חומר רקע
הכנסת
11 בנובמבר 2013
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך הכנה – דיון מהיר בנושא פדופיליה ברשת
רקע כללי1
פדופיליה מסווגת על ידי המדריך להפרעות פסיכיאטריות (ה-SDM)2 כהפרעה נפשית בדחף מיני, המתבטאת במשיכה לילדים שטרם הגיעו לגיל הבשלות המינית (לרוב צעירים מגיל 13) הנמשכת למעלה משישה חודשים, של אדם מעל גיל 16 לפחות ושמבוגר לפחות ב-5 שנים מהילד או הילדים אליהם הוא נמשך. תנאי נוסף ומצטבר לאבחון ההפרעה על ידי המדריך הוא שהפנטזיות, הדחפים המיניים או ההתנהגות גורמים למצוקה או לקות תפקודית בתחום החברתי, התעסוקתי או כל תחום תפקודי משמעותי אחר.
הפדופיליה באה לידי ביטוי במחשבות, פנטזיות, דחפים, עוררות או התנהגות פוגענית-מינית חוזרת – הן התנהגות שאינה כוללת מגע כמו חשיפה או צפייה בחומרים פורנוגרפיים של ילדים ועד לפעילויות פולשניות. למרות שפדופיליה היא הפרעה נפשית היא אינה פוטרת מעונש ופדופיל שפגע בילד הוא עבריין מין. הגישה המקובלת היום לטיפול בפדופילים משלבת ענישה ופיקוח עם טיפול נפשי ותרופתי3. ההנחה היא שהחשש מענישה אינו מספק למניעת התופעה.
פדופיליה אינה מקבילה לעבירת מין כלפי ילדים – ישנם פדופילים שמעולם לא ביצעו עבירת מין כלפי ילד וישנם עברייני מין שביצעו את עבירות המין שלהם כלפי ילדים מסיבות שונות לסטיית הפדופיליה. נושא זה חשוב לעניין הערכת המסוכנות – הסיכוי של פדופיל לשוב ולפגוע בילד גדול פי 10 בהשוואה לעבריין מין שמתעלל בילדים ואינו פדופיל.
כמחצית מהפדופילים המוכרים לרשויות הם בגילאי 70-40, אך מרביתם מדווחים כי המשיכה שלהם לילדים החלה עוד בגיל הבשלות המינית. פדופיליה שכיחה יותר בקרב גברים. פדופיליה בקרב נשים שכיחה פחות ומתרחשת אצל נשים בגילאים צעירים יותר (33-22).
ישנם מספר סוגים של פדופיליה – פדופיליה כהעדפה מינית בלעדית (רק לילדים) ופדופיליה כהעדפה מינית לא בלעדית (גם לילדים וגם למבוגרים). פדופילים המעדיפים בלעדית ילדים קשים יותר לטיפול מאחר שהמשיכה לילדים מגדירה את זהותם המינית. מרבית הפדופילים הם פדופילים לא בלעדיים. הבחנה נוספת קשורה למין הילד אליו נמשך הפדופיל: פדופיליה הטרוסקסואלית, הומוסקסואלית וביוסקסואלית. יוער, כי מספר מקרי הפגיעה הממוצעים של פדופילים שונים קשור לסוג הפדופיליה.4
דפוסי הפעולה – פדופיליה מתבטאת במגוון רחב של התנהגויות מיניות. דרכי הפעולה שבאמצעותן פדופילים מביאים ילדים לפעילות מינית אף הן מגוונות - מפיתוי ועד שימוש בכוח ובאיומים. מרבית הפדופילים לא עושים שימוש בכוח, בין היתר בשל העדר צורך בכך נוכח פערי הכוחות בין הצדדים. יחד עם זאת הם נוטים לעבוד או להתנדב במקומות בהם יש להם גישה לא מפוקחת לילדים. כמו כן ישנה נטיה לפדופילים לבחור ילדים חלשים או ילדים למשפחות הנתפשות חלשות יותר – הורים בעלי השכלה נמוכה או הורים שנעדרים ממושכות מהבית.
פדופילים מצדיקים או ממזערים את הפעולות שלהם על ידי טענות שהיה להן ערך חינוכי, שהילד נהנה מהפעולה או שהילד עשה פרובוקציה ועודד את המעשה בדרך כלשהי.
היקף התופעה– השיעור של פדופילים באוכלוסייה הכללית אינו ידוע וקשה להאריך את שכיחות התופעה. יחד עם זאת, בהתבסס על מחקרי דיווח עצמי אנונימיים ההנחה כיום היא כי שכיחות הפדופיליה באוכלוסייה עומדת כיום על 5%. בנוסף, מסקרי נפגעים שנערכו בשנות ה-70 עולה כי כ-11% מהנשים וכ-4% מהגברים דיווחו כי חוו בילדותם יחסי מין לא רצויים לפני שהיו בני 12. מחקרים עדכניים יותר מצאו כי 31%-17% מהנשים ו-16%-7% מהגברים חוו מגע מיני לא רצוי במהלך ילדותם.
בישראל אין נתונים ברורים ביחס לשיעור הפדופילים. יחד עם זאת קיימת עליה בתיקים שנפתחו בגין עבירות מין כנגד ילדים (283 תיקים בשנת 1998 ו415 בשנת 2010). כן ידוע כי מתוך 770 עברייני המין שהיו מפוקחים בדצמבר 2012 על ידי יחידת הפיקוח – היו כ-215 פדופילים או בעלי חשד לפדופיליה.
פדופיליה ברשת5
בשנים האחרונות מוחלפת זירת הפשע הקלאסית של עבירות מין בזירה הוירטואלית וזאת ברמה האוניברסלית. פדופילים רבים מוצאים את האינטרנט כסביבה טבעית ונוחה לפעולה. ניתן להבחין במספר דפוסי פעולה של פדופילים ברשת: פדופילים המשתמשים ברשת על מנת להגיע לגישה פיזית לילדים (חלקם פועל באופן עקיף על ידי ביסוס אימון הילד וחלקם פועל בצורה ישירה ומפנה התייחסויות מיניות מראשית הקשר); פדופילים שעושים שימוש באינטרנט לסיפוק צרכים ללא מגע פיזי – חלקם על ידי קשר אינטרנטי עם הילד וחלקם על ידי צפייה ב"פורנוגרפיית ילדים" – הנעה בין תמונות עירום של ילדים ועד לצילומי והסרטות של פגיעות מיניות ואונס ילדים; אופן שימוש נוסף הוא פדופילים המתקשרים עם פדופילים אחרים המחליפים וסוחרים במידע, בפורנוגרפיה ולעיתים אף בילדים עצמם.
בשנים האחרונות מתגבשת ההבנה כי צפייה, אחזקה וסחר של פורנוגרפיית ילדים הם פעמים רבות שלב ב"מדרון החלקלק" לפגיעה פיזית בילדים – לפעמים אף כחלק מהליך ה"הרשמה" לאותם אתרים – המחייבים "הוכחה" כי המצטרף החדש הוא אכן פדופיל. מחקרים מלמדים כי שיעור גבוה מהאנשים שצפו בפורנוגרפית ילדים גם פגעו מינית בילדים, כשלעיתים משמשים הסרטים כאמצעי המחשה לילד כי אין במעשים כל רע.
במחקר מקיף במימון האיחוד האירופאי שנערך בקרב 25,000 בני 16-9 ב-25 מדינות עלו הממצאים הבאים:
• ל-59% מן הילדים בגילאי המחקר יש פרופיל ברשת חברתית, כ-30% דיווחו כי היו בקשר אינטרנטי עם אדם שלא הכירו קודם לכן. 9% דיווחו כי נפגשו עם אדם שהכירו באיטרנט – 12% מהם היו מוטרדים או הצטערו בעקבות המפגש.
• 15% מהילדים בממוצע ראו או קיבלו מסרים בעלי תוכן מיני באינטרנט; 21% נחשפו לתוכן גולשים מזיק. רק 13% מהילדים שחשו מוטרדים מהתנהגות באינטרנט השתמשו בכלי דיווח באינטרנט.
טכנולוגיות להגנה על קטינים6
מחקר מקיף שנערך לבקשת פרקליטות המדינה האמריקנית בנושא טכנולוגיות להגנה על ילדים באינטרנט שפורסם בשנת 2008 נמצא כי "אין טכנולוגיה אחת בין הטכנולוגיות (שנבחנו במחקר) שיכולה לתת פתרון כוללני בכלל ההיבטים של בטיחות קטינים ברשת, ואף לא בהיבט אחד של הנושא, במאה אחוז מהזמן".
טכנולוגיות "סינון תכנים" – קיימים שני סוגים – טכנולוגיות המתוקנות כתוכנה על המחשב וטכנולוגיות שמופעלות על ידי ספק האינטרנט ואינן דורשות התקנה אצל ספק הקצה. תוכנות הסינון השונות מציעות על פי רוב רמות סינון שונות שהלקוח יכול לבחור ביניהן.
גם מערכות ההפעלה ("חלונות" לדוגמא) ומנועי חיפוש ("גוגל" לדוגמא) מציעים פתרונות ספציפיים המאפשרים להגדיר את רמת "הבטיחות" של חיפוש המידע.
חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 קובע, בסעיף 4ט7 חובה ליידע את מקבל השירותים על זכותו לקבל שירות יעיל לסינון של אתרים פוגעניים ותכנים פוגעניים באינטרנט, בשים לב למקובל בתחום. החוק לא קובע חובה על ספקי התקשורת לסנן את התוכן שמסופק על ידם בפועל. כמו כן לא ברור האם החובה לפי חוק באשר ליידוע הלקוח על הסינון "החינמי" אכן מקוים.
לצד תוכנות אלו קיימות גם תוכנות מעקב והתראה, שהן למעשה "תוכנות ריגול" שמספקות להורה אינדיקציה על דפוסי גלישה בעייתיים של הילד. תוכנות אלו בעייתיות – הן במובן הפגיעה בפרטיותו של הילד והן נוכח הצורך בניהול מעקב אקטיבי של ההורים שעשוי להיות לא יעיל, בפרט נוכח היכולת הטכנולוגית הגבוהה יותר של ילדים על פני הוריהם.
טכנולוגיות נוספות שקיימות הן טכנולוגיות לזיהוי תמונה ובכלל זה זיהוי תמונות שמופיעות פעמים רבות באינטרנט (כפי שמתרחש לגבי תמונות "פדופיליות" וכן כלים לניתוח טקסט, מהם ניתן להסיק, בצורה שאינה נקייה מטעויות, את גיל ומין הכותב. שיטה נוספת היא טכנולוגיה לאימות הזהות, אך אלו מחייבות לרוב אמצעים פיננסיים לא מבוטלים ולרוב אינן מופעלות בהקשר של קטינים.
יחד עם זאת – קיימים כיום
חקיקה בנושא פדופיליה ברשת – המצב הקיים ותיקוני חקיקה לדיון –
סעיף 214 לחוק העונשין שעניינו פרסום והצגת תועבה קובע:
"214. (א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים:
(1) מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;
(2) מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה -
(א) במקום ציבורי;
(ב) במקום שאינו ציבורי - אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.
(ב) המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו - מאסר חמש שנים.
(ב1) המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו - מאסר שבע שנים.
(ב2) נעברה העבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בידי האחראי על הקטין כהגדרתו בסעיף 368א, או בהסכמתו של אחראי כאמור, דינו של האחראי - מאסר עשר שנים.
(ב3) המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף קטן זה, "מחזיק" - למעט המחזיק באקראי ובתום לב.
(ג) בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף זה שנעברה בידי בעל עסק במהלך עסקיו, רשאי להפעיל גם את הסמכויות לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח–1968, ובלבד שלא ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 17 אלא אם כן השתכנע שיש ראיות לכאורה לביצוע העבירה ושהפעלת סמכותו דרושה לטובת הציבור.
(ד) לא יוגש כתב אישום –
(1) לפי סעיף קטן (א) – אלא בתוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, ובידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב;
(2) לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ב3) – אלא בידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב."
חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 וחוק למניעת העסקה של עברייני מין במקומות מסוימים קובעים כי תחולת החוקים תהיה גם על מי שהורשע בביצוע העבירות על פי סעיפים 214(ב) עד (ב3), ובלבד שבחינת הערכת המסוכנות של עבריין מין לביצוע עבירת מין נוספת לא תבחן ביצוע נוסף של עבירה לפי סעיף 214(ב3)8.
תיקוני חקיקה לדיון:
• תזכיר חוק שעניינו תיקון סעיף 214(ב3) לחוק העונשין כך שהעבירה תכלול גם צריכה של חומר, אף ללא החזקתו (וזאת נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות, ובין היתר ה"צפיה הישירה") פורסם על ידי משרד המשפטים ב-14.10.2013.
• הגדלת עונש המקסימום בעבירות לפי 214(ב1) עד 214(ב3).
• הגדרת עבירה של מעשה מגונה או הטרדה מינית בילד או מי שנחזה להיות ילד לעניין יצירת קשר בעל תוכן מיני עם ילד או מי שנחזה להיות ילד – בעלת דרישות מינימום נמוכות יותר (גם הצעה חד פעמית, גם ללא יחסי מרות, גם ללא צורך בהתנגדות הקטין).
• הגדרת חובת ספק אינטרנט לחסום אתרי אינטרנט פדופילים – על פי רשימה שמפורסמת על ידי האינטרפול, וכן בחינת החובה הכללית יותר לחסום אתרים המציגים תועבה כאמור בסעיף 6כה לחוק התקשורת9: "שיש בהם חומר תועבה כמשמעותו בחוק העונשין, תשל"ז- 1977, ובכלל זה ... (1) הצגת יחסי מין שיש בהם אלימות, התעללות, ביזוי, השפלה או ניצול; (2) הצגת יחסי מין עם קטין או עם אדם הנחזה לקטין; (3) הצגת אדם או איבר מאיבריו כחפץ זמין לשימוש מיני;
• הגדרת חובת ספקי תוכן להנגיש את מנגנוני הדיווח, לחייבם לפעול באמצעים החוקיים העומדים לרשותם, וחובתם לעדכן את המתלונן על הטיפול בתלונתו.
• הגדרת חובת ספקי התוכן להנגיש את הגדרות הפרטיות לגיל הגולשים, לאפשר גישה נוחה ומידע בולט, על פני המסך הראשי, באשר להגדרות הפרטיות הנוכחיות. איסור על שינוי הגדרות הפרטיות ללא אישור של בעל החשבון.
• הגדרת חובת ספקי תוכן להצבת פיקוח עצמאי בחדרי צ'ט אותם הם מספקים.