חומר רקע
התעללות, הזנחה ואלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל:
בין שכיחות לדיווח
אפידמיולוגיה של התעללות בילדים בקרב ילדים בישראל
פרופ' צבי איזיקוביץ', פרופ' רחל לב-ויזל
לקט נתונים
המרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה, בראשות פרופ' צבי איזיקוביץ ופרופ' רחל לב-ויזל, בשיתוף עם משרד החינוך וביוזמתה ובמימונה של חברת "טראיינה" בראשותו של מר גיל מנדלזיס, קיימה בשנת הלימודים תשע"ב ותשע"ג מחקר ארצי רחב-היקף, במטרה לבחון את היקף תופעת ההתעללות והפגיעה בילדים בישראל. מטרות המחקר היו לאמוד את היקף תופעת ההתעללות, ההזנחה והפגיעה בילדים לצורותיה השונות ולבחון את הגורמים המעודדים את החשיפה של הפגיעות ואלה המעכבים אותה.
מדובר במחקר תקדימי וראשון מסוגו בישראל הבודק את היקף התופעה של התעללות בילדים בפעם הראשונה. עד היום לא נערך בישראל מחקר בהיקף דומה ובעדות ישירה מפי הילדים עצמם. הנתונים אודות התעללות בילדים בישראל עד כה, היו מבוססים על מקרים מדווחים בלבד לרשויות ובמידע שהתקבל מהרשויות עצמן. עד כה לא היה קיים מידע עדכני בישראל אודות כמה ילדים נפגעים מהתעללות לסוגיה השונים, מי פוגע בהם, למי מספרים הילדים על הפגיעה, אם בכלל, מדוע הם לא מספרים על הפגיעה בהם, ומה תפיסתם של ילדים את אנשי המקצוע בהקשר של פגיעה. המחקר הנוכחי מביא לראשונה בישראל מידע עדכני אודות התופעה של פגיעה בילדים ובני נוער בישראל. חשוב להדגיש שאין המדובר באוכלוסיות שוליים של ילדים המכונים ילדים בסיכון, אלא מדובר בבעיה לאומית בעלת ממדים אפידמיים שמחייבת התייחסות חברתית לאומית רחבה ולא התמודדות של גוף ספציפי זה או אחר.
האומדן לדוגמא, לגבי פגיעה מינית על פי הממצאים, לפיו כ- 140,000 ילדים נפגעו (מהמגזר הממלכתי-יהודי ומהמגזר הערבי), משמעו עוד כ- 140,000 פוגעים. אם נוסיף לקורבנות ולפוגעים בני משפחה גרעינית, היקף הבעיה רק בתחום של פגיעה מינית יגיע להיקף של למעלה מחצי מיליון מעורבים ישירים.
אומדן הנפגעים על פי המחקר הנוכחי, בהשוואה לנתונים שפורסו על התעללות לסוגיה בשנתון ילדים בישראל 2012 של המועצה לשלום הילד, מצביע על פער עצום בכמות הנפגעים. בשנת 2011 לדוגמא, מספר הילדים שדווחו לעובדים סוציאליים לחוק הנוער בשל חשד להתעללות לסוגיה, עמד על 49,426 ובהתאם לאומדן של המחקר הנוכחי, המספר רק בשנה האחרונה עומד על כ- 265,570 (ילדים בגילאים 12-16 מהמגזר הממלכתי-יהודי והערבי).
המחקר לווה על ידי וועדת היגוי רחבה ובשותפות שכללה את משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות המשרד לביטחון פנים, המועצה לשלום הילד, מכון חרוב ואל"י.
המחקר בוצע בקרב מדגם ארצי מייצג של ילדים בגילאי 12 (כיתה ו'), 14 (כיתה ח') ו- 16 (כיתה י') במגזר היהודי ובמגזר הערבי. בסך הכל נכללו במדגם 8,239 ילדים יהודים ו 2,274 ילדים ערבים.
רוב השאלות וההיגדים אליהם התבקשו הילדים להתייחס עסקו בפגיעות בתוך המשפחה, או בפגיעות של מבוגרים כלפי ילדים. רק מיעוט השאלות עסקו בפגיעות בין ילדים.
בהמשך תוכלו למצוא לקט נבחר ממצאי המחקר. מדובר בנתונים נבחרים בלבד.
המעוניינים בדו"ח המחקר המלא מוזמנים לפנות לאחד הגורמים הבאים:
1. פרופ' רחל לב-ויזל, אוניברסיטת חיפה, [email protected] 052-8795849
2. פרופ' צבי איזיקוביץ', אוניברסיטת חיפה, [email protected] 052-6823335, 04-8240195
3. חניתה קושר, המועצה לשלום הילד, [email protected] 052-4706787
ממצאים מרכזיים:
התעללות בקרב אוכלוסיית הילדים היהודים בישראל
היקף הפגיעה וההתעללות בילדים לסוגיה:
כמעט מחצית מהילדים (48.5%) דיווחו שהם חוו סוג אחד או יותר של פגיעה. משמעות הדבר היא כי אחד מכל שני ילדים נפגע מאלימות כלשהי. יש בכך כדי להצביע על כך שמספר הילדים שהיו קורבן לאלימות או הזנחה קשה לסוגיה מגיע לסדרי גודל עצומים, כמעט בלתי נתפשים.
• אומדן הפגיעה בכלל אוכלוסיית הילדים ובקבוצת הגיל המתאימה:
עפ"י נתונים מהשנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2012), חיים בישראל 545,700 ילדים יהודים בגילאים 12-17.
כל סוג של קורבנות
פגיעה רגשית
פגיעה מינית
הזנחה רגשית
הזנחה פיזית
פגיעה פיזית
חשיפה לאלימות במשפחה
אומדן הפגיעה בקרב האוכלוסייה היהודית בגילאים 12-17, עפ"י הממצאים
264,665
151,705
96,043
82,946
78,035
76,944
46,930
• יש פער עצום בין מספר הילדים נפגעי התעללות המדווחים לרשויות לבין מספר הילדים המעידים באופן ישיר כי נפגעו מהתעללות ופגיעה. כך בשנת 2012, דווחו לעובדים סוציאליים לחוק נוער 48,992 ילדים בגין חשד להתעללות והזנחה, אלה היוו 1.9% מכלל הילדים בישראל, זאת לעומת 48.5% מכלל הילדים שדיווחו כי נפגעו מהתעללות ופגיעה במחקר הנוכחי.
• לבנים יש סיכוי גבוה יותר להיפגע מפגיעות פיזיות ורגשיות, ולעומת זאת לבנות יש סיכוי גבוה יותר להיפגע מפגיעות מיניות ולהיות חשופות (עדות) לאלימות במשפחה.
• נמצא כי ככל שגיל הילד עולה כך עולה שכיחות הפגיעה: 42.9% מכלל בני ה-12 דיווחו כי נפגעו מסוג כלשהו של אלימות, לעומת 48.9% מבני ה-14 ולעומת 58.0% מבני ה-16.
מאפייני הפגיעה המינית:
דוגמא לשאלה: האם קרה פעם, שמבוגרים שאתה מכיר נגעו באברים הפרטיים שלך כשלא רצית או הכריחו אותך לגעת באיברים הפרטיים שלהם?
• 17.6% מכלל הילדים דיווחו כי הם נפגעו מינית.
• 8.3% מכלל הילדים דיווחו כי הם נפגעו מפגיעה מינית חמורה.
• ב- 1.4% מהמקרים שדווחו הפגיעה כללה חדירה או ניסיון לחדירה.
• מבין כלל הילדים שנפגעו מינית, כמחצית (46.5%) ציינו שהפגיעה ארעה יותר מפעם אחת ורובם ציינו כי הפגיעה המשיכה במהלך השנה האחרונה.
• ברוב המקרים שדווחו (81.3%) הילדים ציינו כי הפוגע הינו גבר.
• כמעט שליש (29.7%) מהפגיעות המיניות נעשו בתוך המשפחה.
מאפייני הפגיעה הפיזית:
דוגמא לשאלה: האם קרה פעם, שאדם מבוגר שאתה מכיר, הכה, בעט או פגע בך פיזית בצורה כלשהי?
• 14.1% מכלל הילדים דיווחו כי הם נפגעו פיזית.
• ברוב המקרים (78.5%) שבהם ילדים נפגעו פיזית הפוגע היה בן משפחה (הורה, סבא, דוד וכדומה).
• ברוב המקרים (70.9%) שבהם ילדים נפגעו פיזית הפגיעה ארעה יותר מפעם אחת.
• 13.3% מהילדים שנפגעו פיזית דיווחו על כך שהפוגע השתמש בחפץ כלשהו (מקל, אבן, אקדח, סכין וכדומה).
• 24.9% מהילדים שנפגעו פיזית דיווחו שהפגיעה גרמה להם לפציעה, ו- 18.8% מהם פנו לקבלת טיפול רפואי.
מאפייני הזנחה פיזית:
דוגמא לשאלה: כשאומרים על מישהו שהוא לא מטופל, מתכוונים שהמבוגרים שאחראים לא נותנים לו מספיק אוכל, לא לוקחים אותו לרופא או לאחות כשהוא חולה, לא דואגים שיהיה לו מקום בטוח להיות בו. קרה פעם שהרגשת לא מטופל?
• 14.3% מכלל הילדים דיווחו כי חוו הזנחה פיזית (הכוונה למצבים שבהם לילד לא היה מה לאכול, לא היה מי שידאג לו ויגן עליו, לא היו לו בגדים נקיים ללבוש, לא היה מי שייקח אותו לרופא וכדומה).
• 3.2% מכלל הילדים דיווחו על הזנחה פיזית מצד המבוגרים שאחראים עליהם (ובכלל זה מבוגר שאינו מטפל בילד בצורה נכונה, לא נותן לילד מספיק אוכל, לא לוקח אותו לרופא או לאחות כשהוא חולה, לא דואג לו למקום בטוח להיות בו).
• כמעט 30% מכלל הילדים דיווחו על כך שההזנחה הובילה למחלה ו-40% מהם פנו בעקבות כך לטיפול רפואי.
• נמצא כי בנים הינם ברמת סיכון גבוהה יותר מבנות להיפגע פיזית (16.6% לעומת 11.8% בהתאמה) ולסבול מהזנחה פיזית (16.1% לעומת 12.7% בהתאמה).
מאפיינים של פגיעה והזנחה רגשית:
דוגמא לשאלה: האם קרה פעם שמבוגרים שאתה מכיר קראו לך בשמות גנאי או אמרו לך שהם לא רוצים אותך ושונאים אותך?
• 27.8% מהילדים דיווחו כי עברו פגיעה רגשית (למשל, שמבוגרים במשפחתם אמרו עליהם דברים רעים, שהם מרגישים שהוריהם שונאים אותם, ואמרו להם שהם לא רוצים אותם) ו 15.2% דיווחו כי הם חוו הזנחה רגשית (למשל, שהם מרגישים שלא אוהבים אותם במשפחתם ושלא דואגים ותומכים בהם במשפחה).
דיווח (בפועל) על פגיעה והתעללות:
• 68.2% מהילדים שנפגעו מינית חשפו את הפגיעה בהם בפני גורם כלשהו, 63.5% מהילדים שנפגעו פיזית חשפו את הפגיעה בהם בפני גורם כלשהו.
• אחוז גבוה מהילדים שחשפו את דבר הפגיעה בהם, ציינו שהם דיווחו על הפגיעה לבן משפחה/הורה או לחבר/ה. לעומת זאת, אחוז הילדים שציינו כי דיווחו על הפגיעה לגורם מקצועי היה נמוך באופן משמעותי.
• ככל שחומרת הפגיעה קשה יותר, רמת המוכנות לדווח להורים או לבני המשפחה יורדת והמוכנות לדווח לחברים ולאנשי מקצוע עולה.
• בקרב ילדים שנפגעו מינית וחשפו את הפגיעה בפני גורם כלשהו נמצא כי ככל שהפגיעה חמורה יותר (פגיעה מינית עם חדירה או ניסיון לחדירה), כך הילדים העדיפו לדווח על הפגיעה לחבר/ה ופחות לבן משפחה או הורה (63.5% לעומת 56.1% בהתאמה).
• שלושת הגורמים הבולטים שילדים שנפגעו ציינו שעיכבו אותם מלחשוף את הפגיעה ולדווח עליה לגורם כלשהו הם: בושה (67.8%), פחד (65.1%) וחשש מהפוגע (52.5%).
• שלושת הגורמים הבולטים שילדים שנפגעו ציינו שעודדו אותם לחשוף את הפגיעה ולדווח על פגיעה שחוו לגורם כלשהו הם: "מגיע לפוגע עונש" (73.7%); "לא יכול לסבול יותר את הכאב" (72.0%); "פחד שהפוגע לא יפסיק" (69.0%) ו "קשר טוב עם מבוגר שאתה סומך עליו" (69.0%).
• רוב הילדים שנפגעו וחשפו את דבר הפגיעה בהם דיווחו עליה "פנים אל פנים" (85.6%). ככל שהפגיעה חמורה יותר, הילדים נטו יותר לדווח על הפגיעה באמצעים המאפשרים פנייה אנונימית (באמצעות שיחת טלפון, SMS, אינטרנט).
רוב ילדים שדווחו על הפגיעה שחוו, ציינו שהדיווח על הפגיעה הביא לתוצאות חיוביות ברמה האישית: "עזר לי שחשפתי" (74.3%-68.8%), "אני מרגיש חזק יותר" (64.8%-70.5%) ו "כולם היו בעדי" (52.8%-60.8%).
• כמעט מחצית מהילדים שנפגעו וחשפו את דבר הפגיעה בהם (כ- 43.0%) ציינו שהדיווח על הפגיעה לא שינה כלום.
מוכנות לשתף או לדווח על הפגיעה לגורם כלשהו:
מרבית הילדים ציינו כי היו מעדיפים לדווח על פגיעה לאחד מההורים: 88.7% לאמא ו- 72.8% לאבא), 57.2% ציינו כי הם מעדיפים לדווח לחברים. מנגד, המוכנות לדווח על הפגיעה לאנשי מקצוע הייתה נמוכה באופן משמעותי מהנכונות לדווח להורים או לחברים: 38.5% ציינו כי היו מוכנים לדווח למורה או יועצת, 24.0% דיווחו כי היו מוכנים לדווח לרופא או אחות ורק 18.2% ציינו כי היו מוכנים לדווח לעובד/ת סוציאלית.
• כאשר שאלו את הילדים "למי לא היית מוכן בשום אופן לספר שנפגעת פגיעה כלשהי?" בראש הרשימה ציינו הילדים אנשי מקצוע: עובדים סוציאליים (63.3%), רופא או אחות (55.5%) ומורה או יועצת (48.9%).
• שלושת הגורמים הבולטים שילדים (ילדים שנפגעו וילדים שלא נפגעו) ציינו שהיו מעכבים/חוסמים אותם מלחשוף את הפגיעה ולדווח על פגיעה שחוו לגורם כלשהו הם: בושה (67.8%), פחד (49.5%), חשש מכך שכל המשפחה תיפגע (47.1%).
• שלושת הגורמים הבולטים שילדים (שנפגעו ושלא נפגעו) ציינו שהיו מעודדים אותם לחשוף את הפגיעה ולדווח עליה לגורם כלשהו היו: "מגיע לפוגע עונש" (71.9%); "הפוגע פגע גם במישהו שאני אוהב" (67.4%); ו "קשר טוב עם מבוגר שאתה סומך עליו" (67.3%).
התעללות בקרב אוכלוסיית הילדים הערבים בישראל
היקף הפגיעה וההתעללות בילדים לסוגיה:
יותר משני שליש מהילדים הערבים (67.7%) דיווחו שהם חוו סוג אחד או יותר של פגיעה. משמעות הדבר היא כי שני ילדים מכל שלושה ילדים ערבים נפגע מאלימות כלשהי. יש בכך כדי להצביע על כך שמספר הילדים שהיו קורבן לאלימות או הזנחה קשה לסוגיה מגיע לסדרי גודל עצומים, כמעט בלתי נתפשים.
• אומדן הפגיעה בכלל אוכלוסיית הילדים הערבים ובקבוצת הגיל המתאימה:
עפ"י נתונים מהשנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2012), חיים בישראל 222,000 ילדים ערבים בגילאים 12-17.
כל סוג של קורבנות
פגיעה רגשית
פגיעה מינית
הזנחה רגשית
הזנחה פיזית
פגיעה פיזית
חשיפה לאלימות במשפחה
אומדן הפגיעה בקרב האוכלוסייה הערבית בגילאים 12-17, עפ"י הממצאים
150,294
89,466
48,840
33,744
73,482
60,828
30,858
• לבנים יש סיכוי גבוה יותר להיפגע מפגיעות פיזיות ומיניות, לעומת זאת לבנות יש סיכוי גבוה יותר להיפגע מפגיעות רגשיות ולהיות חשופות לאלימות במשפחה.
פגיעה מינית:
• 22.3% מהילדים דיווחו כי הם נפגעו מינית, 11.8% מהילדים דיווחו כי הם חוו פגיעה מינית חמורה.
• כמחצית (49.4%) מהילדים שנפגעו מינית נפגעו יותר מפעם אחת, ויותר ממחצית מהילדים שנפגעו (54.7%) ציינו כי הפגיעה המשיכה במהלך השנה האחרונה.
• שני שליש מהילדים שנפגעו מינית נפגעו בתוך המשפחה.
פגיעה פיזית:
• 27.6% מהילדים נפגעו פיזית.
• 15.2% מהילדים ציינו כי הם נפגעו פיזית על ידי אדם בוגר המוכר להם.
• 24.8% מהילדים שנפגעו פיזית דיווחו על כך שהפוגע השתמש במהלך הפגיעה בחפץ כלשהו (מקל, אבן, אקדח, סכין וכד'); 27.3% מהילדים דיווחו שהפגיעה גרמה להם לפציעה, ו- 48.9% מהם פנו לקבלת טיפול רפואי.
• רוב הילדים (66.8%) שנפגעו פיזית נפגעו בתוך המשפחה.
הזנחה פיזית:
• 33.4% מהילדים דיווחו כי הם הוזנחו פיזית.
• כ 30% מהילדים שחוו הזנחה פיזית דיווחו על כך שכתוצאה מההזנחה הם חלו, 59.7% מהם פנו בעקבות כך לטיפול רפואי.
פגיעה והזנחה רגשית:
• 40.1% מהמשתתפים דיווחו על פגיעה רגשית, ו 22.0% דיווחו על הזנחה רגשית.
דיווח (בפועל) על פגיעה והתעללות:
• אחוז גבוה מהילדים הערבים (כ- 60.0%) שנפגעו ציינו שדיווחו על הפגיעה לבן משפחה/הורה או לחבר/ה, בעוד שאחוז הילדים שנפגעו ושציינו כי דיווחו על הפגיעה לגורם מקצועי נמוך באופן משמעותי (כ- 30%).
• רוב הילדים שחשפו את הפגיעה בהם בפני גורם כלשהו ציינו שהדיווח על הפגיעה הביא לתוצאות חיוביות ברמה האישית: "עזר לי שחשפתי", "אני מרגיש חזק יותר" ו "כולם בעדי".
• עם זאת חשוב לציין, שכ- 40% מהילדים שנפגעו וחשפו את דבר הפגיעה בהם בפני גורם כלשהו ציינו שהדיווח על הפגיעה לא שינה את המצב.
• נמצא כי ככל שהפגיעה חמורה יותר, הנפגעים מעדיפים לדווח על הפגיעה באמצעים המאפשרים פנייה אנונימית (באמצעות שיחת טלפון, SMS, אינטרנט).
מוכנות לשתף או לדווח על הפגיעה לגורם כלשהו:
• מרבית הילדים ציינו כי היו מעדיפים לדווח על פגיעה לאחד מההורים: 78.0% לאמא ו- 60.6% לאבא), 50.1% ציינו כי הם מעדיפים לדווח לחברים.
• מנגד, המוכנות לדווח על הפגיעה לאנשי מקצוע הייתה נמוכה באופן משמעותי מהנכונות לדווח להורים או לחברים: 17.7% דיווחו כי היו מוכנים לדווח לרופא או אחות ורק 16.7% ציינו כי היו מוכנים לדווח לעובד/ת סוציאלית. אך חשוב לציין, כי מחצית מהילדים (49.4%) ציינו כי היו מוכנים לדווח על הפגיעה ליועצ/ת ביה"ס או למורה.
• שלושת הגורמים הבולטים שילדים ערבים (ילדים שנפגעו וילדים שלא נפגעו) ציינו שהיו מעכבים/חוסמים אותם מלחשוף את הפגיעה ולדווח על פגיעה שחוו לגורם כלשהו הם: בושה (29.5%), פחד (26.3%), חשש מכך שכל המשפחה תיפגע (26.0%).
• שלושת הגורמים הבולטים שילדים ערבים (שנפגעו ושלא נפגעו) ציינו שהיו מעודדים אותם לחשוף את הפגיעה ולדווח עליה לגורם כלשהו היו: "מגיע לפוגע עונש" (72.4%); "קשר טוב עם מבוגר שאתה סומך עליו" (49.2%) ו "כי זה לא צודק" (47.6%).