חומר רקע

29 במאי, 2026 25403 תיק מס' לכבוד ח"כ דוד רותם יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט באמצעות פקס 6753199 - 02 משכן הכנסת, ירושלים כבוד היו"ר וחברי הוועדה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), התשע"ד-2014 - מסירת מספרי טלפון של חייב הנדון: לקראת דיון הוועדה הקבוע ליום ה-7.5.2014, מבקשות מרשותי, חברות פרטנר תקשורת בע"מ ופרטנר פתרונות תקשורת נייחים (שותפות מוגבלת)("פרטנר") להציג את עמדתן בהתייחס לנוסח סעיף 3 להצעת החוק שבנדון, המוסיף לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ו-1967, את סעיף 7ב(א1א), ולפיו ניתן לצוות על בעל רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים ארציים נייחים או שירותי טלפון נייד, למסור למנהל ההוצאה לפועל או לרשם ההוצאה לפועל את מספרי הטלפון של חייב, לרבות באמצעות תקשורת בין מחשבים. 1. הצעת החוק אינה מסדירה כיאות את סוגיית החזר ההוצאות המגיע לבעל רישיון כללי למתן שירותי טלפוניה כאמור, ומן הראוי לקבוע בה מפורשות כי מבקש המידע יישא בעלויות הנגרמות לבעל הרישיון בגין הנפקת המידע ומסירתו. 2. שר המשפטים הוסמך אמנם כבר בשנת 2008, במסגרת סעיף 7ב(ז) לחוק ההוצאה לפועל1, לקבוע תקנות לעניין אגרות בעד מסירת מידע, ואולם המציאות מלמדת כי הפקדת נושא הסדרת התשלום לקביעה מאוחרת בתקנות אינה אפקטיבית דיה. 3. בעל רישיון למתן שירותי רדיו טלפון נייד ("מפעיל סלולאר") מופיע כבר כיום בתוספת השניה לחוק ההוצאה לפועל (פרט מס' 14 לתוספת) כגורם שניתן לדרוש ממנו קבלת מידע על סך ההוצאות של החייב במהלך השנה שקדמה למועד מתן הצו. מאז שנת 2008, לא קבע שר המשפטים בתקנות את התשלום המגיע למפעיל הסלולאר בגין המצאת מידע כאמור על הוצאותיו של חייב. 4. גם בעל רישיון למתן שירותי טלפוניה נייחת פנים-ארצית מופיע כבר כיום בתוספת השלישית לחוק ההוצאה לפועל (פרט מס' 7), כמי שניתן לבקש ממנו מידע על כתובתו של חייב, ובתמורה למסירת מידע זה, קבע שר המשפטים בתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968, תשלום אגרה בסך 2 ₪, אשר אינה מכסה אפילו את העלויות הישירות הכרוכות בהנפקת המידע. 5. ועתה עומדת על הפרק ההצעה החדשה לחייב הן את מפעיל הסלולאר והן את בעל הרישיון למתן שירותי טלפוניה נייחת אשר בקבוצת פרטנר למסור מידע על מספרי טלפון של חייב ללא כל הסדר ראוי לנושא החזר ההוצאות הכרוכות בכך לפרטנר. 6. יש לזכור כי שר המשפטים הוסמך לקבוע בתקנות את התנאים אשר יזכו את מוסר המידע בתשלום, ובכלל כך תנאים אלה: (א) קבלת כמות מזערית של צווים למסירת מידע בפרק זמן שקבע; (ב) הפעלת מערכת ממוחשבת, לרבות לקבלת הצווים ולמשלוח התשובות. כלומר, הופקדה בידי השר הסמכות לשלול תשלום תמורה למוסר המידע, גם אם נגרמו לו הוצאות. כך, למשל, אם לא מופעלת מערכת ממוחשבת לצורך הנפקת המידע או אם מבקש המידע יעשה שימוש לרעה בסמכותו לדרוש את המידע ויוציא בכל פעם כמות מזערית של צווים כמספר שהתקנות פוטרות לגביו מתשלום תמורה. סמכות זו למחוקק המשנה לקבוע תנאי זכאות לתשלום בעד שירותי מסירת מידע מגורם פרטי לרשות ציבורית, אשר עשויים לשלול מן הגורם הפרטי אף שיפוי על הוצאותיו, לצורך כיסוי העלויות שנגרמו לו, מהווה פגיעה בקניינו של אדם בניגוד להוראות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו2, והיא בלתי סבירה בעליל. 7. העלויות הכרוכות בהפקת מידע על מספרי הטלפון של החייבים עשויות להיות ניכרות, בשים לב לנתונים אלה: • לפי המידע שהובא לידיעת פרטנר מצבת החייבים בהוצאה לפועל עומדת כיום על מספר עצום של כ-800,000 איש. • לפי המוצע בהצעת החוק, הרי שכדי לשמור על פרטיותו של החייב, עתיד שר המשפטים לקבוע בתקנות הוראות לעניין אופן העברת מספרי הטלפון, וכפי שהוסבר בדברי ההסבר, הכוונה היא, למשל, לשלוח "שאילתאות סרק", נוסף על השאילתות האמיתיות, והטלת חובה על בעל הרישיון למחוק את המידע המגיע אליו בתום תקופה קצרה או לאסור שמירתו מעבר לפרק זמן מסוים. • ברור כי רק באמצעות הפעלת מערכת ממוחשבת, ופיתוח מחשובי מתאים הנותן מענה לדרישות האמורות, תוכל פרטנר לעמוד בדרישות החוק או תקנות שיותקנו לפיו. 1. כל הסדר סטאטוטורי המבקש לחייב גורם פרטי במסירת מידע, אחסונו, יצירת מישק מיוחד למסירתו, מחיקתו או כל כיוצא באלה לטובת ענין ציבורי או לפי בקשת רשות ציבורית, חייב לקבוע כי אותו גורם יהיה זכאי להחזר מלא של הוצאותיו, הישירות והעקיפות, שנגרמו לו בגין היענות לצווים של רשות האכיפה והגבייה. שאם לא כן, יהיה ההסדר בלתי חוקתי. אשר על כן, מבקשת פרטנר כי ייקבע מפורשות בחוק הסדר המבטיח לה החזר הוצאות, ללא הוכחת עמידה בזכאות כזו או אחרת. ברור כי אין די בהחזר הוצאות שהוצאו בפועל, משום שאין הוא מביא בחשבון את העלות השוטפת של החזקת מאגרי המידע עבור הרשות ואת ההכבדה על הפעילות השוטפת של בעל הרישיון. 2. מנגנונים דומים קיימים כיום בדברי חקיקה אחרים. א. כך, למשל, נקבע לעניין זה בסעיף 13 (ג) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 המסדיר את התמורה בעד מתן שירות בזק והתקנת מיתקן הדרוש לצורך ביצוע תפקידיהם של כוחות הביטחון או להפעלת סמכויותיהם: "התשלום בעד מתן שירותים או עשיית פעולות כאמור בסעיף קטן (ב)(1) או (2), ייקבע בהסכמה בין כוחות הביטחון הנוגעים בענין לבין בעל הרשיון, בהתבסס על החזר הוצאות סבירות ובשים לב למחיר הקיים בעבור השירות או הפעולה, אם קיים..." אין ולא יכולה להיות כל הצדקה לסטייה מעקרון זה אשר יושם בנוגע לצרכי הביטחון של מדינת ישראל, אשר אין פחותים מהם בחשיבותם. ב. כך גם נקבע בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח-2007 - "בעל רישיון בזק זכאי להחזר הוצאות בעד העברת נתוני תקשורת למשטרה או לרשות חוקרת אחרת, לפי הוראות סעיפים 3, 4 או 9, וכן בעד העברת קובץ מידע לפי סעיף 6, והכל בשיעור שיקבע שר התקשורת, לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים ושר האוצר; השיעור ייקבע בהתבסס על החזר הוצאות סבירות". בפועל, לא נקבעו עד כה תעריפים כלשהם לפי הוראת סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי, המובא לעיל, ולפי הידוע לפרטנר בדיון שהיה בחודש יוני 2011 בוועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין זה3, הציע משרד התקשורת מסלול חלופי לזה שנקבע בחוק – מסלול של הסכמה בין הרשות לבין בעל הרישיון. 8. מבדיקה שערכנו בקשר עם הדין באנגליה, אשר מערכת אסדרת התקשורת בישראל מבוססת על ההסדרים הנהוגים בה, מצאנו כי החוק שם מחייב החזר הוצאותיו של בעל הרישיון במסירת נתונים לרשויות האכיפה והחקירה, ובלבד שיהיו סבירות. וכך נקבע בדין האנגלי - (1)The Secretary of State may reimburse any expenses incurred by a public communications provider in complying with these Regulations. (2)Such reimbursement may be conditional on the expenses having been notified to the Secretary of State and agreed in advance. (3)The Secretary of State may require any public communications provider to comply with any audit that may be reasonably required to monitor any claim for reimbursement pursuant to this regulation. in line with the voluntary code. The Regulatory Impact Assessment (attached at Annex A) identified the importance of ensuring that the draft Regulations are cost neutral to industry. "4 כלומר. החוק קובע כי קיימת חשיבות לכך שההסדר יתבסס על עלויות מוסרי המידע לרשויות, וכי מזכיר המדינה הוא הנושא בעלויות הנגרמות להם בשל היענות לדרישות החוק בעניין מסירת נתוני תקשורת. המזכיר רשאי להתנות את התשלום האומר במסירת הודעה ביחס לעלות האמורה או בהגעה להסכמה ביחס אליה. כמו כן, רשאי הוא לבצע בדיקה ביחס לטענת המפעיל לגבי העלויות האמורות.5 9. בסיכומם של דברים. כפי שראינו, המתכונת המפקידה בידי מחוקק המשנה את הסמכות להתקין תקנות בנושא החזר הוצאותיו של מוסר המידע לא הוכיחה עצמה. התקנות לא נקבעות, מן הסתם בשל הקושי לקבוע מראש מה יהיה התשלום בעד היענות לדרישות המידע, אחסונו ומחיקתו. למניעת פגיעה שלא לצורך בבעל רישיון הנדרש למסור מידע ונגרר לעלויות בעקבות כך, נכון הוא לקבוע בחוק את עקרון זכאותו של הגורם הנדרש למסור מידע לרשות ציבורית לקבל תשלום ראוי בעד הוצאות שהוציא בקשר עם היענותו לדרישה, כי הוא רשאי לדרוש בעד הוצאותיו מחיר סביר, וכי אם לא יגיעו להסכמה – יכריע בכך שר התקשורת, כמקובל במנגנונים החוקיים הקיימים בחוק התקשורת. 10. אשר על כן, מבקשת פרטנר כי יתוקן נוסחו של סעיף 7ב(א1א) המוצע במסגרת סעיף 3 להצעת החוק, ואחרי פסקה (4) שבו ייוסף סעיף (א1ב) שיקבע כלהלן : "הגורם שבתוספת זכאי להחזר הוצאות בעד מסירת מספרי הטלפון, לפי הוראות סעיף קטן (א1א) ותקנות שהותקנו לפיו, בשיעור שיקבעו ביניהם בהסכמה, בהתבסס על החזר הוצאות סבירות; בהעדר הסכמה, יורה שר התקשורת על סכום ההחזר". בכבוד רב, אסתר שטרנבך, עו"ד העתק: חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט גב' רולי קלינגר, סמנכ"ל ייעוץ משפטי, רגולציה, פיתוח עסקי ומזכירת חברה, פרטנר מר יהב דרורי, מנהל אגף רגולציה, פרטנר