חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 25.2.14
הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת העונש בגין כניסה לשטח חקלאי), התשע"ג-2013 של חברי הכנסת איילת שקד, שולי מועלם-רפאלי, יוני שטבון, יריב לוין, ראובן ריבלין, אלעזר שטרן, ודוד רותם (פ/1495) - הכנה לקריאה השנייה והשלישית
סעיף 494 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 קובע עונש של חודש מאסר על בעליה של חיה שנכנסה לשטח חקלאי, ועונש של שלושה חודשי מאסר על כניסה לשטח חקלאי או גרימת כניסה של חיה לשטח חקלאי.
494. כניסה לשטח חקלאי
(א) העושה אחת מאלה, ואין בידו להוכיח הרשאה או הצדק כדין, דינו - מאסר שלושה חדשים:
(1) נכנס לגן, או לקרקע זרועה או מוכנה לזריעה או שיש בה קמה או עשב שנזרע למרעה, או שוהה בגן או בקרקע כאמור;
(2) גורם שחיה תיכנס לגן או לקרקע כאמור בפסקה (1) או לקרקע שהיתה מעובדת תוך שנים-עשר החדשים שקדמו לכניסה, או שתשהה שם, או מניח שחיה שלו או שברשותו תיכנס או תשהה כאמור.
(ב) בהמה שנכנסה לקרקע מוכנה לגידולים או שיש בה גידולים, וגרמה נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים, או שנכנסה לשטח המוחזק למרעה, ורעתה בו - בעל הבהמה או המחזיק בה, דינו - מאסר חודש ימים, זולת אם הוכיח להנחת דעתו של בית המשפט שנקט אמצעים סבירים למניעת כניסתה כאמור.
ההיסטוריה החקיקתית
מקורו של סעיף קטן (א) לחוק הקיים נמצא בפקודת החוק הפלילי המנדטורי משנת 1936, וזה נוסח הסעיף המקורי:
"385. הנכנס לרשות אחר
כל אדם: –
(א) הנותן לבהמתו לרעות בקרקע שיש בה קמה או בגנו של אחר;
(ב) הנכנס לשדה או עובד בשדה שהוכשר לזריעה או בשדה זרוע או שיש בו קמה, או לגנו של אחר, או נותן לבהמה מאיזה מין שהוא להכנס או לעבור בשדה או בגן כאלה,
יאשם בחטא ויהי צפוי לקנס של חמשה פונטים."
בשנת 1944, הסעיף הוחלף, והעונש על העבירה הוחמר. וזה נוסחו:
"385. עברה באדמה חקלאית או בגנים
(1) אדם, אשר באין בידו הרשאה חוקית או תירוץ חוקי (וחובת ההוכחה על מציאות הרשאה או תירוץ כאלה תהיה על אותו אדם) –
(א) נכנס או נמצא בגן כל-שהוא, או בקרקע כל-שהיא שהוכנה להיזרע או נזרעה או שעומדת בה קמה, או
(ב) גורם לבהמה כל-שהיא, או מניח לבהמה כל-שהיא, שהוא בעליה או שהוא ממונה עליה אותה שעה, להיכנס או להימצא בגן כל-שהוא, או בקרקע כל-שהיא מהסוג הנזכר בפסקה (א) של סעיף זה, או קרקע כל-שהיא שעובדה במשך שנים-עשר החדשים הקודמים,
יאשם בעוון, ויהיה צפוי לקנס של חמישים פונט, או למאסר של שלושה חדשים, או לאותו קנס ולאותו מאסר גם יחד.
(2) בסעיף זה, המלה "קמה" כוללת קמת עשבים, שנזרעו למרעה בעלי-חיים, והמלים "להיזרע" או "נזרעה" תתבארנה בהתאם לכך."
בשנת 1965, המחוקק הוסיף את סעיף 385א (שהיום מוסדר בסעיף 494(ב) לחוק העונשין), שעניינו כניסת בהמה לשטח חקלאי, וזה נוסחו:
"385א. כניסה לקרקע והיזקה
בהמה שנכנסה לקרקע מוכנה לגידולים או שיש בה גידולים, וגרמה נזק לקרקע, לדבר מוכן לצורך הגידולים או לגידולים, או שנכנסה לשטח המוחזק לצרכי מרעה, ורעתה בו – בעל הבהמה או המחזיק בה, דינו – מאסר חודש או קנס חמש מאות לירות, זולת אם הוכיח להנחת דעתו של בית המשפט שנקט אמצעים סבירים למניעת כניסתה כאמור."
הצעת החוק מטרתה הייתה "להגן על בעלי השדות מפני עדרים משוטטים הבאים לרעות בהם שלא כדין", כאשר "לעתים קרובות משלחים בעלי העדרים את עדריהם ובהמותיהם בידי קטינים ולא ניתן להעניש את הרועים" (ה"ח 593, 12.1.1964, עמ' 69). יצוין כי הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע עונש של קנס בלבד, ללא מאסר, תוך הנחה כי הסעיף בא להטיל על בעל הבהמה את האחריות לנזק שנגרם; ככל הנראה, הכנסת הוסיפה את עונש המאסר במהלך הכנת החוק.
בשנת 1977, כאשר הפקודה המנדטורית הוחלפה בחוק העונשין המודרני, שני הסעיפים הואחדו ונוסחו מחדש, אולם ההסדרים עצמם לא עברו כל שינוי.
הצעת החוק
הצעת החוק מבקשת להחמיר את העונש הקבוע בצד שתי העבירות המנויות היום בסעיף 494, כך שהעונש המרבי שיוטל על בעליה של חיה שנכנסה לשטח חקלאי יעמוד על שלושה חודשי מאסר במקום חודש, וקנס כאמור בסעיף 61א(2) לחוק העונשין (דהיינו 29,200 ₪) במקום 14,400 ₪; והעונש המרבי שיוטל על אדם שנכנס לשטח חקלאי או גרם לחיה להיכנס לשטח חקלאי יעמוד על שישה חודשי מאסר במקום שלושה חודשים, וקנס כאמור בסעיף 61א(2) לחוק העונשין. המציעים מבקשים להרתיע את הרבים, ועומדים על כך שהרווח מהעבירה יכול להיות רב, והסיכוי להיתפש הינו נמוך.
נקודות לדיון
- הוספת יסוד של גרימת נזק לסעיף קטן (א): העונש היום בגין העבירה הקבועה בסעיף קטן (ב) הוא נמוך יותר מאשר העונש בגין העבירה הקבועה בסעיף קטן (א), כי סעיף קטן (ב) קובע עבירה שהיא "מעין" עבירת רשלנות – הסעיף מטיל אחריות על בעל הבהמה כל עוד לא נקט אמצעים סבירים למניעת כניסת הבהמה. יחד עם זאת היסוד העובדתי של העבירה לפי סעיף קטן (ב) כולל גרימת נזק לקרקע או לגידולים. לעומת זאת, העבירה לפי סעיף קטן (א) מנוסחת בצורה רחבה ואינה כוללת יסוד תוצאתי כלשהו. גם כניסה רגלית של אדם לגן כלשהו ללא גרימת נזק מהווה עבירה לפי סעיף זה. מאחר שכעת מדובר בהחמרת הענישה בשתי העבירות, מוצע להוסיף כי העמדה לדין לפי סעיף קטן (א) תהיה רק כאשר נגרם נזק עקב הכניסה לשטח.
- עונש המאסר המוצע: למרות שהעבירות אינן זהות, והערכים המוגנים בעבירות השונות גם הם אינם זהים, נדמה כי העונשים המוצעים בהצעת החוק עולים בקנה אחד עם העונש הקבוע היום לעבירה של רעייה בשמורת טבע או בגן לאומי (לפי סעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998) – עונש מירבי של שישה חודשי מאסר (וקנס של 14,400 ₪) – וכן עם העונש המוצע בהצעת החוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010 (מ-522 מיום 30.6.10) לעבירה של רעייה במקרקעי ציבור – עונש מירבי של שישה חודשי מאסר וקנס של 29,200 ₪. יש לזכור עוד כי קיימת עבירה נוספת, חמורה יותר, של הסגת גבול, לפי סעיף 447 לחוק העונשין, לפיה מי שנכנס לנכס כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה, דינו – מאסר שנתיים (ואם הוא נכנס עם נשק, מאסר ארבע שנים). לפיכך, מוצע להותיר בעניין זה את הנוסח שעבר בקריאה ראשונה.
- אכיפה: כפי שציינה שרת המשפטים בדיון בכנסת בקריאה הטרומית ביום 30.10.2013, קיימת בעיה באכיפת החוק הקיים. כך גם עלה מהדיון מיום 2.12.13, שכן התביעה הבהירה שהיא לא מגישה כתבי אישום בעבירות של "חטא", והעבירות לפי סעיף 494 היום הן עבירות חטא. לכן כמעט ולא מעמידים לדין על עבירה לפי סעיף 494: במאגרי הפסיקה, לא מצאנו פסיקה כלשהי המתייחסת לסעיף 494(א), כאשר לגבי העבירה לפי סעיף 494(ב), מצאנו תיק פלילי אחד שהסתיים בזיכוי הנאשם (תפ (אש') 3733/00, מ"י נ' פלד בני); אחד שהסתיים בהסדר טיעון והוטל על הנאשם קנס של 1000 ₪ (תפ (חדרה) 33621-02-10, המשרד לאיכות הסביבה נ' אגבאריה); ותיק אחד שהסתיים בהרשעה לאחר שמיעת ראיות (תפ (קצרין) 736/02, מ"י נ' חזן יהושע – גזר הדין לא נמצא במאגרים). בנוסף, הייתה התייחסות לסעיף 494(ב) בפסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת, כאשר הנתבע חויב לשלם סכום של 5000 ₪ לתובע בגין נזק שנגרם לעצים של התובע כאשר פרות השייכות לנתבע פרצו לתוך גינתו של התובע – בניגוד לחובה שקיימת על בעלים של בהמה לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע נזק חקלאי לאחרים לפי סעיף 494(ב) (תק (צפת) 2794-12-07, מימון נ' סבן). מוצע שהוועדה תברר את הסיבות למיעוט האכיפה ותבקש הסבר נוסף מרשויות התביעה על האכיפה של עבירות מסוג חטא.
נוסח מוצע:
494. כניסה לשטח חקלאי
(א) העושה אחת מאלה ונגרם נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים, ואין בידו להוכיח הרשאה או הצדק כדין, דינו - מאסר שלושה חדשים מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2):
(1) נכנס לגן, או לקרקע זרועה או מוכנה לזריעה או שיש בה קמה או עשב שנזרע למרעה, או שוהה בגן או בקרקע כאמור;
(2) גורם שחיה תיכנס לגן או לקרקע כאמור בפסקה (1) או לקרקע שהיתה מעובדת תוך שנים-עשר החדשים שקדמו לכניסה, או שתשהה שם, או מניח שחיה שלו או שברשותו תיכנס או תשהה כאמור.
(ב) בהמה שנכנסה לקרקע מוכנה לגידולים או שיש בה גידולים, וגרמה נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים, או שנכנסה לשטח המוחזק למרעה, ורעתה בו - בעל הבהמה או המחזיק בה, דינו - מאסר חודש ימים מאסר שלושה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2), זולת אם הוכיח להנחת דעתו של בית המשפט שנקט אמצעים סבירים למניעת כניסתה כאמור.
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת העונש בגין כניסה לשטח חקלאי), התשע"ג–2013
תיקון סעיף 494
1.
בחוק העונשין, התשל"ז–19771, בסעיף 494 –
(1) בסעיף קטן (א), אחרי "העושה אחת מאלה" יבוא "ונגרם נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים", ובמקום "מאסר שלושה חודשים" יבוא "מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2)";
(2) בסעיף קטן (ב), במקום "מאסר חודש ימים" יבוא "מאסר שלושה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2)".