חומר רקע
כ"ו בתמוז התשע"ג
4 ביולי 2013
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 3) (אזורי רישום לנישואין של בני זוג יהודים), התשע"ב-2012 – נקודות לדיון
כללי
ס' 7 לפקודת הנישואין והגירושין (רישום) (להלן – "הפקודה"), קובע כי בני זוג המבקשים להינשא או להתגרש, מחויבים לדאוג לכך שהנישואין או הגירושין יירשמו על ידי "הרשות הרושמת", והימנעות מרישום כאמור היא עבירה פלילית.
הפקודה אינה קובעת מהו המקום שבו רשאים בני הזוג להירשם לנישואין. לגבי בני זוג יהודיים, סעיף 7 להוראות "נוהל רישום נישואין" שנקבע במסגרת חוזר מנכ"ל קובע, כי "הרשמה לנישואים תעשה באחד ממקומות המגורים הקבוע של אחד מבני הזוג המבקשים להרשם לנישואין לפי בחירתם או במקום שבו אמורים להתקיים החו"ק (=החופה וקידושין)".
הצעות חוק בעניין אזורי רישום לנישואין בכנסת ה-18
בכנסת ה-18 יזמו מספר חברי כנסת שתי הצעות חוק לתיקון הפקודה:
(1) הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2) (רישום לנישואין של בני זוג יהודים), התשע"ב–2012 של ח"כ (דאז) עתניאל שנלר – הצעת חוק זו ביקשה לערוך שינוי מקיף בנושא הרישום לנישואין, והציעה לקבוע הסדר חקיקתי מקיף שיכלול הוראות בדבר המקום שבו ניתן להירשם, הסדרת פרוצדורת הרישום, הקמת מאגר מידע והסדרה מקיפה של סמכויותיה של הרשות הרושמת. הצעת החוק עברה קריאה ראשונה בכנסת ה-18. לנוכח העובדה שחבר הכנסת (דאז) עתניאל שנלר היה המציע היחיד של הצעת החוק, והוא אינו מכהן כחבר בכנסת ה-19, לא ניתן היה להחיל דין רציפות על ההצעה, בהתאם להוראות ס' 3 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993 (להלן – "חוק הרציפות"). לפיכך, הצעת חוק זו אינה עומדת כרגע לדיון בפני הוועדה.
(2) הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 3) (רישום לנישואין של בני זוג יהודים), התשע"ב–2012 של ח"כ (דאז) פאינה קירשנבאום, זאב אלקין, איתן כבל ועינת וילף – הצעת חוק זו ביקשה לקבוע כי נוסף על האפשרות להירשם במקום המגורים הקבוע של אחד מבני הזוג או במקום שבו אמורים להתקיים החופה והקידושין, בני זוג יהודיים יהיו רשאים להירשם גם בלשכה ארצית לרישום נישואין, בכל אחד מהיישובים האלה: אבן יהודה, באר שבע, בני ברק, גוש עציון, חיפה, ירושלים, נתיבות, נתניה, צפת, רחובות, רמת הגולן, רמת גן, שוהם ותל אביב.
הצעת החוק עברה קריאה ראשונה בכנסת ה-18. ביום כ"ג בתמוז התשע"ג (1 ביולי 2013), החילה מליאת הכנסת דין רציפות על הצעת החוק בהתאם להוראות חוק הרציפות, והצעת החוק עברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שניה ושלישית.
בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי לנוהג של רישום לנישואין במקום המגורים היה טעם כאשר רב העיר הכיר את בני עירו. אולם כיום, בשל גודל האוכלוסיה בערים, במרבית המקרים רב העיר רושם את בני הזוג לנישואין אף שהוא אינו מכיר אותם, ועל כן אין סיבה שלא להסמיכו לרשום לנישואין גם בני זוג שאינם תושבים בעירו. מטרת ההצעה, כך נטען, היא להקל על בני זוג להירשם לנישואין ולחסוך להם זמן יקר והוצאות נסיעה מיותרות.
נקודות לדיון
הגבלת מקומות הרישום – הצעת החוק כוללת 14 נקודות רישום ארציות, שבני זוג יהיו רשאים להירשם בהם לנישואין, נוסף על מקום המגורים הקבוע של אחד מבני הזוג או המקום שבו אמורה להתקיים החתונה. לנוכח הרציונאל של הצעת החוק, כפי שבא לידי ביטוי בדברי ההסבר, מגבלה זו אינה ברורה. ככל שמוצדק לאפשר לבני זוג להירשם לנישואין אף מחוץ למקום מגוריהם, מדוע שלא לאפשר להם להירשם בכל מקום בישראל? מה פשר המגבלה המוצעת, ומדוע דווקא 14 המקומות הללו?