חומר רקע

ב' באדר א תשע"ד 2 בפברואר 2014 אל: ועדת החוקה חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה מסמך הכנה לקראת דיון ביום 4.2.13 בוועדת חוקה חוק ומשפט בנושא הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)(תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד–2013 רקע סעיף 10 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971 (להלן–חוק הנוער) קובע כי הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן – חוק המעצרים), יחולו לעניין קטינים בשינויים המפורטים בפרק ג' לחוק. במסגרת זו נקבעו, בין היתר, תקופות מעצר מרביות קצרות יותר לעניין קטינים. היסטוריה חקיקתית חוק הנוער וחוק המעצרים לפני תיקון מס' 8: עד לתיקון מס' 8 קבע סעיף 61 חוק המעצרים כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים לאחר הגשת כתב אישום נגדו וטרם ניתנה הכרעת דין בעניינו, ישוחרר מן המעצר. בסעיף 62 נקבע כי על אף ההוראות הנוגעות להגבלת תקופת המעצר, רשאי שופט ביהמ"ש העליון לצוות על הארכת המעצר לתקופות שלא יעלו על 90 ימים ולחזור ולצוות כך. דהיינו, הארכת מעצר מעל לתשעה חודשים בטרם ניתנה הכרעת דין ניתנת להארכה רק בהחלטת בית המשפט העליון ולפרקי זמן שלא יעלו על 90 ימים כל פעם. "61. נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה." "62. על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה." לעניין הסעיפים הנ"ל נקבע בחוק הנוער: "10יב. בסעיף 61 לחוק המעצרים , לעניין קטין, במקום "תשעה חודשים" יקראו "שישה חודשים." 10יג. בסעיף 62 לחוק המעצרים, לעניין קטין, במקום "90 ימים" יקראו "45 ימים". קרי, נאשם קטין שהיה נתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום נגדו במשך שישה חודשים וטרם ניתנה הכרעת דין בעניינו, ישוחרר מן המעצר, אלא אם כן שופט בית המשפט העליון הורה על הארכת מעצרו. שופט בית המשפט העליון יכול להאריך את המעצר ב- 45 ימים כל פעם. תיקון מס' 8: במסגרת תיקון מס' 8 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן – חוק המעצרים) שהתקבל בכנסת בתחילת שנת 2011, הורחבו מספר סמכויות לעניין הארכת מעצרו של נאשםלתקופה העולה על תשעה חודשיםכדלקמן: "61(ג). בלי לגרוע מהוראות סעיף 62, ניתן פסק דין מרשיע נגד נאשם לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט שהרשיעו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש עד למתן גזר דין, אם מצא כי יש עילה למעצרו; לא ניתן גזר דין בתוך 90 ימים מיום שציווה בית המשפט כאמור, ישוחרר הנאשם מן המעצר. סעיף זה מסמיך בית המשפט שהרשיע נאשם שעצור כבר תשעה חודשים לצוות על הארכת מעצרו או מעצרו מחדש לפרק זמן של עד 90 ימים. (לאחר תקופה זו ניתן לפנות לבית המשפט העליון בהתאם לסמכות שכבר הייתה קבועה בחוק המעצרים). 62(ב). על אף האמור בסעיף קטן (א), סבר שופט בית המשפט העליון כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 90 ימים האמורה בסעיף קטן (א), בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים, רשאי הוא לצוות על הארכת המעצרלתקופה שלא תעלה על 150 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או בלא ערובה. סעיף זה מרחיב את סמכות בית המשפט העליון לצוות במסגרת סעיף 62 על הארכת המעצר ב- 150 ימים, ולא רק ב- 90 ימים, אם סבר בית המשפט שלא ניתן יהיה לסיים את הליכי המשפט בתוך 90 ימים, בשל סוג העבירה, מורכבות התיק, ריבוי נאשמים וכדומה. • מיום 12.5.1997 • תיקון מס' 1 • ס"ח תשנ"ז מס' 1621 מיום 10.4.1997 עמ' 123 (ה"ח 2366) • הוספת סעיף 62 • • מיום 27.3.2011 • תיקון מס' 8 • ס"ח תשע"א מס' 2284 מיום 27.3.2011 עמ' 654 (ה"ח 533) • 62. (א) על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), סבר שופט בית המשפט העליון כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 90 ימים האמורה בסעיף קטן (א), בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים, רשאי הוא לצוות על הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על 150 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או בלא ערובה.62א. הודיע תובע על כוונתו לבקש את מעצרו של נאשם שעומד להשתחרר ממעצר או שאינו עצור, לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט, אם מצא כי יש עילה למעצרו של הנאשם, לצוות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת בקשה לבית המשפט העליון לפי סעיף 62." סעיף זה מסמיך את בית המשפט לצוות על מעצר נאשם שכבר עצור תשעה חודשים או להאריך את מעצרו לתקופה של עד 72 שעות לשם הגשת בקשה לבית המשפט העליון להארכת המעצר לפי סעיף 62. פסיקה- בבש"פ 4873/11 מ"י נגד פלוני (מיום 11.7.11), ביקשה תחילה המדינה להאריך מעצרו של קטין, אשר היה נתון במעצר למעלה משישה חודשים, בתקופה העולה על 45 ימים לפי סעיף 62(ב) לחוק המעצרים.לבקשת בית המשפט להצביע על בסיס המשפטי להארכת מעצר לתקופה העולה על 45 ימים, נטען על ידי המדינה כי המחוקק לא סייג את תחולת התיקון על עניינם של קטינים ועל כן תיקון מס' 8 חל גם על קטינים. יחד עם זאת, נטען כי מאחר שלא נעשו התאמות לגבי נאשמים קטינים החלטה המדינה מכוח הנחיות פנימיות להגביל את הבקשות לפי סעיף 62(ב) ל- 75 ימים. המדינה תיקנה מאוחר יותר את בקשתה וביקשה להאריך את המעצר ב- 45 ימים בלבד, אולם, בית המשפט העליון בדן יחיד (כבוד השופט הנדל)דן בנושא וקבע כי תיקון מס' 8 לחוק המעצרים אינו חל על קטינים וכי כל עוד המחוקק לא שינה את הדין הקיים באופן מפורש לגבי קטין, התקופה המקסימלית שניתן לבקש הארכת מצער לאחר חלוף שישה חודשים, הינה 45 ימים. הצעת החוק הממשלתית מטרת הצעת החוק הממשלתית היא להחיל את תיקון מס' 8 על קטינים בהתאמותלעניין פרקי הזמן המרביים כמפורט להלן: 1. בית משפט שקבע כי קטין ביצע את העבירה רשאי יהיה לצוות על הארכת מעצרו, גם אם חלפו שישה חודשים מיום מעצרו לאחר הגשת כתב אישום, לתקופות של 45 ימים כל פעם, ועד לסה"כ 90 ימים. 2. בית המשפט העליון רשאי יהיה להאריך את המעצר מראש לתקופה ארוכה יותר מ- 45 ימים, עד 75 ימים, אם סבר כי לא ניתן יהיה לסיים את התיק בפרק זמן של 45 ימים בשל מורכבות התיק, ריבוי נאשמים או אישומיםוכיוצ"ב. בקשה כאמור תוגש בהסכמת היועץ המשפט לממשלה (שיכולה להיות מואצלת, על פי ההצעה, לפרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה או מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה). 3. מוצע לקבוע כי לבית המשפט תהא סמכות להורות על מעצר של קטין שעומד להשתחרר ממעצר או שאינו עצור, לאחר שהיה נתון במעצר תקופה של שישה חודשים, למשך 72 שעות בכדי לאפשר לתביעה להגיש בקשה לבית המשפט העליון להארכת המעצר. התיקונים המוצעים בחוק הנוער (נוסח משולב): חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א– 1971, אינו מפרט את ההסדרים החלים על קטינים אלא את ההתאמות שנעשו בעניינם של קטינים. לשם הבהירות, להלן נוסח המשלב את הוראות הצעת החוק הממשלתית בהוראות הקיימות: 10יב. שחרור קטין ממעצר באין הכרעת דין או גזר דין סעיף 61 לחוק המעצרים ייקרא לעניין קטין כך: (א) נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי שישה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה." (ג) בלי לגרוע מהוראות סעיף 62, נאשם שלאחר הגשת כתב אישום נגדו היה נתון במעצר, בשל אותו כתב אישום, לתקופה המצטרפת כדי שישה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה נגמר, עד תום התקופה האמורה, בהכרעת דין שלפיה הורשע הנאשם או נקבעכיהנאשםביצעאתהעבירה בלא שהורשע רשאי בית המשפט שהכריע את דינו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש לתקופות נוספות שלא יעלו על 45 ימים כל אחת עד למתן גזר דין, אם מצא כי יש עילה למעצרו; לא ניתן גזר דין בתוך 90 ימים מיום שציווה בית המשפט כאמור לראשונה, ישוחרר הנאשם מן המעצר. לדיון:לפי הנוסח המוצע, ניתן להאריך את המעצר בשני פרקי זמן של 45 ימים, ובסך הכל ב- 90 ימים (כאמור, פרק הזמן הקבוע לעניין בגירים הינו 90 ימים גם כן). האם פרק הזמן הראשון של 45 ימים אינו מספיק כדי לסיים את הבדיקה והתסקיר לעניין קטינים? מדוע נדרש פרק זמן נוסף של 45 ימים כדי להשלים את ההליכים בתיק? סעיף 10יג. הארכת מעצר קטין או חידושו סעיף 62 לחוק המעצרים ייקרא לעניין קטין כך: (א) על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 45 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), סבר שופט בית המשפט העליון כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 45 ימים האמורה בסעיף קטן (א), בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים, רשאי הוא לצוות על הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על 75 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או בלא ערובה; ובלבד שלא תוגש בקשה להארכת מעצר או למעצר מחדש לפי סעיף קטן זה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. לדיון:בהתאם לנוסח המוצע בית המשפט העליון יוכל להאריך מעצר של קטין לחודשיים וחצי נוספים,לאחר תום חצי שנת מעצר. על הוועדה לשקול האם אין זו תקופה ארוכה מדי מבלי ששופט הדן במעצר יראה את הקטין וידון בעניינו.בתיקון מס' 8 ניתנה האפשרות להארכת מעצר בפרק זמן ארוך באותם מקרים בהם ישנה מורכבות רבה, כגון בעבירות כלכליות קשות, פשע מאורגן ועוד, וזאת, כאשר אין צפי שההליכים יסתיימו בפרק הזמן של 90 ימים.כדי להצדיק את ההוראה המוצעת לעניין קטינים, יש להצביע על דוגמאות משמעותיות בהם נדרש לקבוע מראש תקופת מעצר ארוכה יותר מ- 45 ימים בשל מורכבות התיק וכיוצ"ב.נוכח האיזון הנדרש לעניין מעצר קטינים, מוצע להותיר את פרקי הזמן הקיימים, דהיינו, הארכה ב- 45 ימים כל פעם, ולא לשנות את ההוראה הקיימת בעניין זה. סעיף 10יג1. סמכות מעצר לבית המשפט עד לדיון בבקשה למעצר מחדש סעיף 62א לחוק המעצרים, יקרא לעניין קטין כך: • • • מיום 12.5.1997 • תיקון מס' 1 • • • • • • ▪ ס"ח תשנ"ז מס' 1621 מיום 10.4.1997 עמ' 123 (ה"ח 2366) • הוספת סעיף 62 • • מיום 27.3.2011 • תיקון מס' 8 • ס"ח תשע"א מס' 2284 מיום 27.3.2011 עמ' 654 (ה"ח 533) • 62. (א) על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), סבר שופט בית המשפט העליון כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 90 ימים האמורה בסעיף קטן (א), בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים, רשאי הוא לצוות על הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על 150 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או בלא ערובה.הודיע תובע על כוונתו לבקש את מעצרו של נאשם שעומד להשתחרר ממעצר או שאינו עצור, לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי שישה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט, אם מצא כי יש עילה למעצרו של הנאשם, לצוות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת בקשה לבית המשפט העליון לפי סעיף 62." התיקונים המוצעים בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התיקון המוצע לסעיף 61(ג)- "בלי לגרוע מהוראות סעיף 62, נאשם שלאחר הגשת כתב אישום נגדו היה נתון במעצר, בשל אותו כתב אישום, לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה נגמר, עד תום התקופה האמורה, בהכרעת דין שלפיה הורשע הנאשם או נקבעכיהנאשםביצעאתהעבירה בלא שהורשעניתן פסק דין מרשיע נגד נאשם לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט שהכריע את דינוהרשיעו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש עד למתן גזר דין, אם מצא כי יש עילה למעצרו; לא ניתן גזר דין בתוך 90 ימים מיום שציווה בית המשפט כאמור, ישוחרר הנאשם מן המעצר." לדיון: ראשית, מוצע להבהיר כיצד התיקון המוצע משנה את המצב הקיים ולמה הכוונה בביטוי "תום התקופה האמורה"? שנית, מדוע נדרש לתקן את חוק המעצרים לעניין ביצוע עבירה ללא הרשעה ולא להסתפק בתיקון זה לעניין קטינים בלבד בחוק הנוער? התיקון המוצע לסעיף 62(ב)- "על אף האמור בסעיף קטן (א), סבר שופט בית המשפט העליון כי לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 90 ימים האמורה בסעיף קטן (א), בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים, רשאי הוא לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש לתקופה שלא תעלה על 150 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או בלא ערובה." קרי, מוצע בסעיף 62(ב), המקנה סמכות לבית המשפט העליון להאריך מעצר של נאשם שעצור כבר תשעה חודשים, ב- 150 ימים נוספים בשל מורכבות התיק וכיוצ"ב, לקבוע כי הסעיף מקנה לבית המשפט סמכות גם להורות על מעצר מחדש באותן נסיבות. סיכום מוצע להסמיך את בית המשפט בערכאה הראשונה להאריך מעצר של קטין הנתון במעצר שישה חודשים, לאחר שקבע כי הקטין ביצע את העבירה. לעניין זה, מוצע לדון בשאלה האם פרק זמן של 45 ימים אינו מספיק והאם אכן נדרש פרק זמן נוסף של 45 ימים, ובסה"כ 90 ימים. בנוסף, מוצע להסמיך שופט בית משפט עליון להאריך מעצר קטין, שכבר נתון במעצר שישה חודשים, לתקופה של 75 ימים בשל מורכבות התיק וכיוצ"ב (כיום הסמכות קיימת לפרקי זמן שלא יעלו על 45 ימים כל אחד). לעניין זה, מוצע לוועדה לשקול האם תקופה זו אינה ארוכה מדי. נוכח האיזון הנדרש לעניין מעצר קטינים, מוצע להותיר את פרקי הזמן הקיימים, דהיינו, הארכה ב- 45 ימים כל פעם, ולא לשנות את ההוראה הקיימת בעניין זה. עוד מוצע כי בית המשפט בערכאה הראשונה יהיה מוסמך להאריך מעצר ב- 72 שעות או להורות על מעצר כדי לאפשר לתביעה לפנות לבית המשפט העליון בבקשה להארכת מעצר קטין לאחר תום שישה חודשי מעצר. לעניין התיקונים המוצעים בחוק המעצרים,מוצע לדון בשאלה כיצד התיקון משנה את המצב הקיים. לעניין ציון האפשרות להאריך מעצר של מי שביצע את העבירה (ולא רק של מי שהורשע), מוצע לקבוע זאת בחוק הנוער בלבד ולא בחוק המעצרים. *מצ"ב נוסח מוצע לדיון.