חומר רקע
אברהם דיסקין
הערות לעניין אחוז החסימה והסכם העודפים (3.2.14)
אחוז חסימה בבחירות לפרלמנט האירופי
הבחירות לפרלמנט האירופי נקבעו על סמך ניסיון העבר בבחירות הפנימיות של המדינות והן משקפות את הגישה הפוליטית העכשווית לעניין שיטת הבחירות הראויה.
ההנחיה הכללית היא שעל המדינות להנהיג בחירות יחסיות עם אחוז חסימה שלא יעלה על 5%.
מבין החברות הותיקות ("המערביות") באיחוד האירופי, אין שום אחוז חסימה ברוב המדינות (למשל: אירלנד, בריטניה הולנד, בלגיה, דנמרק, ספרד, פורטוגל, פינלנד). רק בשתי מדינות ותיקות, צרפת וגרמניה, היה אחוז חסימה של 5%, אך בית המשפט הגרמני לחוקה פסק לאחרונה שאחוז חסימה זה אינו חוקתי והבונדסטאג צמצם את החסימה ל-3%. המדינות החדשות (כגון פולין, רומניה והונגריה) הנהיגו את אחוז החסימה המרבי – 5%.
בניגוד לבחירות הפנימיות במדינות השונות, הבחירה היא ארצית (ולא אזורית) ברוב המדינות, ובמדינות שבהן יש חלוקה לאזורים החישוב הסופי הוא כמעט תמיד יחסי-ארצי.
חסימה אפקטיבית של 4 מושבים בכנסת
אחוז חסימה של 3% דיו כדי להבטיח שהרשימות יזכו בארבעה מושבים או יותר. (שלושה אחוזים מתוך 120 כנסת שווים 3.6 מושבים. אך עודפי קולות והסכמי עודפים יבטיחו כמעט בוודאות סיעות בנות ארבעה מנדטים לפחות). החסימה של שלושה אחוזים ושליש מבטיחה תוצאה כזו אך נראית מיותרת. יש לזכור כי בבחירות לפרלמנט האירופי (וגם בבחירות בתוך המדינות) באף מדינה (לרבות במזרח אירופה) לא נהוג אחוז חסימה שאינו אחוז "עגול". (החסימה בהולנד היא המודד למושב אחד מבין 150 חברי הפרלמנט).
ההצעה לשינוי שיטת העודפים
ההצעה לשינוי שיטת העודפים כוללת שלושה אלמנטים:
1. שיטת חישוב העודפים ("באדר-עופר") לא תשתנה;
2. הסכם העודפים יכול להיות בין יותר משתי מפלגות;
3. קולות של רשימות שלא עברו את אחוז החסימה יתחלקו בין המפלגות באותו הסכם שעברו את אחוז החסימה.
המטרות של השיטה המוצעת. מניעת "בזבוז" קולות; מניעת תוצאה פוליטית מקרית של הבחירות (למשל בכל הנוגע למאזן בין הגושים); עידוד הסכמי עודפים על בסיס אידיאולוגי ולא אריתמטי בלבד; עידוד השתתפות בהצבעה (בפרט אם יועלה אחוז החסימה) ועידוד הצבעה כנה.
הצבעת העדפה
במקום השימוש בהסכמי עודפים בגרסה הקיימת או בגרסה הנ"ל, הועלתה הצעה שהבוחר עצמו יוכל לסמן לאיזו רשימה יועבר קולו אם הרשימה בה בחר לא תעבור את אחוז החסימה.
זוהי הצעה ראויה ביותר והיא משתייכת למשפחה של שיטת בחירות המכונה בשם "הצבעת העדפה".
בבחירות לפרלמנט האירופי נהוגות שיטות של הצבעת העדפה מסוג זה או אחר במדינות הותיקות ("המערביות"): אוסטריה, איטליה, פינלנד, שוודיה, אירלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה. גם מדינות חדשות (פולין, צ'כיה, סלובקיה, המדינות הבלטיות) אמצו גרסאות של הצבעת העדפה. במיעוט המדינות הותיקות (גרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד, פורטוגל) נהוגות גרסאות של שיטה רשימתית נוקשה (כמו בישראל).
הצבעת ההעדפה שהוצעה חוסכת את הצורך בתקנות הנוגעות להסכמי העודפים ומשאירה את ההכרעה בידי הבוחר.
אם נתייחס לפרספקטיבה האירופית ההצעה היא מעין פשרה בין הצבעות ההעדפה המקובלות לבין השיטה הרשימתית הנוקשה. נוכח הניסיון הרב להצבעות העדפה באירופה (ובמדינות דמוקרטיות אחרות) ברור שהקשיים הטכניים הכרוכים אינם כה קשים.