חומר רקע

בקשות שהוגשו בשנה החולפת להארכות מעצר לבגירים ב- 150 ימים לפי סעיף 62(ב) לחוק המעצרים בשנה החולפת הוגשו הבקשות הבאות להארכת מעצר ב- 150 ימים, בהתאם לסעיף 62(ב) לחוק המעצרים. מצ"ב להלן ההחלטות של בית המשפט העליון בבקשות אלה: 1. שתי בקשות בתיק של ארגון פשיעה בדרום (אילת)- בן שטרית. הוגשו שתי בקשות להארכת המעצר ב-150 ימים. יצוין כי הבקשה הראשונה לא הוגשה ב-150 ימים, אלא אך ב-90 ימים. וזאת, חרף העובדה שהיו קבועים בתיק למעלה מ-50 מועדי הוכחות והיה ברור שהתיק, שהינו מורכב ביותר, הולך להתנהל בקצב ראוי. פרקליטות המדינה החליטה שלא לבקש בבקשה הראשונה הארכה ב-150 ימים. וזאת על מנת לראות שהתיק אכן מתנהל ומתקדם. הבקשה השניה והשלישית להארכות המעצר הוגשו ב-150 ימים. בית המשפט העליון, בבש"פ 7472/13 קיבל את הבקשה השניה באופן חלקי, והאריך ב-90 ימים. הבקשה השלישית הוגשה בימים אלו וטרם נדונה. כב' השופט א' רובינשטיין, בפיסקה יט' להחלטה קבע כך: "... לאחר עיון בבקשה, ושמיעת טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה באופן חלקי, כך שיוארך מעצרם של המשיבים ב-90 ימים בלבד, ולא ב-150 ימים כפי שהתבקש, החל מיום 12.11.13, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 26879-11-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. סבורני כי ככלל יש לאפשר ביקורת שיפוטית תכופה יחסית (ראו בג"ץ 2442/11 שטנגר נ' יו"ר הכנסת, פסקה ב' לחוות דעתי (26.6.13)), מקום בו מדובר בשלילת חרותו של אדם, כזה הנהנה מחזקת החפות נכון לשלב זה; זאת גם אם אין מוציאים מכלל אפשרות מעצר ארוך יותר, בפתח שפתח המחוקק, במקרים מיוחדים, במובהק "כחריג" (ראו פסקה א' שם)..." 2. בתיק רצח של אמא שמואשמת ברצח שלושה מילדיה וניסיון רצח של ילד רביעי. הארכת המעצר השניה התבקשה ב-150 ימים ולא ב-90 ימים. ניתנה הסכמה של הנאשמת להארכת המעצר המבוקשת. http://elyon1.court.gov.il/files/13/240/082/e01/13082240.e01.htm 3. תיק רצח שהואשמו בו שני נאשמים. הבקשה החמישית להארכת מעצר הוגשה ב-150 ימים. הבקשות לפניה הוגשו ב-90 ימים. בעת הגשת הבקשה היו קבועים בתיק עוד 27 מועדי הוכחות. לא היתה הסכמה של הנאשמים להארכת מעצרם. במסגרת ההחלטה של בית המשפט בבש"פ 6888/13 קבע כב' השופט ע' פוגלמן כך: "...במסגרת התיקון לחוק המעצרים נוסף סעיף 62(ב) לחוק המעצרים, המקנה לשופט בית משפט זה את הסמכות להאריך את תקופת המעצר לתקופה של עד 150 ימים, אם הוא סבור "כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 90 ימים [...] בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים". בהתאם להוראות חריג זה, מבקשת המדינה את הארכת מעצרם של המשיבים שלפניי ב-150 ימים נוספים. להשקפתי, בנסיבות העניין יש להשתמש בסמכות חריגה זו, ולהורות על הארכת המעצר המבוקשת במלואה. זאת, מכיוון שאין בפי המשיבים תלונה כלשהי על קצב התקדמות משפטם במסגרת תקופת ההארכה הנוכחית, ונוכח העובדה שנקבע מספר רב של מועדי הוכחות עד לתום תקופת הארכת המעצר המבוקשת. הפועל היוצא של מספר המועדים שנקבע הוא כי משפטם של המשיבים ימשיך להתנהל לאורך כל תקופת המעצר המוארכת בקצב מניח את הדעת, בשים לב לכך שהם נתונים במעצר..." ר' החלטה: http://elyon1.court.gov.il/files/13/880/068/m02/13068880.m02.htm 4. בקשה שניה להארכת מעצרם של תשעה נאשמים במסגרת ארגון פשיעה, בעבירות ניסיון רצח, חבלה חמורה, סחיטה והלבנת הון. התיק מתנהל בקצב ראוי ונוכח ריבוי הנאשמים ומורכבות התיק וריבוי עדים הוגשה בקשה להארכת מעצר ב-150 ימים. הנאשמים שהוארך מעצרם ב-150 ימים הם אלה שהסכימו. מי שלא הסכים, בית המשפט בעניינו לא נעתר לבקשת המדינה והאריך ב-90 ימים. 5. בתיק של שני נאשמים עצורים (מתוך 12 נאשמים בכתב האישום הנושא 13 אישומים), המואשמים בעבירות של ניסיון רצח (ריבוי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, עבירות נשק, היזק בחומר נפץ, הצתה ועוד. (פרשה הידועה בכינוי מרכז הסיינטולוגיה ביפו). בשנה החולפת הוגשו שתי בקשות להארכת מעצר ב-150 ימים. הראשונה, התקבלה במלואה (בש"פ 109/13). השניה (בש"פ 6343/13) לא התקבלה במלואה ובימ"ש האריך ב-90 ימים. http://elyon1.court.gov.il/files/13/090/001/l05/13001090.l05.htm http://elyon1.court.gov.il/files/13/430/063/z04/13063430.z04.htm באשר לשימוש בסמכות להאריך ב-150 ימים, ר' את חוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין בבג"ץ 2442/11 שטנגר נ' יו"ר הכנסת, אשר דן בחוקיות של התיקון לחוק: "... אכן, לעניין הארכת המעצר ב-150 יום, יש לדעתי להבחין בין הסמכות לבין השימוש בה. כאמור, הסמכות כשלעצמה מצויה במתחם המידתיות החוקתי, וראו למשל סעיף 5(ג) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002, שם נקבעה ביקורת שיפוטית של אחת לשישה חודשים. ואולם, אודה ולא אבוש, כי מקום שהמדובר בשלילת חרותו של אדם, כזה הנהנה מחזקת החפות, כשלעצמי נטייתי היא לאפשר ביקורת שיפוטית תכופה יחסית, וחמישה חודשים הם זמן ארוך, ועל כן יש להקפיד בשבע עיניים על קיום תנאי הדין ככל משפטם וחוקתם וההצדקה בנסיבות לרבות ההתנהלות בבית המשפט הדיוני, כדי לאשר 150 יום. אוסיף, כי על פי התרשמותי מן ההחלטות שניתנו בבית משפט זה כמחצית מן הבקשות ל-150 יום לא אושרו וניתנו 90 יום, ובאחרות ברובן הגדול היה זה בהסכמה. כדי שלא להלאות לא אפרט..." מכאן, אנחנו סבורים כי הסמכות להאריך בעניינו של קטין את המעצר ב-75 ימים, במקרים מורכבים וחריגים, מצויה גם היא במתחם המידתיות. ההחלטות של בית המשפט העליון באשר לקבלת בקשה להאריך את המעצר ב-150 ימים בענין בגירים מצביעות על כך שביהמ"ש העליון יטה לעשות כן במקרים נדירים. כך, לדוג' כב' השופט רובינשטיין מציין כי רק מחצית מהבקשות שהוגשו התקבלו ולגבי הבקשות שהתקבלו, ברובן הן היו בהסכמה. הדבר נכון גם לגבי קטינים. לטעמנו, מדיניות בית המשפט העליון באשר לבקרת ההליך והפעלת שיקול הדעת השמור ליועץ המשפטי לממשלה (ולמי שהואצלה לו הסמכות), יובילו לכך שבקשות מעין אלו, להארכת מעצר ב-75 ימים, יהיו החריג שבחריג. לאור זאת, החשש שהארכה ב-75 ימים יהפוך ל"סטנדרט" אינו אמיתי.