חומר רקע
זכותו של כל ילד בעל לקות בשמיעה, לגילוי ושיקום מוקדם ושילובו בחברה השומעת
רקע:
שכיחותה של לקות מולדת בשמיעה היא מן הגבוהות בקרב הלקויות המולדות. מחקרים מצביעים על כך שמתוך כל 1000 לידות נולדים כשני תינוקות עם לקות תחושתית – עצבית דו צדדית קבועה, המחייבת תהליכי טיפול, שיקום וחינוך. מספר זה מכפיל ואף משלש עצמו בשש השנים שלאחר הלידה. זאת, משום שפעוטות נוספים מתוך כל 1,000 הלידות יפתחו את הלקות מאוחר יותר, בשנות חייהם הראשונות.
לקות בשמיעה משפיעה על התפקוד התקשורתי ועלולה לגרום לאיחור בהתפתחות בתחומי השפה והדיבור, בתחום הרגשי והחברתי ובתחום האקדמי. קשיים בתפקוד בתחומים השונים נמצאו לא רק בקרב ילדים עם לקות שמיעה בינונית חמורה או עמוקה, אלא גם בקרב ילדים עם לקות שמיעה קלה או חד צידית. על מנת לעזור לילדים עם לקות בשמיעה לממש את הפוטנציאל שלהם בתחומי השפה והלמידה, יש צורך בהתערבות שיקומית מותאמת ומקיפה אשר תופעל בשלב מוקדם ככל האפשר ובסמוך למועד גילוי הליקוי.
שמיעה תקינה חיונית להתפתחות תקשורתית ושפתית ומשפיעה גם על התפתחות חברתית, רגשית, קוגניטיבית ולפעמים אפילו מוטורית. לכן, איתור מוקדם של לקות שמיעה מאפשר טיפול ושיקום אופטימליים ומפחיתים את הסיכונים בפגיעה התפתחותית בילד. כשמתגלה לקות שמיעה אצל הילד, השלב הראשון הוא לפנות למרכז שיקום המתמחה בילדים. ככל שלקות השמיעה תתגלה בגיל מוקדם יותר, כך צוות המרכז יוכל להתחיל בעבודה השיקומית, והפער העלול להתפתח בעקבות הלקות יקטן (היות שהתינוק לא יכול לדווח שאינו שומע טוב, אחריות ההורים לשים לב לשינויים בתגובות, בערנות, התנהגות וכדומה).
מחקרים שונים הראו כי איתור לקות השמיעה והתערבות שיקומית בגיל הינקות מפחיתים באופן משמעותי את השפעת הלקות על התחומים השונים. במלים אחרות, איתור וההתערבות המוקדמים תורמים לצמצום הפערים בין הילדים עם לקות בשמיעה לבין הילדים עם שמיעה תקינה. השימוש בעזרי שמיעה מתאימים הוא קריטי בתהליך השיקום של ילדים עם לקות בשמיעה. לדוגמא, נמצא כי ילדים אשר אותרו עד גיל שלושה חודשים והתחילו להשתמש בעזרי שמיעה לפני גיל שישה חודשים, תפקדו ברמה שפתית הקרובה יותר למצופה בגילם הכרונולוגי. מכאן החשיבות הרבה באיתור והתערבות טיפולית מוקדמים ככל האפשר.
החל משנת 2010 מתבצעות בדיקות סינון שמיעה בילודים, בכל מחלקות היולדות, לפני שחרור הילוד הביתה. בזכות בדיקות הסינון, ילדים שנמצא אצלם חשש ללקות שמיעה יאובחנו בסביבות גיל חודשיים, ותהליך השיקום יוכל להתחיל באופן מידי.
עם זאת נמצא, כי חרף בדיקות הסינון ישנם עדיין ילדים שמאותרים ומאובחנים בגילאים מאוחרים. לעתים הדבר נובע מכך שההורים לא ערים לחשיבות המעקב לאחר הבדיקה הראשונה ואין גורם מקצועי שמפנה אותם ובודק כי אכן פנו לבדיקות עוקבות. לעתים מדובר בנזק שהופיע לאחר הלידה, כמו מחלות, דלקות אוזניים וכיו"ב. לעתים קיימת הנחה כי מדובר בדלקת אוזניים "פשוטה" שחוזרת ונשנית עד שלבסוף מביאה לליקוי קבוע. לעתים בשל לקות קלה או חד-צידית שכלל לא מתגלה בבדיקת הסינון הראשונה, וגם כאשר לקות מסוג זה אכן מתגלה, פעמים רבות ההנחה הרפואית היא ש"ניתן להסתדר איתה" תוך התעלמות מההשלכות במסגרת החינוכית (סיכון גבוה לכישלון בלימודים – פי 10 מילד עם שמיעה תקינה).
לא זו אף זו, גם כאשר הילד מאותר בגיל צעיר דיו כדי להתחיל בהליך השיקום, פעמים רבות ההליך מתעכב משום שמכוני השמיעה בבתי-החולים קורסים תחת הביקוש הרב והילדים ממתינים זמן רב לבדיקות שמיעה שיצביעו על סיבת הלקות ומכאן - על הטיפול המתאים. לרוב מדובר בחודשים ארוכים של המתנה בזמן שכל חודש הוא קריטי לשיקומו ושילובו של הילד בחברה השומעת.
כאמור, כמות הילדים המפתחים לקות בשמיעה (בעיקר מדובר בלקות קלה עד בינונית ו/או חד צדית) לאחר הלידה ובמהלך השנים הראשונות לחייהם, מכפילה ואף משלשת את עצמה. עם זאת, הבדיקה הראשונה שהילד עובר, לאחר בדיקת הסינון בבית-החולים, היא רק בהגיעו לכתה א' (!) וגם אז, לא כל הילדים נבדקים ובכל מקרה, תוצאות הבדיקות מועברות להורים בלבד שלא בהכרח יודעים כיצד להמשיך ולפעול. הואיל והלקות אינה נחשפת בפני הצוות החינוכי המקצועי, התנהגותו של הילד בלימודים עלולה להחשיד בקיום קשיי ריכוז בעוד שהבעיה האמתית נעוצה בלקות בשמיעה. לעתים קרובות הדבר אף מוביל לצורך בשימוש בשירותי חינוך מיוחד.
המלצות:
1. קביעת מנגנוני איתור, מעקב וטיפול:
א. הפעלת מנגנון מעקב אחר הילודים אשר נכשלו בבדיקת הסינון הראשונה, המתחיל מהזמנתם לבדיקה חוזרת בתוך כחודש.
ב. בכל מקרה של צורך בבדיקה נוספת - מניעת פערי זמן בין הבדיקות ומתן עדיפות עליונה בקביעת תורים להמשך תהליך הבירור. ככל והדבר אינו מתאפשר במרכז הרפואי – הפניה למכוני שמיעה המתמחים בבדיקות ילדים.
ג. הקמת מכוני שמיעה המתמחים בילדים, בערים נוספות, בעיקר באזורי הפריפריה.
ד. מעקב שמיעה אחר תינוקות המוגדרים כקבוצת סיכון לפתח לקות בשמיעה, גם אם עברו בהצלחה את בדיקת סינון הילודים.
ה. מעקב שמיעה אחר כל הילדים, בין בדיקת הסינון בבית-החולים ובין הבדיקה בכתה א', ועיגון שלושת הבדיקות הללו בחקיקה.
ו. ילדים המגיעים למכונים להתפתחות הילד יעברו בדיקות שמיעה/סינון כחלק משגרת האבחון.
ז. מכוני השמיעה יציגו בפני המשפחות את דרכי השיקום והמסגרות המשקמות, אופנים ליצירת קשר או יתווכו ביצירת קשר ראשוני וידגישו את חשיבות ההגעה המוקדמת לטיפול.
ח. הקפדה על כך שהאודיולוגים הבודקים תינוקות יהיו מיומנים בעבודה עם תינוקות וילדים צעירים. אודיולוגים אלו צריכים להיות בעלי יכולת לבצע אבחון, שיקום, יעוץ ויצירת קשר עם גורמים מטפלים נוספים.
ט. במקרים של כישלון בבדיקת סינון בכתות א' - יידוע המורה (בכפוף לחתימה על טופס ויתור סודיות), הפניה דחופה לרופא אף אוזן גרון, הפניה לבדיקת שמיעה מלאה במכון שמיעה ומעקב אחר ביצוע הבדיקות.
י. הפעלת מנגנון מעקב אחר כל תינוק/ילד שאותר, עד הגעתו למסגרת שיקומית/חינוכית/טיפולית שם יקבלו הילד ומשפחתו תמיכה של צוות רב מקצועי אשר יסייע בהתמודדות עם תהליך השיקום וייתן מענה לצרכיו המיוחדים של הילד.
יא. הגברת פריסת המסגרות החינוכיות-טיפוליות, במיוחד בגיל הרך, באזורי הפריפריה ובחברה הערבית.
יב. התניית אבחון וטיפול אצל קלינאית תקשורת בביצוע בדיקת שמיעה או הצגת אודיוגרמה עדכנית.
יג. חיוב הצגת אודיוגרמה עם הכניסה למערכת החינוך הרגיל.
יד. יש מקום לשקול הפעלת בדיקות סינון לכל ילדי הארץ גם בכיתה ו' (בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד) והעברת הסמכות לבדיקה לאודיולוגים בפיקוח משרד החינוך.
טו. הכרת החשיבות במתן מענה טיפולי לילדים בעלי לקויות קלות וחד-צידיות.
2. הסברה לגננות ולמורות בכל מוסדות החינוך לגיל הרך, לגבי סימנים המחשידים ללקות בשמיעה והגברת המודעות במערכת החינוך לחשיבות בהפניית כל ילד הידוע כלקוי שמיעה (גם על רקע של דלקות אוזניים), אל המרכז הטיפולי/חינוכי המתאים.
3. הגברת מודעות הציבור הרחב ואנשי המקצוע הרלוונטיים לנושאים כמו: תרומתה של השמיעה להתפתחות תקינה; השלכות החסך שמיעתי על תפקוד הילד, כולל ירידה קלה ו/או חד צדית; הכרת הצרכים החינוכיים והשירותים הניתנים לילדים עם לקוית בשמיעה.
הגברת המודעות להשלכות החמורות על התפתחות הילד כאשר שמיעתו אינה תקינה, תעשה באמצעות: קמפיינים ציבוריים באמצעי התקשורת השונים, פרסום בדפי מידע של קופות-חולים, עלונים במרפאות ילדים, טיפות חלב, מרפאות אף אוזן גרון ובמכוני שמיעה, העשרת הצוותים הרפואיים והחינוכיים בהשתלמויות וימי עיון בנושא ושימוש באמצעי התקשורת, וכן הלאה.
4. יידוע הגורמים הרלוונטיים (רופאים, קלינאי תקשורת ומכוני שמיעה) בנוהל ההפניה, משלב בדיקת השמיעה ואיתור הבעיה ועד להגעה למסגרת חינוכית ו/או טיפולית.
5. החל מספטמבר 2013 החל להתכנס שולחן עגול של מומחים בתחום, כדי לבחון הוספת בדיקות שמיעה בגיל הרך, בין שתי הבדיקות הקיימות היום (מיד לאחר הלידה ובכתה א'). אי לכך, ניכר כי יש צורך לחזק את השולחן העגול ואת ממצאיו, ע"י מעקב שוטף אחר המסקנות העולות ממנו ויישומן בפועל.
• המסמך מבוסס על נייר עמדה בשם "התערבות טיפולית מוקדמת בעקבות איתור מוקדם של לקות שמיעה" משנת 2009, שנכתב ע"י ד"ר אורלי הלפרן, מדריכה ארצית לאודיולוגיה חינוכית וצוות קלינאי תקשורת: פרופ' טובה מוסט, יועצת מדעית, באהה אלדן אגרביה, אירית גרוס, זיוה דון, ציפי פרייר, נעמה צח ואסנת רביב.