חומר רקע

נייר עמדה לקראת הדיון בכנסת ועדה למעמד האישה 8.7.14 – נשים ומוגבלות – בין הדרה כפולה לשילוב והעצמה/ המרכז לעיוור בישראל - דועא אבו אליונס אין מחלוקת, כי נשים ניצבות בחיי היום יום מול חסמים רבים המערימים קשיים על שילובן בחיי הקהילה, בתעסוקה, בתפקודן כאימהות ונשות משפחה ועוד. נקודת הפתיחה של נשים וגברים איננה שוויונית ובכל תחומי החיים נשים מופלות על רקע השתייכותם המגדרית. אלו הן עובדות ידועות ועל כן אין צורך להכביר במילים אודותיהן. אולם, לדאבון הלב, נשים המשתייכות לקבוצה מוחלשת נוספת בחברה – הלוא אלה נשים עם מוגבלות בכלל ונשים עם עיוורון ולקויות ראייה בפרט – נתקלות בחסמים רבים ונוספים על אלה שמתמודדות עמן נשים ללא מוגבלות. מעמדן של נשים עם מוגבלויות מקובע כנכות, אם בניהול חיי עבודה פרודוקטיביים או חיי משפחה, אם כבני זוג אוהבים ומיניים ואם כהורים. התפיסה היא שאותן נשים נחשבות כפגומות בתדמיות המקובלות והמוגדרות כנורמות ועל כן הן סובלות מעמדות של קיפוח בעולם המציב מחסומים בתחומים שונים וחוות אפליה כפולה על רקע נשיותן ומוגבלותן. בשנים האחרונות ניכר תחילתו של שינוי ביחס לאנשים עם מוגבלויות, שינוי אשר מגושש דרכו אל עבר ספרי החוק, בתי המשפט ותוכניות פעולה לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות. ברם, בפועל היישום הוא חלקי, והחברה עודנה מפלה אנשים עם מוגבלויות בכלל ונשים עם עיוורון ולקויות ראייה בפרט, ומרחיקה אותן מתוכה. למעשה, קבוצה זו עדיין נושאת על גבה סטיגמות וסטריאוטיפים היוצרים חייץ בין האדם עם המגבלה לסביבה הבנויה והמוסדרת. אם בעבור כל אדם הדרך אל הפסגה רצופה מהמורות וקשיים הרי שבעבור נשים עם מוגבלות הדרך אף תלולה ומפותלת יותר, אולם צליחת האתגר היא אפשרית. המפתח לשיטתנו טמון לדעתנו בהשקעת המשאבים במקומות הנכונים והתייחסות לצורכיהן הייחודיים של נשים עם מוגבלות. כך, ניתן להבחין כי נרטיב קבלת ההחלטות ועיצוב תכניות הפעולה לקידום נשים או בעלי מוגבלויות מוכתב כולו על ידי אנשים ללא מוגבלויות אשר להם הכוח הכמעט מוחלט בהתוויית הדרך. בשיח זה, קולן של נשים עם מוגבלויות לא נשמע, אם כי לגישתנו, החברה השואפת להביא לשילוב מלא ומוצלח של א/נשים עם מוגבלויות בתוכה עליה להתחשב גם בקולן, שאיפותיהן ורצונותיהן. אנו סבורים כי נדרש שילוב נשים עם מוגבלויות בכלל ונשים עם עיוורון ולקויות ראייה בפרט בעמדות קבלת ההחלטות, וכן הטמעת חשיבה בנושא נשים עם מוגבלויות במשרדי הממשלה השונים, ובנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, זאת משום שבפועל אין תכניות ייעודיות השמות את הדגש על נשים עם מוגבלות. יצוין כי בצד הדגש על הנשיות והמוגבלות, אנו רואים חשיבות בהתייחסות גם למגוון נשים, השונות במצבן הכלכלי, בלאום, בעדה, בוותק בארץ, אזור מגורים וכדומה. השתייכותן של נשים עם מוגבלות לקבוצות מיעוט נוספות יוצרת אפליה משולשת שגם אליה יש לתת את הדעת.