנחיתה וההמראה, הנמוכות לאין-שיעור ממטוסי התעופה הכללית וכן המרחקים הנחוצים לאז"ם לצורך המראה ונחיתה ואילו במסוק מדובר במאפייני פעולתו וייעודו, שהם המראה ונחיתה אנכיים במקומות שונים ומהם.
תקנה 4א לתקנות המנחתים בנוסחה היום מתנה את הנחיתה באתר כאמור בכך שמפעיל כלי הטיס מחזיק ברישיון לדבר, שנתן לו המנהל.
מהות השינוי המבוקש במסגרת תיקון תקנות זה היא מתן אפשרות לטייס המפעיל כלי טיס כאמור לנחות ב"שטח הפעלה" - קרי, במקום שאינו שדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו לפי החוק - מבלי שיהיה בידיו רישיון שקיבל במיוחד לצורך זה מהמנהל. כפי שיפורט להלן, לתיקון המוצע שני נדבכים: הראשון - עריכת תיקון בתקנות המנחתים, שעיקרו מחיקת ההסדרים הקיימים היום ועריכת תיקונים נילווים שתומכים בהוצאת ההסדר מתקנות המנחתים; השני - עריכת תיקון בתקנות ההפעלה, שעיקרו קביעת ההסדרים השייכים לעניין הפעלה לשטח הפעלה וממנו, שבליבם מעבר ממשטר של "רישיון" למשטר של "הכשרה לפי התקנות", כפי שיפורט להלן.
יצוין כי תקנה 4א(ב) לתקנות המנחתים, בנוסחה הנוכחי, מתנה את מתן הרישיון בכך שתוצג למנהל: "תעודת ביטוח שבתוקף כנגד כל תביעה או נזק שייגרם לכל אדם עקב השימוש במנחת המיוחד".
המעבר ממשטר של "רישוי" למשטר של "הכשרה" עורר את שאלת הצורך בקביעת חובת הביטוח לעניין נחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו ואת אופן הגשמתה במקום שבו אין עוד בחינה פרטנית של כל מבקש רישיון על-ידי המנהל.
לאחר שורת דיונים שנערכה ברת"א, תוך שקילת עמדת נציגו של המפקח על הביטוח שהובאה בפני גורמי המקצוע ברת"א, הוחלט שלא לקבוע דרישה כאמור במסגרת התיקון המוצע, בין היתר בשל הקושי המובנה שבקביעת חובת ביטוח מפורטת בדין (החשש מפני קביעת ביטוח יתר או חסר, שעלול לפגוע בפעילות המאוסדרת עצמה) ובשל העובדה שנחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו על-ידי בעל רישיון העומד בדרישות הדין אינה יוצרת סיכון מיוחד לבטיחות התעופה האזרחית או לסביבה ביחס לסוגי הפעלה אחרים המותרים בדין, אשר אין לגביהם חובת ביטוח בדין (למשל, הדין היום אינו כופה על מפעיל כלי טיס בהפעלה כללית לבטח את פעילותו, אלא שהדבר נתון לשיקול דעתו הטוב של כל מפעיל ומפעיל).
כמובן שאין באי-קביעת חובת הביטוח בכדי לשלול את הצורך כי כל מפעיל של כלי טיס כאמור ישקול וינתח את סיכוניו ואת אחריותו, ויחליט אם לבטח את פעילותו אם לאו, אולם אין בכוונתנו לקבוע חובת ביטוח כאמור באופן מפורש בתקנות.
ההסדרים המוצעים:
לעניין מסוק (תקנה 79ב(א) המוצעת) -
השינוי המבוקש במסגרת תיקון התקנות הוא הקביעה כי לבעל רישיון מתאים (קרי, בעל רישיון טייס עם הגדר הליקופטר) מותרת נחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו מבלי שיידרש לשם כך לרישיון מהמנהל, ובלבד שבדק את שטח ההפעלה קודם ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה. הואיל ותהליכי ההכשרה לקבלת הגדר "הליקופטר" כוללים היום את התכנים שנדרשו בעבר לשם קבלת "רישיון מנחת מיוחד", ממילא אין עוד צורך בדרישה לרישיון מיוחד לצורך זה, וניתן להסתפק בהכשרה הבסיסית שקיבל הטייס במסגרת הליך הרישוי האישי שלו.
עם זאת, ההפעלה מאתר שאינו שדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו מחייבת בדיקה של התאמת שטח ההפעלה להפעלה בטוחה (למשל, היות האתר נקי מסקרנים שיכולים להיפגע מנחיתת כלי הטיס; התאמת התשתית הקרקעית לנחיתה ולהמראה בטוחות ועוד) - ואת החובה הזו מבקשת התקנה לקבוע במפורש, כתנאי להפעלת מסוק משטח הפעלה (זו החובה הבסיסית, הקבועה היום בתקנה 4ב לתקנות המנחתים) (תקנת משנה (א)(1) המוצעת).
כמו-כן, לאור ההשפעה האפשרית של נחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו על ניהול התעבורה האווירית ועל ביטחון המדינה (למשל, המראות "אקראיות" של כלי טיס מ"כל מקום ואתר" עלולות להוביל להשפעות לא צפויות על ניהול התעבורה האווירית ואף לעורר תגובה בטחונית הולמת), מבוקש לקבוע את החובה של הטייס המפעיל כלי טיס בשטח הפעלה לדווח ליחידת נת"א (ניהול תעבורה אווירית) לקראת הנחיתה בשטח הפעלה ולקבל את אישורה להמראה ממנו, זאת במטרה למנוע תקלות בניהול התעבורה האווירית או בזיהוי כלי הטיס - ובהמשך לנדרש לפי תקנה 26 לתקנות ההפעלה לעניין "שמירת קשר אלחוט דו-כיווני". ההסדר המוצע מותיר גמישות לעניין עיתוי ואופן קבלת אישור יחידת הנת"א, וכך אישור יחידת הנת"א והתנאים לו יכולים להינתן כבר במועד הדיווח על הנחיתה הצפויה (למשל, אם במסגרת הדיווח על הנחיתה מוגדרים כבר עיתוי ותנאי ההמראה) או בסמוך לפני ההמראה. יצוין כי חובת הטייס לציית להוראות יחידת נת"א קבועה בסעיף 82 לחוק הטיס (תקנת משנה (א)(2) המוצעת).
יכולתו של המסוק לנחות למעשה בכל מקום ואתר מחייבת להגדיר את המונח "שטח הפעלה" לעניינו בצורה מצומצמת, וזאת על-מנת למנוע הפעלה של מסוק באיזורים מסוימים (למשל, איזורים מאוכלסים) אלא לשדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו, וזאת מטעמים של בטיחות התעופה האזרחית.
לעניין אז"ם (תקנה 79ב(ב) המוצעת) -
השינוי המבוקש בתקנה הוא החלפת משטר ה"רישיון מאת המנהל", הדרוש היום לשם הפעלת אז"ם ב"מנחת מיוחד", במשטר שבו בתקנות עצמן קבועות הדרישות אותן על טייס האז"ם לקיים על מנת שיוכל הוא לנחות בשטח הפעלה/"מנחת מיוחד", ואגב כך לנצל את יכולתו הטכנית של מטוסו.
הדרישות בהן יידרש טייס המבקש להפעיל אז"ם לשטח הפעלה וממנו לעמוד שמות את הדגש על הבאים:
1. הניסיון הטיסתי של הטיס;
2. ההכשרה שעליו לעבור;
3. הרישום בספר הטיסות האישי שלו לצורך הוכחת מעבר ההכשרה.
בתקנה הקיימת לא שם מחוקק המשנה את הדגש על נתוני הניסיון המעשי דווקא, אלא על ההגדרה הפורמאלית של מתן רישיון על-ידי המנהל למבקש לנחות בנסיבות כאמור.
לאור הניסיון שהצטבר בהפעלת אז"מים סבורים גורמי המקצוע ברת"א שאין עוד צורך בדרישה פורמאלית של "רישיון מאת המנהל", אלא שיש לשים את הדגש על אחריותו האישית של הטייס להפעלה בטוחה, תוך הסטתו מדרישה פורמאלית של רישיון לדרישה בדבר הכשרה ותנאים מפורטים בהם על הטיס לעמוד כתנאי להפעלת אז"ם במנחת מיוחד, ובהם: דרישות לניסיון מזערי, הכשרה ואישור התאמת כישורי הטייס להפעלה כאמור.
יצוין כי למעשה הפסיקה רת"א את מתן הרישיונות להפעלה במנחת מיוחד לטייסי אז"ם לפני כשנתיים וחצי.
בתיקון המוצע מוגדרים הניסיון הנדרש ופרק ההכשרה המתאים, שיאפשרו לטייסי האז"ם לנצל את יתרונותיהם בשטח בצורה בטוחה, כאשר אלה כוללים הן הדרכה עיונית והן הדרכה בטיסה.
אף תיקון זה הוא חלק ממתן הביטוי לאחריותו האישית של טייס האז"ם להפעלה הבטוחה של כלי הטיס שהוא מפעיל בהפעלה כללית, תוך ביטול דרישת הרישיון הפורמאלית והחלפתה בדרישות לניסיון והכשרה בהן על הטייס לעמוד.
בהמשך לאמור לעיל לעניין זה, לאור ההשפעה האפשרית של נחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו על ניהול התעבורה האווירית ועל ביטחון המדינה (למשל, המראות "אקראיות" של כלי טיס מ"כל מקום ואתר" עלולות להוביל להשפעות לא צפויות על ניהול התעבורה האווירית ואף לעורר תגובה בטחונית הולמת), מבוקש לקבוע את החובה של הטייס המפעיל כלי טיס בשטח הפעלה לדווח ליחידת נת"א (ניהול תעבורה אווירית) לקראת הנחיתה בשטח הפעלה ולקבל את אישורה להמראה ממנו, זאת במטרה למנוע תקלות בניהול התעבורה האווירית או בזיהוי כלי הטיס - ובהמשך לנדרש לפי תקנה 26 לתקנות ההפעלה לעניין "שמירת קשר אלחוט דו-כיווני". ההסדר המוצע מותיר גמישות לעניין עיתוי ואופן קבלת אישור יחידת הנת"א, וכך אישור יחידת הנת"א והתנאים לו יכולים להינתן כבר במועד הדיווח על הנחיתה הצפויה (למשל, אם במסגרת הדיווח על הנחיתה מוגדרים כבר עיתוי ותנאי ההמראה) או בסמוך לפני ההמראה. יצוין כי חובת הטייס לציית להוראות יחידת נת"א קבועה בסעיף 82 לחוק הטיס (לתקנת משנה (ב)(5) המוצעת).
בנוסף, מבוקש להחיל את ההסדרים לעניין שטח הפעלה על כלי טיס מסוג "ג'ירופלן", שהוא כלי טיס המשלב בין כנף קבועה ומדחף ממונע (פרופלר) לבין כנף סובבת לא ממונעת (heavier-than-air aircraft supported in flight by the reactions of the air on one or more rotors which rotate freely on substantially vertical axes, כהגדרתו בנספח 7 לאמנה), ואשר תכונותיו מאפשרות את הפעלתו בשטח הפעלה, וזאת בשינויים המתחייבים (תקנה 79ב(ג) המוצעת).
כן מבוקש, להגדיר "שטח הפעלה" בו מותרת הפעלה של מסוק, אז"ם וג'ירופלן.
כפי שצוין לעיל, הייחוד של "שטח הפעלה" הוא שמדובר באתר שאינו שדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו, ולמעשה מדובר בכל אתר, בין שהוא ארעי ובין שהוא קבוע, בין שהוא משמש בהפעלה כללית ובין שהוא משמש בהפעלה מסחרית (הכל, בכפוף ליתר הוראות הדין בעניין). ממילא, מבוקש להגדיר מהו "שטח ההפעלה" שבו מותר למי שעומד בדרישות תקנות 79ב לפעול.
יכולתו של האז"ם לנחות למעשה בכל מקום ואתר מחייבת להגדיר את המונח "שטח הפעלה" לעניינו בצורה מצומצמת, וזאת על-מנת למנוע הפעלה של אז"ם באיזורים מסוימים (למשל, איזורים מאוכלסים) אלא לשדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו, וזאת מטעמים של בטיחות התעופה האזרחית.
לפיכך, מבוקש, במסגרת תקנת משנה (א) שהוצעה לעיל, להגדיר "שטח הפעלה" כ"אתר שאינו שדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו", כך שמי שיעמוד בדרישות תקנות משנה (א) עד (ג), לפי העניין, יוכל להפעיל את כלי הטיס שלו לכל אתר כאמור, בין באופן קבוע ובין באופן אקראי, בין בהפעלה כללית ובין בהפעלה מסחרית (ככל שהדין מתיר לו לבצע הפעלה כאמור, כמובן).
עם זאת, לאור האמור לעיל ומטעמים של בטיחות התעופה האזרחית, מבוקש לקבוע להגדרת "שטח הפעלה" חריגים המצמצמים את היקפה, כך שאתר שנמצא במקום יישוב ("מאוכלס", לעניין אז"ם וג'ירופלן, וכל מקום יישוב שהוא, לעניין מסוק), בקרבת מקום התקהלות בני אדם בשטח פתוח או שדרכי הגישה אליו וההמראה ממנו עוברות מעל איזור מאוכלס (זולת אם אותן דרכי גישה נקבעו בפמ"ת כמתאימות לאותם כלי טיס (ברוח המגבלות הקבועות היום בתקנה 79(א) לתקנות ההפעלה לעניין טיסה אוירובטית או בתקנות 40(א)(6)ב. ו- 43(א)(3)ג. לתקנות ההפעלה לעניין פעולות מסוימות המחייבות התייחסות מיוחדת כשהן מתבצעות מעל איזורים מאוכלסים)) לא יבוא בגדר "שטח הפעלה". הטעם לכך הוא שהפעלה לשטח הפעלה אינה דבר שבשגרה, ולכן צריכה להיעשות תוך מיזעור הסיכון האפשרי לסביבה. מאפייני ההפעלה השונים של כלי הטיס השונים מחייבים לדעתנו הבחנה בין ההגבלות שיוטלו על מסוק לעניין זה לבין אלה שיוטלו על אז"ם ועל ג'ירופלן. כך, הואיל ומסוק יכול למעשה לנחות בכל אתר שהוא, בזכות יכולתו לנחות ולהמריא אנכית, ואין הוא נדרש למסלול לשם כך, הרי שהאפשרות להפעילו במקום יישוב כמעט בלתי מוגבלת ולכן מבוקש להגבילה (כדי שלא יימצאו מסוקים נוחתים בחצרות בתים או בשטחים פתוחים במרכזי יישובים).
הדבר נעשה באמצעות קביעת חריגים לכלל המתיר הפעלה לשטח הפעלה וממנו, כאשר הפעלה לשטח הפעלה נאסרת כאשר מתקיימים החריגים שלעיל (תקנת משנה (ד) המוצעת).
תוצאת הוצאת מקומות יישוב כאמור מגדר "שטח הפעלה" היא שכל המבקש לנחות במקום יישוב כאמור אינו יכול לעשות כן אלא לשדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו (וממילא ההמראה מאיזורים כאמור אינה יכולה להיעשות אלא משדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו), בין שההפעלה לאותו אתר היא קבועה ובין שהיא אקראית וכו' (תקנה 79ב(ד) המוצעת).
בהשלמה, מוצע להסמיך את המנהל להתיר נחיתה במקומות יישוב כאמור לאדם המועסק על-ידי בעל רישיון הפעלה אווירית (קרי, העוסק בהפעלה מסחרית של כלי טיס, לטובתה ניתן לו הרישיון), שעובר תהליך רישוי מפורט לפי חוק הטיס, וזאת באמצעות התרת הדבר במפרטי ההפעלה של בעל רישיון ההפעלה האווירית. הטעם לכך הוא שהואיל ואותה פעילות נעשית תחת רישיון הפעלה אווירית שניתן בהתאם לדיני הטיס לגוף הנמצא תחת פיקוח שיטתי של רשות התעופה האזרחית ואשר זה עיסוקו ומפרטי ההפעלה של אותו גוף, המתייחסים לפעולות המותרות לו לפי רישיונו, מאושרים מראש על-ידי המנהל במסגרת תהליך רישוי ההפעלה האווירית, אזי יש למנהל את האפשרות לבדוק מראש שההפעלה של כלי טיס לשטח הפעלה במקומות יישוב תיעשה ברמה מספקת של בטיחות. כמובן שתנאי לכך היא שהטייס המסוים יעמוד בהוראות תקנה 79ב(א)-(ג), לפי העניין (תקנה 79ב(ה) המוצעת).
מטבע הדברים, ההגדרה של שטח הפעלה לעיל ממצה את התייחסות דיני הטיס להפעלה ואין בה כדי למצות התייחסות הדין בכללותו לדבר (דוגמת שאלות קנייניות שעשויות לעלות כפועל יוצא משימוש במקרקעיו של אחר בלי הסכמתו ועוד - ממילא, ולמען הסר ספק, אל למי שעומד בדרישות התקנה להסיק ממנה כי מותרת נחיתתו בכל מקום אשר יבחר, בהתעלם מדינים אחרים ששייכים אולי לענייננו (דוגמת דיני הקניין או הביטחון, ולא רק)).
בהשלמה, מבוקש, בתקנה 7(2) לתיקון המוצע, לתקן את תקנה 180ו(ב)(4), המגבילה היום הטסת אז"ם "אלא משדות תעופה או מנחתים שנקבעו בפמ"ת לטיסת אוירונים זעירים", כך שמגבלה זו לא תחול במקום שבו מפעיל כלי הטיס פועל לפי תקנה 79ב(ב) ו- (ד), המתירות לו למעשה לפעול, בתנאים הנקובים שם, לאתר שאינו שדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו.
הוספת תקנה 79ג
לאור שאלות שעלו בעניין, הוחלט, לאחר דיון מקצועי שנערך ברת"א, לקבוע הסדר לעניין הפעלת כלי טיס כאמור למנחת מרושיין לפי דין, ושמפעילו נעדר ממנו.
הטעם לכך הוא שאין לשלול, בתנאים שיפורטו להלן, הפעלה לתשתיתו של מנחת שעה שמפעילו נעדר ממנו, ולו משום שתשתית זו עדיפה לעיתים קרובות על החלופות הסמוכות לה (קרי, נחיתה בשטח הפעלה).
מטבע הדברים, הואיל וההפעלה מתבקשת בשטחו של מנחת שניתן רישיון להפעלתו ושמפעיל המנחת אחראי ברגיל למתרחש בו, מבוקש להתנות את ההפעלה למנחת כאמור בשורה של דרישות שקיומן הוא תנאי להפעלה.
בלב ההסדר המתיר הפעלה של מסוק, אז"ם וג'ירופלן במנחת שניתן רישיון להפעלתו ושמפעילו נעדר ממנו, מצויות הדרישות הבאות:
1. על מפעיל המנחת להסכים להפעלה אליו או ממנו - שכן במנחת הפועל ברגיל האחריות להפעלתו היא על מפעילו, בעל הרישיון, ותקנות המנחתים קובעות במפורש את חובותיו ואת אחריויות יו לעניין זה. ממילא הפיכתו ל"שטח הפעלה לשעה", מבלי שיתקיימו לגביו הוראות התקנות (לרבות אי-הימצאות מפעיל המנחת במנחת), אינה יכולה להיעשות מאליה וטעונה את הסכמתו של מפעיל המנחת לדבר (מה גם שהוא יכול למסור את המידע הרלבנטי להפעלה מכלי ראשון));
2. על הטייס לבדוק את התאמת המנחת להפעלה סמוך להמראה או לנחיתה (הטעם לכך מובן מעצמו);
3. הרישיון להפעלת המנחת אינו יכול להיות מוגבל, מותלה או מבוטל - וזאת לאור העובדה שתכלית ההסדר המוצע היא לאפשר שימוש במנחת מרושיין בשעה שמפעילו נעדר ממנו, ולא לאפשר שימוש במנחת שמנהל רת"א החליט להגביל, להתלות או לבטל את רישיונו לפי סעיף 38 לחוק הטיס, אם מפעיל המנחת "הסכים" לכך.
יש לזכור כי ההסדר המוצע אינו דורש הכשרה מיוחדת לשם שימוש במנחת בנסיבות כאמור, בין היתר על-בסיס ההנחה שזה מנחת מרושין שפועל בשגרה בצורה בטוחה, רק שמפעילו נעדר ממנו בעיתוי מסוים. לפיכך מבוקש להדגיש כי התקנה לא תחול לגבי מנחת שהמנהל החליט להגביל, להתלות או לבטל את רישיונו, וזאת כדי למנוע את האפשרות שמנחת שרישיונו הוגבל, הותלה או בוטל ימשיך לכאורה בשגרת פעילותו חרף ההגבלה, ההתלייה או הביטול.
לפיכך, מבוקש, במסגרת הוספת תקנה חדשה, 79ג מספרה, שעניינה "המראה ממנחת שניתן רישיון להפעלתו בשעה שלא מתקיימים במנחת התנאים להפעלתו ונחיתה בו", לקבוע הסדר מקיף לעניין הפעלה של מסוק, אז"ם וג'ירופלן ממנחת שניתן רישיון להפעלתו בשעה שמפעילו נעדר ממנו (להלן יכונו המסוק והג'ירופלן יחדיו תחת המונח רוטורקרפט, כהגדרתו בתקנות ההפעלה).
כפי שצוין לעיל, יש טעמים מקצועיים התומכים במתן היתר לאדם להפעיל אז"ם או רוטורקרפט למנחת שניתן רישיון להפעלתו (ולכן אינו בא בגדר "שטח הפעלה" שההפעלה אליו וממנו מוסדרת בתקנה 79ב המוצעת), וזאת בשים לב לקרבה המהותית של הפעלה למנחת כאמור להפעלה לשטח הפעלה לפי תקנה 79ב, מצד אחד, ובשים לב לכך שאותו אתר משמש ברגיל כמנחת, שיש לו מפעיל ושפעילותו מוסדרת במסגרת תקנות המנחתים, מצד שני.
מבוקש לכן, כאמור לעיל, לקבוע שורה של תנאים להפעלה למנחת שניתן רישיון להפעלתו, כאמור, וממנו ובהם: קבלת הסכמתו של מפעיל המנחת לכך שהמבקש לפעול בו ינחת במנחת בשעה שהוא נעדר ממנו, עריכת בדיקה של המנחת על-ידי המבקש לפעול בו ווידוא התאמתו להפעלה המבוקשת ווידוא תוקף הרישיון להפעלת המנחת.
עוד מבוקש להחיל על הפעלה כאמור את העקרונות שבבסיס תקנה 29 לתקנות המנחתים, שעיקרם איסור על הפעלת כלי טיס כאמור בלי הסכמת מפעיל המנחת או בניגוד לתנאים או הוראות שהורה מפעיל המנחת למפעיל כלי הטיס לעניין זה. הטעם לכך שהוא שלעיתים מבקש מפעיל המנחת להתנות את הסכמתו בתנאים מסוימים (למשל, לעניין עיתוי הגישה למנחת או מאפייני כלי הטיס שיפעל אליו וממנו), וכדי ליתן תוקף לתנאים או הוראות אלה (תוקף שנתון להם לפי הוראות תקנה 29 לתקנות המנחתים בשעה שמפעיל המנחת מצוי במנחת) נדרש לקבוע זאת במפורש בתקנות.
כמו-כן, לאור ההשפעה האפשרית של נחיתה במנחת כאמור על ניהול התעבורה האווירית ועל ביטחון המדינה (למשל, המראות מהמנחת בשעה שלמעשה או לא מופעל בידי מפעילו), מבוקש לקבוע את החובה של הטייס המפעיל כלי טיס בשטח הפעלה לדווח ליחידת נת"א (ניהול תעבורה אווירית) לקראת הנחיתה בשטח הפעלה ולקבל את אישורה להמראה ממנו, זאת במטרה למנוע תקלות בניהול התעבורה האווירית או בזיהוי כלי הטיס - ובהמשך לנדרש לפי תקנה 26 לתקנות ההפעלה לעניין "שמירת קשר אלחוט דו-כיווני". ההסדר המוצע מותיר גמישות לעניין עיתוי ואופן קבלת אישור יחידת הנת"א, וכך אישור יחידת הנת"א והתנאים לו יכולים להינתן כבר במועד הדיווח על הנחיתה הצפויה (למשל, אם במסגרת הדיווח על הנחיתה מוגדרים כבר עיתוי ותנאי ההמראה) או בסמוך לפני ההמראה. יצוין כי חובת הטייס לציית להוראות יחידת נת"א קבועה בסעיף 82 לחוק הטיס (תקנת משנה (ב) המוצעת).
כן מבוקש להחיל על תקנה זו את ההגדרות "מנחת" ו"מפעיל מנחת" שבתקנות המנחתים, היפות לעניין תקנה זו (תקנת משנה (ג) המוצעת).
לתקנות 3-7 - ביטול רישיון הפעלה מבצעית לאז"ם בהפעלה כללית
רקע
בפרק התשיעי לתקנות ההפעלה, קיימות הוראות לעניין הסדרת הפעילות של אז"ם, ובהן, בין היתר, הוראות לעניין הפעלת אז"ם, אם בהפעלה כללית ואם בהפעלה מסחרית. הדרישה העיקרית, לעניין שני סוגי ההפעלות הללו, היא לכך שלמפעיל יהיה "רישיון הפעלה מבצעית" (ראו תק' 163(ב) ו- 180ב לתקנות ההפעלה). כן קובעות התקנות אילו מהוראות הפרק ה- 12 לתקנות ההפעלה, שעניינו: "הפעלת מוניות אוויר", יחולו על הפעלה של אז"ם.
כך, לפי הדין היום, הפעלה של אז"ם, אם כללית ואם מסחרית, טעונה רישיון הפעלה מבצעית לפי תקנות ההפעלה. דיונים מקצועיים שנערכו ברת"א הובילו לעמדה לפיה יש להחיל לעניין הפעלת אז"ם את אותם עקרונות החלים לעניין רישוי ההפעלה של כלי טיס אחרים, כפי שיפורט להלן, ובעיקר: כי יש להפריד בין הפעלה כללית של אז"ם לבין הפעלה מסחרית שלו, בדומה לנהוג, למשל, לעניין אווירונים (מטוסים). כך, לעניין הפעלה כללית של אז"ם אין להציב דרישות רישוי מיוחדות לעניין עצם ההפעלה, מעבר לרישוי האישי של מפעילי כלי הטיס, ואילו לעניין הפעלה מסחרית של אז"ם יש להציב אותן דרישות הקיימות לעניין הפעלה מסחרית של כלי טיס אחרים, בשינויים המתחייבים.
עיקר משמעות האמור לעיל היא עריכת תיקון בתקנות ההפעלה באופן כזה שיסיר את חובתו של מי שמפעיל אז"ם בהפעלה כללית להחזיק ברישיון להפעלה מבצעית לפי תקנות ההפעלה.
לתקנה 3 - תיקון תקנה 163(ב)
תקנה 163 לתקנות ההפעלה עניינה "רישיון הפעלה מבצעית", והיא מטילה את החובה להחזיק ברישיון כאמור על כל הפעלה של אז"ם (שם בתקנה 163(ב)).
מבוקש לקבוע כי, בדומה להפעלה של אווירונים או הליקופטרים, חובת הרישוי המבצעי לא תחול על מפעילי אז"ם בהפעלה כללית. בכך, מוצע לעגן את ההפרדה בין הפעלה כללית של אז"ם לבין הפעלה מסחרית שלו, ולקבוע את החובה להחזיק ברישיון הפעלה מבצעית רק לעניין הפעלה מסחרית, כדלקמן: בתקנת משנה (ב) מבוקש למחוק את המילים "אוירון זעיר ואוירון הדרכה זעיר", באופן שיסיר מהתקנות את החובה להפעיל אז"ם בהפעלה כללית רק על-ידי מי שמחזיק ברישיון הפעלה מבצעית או במסגרת רישיון כאמור. תוצאת הדבר היא הסרת הדרישה לרישיון הפעלה מבצעית ממפעיל אז"ם בהפעלה כללית.
כן מבוקש להחליף את המילים "בטיסה מסחרית" במילים "בהפעלה מסחרית", זאת במסגרת התאמת המונחים בהם נעשה שימוש בתקנות, באלה הנובעים מחוק הטיס.
עוד מבוקש לתקן את תקנת משנה (ג)(1), כך שתנאי להפעלה מסחרית של אז"ם (וכן של בלון מאוייש, כפי שכבר קבוע היום) יהיה, בין היתר, מתן רישיון להפעלה מבצעית ומפרטי הפעלה מתאימים על-ידי המנהל. הוראות אלה נועדו לקבוע את מסמכי היסוד לעניין הפעלה מסחרית של אז"ם (וכן של בלון מאויש), ואיגודן בתקנת משנה זו נועד למנוע את החזרה עליהן בהמשך התקנות (ראו להלן ביטול תקנות 180ב ו- 180ח).
לתקנה 4 - ביטול תקנה 180ב
תקנה 180ב לתקנות ההפעלה עניינה "רישיון להפעלה מבצעית", והיא מטילה את החובה להחזיק ברישיון כאמור על כל הפעלה של אז"ם.
בהמשך לאמור לעיל מבוקש לבטל את התקנה הזו, הן משום שהיא גורפת לעניין כלל ההפעלות של אז"ם והן משום שלעניין הפעלה מסחרית של אז"ם היא חוזרת למעשה על מה שממילא קבוע בתקנה 163(ג) לתקנות ההפעלה, בצורה לא מדויקת.
לתקנה 5 - תיקון תקנה 180ג
תקנה 180ג לתקנות ההפעלה קובעת כי הוראות התקנות יחולו גם על מי שמקיים פעילות כאמור מבלי שיהיה בידיו רישיון מתאים.
מבוקש, בהמשך לתיקון תקנה 163(ג) וביטול תקנה 180ב, לתקן את ההפניות מתקנה 180ג, כך שבמקום להפנות לתקנה 180ב שבוטלה הן יפנו לתקנה 163 שתוקנה ומטילה על מפעיל אז"ם בהפעלה מסחרית את החובה לפעול לפי הרישיון ולפי מפרטי ההפעלה.
לתקנה 6 - תיקון תקנה 180ד
הגדרת המונח רמא"ז (רשיון להפעלה מבצעית של אוירון זעיר) מופיע בתקנה 180ב, אשר מוצע לבטלה.
לפיכך, מבוקש לקבוע בתקנה 180ד את הגדרת המונח, בו נעשה שימוש בהמשך הסימן.
לתקנה 7 - תיקון תקנה 180ה
תקנה 180ה לתקנות ההפעלה קובעת את ההוראות מהפרק ה- 12 לתקנות ההפעלה שיחולו על בעל רישיון להפעלה מבצעית של אז"ם, תוך הפנייה להוראות הפרק ה- 12 שצריכות לחול והשינויים המתחייבים לתחולתן.
תקנה 38 לתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981 (להלן - תקנות הרשיונות) מורה כי מבחן רמה תקופתי לטייס מסחרי ייערך "... כאמור בתקנות הפעלת כלי טיס". זאת, להבדיל, למשל, ממבחן רמה לטייס פרטי, לגביו קיימות הוראות ספציפיות (תקנה 37 לתקנות הרשיונות). בהמשך לכך קובעות תקנות ההפעלה הוראות לעניין מבחן רמה לטייסים הפועלים לפי הפרק ה- 12 (תקנה 318 לתקנות ההפעלה), ולפי הפרק ה- 13 (תקנות 459-463 לתקנות ההפעלה ).
סימן ו' בפרק התשיעי לתקנות ההפעלה קובע מכלול של הוראות לעניין הפעלה של אז"ם (הוראות שלאחר התיקון המוצע יחולו על הפעלה מסחרית/הדרכתית באז"ם בלבד).
תקנה 180ה לתקנות ההפעלה מפרטת את ההוראות מתוך הפרק השנים עשר לתקנות ההפעלה, בהן חייב מפעיל אז"ם מסחרי/הדרכתי לעמוד. בכלל ההוראות אליהן קיימת הפנייה, אין, בשל שגגה שנפלה בעת תיקון התקנות בשעתו, הוראה לעניין מבחן הרמה בו על טייס אז"ם כאמור לעמוד, וממילא נוצר בתקנות חלל לעניין זה - באופן כזה שבעל רמא"ז העוסק, למשל, בהפעלה מסחרית של אווירון זעיר, מותר בהעסקת אדם שידיעותיו המתאימות לא נבחנו, וממילא מותר לאדם כזה שידיעותיו לא נבחנו לעסוק בטיסה כאמור, וזאת בניגוד לנדרש, מטעמי בטיחות הטיסה, ממי שפועל לפי הפרק ה- 12 לתקנות ההפעלה או ממי שמחזיק ברישיון להפעלה מבצעית של בלון מאויש (ראו, למשל, תקנה 180יא(9)) - ולמעשה אין קביעה של מבחן רמה מתאים לטייס האז"ם המסחרי (שכן אין בתקנות ההפעלה הסדר המשלים את תקנה 38, הקובעת כי לעניין טייס מסחרי המבחן ייערך כאמור בתקנות ההפעלה), זאת בשונה, כאמור, מהחובות הקיימות לעניין טייסים המשמשים בעלי רישיונות לפי הפרק ה- 12 או ה- 13 לתקנות ההפעלה.
לפיכך, מבוקש עתה לתקן את ההפניה, כך שהוראות תקנה 318 לתקנות ההפעלה יחולו גם על הפעלה מסחרית של אז"ם, כך שגם טייסיו ומעסיקיהם יידרשו לעמוד בהוראות תקנה 318 לתקנות ההפעלה.
בכך ימולא החלל שנוצר כפועל יוצא מהוראות תקנה 38 לתקנות הרשיונות כאמור.
יצוין כי רת"א מקדמת במקביל תיקון של תקנות 37 ו- 38 לתקנות הרשיונות, באופן שייתן מענה למבחן הרמה לעניינו של טייס אז"ם העוסק בהדרכת טיס (ולכן בא בגדר "הפעלה מסחרית") אולם אינו מועסק על-ידי רמא"ז (וממילא אין נפקות לתחולת תקנה 318 לתקנות ההפעלה לגביו).
לתקנה 8(1) - תיקון תקנה 180ו(א) לתקנות ההפעלה
רקע
תקנה 180ו לתקנות ההפעלה עניינה "זכויות טייס פרטי וההגבלות החלות עליו", וקבועות בה, בין היתר, המגבלות החלות על הפעלת אז"ם, בין היתר בשים לב למאפייני ההפעלה, אם כללית ואם מסחרית (שם, בתקנת משנה (ג)).
מבוקש, במסגרת סידור הוראות תקנה 180ו(א) לתקנות ההפעלה ומניעת חזרה מיותרת על הוראות, לבטל את פסקה (2)(א). הואיל וקבלת רישיון מדריך טיס מחייבת, כתנאי מקדים, כי הטייס יחזיק ברישיון טייס מסחרי (לפחות), וזאת לפי תקנה 134 לתקנות הרישיונות, והואיל ותקנת 180ו(א)(2)(ב) המוצעת מתירה לבעל רישיון טייס מסחרי או בעל רישיון טייס תובלה בנתיבי אוויר, בעלי הגדר אז"ם, להטיס נוסע, הרי שבכך מגולמת כבר האפשרות להטיס במסגרת הדרכה (שהיא הפעלה מסחרית במהותה), כאשר הנגזרות המיוחדות לעניין ההדרכה נובעות מההוראות הקשורות להדרכה בפני עצמה, ולא מאלה הנוגעות להפעלת אז"ם עם נוסע.
עוד מבוקש להחליף את תקנה 180ו(א)(2)(ב), המנוסחת היום בצורה לקויה, באופן שיבהיר כי בעל רישיון טייס מסחרי או טייס תובלה בנתיבי אוויר, שיש ברישיונו הגדר אז"ם, יהיה רשאי להטיס נוסע, מבלי שיידרש לניסיון נוסף באז"ם מעבר לנדרש לשם קבלת הרישיון (תכנים לעניין זה כלולים במסגרת ההכשרה לקבלת הרישיון המסחרי או לטייס תובלה בנתיבי אוויר), וכל זאת במסגרת הפעלה כללית של כלי הטיס האמור או במסגרת טיסה המבוצעת לצרכי הדרכה, כשלטייס המפקד רישיון והגדר מתאימים (וזאת חלף הוראות תקנה 122א(2)-(3) לתקנות הרישיונות).
התיקון המוצע אינו משנה את ההסדרים הנוגעים להפעלה מסחרית של אז"ם במסגרתה מבוקש להטיס אדם נוסף על הטייס, בין שהוא נוסע ובין שהוא איש צוות. כך, לפי תקנה 180ו(א) לתקנות ההפעלה, כנוסחה לפני התיקון המוצע, לא ניתן להטיס אז"ם דו-מושבי הנושא יותר מאדם אחד, אלא אם כן מדובר בטיסת הדרכה (תקנה 180ו(א)(2)(א)) או בטיסה במסגרת הפעלה כללית, בתנאים המפורטים שם (תקנה 180ו(א)(2)(ב) ו- (ג)). כל ההסדרה של הפעלה מסחרית באז"ם נעשית באמצעות רישיון ההפעלה האווירית (מבצעית, כלשון התקנות היום), ולעניין זה מה שהיה - הוא שיהיה.
כן מבוקש כי ההסדר שנועד להחליף את תקנה 103(ג) לתקנות הטיס הרישיונות (את תקנה 103(ג) לתקנות הרישיונות מבוקש לתקן משמעותית במסגרת תיקון מקביל לתקנות אלה), ייקבע במסגרת תקנה 180ו(א)(2)(ג), המפנה, לעניין הפעלת אז"ם דו מושבי עם נוסע בהפעלת כללית לתקנה 103(ג), אותה אנו מבקשים, כאמור, לשנות.
כך, מבוקש לקבוע במסגרת תקנת משנה (א)(2)(ג) את התנאים שצריכים להתקיים בטייס כדי שיוכל לשמש כטייס מפקד באווירון זעיר דו מושבי עם נוסע. בין יתר התנאים, מבוקש כי טייס המבקש לשמש כטייס מפקד באווירון זעיר דו מושבי עם נוסע יידרש להיות בעל ניסיון כללי בטיסה באז"ם כמפורט שם (בשים לב להבדל בין טייס פרטי לבין טייס מסחרי לבין טייס פעיל בחיל-האוויר, לעניין משך הניסיון הנדרש), כי הוא יקבל תדריכי קרקע והדרכה זוגית בטיסה במגוון נושאים שיש להם קשר הדוק להטסת נוסע (דוגמת השפעת הטסת הנוסע על תיפעול כלי הטיס ועל התנהלות מטיסו), כי המדריך יאשר ביומן הטיסות שלו את כשירותו וכן, כמובן, שהוא יהיה רשאי להפעיל את הזכויות הנתונות לטייס פרטי, כאמור.
עוד מבוקש לבטל את פסקה (3), המנוסחת היום בצורה לקויה, ואשר ממילא אינה מוסיפה דבר על הקבוע בדין במקומות אחרים. כך, האיסור על אדם להפעיל כלי טיס אלא אם כן יש לו רישיון והגדר מתאימים ותקפים מצוי, בין היתר, בסע' 2 לחוק הטיס ובתקנה 2 לתקנות הרישיונות. ממילא, פסקה (3) לעניין זה, לא רק שנוסחה לקוי, הרי שהיא חוזרת על הוראות שקבועות ממילא במקומות אחרים. לפיכך, מבוקש לבטלה.
לתקנה 9 - ביטול תקנה 180ח
תקנה 180ח לתקנות ההפעלה עניינה "רישיון הפעלה", והיא מטילה את החובה להחזיק ברישיון כאמור לכל הפעלה של בלון מאויש.
בהמשך לאמור לעיל מבוקש לבטל את התקנה הזו, הן משום שהיא גורפת לעניין כלל ההפעלות של בלון מאויש והן משום שלעניין הפעלה מסחרית של בלון מאויש היא חוזרת למעשה על מה שממילא קבוע בתקנה 163(ג) לתקנות ההפעלה, בצורה לא מדויקת.
לתקנה 10 - תיקון תקנה 180ט
תקנה 180ט לתקנות ההפעלה קובעת כי הוראות התקנות יחולו גם על מי שמקיים פעילות כאמור מבלי שיהיה בידיו רישיון מתאים.
מבוקש, בהמשך לתיקון תקנה 163(ג) וביטול תקנה 180ח, לתקן את ההפניות מתקנה 180ט, כך שבמקום להפנות לתקנה 180ח שבוטלה הן יפנו לתקנה 163 שתוקנה, ומטילה את החובה על מפעיל בלון מאויש בהפעלה מסחרית לפעול לפי הרישיון ולפי מפרטי ההפעלה.
הוספת התוספת ה"שלישית א'"
עוד מבוקש, בהמשך לתיקון תקנות הרישיונות וביטול התוספת השמינית לתקנות אלה, לקבוע בתוספת לתקנות ההפעלה את טבלת ההתייחסות לעניין צבירת הניסיון הנדרש בטיסה במקרים בהם יש לטייס רישיון טייס פרטי עם הגדרים נוספים.
תחילה והוראות מעבר
מבוקש כי התקנות יחולו בתום שלושים ימים מיום פרסומן; התיקונים המוצעים אינם מכבידים בדרישותיהם ביחס לדין שקדם להם, אלא יוצרים הסדרים אחרים, למשל לגבי מי שלא החזיק ברישיון "מנחת מיוחד" ומבקש לפעול שלא משדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו או לגבי מי שלא החזיק ברשות להטיס נוסע באז"ם ומבקש להטיס נוסע באז"ם, בעוד שלגבי מי שכן החזיק ברישיונות כאמור הם יוצרים המשכיות של ההסדר ואינם פוגעים בזכויותיו.
ממילא, די בשלושים ימים בכדי לאפשר את לימוד התיקונים המוצעים ואת ההסתגלות אליהם.
עוד מבוקש לקבוע הוראות מעבר כדלקמן: לעניין בעלי רישיון טייס ובו הגדר אווירון זעיר שערב תחילת התקנות החזיקו ברישיון "מנחת מיוחד" שניתן להם על-ידי המנהל, קובעות התקנות המוצעות כי יראו אותם כאילו התקיימו בהם הוראות התקנות המוצעות, ולכן יוכלו אלה לעשות שימוש בזכויותיהם לעניין שטח הפעלה, מבלי שיידרשו לעמוד בדרישות שקובעות התקנות המוצעות (ויראו ברישיון שבו הם מחזיקים אסמכתא לעמידתם בדרישות התקנות המוצעות). למיטב ידיעתנו מדובר בעשרות בודדות של טייסים.
יצוין כי במשך תקופה ארוכה עד לשנת 2009, מי שנתן בפועל "רישיונות" לעניין "מנחת מיוחד" לא היה המנהל אלא אגודת התעופה הכללית (להלן - האגודה), שהיא עמותה רשומה הפועלת בישראל, וזאת כפועל יוצא מנוהג שהתפתח לעניין זה מול רת"א.
בשנת 2009 הודיעה רת"א לאגודה כי עליה לחדול על אתר ממתן "רישיונות" כאמור ונוהג זה פסק. בעקבות הודעה זו הועברה לרת"א מהאגודה רשימת אלה שהוכשרו על-ידי האגודה בעניין וקיבלו ממנה "רישיון" (בשולי הדברים יצוין כי מאז ועד היום לא מעניקה רת"א רישיונות כאמור).
עמדת גורמי המקצוע ברת"א היא כי ניתן לראות באלה שמופיעים ברשימת האגודה ככאלה שהוכשרו על-ידה, כעומדים בדרישות התקנות לעניין זה וכי בנסיבות אלה יש לראותם כאילו ה"רישיון" שניתן להם על-ידי האגודה ניתן להם על-ידי המנהל, וממילא אין לפגוע בהם.
לפיכך מבוקש, במסגרת הוראת המעבר, לעגן את מעמדם של אלה שמופיעים ברשימות שמסרה האגודה למנהל, ולראותם כאילו הם עומדים בהוראות תקנה 97א(ב) המוצעת.
לעניין בעלי רישיון טייס פרטי ובו הגדר הליקופטר שערב תחילת התקנות לא החזיקו ברישיון מנחת מיוחד, מבוקש לקבוע כי אלה לא יוכלו לפעול לשטח הפעלה וממנו עד אשר יקבלו אישור בדבר כשירותם לעשות כן משמינה ממדריך מוסמך בעל הגדר הליקופטר המנהל, וזאת במטרה להבטיח כי יש להם את הכישורים ואת המיומנות לפעול לשטח הפעלה וממנו; לגבי אלה שהחזיקו ברישיון מנחת מיוחד, מבוקש לראותם כאילו הם עומדים בהוראות תקנה 97א(א).
יצוין כי בעלי רישיון טייס מסחרי ובו הגדר הליקופטר זוכים במהלך הכשרתם לקבלת הרישיון להכשרה הנדרשת לשם פעולה לשטח הפעלה וממנו, ולכן אין צורך בהוראת מעבר לגביהם ולאחר תחילת התקנות המוצעות לא יחול כל שינוי בזכויותיהם והם יוכלו להוסיף ולפעול כפי שפעלו ערב תחילתן; הוא הדין לעניין בעלי רישיון טייס פרטי ובו הגדר הליקופטר שהחזיקו ערב תחילת התקנות ברישיון "מנחת מיוחד", שלאחר התקנות לא יידרשו עוד למעשה לרישיון זה.
להלן השפעת התיקונים המוצעים על נוסח התקנות הקיים -
79. (א) לא יפעיל אדם כלי טיס בתחומי שדה התעופה, אלא בהתאם להוראות שפורסמו בפמ"ת ובהתאם להוראות תקנות 80 ו-81.
(ב) פרט אם אושר אחרת על ידי יחידת פת"א, לא יפעיל אדם כלי טיס באזור שדה כאמור בתקנה 60, אלא לצורך נחיתה בשדה התעופה, המראה ממנו או הסעה בו.
(ג) הטייס המפקד של אוירון, המונע במנוע טורבו-סילוני, יכוון את מצב המדפים לצורך שלבי הנחיתה הסופיים, למצב המדפים המינימלי המורשה לנחיתה, כפי שנקבע בספר העזר לטיסה לעניין התנאים הישימים, אלא אם דרוש אחרת למטרת אימון והדרכה או לצורך רישוי האוירון; אולם בידי הטייס המפקד של האוירון הסמכות והאחריות הסופיים להפעלה בטוחה של האוירון והוא רשאי להשתמש במצב מדפים אחר המאושר לאותו אוירון אם לדעתו הדבר חיוני למען בטיחות הטיסה.
(ד) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), רשאי מפקח על תנועה אוירית ליתן אישור חד פעמים להפעלת כלי טיס למטרה מיוחדת באיזור פיקוח שדה ורשאי המנהל ליתן אישור כללי בכתב להפעלת כלי טיס באיזור פיקוח שדה שלא לצרכים האמורים בתקנת משנה (א).
79ב. (א) אדם רשאי להמריא הליקופטר מאתר שאינו שדה תעופה או מנחת שניתן רישיון להפעלתו (בתקנה זו - שטח הפעלה) וכן להנחית הליקופטר בשטח הפעלה, ובלבד שהואשמתקיימים כל אלה:
(1) הוא בדק מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את שטח ההפעלה ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;.
(2) הוא דיווח בקשר ליחידת נת"א לקראת הנחיתה בשטח ההפעלה וכן קיבל את אישורה להמראה ממנו.
(ב) אדם רשאי להמריא אווירון זעיר משטח הפעלה וכן להנחית אווירון זעיר בשטח הפעלה, ובלבד שהתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא צבר לפחות 100 שעות טיסה כטייס מפקד על אווירון זעיר מאז קיבל את רישיון הטיס שלו ובו הגדר אווירון זעיר;
(2) לאחר שצבר ניסיון כאמור בפסקה (2) - הוא קיבל, מבעל רישיון מדריך טיס ובו הגדר הדרכה לאווירון זעיר מאותו סוג שהוא מטיס (להלן - המדריך):
(א) הדרכה עיונית בנושא עקרונות נחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו, בעניינים אלה;
(1) שיטות לבדיקת שטח הפעלה מאוויר ויישומן, ובכלל זה בחינת אורכו המעשי של שטח ההפעלה, מאפייני סוגים שונים של תשתיות קרקעיות, איתור מכשולים וקביעת משמעותם;
(2) משמעויות נחיתה בתשתיות קרקעיות שונות (דוגמת: כורכר, דשא או חול) והמראה מהן;
(3) מקומות אסורים לנחיתה (דוגמת: תשתית יבשתית, אזור פיקוח שדה תעופה או שטח בנוי);
(4) ביצוע נחיתה והמראה קצרות;
(5) בחירת וביצוע קו גלישה לנחיתה בהתייחס למכשולים, גזירת רוח ומרחק פיזי מהמכשול עצמו;
(6) בחירת דרכי גישה אפשריות שטח ההפעלה לצרכי פינוי בעת הצורך;
(7) דיווח בקשר ליחידת נת"א לקראת נחיתה בשטח הפעלה ולאחר המראה ממנו.
(ב) לפחות שלוש שעות הדרכה זוגית בטיסה לשטח הפעלה וממנו, בהן יתורגלו הנושאים שפורטו בפסקת משנה (א);
(3) המדריך אישר בכתב, ביומן הטיסות האישי שלו, כי הוא כשיר להפעיל אווירון זעיר לשטח הפעלה וממנו;
(4) הוא בדק מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את שטח ההפעלה ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;
(5) הוא דיווח בקשר ליחידת נת"א לקראת הנחיתה בשטח ההפעלה וכן קיבל את אישורה להמראה ממנו.
(ג) אדם רשאי להמריא ג'ירופלן משטח הפעלה וכן להנחית ג'ירופלן, ובלבד שמתקיימות בו הוראות תקנת משנה (ב)(1) עד (4),
בשינויים המחויבים, ובשינוי זה: בכל מקום בתקנת משנה ב(1) עד (4), במקום "אווירון זעיר" יקראו "ג'ירופלן".
(ד) לא ימריא אדם משטח הפעלה, ולא ינחית אדם בשטח הפעלה -
(1) אווירון זעיר או ג'ירופלן, אם שטח ההפעלה נמצא באיזור מאוכלס של עיר, כפר או מקום יישוב אחר;
(2) הליקופטר, אם שטח ההפעלה נמצא באיזור של עיר, כפר או מקום יישוב אחר;
(3) הליקופטר, אווירון זעיר או ג'ירופלן –
(א) אם שטח ההפעלה נמצא בקרבת מקום התקהלות בני אדם בשטח פתוח;
(ב) אם נתיבי ההמראה משטח ההפעלה והגישה אליו נמצאים מעל איזור מאוכלס של עיר, כפר או מקום יישוב אחר, זולת אם הנתיבים האמורים נקבעו בפמ"ת לטיסת הליקופטר, אווירון זעיר או ג'ירופלן, לפי העניין.
(ה) על אף האמור בתקנת משנה (ד) רשאי אדם להמריא אווירון זעיר, ג'ירופלן או הליקופטר (בתקנת משנה זו - כלי טיס) משטח הפעלה ולהנחיתו בשטח הפעלה בנסיבות כאמור בתקנת משנה (ד)(1) סיפה ו- (2) סיפה, ובלבד שמתקיימים כל אלה:
(1) באותו אדם מתקיימות הוראות תקנות משנה (א) עד (ג), לפי העניין;
(2) אותו אדם מועסק על-ידי בעל רישיון הפעלה אווירית והוא מפעיל את כלי הטיס במסגרת העסקתו כאמור;
(3) המנהל אישר לבעל רישיון ההפעלה האווירית האמור, במסגרת מפרטי ההפעלה שלו, להמריא כלי טיס ולהנחיתו בנסיבות כאמור בתקנת משנה (ד)(1) ו- (2).
79ג. (א) אדם רשאי להמריא אווירון זעיר או רוטורקרפט ממנחת שניתן רישיון להפעלתו וכן להנחית אווירון זעיר או רוטורקרפט במנחת כאמור, בשעה שהמנחת אינו מופעל, ובלבד שמתקיימים כל אלה: , בשעה שלא מתקיימות לגבי המנחת דרישות תקנה 27(א) לתקנות הטיס (מנחתים), התשל"ה-1975 (להלן - תקנות המנחתים) וכן להנחית אווירון זעיר או רוטורקרפט במנחת כאמור, ובלבד שמתקיימים כל אלה:
(1) מפעיל המנחת הסכים לכך שאותו אדם יבצע את ההמראה מהמנחת או את הנחיתה בו אף שהמנחת אינו מופעל בידיו; שלא מתקיימות לגבי המנחת דרישות תקנה 27(א) לתקנות המנחתים;
(2) אותו אדם בדק מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את המנחת ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה.;
(3) הרישיון להפעלת המנחת אינו מוגבל, מותלה או מבוטל
(ב) לא ימריא אדם אווירון זעיר או רוטורקרפט ממנחת בנסיבות המפורטות בתקנות משנה (א) ולא ינחית אדם אווירון זעיר או רוטורקרפט במנחת כאמור, אלא אם כן מתקיימים כל אלה:
(1) הדבר נעשה בהסכמת מפעיל המנחת כאמור בתקנת משנה (א)(1) ולפיה תנאיה או לפי הוראות שנתן לו מפעיל המנחת לעניין שמירת הבטיחות והסדר במנחת במסגרת הסכמתו;
(2) הוא דיווח בקשר ליחידת נת"א לקראת הנחיתה במנחת וכן קיבל את אישורה להמראה ממנו.
(ג) בתקנה זו, "מנחת" ו-"מפעיל מנחת" - כהגדרתם בתקנות המנחתים.
180ו. (א) לא יטיס אדם אוירון זעיר אלא אם כן נתקיימו כל אלה:
(1) אם האווירון הזעיר הוא חד-מושבי הוא נושא אדם אחד בלבד;
(2) אם האווירון הזעיר הוא דו-מושבי הוא נושא אדם אחד בלבד אלא אם כן נתקיים אחד מאלה:
(א) האווירון הזעיר משמש להדרכה בטיסה המבוצעת לצורכי הדרכה, כשהטייס המפקד הוא בעל רישיון מדריך טיס ובו הגדר הדרכה לאווירון זעיר מאותו סוג;
(ב) האווירון הזעיר מוטס על ידי טייס מפקד בעל רישיון טייס מסחרי עם הגדר אווירון זעיר או בעל רישיון טייס תובלה בנתיבי אוויר עם הגדר אווירון זעיר -
(1) בהפעלה כללית;
(2) בטיסה המבוצעת לצרכי הדרכה, כשהטייס המפקד הוא בעל רישיון מדריך טיס ובו הגדר הדרכה לאווירון זעיר מאותו סוג .
האווירון הזעיר מוטס בטיסה פרטית על ידי טייס מפקד בעל רישיון טייס מסחרי עם ניסיון של 25 שעות לפחות כטייס מפקד על אווירון זעיר;
(ג) האווירון הזעיר מוטס על ידי טייס מפקד בעל רישיון טייס פרטי עם הגדר אווירון זעיר שהתקיימו בו כל אלההאווירון הזעיר מוטס בטיסה פרטית על ידי טייס מפקד שנתמלאו בו תנאי תקנה 103(ג) לתקנות הרישיונות;
(1) הוא צבר ניסיון של 50 שעות טיסה כטייס מפקד על אווירון זעיר מאז קיבל את רישיון הטיס שלו ובו הגדר אווירון זעיר, אלא אם כן הוא בעל רישיון עם הגדר אווירון או הליקופטר בנוסף להגדר אווירון זעיר או שהוא טייס פעיל בחיל האוויר הישראלי - שאז הניסיון המזערי כטייס מפקד שיידרש ממנו להטסת נוסע באווירון זעיר דו-מושבי יהיה כמפורט בטבלת השעות שבתוספת השלישית א'
ו(2) הוא קיבל תדריכי קרקע וכן 2 שעות הדרכה זוגית להטסת נוסע על ידי מדריך טיס בעל הגדר מתאים, בעניינים אלה:
(א) משמעויות משקל נוסף בטיסה, ובכלל זה: השפעה על מהירות ההזדקרות, הגישה לנחיתה ומרחקי ההמראה והנחיתה;
(ב) חלוקת קשב בהפעלת אווירון זעיר עם נוסע ואיסור החזקת הגאים על-ידי מי שאינו בעל רישיון טיס ובו הגדר אווירון זעיר מתאים;
(ג) חישובי מאסה ואיזון;
(ד) מתן תדריך בטיחותי לנוסע טרם הטיסה.
(3) המדריך אישר בכתב, ביומן הטיסות האישי שלו, כי הוא כשיר לשמש כטייס מפקד באווירון זעיר דו-מושבי המוביל נוסע;
(4) הוא ממלא אחרי האמור בתקנה 105 לתקנות הרשיונות.
(3) הוא בעל רשיון טייס תקף לאוירון זעיר, רשיון טייס תקף עם הגדר אוירון זעיר או שהוא נמצא בתהליך הדרכה לקבלת רשיון טייס לאוירון זעיר או הגדר אוירון זעיר והוא בעל רשיון טייס מתלמד לאוירון זעיר.
(ב) על אף האמור בתקנה 93(4) ו-(5), לא יטיס אדם אוירון זעיר -
(1) מעל איזור מאוכלס או מעל התקהלות בני אדם;
(2) בגובה של מעל 500 רגל מעל פני השטח, אם לא נקבע אחרת בפמ"ת ובהתאם לקבוע בספר העזר למבצעים של בעל הרשיון;
(3) מחוץ לאזורים ולנתיבי טיסה שנקבע בפמ"ת לטיסת אוירונים זעירים;
(4) אלא משדות תעופה או מנחתים שנקבעו בפמ"ת לטיסת אוירונים זעירים או לפי תקנה 79ב.
"תוספת שלישית א'
תקנה 180ו(א)(2)(ג)
טבלת הניסיון המזערי הנדרש לטייס מפקד על אווירון זעיר המבקש להטיס נוסע באווירון זעיר דו-מושבי בהתאם לניסיון שצבר המבקש בכלי טיס אחרים
ניסיון הטיסה כטייס מפקד שצבר באווירון או בהליקופטר
50
100
150
200
250
500
ניסיון מזערי נדרש באווירון זעיר
25
20
15
10
5
0
".