חומר רקע

אל: יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט 22 מאי 2014 מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה כ"ב סיון תשע"ד הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 9) (צו זמני), התשע"ד–2014 מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 26.05.14 חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח–1998 (להלן – "חוק עזרה משפטית" או "החוק"), מסדיר את המסגרת הנורמטיבית להענקת עזרה משפטית למדינות זרות – או לאחד מהגופים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק (ס' 2(ג))1 – בהיבטים שונים. עזרה משפטית כוללת את הפעולות הבאות: המצאת מסמכים, גביית ראיות, פעולות חיפוש ותפיסה, העברת ראיות ומסמכים אחרים, העברת אדם להעיד בהליך פלילי או לקחת חלק בפעולת חקירה, העברת מידע, חילוט רכוש, מתן סעד משפטי, אימות מסמך ואישורו או ביצוע פעולה משפטית אחרת – הכל בקשר לענין אזרחי או לענין פלילי2 (ס' 2(א)). יצוין, כי עזרה משפטית אינה כוללת ביצוע מעצרים או ביצוע פסקי דין, למעט פסקי דין לחילוט רכוש והעברת אסירים לנשיאת עונשם (ס' 2(ב)). אחת מהפעולות המוגדרות כ"עזרה משפטית", היא פעולה של חילוט רכוש. סימן 6 של פרק ג' לחוק, עוסק בשתי סוגי בקשות שעניינן חילוט רכוש: (1) אכיפת צו חילוט זר; (2) בקשה לסעדים זמניים. החוק קובע הסדרים מפורטים לגבי כל אחת מבקשות החילוט האמורות, שתפקיד המדינה העוזרת שונה בכל אחת מהן: באכיפת צו חילוט זר, מדינת ישראל משמשת כזרועה הארוכה של המדינה האחרת, והיא מבצעת את החילוט בפועל, לאחר שנבדקה ההחלטה שהתקבלה על ידי המדינה האחרת, ונמצא כי היא עומדת בתנאים הקבועים בדין הישראלי. ואילו הסעד הזמני נועד להבטיח את החילוט או למנוע הברחת רכוש שלגביו עשויה להתקבל החלטה במדינה זרה. הבקשה לסעד זמני יכול שתתקבל טרם הגשת כתב אישום או בקשת חילוט ויכול שתתקבל לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט. התיקון המוצע מתייחס לסעדים זמניים – ומבקש להאריך את תקופת תוקפו של הסעד הזמני; על פי הוראות הסעיף הקיים, תוקפו של הסעד הזמני טרם הגשת כתב אישום או בקשת חילוט מוגבל לחצי שנה, שכן הצו ניתן לתקופה של שלושה חודשים עם אפשרות להארכה בשלושה חודשים נוספים. ותוקף הצו הזמני לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט מוגבל לשנה אחת, שכן הצו ניתן לחצי שנה עם אפשרות הארכה בחצי שנה נוספת. הצעת החוק מבקשת להאריך את תקופת תוקפו של צו זמני שניתן לפני הגשת כתב אישום או בקשת חילוט ואת תקופת תוקפו של צו זמני שניתן לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט, כדלהלן: • לגבי צו זמני שהתבקש לפני הגשת כתב אישום או בקשת חילוט (סעיף 40(ד)) – מוצע להאריך את תקופת תוקפו הראשונית לשישה חודשים במקום שלושה חודשים הקבועים היום. מוצע עוד לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי להאריך את תוקפו של הצו הזמני לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, ולאחר מכן יהיה רשאי, מטעמים מיוחדים שירשמו, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, שאינן מוגבלות, ובלבד שלא תעלנה, כל אחת, על שלושה חודשים. • לגבי צו זמני שהתבקש לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט (סעיפים 40(א) ו-(ב)) – מוצע להאריך את תוקפו לתקופה ראשונית של תשעה חודשים במקום שישה חודשים הקבועים היום. מוצע עוד לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי, לבקשת פרקליט מחוז, להאריך את הצו הזמני, לתקופות נוספות, שאינן מוגבלות, ובלבד שלא יעלו על תשעה חודשים כל אחת. עוד מוצע, להוסיף את סעיף קטן (ה1), לפיו, בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו זמני שנתן, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות. נושאים לדיון: 1. בדיון בוועדה בהצעת החוק ביום 18.2.2014, נדונה ההצעה להאריך, אבל לא לבטל, את ההגבלה המירבית של התקופה לצו זמני שניתן לפני הגשת כתב אישום, בדומה לקבוע בחיקוקים אחרים.3 מחד גיסא, הממשלה מבקשת שלא להגביל את התקופה המירבית של הצו הזמני, שכן ההליכים בעולם, גם לפני כתב אישום, אינם מסתיימים בהכרח תוך שנה או שנתיים. שלא כמו ההליכים המתקיימים בארץ, שאז יש הצדקה להגביל את התקופה המירבית, ולאפשר לבתי המשפט להפעיל לחץ על רשויות המדינה כדי לזרז את ההליכים, ההליכים במדינות זרות אינם בשליטת הרשויות של מדינת ישראל. לכן אין יתרון משמעותי בקביעת תקופה מירבית במקרה כזה, לדעתם של נציגי הממשלה, וההגבלה יכולה לרוקן מתוכן את האפשרות ליישם את החוק. פיקוח תקופתי על ידי בית המשפט ישמש כערובה מספקת, במקרה זה, לזכויות האדם שרכושו חולט. מאידך גיסא, מדובר בשלב מקדמי של ההליך, בו טרם התגבש כתב אישום, והוא עשוי לקחת שנים רבות בהתאם לפרוצדורה הקיימת במדינה זרה. במהלך שנים אלה, האדם שלגבי רכושו ניתן הצו נתן ערבויות או שהוצאו כנגד רכושו צווי עיקול וכיוצ"ב. בדיון הקודם, הוועדה לא הגיעה להכרעה בסוגיה זו. 2. לקראת הדיון הראשון בהצעת החוק, העלתה הפרקליטות בעיה נוספת בהסדר הקיים, שכן לפי סעיף 40(ה), רשאי בית המשפט לתת צו זמני במעמד צד אחד אם סבר שיש חשש לעשייה מידית ברכוש שתכשיל את החילוט – אולם אין אפשרות להאריך את הצו במעצד צד אחד מעבר ל-20 ימים בסך הכל. יש מקרים שגם אחרי 20 יום יהיה צורך להאריך את הצו במעמד צד אחד, לדוגמא, אם לא הצליחו לאתר את האדם שאת רכושו רוצים לחלט בצו הזמני, ולכן מבקשת הממשלה לאפשר הארכה של הצו הזמני (בין לפני הגשת כתב אישום ובין אחרי), גם במעמד צד אחד, ללא הגבלה מירבית. במקרה כזה, ובתנאי שהמשיב הוזמן כדין ולא התייצב לדיון, מוצע שבית המשפט יהיה רשאי להאריך את הצו כל פעם ב-30 ימים (וראו לעניין זה סעיף קטן (ה) המוצע, בנוסח המשולב). 3. בעקבות הערות של הסנגוריה הציבורית, מוצע עוד לקבוע כי סעיף 35 לחוק, הקובע סייגים לחילוט רכוש, כגון זכות טיעון, הותרת אמצעי מחיה סבירים לטוען בזכות, ואיסור לצוות על חילוט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול, יחול גם על צו זמני לחילוט. בנוסף, מוצע לאפשר לבית המשפט להורות כי חלק מהרכוש המחולט ישמש למימון הוצאות סבירות לצורך ייצוג משפטי, אולם מוצע שהשיעור המירבי להוצאות ייקבע בתקנות באישור ועדת החוקה (וראו לעניין זה סעיפים קטנים (ה2) ו-(ה3) המוצעים, בנוסח המשולב). על הוועדה לשקול האם יש להשאיר את שיקול הדעת לבית המשפט בנושא הוצאות המשפט, או האם לאפשר לשר המשפטים בתקנות להגביל את הסכום המירבי. התיקון המוצע: 40. (א) נתן בית המשפט צו זמני לפי בקשתה של מדינה אחרת, יקבע בצו את תקופת תוקפו, ובלבד שהתקופה לא תעלה על שישה חודשים תשעה חודשים. (ב) לא החל הדיון בהליך המשפטי בפני רשות שיפוטית זרה או לא הסתיים ההליך לפני מועד פקיעת הצו הזמני, רשאי בית המשפט שנתן את הצו להאריך את תוקפו של הצו הזמני לתקופה נוספת אחת, שלא תעלה על שישה חודשים מיום מתן ההארכה, אם ביקש זאת פרקליט מחוז על סמך בקשה של המדינה המבקשת. (ב) בית המשפט שנתן את הצו הזמני רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שלא יעלו על תשעה חודשים כל אחת, אם ביקש זאת פרקליט מחוז על סמך בקשה של המדינה המבקשת. (ג) בקשה של פרקליט מחוז לפי סעיף קטן (ב), תהיה מלווה בהודעה מאת הרשות השיפוטית הזרה שבפניה מתנהל ההליך המשפטי, שבה יצוינו הסיבות המצדיקות את הארכת הצו והמועד המשוער לסיום ההליך המשפטי במדינה המבקשת. (ד) ביקשה המדינה האחרת צו זמני, בטרם הוגש כתב אישום בפני רשות שיפוטית זרה או בטרם הוגשה בקשה אחרת בפניה לקבלת צו חילוט, בנימוק שקיים יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט, רשאי בית המשפט לתת צו זמני שתוקפו לא יעלה על שלושה חודשים; בית המשפט מוסמך להאריך את תוקפו של הצו לתקופה אחת נוספת של שלושה חודשים, מטעמים מיוחדים שיירשמו. רשאי בית המשפט לתת צו זמני שתוקפו לא יעלה על שישה חודשים; בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, ורשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים, כל אחת. (ה) בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף זה גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשיה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו; תוקפו של צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ובתוך תקופת תוקפו של הצו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, לתקופה נוספת אחת שלא תעלה על עשרה ימים. (ה) (1) בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף זה גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשיה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו; (2) תוקפו של צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ובתוך תקופת תוקפו של הצו; (3) בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, לתקופה נוספת אחת שלא תעלה על עשרה ימים. (4) על אף האמור בסעיפים קטנים (2) ו-(3), רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לתקופות נוספות של עד 30 ימים, אם המשיב הוזמן כדין באחת הדרכים המנויות בסעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982,4 וזאת בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו במעמד צד אחד, ולא התייצב לדיון. לעניין זה, "המשיב" – מי שטוען לזכות ברכוש כאמור בסעיף 35. (ה1) בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו זמני שנתן, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו, או עובדות חדשות שהתגלו אחרי מתן הצו הזמני, או בשל בקשת משיב לדון בצו שניתן במעמד צד אחד. (ה2) הוראות סעיף 35 יחולו,5 בשינויים המחוייבים, גם על צו זמני לפי סעיף זה, ואולם בית המשפט רשאי לדחות את הדיון בטענה של טוען לזכות ברכוש ואת ההכרעה בה, וליתן סעד זמני, בכפוף להוראות בדבר זכותו לכאורה של הטוען לזכות ברכוש, שתוכרע בדיון בעניין צו האכיפה. (ה3) בעת מתן הצו הזמני, רשאי בית המשפט להורות כי חלקו של הרכוש שנתבקש לגביו הסעד הזמני ישמש למימון הוצאות סבירות לצורך ייצוג משפטי; שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, את השיעור המקסימלי של הוצאות סבירות לייצוג משפטי. (ו) על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה, ניתן לערער לפני בית המשפט העליון, שידון בערעור בשופט אחד; הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שהודעה ההחלטה למערער. (ז) נתן בית המשפט צו זמני לפי חוק זה, ולא חולט הרכוש, רשאי בית המשפט להורות שמי שניזוק בשל צו כאמור יפוצה מאוצר המדינה.