חומר רקע
11 מרץ 2012
שלום רב,
הנדון: תזכיר חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס'...)
(ייפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות והוראות שונות), התשע"ב–2012 –
תגובת עמותת "עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש" (ע"ר)
אנו מברכים על היוזמה לתקן את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התקף כיום, ובפרט על השיפורים בתחום האפוטרופסות: הרחבת סוגי האפוטרופסות, הגדרת חובות האפוטרופוס והנחיות לדרך פעולתו, ועיגון סל אפוטרופסות בהוראות/בתקנות לחוק.
כיוון שמדובר ביוזמה קריטית וגורלית, המשפיעה על ההגנות שמעניקה החברה והמדינה באמצעות החוק ויישומו בשטח ליקירינו נכי הנפש ולמשפחותיהם - אנחנו מחויבים להגיב עליה במלוא הזהירות, מתוך הבנת הדברים לעומקם, על השלכותיהם לטווח הקרוב והרחוק (יכולת שאין לצערנו לחלק מילדינו הנכים), ואיננו יכולים להסתפק במה שמופיע בתזכיר החוק.
פעילי "עוצמה" עשו כמיטב יכולתם (הלא משפטנית) לקרוא לעומק את החומר הרב ולאתר את נקודות התורפה בהגנה המתחייבת גם ברוח התפיסה המסירה הגבלות ולהצליח לרכז ולהסיק מה כן ניתן (הניסוח על דרך השלילה מקשה מאוד). מכאן הגענו למסקנות הבאות, שהן הבסיס לשלושת החלקים שבתגובתנו:
I. על בסיס התפיסה המוצעת – נדרשים לדעתנו שינויים באיזונים בין זכויות: מצד אחד, בין זכויות שונות של נפגע הנפש עצמו (רצונו מול טובתו) ומצד שני - בין זכויות של נכה הנפש לבין זכויות המשפחה (קרי - זכויות הציבור שהמשפחה היא חלק ממנו). חלק I של תגובתו, מתייחס ומנמק את עמדתנו בעניין זה.
II. חלק מצרכי ההגנה אולי מקבלים מענה, שאיננו מסוגלים להבין מתוך התזכיר. לאלו שאיתרנו מבין הנושאים הרבים הנדרשים לבחינה מדוקדקת - אנחנו מבקשים לקבל הבהרות בכתב, או במסגרת פגישה עם מי שניסחו את החלקים שרלוונטיים לתחום הרפואי, הרלוונטי להליך בדיקה כפויה ואשפוז כפוי לחולים ולהסרת מעמד פסול דין/חסוי מוגן בתחום הרפואי. נושאים אלה כלולים בחלק II של התייחסותנו.
III. חלק מההתאמות (בהכוונה והתאמה לפרט) ומהמענים המתחייבים מהמדינה במסגרת חובת ההגנה (שהיא בסיס קיומו של החוק) – אנו משוכנעים שחיוני לתקן בנוסח הצעת התיקון לחוק. לאלה הערנו בחלק III של התייחסותנו.
בהתייחסות להערותינו, אנו פונים אליכם לקחת בחשבון השיקולים, שמשפחות הן הגורם היחיד היציב והקבוע בחייו של נכה הנפש, שפועל מתוך אכפתיות ודאגה אמיתית בשעה שגורמים אחרים מתחלפים. לא צריך להיות הורה לאדם נכה נפש (נפגע נפש/ חולה נפש) כדי להבין שפגיעה בבן/בת שלך קשה לך כמו פגיעה בך עצמך, ואנחנו נושאים גם בהשלכות הישירות של הפגיעה על גורל המשפחה כולה.
ברור לנו שבתנאים הקיימים לא יכולנו לכסות את כל המשמעויות והשלכות המעשיות בפועל של ההצעה, הרלוונטיות ישירות ליקירנו נכי הנפש ולמשפחה כולה. אנו מצפים לקבל את ההבהרות שביקשנו, ואחרות - אם מתבקשות לדעתכם לאור התייחסותנו - לפני שההצעה תעלה לשולחן הכנסת.
בכבוד רב
פרופ' אלי שמיר, יו"ר העמותה
*עותק זה אינו חתום, מכיוון שהוא מועבר בדוא"ל
חלק I
איזונים בין זכויות
=============================================================
פניותינו הקונקרטיות לתיקונים לשם איזון בין זכויות, המנומקים בחלק זה - מופיעות להלן בחלק III.
לדעתנו חסרות הגנות חיוניות לשם איזון אחראי והולם מול הסרת ההגבלות:
1. חוסר האיזון מתבטא, בין היתר, בכך שהתזכיר אינו מטיל על המדינה אחריות לפיקוח ובקרת פעולתם של מיופי הכוח לאנשים עם מחלת נפש/מוגבלות נפשית. לדעתנו, יש להטיל אחריות זו על המדינה ולחייבה לפקח ולבקר את פעולת מיופי הכוח לכלל אוכלוסיית האנשים עם מחלת נפש/מוגבלות נפשית; ואולם לגבי קבוצת נכי הנפש שנמצאים בקהילה ברמיסיה חלקית מהמחלה – פעולת מיופה כח ללא פיקוח היא פגיעה צפויה מראש, שחובה למנוע!
בקביעת ההתאמות לצרכי ההגנה במועד המינוי ובהמשך - חיוני להבחין בין נכי נפש שנמצאים בקהילה ברמיסיה מלאה מהמחלה הפעילה (להלן קבוצה א') לבין "נכי נפש קשים", שנמצאים בקהילה ברמיסיה חלקית מהמחלה הפעילה1 (להלן קבוצה ב'), ואשר נכותם כוללת לקויות כגון2 :
• קשיים בהבנת משמעות בפועל של מידע, בניתוח ובהסקת מסקנות הגיוניות, וביכולת להשליך מניסיון עבר לסיטואציה דומה
• פגיעה ביכולת אומדן והערכת תוצאות (וסיכונים)
• בעיות קשב וריכוז
• חוסר ארגון במחשבה, בתכנון ובניהול חיי יומיום.
----------------------------
• חרדתיות – רלוונטי להפעלת לחצים על נפגע הנפש או לפיתוי בשם "הגנה".
• אפטיה, העדר מוטיבציה
• לקות בתפיסת אחריות וביישומה – נפוצה פגיעה לשני כיוונים סותרים: נכי נפש שלא מסוגלים/מתקשים לקחת אחריות ולשאת באחריות, מרבים להטיל אשם על אחרים, ובפרט על המשפחה ("בגללך") בכל סיטואציה לא נעימה (הן בנושאים משמעותיים ובמידה דומה גם בנושאים לא משמעותיים, ואלו שנוטלים אשמה של אחרים (לפעמים שתי הנטיות מתחלפות זו בזו אצל אותו אדם).
לצערנו, רבים מאתנו מכירים את הדברים מקרוב מאוד, ומנוסים בעובדה שאפשר "לקנות" את ילדינו הסובלים מהלקויות הללו (מקבוצה ב') במילים טובות ובחיוכים, ולהתחזות כ"חבר שעומד לצדם".
בשל לקויות שמעל לקו - קל לבלבל אותם בהסברים מורכבים, בהצגת אוסף נתונים, ברצף טיעונים "לוגיים" או בשרשרת פעולות שהאדם שממול מציג ומציע לבצע עבורם, כביכול "לטובתם". קל להוציא מהם הסכמה, אפילו כשהיא אינה לטובתם אלא לטובת האינטרסים של מיופה הכוח. מעורבות גורם מפקח אובייקטיבי מטעם המדינה היא איפוא חיונית.
בשל לקויות שמתחת לקו - מרגע שנפגע הנפש "נלכד ברשת"- אין בעיה לגרום לו שלא יספר או יתלונן. מספיק לחץ קל על נקודות התורפה שלו. לחצים ועימותים כאלה עלולים גם לגרום לתוצאות רפואיות קשות, כולל הדרדרות למצבים פסיכוטיים.
*הלקויות שגורמת הנכות הנפשית מוכרות, ובמידה ונתבקש, נוכל להציג עדויות והמחשות ממשפחות, כמו גם אסמכתאות מקצועיות מישראל (כולל מקרב בני-סמכא מתחום הפסיכיאטריה והשיקום בארץ) ומפרסומי מחקרים בחו"ל3.
מודגש שחוק שיקום נכי נפש בקהילה: 2000 מכיר בעובדה שחלק מנכי הנפש אינם מסוגלים לקבל החלטות עצמאיות בנושאים משמעותיים, ובהתאם מטרתו לקדם את היכולות הפגועות לדרגה מירבית אפשרית של עצמאות שנכה הנפש הפרט יכול להגיע אליה על אף מוגבלותו. (כאשר עבור נכי נפש מקבוצה ב., מימוש רצון ועצמאות הם בבחינת שאיפה ויעד). לצערנו, ההצעה שבתזכיר מתעלמת מעובדה זו, ובכך היא מנוגדת לרוח ולתוכן של חוק השיקום הייחודי.
כיוון שבגיבוש הצעת החוק שבתזכיר לא נעשתה ההבחנה בין הקבוצות -
I. התזכיר דן בנכים שימנו מיופה כוח לדאוג לעניינים שאין הם יכולים לבצע ולנהל בעצמם, אך בגלל הלקויות שנמנו לעיל ברור שאין להם יכולת להעריך במועד המקורי של המינוי, ובמהלך פעולת מינוי מיופה הכוח- את ההשלכות והסיכונים של פעולות מיופה הכוח לגביהם. הסרת אחריות המדינה תטיל איפוא על נכי הנפש משימה בלתי-אפשרית של פיקוח מלא ויעיל על מיופה הכוח. בתוצאות הקשות של היעדר פיקוח נאות באחריות החברה והמדינה יישאו נכי הנפש ומשפחותיהם.
לדעתנו פיקוח המדינה על המינוי והפעולות של מיופה הכוח היא ברירת המחדל. שחרור המדינה מחובת הפיקוח תחול רק לאחר בדיקה מקצועית שתוכיח שנותן ייפוי הכוח החלים והוא כשיר לנהל בעצמו את הפיקוח הנדרש.
II. הגדרת האנשים הרשאים להתמנות למיופה כוח (סעיף 32ח' בנוסח הצעת התיקון שבתזכיר) כוללת אנשים נכי נפש משתי הקבוצות הנ"ל, כשהסייג לעניין זה הוא רק שלא יהיו במעמד חסוי מוגן (!!!).
ייתכן מצב שבו לא רק נותן ייפוי הכוח אלא גם מקבל ייפוי הכוח הינם נכי נפש ואשר משתייכים לקבוצה א. או לקבוצה ב.
כאשר הממנה הוא אדם מקבוצה ב. והממונה – מקבוצה א', יוצא שההצעה מטילה על הממנה את האחריות לעמוד בקו ראשון כגורם המאבחן את הירידה במצבו הרפואי של הממונה, ואת האחריות לשמור על עצמו (בעצמו) מפני הסכנה שנוצרה.
אם הממנה הוא מקבוצה ב. וגם הממונה הוא מקבוצה ב', יוצא שההצעה מטילה על שני אנשים בעלי מוגבלות אחריות שכאמור - שניהם אינם יכולים ליישם מפאת מוגבלותם, כאשר האחד עלול להשפיע על האחר תוך הגדלת הסיכון לשניהם.
לפיכך אנו פונים אליכם לתקן את הצעת החוק באופן שיטיל על המדינה ליישם את אחריותה וחובתה להגנה, בהתאמה להערותינו לסעיפים הרלוונטיים בחלק III, להלן.
2. לגבי החלטות רפואיות - חסרים בתזכיר נתונים להעריך אם עשוי לחול שיפור בחוסר האיזון הקיים היום בין רצונו של חולה המדרדר למצב פסיכוטי לבין טובתו.
לחסרים שבלטו לעינינו - אנחנו מתייחסים בחלק II להלן, ומבקשים הבהרות.
3. יש צורך לתקן בהצעה את חוסר האיזון בין רצונו של בן המשפחה פגוע הנפש לבין זכויות בני המשפחה האחרים, מכמה היבטים:
I. לגבי כספים השייכים להורים/למשפחה
איננו מסכימים להצעה לבטל הנחיות בצוואת הורים או במסמך הבעת רצון לגבי הגורם שידאג לענייניו הכספיים של בנם/בתם עם המוגלות הנפשית שילכו לעולמם, גם אם נפגע הנפש נתן הנחיות מקדימות בעניין זה במסגרת ייפוי כוח מתמשך. כספי הצוואה הם רכושם של ההורים, ובתוך אי הוודאויות הקשות סביב עתידו של נפגע הנפש - זכותם המינמלית לקבוע, על פי שיקול דעתם - את הגורם המתאים ביותר להבטיח שיגיעו ליעדם וישמשו ליעודם.
ההצעה בתחום זה, אם חלילה תיושם, תיאלץ את המשפחה לקחת בחשבון שהיא שמה את הכספים שהיא מייעדת לבן המשפחה פגוע הנפש על קרן הצבי, ושבפועל יש סכנה שהם לא יגיעו לידי אף אחד מבני המשפחה. הייתכן שהחוק ייאלץ את המשפחה לשנות את שיקוליה ובכך לפגוע בנכונותה ובמאמציה להבטיח אמצעים לקיומו בעתיד של נפגע הנפש.
יתר על כן, גם בימי חיינו – אם הכספים שאנחנו נותנים לנפגע הנפש יהיו נתונים לחסדיו ולהשפעתו של מיופה כוח מתמשך שנפגע הנפש מינה, זה ייאלץ אותנו שלא לסמוך על נפגע הנפש ולהימנע מלהפקיד בידיו כספים, והתוצאה תהייה שוב פגיעה קשה בשיקום עצמאותו של נפגע הנפש, והכבדת הנטל הפיזי על המשפחה, נטל שגם ללא התוספת הזו, כבד מנשוא.
מובהר כי המשפחה מקדישה מחשבה רבה, ולאחר בירורים, התייעצויות עם עורכי דין והתלבטויות קשות כותבת צוואה. זאת בתקווה שחלילה בן המשפחה הפגוע לא ייפגע עוד יותר, ומתוך ידיעה שלא ניתן לסגור מראש את כל הקצוות. במסגרת זו, אנחנו מנסים להרחיק ככל שניתן את הסיכון שנפגע הנפש יהיה תלוי בתפקודו של אפוטרופוס מטעם המדינה, וחלילה יגיע לידי מי שינצל לרעה את נכותו של יקירנו. לצערנו, גם אם תשופר ההצעה, הסיכון לא יקטן אם לא יועמד תקציב הולם לפיקוח. יש לכבד את עתידו של נפגע הנפש, ולא לפגוע מראש בסיכוייו לחיים בכבוד!
II. לגבי קבלת החלטה רפואית על פי רצונו של נפגע הנפש
ברור ש(כמו בכל משפחה) שכאשר בן משפחה חולה מסרב לבדיקה וטיפול חיוניים לבריאותו, ההחלטה רלוונטיות ישירות למשפחה ממקומה כגורם הקרוב והאכפתי. אבל מעבר לכך, גם בני המשפחה האחרים, מלבד החולה, הם בני אדם בעלי זכויות משל עצמם - זכויות שבתחום המחלות הפסיכיאטריות, נפגעות כתוצאה מסימפטומים ייחודיים המאפיינים הידרדרות של מחלת נפש פעילה למצב פסיכוטי.
בתחומנו - כשחולה מסרב לקבל טיפול חיוני, המשפחה הופכת לקורבן ישיר. זאת, הן בגלל הסימפטומים האלימים (בדרגות שונות של אלימות, החל מאיום, הטרדה ומעלה) המאפיינים את רב מצבי ההידרדרות של מחלת נפש פעילה לקראת התקף פסיכוטי, והן בגלל העובדה שהאלימות מוכוונת בראש וראשונה כלפי המשפחה.
העובדה שחולים במצב פסיכוטי אלימים במובהק לעומת אותם חולים ברמיסיה ולעומת כלל האוכלוסייה4 - ידועה היטב בשטח (על בשרן של המשפחות), ומוכחת גם במחקרים מחו"ל, שמתמקדים במצבים הללו (נוכל להציג לכך דוגמאות).
מודגש שבנושא זה, אין לצפות שנתונים רשמיים ממערכת הממסד (כולל ממסגרות רפואיות ושיקומיות מהמשטרה ומבתי משפט) – ישקפו אפילו בקירוב את התמונה האמיתית בשטח5.
ההשלכות על זכויות המשפחה מחייבות לדעתנו שינויים ותוספות בהצעת התיקון שבתזכיר, באופן שיתן מענה מחייב לזכותה של המשפחה.
הערה: ראוי לדעתנו להקדיש תשומת לב מיוחדת לסעיפים הרלוונטיים להוראת טיפול מרפאתי כפוי בחוק טיפול בחולי נפש (שמבוסס על תפיסת מינמום ההגבלה ההכרחית), שניתן ללמוד מהם: (א) מה קורה כשהוראות המנוסחות בחוק לא מספיק מחייבות וישימות כדי שיתבצע דיווח ומעקב הדרושים, ולא מאפשרות ליישם את אחריות המדינה לפיקוח ולבקרה; (ב) מה קורה כאשר קבלת טיפול חיוני תלויה ברצונו של נפגע הנפש, במצב פסיכוטי או ברמיסיה.
חלק II.
בקשת הבהרות לגבי הליך בדיקה כפויה ואשפוז כפוי
וביטול מעמד פסול דין בתחום הרפואי
=============================================================
1. התזכיר מציע שינויים באחריות, סמכויות ופרוצדורות לבדיקה כפויה (בשינוי המטרה) ולאשפוז כפוי, לעומת ההליך המתבצע כיום על פי חוק טיפול בחולי נפש: 1991. להבנתנו –
I. מוצע להעביר אחריות וסמכויות ממשרד הבריאות למשרד המשפטים, ובמידה שההצעה תתקבל - ההעברה תיושם עם כניסתו של החוק המתוקן לתוקף.
II. לאורך התזכיר, ניכרת המגמה לבטל את החוק הייחודי, ולכלול חולי-נפש בחוק זכויות החולה.
III. התרשמנו שהכוונה להחיל את התיקון המוצע להליך אזרחי כפוי (לפחות בשלב ראשון) בד בבד עם הנחיות הרלוונטיות בחוק טיפול בחולי נפש, ללא תיקון בחוק הייחודי.
2. לאור התנגדותנו ליוזמות קודמות בנושאים שציינו לעיל, חשוב לנו להדגיש ולהבהיר:
I. אין ולא הייתה לנו התנגדות עקרונית להכללת חולי נפש בחוק זכויות החולה – ובתנאי שהחוק המתוקן יכלול את ההתאמות הנדרשות למאפיינים ולצרכים מיוחדים שכרוכים במחלה פסיכיאטרית ולהשלכותיהם של הסימפטומים המיוחדים על החולה והמשפחה (ובכלל זה על בריאותם הנפשית והפיזית של בני המשפחה), תוך הפקת לקחים מהניסיון ביישום חוק הטיפול הייחודי לאורך השנים.
II. לגבי העברת אחריות וסמכויות - התנגדותנו היא במישור התפיסתי והעקרוני. אבל (כמו לגבי התפיסה הכוללת של הצעת החוק הנוכחית) מנקודת מבטנו כמשפחות – המבחן האמיתי של תפיסה הוא ביישומה, שישליך ישירות על ילדינו ועל המשפחה כולה – לטוב או לרע. בדיעבד, זה גם מה שיקבע אם התפיסה הייתה מוסרית. בתחום הקריטי של הליך אזרחי כפוי – פרוצדורות היישום יכולות לעשות את ההבדל בין הזדמנות אמיתית לתקן עיוותים, לבין (חלילה) החמרת המצב הגרוע כיום.
התייחסותנו לביטול מעמד פסול דין רלוונטית להשלכות בפועל להליך הכפוי המוצע בתחום הרפואי-הפסיכיאטרי.
3. לפיכך, ועל מנת שנוכל לקבוע את עמדתנו, אנחנו מבקשים לקבל הבהרות לגבי השאלות הבאות:
I. מה הפרוצדורה המלאה שתתבצע לבדיקה כפויה ולאשפוז כפוי (שרשרת יישום ממועד הפניה, אסמכתאות, לוחות זמנים – כולל במצב שהחולה משתולל ומתנגד פיזית לבדיקת הכשרות) – במצב שתקפים בו זמנית הצעת התיקון שבתזכיר וחוק טיפול בחולי נפש, ללא תיקון.
II. מה יהיה משך הבדיקה והיכן היא תתבצע? במרפאה בקהילה?
III. באלו נקודות ביטולו או קיומו של מעמד פסול דין/חסוי מוגן לעניינים אישיים יכול להשפיע על ההליך, ומה הפרוצדורה שתיושם בשני המצבים האלה?
IV. לאחרונה, חולים שחותמים על הסכמה מרצון - מיישמים לגביהם את חוק זכויות החולה הן בתחום הטיפול הפיזי והן בתחום הטיפול הפסיכיאטרי. האם זה לא ישים משפטית לגבי חולה במעמד פסול דין?
כמו כן אנו מבקשים לדעת -
V. האם הביטול יאפשר להחתים חולה במצב פסיכוטי על הסכמה לניסוי, ללא אישור של אפוטרופוס-ממונה?
חלק III.
פנייה לשינויים ותוספות להצעת התיקון שבתזכיר החוק
=============================================================
1. לגבי מעמד מיופה כוח מתמשך: -
I. כפי שציינו בחלק I לעיל, עמדתנו היא שככלל, יש לחייב את המדינה לפקח על פעולתו של מיופה כח לאנשים נכי נפש6. יוצאים מן הכלל הם אלו שוועדה מקצועית-רפואית אישרה להם פיקוח עצמי (ראה להלן סעיף 4 ה'1).
II. חובת הפיקוח ע"י המדינה על מיופי כח שמתמנים לנכי נפש תחל ממועד המינוי.
III. יש להוסיף הגבלה/סייג/תנאי נוסף לסעיף 32 ח' ("מי רשאי להתמנות") – באופן שלא תוטל על נכי נפש האחריות לבחירה מסוכנת של מיופה כח. (לפי ההצעה, כל נכה נפש שאינו חסוי מוגן יכול להתמנות למיופה כוח!)
2. לגבי מעמד "חסוי מוגן" במקום מעמד "פסול דין":
I. החלפת המינוח מקובלת עלינו ללא סייג.
II. לשאלת ביטול המעמד בתחום "עניינים אישיים" - על מנת שנוכל לגבש את עמדתנו, אנחנו זקוקים להבהרות שציינו בחלק I.
3. לגבי הליך בדיקה כפויה ואשפוז כפוי על פי ההצעה:
יש להפיק לקחים מיישום חוק טיפול בחולי נפש לאורך השנים, ובמסגרת זו:
I. לצמצם את המחסומים הקשיחים מדי בקריטריונים של הליך אזרחי כפוי, שמנתבים את החולה מהכתובת הרפואית המיועדת לכלל החולים - לפלילים ולהליך פלילי;
II. לשנות את הפרוצדורות הבלתי מתאימות למאפיינים ייחודים של מחלת נפש.
כפי שידוע למי שמעורבים מקרוב בתחום המחלות הפסיכיאטריות - כאשר נכה נפש מפסיק לקחת תרופות/מסרב לטיפול חיוני, המחלה חוזרת להדרדר ולהחמיר, ואתה הסימפטומים התנהגותיים האופייניים, הכרוכים באלימות ובעבירות אחרות החוק. מההיבט של נכה הנפש - התוצאה היא לא רק נזק לבריאותו, החמרת נכותו ופגיעה בסיכוייו להשתקם בעתיד, אלא גם סיכון בפלילים, במעצרים, בהליך פלילי ובמאסרים בגין המחלה המוזנחת. (והיכן אז כבודו וחירותו? )
יתכן שניתן לזה מענה בהצעה שבתזכיר, ואולם על מנת שנוכל לגבש את עמדתנו, אנחנו זקוקים להבהרות שביקשנו בחלק II לעיל, ואולי נזדקק להבהרות נוספות בהמשך.
4. לגבי אחריותה וחובתה של המדינה להגנה על נפגעי נפש – אם יוסרו הגבלות כמוצע בתזכיר
כל נפגע נפש במצב של הידרדרות המחלה הפעילה להתקף - חשוף לסכנות ולנזקים משמעותיים, והמדינה מחויבת להתערב להגנתו (לטובתו) על מנת למנוע מבעוד מועד את הנזק, לבלום נזק שכבר נגרם ולמנוע את התמשכותו ואת החמרתו. זו גם להבנתנו התפיסה שבבסיס תזכיר החוק. בהתאם אנו פונים אליכם:
I. להוסיף לנוסח החוק התקף את סעיף המטרה החסר בו (במיקום המקובל), באופן שיביא לביטוי שמטרת ההגנה, שהיא בסיס קיומו של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - תשמש קו מנחה לאיזון בכל הצעה לתיקון, כיום ובעתיד.
II. בכל מקום שהמדינה מחויבת ליישום הגנה על פי הצעת התזכיר (החלת יפוי כח מתמשך, התערבות למניעת נזק שבדרך או במצב שכבר נגרם נזק) - להוסיף בחוק הראשי סעיף כללי, שיחייב את הגורמים בשרשרת היישום לעמוד בלו"ז הנדרש לבלימת נזקים משמעותיים ולמניעת התמשכותם והחמרתם, ובכלל זה – שיחייב את כל גורמי היישום בהליך אזרחי כפוי לבצע את המוטל עליהם באופן שימנע את החמרת והידרדרות מצבם של נכי הנפש, כתוצאה מהתארכות התהליך.
III. לכלול בחוק הראשי, או להצמיד כנספח לחוק – את פירוט פרוצדורות ההתערבות, כולל בעלי התפקידים המחויבים והמוסמכים ולוחות הזמנים המחייבים בשלבים השונים, ואת הלו"ז הכולל המחייב מתחילת ההליך (פניה) ועד לסיומו. (בשום פנים אסור שהחוק יוחל לפני שהנושאים האלה ייקבעו בהוראות מחייבות).
IV. ברוח סעיף 2. לעיל, להוסיף לחוק הראשי סעיף/סעיפי עונשין אפקטיביים על אי עמידה בחובות בעלי תפקידים המופקדים על היישום.
V. לבצע התאמות לצרכי ההגנה המיוחדים של קבוצת נכי הנפש בקהילה בעלי נכות מתמשכת/קבועה שנמצאים במצב של רמיסיה חלקית מהמחלה הפעילה. מדובר ב"קבוצה ב'" בחלק I. סעיף 1, שאת מאפייניה פרטנו שם. במסגרת זו:
1) לחייב את בודקי הכשרות המשפטית של אנשים נכי נפש (ובעלי מוגבלות כפולה הכוללת נכות נפשית) לציין בהבחנה האם האדם ברמיסיה מלאה או חלקית מהמחלה במועד המינוי, ואם הוא ברמיסיה חלקית – מאלו לקויות מתמשכות/קבועות הוא סובל, מתוך רשימת מאפייני נכות נפשית מתמשכת/קבועה שתופיע בטופס (ר' בחלק I. סעיף 1.) המטרה ליצור הבחנה בין נכי נפש שברמיסיה מלאה - שתיקבע כקבוצה א, ושתוגדר תחת שם הולם, לבין נכי נפש עם נכות קבועה/מתמשכת המחייבת התאמות והגנות נוספות בשלב בדיקת הכשירות ובהמשך - שתיקבע כקבוצה ב, ותוגדר תחת שם הולם7. הבחנה זו דרושה גם לאחר המינוי, לשם יישום הולם ומותאם של חובות ההגנה.8
מי שסבל בעבר מליקויים מסוג אלו שכללנו ב"קבוצה ב" (הסימפטומים השליליים של מחלת נפש פעילה), ועל בסיס הטענה שהם חלפו מבקש למנות מיופה כח בפיקוח עצמי - יצטרך לשכנע ועדה רפואית מוסמכת לבדיקת כשרות משפטית שתמונה על פי החוק לבדוק כשירות במקרים - שאכן כך הדבר, ואז המדינה פטורה מחובת הפיקוח. הוועדה תחויב לקבל הצהרות בכתב מגורמי הטיפול והשיקום הפרטניים ומהמשפחה, שישמשו אסמכתאות להחלטת בית המשפט לגבי מינוי מיופה הכח/אפוטרופוס וכד', וכן לערעורים על ההחלטה..
2) לשנות את סעיף 32ח ("מי רשאי להתמנות") ס"ק (1) ו-(2) – אין זה מספיק שמיופה הכוח יהיה "מסוגל להבין את המשמעות של מתן ייפוי הכח ואת סמכויותיו של מיופה הכח, אף אם אינו מסוגל לדאוג לעניינים שפורטו בייפוי הכח" – ובתנאי שאינו חסוי מוגן לאותו עניין שהתמנה לו. במסגרת זו, יש להוסיף סייג כך שהסעיף המתוקן לא יטיל על נכי נפש מקבוצה ב' את האחריות לבחירה מסוכנת של מיופה כח, המשתייך גם הוא לאותה קבוצה.
3) להוסיף חובת פיקוח ע"י המדינה על מיופי כח שמתמנים לנכי נפש מקבוצה ב' - החל ממועד המינוי (בין אם הממונה הוא אדם ללא מוגבלות נפשית, ובין אם הוא נכה נפש במצב של רמיסיה מלאה מהמחלה הפעילה במועד המינוי).
4) לתקן את מעמד המשפחה בהצעה, באופן שיתן לה את הכלים לבצע את תפקידיה –
I) בבקרה על פעולתו של מיופה כוח מתמשך. לשם כך -
(1) להעניק למשפחה מעמד לקבל מידע על התחומים שלהם התמנה מיופה הכוח (ולא להסתפק בהודעה על הפקדת ייפוי כוח מתמשך ולשמו של מיופה הכוח).
(2) להעניק למשפחה מעמד לקבל מידע רלוונטי על פעולות של מיופה הכח בתחום הרכוש, ולכל הפחות התרעה על שימוש חריג (בפרט כאשר חלק מכספי נכה הנפש הם כספי המשפחה, שהיא מפקידה עבורו!)
הסבר: לדעתנו אין להתלות את התערבות המדינה לבלימת נזקים שנגרמים ולמניעת החמרתם – אך ורק בפניית גורמים חיצוניים, וזאת מבלי לתת בידיהם כלים שיאפשרו להם לממש וליישם את האחריות שהיוזמה מטילה עליהם, כחלופה לפיקוח ובקרה שהמדינה מחויבת לקיים.
כאשר במסגרת הסרת מגבלות – היוזמה שבתזכיר פותרת את המדינה מחובתה לפיקוח ובקרה (אבל לא פותרת אותה מחובתה להתערב להגנה מפני נזקים לנפגע הנפש בזמן אמיתי) - בפועל היא מטילה את האחריות לבקרה על המשפחה. המינימום המתחייב הוא שהחוק ייתן למשפחה מעמד משמעותי, אפקטיבי ומחייב מבחינה משפטית, שיתן לה את הכלים למלא התפקיד.
II) (ברוח הסעיף שלעיל) להעניק להורים/קרובי משפחה של נפגעי נפש מקבוצה ב' שפרק I סעיף 1, הפועלים לטובת נפגע הנפש ללא מעמד משפטי של אפוטרופוס-ממונה (בין היתר הורים שגילם/מצבם הפיזי מאלץ אותם להעביר את המינוי לאחרים) - מעמד משמעותי לבקרה על פעולותיו של אפוטרופוס-ממונה.
III) בהתאמה לתפיסת המשולש הטיפולי/שיקומי (מטפל-מטופל-משפחה) - להעניק למשפחה מעמד לקבלת מידע/לשיתוף במידע רלוונטי לטיפול הולם בנפגע הנפש. חיוני לסגור את הפער הקיים באיזון בין החיסיון הרפואי לבין הצורך לשתף את המשפחה – על מנת לצמצם את הצורך באשפוזים פסיכיאטרים בכלל והתערבויות רפואיות רפואיות כפויות - בפרט.
VI. להבדיל בין הליך רגיל לבין הליך מזורז של בדיקת כשירות, בהתאמה למצב ולצורך.
VII. להוסיף לחוק הראשי תקציב ייעודי לפיקוח על אפוטרופסים: "תקציב שנתי להגנה על חסויים לפי חוק זה ייקבע במסגרת הקצאה לתחום פעולה נפרד - "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" בסעיף תקציב משרד המשפטים בחוק התקציב השנתי; לעניין זה, "תחום פעולה" ו"סעיף תקציב" - כהגדרתם בחוק התקציב השנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985." (הבסיס לקוח מחוק שיקום נכי נפש בקהילה).
מודגש, שהליקויים הקשים בפיקוח על אפוטרופסים שעלו בדו"חות מבקר המדינה – חייבים לעמוד כיעד מרכזי בכל יוזמה לתיקון החוק. לא יתכן שבמענה לבעיית הפיקוח - החוק המתוקן יסיר חלק מהפיקוח החיוני כ"עקרון תפיסתי", ובמקום שהוא יטיל חובת פיקוח, הוא לא ייושם מחוסר תקציב; ולא יתכן שבמצב כזה – לא ניתן יהיה אפילו לדרוש על פי חוק את התקציב החסר. אנחנו מבקשים להדגיש: אם אין תקציב מספיק לפיקוח, אין משמעות לשיפורים בחובות האפוטרופסים ולסמכות חקירה בידי מפקחים.
VIII. לשפר את הפתרון המוצע לתפקוד הולם של האפוטרופסים. ההצעה שבתזכיר משפרת במידה מסוימת את המצב הקיים, ע"י קביעת גג למספר החסויים פר אפוטרופוס. מבחינת המוטיבציה החיונית - היא משחררת את המגבלות על מתן תוספת שכר לאפוטרופוס מעבר לקבוע בחוק, ובצדק - התוספת אינה מקצבתו של החסוי.
I) התוספת עצמה מייצרת חוסר שוויוניות בין מי שיש להם יכולת כלכלית לתת מוטיבציה לאפוטרופוס, למי שאין להם היכולת הזו.
II) מצד אחד, התשלום עבור שירותי אפוטרופסים נמוך מכדי לייצר את המוטיבציה הדרושה לעצם העיסוק במקצוע ולאופן יישומו. ממצד שני, עבור חלק מנפגעי הנפש – הסכום הזה גבוה ומשמעותי מאוד, ולפעמים בא על חשבון צרכים בסיסיים חיוניים (כולל מזון, תרופות, נסיעות), שלדעתנו המדינה מחויבת להם
לדעתנו, יש לשפר משמעותית ואפקטיבית את הפתרון המוצע באופן שיחייב את המדינה למענה הולם לשני ההיבטים הנ"ל. אנו סבורים שהפתרון היחיד הוא שהמדינה תממן את שכר האפוטרופסים הפועלים מטעמה.
5. לגבי ההגנה המתחייבת על זכויותיה של משפחתו של נפגע נפש, מול רצונו של החולה שלא לקבל טיפול חיוני
I. אנו פונים אליכם לבצע את השינויים הנדרשים בהצעה, באופן שיאזן בין זכותו של נפגע נפש להחליט על פי רצונו אם יסכים או יסרב לטיפול רפואי במצב של הדרדרות המחלה הפעילה, לזכותה של המשפחה –
1) להגנה מפני החמרת מסוכנות שניתן לצפות אותה מראש (על בסיס ההיסטוריה הרפואית של החולה בהתקף/התקפים קודמים)
2) לניהול אורח חיים תקין, על כל המשתמע מכך.
3) להגנה על רכושה.
4) להשמעת טיעונה במסגרת ההליך למינוי מיופה כוח (לפני הפקדת המינוי), ובמסגרת ההליך להחלתו (ולא להשאיר את המשפחה חשופה לפגיעה בזכויותיה עד לערעור).
5) לקבלת המידע הרלוונטי המשמעותי להגנה על זכויותיה.
6) להגנה מפני השלכות שחרור חולה במצב פסיכוטי - על פי רצונו, בניגוד להמלצה הרפואית.
כיוון שמשרד הבריאות אחראי גם לשיקום נכי נפש, משמעות ההגנה היא שהמדינה תבטיח רציפות בין שחרור מאשפוז למסגרת דיור שיקומית.
חיוני לקבוע את הזכויות בחוק באופן מפורש ויישומי, ולחסוך מהמשפחות, הכורעות תחת הנטל הפיזי והנפשי סביב המחלה, לנהל מאבקים משפטייים על מעמדן במסגרת ערעור, כנגד הבן/הבת החולה.
II. בתחום הרכוש (לפחות) - לבטל את ההתנייה ולפיה אם הורה/ או בן משפחה אחר של נפגע נפש (או אדם אחר) ערך צוואה או מסמך הבעת רצון, בית המשפט לא ימנה לאפוטרופוס את האדם ששמו צוין בצוואה או במסמך הבעת הרצון אם החסוי עצמו נתן הנחיות מקדימות בענין לפי חוק זה, ולפיהן אותו אדם לא ימונה לאפוטרופוס (סעיף 64 (ג) בנוסח המוצע של החוק לאחר התיקון).
===================