חומר רקע
19 ביוני 2014
כ"א בסיון, התשע"ד
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך הכנה כללי לדיון הקבוע ליום 23.6.14 -
הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014
הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014 מבקשת לצמצם את המידע שמועבר לנאשם בהליך הפלילי (בעיקר) שמקורו במערך המודיעין של משטרת ישראל ושל רשויות אחרות.
כיום, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), רשאי הנאשם לראות את כל חומר החקירה הנוגע לאישום, אלא אם גילויו אסור לפי כל דין (ור' את נוסח הסעיף, מצ"ב). סוג חומר אחד שגילויו אסור, ולכן לא יועבר לידי הנאשם, הוא חומר חקירה שחוסה תחת תעודת חסיון שהוצאה מכוח סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות או הפקודה). לפי הפקודה, שר רשאי לחתום על תעודה ולפיה מסירת המידע עלולה לפגוע "בענין ציבורי חשוב" (להלן – חסיון לטובת הציבור), ובית המשפט לא יקבל ראיה כזו, אלא אם מצא כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה". כמו כן, ראש הממשלה או שר הבטחון רשאי לחתום על תעודה שכזו אם לדעתו מסירת המידע עלולה לפגוע "בבטחון המדינה" או ביחסי החוץ שלה (להלן – חסיון לטובת המדינה); לגבי מידע שחוסה תחת חסיון לטובת המדינה, רק בית המשפט העליון (ולא הערכאה הדנה בתיק) רשאי "להסיר" את החיסיון ולגלות את הראיה. המבחן להסרת חסיון לטובת המדינה זהה לזה שקבוע להסרת חסיון לטובת הציבור, דהיינו – אם הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.
כעת מוצע לקבוע כי על סוג מסוים של מידע, שנכלל תחת ההגדרה המוצעת של "חומר מודיעיני", יחול חסיון סטטוטורי ללא צורך בהוצאת תעודת חסיון, והמידע לא יועבר לנאשם בהליך הפלילי אלא לפי המבחנים שנקבעו בהצעה: ככל שיש במידע כדי לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם, הראיה תועבר לנאשם; ככל שהמידע הוא מידע שנמסר על ידי מקור מידע ועשוי להועיל להגנת הנאשם, המידע יעבור לנאשם אם מידת התועלת לנאשם עולה על האינטרס שלא לגלותה; וככל שהמידע אינו עשוי להועיל לנאשם, או ככל שהמידע מגלה זהות מקור או שיטות פעולה של הרשות המודיעינית ואינו חיוני להגנה, לא יעבור המידע לנאשם (ונעמוד בהמשך על מבחנים אלה).
כפי שנטען על ידי הגורמים המקצועיים במשטרה ובמערכות מודיעיניות אחרות, הפיכת ברירת המחדל בצורה זו נדרשת כדי לעצור זליגת מידע לארגוני פשיעה. ארגוני הפשע מצרפים יחד מידע שמקבלים בתיקים שונים, ובכך "בונים" תמונה כוללת, ומזיקה, של פעולת מערך המודיעין; כאשר היום, בכל תיק ספציפי לא ניתן להצביע על נזק קונקרטי שמצדיק הוצאת תעודת חסיון לגבי הידיעות הקונקרטיות. כאשר מצטרפים המבחנים המחמירים להוצאת תעודות חסיון לפי סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות, למבחנים המרחיבים, בעיני התביעה, למה שנחשב "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחסד"פ, שהתביעה חייבת להעביר לנאשם,1 יוצא כי מועברות לנאשמים ידיעות רבות, שמצד אחד אינן מועילות להגנה, ומצד שני, גורמות לנזק רב למערך המודיעיני של המדינה. לכן מוצע להפוך את ברירת המחדל ולקבוע כי ככלל לא יועבר חומר מודיעיני לנאשם, אלא אם יש הצדקה מיוחדת להעברת המידע כמתואר לעיל. בנוסף, נטען כי המנגנון של תעודות חסיון יוצר עומס בלתי סביר על המערכת, ולכן יש לעגן בחוק את החסיונות השכיחים, ולא "לבזבז" את משאבי המערכת על הטיפול בתעודות חסיון שלרוב אין עליהן מחלוקת.
יש לשים לב כי הצעת החוק תחול על כל תיק פלילי שבו קיים חומר מודיעיני, ו"חומר מודיעיני" מוגדר בצורה רחבה: כל "מידע שנמסר על ידי מקור מידע". לפי ההצעה, חומר רב-היקף שהיום מועבר בשגרה לנאשם לצורך הגנתו, לא יעבור עוד לנאשם, ולכן התיקון מהווה שינוי דרמטי בניהול ההליך הפלילי. כמובן, לצד הטיפול בזליגת מידע מסוכנת, יש בשינוי זה כדי לפגוע ביכולתו של הנאשם לנהל את ההגנה שלו כשכל המידע פרוש בפניו, ובכך יש, לעתים, לכרסם בזכותו להליך הוגן.
חשש זה, וכן החשש מעומס על מערכת בית המשפט, הביא את הועדה המייעצת לסדר הדין הפלילי, בראשות השופטת נאור, לקבוע בתחילת 2012 כי "מבחינת הוועדה אין לתזכיר החוק אור ירוק... אנחנו לא נותנים את ברכתנו. מדובר בהחלטה ערכית," וכי אין מקום לקדם את הצעת החוק. לאחר שהשופטת ארבל החליפה את השופטת נאור כיו"ר הוועדה, נערכו דיונים נוספים בוועדה [יוער כי לא התקיים דיון בכל הסעיפים המוצעים, אלא בעיקרון שעומד מאחורי ההצעה], והוחלט, לאור הצורך שגורמי האכיפה העלו, ולאור הצורך בדיון מעמיק לגופו של ענין, כי יש להעביר את הצעת החוק לדיון בכנסת ולהכרעה של המחוקק.
לאור האמור, מוצע שהוועדה תבחן האם, ראשית, יש צורך בתיקון בחוק כדי למנוע את זליגת המידע המזיק, ואם כן – האם אפשר להגיע לתוצאה הדרושה בדרך של תיקון חקיקה שהוא פחות פוגעני להגנת הנאשם?
האם יש צורך בתיקון חקיקה?
• ראשית, מוצע לבקש נתונים מהמשטרה לגבי מספר התיקים (הן באחוזים והן במספרים אבסולוטיים) בהם מעורבים ארגוני פשיעה/יעדים דומים שיש להם את היכולת להרכיב את ה-"פאזל" מהמידע שמתקבל על ידיהם.
• שנית, יש לברר אם אפשר למצוא פתרון לבעיה המוצגת במישור המעשי, ולא במישור החקיקתי. האם יש אפשרות לערוך בדיקה של חומר החקירה בכל תיק שיכול להיות קשור לארגוני הפשיעה, ולבקש תעודות חסיון על יותר מידע מהנהוג היום, בראיה יותר רחבה שמתחשבת בנזק שיכול להיגרם למערך המודיעיני?
הצעות חילופיות לפתרון חקיקתי:
ככל שהוועדה תשתכנע כי אין מנוס מלתקן את החוק ולקבוע חסיון סטטוטורי, מוצע לשקול תיקונים חילופיים שיכולים, גם הם, לצמצם את הנזק שעלול להיגרם למערך המודיעין מזליגת מידע, תוך כדי צמצום הפגיעה בנאשם בהליך ההוגן (אחת או יותר מההצעות שלהלן):
1. קביעת הגדרה מהו "חומר חקירה מודיעיני" (בלי להתערב בנושא הכללי של "חומר חקירה" שלא במישור המודיעיני):
לא נטען על ידי הגורמים המקצועיים כי בתי המשפט מגלים, לעתים קרובות, מידע שמזיק למערך המודיעין – אלא נאמר כי לאור השילוב בין הפרשנות הרחבה שנתנו בתי המשפט למושג "חומר חקירה" שמועבר לנאשם לפי סעיף 74 לחסד"פ, לבין המבחנים להסרת חסיון, מערכת התביעה בעצמה אוספת ומעבירה, מלכתחילה, הרבה יותר מידע ממה שנדרש בתיק הקונקרטי. לכן אפשר לשקול להבהיר בחוק כי מידע מודיעיני, שלא נאסף לצורך התיק, שנמסר על ידי מקור מידע שאינו קשור לתיק, ושאינו משליך על התיק עצמו, אינו בגדר חומר חקירה שיש להעבירו לפי סעיף 74. מבחן זה יהיה מיוחד רק לחומר חקירה שהוא מידע מודיעיני.
2. תיקון המבחן להוצאת תעודת חסיון:
ניתן להבהיר כי השר רשאי להוציא תעודת חסיון לפי פקודת הראיות לא רק על ידיעה פרטנית, אלא גם על מקבץ של ידיעות, שביחד יכולות לפגוע בטובת הציבור. כך, תוכל התביעה לבחון את החומר המודיעיני בראייה רחבה, ולא רק בתיק הפרטני, ולבקש תעודות חסיון על המידע הרלבנטי. בכך גם יישמר המנגנון הקיים היום, המבטיח שגורם נוסף, מחוץ לתביעה, יעבור על הבקשות לחסיון מידע.
3. תיקון המבחן לגילוי ראיה חסויה בסעיפים 44 ו-45 לפקודה:
בהצעת החוק, בין היתר, מוצע כי המבחן להסרת החסיון הסטטוטורי, יהיה שונה מהמבחן הקיים היום לגילוי ראיה שעליה הוצאה תעודת חסיון. היום, כאמור, בית המשפט רשאי לגלות ראיה אם "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה" – כאשר בהצעת החוק מוצע כי –
א. לעניין כל ראיה חסויה: בית המשפט יורה על גילוי ראיה חסויה אם היא "חיונית" להגנת הנאשם (ונעמוד בהמשך על ההגדרה של המונח "חיונית");
ב. לעניין ראיה חסויה שהיא "מידע שנמסר על ידי מקור מידע": בית המשפט יורה על גילוי ראיה שאינה חיונית להגנת הנאשם, אם היא "עשויה להועיל להגנת הנאשם... [ו]כי מידת התועלת שבה להגנת הנאשם עולה על האינטרס שלא לגלותה"
(משמע שבית המשפט רשאי לגלות ראיה שמגלה מידע בדבר זהות המקור, או שיטות פעולה של המשטרה וכדומה, רק כאשר הראיה היא חיונית, ולא לפי מבחן "האיזון" בין התועלת להגנה ובין האינטרס לגלותה).
ככל שהמבחנים המוצעים ייראו לוועדה, אפשר לתקן ולחדד את מבחן "עשיית הצדק" הקבוע בסעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות, בצורה דומה, במקום להפוך את ברירת המחדל ולהחליף את שיטת תעודות החסיון בשיטה של חסיון סטטוטורי. כלומר – לקבוע את המבחנים המוצעים בהצעת החוק בסעיפים 44 ו-45 עצמם, בלא שינוי נוסף.
4. קביעת חסיון סטטוטורי מצומצם:
סעיף 47א(א) המוצע קובע מהו חומר מודיעיני שעליו יחול החסיון הסטטוטורי המוצע, וכולל מידע שנמסר על ידי מקור מידע, מידע בדבר זהותו של מקור מידע, ומידע בדבר שיטות פעולה, אמצעים וכדומה (ולעניין רשויות המודיעין, גם עצם השימוש בשיטת פעולה מסוימת, ועוד). אפשר לשקול לקבוע כי החסיון הסטטוטורי החדש יחול רק על זהות מקור ושיטות פעולה; המידע שנמסר על ידי מקור ימשיך להיות חסוי בתנאי שהתביעה מוציאה תעודת חסיון בנוגע למידע. יוער כי ככל הנראה, חסיון על זהותו של מקור מידע היה קיים בשיטת המשפט שלנו בשנים שלאחר הקמת המדינה, גם ללא תעודת חסיון (שכן החסיון היה קיים בשיטת המשפט הבריטית)2. חסיון סטטוטורי מצומצם שכזה יכול להקל על העומס שנגרם על ידי הוצאת תעודות חסיון על מידע שבדרך כלל אין מחלוקת לגבי הצורך בחסיון, כאשר הוא משאיר את מנגנון הפיקוח הקיים בכל הנוגע למידע שמנסר על ידי מקור מידע.
5. צמצום ההגדרה של "מידע שנמסר על ידי מקור מידע":
בדומה למוצע בפריט (4), אפשר עוד לשקול כי החסיון הסטטוטורי החדש לא יחול על כל מידע שנמסר על ידי מקור מידע – שמוגדר בצורה רחבה עד מאוד, שכן "מקור מידע" בעצמו מוגדר כ"אדם שמסר לרשות מודיעין מידע, והמידע לא נועד להיחשף".
אפשר לדוגמא לקבוע כי החסיון הסטטוטורי יחול רק לגבי מידע מודיעיני שלא נאסף ולא קשור לתיק עצמו (בדומה למוצע בפריט (1) לעיל). לחילופין, אפשר להחריג מידע מסוים מהחסיון הסטטוטורי, שככלל יש סיבה לחשוב כי הוא יכול להיות רלבנטי לתיק, לדוגמא – לקבוע שהחסיון הסטטוטורי לא יחול על אמרות של מי שהוא עד בתיק, על מידע שמשליך באופן ישיר על מהימנות של עד מרכזי, או מידע שסותר עובדות שמתוארות בכתב האישום. במודל זה, יש לבדוק אלו עוד קטגוריות של מידע מודיעיני יכולות להיות, ככלל, רלבנטיות להגנת הנאשם ואפשר להחריגן מהחסיון הסטטוטורי.
6. הגורם המוסמך לחתום על תעודות חסיון:
ככל שיש רצון להקל על העומס על השר לביטחון הפנים, אפשר לשקול לשנות את הגורם שחותם על התעודות בנוגע לחסיונות השכיחים, כגון על זהות מקור המידע, שיטות פעולה וכדומה, ולאפשר למספר רב יותר של גורמים מקצועיים לחתום על תעודות מעין אלו, ולהותיר בידי השר את החתימה על התעודות הרגישות יותר.
7. החלת התיקון על תיקי פשיעה מאורגנת/יעדים הקשורים לפשיעה מאורגנת:
ההצדקה הניתנת להצעת התיקון מתייחסת לנזק שנגרם למדינה על ידי ארגוני הפשיעה. לכן יש לשקול להחיל את התיקון המוצע רק על תיקים ויעדים הקשורים לארגוני פשיעה. פתרון זה, כמו פתרונות אחרים, ידרוש ממערך המודיעין והחקירות לקבוע מלכתחילה אלה תיקים ואלה יעדים יכולים להיות קשורים לארגוני פשע במובן הרחב, מה שלא נעשה היום – אולם פיתרון זה יצמצם את הפגיעה בנאשמים שלגביהם אין חשש שהמידע שעובר אליהם יכול להזיק לפעולות המודיעיניות של המשטרה.
נוכח הצורך בדיון מקדים בהצדקות לתיקון המוצע, ולליבון פתרונות שונים, ואולי גם אחרים, להשגת המטרה, לא נעיר עתה על כל סעיף וסעיף בהצעת החוק. למרות זאת, גם בשלב זה נעיר בקצרה על מספר נקודות עקרוניות שיש לתת עליהן את הדעת בהמשך הדיונים:
א. "מקור מידע": כאמור לעיל, מקור מידע מוגדר בהצעת החוק כ-"אדם שמסר לרשות מודיעין מידע, והמידע לא נועד להיחשף". בהתבסס על הגדרה זו, כל מידע שהמקור מוסר, יהיה חסוי – ולכן יש להגדרה זו חשיבות רבה. מהנוסח המוצע, לא ברור מי ייחשב מקור מידע, ומי קובע כי המידע לא נועד להיחשף (ומתי). האם עד במשפט יכול להוות גם מקור מידע? האם יש לכל אדם זכות להגיע למשטרה ולמסור מידע בתנאי שהמידע לא ייחשף? יש ללבן סוגיה זו.
ב. "ראיה חיונית להגנת הנאשם": לפי הצעת החוק, רק ראיה שהיא חיונית להגנת הנאשם חייבת להימסר לנאשם במסגרת ההליך הפלילי (אלא אם כן, כמובן, התביעה חוזרת בה מהאישום). לכן יש משמעות רבה להגדרת המונח "חיוני" בהצעת החוק. בסעיף ההגדרות, מוצע כי ראיה חיונית תוגדר כ–"ראיה שיש בה כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם, לרבות ראיה לעניין נסיבות ביצוע העבירה וראיה העשויה להביא להרשעה בעבירה פחותה בחומרתה מהעבירה שבכתב האישום." נדמה כי הגדרה זו מצמצמת את המונח "ראיה חיונית" בהשוואה לשימוש במונח זה בפסיקה היום. יש לזכור כי סעיף 34כב לחוק העונשין קובע את הרף הראייתי הדרוש להרשעה בפלילים: "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר". ראיה שיש בה (כשלעצמה) לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם היא ראיה שמערערת את תיק התביעה מיסודו – ולא כך תיאר בית המשפט את הראיה "החיונית" שיש להעבירה לנאשם.
לדוגמא, בפרשת לבני (ב"ש 838/84), קבע השופט ברק כי "אם הראיה החסויה מרכזית היא וחיונית ובעלת חשיבות מהותית לקביעת חפותו או אשמתו של הנאשם, מן הראוי הוא לגלותה" (פסקה 8) – כלומר – גם ראיה בעלת חשיבות מהותית לקביעת חפות תועבר לנאשם. כמו כן, בפרשת מאזריב (ע"פ 889/96), השופטת דורנר קבעה כי ראיה העשויה לעורר ספק באשמת הנאשם, אם באופן ישיר, על ידי ביסוס טענות ההגנה, ואם בעקיפין, על ידי כרסום משקלן של ראיות התביעה, היא חיונית להגנת הנאשם (פסקה 10). גם השופט חשין, שלא הסכים עם המבחן שקבעה השופטת דורנר לעניין החיוניות של עדות חסויה3 (המרחיב מדי לדעתו), קובע כי אם החסיון "עלול לפגוע פגיעה-של-ממש בהגנתו של האדם" ויכרסם בעשיית הצדק לנאשם יש להסיר את החסיון (פסקאות 19 ו-20). אפשר לראות מציטוטים אלה כי ראיה חיונית, לפי הפסיקה, היא לא רק ראיה שמאתגרת בצורה הברורה ביותר את עמדת התביעה, עד כדי כך שהיא מעוררת ספק סביר. למרות שבדברי ההסבר נכתב כי ההבחנה בין ראיה חיונית ובין ראיה שאינה חיונית "מבוססת על ההחלטה בפרשת לבני" (עמ' 400 להצעת החוק), בפועל, מכל הביטויים שנעשו בהם שימוש בפסיקה כדי לתאר מהי ראיה חיונית, ההגדרה המוצעת בהצעת החוק מתבססת על מינוח צר של הביטוי "חיוני", ובעקבות כך, משנה את המבחן הקיים בעניין העברת ראיות לנאשם. לכן, על הוועדה לשקול אם ברצונה "לרכך" את ההגדרה של הראיה "החיונית" להגנת הנאשם ולהשתמש בביטוי אחר שלא מתייחס ל-"ספק סביר".
ג. מבחן "התועלת" והיחס למבחן "עשיית צדק": יש לשים לב כי הצעת החוק איננה מבקשת לבטל את המנגנון של תעודות חסיון. לכן יש לבקש דוגמאות: מתי יהיה צורך בהוצאת תעודת חסיון לאחר התיקון, לאחר שיהיה חסיון סטטוטורי? איך יעבדו שני המסלולים אחד לצד השני?
בנוסף, יש לשים לב כי הצעת החוק איננה מבקשת לבטל את המבחן של "עשיית צדק" לגילוי הראיה שעליה הוציאו תעודת חסיון, הקבוע היום בסעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות, לפיו שופט יגלה ראיה שהוציאו לגביה תעודת חסיון אם "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה". לכן יש להבהיר אם המבחנים המוצעים בעניין הסרת החסיון הסטטוטורי על מידע מודיעני אמורים להיות זהים למבחן של "עשיית צדק" הקבוע היום לעניין "הסרת" תעודת חסיון. ובמיוחד – מוצע בסעיף 47א(ג)(2), כי בית המשפט יורה על גילוי ראיה שאינה חיונית להגנת הנאשם, אם היא מידע שנמסר על ידי מקור מידע, אם מצא "כי היא עשויה להועיל להגנת הנאשם, וכי מידת התועלת שבה להגנת הנאשם עולה על האינטרס שלא לגלותה" (מבחן "התועלת"). מבחן התועלת המוצע אכן מבוסס על המבחן שנקבע בפרשת לבני, שפירש את "עשיית הצדק" שבסעיפים 44 ו-45. אולם, לא ברור כי המבחן הקיים בפסיקה בהתייחס למבחן עשיית הצדק הוא זהה לכתוב בהצעת החוק, שכן לפי השופט ברק בפרשת לבני, "יש לבחון את חשיבותה היחסית של אותה ראיה, תוך מתן משקל לראיה, בהתייחס לקשת האפשרויות שבין חשיבות אפסית לבין חיוניות מרובה. משנקבע משקל זה, יש להשוותו למשקלה הביטחוני של הראיה בחשיפתה. אם הראשון עולה על השני, יש לצוות על גילוי" (פסקה 9 לפסק דינו)." כמו כן, השופט זמיר קבע כי "אם הראיה אינה חיונית להגנת הנאשם, במובן זה שאין לה אלא ערך שולי, או שמבחינה אחרת אין היא עשויה באופן סביר להטות את הכף לזכות הנאשם, כי אז מוטל על בית המשפט לשקול את מידת התועלת הצפויה להגנת הנאשם מגילוי הראיה כנגד מידת הפגיעה הצפויה בבטחון המדינה מן הגילוי" (ע"פ 5114/97, סלימאני נ' מ"י, פסקה 3). אין הפסיקה קובעת במפורש כי רק אם מידת התועלת להגנת הנאשם עולה על האינטרס שלא לגלותה, תעביר התביעה את המידע לנאשם. ככל שהוועדה מסכימה לקבוע מבחן זה כמבחן להסרת החסיון, וככל שאכן מדובר בפירוט של מבחן עשיית הצדק, ולא בשינוי ההלכה בעניין מבחן התועלת, יש להבהיר זאת בחוק, ולשקול לתקן גם את סעיפים 44 ו-45, כדי שתהייה אחידות במונחים ובמבחנים להסרת החסיון.
ד. גילוי ראיה חסויה הקשורה לזהות המקור ושיטות פעולה: לפי המוצע בסעיף 47א(ג)(2), בית המשפט יהיה רשאי לגלות ראיה חסויה שהיא מידע שנמסר על ידי מקור מידע, שאינה חיונית להגנת הנאשם, לפי מבחן "התועלת" המוצע שם – דהיינו, אם מדובר במידע הקשור לזהות המקור או לשיטות הפעולה, בית המשפט לא יהיה רשאי להפעיל את מבחן התועלת (בשונה לקיים היום) – ולא יהיה רשאי להורות לתביעה להעביר את הראיה לנאשם. רק אם הראיה היא חיונית יוכל בית המשפט לגלותה. לא ברור למה יש צורך בהגבלה זו של שיקול הדעת של בתי המשפט. האם היום, גם לפי מבחן "עשיית הצדק" שבסעיף 45 לפקודת הראיות, בתי המשפט מגלים חומר שכזה בשגרה?
ה. הפרוצדורה: לפי הצעת החוק, הפרוצדורה לקביעה כי מידע הוא חומר שחל עליו חסיון סטטוטורי איננה ברורה. כמו כן, לא תמיד ברור על מי חלה החובה להעביר חומר חיוני/מועיל לנאשם. לכן, בהמשך הדיונים, מוצע לשקול לקבוע במפורש מי הגורם המוסמך בכל תיק לקבוע כי מידע הוא "חומר מודיעיני" שיהיה חסוי, מי קובע מהי "ראיה חיוניות" או "מועילה" להגנת הנאשם, ולקבוע במפורש כי חלה חובה על התובע להעביר את המידע אם הוא ממלא את התנאים הקבועים בחוק. בנוסף, יש להבהיר איך יפעל מנגנון הביקורת הפנימית המוצעת (פיקוח על ידי פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות), כדי שכל חומר החקירה ימשיך להיבדק באופן פרטני, (בדומה ל"ועדת החסיונות" הקיימת כיום) ולשקול מגנון ביקורת פנימית נוספת/חילופית, שמרוחקת עוד יותר מהתובע המטפל בתיק. מוצע עוד להבהיר מה תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במנגנון זה, שכן בסעיף קטן (יג) המוצע, גם לו יש סמכות לגלות חומר מודיעיני, אבל רק במקרים מסוימים.
ו. חשיפת קו ההגנה של הנאשם: מוצע לקבוע בסעיף 47א(ח) כי לצורך החלטה בבקשה לגילוי ראיה חסויה, בית המשפט רשאי לדרוש מהנאשם לתת הסברים לביסוס בקשתו, ובכך לחשוף את קו הגנתו. כמו כן, מוצע להוסיף, בסעיף 45(ב) לפקודה, כי בית המשפט שדן בעתירה לגילוי ראיה שחלה תחת תעודת חסיון, ישקול את גדר המחלוקת בין בעלי הדין ואת עיקרי התוכן של הראיות שבדעת בעלי הדין להביא במסגרת המשפט – משמע כי הנאשם אמור לחשוף את קו הגנתו כדי לטעון נגד החסיון. יצוין כי בדיונים בהצעת חוק אחרת שבה דנה הוועדה בעבר, בעניין "ייעול ההליכים הפליליים", לא הסכימה הוועדה להכריח את הנאשם לחשוף את קו הגנתו רק לצורך "ייעול" ההליך. אולם בעניין שלפנינו, על הוועדה לשקול אם יש הצדקה לחריגה מהכלל שהנאשם אינו נדרש להציג את קו הגנתו, בהתחשב בנזק שיכול להיגרם למדינה בעקבות חשיפת המידע המודיעיני.
ז. רשויות מודיעין: כאמור, מוצע כי מקור מידע יוגדר כאדם שמסר לרשות מודיעין מידע – כאשר רשימה של רשויות נכללת בהגדרת של "רשות מודיעין", כולל: משטרת ישראל, מח"ש, מצ"ח, שב"ס, שב"כ, מערך המודיעין של צה"ל, המוסד, רשות המסים, רשות ההגבלים העסקיים, והרשות ניירות ערך. יש לשאול אם המידע המודיעיני שמגיע לכל הרשויות הוא דומה בהיקפו ובפוטנציאל להזיק לחקירות הרשויות באותה מידה, ולבקש הסבר למה החסיון הסטטוטורי נדרש לעניין כל הרשויות המנויות בהצעת החוק. בכל מקרה, הצעת החוק לא מבקשת להחיל את ההסדר המוצע על כל רשויות החקירה במדינת ישראל, אלא על רשויות מסוימות המנויות בהצעה, ולכן יש להבין מהו הקו המנחה לרשויות שעליהן יחול ההסדר. בעיקר בנוגע לרשויות החקירה "הכלכליות" יש לבדוק: האם מדובר ברשויות המטפלות בהיקף עצום של תיקים? שמטפלות כשגרה בתיקים הקשורים לארגוני פשיעה? האם כל אחת מהרשויות המנויות עונה על הקריטריונים הרלבנטיים להכללה ברשימה?
ח. הליכים שאינם פליליים: סעיף 47א(י) המוצע מתייחס להליכים שאינם פליליים, וקובע מבחנים שונים לעניין גילוי ראיות בהליכים אלה: ראשית, בהליך שאינו פלילי, אין אפשרות כלל לגלות ראיה שחושפת זהות של מקור, או שיטות פעולה של רשויות החקירה; ושנית, יש לגלות מידע שנמסר על ידי מקור מידע רק אם גילוי הראיה "חיוני לעשיית צדק בין הצדדים" ובנוסף, "כי הצורך בגילוי הראיה למטרה זו עולה באופן ממשי על הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי כתוצאה מגילויה". יש לבקש דוגמאות לתיקים שאינם פליליים שבהם נמסר חומר מודיעיני, בין אם המדינה היא בעל דין בהליך ובין אם לאו.
חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 (מ-848)
נוסח משולב
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמב-1982
עיון בחומר החקירה
74. (א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. לעניין זה, "רשימת כל החומר" – לרבות ציון קיומו של חומר שאינו חומר חקירה ושל חומר שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר שהוא חסוי כדי לפגוע בחיסיון על פי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, בציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
(ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.
(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד.
(ה) על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, ואולם בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.
(ו) אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
דרכי העיון וההעתקה
75. עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו יהיו במשרד תובע או במקום אחר שתובע הועיד לכך, ובמעמד אדם שתובע מינה, דרך כלל, או לענין פלוני, להבטיח שהעיון וההעתקה ייעשו בהתאם לחוק ולהוראות התובע.
עונשין
76. המפריע או המכשיל אדם שנתמנה על פי סעיף 75 במילוי תפקידו, דינו - מאסר שלושה חדשים; המוציא מתוך החומר שנמסר לו לעיון או להעתקה מסמך או מוצג בלי שקיבל לכך רשות בכתב מאת תובע, דינו - מאסר שנה.
סייג להבאת ראיות
77. (א) לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך.
(ב) הודעה של עד בענינים פורמליים שאינם מהותיים לבירור האשמה, אין חובה שתהא בכתב, אולם התובע ימסור לנאשם או לסניגורו - זמן סביר מראש - את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על כך.
חומר סודי
78. הוראות סעיף 74 אינן חלות על חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין, אולם הוראות סעיף 77 חלות עליו.
...
אצילת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה
242א. (א) היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לכל אחד מבעלי התפקידים המנויים בטור א' בתוספת השלישית, דרך כלל, לסוגי ענינים או לענין מסוים, את הסמכויות הנתונות לו לפי הוראות החוקים כמפורט לצדם בטור ב' בתוספת האמורה, כולן או מקצתן.
(ב) שר המשפטים רשאי, בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השלישית, ובלבד שלא יוסיף הוראות חוק אלא בענין הליכים פליליים.
תוספת שלישית
(סעיף 242א)
מיום 21.3.2004
תיקון מס' 41
ס"ח תשס"ד מס' 1932 מיום 21.3.2004 עמ' 331 (ה"ח 86)
הוספת תוספת שלישית
טור א' טור ב'
(1) פרקליט המדינה, משנה לפרקליט א. סעיפים 94(ג) ו-94א(ג) לחוק זה.
המדינה ומנהל המחלקה הפלילית ב. סעיף 21 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991.
בפרקליטות המדינה ג. סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (בתוספת זו – חוק הנוער).
ד. סעיפים 124(א), 291א(ב) ו-354(א) או (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בתוספת זו – חוק העונשין).
מיום 26.1.2005
תיקון מס' 44
ס"ח תשס"ה מס' 1976 מיום 26.1.2005 עמ' 104 (ה"ח 59)
ד. סעיפים 124(א) ו-354(א) או (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בתוספת זו – חוק העונשין).
מיום 21.7.2008
תיקון מס' 56
ס"ח תשס"ח מס' 2168 מיום 21.7.2008 עמ' 663 (ה"ח 389)
ד. סעיפים 124(א), 291א(ב) ו-354(א) או (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בתוספת זו – חוק העונשין).
ה. סעיפים 17(ב) ו-35(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (בתוספת זו – חוק המעצרים).
ו. סעיפים 14 ו-15 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.
(ז) סעיף 47א (יג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971.
(2) בעלי התפקידים המנויים בפרט (1) א. סעיפים 69 ו-229(ג) לחוק זה.
וכן פרקליט מחוז ב. סעיף 4(א) לחוק הנוער.
ג. (נמחק).
ד. סעיף 38(ד) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
ה. סעיף 8א(א) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985.
ו. סעיפים 9(ב) ו-123 לחוק העונשין.
ז. סעיף 29 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991
מיום 25.1.2008
צו תשס"ח-2007
ק"ת תשס"ח מס' 6632 מיום 26.12.2007 עמ' 254
מחיקת פרט (2)ג
הנוסח הקודם:
ג. סעיף 58(ב) לחוק המעצרים.
מיום 9.1.2011
צו תשע"א-2011
ק"ת תשע"א מס' 6963 מיום 9.1.2011 עמ' 484
הוספת פרט (2)ז
(3) פרקליט המדינה, מנהל המחלקה א. סעיף 10(א) לחוק העונשין
הבין-לאומית בפרקליטות המדינה ב. סעיף 20 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954
ג. סעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996
מיום 25.1.2008
צו תשס"ח-2007
ק"ת תשס"ח מס' 6632 מיום 26.12.2007 עמ' 254
הוספת פרט (3)
(4) בעלי התפקידים המנויים בפרט (2) א. סעיף 58(ב) לחוק המעצרים
וכן מנהל המחלקה הפיסקאלית
בפרקליטות המדינה
מיום 25.1.2008
צו תשס"ח-2007
ק"ת תשס"ח מס' 6632 מיום 26.12.2007 עמ' 254
הוספת פרט (4)
(5) פרקליט המדינה ומשנה לפרקליט א. סעיף 8 לחוק
המדינה
מיום 25.1.2008
צו תשס"ח-2007
ק"ת תשס"ח מס' 6632 מיום 26.12.2007 עמ' 254
הוספת פרט (5)
(6) משנה לפרקליט המדינה ומנהל סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק, לעניין הסמכת תובעים לעניין
המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין עבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965
בפרקליטות המדינה בכפוף להנחיות
היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט
המדינה, אם הואצלה לו הסמכות
כאמור בסעיף 12(ג)מיום 24.3.2010
צו תש"ע-2010
ק"ת תש"ע מס' 6870 מיום 22.2.2010 עמ' 877
הוספת פרט (6)
פקודת הראיות [נוסח חדש], התשלא-1971
חסיון לטובת המדינה
44. (א) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.
(ב) הוגשה לבית המשפט תעודה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין המבקש גילוי הראיה, להפסיק את המשפט לתקופה שיקבע כדי לאפשר הגשת העתירה לגילוי הראיה, ואם ראה לנכון - גם עד להחלטה בעתירה.
חסיון לטובת הציבור
45. (א) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.
(ב) בהחלטתו לפי סעיף קטן (א) ישקול בית המשפט, בין השאר את אלה:
(1) הקשר שבין הראיה החסויה לבין גדר המחלוקת בין בעלי הדין;
(2) המהות ועיקרי התוכן של הראיות הגלויות שבדעת בעלי הדין להביא במסגרת המשפט;
(3) המהות והתוכן של הראיה החסויה, בשים לב, בין השאר, לראיות חסויות נוספות הקיימות באותו עניין;
(4) היחס בין הראיה החסויה לבין הראיות הגלויות כאמור בפסקה (2);
(5) קבילותה או אפשרות הגשתה של הראיה החסויה כראיה לבית משפט, ומשקלה הצפוי אם תוגש כאמור.;
הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה
46. (א) הדיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיפים 44 או 45 יהיה בדלתיים סגורות; לשם החלטה בעתירה רשאי השופט של בית המשפט העליון או בית המשפט, לפי הענין, לדרוש שהראיה או תכנה יובאו לידיעתו, ורשאי הוא לקבל הסברים מהיועץ המשפטי לממשלה או מנציגו ומנציג המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, אף בהעדר יתר בעלי הדין.
(ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות סדרי דין לדיון בעתירה לפי סעיפים 44 ו-45 וסעיף זה.
ראיות מפלילות
47. (א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.
(ב) ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.
(ג) נאשם שבחר להעיד במשפטו כעד הסניגוריה, לא יחול עליו סעיף זה לגבי העבירה שהוא מואשם בה באותו משפט.
חסיון חומר מודיעיני
47א.
(א) בסעיף זה –
"בית המשפט" – בית המשפט המוסמך לדון בטענת החיסיון בהתאם להוראות סעיף קטן (יד);
"חומר מודיעיני" – כל אחד מאלה:
(1) מידע שנמסר על ידי מקור מידע;
(2) מידע בדבר זהותו של מקור מידע;
(3) מידע בדבר שיטות פעולה, אמצעים, יכולות ואופן ביצוע של איסוף מידע על ידי רשות מודיעין, למעט עצם השימוש בשיטת פעולה מסוימת;
(4) לעניין רשות מודיעין שהיא אחת מאלה – שירות הביטחון הכללי, מערך המודיעין של צה"ל או המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים - גם כל אחד מאלה:
(א) מידע בדבר תפקידים, משימות וכינויים של יחידות ברשות המודיעין וכן שמם ופרטיהם המזהים של עובדי רשות המודיעין;
(ב) נהלים והנחיות עבודה של רשות המודיעין;
(ג) מידע שהתקבל ברשות המודיעין מרשות מודיעין זרה;
(ד) עצם השימוש בשיטת פעולה מסוימת של איסוף מידע על ידי רשות המודיעין;
(5) מידע אחר שיש בו כדי לחשוף מידע המנוי בפסקאות (2) עד (4).
"מקור מידע" – אדם שמסר לרשות מודיעין מידע, והמידע לא נועד להיחשף;
"ראיה חיונית להגנת נאשם" – ראיה שיש בה כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם, לרבות ראיה לעניין נסיבות ביצוע העבירה וראיה העשויה להביא להרשעה בעבירה פחותה בחומרתה מהעבירה שבכתב האישום;
"ראש יחידת תביעות" – כהגדרתו בסעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–19824;
"רשות מודיעין" – כל אחד מאלה:
(1) מערך המודיעין של כל אחד מהגופים האלה:
(א) משטרת ישראל;
(ב) המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים;
(ג) משטרה צבאית חוקרת;
(ד) שירות בתי הסוהר;
(ה) רשות המסים;
(ו) רשות ההגבלים העסקיים;
(ז) רשות ניירות ערך;
(2) שירות הביטחון הכללי;
(3) מערך המודיעין של צה"ל;
(4) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
(5) גוף אחר שקבע שר המשפטים בצו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם יש בה כדי לגלות חומר מודיעיני.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), במשפט פלילי, יורה פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות על גילויה של ראיה החסויה לפי סעיף זה (בסעיף זה – ראיה חסויה), לאחר שבחן את החומר המודיעיני –
(1) אם מצא כי הראיה היא ראיה חיונית להגנת הנאשם;
(2) אף אם הראיה אינה ראיה חיונית להגנת הנאשם, אם הראיה היא מידע שנמסר על ידי מקור מידע, והוא מצא כי היא עשויה להועיל להגנת נאשם, וכי מידת התועלת שבה להגנת הנאשם עולה על האינטרס שלא לגלותה.
(ד) פרקליט המדינה יפרסם נהלים לעניין מתן אישור בידי תובע בכיר על כך שלא קיימת בחומר ראיה חסויה שמתקיים בה האמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), אשר פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות לא הורה על גילויה.
(ה) בית משפט יורה, לבקשת נאשם, על גילוי ראיה חסויה –
(1) אם מצא כי היא ראיה חיונית להגנת הנאשם;
(2) אף אם אינה ראיה חיונית להגנת הנאשם, אם הראיה היא מידע שנמסר על ידי מקור מידע ובית המשפט מצא כי היא עשויה להועיל להגנת נאשם ושוכנע כי מידת התועלת שבה להגנת הנאשם עולה על האינטרס שלא לגלותה.
(ו) מצאו פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות, או בית המשפט, לפי העניין, כי חלק מראיה חסויה הוא ראיה חיונית להגנת הנאשם או כי חלק מראיה חסויה עשוי להועיל להגנת נאשם ומידת התועלת שבו להגנת הנאשם עולה על האינטרס שלא לגלותו, יורו על גילוי חלקי של הראיה החסויה.
(ז) פרקליט מחוז או ראש לשכת תביעות בהחלטה לפי סעיף קטן (ג)(1) או (2), ובית המשפט בהחלטה לפי סעיף קטן(ה)(1) או (2), לפי העניין, ישקלו, בין השאר את אלה:
(1) הקשר שבין החומר החסוי לבין גדר המחלוקת בין בעלי הדין, בשים לב לגרסת ההגנה, ובכלל זה לעמדתה ביחס לעובדות שבכתב האישום;
(2) המהות ועיקרי התוכן של הראיות הגלויות שבדעת התובע להביא במסגרת פרשת התביעה;
(3) המהות והתוכן של החומר המודיעיני, בשים לב, בין השאר, למכלול החומר החסוי בתיק;
(4) היחס בין תוכנו של החומר החסוי לחומר הגלוי;
(5) קבילותו או אפשרות הגשתו של החומר המודיעיני כראיה לבית משפט, ומשקלו הצפוי אם יוגש כאמור.
(ח) לצורך קבלת החלטה לפי סעיף קטן (ה)(1) או (2), רשאי בית המשפט לעיין בחומר החסוי, וכן לדרוש מהנאשם כי ייתן הסברים לביסוס בקשתו, לרבות בהתייחס לגרסת ההגנה; בית המשפט רשאי, לבקשת הנאשם, לשמוע הסברים כאמור אף בלא נוכחות התובע, ואולם לא יתיר בית משפט גילוי של ראיה חסויה, אלא לאחר שנמסרו לתובע ההסברים שניתנו שלא בנוכחותו, וניתנה לו האפשרות להתייחס אליהם.
(ט) החליט בית המשפט שלא להתיר גילוי חומר מודיעיני לפי סעיף זה, רשאי הוא לשוב ולבחון את החלטתו עם התקדמות הדיון בכתב האישום.
(י) על אף הוראות סעיף קטן (ב), בהליך שאינו פלילי –
(1) יורה פרקליט מחוז על גילוי ראיה חסויה שהיא מידע שנמסר על ידי מקור מידע, אם מצא כי גילוי הראיה חיוני לעשיית צדק בין הצדדים, וכי הצורך בגילוי הראיה למטרה זו עולה באופן ממשי על הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי כתוצאה מגילויה; פרקליט המחוז ישקול בהחלטתו, בין השאר, את השיקולים המנויים בסעיף 45(ב);
(2) יורה בית משפט על גילוי ראיה חסויה שהיא מידע שנמסר על ידי מקור מידע, אם מצא כי גילוי הראיה חיוני לעשיית צדק בין הצדדים, וכי הצורך בגילוי הראיה למטרה זו עולה באופן ממשי על הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי כתוצאה מגילויה; בהכרעתו ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים המנויים בסעיף 45(ב).
(יא) מצא פרקליט מחוז או בית המשפט, לפי העניין, כי התקיימו התנאים האמורים בסעיף קטן (י) לגבי חלק מראיה חסויה, יורה על גילוי חלקי של הראיה החסויה.
(יב) לא היתה המדינה בעל דין בהליך שאינו פלילי, לא יורה בית המשפט על גילוי ראיה חסויה לפי הוראת סעיף קטן (י)(2) או על גילוי חלקי שלה לפי סעיף קטן (יא), בטרם ישמע את עמדתה.
(יג) מצא היועץ המשפטי לממשלה כי האינטרס הציבורי בגילוי ראיה חסויה לצורך שימוש בה מטעם המדינה, עולה באופן ממשי על הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי כתוצאה מגילויה, רשאי הוא להורות על גילויה, אלא אם כן קבע השר, לבקשת ראש רשות מודיעין, שאין לגלותה; לעניין סעיף קטן זה, "השר" –
(1) אם גילוי הראיה החסויה עלול לפגוע בביטחון המדינה – ראש הממשלה או שר הביטחון;
(2) אם גילוי הראיה החסויה עלול לפגוע ביחסי החוץ של המדינה – ראש הממשלה או שר החוץ;
(3) אם גילוי הראיה החסויה עלול לפגוע בעניין ציבורי חשוב אחר – השר המופקד על אותו עניין ציבורי.
(יד) (1) בית המשפט המוסמך לדון בטענת חיסיון לפי סעיף זה הוא בית המשפט שדן בתיק, ואולם רשאי בית המשפט, ביוזמתו או לבקשת אחד הצדדים, להעביר את הדיון בטענת החיסיון לדן יחיד.
(2) על אף הוראות פסקה (1), היתה טענת החיסיון בעניין חומר מודיעיני של רשות מודיעין שהיא אחת מאלה: שירות הביטחון הכללי, מערך המודיעין של צה"ל והמוסד לתפקידים מיוחדים – תהיה הסמכות לדון בטענת החיסיון נתונה לשופט של בית המשפט העליון.
(טו) אין בסעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של שר או של ראש הממשלה, לחתום על תעודת חיסיון כאמור בסעיפים 44 ו-45, גם אם המידע חסוי בהתאם להוראות סעיף זה.
(טז) הוראות סעיפים קטנים (ג)(2), (ה)(2) ו-(י) לא יחולו לגבי מידע שנמסר על ידי מקור מידע, אם יש במידע כדי לחשוף חומר מודיעיני כאמור בפסקאות (2) עד (5) להגדרה "חומר מודיעיני".
(יז) סעיף זה לא יחול לגבי הליך שעניינו ביקורת שיפוטית על החלטת רשות; לעניין זה, "רשות" ו"החלטה של רשות" כהגדרתן בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–2000 .
חוק השיפוט הצבאי, התשטו-1955
דיני הראיות הכלליים
476. דיני הראיות המחייבות בענינים פליליים בבתי המשפט של המדינה מחייבים גם בבית דין צבאי ולפני שופט חוקר; והוא, כשאין הוראה אחרת בחוק זה.
חיסיון חומר מודיעיני
476א. בלי לגרוע מהוראות סעיף 476, הוראות סעיף 47א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971, יחולו על הליכים המתנהלים בפני בית דין צבאי, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: הסמכויות הנתונות לפרקליט מחוז או לראש יחידת תביעות, יהיו נתונות לפרקליט צבאי.