חומר רקע

י"ח בסיוון התשע"ד 16 ביוני 2014 אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – איסור פרסום שם בהליך החושף מידע רפואי), התשע"ד–2013 (פ/2007/19) של ח"כ עדי קול – נקודות לדיון עקרון פומביות הדיון ואיסור פרסום – רקע סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה קובע, כי בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי החוק. עקרון פומביות הדיון הוא "אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו"1, והוא כולל הן את ההיבט של קיום הדיון באופן הפתוח לציבור והן את ההיבט של פרסום פרטי ההליך. מקובל לדבר על מספר רציונאלים העומדים ביסוד עקרון פומביות הדיון2: • ההכרה בחשיבותה של זכות הציבור לדעת, זכות אשר תורמת לעיצוב דעותיו והשקפותיו של הפרט בחברה דמוקרטית. • הערובה לאיכות ההחלטה הניתנת בסיום ההליך, בעיקר בשל היותו של ההליך חשוף לעיני הציבור. • הידוק אמון הציבור במערכת המשפט על ידי שקיפותו של הליך עשיית הצדק. חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – "חוק בתי המשפט") מסדיר את נושא פומביות הדיון וקובע את הכלל והחריגים לו: בית המשפט ידון בפומבי, אך במקרים מסוימים הוא רשאי לדון בדלתיים סגורות3. כמו כן קובע ס' 70 לחוק בתי המשפט, כי בית המשפט רשאי לאסור פרסומים הנוגעים לדיוניו מסיבות שונות. בין היתר, קובע ס' 70(ד) לחוק בתי המשפט כי בית המשפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט במידה שהוא רואה צורך בכך "לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו" של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון. פרסום או השמטה של פרטי בעלי הדין בפסקי דין בספרות המשפטית ובפסיקה, הובעו דעות שונות בנוגע לשאלה האם פרסום פרטיהם של בעלי הדין הוא דבר נדרש בשל עקרון פומביות הדיון. יש שטוענים4, כי כל עוד המשפט מתנהל בדלתיים פתוחות ואין מניעה מלפרסם פרטים על קיומו של ההליך ותוכנו, הרי שהרציונאלים העומדים ביסוד עקרון פומביות הדיון מתקיימים, וזאת אף אם יושמטו שמותיהם ופרטי זהותם של בעלי הדין. לפי המצדדים בגישה זו, אין בפרסום פרטיהם של בעלי הדין כדי לתרום דבר לקידומו של עקרון פומביות הדיון. מנגד, אחרים טוענים5, כי גם לפרסום שמות בעלי הדין יש חשיבות למימוש התכליות של עקרון פומביות הדיון, אם במקרים בהם קיים עניין ציבורי של ממש בפרסום זהות בעלי הדין ואם בשל השיקול המוסדי בדבר מראית פני הצדק והשוויון בפני החוק. הדוברים בסוגיה הצביעו על כך, שבסוגים שונים של הליכים האיזון בין הערכים המתנגשים עשוי להיות שונה, וזאת בשל קיומם של שיקולים הרלוונטיים לאותו סוג של הליך. כך, למשל, נטען כי כאשר מדובר בהכרעות הנוגעות לאישי ציבור, יש חשיבות רבה לפרסום שמות בעלי הדין, בשל העניין הציבורי שיש בידיעה על התנהלותם של נבחרי הציבור. באשר להליכים פליליים נטען, כי במובן מסוים פרסום שמות של מורשעים בפסקי דין ללא הגבלת זמן, סותר את עקרונות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981. שכן, גם בחלוף תקופת הזמן שלפי החוק האמור לא ניתן לאחריה לקבל מידע מהמרשם על הרשעתו של פלוני, עדיין ניתן יהיה להשיג מידע זה באמצעות עיון במאגרי המידע המשפטיים או במנועי החיפוש באינטרנט. ועדת אנגלרד במהלך שנת 2011 החלו דיוניה של ועדה אשר מינה שר המשפטים, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, הפרופ' יצחק אנגלרד, לבחינת ההסדר הראוי לפרסום פרטים מזהים בפסקי ובהחלטות של בתי המשפט. הוועדה הוקמה על רקע תלונות הולכות וגוברות של אזרחים על אודות פגיעה בפרטיותם הנגרמת בשל פרסום שמותיהם ופרטיהם בפסקי דין, וזאת על רקע היכולות הגבוהות הקיימות כיום לאחזור מידע במאגרי המידע המשפטיים ובמנועי החיפוש באינטרנט. הוועדה בוחנת את האיזון הראוי בין עקרון פומביות הדיון, לעניין הליך פרסום פסקי דין והחלטות בבתי המשפט בפורמט מחד גיסא, והגנת הפרטיות במידע מאידך גיסא. נכון לעכשיו הוועדה טרם הגישה את מסקנותיה. פרסום פרטי בעל דין בתיק נזיקין שנחשף בו חומר רפואי – המצב הקיים עד לאחרונה, בתי המשפט נטו לדחות בקשות לאיסור פרסום שמות של בעלי דין בתיקי נזיקין. זאת לנוכח התפיסה כי תביעות נזיקין אמנם כרוכות בחשיפה אישית, באי נעימות ואף בפגיעה מסוימת בפרטיות התובע, אך לא מדובר בפגיעה חמורה שבשלה יידחה עקרון פומביות הדיון, שכן תביעות מסוג זה מטבען כרוכות בחשיפת עניינים בריאותיים6. לפני כשנה, ניתנה ההחלטה בעניין אליהו, שבמסגרתה קבע בית המשפט העליון – על יסוד ס' 70(ד) לחוק בתי המשפט – כי יש לאסור על פרסום שמו של התובע, עו"ד במקצוע, במסגרת תביעת פיצויים שהגיש בשל תאונת דרכים בה נגרמו לו נזקי גוף, בשל "פגיעה חמורה בפרטיות" התובע שמידע רפואי אודותיו נחשף במסגרת ההליך. בית המשפט קבע, כי מידע רפואי מצוי בליבת הזכות לפרטיות וגילויו מהווה פגיעה חמורה בפרטיות המבקש. בנוסף, קבע בית המשפט כי עצמת הפגיעה בעקרון פומביות הדיון אינה חמורה, שכן איסור הפרסום מתייחס אך ורק לשמו של בעל הדין שפרטיו הרפואיים נחשפים ולא לקיומו של ההליך כולו ולכל יתר הנתונים הבאים בגדרו, דבר שממזער את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון, בשל העובדה שיתר פרטי ההליך המשפטי נותרו חשופים לבחינת הציבור. ההחלטה – שאושררה מחדש בהחלטה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון7 – הובילה לשינוי מגמה ולהחלטות נוספות של הערכאות הנמוכות יותר, שבהן התקבלו בקשות לאיסור פרסום שם התובע בהליך של נזקי גוף8. הצעת החוק הצעת החוק עוסקת באיזון הראוי בין עקרון פומביות הדיון לבין הזכות לפרטיות, בהקשר הספציפי של חשיפת חומר רפואי של בעל דין. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 70 לחוק בתי המשפט באופן הבא: (א) לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט. (ב) לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט. (ג) לא יפרסם אדם בלי רשות בית המשפט פרסום בעניינו של קטין כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. (ג1) לא יפרסם אדם בלי רשות בית משפט, שם או פרטים מזהים אחרים של אדם, שהוא צד להליך אזרחי שבו נחשף מידע רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה התשנ"ו–1996, על אותו אדם. (ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם. ... על פי המוצע, בכל הליך אזרחי שבו נחשף מידע רפואי על אדם שהוא צד להליך, ברירת המחדל תהיה שיש איסור על פרסום שמו או פרטיו של אותו אדם, אך בית המשפט יהיה רשאי להתיר את הפרסום. במסגרת דיונים שנערכו בין ח"כ קול לבין נציגי משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט, הוסכם ביניהם על תיקונים שונים בנוסח המקורי של הצעת החוק. הנוסח המוסכם על משרד המשפטים וח"כ קול הוא הנוסח הבא: (א) לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט. (ב) לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט. (ג) לא יפרסם אדם בלי רשות בית המשפט פרסום בעניינו של קטין כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. (ג1) (1) לא יפרסם אדם, שם או מספר זהות של בעל דין בתובענה לפיצויים בשל נזקי גוף, אלא אם ניתנה הסכמתו של אותו אדם לפני הפרסום או ברשות בית המשפט. (2) בלי לגרוע מהוראת סעיף קטן (ד), בית משפט רשאי לאסור פרסום שם או מספר זהות של אדם שמידע רפואי אודותיו נכלל בתובענה אזרחית או בתובענות הנדונות בפני בית המשפט לעניינים מנהליים; בסעיף קטן זה, "מידע רפואי" – כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. (ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם. נקודות לדיון: (1) הערת ניסוח: "ניתנה הסכמתו של אותו אדם" – ברור שהכוונה היא לאדם ששמו או מספר זהותו נאסר לפרסום ולא לאדם המפרסם, ולכן הניסוח המדויק יותר הוא "של אותו בעל דין". (2) תובענה אזרחית או תובענה מנהלית (פסקה (2)) – ככל שמבקשים לאפשר לבית המשפט שלא לחשוף שם של אדם שמידע רפואי אודותיו נחשף לכאורה, אין סיבה להבחין בין תובענות אזרחיות ותובענות בבית המשפט לעניינים מנהליים, לבין עתירות לבג"צ או הליכים פליליים, ויש לאפשר זאת בכל סוגי ההליכים. (3) הוראת תחולה – על אף שאם לא נאמר אחרת ההסדר המוצע יחול מכאן ולהבא, כדי להימנע מספיקות לגבי הליכים תלויים ועומדים, וכן כדי להבהיר שהנהלת בתי המשפט אינה נדרשת ללכת אחורה ולהסיר את כל הפרטים בעבר, מוצע להוסיף סעיף תחולה שיבהיר דברים אלה. הצעה אפשרית לניסוח: (א) תחילתו של חוק זה 9 חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה). (ב) הוראות סעיף 70 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יחולו על תובענות שיוגשו מיום התחילה ואילך.