חומר רקע

‏ ‏ג' אדר א, תשע"ד ‏‏3 פברואר, 2014 לכבוד ח"כ דוד רותם יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט כנסת ישראל שלום רב, הנדון: הערות המועצה לשלום הילד להצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד- 2013 לקראת הדיון הקרוב הקבוע בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בהצעת החוק שבנדון, להלן עמדת המועצה לשלום הילד. I. הצעת החוק מבקשת להתאים את הוראות תיקון מס' 8 לחוק המעצרים לקטינים, באופן המקצר את תקופות המעצר המוחלות עליהם. II. התיקון המוצע לסעיף 10יג לחוק הנוער משנה לרעה את המצב הקיים היום בקובעו כי ניתן יהיה להאריך את מעצרו של קטין לתקופה של 75 ימים בכל פעם וזאת בניגוד ל- 45 ימים כפי שקובע החוק היום. III. תיקון מספר 8 קבע בסיפא לסעיף 62(ב) לחוק המעצרים כי בית המשפט העליון יוכל להאריך את מעצרו של נאשם, שלא ניתן לסיים את הליכי משפטו בתוך תקופה של 90 ימים, בנסיבות שונות, לפרק זמן שלא יעלה על 150 ימים. בניסיון לשמר את היחס המתמטי שהיה קיים טרם התיקון, קובע התיקון המוצע, כי בנסיבות בהן יוכל בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של בגיר לתקופה שלא תעלה על 150 ימים יוכל בהתאמה להאריך מעצרו של קטין לתקופה שלא תעלה על 75 ימים. לכאורה, מקצרת המדינה את תקופות המעצר המוחלות על קטינים מ- 150 ימים ל- 75 ימים. אולם למעשה, 150 הימים מעולם לא חלו בכל הנוגע לקטינים ותקופת המעצר המקסימלית עומדת היום על 45 ימים. IV. לעמדתנו, ההוראות אשר נקבעו בתיקון מספר 8 אינן משליכות כלל על המועדים אשר נקבעו בעבר בנוגע לתקופת הארכת מעצרם של קטינים נאשמים (ראה דברי כב' השופט הנדל בבש"פ 4873/11 מדינת ישראל נ' פלוני). כמו כן, במידה וסבורה המדינה כי קיים צורך בהתאמות אנו סבורים כי יש לקבוע הוראה אשר מתוכנה יעלה כי המצב הקיים היום, קרי האפשרות להאריך את מעצרו של קטין ב-45 ימים בלבד, לא ישונה, וודאי לא יוארך ל- 75 ימים. V. הארכת תקופת המעצר שתחול על קטין נאשם, בנסיבות מסוימות, מ- 45 ימים ל- 75 ימים אינה עולה בקנה אחד עם הרציונלים העומדים בבסיסו של חוק הנוער וכן, יש לה בהכרח השלכות שליליות על חייו של הקטין, על התפתחותו, על יכולתו לחזור לדרך חיים נורמטיבית ועל יכולתו להשתקם. הקטין, השוהה במעצר ממושך בחברת קבוצת השווים לו עשוי לאמץ נורמות התנהגות עברייניות אשר לא היו מנת חלקו טרם המעצר ובכך מתרחק עוד יותר מדרך חיים נורמטיבית ויכולת השיקום שלו פוחתת. כמו כן, הרחקתו הארוכה מסביבת חייו הטבעית ומן המסגרת הלימודית לתקופה כה ארוכה עלולה להוביל לפערים שאינם ניתנים לגישור, לתסכול ולעיתים אף להתנהגות עבריינית נוספת. לא ניתן אלא לתהות מהי תכלית התיקון המוצע לסעיף 10יג ומהי המטרה אותה נועד תיקון זה לשרת. VI. על כן, אנו סבורים כי יש להשאיר על כנה את הוראת החוק הקיימת היום בסעיף 10יג לחוק הנוער בכל הנוגע להארכת מעצרו של קטין או חידושו ובמקביל על מנת להתאימה להוראה הקבועה בסיפא לסעיף 62 לחוק המעצרים וכן, על מנת שלא לפתוח פתח לפרשנות, להעמיד מפורשות את תקופת הארכת מעצרו של קטין על פי חוק הנוער על- 45 ימים בלבד בכל פעם. VII. יצוין לסיום, כי המענה המוצע בהצעת החוק לעניין "הרגישות הגבוהה הכרוכה בשהייה ארוכה של קטין במעצר", כי הבקשה להארכת מעצר או מעצר מחדש של קטין תוגש בהסכמת היועמ"ש, אינה נראית בעיננו תרופה המרפאה את הבעייתיות הקיימת בתיקון הסעיף שכן, עדיין משך פרק זמן ארוך (ודאי ארוך מהקיים היום- 75 ימים במקום 45 ימים) לא יובא עניין מעצרו של קטין לבחינת בית המשפט. בכבוד רב, כרמית פולק- כהן, עו"ד