חומר רקע

הצעה לסדר-היום תעריפי הארנונה בשכונות ירושלים והשירותים העירוניים הניתנים בהן היו"ר משה זלמן פייגלין: אנחנו עוברים, רבותי חברי הכנסת, לנושא הבא שעל סדר-היום, הצעה לסדר-היום בנושא תעריפי הארנונה בשכונות ירושלים והשירותים העירוניים הניתנים בהן, הצעה מס' 2083 של חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. קריאות: – – – משולם נהרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הנושא של הארנונה – – – עפו אגבאריה (חד"ש): נהרי, א-נהר – – – טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): – – – משולם נהרי (ש"ס): א-נהר – – – עפו אגבאריה (חד"ש): המילה נהר – – – משולם נהרי (ש"ס): כן. כולנו חשים בנטל הארנונה המוטל על-ידי הרשויות המקומיות בכל המקומות, ובפרט בירושלים, שבה אנחנו עדים לשיעור הארנונה הגבוה ביותר ביחס לערים אחרות בארץ. ובכן, מהי הארנונה? אם נעיין בהגדרות הקבועות נמצא כי הארנונה היא מס שנתי המוטל על תושבי המדינה המחזיקים בנכס ונגבה על-ידי הרשות המקומית שבה מצוי הנכס, ומטרתה לממן את הפעילויות השונות של הרשות. הארנונה היא מס בדיוק כמו מס הכנסה, מס שבח ומסים אחרים המוטלים על-ידי השלטון המרכזי, אלא שהארנונה מוטלת על-ידי השלטון המקומי, כמקור עיקרי להכנסות הרשות המקומית, ולא על-ידי השלטון המרכזי, כמקור להכנסות המדינה. הארנונה היא חלק ניכר מהכנסתה של רשות מקומית, ובאמצעותה הרשות מממנת את השירותים הניתנים על-ידיה לכלל תושביה, ואף למי שאינם תושבים, אם הם משתמשים בשירותים הניתנים בשטח הרשות. מובן, אדוני השר – אדוני שר הפנים, אם אני אזכה לדקת הקשבה זה יהיה חשוב מאוד – מובן שרשות מקומית המעוניינת להעלות את תעריפי הארנונה נדרשת לקבל את אישור שר הפנים ושר האוצר לשינוי צו המסים. לצערי הרב, כשאנחנו מתמקדים בירושלים ומנסים להבין מה הנחה את הרשות המקומית בקביעת אזורי המגורים וכיצד קבעה הרשות המקומית את התעריף לכל שכונה ושכונה – לכל אזור ואזור, יותר נכון – אנחנו מגיעים למצב שרבו השאלות ורבו התהיות, ובין הרצוי למצוי המרחק רב. יש כאלה שאומרים שההבדל בין הרצוי למצוי, מה שנשאר זה הכסף, כי רצוי זה 306, בגימטרייה, מצוי זה 146, ואם נפחית את המצוי מן הרצוי יישאר לנו 160, שזה בגימטרייה כסף. שכונות שרוב תושביהן חרדים משלמות כאזור א', את התעריף הגבוה ביותר, וכשאנחנו מסתכלים על השירותים, אז הם מקבלים שירותים שהם מתחת לכל ביקורת. ואני תמה: לפי מה קבעה עיריית ירושלים את התעריף? אם ההנחיות – אם ההגדרות מדברות על השירותים שניתנים לתושבי המקום, על-פי רמת השירות, אז איך יכול להיות שבירושלים – וכי אנשים עושים ככל העולה על רוחם? לית דין ולית דיין? איך אמר שלמה המלך – "אמרתי אחכמה" – – היו"ר משה זלמן פייגלין: "והיא" – – – משולם נהרי (ש"ס): – – אני אנסה לברר. פנינו לעיריית ירושלים, לאלה שאחראים לכל הנושא של הארנונה, כדי להבין יותר, כדי להחכים ולהבין מה מנחה אותם ומה הנחה אותם בקביעת האזורים והתעריפים. התשובה הייתה מאוד מאוד אדיבה, מאוד אדיבה לאיש ציבור, שהאזרח פונה אליו, ובמקרה הזה האזרח הוא גם חבר כנסת – הוא פונה, הוא רוצה לדעת, הוא רוצה לעזור לציבור – והתשובה: יש באינטרנט, תגלשו באינטרנט ותראו באתרים, ותבררו. כל השאלות שיש לכם לשאול, תחפשו שם את התשובות. אלה האנשים שבעצם כופים עלינו את התעריף, ולנו אין מה לומר. "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"; לא הצלחנו. אגב, זה שתושבים באזור א', בשכונות חרדיות, משלמים את התעריף הגבוה – רק לפני כמה חודשים היה פה דיון, האם גם ילדי המוכר שאינו רשמי, מגיע להם כלכלל ילדי ישראל או לא, מה שהיה נקרא ומכונה "חוק נהרי", והממשלה הזאת עשתה ככל יכולתה לבטל את החוק. בעצם אמרה: לא מגיע לילדים האלה כלכל ילדי ישראל. רות קלדרון (יש עתיד): יש להם זכות ללמוד ליבה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): הם לומדים ליבה. משולם נהרי (ש"ס): הם לומדים ליבה. אגב, חברת הכנסת רות קלדרון, כל הילדים הללו במוכר שאינו רשמי מחויבים בתוכנית הליבה ומקיימים את תוכנית הליבה, אחרת הם לא היו מתוקצבים; ושיעור התקצוב שלהם הוא כשיעור קיום לימודי הליבה. כך שהילדים הללו, מגיע להם. אבל העירייה, הרשות המקומית – דווקא ההורים שלהם, של אותם ילדים במוכר שאינו רשמי בירושלים – הרי בשכונות האלה רוב בתי-הספר הם מוכר שאינו רשמי. הילדים לומדים שם, וההורים משלמים את התעריף הגבוה ביותר, והם לא מקבלים – לא שהם מקבלים פחות, הם לא מקבלים אפילו את השירותים הבסיסיים. תארו לכם, בשלג הזה – תארו לכם שלא מקבלים חשמל, תארו לכם שלא ניקו בתי-ספר כמו ביתר בתי-הספר, סיכנו את חיי הילדים. הילדים הלכו בסכנת נפשות ללימודים, כאשר השלג לא מפונה מהחצרות. איך אפשר להבין? איך אפשר להעלות על הדעת שהילדים הללו לא יקבלו את השירותים לפחות כמו כלל ילדי ישראל? אבל גם לשלם יותר, גם לשלם את התעריף הגבוה, ולא לקבל בכלל שירותים – על זה אתמהה. לזה אי-אפשר להאמין, אי-אפשר להאמין שדווקא בילדים הולכים ופוגעים בצורה קשה. אבל כמו שאמרנו: אין קשר בין התשלום שנגבה לבין השירותים הניתנים. לכן אני חושש שמי שינסה באופן פרטי, אזרח שינסה לחפש את ההיגיון והצדק בשיעור הטלת הארנונה בירושלים, לא ימצא את התשובה. אם אני לא מצאתי גם הוא לא ימצא, ומסתמא גם כך יענו לו: לך תחפש באינטרנט. על כן לא נותרה לי ברירה אלא להעלות את הנושא כאן במליאה, כדי לברר את הדברים ולשפוך אור על השיטה שנוקטת עיריית ירושלים בקביעת שיעורי הארנונה. ומי יודע, אולי יהיה גם צורך בהמשך להסדיר זאת בחקיקה. תודה. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, חבר הכנסת נהרי. ישיב שר הפנים גדעון סער. בבקשה. שר הפנים גדעון סער: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרשות המקומית מעניקה שירותים שונים למחזיקי הנכסים בתחומה, הן תושבים שמתגוררים ברשות, הן עסקים בתחומה, ומממנת אותם בין היתר באמצעות תשלומי חובה המוטלים עליהם. יש תשלומים, כגון אגרות, היטלים ודמי השתתפות, שמוטלים בקשר לשירות מסוים. במקרים כאלה יש לייעוד התשלום ולגובהו זיקה ברמה כזאת או אחרת לשירות הניתן. עם זאת, הארנונה היא מס במהותה. ולכן, אף שהיא נועדה כמובן למימון הפעולות השוטפות והשירותים הניתנים על-ידי הרשות המקומית, היא מוטלת ללא זיקה לשירות שניתן ונגבית בלי שהעירייה נותנת כנגדה תמורה ישירה, בניגוד לתשלומים שהזכרתי קודם. כמו כן, היקף ההוצאות שהרשות המקומית מוציאה עבור הפעולות והשירותים שהיא מעניקה, שמצריך אותה לרף מסוים של הכנסות, מושפע ממאפיינים של הרשות המקומית, בכלל זה מאפייני האוכלוסייה ומצבה הסוציו-אקונומי. על-פי המצב החוקי כיום, הסמכות לשנות את תעריפי הארנונה ברשות המקומית מסורה למועצת העיר. לפי מיטב ידיעתי, למפלגתו של המציע יש ייצוג נכבד במועצת העיר ירושלים, והיא אפילו יושבת בקואליציה. אחרי שיש החלטות של מועצת העיר, הן מובאות לאישור של שרי הפנים והאוצר. בוודאי לא ניתן לכפות שיעור ארנונה. ניתן לאשר או לא לאשר, אבל לא ניתן לכפות שיעורי ארנונה על הרשות המקומית. משולם נהרי (ש"ס): למה לא לעגן את זה? למה להסתמך רק על הנציגים המקומיים? שר הפנים גדעון סער: מכיוון שזאת שיטת המשטר במדינת ישראל. היו"ר משה זלמן פייגלין: אני מניח שהשר מציע להעביר את זה לוועדת הפנים – את הנושא. שר הפנים גדעון סער: כל הצעה שיציע המציע מקובלת עלי, אני אומר מראש. היו"ר משה זלמן פייגלין: כן. משולם נהרי (ש"ס): ועדת הפנים. היו"ר משה זלמן פייגלין: מקובל העברה לוועדת הפנים. אז אנחנו נעבור – אה, רגע, יש לנו הבעת דעה של חבר הכנסת מוזס. הראשון זה חבר הכנסת מוזס, ואתה אחריו. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): מאיפה? מכאן? היו"ר משה זלמן פייגלין: הוא פשוט לא מהסיעה של המציע, לכן הוא ראשון. אתה תדבר גם כן, אל דאגה, חבר הכנסת זאב. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ידידי גדעון סער, הארנונה בירושלים גבוהה מבכל הערים האחרות, ובאזורים חרדיים גבוהה יותר מכל האזורים האחרים. אבל יש כאן בעיה אחרת לגמרי בירושלים. אזור שנלר – מי שיודע, איפה שהיה מחנה שנלר – היה מיועד ל-2,000 דירות לזוגות צעירים. פתאום באה העירייה ושינתה את זה, יחד עם המינהל, ל-265 יחידות, דירות יוקרתיות לתושבי חו"ל, עיר רפאים, שיבואו פעם בחגים – כל הכבוד שהם באים – אבל בתירוץ שצריכים אוכלוסייה מבוססת, שישלמו הרבה מסים, ולא את הזוגות צעירים האלה, שרק יכבידו עלינו. שהם יגורו הלאה במינוס 1, מינוס 2, מינוס 3, מינוס 4, מתחת לפני הקרקע. אני מוכן לעשות סיור לכל מי שזה נוגע ללבו. שיבוא לירושלים, אני אקח אותו לאזור שגרים בו ארבע קומות מתחת לפני האדמה. ואין שם שום אור ולא אוויר, רק האוויר של האגזוסטר של בעל המכונית שהשכיר את המחסן שלו. וכסגן שר החינוך לשעבר אני רוצה ליידע את שר הפנים, שהיה שר החינוך, שבקומה מינוס 2 יש כבר גם גן-ילדים. זה המצב של הזוגות הצעירים האלה. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): וככה הפכו – רק רגע, אדוני היושב-ראש – את אזור "כדורי", את אזור "תנובה", את כל האזורים האלה רק לדירות יוקרתיות. ובאים אחר כך ואומרים: אנחנו צריכים להצעיר את ירושלים, להביא זוגות צעירים. איפה הזוגות הצעירים אם מתכננים, מטעמי ארנונה ועוד טעמים אחרים, שלא יבואו כל כך הרבה חרדים לאזור הזה ובונים דירות יוקרתיות לתושבי חו"ל? היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת נסים זאב, הבעת דעה, בבקשה. בסוף זה מגיע. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ירושלים היא העיר הענייה ביותר עם הארנונה הגבוהה ביותר. זה נקרא "לפום צערא אגרא" – לוקחים יותר כסף ממי שעני יותר ומצטער יותר. עכשיו, אדוני כבוד השר, שלא יהיה לך ספק שזה תלוי רק במשרד הפנים, ואני אגיד לך למה. יכולים להיות נציגים של ש"ס, של אגודה, אבל ידיהם כבולות, ואני אגיד לך למה. שר הפנים גדעון סער: אבל ברוב השנים אתם שלטתם במשרד הפנים נוסף לזה ששלטתם – – – נסים זאב (ש"ס): אז אני אגיד לך: כשאני שלטתי היה סדר. כשיחזירו אותי להיות ראש העירייה או סגן ראש העיר – אני עכשיו בכנסת – הייתי עושה סדר. אבל מה שקרה פה, שלקחו את הסמכויות מוועדת הפטור, העבירו את האחריות ואת הסמכות למשרד הפנים, ומשרד הפנים לא מאפשר לוועדה להנחה בארנונה לתת הנחה לעניים שבעניים. הנחה – רק על-פי קריטריונים שמשרד הפנים קבע. ואתן לך דוגמה פשוטה. בעל עסק שהחנות שלו סגורה כל השנה בגלל שאין לו עסק, אין לו ביזנס, בתקופה שלי התחשבנו, נתנו לו אפילו 80% הנחה. היום אין – תשלם מלא. חצי שנה העסק סגור, מותר לך שישה חודשים לקבל פטור. אחרי זה – ידרובּ ראסק. למה זה צריך להיות ככה? ועוד דבר אני רוצה לומר, כל הנושא – אני מתחיל רק בנקודה חשובה. היו"ר משה זלמן פייגלין: משפט לסיום. נסים זאב (ש"ס): כל הנושא של השכירות, למה זה לא נחשב בהוצאה? הלוא אדם שאין לו דירה והוא שוכר דירה, בעלות הדירה בירושלים, הוא משלם עליה 3,000 שקל, והוא מרוויח 5,000 שקל. משרד הפנים, הוא ורק הוא, אדוני שעומד כשר, יכול לתת הנחיה לכלול את השכירות בהוצאה. וגם ההוצאה צריכה להיות, המשכורת, לפי הנטו ולא לפי הברוטו. אם אדם, מנכים לו בברוטו שלו 20% ו-30%, למה זה נחשב כהכנסה? לא הבנתי. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. נסים זאב (ש"ס): האם אדם משתמש בברוטו שלו? הלוא הכול הולך למסים. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, חבר הכנסת זאב. נסים זאב (ש"ס): אז לוקה ומשלם עד מתי? היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, חבר הכנסת זאב, דיברת שתיים ושלוש דקות – – – נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: לא, לא, וזה בסדר גמור. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. אנחנו מצביעים על העברת הנושא לוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר משה זלמן פייגלין: בעד – 10, מתנגד אחד. הנושא יועבר לוועדת הפנים של הכנסת.