חומר רקע
ירושלים, כ"א בכסלו תשע"ד
24 בנובמבר 2013
כתות – נייר רקע
מסמך זה נכתב לבקשת חה"כ אורלי לוי אבקסיס לקראת דיון הוועדה לזכויות הילד בנושא "כת לב טהור". במסמך רקע על הבעייתיות שבקביעת ההגדרה מהי כת; הסבר קצר על מאפייניהן של כתות; הסבר על בחינת התופעה בישראל ועל פיתוח דרכי פעולה בתחום הכתות הפוגעניות בישראל; נתונים אחדים על כתות בישראל, מידע על חקיקה להתמודדות עם כתות באירופה (בצרפת ובבלגיה). יודגש כי המסמך אינו עוסק בנושא הספציפי של הכת "לב טהור", שעל-פי הפרסומים, פועלת בקנדה.
1. הגדרת המונח "כת"1
אין הגדרה מוסכמת, חד-משמעית ואחידה למונח "כת".2 לדעת אנשי מקצוע, אין דרך אחת להגדירו, בשל הריבוי והשוני בין הקבוצות השונות שאפשר לכנותן כתות ובין מאפייניהן המגוונים. מדוח של צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל, שפורסם במאי 2011, עלה כי "קיימים קשיים רבים בהגדרת 'כת' ובזיהוי המאפיינים שלה. קשיים אלו נובעים ממספר סיבות: בהיבט הנורמטיבי, אין קונסנזוס חברתי סביב ההיבטים השליליים של התופעה והצורך במיגורה, וקיימות תפיסות שונות ואף מנוגדות בעניין הלגיטימציה שיש לתת לתופעה זו. שתי האסכולות המובילות בתחום זה הן המצדדים (cult sympathizers) והמבקרים (cult critics). המצדדים בתופעה סבורים שמדובר בתרבות חלופית ולגיטימית, ואילו המבקרים טוענים שחלק מן הכתות פוגעניות בהיבטים שונים – פסיכולוגיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים [...]"3. קושי נוסף, מהותי באופיו, נובע מהשונות הגדולה הקיימת בין הכתות ומקשה על ניסוח הגדרה כוללת. בנוסף לכך, קושי בהבחנה בין כתות לבין קבוצות חברתיות אחרות, בהן קבוצות דתיות וכתות (religious movements and sects), וזאת בשל הדמיון ביניהן בכל הנוגע למאפיינים שלהן.
למרות הקשיים בהגדרתן של כתות, הציעו חוקרים, אנשי מקצוע וארגונים חברתיים שונים בארץ ובעולם כמה הגדרות וסיווגים המסייעים בהמשגת התופעה ובמיפויה. ההגדרות של החוקרים והמטפלים מתמקדות ביחסים המתקיימים בתוך הכתות ובהשלכות השליליות שלהן על חברי הכתות. בהגדרותיהם של ארגונים חברתיים מודגשות הפעילות הלא-נורמטיבית המתרחשת בכתות וההשפעות השליליות של פעילות זו על הפרט, המשפחה והחברה. "מהגדרות אלה ניתן ללמוד, שכת מתאפיינת בהתלכדות סביב מנהיג, רעיון או ישות; מייחסת מעמד של אמת אבסולוטית ומקודשת לדוקטרינה המקובלת; עושה שימוש בשיטות מניפולטיביות של שליטה ושכנוע; ומשעבדת את חבריה"4.
הכתות והקבוצות שונות זו מזו בעיקרי אמונותיהן ובאורח החיים שהן מטיפות לו, הנגזר בחלקו מאותם עיקרים. יש כתות בעלות אופי דתי מובהק ויש כתות שאין להן כל היבט דתי ומטרתן להפיץ רעיונות אוניברסליים כפיתוח האישיות, פיתוח המודעות וההגשמה עצמית, חקר התפתחות האנושית, חקר העולם והבנת חוקי הטבע.
לכתות בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, יש מאפיינים שונים ומגוונים: יש כתות סמויות וגלויות, כתות שבהן פועלים מרכזים רוחניים שאנשים מגיעים אליהם וכתות שבהן אנשים חיים בקומונות; בכתות מסוימות חיים החברים בקבוצה יחד עם ילדים ובכתות אחרות אסור לחברים להתחתן ולהכניס ילדים למסגרת הכת, ועוד.
יש בין הכתות הבדלים מהותיים בדפוסי הקיום של המערכת הקבוצתית. דפוסים אלה נעים בין אורח חיים רגיל שאינו מובדל מכלל החברה, ובין דרך חיים קשיחה בקומונה; מצורת חיים מתנזרת וסגפנית, ועד לצורת החיים של אדם עירוני בעולם המערבי. יש כתות שמעניקות לחבריהן את כל שירותי הקהילה ויש המספקות שירותים רק לצורך קיום הפגישות.5
יש להבחין בין קבוצות המספקות לפרט החבר בהן עיסוק צדדי, הנוסף על עיסוקים רבים אחרים שלו, ומעורבותו בהן אינה שונה מהמעורבות בכל מסגרת אחרת, למשל מסגרת לימודית, ובין קבוצות הקושרות את כל הווייתו של החבר בהן – מחשבותיו, מעשיו ועיסוקיו – לטבורה של הקבוצה. בקבוצות מסוג זה כל מעשיו של הפרט מכוונים ומודרכים על-ידי הקבוצה שאליה בחר להצטרף.6
מן הסיווגים והמאפיינים הסוציולוגיים של הכתות אפשר להבין כי לא ניתן לתפוס את הכתות כמקשה אחת או כקבוצות מגוונות בעלות מבנה אחיד, אלא יש מאפיינים בסיסיים שאפשר לזהותם ברוב הכתות, ולצדם – הבדלים באופיין ובדרכי פעולתן.
על בסיס נתונים ומידע שבחנה הוועדה המיוחדת של משרד הרווחה והשירותים החברתיים שדנה בנושא הכתות בשנים 2010–2011, אימץ המשרד את ההגדרה הזאת של כתות פוגעניות:
"קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות, לרוב, תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים) בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת".7
המשרד אינו מגדיר מיהו נפגע כת (קטין או מבוגר); ההגדרה היא של כת פוגענית כקבוצה, וממילא מי שמשתייך אליה או השתייך אליה נתפס כנפגע במגוון דרכים. במשרד הרווחה מדגישים כי המשרד רואה את מעורבותו בנושא בזיקה אל הרכיב הפוגעני בקבוצות ולא מעצם השונות והייחודיות שלהן מהכלל.8
על-פי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, קשת הפגיעות שעלולות להיגרם עקב חברות בכת היא רחבה, וכוללת פגיעות נפשיות, פיזיות, מיניות, חברתיות וכלכליות.9
2. תופעת הכתות בישראל
פניות ותלונות הנוגעות לכתות הגיעו למשרדי ממשלה שונים (משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הפנים, משרד החוץ) כבר בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת; עם ההאצה בפעילותן של קבוצות אלה בראשית שנות ה-80, גבר זרם הפניות מצד אזרחים שהיה להם קשר בלתי אמצעי עם התופעה ומצד גורמים מקצועיים (רופאים, פסיכולוגים, משפטנים ואחרים), שסברו כי יש מקום לדאגה וכי יש להעלות את הנושא לדיון בפורום ממלכתי.10 בעקבות כך, ובעקבות חומרים מחקריים ומידע מהארץ ומחו"ל שפורסמו באותן שנים בנושא כתות, עלה הצורך בקרב הגורמים הממשלתיים לבחון את הנושא.
בפברואר 1982 החליט משרד החינוך והתרבות (דאז) על הקמת הוועדה הבין-משרדית לבדיקת נושא הכתות, בראשות סגנית שר החינוך והתרבות דאז חה"כ מרים גלזר-תעסה. בוועדה היו שותפים נציגים של משרד החינוך, משרד הפנים, משרד החוץ, משרד הבריאות, משרד המשפטים, משרד הדתות, צה"ל, משטרת ישראל, התנועה הקיבוצית, גורמי הרווחה ונציגי אקדמיה. דוח הוועדה הבין-משרדית פורסם בינואר 1987.11
הוועדה בחנה בין היתר את הקבוצות הארי קרישנה, אושו (בגואן), המדיטציה הטרנסצנדטלית, הסיינטולוגיה, אסט (המכונה כיום הפורום או לנדמרק), אימן ועוד. חלק מן הכתות הללו עדיין פעילות בארץ, חלקן הפסיקו את פעילותן ורבות אחרות הוקמו12.
באותה התקופה פעלו בארץ כ-20 קבוצות בעלות אופי כיתתי; כיום, על-פי נתונים של המרכז הישראלי לנפגעי כתות, מדובר בכ-80 קבוצות כאלה.13
הוועדה בראשית מרים גלזר-תעסה מנתה פעילות עבריינית בכמה תחומים המתקיימת במסגרת הכתות, ובין היתר העלמות מס, פגיעה בחוקי ההגירה, סחר או שימוש בסמים, אגירת נשק ואימונים ללא רישיון, הונאה באיסוף תרומות וכספים ואלימות כלפי המתנגדים בקבוצה וכלפי החברים בה. המלצות הוועדה התמקדו בארבעה תחומים עיקריים: איסוף, ריכוז והפצה של מידע וייזום מחקרים; עזרה לאוכלוסיות נפגעות; חינוך; חקיקה.14
החלטת הממשלה משנת 1995, שלפיה יש ליישם את המלצות הוועדה, לא הוצאה אל הפועל מאז, למעט במקרה אחד, שבו הוגבלה פעילותה של כת האימן.
עד לראשית שנת 2010 תופעת הכתות נדונה מעט בשיח הציבורי בישראל. בעקבות המבצע נגד פעילות הכת של גואל רצון (2010),15 הוקם צוות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים שמטרתו הייתה לחקור את תופעת הכתות בישראל ולבחון דרכים לסייע לנפגעי כתות ולטפל במקרים המגיעים למחלקות לשירותים חברתיים או לגורמים אחרים במשרד. הצוות הוקם כדי לגבש קריטריונים לבחינת כתות אשר לפעילותן סממנים והשפעות שליליים, לצורך קביעת מדיניות משרדית.
כחלק מעבודתו, ניסח הצוות שורה של המלצות, שעיקרן גיבוש מדיניות ממשלתית סדורה להתמודדות עם תופעת הכתות בישראל. ההמלצות מתמקדות בכמה תחומים עיקריים, ובהם פעולות מניעה, התערבויות טיפוליות, תיקוני חקיקה והחלטת ממשלה. אשר למתן פתרונות טיפוליים לנפגעי כתות ולבני-משפחותיהם, המליץ הצוות על הקמת יחידה חדשה לטיפול בנפגעי כתות בשירות לרווחת הפרט והמשפחה שבמשרד הרווחה והשירותים החברתיים. בראשית 2012 נבחרה מפקחת ארצית לנושא, עו"ס אפרת שרעבי, וכיום היא עומדת בראש היחידה. לפי המשרד, "מטרת היחידה היא לגבש את מדיניות המשרד בעניין דרכי מניעה והתערבות, צבירת מידע וידע בתחום הטיפול בנפגעי כתות והנחיית יחידות השדה באופן שיבטיח מענה אחיד ומקצועי בכל הרמות".16 כחלק מהמלצות הוועדה גובשו כמה הסדרים עם גורמים נוספים בממשלה כדי לסייע לנפגעי הכתות שנמצאים בתהליך שיקומי שגובש עמם:
1. ביטוח לאומי – גמלת שיקום להבטחת הכנסה לנפגע כת שגובשה עבורו תוכנית שיקום הכוללת הכשרה מקצועית או השלמת השכלה בהתאם לתנאים מסוימים ובהמלצת המשרד;
2. משרד השיכון – סיוע בשכר דירה, בהתאם להמלצות של משרד הרווחה;
3. משרד החינוך – שיתוף פעולה עם המחלקה לחינוך ביתי במשרד החינוך להגברת מודעות לתופעת הכתות הפוגעניות (נוכח העובדה כי אחד המאפיינים של הורים לילדים השייכים לכתות הוא בקשת אישור לחינוך ביתי).17
4. סיוע משפטי – סיוע לנפגעי כתות בתביעות פליליות ואזרחיות ללא עמידה בתבחינים הכלכליים הקיימים;
5. ליווי שיקומי, טיפולי ורפואי;
6. אבחון תעסוקתי והכשרה מקצועית;
7. משרד הכלכלה – הגמשת הקריטריונים להשתלבות בהכשרות מקצועיות לנפגעי כתות.
8. המרכז הישראלי לנפגעי כתות –משרד הרווחה והשירותים החברתיים תומך במרכז משנת 2013 בתקציב שהיקפו 100,000 ש"ח. התקציב מיועד להפעלת תוכניות תמיכה וטיפול בנפגעי כתות ובבני-משפחותיהם – קו סיוע, קבוצות תמיכה, פרסום מידע לציבור ועוד.18
3. נתונים על כתות בישראל
אין בידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים נתונים על מספר הכתות הפוגעניות הקיימות בישראל.
על-פי נתונים של המרכז הישראלי לנפגעי כתות, כיום פועלות בישראל כ-80 קבוצות המתאימות לקריטריונים של כת פוגענית. על-פי הערכות שנעשו במרכז, לקבוצות אלה שייכים עד כ-10,000 איש, וכ-1,000 מהם קטינים. יצוין כי מדובר בהערכות בלבד, ואין בידי הגורמים המקצועיים בתחום נתונים מדויקים. אחת הסיבות לכך היא שחלק הגדול מן הקבוצות הן בעלות אופי נסתר; סיבה נוספת היא שנפגעי כתות שעזבו את הכת מעדיפים לעתים שלא להתלונן או לדווח לרשויות על הפגיעה בהם בשל פחד ובושה.
הנתונים של המרכז מתבססים על עדויות של קרובי משפחה של האנשים ששייכים לכתות שונות, על מידע מאנשים שנפגעו בשל השתייכות לכת זו או אחרת והחליטו להתלונן או לפנות לקבלת עזרה, וכמו כן מעדויות של שכנים או עדים אחרים שנחשפו לפעילות כתות.19
כאמור, מ-2012 פועלת יחידה לטיפול בנפגעי כתות בשירות לרווחת הפרט והמשפחה שבמשרד הרווחה והשירותים החברתיים. על-פי המפקחת הארצית, כיום המשרד מעורב באבחון ובטיפול שניתנים, ברמות שונות, לכ-90 ילדים ולכ-60 מבוגרים נפגעי כתות.
נתון נוסף של משרד הרווחה הוא כי ב-2012 שהו במקלט לנשים מוכות חמש נשים שהן נפגעות כת.20
4. סוגיות בחקיקה בתחום הכתות
"בזירה המשפטית קיימים קשיים שונים הנובעים מהיעדר הגדרה אחידה לתופעת הכתות. בין הקשיים הללו ניתן למנות את הפגיעה הפוטנציאלית של חקיקה נגד כתות בחופש הדת והפולחן הדתי, ואת הקושי בהטלת סנקציות חוקיות על קבוצות בעלות אופי כתתי. זאת משום שהשיטות העיקריות הנהוגות בכתות, כמו עבודת אלילים, כינון יחסים מיניים לא נורמטיביים ומגורים בקומונות, אינן אסורות על פי חוק כל עוד הן מבוצעות בהסכמת כל הצדדים המעורבים [...]. במקרים מסוימים ניתן להיעזר בחוקים האוסרים על החזקת אנשים בתנאי עבדות, התעללות בילדים והזנחתם ועוד. בשל העמימות החוקית והקושי בניסוח רגולציה ייעודית לתחום הכתות, בישראל ובמרבית המדינות המערביות האחרות לא חוקקו חוקים האוסרים את פעילותן של כתות ושבעזרתם ניתן לפרק כתות".21
כפי שעולה מסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא חקיקה נגד כתות בצרפת ובבלגיה,22 שהוגשה לכנסת ב-2008, חלק ממדינות אירופה החליטו לנקוט צעדים מסוימים בתחום ההתמודדות עם כתות, לרבות חקיקה של חוקים, בעקבות שורה של מקרי התאבדות, הרג ותקיפה שבהם היו מעורבים חברי כתות או תנועות דתיות, שאירעו במקומות שונים בעולם באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת: אוסטריה הקימה מרכז למידע ודוקומנטציה בנוגע לכתות, הכפוף לסמכות המשרד הפדרלי לענייני סביבה, נוער ומשפחה. בגרמניה הוקמה ועדה פרלמנטרית לבדיקת נושא הכתות ופורסם דוח בנושא; על-פי המלצת הוועדה, הסיינטולוגיה (או "כנסיית הסיינטולוגיה", כפי שחבריה מכנים אותה) הושמה תחת פיקוח. באוסטריה וגם בחלק ממדינות גרמניה פורסמו והופצו עלוני מידע שהזהירו מפני כתות מסוימות. בצרפת ובבלגיה התגובות היו חמורות יותר: משנות ה-90 החלו מדינות אלה להתמודד עם תופעת הכתות באמצעים שונים שעיקרם הקמת ועדות חקירה פרלמנטריות לנושא, הקמת רשויות וגופים ממשלתיים לטיפול בסוגיית הכתות וקידום חקיקה מיוחדת וספציפית בהקשר זה. לדוגמה, ב-2006 הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית בצרפת (ועדה פרלמנטרית שלישית במספרה במדינה זו) שעסקה בנושא כתות ובחנה במיוחד את ההשפעה השלילית שיכולה להיות לכתות על קטינים והנזק הפוטנציאלי שלהן לבריאותם הפיזית והנפשית.23
• צרפת
ב-12 ביוני 2001 נחקק בצרפת "חוק אבו-פיקאר", אשר על-פי כותרתו נועד "להגביר מניעה ודיכוי של תנועות כיתתיות שפוגעות בזכויות אדם ובחירויות יסוד" (Loi N. 2001-504 du 12 juin 2001 tendant à renforcer la prévention et la répression des mouvements sectaires portant atteinte aux droits de l'homme et aux libertés fondamentales).24
חוק זה נחשב במידה רבה לחוק תקדימי, והוא זכה לביקורת רבה בצרפת ומחוצה לה. ב-2002 פרסמה מועצת אירופה החלטה שבה מתחה ביקורת על החוק האמור וקראה לממשלת צרפת לשקול אותו שוב, אך החוק נותר על כנו.
בהצעת החוק המקורית נכלל סעיף שעורר מחלוקת רבה – סעיף שעניינו עבירה של "מניפולציה מנטלית" – אולם בנוסח הסופי של החוק הוחלף סעיף זה בהוראה אחרת, שכבר הייתה קיימת בקוד הפלילי (אך שימשה למטרות אחרות): ניצול מצב של בורות או פגיעות. על-פי חוק אבו-פיקאר, עבירה זו חלה גם על פעילות של כתות ומנהיגי כתות.
• בלגיה
שנה לאחר פרסום הדוח של ועדת חקירה פרלמנטרית שהוקמה בבלגיה ב-1996 במטרה לבדוק כתות ותנועות דתיות חדשות בבלגיה, לבחון את הסכנות הפוטנציאליות הטמונות בהן לחברה בכלל ולילדים בפרט, ולגבש המלצות בהקשר זה, נחקק ב-1998 בבלגיה חוק שהורה על הקמתם של "מרכז ייעוץ ומידע בנוגע לארגונים כיתתיים מזיקים" (להלן: המרכז), ושל "הסוכנות האדמיניסטרטיבית לתיאום המאבק נגד ארגונים כיתתיים מזיקים" (להלן: הסוכנות).25 חוק זה הושפע מן המדיניות הצרפתית והתבסס על המלצות ועדת החקירה הפרלמנטרית "שנועדו לקדם מדיניות של מאבק בפרקטיקות לא חוקיות של כתות ובסכנה שנשקפת מהן לחברה וליחיד, ובמיוחד לקטינים". המרכז שהוקם בעקבות החקיקה26 אימץ למעשה את ההגדרה שנתנה ועדת החקירה הפרלמנטרית למונח "ארגונים כיתתיים מזיקים".
הסוכנות עוסקת בראש ובראשונה בחומר חסוי והיא עובדת בשיתוף פעולה עם המוסדות המשפטיים והביטחוניים של הממשלה כדי לתאם את מדיניות הממשלה. על-פי צו שהוצא ב-2005, בסוכנות חברים נציגים של התביעה, המשטרה הפדרלית, שירות הביטחון, המודיעין הצבאי ומשרדי הפנים, החוץ, המשפטים והאוצר. הסוכנות, בניגוד למרכז, אינה מפרסמת דוחות לעיון הציבור.
בעקבות "חוק אבו-פיקאר" הצרפתי, העלתה בבלגיה הממשלה הצעת חוק שעניינה יצירת עבירה של "ניצול במרמה/בהונאה (fraudulent abuse) מצב של בורות או חולשה". ב-13 ביולי 2006 הגישה ממשלת בלגיה לבית-הנבחרים נוסח מתוקן של הצעת החוק. אף שלשון הצעת החוק אינה מתייחסת לכתות במפורש, דברי ההסבר שצירפה הממשלה להצעת החוק הבהירו היטב שמטרתה העיקרית היא ליישם המלצה שנכללה עוד בדוח ועדת החקירה הממלכתית מ-1997 בנושא הכתות.
על-פי מידע שפרסם מרכז ייעוץ ומידע בנוגע לארגונים כיתתיים מזיקים בבלגיה, בפברואר 2012 נכנס לתוקף תיקון לחוק העונשין27 המטיל עונש על ניצול במרמה או בהונאה מצב של בורות או חולשה פיזית או מנטלית של אדם. החוק יוצר החמרה בהענישה בגין עבירה זו כאשר העבירה בוצעה במסגרת התאגדות כלשהי (קבוצה מאורגנת כלשהי). על-פי הפרשנות של המרכז ייעוץ ומידע בנוגע לארגונים כיתתיים מזיקים, בחוק זה מדובר בפעילות של כתות. חקיקה דומה התקבלה באותה השנה (2012) במדינת לוקסמבורג.28
יש לציין שהמדיניות שננקטה בצרפת ובבלגיה בסוגיית הכתות זכתה לביקורת רבה מבית ומחוץ, הן מצד "כתות" וארגונים דתיים שונים, והן מצד ארגונים לזכויות אדם. יש הטוענים כי החקיקה והמדיניות הנוהגות בשתי המדינות הללו יוצרות סטיגמטיזציה של דתות מסוימות משום שבעקבותיה מודבקת להן תווית, שאינה מדויקת ולעתים קרובות ניתנת ללא הבחנה, של כתות מסוכנות. עוד נטען כי למדיניות זו היו השלכות שליליות לגבי הזכות לחופש דת ואמונה.
כתיבה: מריה רבינוביץ'
אישור: שרון סופר, ראש צוות
מרכז המחקר והמידע של הכנסת