חומר רקע
כ"ב אלול, תשע"ד
17 ספטמבר, 2014
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך הכנה לדיון בהצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14) (אסיר עולם שהורשע ברצח חריג בחומרתו), התשע"ד-2014 (פ/2113/19) (של חברי הכנסת איילת שקד, דוד צור, יריב לוין, רוברט אילטוב, ישראל חסון, אורית סטרוק, שולי מועלם-רפאלי ומרדכי יוגב )– הכנה לקריאה שנייה ושלישית
1. הצעת החוק בנוסח שעבר קריאה ראשונה קובעת את שני אלה: ראשית, לבית המשפט שהרשיע אדם ברצח תהיה נתונה הסמכות לקבוע כי אותו אדם ביצע את המעשה בנסיבות חריגות בחומרתן1; שנית, אם קבע כך בית המשפט תושפע מקביעה זו תקופת הקציבה שעליה ממליצה ועדת שחרורים מיוחדת בפני נשיא המדינה וכן יושפע מכך המועד שבו תישקל בקשה בעניין. ההליך בפני ועדת השחרורים המיוחדת הוא הליך מנהלי, הליך עזר שמסייע לנשיא המדינה בהפעלת סמכותו. הוא אינו מחייב את הנשיא, אך ככלל הנשיא מאמץ את ההמלצות אם אין סיבה טובה לנהוג אחרת.
כפי שנאמר בדברי ההסבר להצעה, היא אינה מתייחסת לעונש הקבוע לעבירת הרצח בחוק העונשין (מאסר עולם כעונש חובה) ואף אינה גורעת מסמכות החנינה של נשיא המדינה הנתונה לו בחוק-יסוד: נשיא המדינה, אלא מתייחסת להליך המנהלי שמתקיים בפני ועדת שחרורים מיוחדת שמסייע לנשיא להפעיל את סמכותו.
2. בנוסף להליך ההמלצה לנשיא המדינה, הנוסח שלהלן מתייחס לשני עניינים נוספים:
(א) קביעה שהסמכות הנתונה לממשלה בסעיף 8ב לחוק הממשלה לשחרר אסירים על רקע של ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה, סמכות שהוספה לממשלה לאחרונה (במסגרת תיקון מס' 9 לחוק הממשלה), לא תחול על מי שהורשע ברצח שלגביו קבע בית המשפט כי ביצע את המעשה בנסיבות חריגות בחומרתן. נושא זה עלה בדיונים לקראת קריאה ראשונה והוועדה עמדה על כך שהצעת חוק הממשלה, שנדונה אותה עת בוועדת החוץ והביטחון, מבקשת לקבוע לממשלה סמכות לשחרר אסירים על רקע של עסקאות לשחרור שבויים או חטופים, מחוות מדיניות או הסכמים מדיניים וככל שמבקשים להגביל את סמכות הממשלה בעניין זה כך שלא תחול על רוצחים אכזריים במיוחד, המקום הנכון לתיקון הוא חוק הממשלה. מאחר שחוק הממשלה עבר קריאה שלישית רק לאחר שההצעה שבנדון עברה קריאה ראשונה, כעת הוא הזמן לדון בעניין ומוצע נוסח והסבר בנושא זה.
(ב) הוראת מעבר ותחולת החוק בזמן - לטעמנו, המחוקק צריך לקבוע הוראה מטעמים של ודאות משפטית והבהרת התכלית והמדיניות שביסוד התיקון, ולא להותיר עניין זה ללא התייחסות (דבר שיביא לכך שהנושא יוכרע בעתיד על ידי בית המשפט). בנוסף, עמדתנו היא שהתיקון העיקרי אינו בבחינת "עונש" ואף אינו רטרואקטיבי ככל שחל על אנשים שטרם הורשעו בדין וניתנת להם ההזדמנות לטעון בפני בית המשפט בעניין קביעתו לגבי נסיבותיו החריגות של הרצח. מכאן, שהכנסת רשאית לקבוע שהתיקון חל גם על מי שביצע רצח (וטרם הורשע) לפני שהתקבל התיקון לחוק בכנסת. הכנסת רשאית כמובן לקבוע הוראת מעבר אחרת (כגון שהתיקון חל רק על מי שביצע את המעשה אחרי שעבר התיקון בקריאה השלישית) אך אינה חייבת לעשות כן והסמכות נתונה בידה לקבוע כך או אחרת.
תיקון חוק שחרור על-תנאי ממאסר
3. כפי שכתבנו במסמך ההכנה לקראת הקריאה הראשונה, עונש מאסר עולם, משמעו בישראל מאסר של 20 שנה.2 לעומת זאת, עונש מאסר עולם חובה אינו קצוב בזמן ולבית המשפט אין סמכות לקצוב אותו בשנים.3 מכאן גם שככלל, בתיקי רצח למשל, בית משפט אינו שוקל נסיבות אישיות ושיקולים אחרים שרלבנטיים בדרך כלל לענישה (חריג לעניין זה הוא סעיף 300א לחוק העונשין) בגלל החומרה היתירה של המעשה ומשמעותו החברתית. הסמכות לקצוב שנות מאסר נתונה לנשיא המדינה, במסגרת סמכות החנינה וההקלה בעונש, כאמור בסעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה4. הנוהג בישראל הוא כי אסיר עולם פונה בבקשת חנינה אל הנשיא, והוא מעניק לו הקלה בעונש מאסר העולם שהוטל עליו באמצעות המרתו - קציבתו למספר מוגדר של שנים.
עד לחקיקת חוק שחרור על תנאי ממאסר, הליך קציבת עונשם של אסירי עולם סבל מחוסר אחידות ומחוסר אמות מידה ברורות (בשל כלליות סמכות החנינה)5, ובעת שכיהן עזר ויצמן כנשיא המדינה, הוא התנגד נחרצות לקציבה הקבועה שנהגה אז (ל-24 שנים). עתירה שהגיש אסיר נגד סירובו של הנשיא ויצמן לקצוב את תקופת מאסרו ל-24 שנים כפי שהיה נהוג עד אותה עת נדחתה בבית המשפט העליון.6
חקיקת פרק ה' בחוק שחרור על תנאי ממאסר, העוסק בקציבת עונשי מאסר עולם והקלה בעונש בידי נשיא המדינה, ביקשה להתמודד עם מצב דברים זה, מבלי לגרוע מסמכותו של הנשיא, שנשאר בעל הסמכות לקבל את ההחלטה. הוקמה לפי החוק ועדת שחרורים מיוחדת הפועלת כגוף מייעץ לנשיא המדינה, וממליצה לו לעניין קציבת עונשם של אסירי עולם לפי תבחינים גלויים ושוויוניים. בראש הוועדה יושב שופט מחוזי, וחברים בה שופט נוסף, אדם שהוא מומחה בתחומים רלוונטיים והממונה על מחלקת חנינות במשרד המשפטים.7
סעיף 29 לחוק שחרור על תנאי ממאסר קובע, כי התקופה שתמליץ הוועדה לקצוב בה את מאסר העולם לא תפחת מ-30 שנים, וכי אסיר עולם רשאי לפנות אל הוועדה בבקשה שתקצוב את עונשו רק בחלוף תקופה מסוימת של ריצוי מאסר בפועל (7 שנים לאסיר עולם שנושא מאסר עולם אחד ו-15 שנים לאסיר עולם שנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר). מגורמי המקצוע נמסר לנו, כי בפועל, הרף של 30 השנים משמש כרף מינימום, ובמקרי הרצח החמורים הוועדה ממליצה לקצוב את העונש לתקופה ארוכה מכך ולעיתים אף ממליצה לא לקצוב כלל, וכי בדרך כלל אין קציבה בסמוך ל-7 שנות מאסר, ודאי לא בתיקי הרצח שחריגים בחומרתם. במובן זה, הצעת החוק משקפת מדיניות קיימת. עם זאת, הסניגוריה הציבורית מעירה, בדומה להערה של עו"ד פויכטוונגר ממשרד המשפטים בדיון לקראת קריאה ראשונה, כי בשל תקופת הקציבה הארוכה המוצעת (40 שנים) ראוי לשקול לאפשר לוועדת השחרורים המיוחדת שיקול דעת לסטות מנימוקים מיוחדים ולהמליץ לנשיא המדינה על תקופה קצרה יותר במקרים מיוחדים. נציין פעם נוספת בהקשר זה שההצעה אינה פוגעת בסמכותו של נשיא המדינה, שמוסמך לחון עבריינים לפי שיקול דעתו, ושלא לפי המלצה, אם הנסיבות מצדיקות זאת.
הוראת המעבר – תחולת הנורמה בזמן
4. כאמור לעיל, אנו סבורים כי הכנסת מוסמכת (אף כי אינה חייבת) לקבוע שהתיקון יחול גם על הליכים פליליים תלויים ועומדים, שטרם ניתנה בהם הכרעת דין, ובלבד שתינתן לצדדים האפשרות להשמיע טיעונים לעניין זה. לפי התיקון המוצע, החומרה המיוחדת של המעשים תיקבע באופן מפורש ובמיוחד לעניין זה על ידי בית המשפט, ולכן ברור שהחוק לא יחול על על מי שדינם כבר הוכרע.
5. סעיף 3(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע את העיקרון החשוב שאין ענישה רטרואקטיבית:
"(ב) חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצוע העבירה, לא יחול על מעשה שנעשה לפני פרסומו כדין או לפני תחילתו, לפי המאוחר; אך אין רואים בעדכון שיעורו של קנס החמרה בעונש."
העונש הקבוע לעבירת הרצח (בכפוף לסעיף 300א לחוק העונשין) הוא מאסר עולם ועונש זה בלבד. התיקון אינו משנה את העונש הקבוע לעבירה ואינו בבחינת "עונש". "הליך העזר" במסגרת סמכות החנינה אינו חלק מקביעת העונש, שעליה אמון בית המשפט בלבד ולא שום רשות אחרת של המדינה, אלא הוא משנה את האופן שבו תיבחן אפשרות עתידית להקל בעונש על דרך של המלצה לנשיא המדינה. יצוין גם כי הביקורת השיפוטית על החלטות ועדת שחרורים נעשית לפי כללי המשפט המנהלי ובפני ערכאת שיפוט מנהלית.8
בנוסף, קציבת העונש במועד מסוים ולתקופה מסוימת אינה נתפסת כזכות קנויה של האסיר (אם כי השאלה האם יש זכות לעצם שקילת הקציבה לא הוכרעה בפסיקה). בעניין הוכברג9 טען אסיר כי אין להחיל עליו את הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר (שעיגנו לראשונה את המנגנון של סעיפים 29 ו-30 לפיו ועדת השחרורים אינה רשאית לדון בקציבת עונש בטרם חלפה התקופה הקבועה שם), שכן הוא ביצע את הרצח לפני חקיקת החוק, ומדובר לטענתו בהחלה רטרואקטיבית. השופט א' לוי קבע כי דחיית קציבת העונש אינה בבחינת ענישה ולכן אין רלוונטיות לסעיף 3(ב) לחוק העונשין. הנימוק המרכזי שניתן לכך היה שמאסר עולם בגין רצח משמעו מאסר עולם לכל החיים – והוודאות היחידה של אסיר העולם היא כי עונשו נגזר לריצוי שארית ימיו בכלא. הסמכות לקצוב את העונש, או לחון עבריין נועדה לתת פתח למקרים בהם מידת החסד והרחמים עשויה לגבור על מידת הדין. השופט לוי מציין כי הוא לא דן בשאלה האם לאדם יש זכות קנויה כי קציבת עונשו תישקל, אך הוא אומר כי "אין חולק, כי לא עומדת לו כל זכות כי הדבר ייעשה דווקא בנקודת הזמן הראויה בעיניו...".10 בפסיקה מאוחרת יותר ניתן למצוא אמירות לפיהן לאסיר, ובכלל זה לאסיר עולם, לא קנויה הזכות לקיצור עונשו, וגם לוועדת השחרורים מסורה הסמכות להחליט שלא להמליץ על קציבת העונש.11
6. לעניין הרטרואקטיביות (אף בלא סיווג התיקון כ"עונש"), כל עוד נשמרת לנאשם האפשרות להשמיע טענות כנגד קביעה אפשרית של בית המשפט כי הרצח בוצע בנסיבות חריגות בחומרתן, ההחלה של הדין כאן היא אקטיבית: אין שינוי של כללי הטלת האחריות הפלילית; אדם יודע כי על עבירת רצח צפוי לו עונש מאסר עולם חובה; לעבריין אין זכות קנויה לקציבת עונשו במועד מסוים או לתקופה מסוימת, ולנשיא המדינה ולוועדת השחרורים שממליצה לו יש שיקול דעת רחב מאוד. אין כאן אינטרס הסתמכות הראוי להגנה שלפיו שינוי הדין יכול היה להביא לשינוי התנהגות (כלומר – מעשה הרצח היה נמנע או משתנה לו ידע האדם שהליך מנהלי שאין לו זכות קנויה לתוצאה מסוימת שבו, שהוא הליך ביניים לקראת הפעלת סמכות, שאף לגביה אין לו זכות קנויה וכל כולה בתחום החסד ושיקול הדעת, ייקבע כך ולא אחרת). אין כאן הפקעה של מצב משפטי שכבר נקבע סופית (בניגוד למצב שבו היו משנים את הדין לגבי מי שכבר נקצב עונשו). נוסיף על כך, שסמכותו של נשיא המדינה בעינה נותרת ושהתיקון המדובר עוסק בהליך הביניים של הוועדה הממליצה12, ועוד נוסיף שהתיקון משקף מדיניות נוהגת לגבי מעשי רצח אכזריים (הוועדה, ככלל, אינה ממליצה על קציבה של 30 שנות מאסר לאסירים שבצעו מעשי רצח שכאלה וודאי שלא אחרי 7 שנות מאסר). כל אלה מבססים את המסקנה שהחלת התיקון על מי שטרם הורשע, אף אם ביצע את המעשה לפני התיקון אינה רטרואקטיבית. יצוין שאף התיקון המקורי לחוק שחרור על תנאי ממאסר החיל את עצמו על אסירים בתקופת ריצוי עונשם13. למסקנה אחרת תוצאות מרחיקות לכת במישורים רבים של טיפול באסירים. ההסדר החדש דומה במתכונתו (אם כי לא בתכנו) לסעיף 30א לחוק שחרור על תנאי ממאסר שעניינו המלצה לעניין אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה, שאף הוא חוקק מתוך אותו תפיסה, ולכן חל על מי שרצח את ראש הממשלה רבין ז"ל על אף שחוקק לאחר הרצח.
7. בית המשפט העליון קבע כי בסוגיה המוסדרת בסעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר "החוק אינו מורה כלל על תחולה רטרואקטיבית, כי אם על תחולה אקטיבית ופרוספקטיבית. לאמור – עוסק הוא באסירים שעונשם טרם נקצב, בין אם עניינם תלוי ועומד בוועדת השחרורים ובין אם טרם הובא בפניה".14
עוד קבע בית המשפט15, ששינוי בסמכויות ועדת השחרורים לעניין שחרור מוקדם והפקעת רישיון בשל עבירה נוספת (שינוי מחמיר) אינו רטרואקטיבי ויכול לחול על מי שביצע עבירה נוספת בטרם שונה החוק. בית המשפט פירש שם את התחולה כתחולה אקטיבית של הוראות החוק החדש על כל קבוצת ההתייחסות (קבוצת האסירים). השופט לוי ציין כי "הדגש הוא על כך שבחוק לא נקבעו תוצאות עונשיות נוספות לאסיר ברישיון ששב וחטא מעבר לאלה שנקבעו במשפטו. לפיכך, לא נועד החוק החדש להוסיף על חובותיו של אסיר או לגרוע מזכויותיו כפי שאלו גובשו ביום בו הסתיים משפטו, אלא להגדיר מחדש את סמכויותיה של ועדת השחרורים...".16 הגם שהדברים נאמרו בהקשר מעט שונה, הם יפים גם לענייננו.
8. כאמור, העיקרון העומד בבסיס ההסתייגות מחקיקה רטרואקטיבית הוא כי אין להחיל על אדם את תוצאותיהן של נורמות, שלא היו תקפות במועד בו בחר לנהוג כפי שנהג כי יש בכך פגיעה בזכויות מוקנות, בביטחון ובוודאות ביחסי בני-אדם ביניהם-לבין-עצמם, ובציפיות ראויות ובעקרון האוטונומיה של רצונו החופשי של אדם, שבחר לכוון את התנהגותו על-פי הדין שהיה קיים בעת שבוצעה. בהקשר של הדין הפלילי, ברור כי אין זה ראוי להפוך מעשה, שבשעת ביצועו לא היה אסור או שנשא עונש מסוים, למעשה האסור בדיעבד או כזה שהעונש עליו חמור יותר. בענייננו, עקרונות אלה אינם רלוונטיים. אין במקרה זה טענת הסתמכות הראויה להגנה, שהרי קשה לטעון ברצינות כי אילו ידע עבריין כי קיימת אפשרות (ולא ודאות) שעונשו ייקצב במועד מאוחר יותר או לתקופה ארוכה יותר היה רוצח בצורה אכזרית או חריגה פחות.17
9. בפני הוועדה הופיעו גורמי מקצוע העוסקים בתחום, ולפי התמונה שהוצגה על ידם, גם היום המדיניות לגבי המלצה על קציבת עונשים אינה מקלה, והתקופות הקבועות בחוק שחרור על-תנאי ממאסר לתחילת שקילת הקציבה ולמשך הקציבה מהוות רף תחתון עבור הוועדה. כך למשל, לגבי אסירים ביטחוניים נאמר כי "זמני ההמתנה לקציבה בתיקים של האסירים הביטחוניים נעים מ-15 שנים ועד 27 ל-30. הקציבה באופן מוחלט מתחילה מ-35-37 ועד 50-52, או בכלל לא". גם לגבי אסירים פליליים שאינם ביטחוניים נאמר כי "אסיר העולם הפלילי הרגיל, כאשר עונשו נקצב, גם הוא כבר עונשו לא נקצב בחלוף 7 שנים" (ראו דבריה של מנכ"לית משרד המשפטים בדיון בוועדה ביום 16.7.2014). כן יש לציין כי במסגרת שיקולי ועדת השחרורים, ניתן משקל גם ל"שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה" (כאמור בסעיף 29(ד) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר), כך שגם כיום השיקול של חומרת העבירה מצוי בפני ועדת השחרורים ומשמש נסיבה לחומרה בשיקוליה.
תיקון חוק הממשלה – הגבלה על שיקול הדעת של הממשלה לגבי שחרור אסירים מטעמים של מדיניות חוץ של המדינה וביטחונה
10. חשוב לעמוד על ההבדל שבין שחרור מוקדם במסלול "הרגיל" (כפי שתואר לעיל, לפי המנגנון הקבוע בחוק שחרור על-תנאי ממאסר) לבין שחרור מוקדם על רקע של עסקה מדינית.
בבג"ץ משל"ט (ניתן ב- 2009) נדונה עתירה שתקפה החלטת ממשלה לשחרר 250 אסירים פלסטינים לרגל חג הקורבן המוסלמי וכמחווה ליושב ראש הרשות הפלסטינית.18 בפסק הדין מוצגות התכליות השונות העומדות ביסוד מתן חנינה או שחרור מוקדם "רגיל" לבין שחרור מוקדם על רקע עסקה מדינית. בעוד ששחרור מוקדם "רגיל" ניתן מטעמים של שיקולי ענישה (כגון שיקום ומחילה) המעמידים את האסיר כאינדיבידואל במרכז ההחלטה, שחרור מוקדם על רקע עסקה מדינית שם את המוקד בממשלה ובצרכים המדיניים שהיא מנסה להשיג:19
"...ענייננו שלנו בשחרור "מזן אחר". בעוד שאת השחרור המוקדם ואת החנינה ניתן לתלות ברציונלים שיש להם זיקה מובהקת למישור הפלילי ולשיקולי הענישה, דוגמת מחילה, שיקום ומתן הזדמנות לפתיחת דף חדש, שבמוקדם האסיר כאינדיבידואל, הרי שבשחרור לצרכי משא ומתן או תהליך מדיני, המוקד הינו בממשלה וביעדים שברצונה להשיג במסגרת סמכויותיה. התכליות שמבקש השחרור לצרכים מדיניים להשיג שונות הן מתכליות השחרור המוקדם והחנינה. השחרור לצרכים מדיניים דוחק מן הזירה שיקולים מהמישור הפלילי ואף הפרט ששחרורו מתבקש מוסט במידה מסויימת מן המוקד. אם כן, הליכי השחרור המוקדם והחנינה – המסגרות הקבועות בחקיקה לשחרור אסיר בטרם ריצה את מלוא עונשו – והשיקולים המנחים לגביהם, אינם זהים לאלה החלים על שחרור לפני תום ריצוי העונש במסגרת משא ומתן או הסדר מדיני, ואכן כבר נקבע כי אין ללמוד מהשחרור במסגרת הסדר מדיני, לעניין שחרור מוקדם של אסירים אשר ביצעו עבירות על רקע לאומני אידיאולוגי ... ".
הפסיקה התייחסה לשיקולים אפשריים שניתן לשקול במסגרת שחרור על רקע עסקה מדינית: שאלת מסוכנותו של כל אסיר שישוחרר והערכת הסיכוי שישוב למעגל הטרור; האם מדובר במי שהורשע כבר בעבר בביצוע עבירות ביטחון; האם מדובר במי ששוחרר בעבר שחרור מוקדם ואף על-פי כן חזר לסורו;20 ומהו ארגון הטרור אליו השתייך האסיר.21 כך גם טיב המעשה שבו היה מעורב האסיר, האם שוחרר בעבר כחלק ממחווה במסגרת תהליך מדיני או חילופי שבויים; האם התחייב לחתום על כתב התחייבות שלא לשוב ולעסוק בפעילות טרור או אלימות כנגד מדינת ישראל ואזרחיה;22 האם האסיר ריצה תקופה של 2/3 מעונשו.23
לצד זאת, בבג"ץ אלמגור, שעסק בעתירה נגד עסקת שליט, התייחס בית המשפט לקושי הרב בקביעה מראש של קריטריונים לניהול משא ומתן מעין זה:
"המקרה שלפנינו ממחיש את הקושי הרב בקביעת קריטריונים מוסדרים מראש לניהול משא ומתן מסוג זה. ראשית, אלה משאים ומתנים המתנהלים בתנאים של אילוץ ותוך מעורבות של גורמים זרים. שנית, וזה העיקר, כל הכרעה בעניין מסוג זה תלויית נסיבות ומחייבת שקילה של נתונים רבים העומדים זה מול זה, ואיזון ביניהם בהקשר קונקרטי ובזמן נתון. הגם שיש יתרון בהסדרת סוג השיקולים שיכול הגורם המחליט להביא בחשבון ובהסדרת ההליכים לקבלת ההחלטה לאישור ההסכם המוצע, ספק בעינינו אם יהיה בכך כדי להוביל לקביעה מדויקת של קריטריונים, כפי שביקשו העותרים, בתנאים שאינם ניתנים לצפייה מראש".24
בפסיקה הובהר, כי שחרור אסירים על רקע עסקה כאמור הוא עניין מדיני מובהק שבסמכות הממשלה, ועל כן היקף הביקורת השיפוטית בו מצומצם ביותר.25 הזירה המתאימה לדון בסבירות מדיניותה של הממשלה בעניינים כאלה היא הזירה המדינית.26
11. מכאן, שההכרעה בשאלה זו היא עניין שבמדיניות, ומתמצית בשאלה – עד כמה ברצון הכנסת לכבול את ידיה של הממשלה בשאלת שחרור אסירים על רקע מדיני-ביטחוני, במצבים עתידיים רחוקים, שקשה לנבאם. בנוסף, יש דרכים שונות להכבדה על הממשלה במישור זה. ניתן לאסור באופן גורף לשחרר אנשים מסוימים (כפי שמוצע כאן בנוסח, לפי דברים שאמרה המציעה בדיון) וניתן ליצור סייג לאיסור הגורף, למשל אם האדם כבר ריצה שנות מאסר ממושכות והתמורה שהמדינה מקבלת בשל שחרורו היא גדולה במיוחד.
12. יש גם לקחת בחשבון, בעת קביעת עוצמת ההגבלה על שיקול הדעת של הממשלה, שבית המשפט שאמון על גזירת הדין במישור הפלילי יידע שקביעתו בעת ההרשעה משמעה שבשום שלב בעתיד ובשום נסיבות לא תוכל הממשלה לשחרר אסיר מסוים, ולפיכך יש לה השלכה מדינית שיכולה להיות ניכרת. סיוג האיסור יקל גם מבחינה זו.
13. גם כאן מובהר שההצעה אינה גורעת מסמכות החנינה של נשיא המדינה באופן פרטני לפי חוק-יסוד: נשיא המדינה, כשם שכל התיקון החדש לחוק הממשלה, אינו גורע מסמכות זו.
נוסח משולב לדיון
חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001
פרק ה': קציבת עונש מאסר עולם והקלה בעונש בידי נשיא המדינה
מיום 10.1.2012
תיקון מס' 11
ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.1.2012 עמ' 106 (ה"ח 617)
פרק ה': קציבת עונש מאסר עולם והקלה בו והקלה בעונש בידי נשיא המדינה
29. (א) ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה להקל בעונשו של האסיר באמצעות המרת עונשו בעונש מאסר קצוב, בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 11 (ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה (בחוק זה – קציבת עונש) לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים.
(ב) אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר לאחר שחלפו לפחות חמש עשרה שנים מהיום הקובע, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים, שתימנה החל ביום הקובע; בסעיף זה, "היום הקובע" – היום שבו החל אסיר עולם לשאת את מאסרי העולם שנגזרו עליו בגזר דין אחד או היום שבו נגזר עליו בערכאה ראשונה מאסר העולם האחרון, המוקדם מביניהם.
(ג) סברה ועדת שחרורים מיוחדת שאין מקום להמליץ לפני הנשיא כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), תשוב ותדון בענינו של האסיר מדי שנתיים מהמועד שבו סברה כאמור, ואולם רשאית היא, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לדון בענין לפני תום השנתיים.
(ד) לשם גיבוש המלצתה לנשיא המדינה בשאלה האם לקצוב עונש מאסר עולם של אסיר ולאיזו תקופה, תשקול ועדת שחרורים מיוחדת שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, וכן לנסיבותיו האישיות של האסיר. ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, במקרים חריגים, לאפשר לאסיר לטעון את טענותיו לפניה, לשם גיבוש המלצתה כאמור.
(ה) קצב נשיא המדינה עונשו של אסיר עולם, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו של האסיר, להמליץ לפני הנשיא להקל בעונש פעמים נוספות, ובלבד שתקופת המאסר שיהיה על האסיר לשאת אם תתקבל המלצת הועדה לא תפחת מ-30 שנים, והוראות סעיף קטן (ד) יחולו, בשינויים המחויבים, גם על גיבוש המלצה לפי סעיף קטן זה.
(ו) בחישוב תקופת המאסר של אסיר עולם לענין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 8(ב).
מיום 1.1.2007
תיקון מס' 8
ס"ח תשס"ז מס' 2075 מיום 1.1.2007 עמ' 38 (ה"ח 246)
29. (א) ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר להקל בעונשו של האסיר באמצעות המרת עונשו בעונש מאסר קצוב, בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 11 (ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה (בחוק זה – קציבת עונש) לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים.
(ב) אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר לאחר שחלפו לפחות חמש עשרה שנים מהיום הקובע, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים, שתימנה החל ביום הקובע; בסעיף זה, "היום הקובע" – היום שבו החל אסיר עולם לשאת את מאסרי העולם שנגזרו עליו בגזר דין אחד או היום שבו נגזר עליו בערכאה ראשונה מאסר העולם האחרון, המוקדם מביניהם.
(ג) החליטה סברה ועדת שחרורים מיוחדת שלא שאין מקום להמליץ לפני הנשיא כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), תשוב ותדון בענינו של האסיר מדי שנתיים ממועד ההחלטה מהמועד שבו סברה כאמור, ואולם רשאית היא, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לדון בענין לפני תום השנתיים.
(ד) לשם ההחלטה אם להמליץ לנשיא המדינה לקצוב עונש מאסר עולם ולאיזו תקופה להמליץ לקצוב את העונש לשם גיבוש המלצתה לנשיא המדינה בשאלה האם לקצוב עונש מאסר עולם של אסיר ולאיזו תקופה, תשקול ועדת שחרורים מיוחדת שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, וכן לנסיבותיו האישיות של האסיר. ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, במקרים חריגים, לאפשר לאסיר לטעון את טענותיו לפניה, לשם גיבוש המלצתה כאמור.
(ה) קצב נשיא המדינה עונשו של אסיר עולם, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו של האסיר, להמליץ לפני הנשיא להקל בעונש פעמים נוספות, ובלבד שתקופת המאסר שיהיה על האסיר לשאת אם תתקבל המלצת הועדה לא תפחת מ-30 שנים, והוראות סעיף קטן (ד) יחולו גם על יחולו, בשינויים המחויבים, גם על גיבוש המלצה לפי סעיף קטן זה.
(ו) בחישוב תקופת המאסר של אסיר עולם לענין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 8(ב).
30. (א) לענין אסיר עולם, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, בכל עת, על פי פניה של נשיא המדינה או שר המשפטים, להמליץ בענין הפעלת סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה.
(ב) (1) אסיר ששוחרר ממאסרו בטרם סיים לשאת את כל תקופת המאסר, לפי החלטת נשיא המדינה מכוח סמכותו לפי סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, יראו אותו כאילו שוחרר על-תנאי, ויחולו עליו הוראות חוק זה החלות לגבי אסיר ששוחרר על-תנאי, ובכל זה הוראות סעיפים 13(א) ו-20, בשינויים המחויבים ובשינוי המפורט בפסקה (2), והכל אלא אם כן קבע הנשיא אחרת בהחלטתו;
(2) לעניין אסיר ששוחרר כאמור בפסקה (1) תהיה תקופת התנאי כמפורט להלן, לפי העניין:
(א) לגבי אסיר שאינו אסיר עולם, ולגבי אסיר עולם שעונשו נקצב בידי נשיא המדינה – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אלמלא שוחרר כאמור;
(ב) לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, למעט אסיר כאמור בפסקה (3) – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל-40 שנים;
(ג) לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, והנושא עונשי מאסר עולם מצטברים– יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל-50 שנים;
(3) הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אסיר עולם ששוחרר ממאסרו לאחר שסיים לשאת את מלוא תקופת המאסר שנקצבה לו בידי נשיא המדינה.
מיום 10.1.2012
תיקון מס' 11
ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.1.2012 עמ' 106 (ה"ח 617)
המלצה לפי בקשת הנשיא או שר המשפטים וקביעת תקופת התנאי על ידי ועדת שחרורים מיוחדת ומעמד אסיר ששוחרר לפי החלטת נשיא המדינה
30. (א) לענין אסיר עולם, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, בכל עת, על פי פניה של נשיא המדינה או שר המשפטים, להמליץ בענין הפעלת סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה.
(ב) אסיר עולם, ששוחרר ממאסרו מכוח סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, רואים אותו כאילו שוחרר על-תנאי, והוא יובא, בטרם שחרורו, לפני ועדת שחרורים מיוחדת לשם קביעת אורך תקופת התנאי ותנאי השחרור, אלא אם כן קבע נשיא המדינה אחרת בהחלטתו.
(ב) (1) אסיר ששוחרר ממאסרו בטרם סיים לשאת את כל תקופת המאסר, לפי החלטת נשיא המדינה מכוח סמכותו לפי סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, יראו אותו כאילו שוחרר על-תנאי, ויחולו עליו הוראות חוק זה החלות לגבי אסיר ששוחרר על-תנאי, ובכל זה הוראות סעיפים 13(א) ו-20, בשינויים המחויבים ובשינוי המפורט בפסקה (2), והכל אלא אם כן קבע הנשיא אחרת בהחלטתו;
(2) לעניין אסיר ששוחרר כאמור בפסקה (1) תהיה תקופת התנאי כמפורט להלן, לפי העניין:
(א) לגבי אסיר שאינו אסיר עולם, ולגבי אסיר עולם שעונשו נקצב בידי נשיא המדינה – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אלמלא שוחרר כאמור;
(ב) לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, למעט אסיר כאמור בפסקה (3) – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל-40 שנים;
(ג) לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, והנושא עונשי מאסר עולם מצטברים – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל-50 שנים;
(3) הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אסיר עולם ששוחרר ממאסרו לאחר שסיים לשאת את מלוא תקופת המאסר שנקצבה לו בידי נשיא המדינה.
30א. מצאה ועדת שחרורים מיוחדת שאסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה פעל ממניע פוליטי- אידאולוגי, יראו לענין סעיף 29 כאילו המליצה הועדה שלא לקצוב את עונשו של האסיר, ולענין סעיף 30 כאילו המליצה שלא להפעיל את סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק- יסוד: נשיא המדינה; הוראות סעיף 29(ג) לא יחולו לענין זה.
30ב. (א) בית משפט שהרשיע אדם ברצח רשאי לקבוע, לעניין המלצה לקציבת עונש מאסר עולם, שאותו אדם ביצע את המעשה בנסיבות חריגות בחומרתן.
(ב) קבע בית המשפט כאמור, יחולו הוראות סעיף 29 בשינויים אלה:
(1) על אף האמור בסעיף קטן (א), ועדת שחרורים מיוחדת לא תדון בעניינו של אסיר העולם בטרם חלפו לפחות 15 שנים מהיום שבו החל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-40 שנים;
(2) בסעיפים קטנים (ב) ו-(ה), במקום "מ-30 שנים" יקראו "מ-40 שנים".
לדיון: הערת הסניגוריה הציבורית ועו"ד פויכטוונגר לקבוע לועדת השחרורים המיוחדת אפשרות לסטות מנימוקים מיוחדים
מיום 30.12.2001
תיקון מס' 1
ס"ח תשס"ב מס' 1817 מיום 30.12.2001 עמ' 47 (ה"ח 3046)
הוספת סעיף 30א
31. בהפעלת סמכות ראש המטה הכללי לפי תקנה 55 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945, לענין אסיר עולם, יחולו הוראות סעיף 30, בשינויים המחויבים.
חוק זה יחול גם על מי שמתנהל נגדו אישום פלילי בגין רצח ערב תחילתו ובלבד שטרם הורשע בדינו ובית המשפט נתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם לעניין זה. [גרסה ב'-אותו נוסח בשיטה אחרת: גם על מי שביצע את המעשה ערב תחילתו של חוק זה, בין אם הוגש נגדו כתב אישום ובין אם טרם הוגש, ובלבד שאם מתנהל נגדו אישום פלילי כאמור הוא טרם הורשע בדין ובית המשפט נתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם לעניין זה].
חוק הממשלה, התשס"א-2001
8ב. (א) הממשלה רשאית להחליט לשחרר אסיר ממאסר ולהתנות את שחרורו בתנאים, בהתאם להוראות סעיף זה, אם סברה כי שחרור האסיר מתחייב מטעמים של ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה, ובלבד שהשחרור נעשה במסגרת אחד מאלה:
(1) שחרור שבויים או חטופים שהם אזרחים ישראלים או תושבי ישראל, לרבות השבת גופותיהם, או קבלת מידע לגבי שבויים, חטופים או נעדרים שהם אזרחים ישראלים או תושבי ישראל;
(2) מחווה מדינית;
(3) הסכם מדיני, לרבות הסדר ביניים או הסדר הבנות.
(ב) לא ייזמו הממשלה, חבר הממשלה או מי שנתון למרותה או כפוף להנחיותיה שחרור אסיר בנסיבות המפורטות בסעיף קטן (א) בדרך אחרת מהאמור בו, לרבות בדרך של חנינה או הקלה בעונש, לא יפעלו לשם כך ולא ייטלו חלק בפעולות שנועדו לכך; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על גורמי המינהל לעניין פעילות ונטילת חלק בפעולות הדרושות להשלמת טיפול בחנינה או הקלה בעונש ולהפעלת סמכות חתימת קיום, לפי סעיף 12 לחוק-יסוד: נשיא המדינה.
(ב1) לא ייכלל בהחלטה על שחרור אסיר כאמור בסעיף קטן (א), אדם שהורשע ברצח, שלגביו קבע בית המשפט כאמור בסעיף 30ב(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, שהוא ביצע את המעשה בנסיבות חריגות בחומרתן.
הערה – הוראת המעבר תחול גם על סעיף זה.
לדיון – אפשרות ליצירת הקלה (כגון שהאסיר ריצה כבר 20 שנים לפחות והתמורה בעד שחרורו היא ניכרת, לדעת הממשלה)
(ג) תוקם ועדה שתפקידה יהיה לבדוק אם יש לבטל את שחרורו של אסיר לפי הוראות סעיף קטן (ד)(2) או (3) (בסעיף זה – הוועדה); בוועדה יהיו חברים –
(1) שופט בדימוס שימנה ראש הממשלה, והוא יהיה היושב ראש;
(2) נציג שר המשפטים;
(3) עובד משרד הביטחון שימנה שר הביטחון, או עובד המשרד לביטחון הפנים, שימנה השר לביטחון הפנים, לפי העניין.
(ד) שחרור אסיר לפי סעיף זה יהיה מותנה ויהיה ניתן לבטלו בהתקיים אחת מאלה, וכל עוד לא חלף המועד שבו היה האסיר צפוי להשתחרר ממאסרו:
(1) בהחלטת הממשלה הקובעת כי אין עוד עניין מדיני או ביטחוני בהמשך שחרורו;
(2) הוועדה החליטה על ביטול שחרורו לאחר שקבעה כי האסיר עבר עבירה שעונשה המרבי שלושה חודשי מאסר לפחות בתוך התקופה שבה היה אמור לרצות את עונשו אלמלא שוחרר;
(3) הוועדה החליטה על ביטול שחרורו לאחר שקבעה כי האסיר הפר תנאי מהתנאים שהממשלה קבעה לגביו בעת שחרורו.
(ה) החלטה בדבר ביטול שחרורו של אסיר לפי הוראות סעיף קטן (ד) או החלטת הוועדה בדבר מאסרו של אסיר לפי הוראות סעיף קטן (ז)(2) דינן כדין צו למאסרו של האסיר.
(ו) הפר אסיר ששוחרר תנאי מתנאי שחרורו או היה חשד שהפר אסיר ששוחרר תנאי מתנאי שחרורו, ניתן לעצרו, בלא צו מעצר או פקודת מעצר, לשם הבאתו לפני הוועדה.
(ז) (1) הפר אסיר ששוחרר תנאי מתנאי שחרורו או עבר עבירה נוספת כאמור בסעיף קטן (ד)(2) בתוך תקופת התנאי, רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לפנות בכתב לוועדה בבקשה להורות על ביטול שחרורו;
(2) הוגשה בקשה כאמור בפסקה (1), רשאית הוועדה להורות על מאסרו של האסיר עוד לפני שהחל הדיון בעניינו ועד למתן החלטתה בעניינו.
(ח) מצאה הוועדה כי התקיימה נסיבה מהנסיבות האמורות בסעיף קטן (ד)(2) או (3), רשאית היא –
(1) להורות כי שחרורו של האסיר יבוטל וכי הוא ימשיך לרצות את עונשו עד המועד שבו היה צפוי להשתחרר ממאסרו בהתאם לעונש שנגזר עליו, ובכפוף להוראות כל דין;
(2) להורות על המשך שחרורו בתנאי השחרור או בתנאים נוספים שתקבע; החליטה הוועדה כאמור, רשאית היא להאריך את התקופה שבה על האסיר לעמוד בתנאי השחרור אף לאחר תום תקופת התנאי, ותחול לגביו תקופת תנאי חדשה; לעניין זה, "תקופת תנאי חדשה" – תקופה שתחילתה ביום החלטת הוועדה ומשכה כמשך תקופת התנאי; החלטה כאמור תינתן פעם אחת בלבד לגבי אותו אסיר;
(3) להורות כי שחרורו של האסיר יבוטל וכי הוא ימשיך לרצות רק חלק מיתרת תקופת המאסר שעליו לשאת בשל ביטול שחרורו; הורתה הוועדה כאמור, תהיה התקופה שממועד שחרורו של האסיר ועד המועד שבו היה צפוי להשתחרר ממאסר בהתאם לעונש שנגזר עליו תקופת תנאי; תקופת תנאי כאמור תצטבר לכל תקופת תנאי אחרת שלו.
(ט) בוטל שחרור לפי הוראות סעיף קטן (ד)(1) או (ח), יישא האסיר את יתרת תקופת המאסר שעליו לשאת בשל ביטול שחרורו לפני ובמצטבר לכל מאסר אחר שהוטל עליו, ואם עבר עבירה נוספת בתקופת התנאי – גם לפני ובמצטבר לכל מאסר שיוטל עליו בשל אותה עבירה; היה האסיר נושא מאסר בעת שבוטל השחרור, יופסק אותו מאסר לשם נשיאת יתרת תקופת המאסר שעליו לשאת בשל ביטול השחרור וישוב ויימשך מתום אותה תקופה.
(י) אסיר ששוחרר זכאי להיות נוכח בכל דיון לפני הוועדה לפי סעיף זה, בכפוף להוראות סעיף קטן (יא).
(יא) (1) בהליכים לפי סעיף זה רשאית הוועדה לקבל מידע אף שלא בנוכחות האסיר או בא כוחו או בלי לגלותו להם, ובלבד ששוכנעה, לאחר שעיינה בראיה או שמעה טענות, כי גילויו של המידע עלול לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור וכי אי-גילויו עדיף על פני גילויו לשם עשיית צדק (בסעיף זה – מידע חסוי);
(2) בטרם תקבל החלטה לפי פסקה (1), רשאית הוועדה לעיין במידע או לשמוע הסברים שלא בנוכחות האסיר או בא כוחו; החליטה הוועדה לקבל מידע חסוי, תורה על העברת תמצית של המידע החסוי לאסיר או לבא כוחו, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור.
(יב) החליטה הוועדה בהתאם להוראות סעיף קטן (יא) לגלות מידע חסוי או הורה בית המשפט בהתאם להוראות סעיף קטן (יג), על גילויו של מידע חסוי, רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לבקש מהוועדה כי לא תביא בחשבון את המידע האמור לשם החלטה בעניינו של האסיר; ביקש זאת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לא תתחשב הוועדה במידע האמור, והמידע לא יועבר לאסיר ולבא כוחו.
(יג) (1) החליטה הוועדה לגלות לאסיר או לבא כוחו מידע חסוי, רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש עתירה נגד גילוי המידע החסוי, כולו או מקצתו, לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו החלטת הוועדה;
(2) נדחתה עתירה נגד גילוי מידע חסוי, רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לערער על כך, בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה לדחות את עתירתו, לבית המשפט העליון שידון בערעור בשופט אחד;
(3) הדיון בעתירה ובערעור על החלטה לפי סעיף זה יתקיים בדלתיים סגורות, ורשאי בית המשפט לעיין במידע החסוי לשם החלטה בעתירה ולקבל פרטים נוספים מבא כוח היועץ המשפטי לממשלה לעניין המידע, שלא בנוכחות האסיר ובא כוחו;
(4) עתירה אסיר נגד החלטת הוועדה שלא לגלות מידע חסוי תהיה רק במסגרת עתירה נגד החלטת הוועדה על ביטול שחרורו או נגד החלטת הוועדה על שינוי תנאי שחרורו, לפי העניין;
(5) התקבלה עתירה אסיר לגילוי מידע חסוי, רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לערער על כך, ויחולו לעניין הערעור כאמור הוראות פסקאות (2) ו-(3), בשינויים המחויבים;
(6) כל עוד לא התקבלה החלטה סופית על גילוי מידע חסוי, לא יועבר המידע.
(יד) החליטה הוועדה שלא להורות על ביטול שחרורו של אסיר, רשאית היא, לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, להורות על השהיית ביצוע החלטתה לתקופה שלא תעלה על 72 שעות ממועד החלטתה; לעניין זה לא יבואו שבתות ומועדים במניין השעות; החלטת הוועדה להורות על השהיית ביצוע כאמור, דינה כדין צו למאסרו של האסיר.
(טו) הוועדה תנהל פרוטוקול של דיוניה, שייחתם בידי יושב ראש הוועדה; האסיר ובא כוחו רשאים לעיין בפרוטוקול הדיון בעניינו של האסיר ולקבל העתק ממנו, אלא אם כן החליטה הוועדה כי הפרוטוקול, כולו או חלקו, יהיה חסוי, בשל קבלת מידע חסוי בהתאם להוראות סעיף קטן (יא) או (יג).
(טז) הוועדה רשאית לסטות מדיני הראיות, ובכל עניין של סדר דין שלא נקבע בסעיף זה תדון הוועדה בדרך הנראית לה מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בעניין.
(יז) (1) האסיר ובא כוח היועץ המשפטי לממשלה רשאים להגיש עתירה נגד החלטת הוועדה (בסעיף זה – עתירה), בכפוף להוראות סעיף קטן (יג);
(2) בית המשפט ידון בעתירה במותב של שלושה, שיקבע נשיא בית המשפט המחוזי שאליו הוגשה העתירה;
(3) החלטת בית המשפט בעתירה ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון, אם התקבלה רשות לכך מבית המשפט בגוף ההחלטה או מאת שופט בית המשפט העליון.
(יח) עתירה לפי סעיפים קטנים (יג) ו-(יז) תוגש כעתירה מינהלית לפי הוראות חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בכפוף להוראות פרק זה.
(יט) בסעיף זה, "אסיר" – מי שמוחזק במשמורת שירות בתי הסוהר.