חומר רקע
מדינת ישראל
משרד החינוך
המנהל הפדגוגי
השרות הפסיכולוגי ייעוצי
היחידה להתמודדות במצבי לחץ וחירום
רח' דבורה הנביאה 2, ירושלים 91911 טל: 02/5603236, 02/5603235 פקס: 02/5603256
יז' כסלו תשע"ד
20.11.13
גורמי סיכון, נרטיבי חיים וטיפולוגיה של תלמידים שהתאבדו
לאחרונה הסתיים מחקר בו נבדקו 70 סיפורי חיים של בני נוער שהתאבדו בהיותם תלמידי מערכת החינוך בישראל בין השנים 2003-2011.
ניתוח סיפורי החיים נערך בשיטת האוטופסיה הפסיכולוגית- גישה המקובלת בחקר ההתאבדות מאז שנות ה-50 של המאה ה-20.
סיפור החיים נבנה על סמך דו"חות של וועדות הבדיקה המוקמות במשרד החינוך לאחר כל התאבדות של תלמיד. מטרת המחקר: להבין את גורמי הסיכון, מבנים ייחודיים של סיפור חיים (נרטיבים) ומאפיינים ייחודיים של התלמידים שהתאבדו. במחקר נעשה שילוב של כלים איכותניים עם כלים כמותיים, כדי לאפשר העמקה בחוויה של המתאבד, בניסיון להבין את המתאבד בהקשר של מצבו האישי, החברתי ועוד. כל זאת בתקווה לסייע למאמצי המניעה.
ייחודיותו של המחקר מתבטאת, בין השאר, בעובדה שכול המתבגרים היו תלמידים בעת ההתאבדות. עד כמה שידוע אין מחקר דומה לו בעולם, מפני שברוב המחקרים, חוקרים אוכלוסיית מאושפזים ( ובכך הוא עורר עניין בקהילת החוקרים והוצג בשני כנסים בין לאומיים). זהו גם המחקר הראשון מסוגו בו נערכה אוטופסיה פסיכולוגית לתלמידים ערבים.
ממצאים חשובים וחדשניים רבים נמצאו במחקר.
להלן כמה מהם:
א. כמו ברוב העולם בנים התאבדו הרבה יותר מבנות- חלוקה של שליש בנות ושני שליש בנים.
ב. שליש מן המתאבדים היו עולים, כאשר הייתה בולטות לעולי אתיופיה, מגמה שהייתה חריפה ב-2005-2006, אך נבלמה מאז.
ג. התלמידים שאינם יהודים היו כ-20% מהמקרים.
ד. 46% באו ממשפחות עם בעיות כלכליות חמורות, כאשר אצל 22% שני ההורים היו מובטלים.
ה. ניתן היה לזהות תהליך של חיקוי או "הדבקה", לדוגמה לאחר פרסום נרחב ומפורט של התאבדות באמצעי התקשורת, מצאנו מקרים דומים זמן קצר לאחר מכן. כך היה גם בהתאבדויות שאירעו ביישובים קטנים.
ו. בני נוער נתנו רמזים אובדניים במעל 50% מהמקרים, אך ברוב המכריע של המקרים הרמזים נתנו לחברים ולא למבוגרים. כאשר החברים נשאלו מדוע לא שתפו מבוגר, תשובותיהם התחלקו לשני חלקים עיקריים: 1. לא הבינו שהחבר מתכוון ברצינות.
2. חשבו כי פנייה למבוגר נוגדת ערך של נאמנות לחבר.
ז. המשבר האובדני של בני הנוער לא היה קצר ובדרך כלל לא נראה היה שמדובר בהחלטה של רגע, אלא הייתה הצטברות של לחצים, שבחלקם התחילו בתנאי חיים אובייקטיביים קשים מאוד.
ח. כמעט 50% מן התלמידים הוכרו ע"י גורם טיפולי כלשהו במהלך חייהם, אך 80% מהם לא היו מטופלים בעת ההתאבדות.
ט. על פי רוב ניתן היה לזהות טריגר להתאבדות ביום-יומיים לפני. הטריגרים היו ב-60% מן המקרים קשורים בשבר/ באובדן מערכות יחסים- עם הורים, צוות ביה"ס וחברים ( לעיתים קרובות בן/בת זוג).
השירות הפסיכולוגי- ייעוצי לומדים את הממצאים לעומק ובונים תכנית עבודה במסגרות הקבועות ובמסגרת התוכנית הלאומית למניעת התאבדות.