חומר רקע
מתפרסמת בזה הצעת חוק של חברי הכנסת מטעם הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת:
סימוכין: 03085613
הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 9) (פרסום תצלום, סרט או הקלטה בעלי אופי מיני),
התשע"ג–2013*
תיקון סעיף 3
1.
בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–19981, בסעיף 3(א), אחרי פסקה (5) יבוא:
"(5א) פרסום ברבים של תצלום, סרט או הקלטה של אדם, כאשר הפרסום הוא בעל אופי מיני, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, ולמעט פרסום באקראי ובתום לב, או פרסום שיש בו עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין ובלבד שאינו כוזב; לעניין זה, "תצלום", "סרט" או "הקלטה" – לרבות עריכה או שילוב של כל אחד מהם באופן שבו ניתן לזהות את האדם;".
דברי הסבר
החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998 (להלן – החוק), מפרט התנהגויות המהוות הטרדה מינית (סעיף 3(א) לחוק) ובכללן מעשים מגונים והתייחסויות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני. בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת תופעה של פרסום ברבים של תצלומים, סרטים או הקלטות בעלי תכנים מיניים, ללא הסכמת המצולמים, בייחוד לאור קלות ההפצה באתרי אינטרנט וברשתות חברתיות. כיום מקרים אלה נתפסים, על פי רוב, כפגיעה בפרטיות בלבד. ואולם, הפגיעה היא גם פגיעה מינית לכל דבר ועניין, המתבטאת, בין היתר, בתחושות של פלישה לאוטונומיה ואובדן שליטה, בושה והשפלה, קשיים בהתמודדות עם משפחה וחברים וקושי בתפקוד יום יומי. המצוקה הנפשית הנגרמת עקב פרסום כאמור חמורה עוד יותר כשהנפגעות הן נערות צעירות.
לפיכך, מוצע לקבוע כי גם פרסום ברבים של תצלום, סרט או הקלטה של אדם, ללא הסכמתו, כאשר תוכן הפרסום הוא בעל אופי מיני, בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפיל את האדם או לבזותו, הוא הטרדה מינית. לפי התיקון המוצע גם פרסום הכולל עריכה או שילוב של תצלומים, סרטים או הקלטות כאמור יהווה הטרדה מינית. ואולם, כדי למנוע פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי, מוצע לקבוע סייג לעניין פרסום באקראי ובתום לב, או פרסום אמיתי שיש בו עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, בדומה להגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965, ובסימן י' בפרק ח' בחוק העונשין, התשל"ז–1977.
קביעת ההתנהגות האמורה כהטרדה מינית נועדה להשיג שתי מטרות עיקריות: האחת, הבהרה כי מדובר בעבירה מתחום עבירות המין וכי הפגיעה שהיא גורמת חמורה ביותר ובעלת מאפיינים של פגיעה מינית, ובכך לשנות את התייחסות הציבור ורשויות אכיפת החוק למקרים אלה, ולתייג את העבריינים כפוגעים מינית.
השנייה, החלת הכלים המשפטיים הקיימים בחוק על מקרים אלה: בפן האזרחי, פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עד סכום מעודכן של כ-72,000 שקלים חדשים. יצוין כי הצעת חוק המגדילה את הסכום ל-120,000 שקלים חדשים נמצאת בשלבי חקיקה מתקדמים (הצעת חוק מס' פ/903/19; פורסמה בהצעות חוק הכנסת – 511, בעמ' 44); בפן הפלילי, החלת הוראות מיוחדות שנועדו להגן על נפגעות עבירות מין והטרדה מינית, ובהן מגבלות על חקירה בדבר עבר מיני, זכות למלווה בחקירה משטרתית, אפשרות לעדות שלא בפני הנאשם, איסור פרסום שם נפגע או מתלונן, קיום דיון בבית המשפט בדלתיים סגורות; במסגרת יחסי עבודה, מסלול משמעתי לבירור תלונות על ידי ממונה, חובות המעביד לפעול למניעת הטרדות מיניות והטלת אחריות על המעביד אם לא מילא חובותיו.
יצוין כי גם כיום, במרבית המקרים, ההתנהגות אותה מוצע להגדיר כעבירת הטרדה מינית היא התנהגות פלילית שעונשה המרבי חמש שנות מאסר (סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות). הצעת החוק מאפשרת לכלול בכתב האישום בנוסף לעבירה של פגיעה בפרטיות, גם אישום בעבירה של הטרדה מינית, במקרים המתאימים.
יוזמים: חברי הכנסת יפעת קריב, אלעזר שטרן, מיכל רוזין, תמר זנדברג, דוד צור, משה מזרחי, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, יצחק הרצוג, מיקי רוזנטל, רות קלדרון, רינה פרנקל, קארין אלהרר, עליזה לביא, פנינה תמנו-שטה, מסעוד גנאים, דב ליפמן, אורלי לוי-אבקסיס, מרב מיכאלי, נחמן שי