חומר רקע
ט' בחשוון תשע"ה
2 בנובמבר 2014
אל: ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118) (איסור על צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, התשע"ד–2014
מסמך רקע לקראת דיון הוועדה ביום 5.11.14
רקע
סימן י' בחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – החוק או חוק העונשין) עוסק באיסור זנות ותועבה, ובמסגרתו, אוסר סעיף 214 על פרסום והצגת תועבה.
בהתאם לאמנה לזכויות הילד, עליה חתמה בשנת 1989, מחויבת מדינת ישראל להגן על קטינים מפני ניצול מיני והתעללות מינית, לרבות זנות ופורנוגרפיה, ולנקוט את על האמצעים המתאימים למנוע את מעורבותם בכל פעילות מינית אסורה.
בהתאם לכך ובעקבות התגברות התופעה של ניצול ילדים בתעשיית הפרסומים הפורנוגרפיים באמצעי תקשורת ופרסום הכוללים גם תקשורת מחשבים, הוסף לסעיף 214 בשנת 1998 איסור על החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (סעיף קטן (ב3)).
המונח "החזקה" מוגדר בסעיף 34כד' לחוק העונשין כ"שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד".
מטרת סעיף 214(ב3) הינה, כאמור, מיגור התופעה של התעללות מינית בקטינים ובין היתר מניעת השימוש בסרטים פורנוגרפיים ובהם קטינים בכדי שלא לעודד יצירת סרטים אלה, תוך ניצול והתעללות מינית בקטינים, שהרי בצמצום הדרישה ובהעדר ביקוש לא יווצר היצע.
ההצדקה לפגיעה בחירותו של אדם, שיש בהוראת החוק, התבססה על כך שבאיזון בין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפייה שהוא מחזיק בביתו לפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זו וניצולם המיני, הגנתו של הקטין חשובה יותר." (מתוך דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 58) (עבירות זנות, מין ותועבה), התשנ"ז–1997, חוברת 2639 מיום ט"ז בתמוז התשנ"ז, 21.7.1997, בעמ' 472).
אולם, בעוד שבעבר צריכה ושימוש באתרי אינטרנט, ובהם פורנוגרפיית קטינים, נעשתה באמצעות הורדת חומרים והחזקתם, כיום ניתן לצפות בחומרים אלה באופן ישיר ללא שמירת החומרים על גבי המחשב לאורך זמן. לפיכך, את המעשים שביקשו למנוע באמצעות האיסור על החזקה, ניתן היום לבצע באמצעות צפייה בלבד.
ברם, במספר פסקי דין של הערכאה הראשונה צוין כי בכדי שתתגבש "החזקה" נדרשת שליטה בחומר ונאמר כי ישנו קושי להוכיח החזקה בחומר כאשר אדם צופה באופן ישיר בסרטון או תמונה ברשת האינטרנט (ת"פ 38645-02-11 מ"י נ' קורידו, תפ (ת"א) 7936/07 מ"י נגד פלוני, ניתן ביום 26.4.09).
לפיכך, במטרה לשמור על הערך המוגן המעוגן בסעיף קטן (ב3), התעורר צורך להסדיר איסור גם על צפייה ישירה.
הצעת החוק הממשלתית
מטרת הצעת החוק הממשלתית היא להתאים את האיסור הקיים להתפתחויות הטכנולוגיות, ובהתאם לכך לתקן את סעיף 214(ב3) ולאסור על צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, אף ללא החזקה בחומר.
בנוסף, מוצע לקבוע, כפי שקבוע היום לעניין המחזיק בחומר תועבה, כי לא יראו אדם כצורך פרסום תועבה אם עשה זאת באקראי ובתום לב.
עוד מוצע כי ההגנה הקיימת כיום על מי שמחזיק בחומר למטרה כשרה תחול גם על מי שצורך את החומר במטרה כאמור.
יצוין כי מטרת הצעת החוק היא לשמור על הערך המוגן המעוגן כבר בסעיף ולמנוע מעשים שהייתה כוונה לאסור מלכתחילה בעת קבלת הסעיף.
סוגיות לדיון:
1. מוצע להבהיר את משמעות המונח "צריכה" בתיקון המוצע.
2. מוצע לדון במשמעות הוספת איסור על צריכת פרסום תועבה במצבים בהם הצפייה נעשית שלא באמצעות רשת האינטרנט.
3. מוצע לדון בצורך לאסור צריכה של הצגת תועבה.
*מצ"ב נוסח משולב של הצעת החוק הממשלתית.
פרסום והצגת תועבה
214. (א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים:
(1) מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;
(2) מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה -
(א) במקום ציבורי;
(ב) במקום שאינו ציבורי - אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.
(ב) המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו - מאסר חמש שנים.
(ב1) המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו - מאסר שבע שנים.
(ב2) נעברה העבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בידי האחראי על הקטין כהגדרתו בסעיף 368א, או בהסכמתו של אחראי כאמור, דינו של האחראי - מאסר עשר שנים.
(ב3) המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין או הצורך פרסום כאמור אף בלי להחזיק בו, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף קטן זה, "מחזיק או צורך" - למעט המחזיק או הצורך באקראי ובתום לב.
(ג) בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף זה שנעברה בידי בעל עסק במהלך עסקיו, רשאי להפעיל גם את הסמכויות לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, ובלבד שלא ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 17 אלא אם כן השתכנע שיש ראיות לכאורה לביצוע העבירה ושהפעלת סמכותו דרושה לטובת הציבור.
(ד)22 לא יוגש כתב אישום -
(1) לפי סעיף קטן (א) - אלא בתוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, ובידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב;
(2) לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ב3) - אלא בידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב.
הגנות [תיקונים: התשנ"ח (מס' 2), התשע"א (מס' 2)]
214ב. לא יראו אדם כעובר עבירה לפי סעיפים 205א, 205ג ו-214, אם מסירת המידע, הפרסום או ההחזקה או הצריכה נעשו למטרה כשרה, לרבות לשם דיווח נכון והוגן בענין שסימן זה דן בו, ובלבד שמסירת המידע, הפרסום או ההחזקה או הצריכה אינם אסורים לפי דין אחר ולא נעשו כדי לעודד מעשים אסורים לפי סימן זה.