חומר רקע

אל: יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט 18 פברואר 2014 מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה י"ח אדר א' תשע"ד הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 9) (צו זמני), התשע"ד–2014 מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 18.02.14 חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח–1998 (להלן – "חוק עזרה משפטית" או "החוק"), מסדיר את המסגרת הנורמטיבית להענקת עזרה משפטית למדינות זרות – או לאחד מהגופים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק (ס' 2(ג))1 – בהיבטים שונים. עזרה משפטית כוללת את הפעולות הבאות: המצאת מסמכים, גביית ראיות, פעולות חיפוש ותפיסה, העברת ראיות ומסמכים אחרים, העברת אדם להעיד בהליך פלילי או לקחת חלק בפעולת חקירה, העברת מידע, חילוט רכוש, מתן סעד משפטי, אימות מסמך ואישורו או ביצוע פעולה משפטית אחרת – הכל בקשר לענין אזרחי או לענין פלילי2 (ס' 2(א)). יצוין, כי עזרה משפטית אינה כוללת ביצוע מעצרים או ביצוע פסקי דין, למעט פסקי דין לחילוט רכוש והעברת אסירים לנשיאת עונשם (ס' 2(ב)). אחת מהפעולות המוגדרות כ"עזרה משפטית", היא פעולה של חילוט רכוש. סימן 6 של פרק ג' לחוק, עוסק בשתי סוגי בקשות שעניינן חילוט רכוש: (1) אכיפת צו חילוט זר; (2) בקשה לסעדים זמניים. החוק קובע הסדרים מפורטים לגבי כל אחת מבקשות החילוט האמורות, שתפקיד המדינה העוזרת שונה בכל אחת מהן: באכיפת צו חילוט זר, מדינת ישראל משמשת כזרועה הארוכה של המדינה האחרת, והיא מבצעת את החילוט בפועל, לאחר שנבדקה ההחלטה שהתקבלה על ידי המדינה האחרת, ונמצא כי היא עומדת בתנאים הקבועים בדין הישראלי. ואילו הסעד הזמני נועד להבטיח את החילוט או למנוע הברחת רכוש שלגביו עשויה להתקבל החלטה במדינה זרה. הבקשה לסעד זמני יכול שתתקבל טרם הגשת כתב אישום או בקשת חילוט ויכול שתתקבל לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט. התיקון המוצע מתייחס לסעדים זמניים – תקופת תוקפו של הסעד הזמני מוגבלת; על פי הוראות הסעיף הקיים, תוקפו של הסעד הזמני טרם הגשת כתב אישום או בקשת חילוט מוגבל לחצי שנה, שכן הצו ניתן לתקופה של שלושה חודשים עם אפשרות להארכה בשלושה חודשים נוספים. ותוקף הצו הזמני לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט מוגבל לשנה אחת, שכן הצו ניתן לחצי שנה עם אפשרות הארכה בחצי שנה נוספת. הצעת החוק מבקשת להאריך את תקופת תוקפו של צו זמני שניתן לפני הגשת כתב אישום או בקשת חילוט ואת תקופת תוקפו של צו זמני שניתן לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט. עוד מוצע, להוסיף את סעיף קטן (ה1), לפיו, בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו זמני שנתן, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות. בקשה לסעדים זמניים החוק קובע, בנוגע לסעד זמני, כי מדינה אחרת יכולה להגיש בקשה למתן סעד זמני להבטחתו של רכוש הנמצא בישראל, שבקשר אליו מתקיים הליך משפטי בפני רשות שיפוטית זרה. כמו כן, המדינה האחרת רשאית לבקש סעד זמני, גם במצב בו אמור להתקיים הליך משפטי, כלומר, במצבים בהם טרם הוגש כתב אישום בפני רשות שיפוטית זרה או בטרם הוגשה בקשה אחרת בפניה לקבלת צו חילוט, בנימוק שקיים יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט. הליך הבקשה לסעד זמני עובר שלושה שלבים: 1. בקשת המדינה האחרת מהרשות המוסמכת בישראל – מדינה אחרת מגישה את בקשתה לסעד זמני מהרשות המוסמכת (בסעיף 3 לחוק נקבע כי הרשות המוסמכת היא שר המשפטים), אשר לה הסמכות לקבל בקשה לעזרה משפטית ממדינה אחרת ולהחליט בה בהתקיים התנאים המפורטים בסעיפים 33(א) ו-(ב): (א) העבירה שבשלה ניתן הצו – עבירה אשר אילו נדונה בישראל הייתה אחת מהעבירות המנויות בתוספת השניה לחוק3; (ב) הרכוש שלגביו ניתן הצו – על הרכוש להיות קשור לעבירה; (ג) דיות הראיות שעל פיהן מתבקש הצו הזמני – ראיות אשר מספיקות למתן צו חילוט לפי הדין בישראל. אם התקיימו התנאים האמורים, רשאי שר המשפטים להעביר את הבקשה לפרקליט המחוז (ס' 39(א)). 2. פרקליט המחוז – פרקליט המחוז רשאי לבקש צו לסעד זמני (להלן – "צו זמני"), ובכלל זה: צו בדבר מתן ערבויות מטעם האדם שלגבי רכושו יינתן הצו, או אדם אחר המחזיק ברכוש; צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של הרכוש (ס' 39(ב)). 3. בית המשפט – הגשת הבקשה לסעד זמני תוגש לבית המשפט המחוזי (סעיף 39(ב)), ובית המשפט יחליט האם לתת צו זמני ולאיזה תקופה. הצעת החוק שבנדון מבקשת להאריך את תקופת תוקפו של הצו הזמני: לגבי צו זמני שהתבקש לפני הגשת כתב אישום או בקשת חילוט (סעיף 40(ד)) – מוצע להאריך את תקופת תוקפו לשישה חודשים במקום שלושה חודשים הקבועים היום. ובדומה לקבוע היום, רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו הזמני לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים. ובית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שירשמו, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, שאינן מוגבלות, ובלבד שלא תעלנה, כל אחת, על שלושה חודשים. לגבי צו זמני שהתבקש לאחר הגשת כתב אישום או בקשת חילוט (סעיפים 40(א) ו-(ב)) – מוצע להאריך את תוקפו לתקופה של תשעה חודשים במקום שישה חודשים הקבועים היום. כמו כן, כיום, רשאי בית המשפט להאריך את הצו הזמני לתקופה אחת בלבד, שלא תעלה על שישה חודשים. ולפי המוצע, מספר הארכות שיינתנו אינן מוגבלות, ובלבד שלא יעלו על תשעה חודשים כל אחת. הערה לדיון מוצע לשקול את הגבלת תקופת תוקפו של צו זמני שניתן לפני הגשת כתב אישום, בדומה לקבוע בחיקוקים אחרים4. מדובר בשלב מקדמי של ההליך, בו טרם התגבש כתב אישום, והוא עשוי לקחת שנים רבות בהתאם לפרוצדורה הקיימת במדינה זרה. במהלך שנים אלה, האדם שלגבי רכושו ניתן הצו נתן ערבויות או שהוצאו כנגד רכושו צווי עיקול וכיוצ"ב. התיקון המוצע מסומן באדום: 40. (א) נתן בית המשפט צו זמני לפי בקשתה של מדינה אחרת, יקבע בצו את תקופת תוקפו, ובלבד שהתקופה לא תעלה על שישה חודשים תשעה חודשים. (ב) לא החל הדיון בהליך המשפטי בפני רשות שיפוטית זרה או לא הסתיים ההליך לפני מועד פקיעת הצו הזמני, רשאי בית המשפט שנתן את הצו להאריך את תוקפו של הצו הזמני לתקופה נוספת אחת, שלא תעלה על שישה חודשים מיום מתן ההארכה, אם ביקש זאת פרקליט מחוז על סמך בקשה של המדינה המבקשת. (ב) בית המשפט שנתן את הצו הזמני רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות של יעלו על תשעה חודשים כל אחת, אם ביקש זאת פרקליט מחוז על סמך בקשה של המדינה המבקשת. (ג) בקשה של פרקליט מחוז לפי סעיף קטן (ב), תהיה מלווה בהודעה מאת הרשות השיפוטית הזרה שבפניה מתנהל ההליך המשפטי, שבה יצוינו הסיבות המצדיקות את הארכת הצו והמועד המשוער לסיום ההליך המשפטי במדינה המבקשת. (ד) ביקשה המדינה האחרת צו זמני, בטרם הוגש כתב אישום בפני רשות שיפוטית זרה או בטרם הוגשה בקשה אחרת בפניה לקבלת צו חילוט, בנימוק שקיים יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט, רשאי בית המשפט לתת צו זמני שתוקפו לא יעלה על שלושה חודשים; בית המשפט מוסמך להאריך את תוקפו של הצו לתקופה אחת נוספת של שלושה חודשים, מטעמים מיוחדים שיירשמו. רשאי בית המשפט לתת צו זמני שתוקפו לא יעלה על שישה חודשים; בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, ורשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים, כל אחת. (ה) בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף זה גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשיה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו; תוקפו של צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ובתוך תקופת תוקפו של הצו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, לתקופה נוספת אחת שלא תעלה על עשרה ימים. (ה1) בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו זמני שנתן, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשו שהתגלו אחרי מתן הצו הזמני. (ו) על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה, ניתן לערער לפני בית המשפט העליון, שידון בערעור בשופט אחד; הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שהודעה ההחלטה למערער. (ז) נתן בית המשפט צו זמני לפי חוק זה, ולא חולט הרכוש, רשאי בית המשפט להורות שמי שניזוק בשל צו כאמור יפוצה מאוצר המדינה.