חומר רקע
25 במאי 2014
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: בקשת השר לביטחון פנים להרחיב את רשימת העבירות בגינן ניתן ליטול דנ"א מחשודים, נאשמים ומורשעים
הננו פונים אליך לקראת הדיון ביום שלישי הקרוב, בבקשת השר לביטחון פנים לאישור צו סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"ב-2012. צו זה מבקש להרחיב באופן משמעותי את רשימת העבירות, בגינן ניתן ליטול דגימות דנ"א מחשודים, נאשמים ומורשעים.
במהלך הדיונים סביב התיקון לחוק משנת 2005, אשר הסמיך את המשטרה לראשונה ליטול דגימות דנ"א מחשודים, נאשמים ומורשעים בעבירות שונות לצורך הכללתן במאגר, הבענו את עמדתנו החד-משמעית, כי נטילת אמצעי זיהוי ביולוגיים מחשודים ונאשמים – אשר לא הורשעו בעבירה כלשהי, ועדיין נהנים מחזקת החפות – פסולה. כידוע, חשוד הוא בסך הכל אדם לגביו נבדקת האפשרות כי הוא ביצע עבירה; אנשים רבים מאד נחקרים מבלי שבסופו של דבר מוגש נגדם כתב אישום ומבלי שהם מורשעים בעבירה כלשהי, ואין כל הצדקה לכך שמצבם יהיה שונה לעניין הפגיעות בזכויות אדם חוקתיות, הכרוכות בנטילת אמצעי זיהוי גנטיים ובהכללתם במאגר, ממצבו של כל אדם אחר. זאת, למעט כאשר נטילת הדגימה דרושה באופן ענייני, לצורך ניהול החקירה הקונקרטית, במסגרתה הם נחשדים.
על רקע עמדתנו זו, אנו מצטרפים להערות הסנגוריה הציבורית בעניין הזהירות המיוחדת הנדרשת בכל הרחבה של רשימת העבירות, עליהן חלה סמכות זו. במיוחד אנו מתנגדים להצעה להחיל סמכות פוגענית זו על חשודים בתקיפת שוטר – חשד המוטח לא אחת באנשים, הנעצרים במסגרת הפגנות. מתן סמכות למשטרה ליטול דגימת דנ"א מכל מי שנחשד בעבירה זו, עלול להחמיר את האפקט המצנן הכרוך במעצר מפגינים, ולגרום למפגינים פוטנציאליים לחשוב פעמיים לפני שהם מממשים את זכותם לחופש הביטוי והמחאה.
היה זה רק לפני מספר שבועות שהיועץ המשפטי לממשלה נאלץ להתערב כדי להפסיק את ההליכים נגד דפני ליף, אשר נעצרה כזכור בחשד בלתי מוצדק לתקיפת שוטר במהלך המחאה החברתית. מקרה זה – אשר זכה לכיסוי תקשורתי יוצא דופן - הוא רק מקרה אחד מיני רבים, בהם מפגינים מוצאים עצמם חשודים או מואשמים בעבירות שונות בשל השתתפותן בהפגנות. לעתים קרובות, האישומים או החשדות מתבטלים בסופו של דבר בעקבות ביקורת חריפה מצד בית המפשט על התנהלות המשטרה, אולם עד אז כבר מאוחר מדי, והנזק לחופש הביטוי כבר נעשה. בפסק דין שנתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בו זיכה מס' נאשמים מעבירות בהן נחשדו בעקבות הפגנה (לרבות תקיפת שוטר), ציין השופט עידו דרויאן כי:
"שוב ושוב חוזרת אפוא התופעה של הגשת כתבי אישום נגד מפגינים, כשהטענות העובדתיות מופרכות בהסרטה משטרתית או אחרת, והבסיס המשפטי רעוע במיוחד בשל התעלמות מוחלטת או כמעט-מוחלטת מהאיזון הראוי בין הערכים, שהוכתב בפסיקה" (ת"פ (ת"א) 1152-09 מדור תביעות פלילי ת"א נ' גורג גנטוס).
על רקע מציאות זו, הוספת עבירה זו – כמו גם העבירה של התפרעות שסופה נזק - לרשימת העבירות, בגינן ניתן ליטול דגימת דנ"א מחשודים ונאשמים, עלולה להביא לפגיעה קשה לא רק בחזקת החפות ובזכות לפרטיות, אלא גם בחופש הביטוי והמחאה. היא עלולה להוות צעד נוסף בהפיכת המחאה – מעורבות דמוקרטית בסיסית אותה יש לעודד ולטפח – למשהו שאזרחים עלולים להירתע ממנו. בנוסף, קיים חשש ממשי, כי הוספת העבירה של תקיפת שוטר עלולה להוות גורם נוסף, המרתיע אזרחים מהגשת תלונות למח"ש.
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד