חומר רקע

אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 2.12.13 הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת העונש בגין כניסה לשטח חקלאי), התשע"ג-2013 של חברי הכנסת איילת שקד, שולי מועלם-רפאלי, יוני שטבון, יריב לוין, ראובן ריבלין, אלעזר שטרן, ודוד רותם (פ/1495) - הכנה לקריאה ראשונה סעיף 494 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 קובע עונש של חודש מאסר על בעליה של חיה שנכנסה לשטח חקלאי, ועונש של שלושה חודשי מאסר על כניסה לשטח חקלאי או גרימת כניסה של חיה לשטח חקלאי. 494. כניסה לשטח חקלאי (א) העושה אחת מאלה, ואין בידו להוכיח הרשאה או הצדק כדין, דינו - מאסר שלושה חדשים: (1) נכנס לגן, או לקרקע זרועה או מוכנה לזריעה או שיש בה קמה או עשב שנזרע למרעה, או שוהה בגן או בקרקע כאמור; (2) גורם שחיה תיכנס לגן או לקרקע כאמור בפסקה (1) או לקרקע שהיתה מעובדת תוך שנים-עשר החדשים שקדמו לכניסה, או שתשהה שם, או מניח שחיה שלו או שברשותו תיכנס או תשהה כאמור. (ב) בהמה שנכנסה לקרקע מוכנה לגידולים או שיש בה גידולים, וגרמה נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים, או שנכנסה לשטח המוחזק למרעה, ורעתה בו - בעל הבהמה או המחזיק בה, דינו - מאסר חודש ימים, זולת אם הוכיח להנחתדעתו של בית המשפט שנקט אמצעים סבירים למניעת כניסתה כאמור. ההיסטוריה החקיקתית מקורו של סעיףקטן (א) לחוק הקיים נמצא בפקודת החוק הפלילי המנדטורי משנת 1936, וזה נוסח הסעיף המקורי: "385. הנכנס לרשות אחר כל אדם: – (א) הנותן לבהמתו לרעות בקרקע שיש בה קמה או בגנו של אחר; (ב) הנכנס לשדה או עובד בשדה שהוכשר לזריעה או בשדה זרוע או שיש בו קמה, או לגנו של אחר, או נותן לבהמה מאיזה מין שהוא להכנס או לעבור בשדה או בגן כאלה, יאשם בחטא ויהי צפוי לקנס של חמשה פונטים." בשנת 1944, הסעיף הוחלף, והעונש על העבירה הוחמר. וזה נוסחו: "385. עברה באדמה חקלאית או בגנים (1) אדם, אשר באין בידו הרשאה חוקית או תירוץ חוקי (וחובת ההוכחה על מציאות הרשאה או תירוץ כאלה תהיה על אותו אדם) – (א) נכנס או נמצא בגן כל-שהוא, או בקרקע כל-שהיא שהוכנה להיזרע או נזרעה או שעומדת בה קמה, או (ב) גורם לבהמה כל-שהיא, או מניח לבהמה כל-שהיא, שהוא בעליה או שהוא ממונה עליה אותה שעה, להיכנס או להימצא בגן כל-שהוא, או בקרקע כל-שהיא מהסוג הנזכר בפסקה (א) של סעיף זה, או קרקע כל-שהיא שעובדה במשך שנים-עשר החדשים הקודמים, יאשם בעוון, ויהיה צפוי לקנס של חמישים פונט, או למאסר של שלושה חדשים, או לאותו קנס ולאותו מאסר גם יחד. (2) בסעיף זה, המלה "קמה" כוללת קמת עשבים, שנזרעו למרעה בעלי-חיים, והמלים"להיזרע" או "נזרעה" תתבארנה בהתאם לכך." בשנת 1965, המחוקק הוסיף את סעיף 385א (שהיום מוסדר בסעיף 494(ב) לחוק העונשין), שעניינו כניסת בהמה לשטח חקלאי, וזה נוסחו: "385א. כניסה לקרקע והיזקה בהמה שנכנסה לקרקע מוכנה לגידולים או שיש בה גידולים, וגרמה נזק לקרקע, לדבר מוכן לצורך הגידולים או לגידולים, או שנכנסה לשטח המוחזק לצרכי מרעה, ורעתה בו – בעל הבהמה או המחזיק בה, דינו – מאסר חודש או קנס חמש מאות לירות, זולת אם הוכיח להנחת דעתו של בית המשפט שנקט אמצעים סבירים למניעת כניסתה כאמור." הצעת החוק מטרתה הייתה "להגן על בעלי השדות מפני עדרים משוטטים הבאים לרעות בהם שלא כדין", כאשר "לעתים קרובות משלחים בעלי העדרים את עדריהם ובהמותיהם בידי קטינים ולא ניתן להעניש את הרועים" (ה"ח 593, 12.1.1964, עמ' 69). יצוין כי הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע עונש של קנס בלבד, ללא מאסר, תוך הנחה כי הסעיף בא להטיל על בעל הבהמה את האחריות לנזק שנגרם; ככל הנראה, הכנסת הוסיפה את עונש המאסר במהלך הכנת החוק. בשנת 1977, כאשר הפקודה המנדטורית הוחלפה בחוק העונשין המודרני, שני הסעיפים הואחדו ונוסחו מחדש, אולם ההסדרים עצמם לא עברו כל שינוי. הצעת החוק הצעת החוק מבקשת להחמיר את העונש הקבוע בצד שתי העבירות המנויות היום בסעיף 494, כך שהעונש המרבי שיוטל על בעליה של חיה שנכנסה לשטח חקלאי יעמוד על שלושה חודשי מאסר במקום חודש, וקנס של 28,800 ₪ במקום 14,400 ₪; והעונש המרבי שיוטל על כניסה לשטח חקלאי או גרימת כניסה של חיה לשטח חקלאי יעמוד על שישה חודשי מאסר במקום שלושה חודשים, וקנס של 28,800 ₪ במקום 14,400 ₪. זאת לאור הטענה של המציעים שיש צורך בהרתעת הרבים, ובמיוחד שהרווח שבצד העבירה יכול להיות רב ביותר, והסיכוי להיתפש הינו נמוך. נקודות לדיון - הקנס המוצע: המציעים ביקשו לקבוע קנס שיעמוד על כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, דהיינו כפל הקנס של 14,400 ₪ – 28,800 ₪. סעיף 61 לחוק העונשין: שיעור הקנסות (א) על אף האמור בכל חוק, מקום שהוסמך בית המשפט בחוק להטיל קנס, רשאי הוא להטיל – (1) אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים; (2) אם קבוע לעבירה עונש מאסרלמעלה מששה חדשים ולא יותר משנה - קנס עד 29,200 שקלים חדשים; (3) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משנה ולא יותר משלוש שנים - קנס עד75,300 שקליםחדשים; (4) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משלוש שנים - קנס עד 226,000 שקלים חדשים. סעיף 61 קובע מדרג של עונשים, ולכן אנו מציעים לקבוע את הקנס לא ככפל הקנס הקבוע בפסקה (1), אלא כקנס הקבוע בפסקה (2) לאותו סעיף, דהיינו 29,200 ₪. כך גם מקובל בחקיקה אחרת הקובעת קנס החורג מהקנס הרגיל, שכן יש רצון להישאר בתוך המסגרת הרגילה של הסכומים הידועים לפי אותו סעיף, ככל האפשר. - עונש המאסר המוצע: למרות שהעבירות אינן זהות, והערכים המוגנים בעבירות השונות גם הם אינם זהים, נדמה כי העונשים המוצעיםבהצעת החוק עולים בקנה אחד עם העונש הקבוע היום לעבירה של רעייה בשמורת טבע או בגן לאומי (לפי סעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998) – עונש מירבי של שישה חודשי מאסר (וקנס של 14,400 ₪) – וכן עם העונש המוצע בהצעת החוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010 (מ-522 מיום 30.6.10) לעבירה של רעייה במקרקעי ציבור – עונש מירבי של שישה חודשי מאסר וקנס של 29,200 ₪. יש לזכור עוד כי קיימת עבירה נוספת, חמורה יותר, של הסגת גבול, לפי סעיף 447 לחוק העונשין, לפיה מי שנכנס לנכס כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה, דינו – מאסר שנתיים (ואם הוא נכנס עם נשק, מאסר ארבע שנים). - מדרג הענישה: העונש בגין העבירה הקבועה בסעיף קטן (ב) הוא נמוך יותר מאשר העונש בגין העבירה הקבועה בסעיף קטן (א), וזאת כתוצאה מכך שסעיף קטן (ב) קובע עבירה שהיא מעין עבירת רשלנות – הסעיף מטיל אחריות על בעל הבהמה כל עוד הוא לא נקט אמצעים סבירים למניעת כניסת הבהמה. אולם, במובן אחר, העבירה לפי סעיף קטן (א) היא ה-"קלה" יותר, שכן היא מנוסחת בצורה רחבה1 ואינה כוללת יסוד תוצאתי כלשהו;לעומת זאת, היסוד העובדתי של העבירה לפי סעיף קטן (ב) כולל גרימת נזק לקרקע או לגידולים. לכן, ככל שהוועדה מחליטה לשמר את המדרג הקבוע בסעיף היום, ואף להחמיר את העונש בשתי העבירות, מוצע להוסיף כי העמדה לדין לפי סעיף קטן (א) תהיה רק כאשר נגרם נזק עקב הכניסה לשטח. - אכיפה: כפי שציינה שרת המשפטים בדיון בכנסת בקריאה הטרומית ביום 30.10.2013, קיימת בעיה באכיפת החוק הקיים. כמעט ולא מעמידים לדין על עבירה לפי סעיף 494: במאגרי הפסיקה, לא מצאנו פסיקה כלשהי המתייחסתלסעיף 494(א), כאשר לגבי העבירה לפי סעיף 494(ב), מצאנו תיק פלילי אחד שהסתיים בזיכוי הנאשם (תפ (אש') 3733/00, מ"י נ' פלד בני); אחד שהסתיים בהסדר טיעון והוטל על הנאשם קנס של 1000 ₪ (תפ (חדרה) 33621-02-10, המשרד לאיכות הסביבה נ' אגבאריה); ותיק אחד שהסתיים בהרשעה לאחר שמיעת ראיות (תפ (קצרין) 736/02, מ"י נ' חזן יהושע – גזר הדין לא נמצא במאגרים). בנוסף, הייתה התייחסות לסעיף 494(ב) בפסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת, כאשר הנתבע חויב לשלם סכום של 5000 ₪ לתובע בגין נזק שנגרם לעצים של התובע כאשר פרות השייכות לנתבע פרצו לתוך גינתו של התובע– בניגוד לחובה שקיימת על בעלים של בהמה לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע נזק חקלאי לאחרים לפי סעיף 494(ב) (תק (צפת) 2794-12-07, מימון נ' סבן).לכאורה, בהעדר אכיפה, מה התועלת בהחמרת ענישה? לפיכך מוצע שהוועדה תברר את הסיבות למיעוט האכיפה ותבקש נתונים מהרשויות הממונות על האכיפה של עבירה זו (משטרת ישראל, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות). נוסח מוצע: 494. כניסה לשטח חקלאי (א) העושה אחת מאלהונגרם נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים, ואין בידו להוכיח הרשאה או הצדק כדין, דינו - מאסר שלושה חדשיםמאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2): (1) נכנס לגן, או לקרקע זרועה או מוכנה לזריעה או שיש בה קמה או עשב שנזרע למרעה, או שוהה בגן או בקרקע כאמור; (2) גורם שחיה תיכנס לגן או לקרקע כאמור בפסקה (1) או לקרקע שהיתה מעובדת תוך שנים-עשר החדשים שקדמו לכניסה, או שתשהה שם, או מניח שחיה שלו או שברשותו תיכנס או תשהה כאמור. (ב) בהמה שנכנסה לקרקע מוכנה לגידולים או שיש בה גידולים, וגרמה נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים, או שנכנסה לשטח המוחזק למרעה, ורעתה בו - בעל הבהמה או המחזיק בה, דינו - מאסר חודש ימיםמאסר שלושה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2), זולת אם הוכיח להנחתדעתו של בית המשפט שנקט אמצעים סבירים למניעת כניסתה כאמור. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת העונש בגין כניסה לשטח חקלאי), התשע"ג–2013 תיקון סעיף 494 1. בחוק העונשין, התשל"ז–1977, בסעיף 494 – (1) בסעיף קטן (א), אחרי "העושה אחת מאלה" יבוא "ונגרם נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים", ובמקום "מאסר שלושה חודשים" יבוא "מאסר שישה חודשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) קנס כאמור בסעיף 61(א)(2)"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "מאסר חודש אחד" יבוא "מאסר שלושה חודשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(1)קנס כאמור בסעיף 61(א)(2)".