חומר רקע
הצעות לסדר-היום
הרס עתיקות בהר-הבית
היו"ר רות קלדרון:
אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום. חבר הכנסת פייגלין יציע דיון על הרס עתיקות בהר-הבית – הצעות לסדר-היום מס' 978, 955, 970 ו-979. שרת התרבות והספורט לימור לבנת תשיב. עשר דקות.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש, אני מקווה שהשרה תגיע עד שאני אסיים.
היו"ר רות קלדרון:
כמו מיקי לוי, אתה צריך לדבר עד שהיא תגיע.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
אוקיי, מצוין. בסדר.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זה שנים רבות, לפחות עשר שנים, שאני עולה בקביעות לבקר ולסייר, וגם להדריך קבוצות, בהר-הבית, ואני עושה זאת משום שהר-הבית הוא לב האומה, "הר-בית בידינו", כביכול, כמו שאמר מוטה גור – כמו שהכריז מוטה גור לאחר מלחמת ששת הימים. ואני עושה זאת משום שאט-אט הר-הבית נשמט מידיו של עם ישראל, ובפועל מועברת – גם עוברת וגם מועברת – הריבונות בהר לידי זרים, לידי הווקף המוסלמי במקרה הזה.
כשהתחלתי לעלות להר שמתי לב שבקצהו הדרומי, בסמוך למסגד אל-אקצא, מונח מערום אדיר ממדים של עצים – – – שלום, גברתי השרה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני מתנצלת.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
– – – של עצים מוזרים; קורות אדירות בחתך מרובע, באורך של אולי אפילו 40–50 מטר. עצים שלא היה ברור לי מה הם עושים שם. ובהמשך התברר לי שאכן אני לא הראשון שהמערום הזה עורר את סקרנותו. הוא הוצא ממעמקי מסגד אל-אקצא אי-שם בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ובדרך לא דרך נלקחה דגימה מן העצים הללו לבדיקת פחמן 14, כדי לברר מה הגיל שלהם, ולבדיקה בוטנית, כדי לברר איזה עצים אלו. ובכן, גברתי היושבת-ראש, דווקא כמי שעוסקת במסורת ישראל, אני בטוח שגם את וגם כל הנוכחים כאן יצטמררו כשישמעו מה היה אותו מערום עצים. ובכן, כל העצים, ללא יוצא מן הכלל, היו עצי ארז, בבדיקה הבוטנית, ועל-פי בדיקת התאריך – מלפני כ-3,500 שנה. ובכן, גברתי היושבת-ראש, כמי שמבינה במקורות ישראל, מה אלו העצים? מה העצים הללו?
היו"ר רות קלדרון:
אבל חשבתי שמקדש הארז נשרף; המקדש, בית ראשון.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
מתברר שלא הכול נשרף. חירם מלך צור, כתוב בספר מלכים, שולח למלכנו שלמה עצים, עצי ארז, ארזי הלבנון, אדירי ממדים, כדי לבנות את בית-המקדש הראשון. ובכן, גברתי היושבת-ראש, יושב לנו מול העיניים מערום עצים מבית-המקדש הראשון, חברי חברי הכנסת. בית-המקדש הראשון מונח לרגלינו על הר-הבית היום, מה תגידו על זה?
אתם יודעים, לפני כמה וכמה שנים נמצאה סירה מלפני 2,000 שנה במעמקי הכינרת. וליד קיבוץ גינוסר הוקם מוזיאון מיוחד בשביל הסירה הזו, קראו לה "הסירה של ישו". לא בדיוק של ישו – – –
היו"ר רות קלדרון:
של קולגה של ישו.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
ובצדק נבנה המוזיאון הזה – בכל זאת, יש פה ממצא ארכיאולוגי שלא יסולא בפז, מוצא ממעמקי הכינרת, כן ישו, לא ישו, בוודאי חשוב וטוב שנעשה הדבר הזה.
מה לדעתכם צריך היה לעשות עם עצים שהוכח מדעית שאלו העצים, כמתואר בספר מלכים, ששלח חירם מלך צור אל שלמה מלכנו כדי לבנות את בית-המקדש? מה היה צריך לעשות אתם? איזה מוזיאון היינו צריכים להקים, איזו הנצחה היינו צריכים להקים ליסוד – – –
היו"ר רות קלדרון:
אני שמחה שאתה אומר מוזיאון.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
– – – ליסוד היסודות של עמנו, לבית-המקדש? הרי בשביל זה אנחנו פה. הרי מה החזיק אותנו כל השנים? בשביל מה אנחנו קיימים? מה שמר על הקשר שלנו לארץ, גרם לכך שאנחנו בכלל נשמור על זהותנו כעם, נשמור עליה כל השנים, על הזהות, נשוב אל ארץ-ישראל, מה אם לא העניין הזה של בית-המקדש? והנה הוא מונח לפנינו.
ובכן, רבותי, לא מוזיאון, ואפילו לא שלט קטן. זה לא שלנו, זה ערבי, זה של הווקף. ואט-אט בכל חודש כשעליתי להר, המערום הזה הלך ופחת, הלך ונדד, הלך ופוזר בכל מיני מזבלות, עד שנעלם. נשארו ממנו שתיים-שלוש קורות, שכרגע זרוקות בכניסה לשער הרחמים. ואתם חושבים שזה המקרה היחיד? לא ולא.
בתקופת כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלת ישראל החל הווקף המוסלמי לחפור במעמקי ההר את המסגד הגדול ביותר במזרח התיכון. כיוון שאנחנו לא מעזים, לא להנציח, שלא לדבר על לחפור ולבדוק ארכיאולוגית מה קורה שם, נזרקו עשרות רבות, אם לא יותר, של משאיות עפר, של אתר שאין ארכיאולוגי ממנו, אם אפשר לבטא זאת כך, במעמקי נחל-קדרון, והיום, בפרויקט הסינון מוצאים שם שרידים מבית-המקדש הראשון ומבית-המקדש השני, שנזרקו באשפתות.
היו"ר רות קלדרון:
אני איבדתי את הזמן מרוב התרגשות. חבר הכנסת פייגלין, בבקשה תתחיל לסיים.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מקווה שקצת הצלחתי לזעזע אתכם. מה זה אומר עלינו, עם שמפנה כך עורף אל סלע קיומו במובן הפיזי והרוחני העמוק ביותר? מה באמת? אנחנו יושבים כאן בכנסת ישראל בירושלים, מה המשמעות של כל זה, כשאת יסוד היסודות אנחנו משליכים לכל עבר?
אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שמדובר בנושא לאומי ממדרגה ראשונה, ולכן אני לא חושב שראוי לדון בו בוועדה, אלא כאן, במליאת הכנסת. אני מבקש לאשר דיון כאן במליאה בנושא הזה. תודה.
היו"ר רות קלדרון:
תודה רבה לך. אני מזמינה את חברת הכנסת אורית סטרוק, ואחריה – חבר הכנסת חיליק בר.
אורית סטרוק (הבית היהודי):
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מאוד מודה לידידי חבר הכנסת פייגלין על התיאור המאוד מרגש ואמיתי של המחדל הגדול הזה בהר-הבית. אני רוצה להגיד שכל פעם שאני מגיעה למשכן הכנסת חולפת בי המחשבה, כמה הבית הזה יפה ומפואר ומכובד ומכבד אותנו כאומה ששבה לארצה, וכמה עצוב שהבית האמיתי, החשוב ביותר, הוא לא רק חרב, הוא מבוזה והוא מושפל, ואנחנו מושפלים במקום שלו. הבית האמיתי של עם ישראל זה בית-המקדש, והימים האלה, ימי ראשית חודש אב, הם ימים של אבל על החורבן.
אמרו רבותינו, שכל דור שלא נבנה בית-המקדש בימיו, כאילו חרב בימיו. אבל נראה לי שגם בדמיון הכי פרוע של רבותינו ז"ל, הם לא תיארו לעצמם את המציאות האבסורדית שמתרחשת יום-יום כבר שנים בהר-הבית, כשתחת שלטון מדינת ישראל הריבונית מתבצע הרס שיטתי – החרבה שיטתית של שרידי בית-המקדש הראשון, של שרידי בית-המקדש השני, בניגוד גמור לחוק, והממשלה שלנו שותקת ופשוט לא עושה כלום. היה דוח של מבקר המדינה, כלום לא נעשה.
תראו, היום למשל התחיל חודש הרמדאן. אנחנו כל כך מתחשבים בקודשי המוסלמים. ישב כאן יושב-ראש הכנסת ובירך אותם לכבוד הרמדאן. שמעתי שאלוף פיקוד המרכז הורה לחיילים לא לאכול בפומבי, כדי להתחשב ברגשות הדתיים של המוסלמים. אבל הם, המוסלמים, בכוונת מכוון נותצים והורסים ומשליכים לאשפה ומשמידים את כל הקדוש לנו, ואנחנו שותקים. וזה לא מקרה, הם לא עושים את זה סתם. זה לא שהם צריכים לעשות שם עבודות בנייה ופשוט אין להם זמן להתייחס לעפר שהם חופרים שם, אז הם זורקים את זה הצדה כי הם לא יודעים מה יש שם; הם יודעים מה יש שם. זאת שיטה שנקראת באסלאם "טַמס אל-מעאלם", מחיקת הסימנים, מחיקת העדויות ההיסטוריות שהר-הבית הוא שלנו ולא שלהם, שהוא מקום בית-המקדש הראשון ומקום בית-המקדש השני, וגם מקום בית-המקדש השלישי, שייבנה במהרה בימינו. והם עושים את זה בכוונת מכוון, ואנחנו שותקים.
מה, אנחנו השתגענו? גברתי השרה, אני רוצה להבין. אני מאמינה שזה כואב לך כמו לי, אבל את מופקדת על זה – –
היו"ר רות קלדרון:
חברת הכנסת סטרוק, נגמר לנו הזמן.
אורית סטרוק (הבית היהודי):
– – ואני רוצה להבין למה לא נעשה דבר. עם שלם המכבד את עברו, עתידו לוט בערפל; מה עם עם שמאפשר לאחרים לפגוע ולהשמיד ולבזות ולהרוס ולנתוץ את שרידי עברו?
היו"ר רות קלדרון:
תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל בר, בבקשה. אני לא שוברת דיסטנס עד שאתה לא מרשה לי. שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
יחיאל חיליק בר (העבודה):
טוב, אם היו אומרים לי שיש לי הצעה לסדר-היום ביחד עם משה פייגלין ואורית סטרוק לפני שנבחרתי, לא הייתי מאמין. אבל הנה הנושא שמחבר את שלושתנו.
היו"ר רות קלדרון:
באנו לשנות.
יחיאל חיליק בר (העבודה):
ואני לא עולה פה כדי לתת קונטרה, אני עולה לפה כדי להגיד שהר-הבית – קדושת הר-הבית, קדושת השרידים הארכיאולוגיים והזכר – הוא לא עניין של ימין ושמאל, הוא לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. הר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי – אגב, גם קדוש לדתות אחרות, אבל אני יהודי, אני מדבר בשם יהדותנו. הוא נמצא במרכז האמונה של העם היהודי והוא קושר את קיומנו – ואני מסכים עם חברת הכנסת סטרוק – בנוכחות שלנו בארץ-ישראל.
וחברת הכנסת סטרוק, אל תדאגי, אף אחד לא יוכל למחות את הקשר שלנו, לא להר-הבית ולא לבית-המקדש, כי קיימים שם כבר וקיימים מה שעוד לא מצאנו, ועל זה מדובר, שרידים שמוכיחים את ההיסטוריה של היישוב היהודי, את הזיקה של העם היהודי גם לארץ-ישראל, ובטח לירושלים ולהר-הבית, וזה גם מקום משכן בית-המקדש הראשון ובית-המקדש השני. לגבי השלישי אנחנו עוד נתווכח, אבל זה לא הדיון.
הרבה מאוד שנים מתבצעות שם חפירות, לא תמיד יש לנו שליטה על הנעשה שם, ואני בהחלט גם קורא לשרה – ואגב, דו-צדדי, אני אגב מכיר, כמי ששייך לגוש המרכז-שמאל, את התלונות שבאות אלינו לפעמים מהצד השני, שאומרות, מה, אתם פה קצת חופרים בגשר המוגרבים, וקצת זה, אתם רוצים להרוס לנו ולגנוב לנו, וכו'. זאת אומרת, הפרנויה היא דו-צדדית. אבל הדבר הנכון הוא שהווקף שולט שם.
ואגב, חבר הכנסת פייגלין, אני רוצה להגיד לך, הגדולה של מדינת ישראל זה שהריבונות על הר-הבית היא שלנו, ואני לא דואג כמוך, אנחנו לא מוכרים אותה ולא חולקים אותה עם אף אחד. ולמרות זאת, ממניעים פוליטיים, היסטוריוגרפיים, גם דתיים – אגב, אני יודע שיש רבנים שלא מרשים לעלות להר-הבית – אנחנו מרשים, תחת ריבונותנו, לתת לעם אחר, לדת אחרת, לנהל את המקום הזה. זאת הגדולה של הדת היהודית, זאת הגדולה של המדינה הציונית שלנו, וזה מראה, אגב – וזה למה אני מאלה ממפלגת העבודה שמתנגדים נחרצות לחלוקת ירושלים, וזה כי רק מדינת ישראל ורק השלטון היהודי במדינת ישראל הוכיח שבניגוד לשלטונות אחרים שהיו פה, נוצרים, מוסלמים, ותמיד הדירו אחרים ולא נתנו; אנחנו לא רק ליברליים, אנחנו ליברליים יותר מדי לצד השני; אני רואה בזה גדולה, אני לא רואה בזה חולשה.
ולכן דווקא בערב ציון תשעה באב, היום שבו חרב הבית הקדוש לכולנו, אני מצטרף להצעה לסדר-היום. צריך לדון בזה פה במליאה, לראות איך מפגינים רגישות דו-צדדית, לראות איך יש איזה מנגנון שבו ישראל יודעת לוודא ולשמור על כך שלא תהיה פגיעה בשרידים ארכיאולוגיים, חלילה, שקדושים לנו, וגם לא – לצד השני. וזה בסדר שנהיה, שוב הפעם, יותר צדיקים מהאפיפיור או מהרבנים, ונוכיח שכמו ששמרנו ב-65 שנות קיומה של ישראל על הר-הבית – או פחות, כי מאז 1967 – וידענו להיות ליברליים יותר מדי לצד השני, נוכל לעשות כך גם לעתיד, ולכן אני מצטרף לקריאה לדון בזה במליאה. ואני מודה לך ולחברת הכנסת סטרוק על שהעליתם את הנושא הכל-כך חשוב הזה לסדר-היום. תודה רבה.
היו"ר רות קלדרון:
תודה רבה, חבר הכנסת בר. ברוכות הבאות או ברוכים הבאים, קורס כלשהו שהצטרף אלינו, ביציע.
אני מזמינה את שרת התרבות והספורט לימור לבנת להשיב.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני אפתח ואומר בתשובה על ההצעות לסדר-היום שעלו כאן, לפני שאשיב עוד על כמה נושאים ספציפיים שעלו ושלא עלו, אולי גם בצורה ספציפית, אולי דווקא מסוף דבריך, חבר הכנסת חיליק בר.
בעיני, החטא הקדמון הוא שלאחר ששוחרר הר-הבית במלחמת ששת הימים, נהייתה השליטה בו לווקף. זה החטא הקדמון בעיני. לא כך צריך היה לנהוג, וצריך היה את השליטה בהר-הבית להשאיר למי שהר-הבית שייך לו, לעם היהודי, ליהודים. המצב הנוהג כרגע, בעיני, הוא מצב לא נורמלי לחלוטין, שבו יהודים אינם רשאים לעלות להר-הבית כרצונם ושבו הווקף עושה בהר-הבית כרצונו.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – תעשו הסכם – – –
יחיאל חיליק בר (העבודה):
אני הבנתי שזה מטעמים דתיים שלנו, האיסור לעלות להר-הבית.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא, לא, אני מציעה להשאיר את הטעמים הדתיים למי שקובע טעמים דתיים. מי שמפאת טעמים הלכתיים חושב, או מקיים את מה שמטילים עליו רבותיו, לא לעלות למקומות מסוימים, לא יעלה, זה עניינו שלו.
יחיאל חיליק בר (העבודה):
אז מה מפריע לנו לעלות? אני עליתי להר-הבית.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא, לא, השאלה היא – לא, שנייה, שנייה, אני אגיד לך, חבר הכנסת בר. אני אומרת את דעתי כרגע, כן?
מי שלא רוצה לעלות כי הוא חושב שזה אסור לו, הוא מאמין בזה כמובן, מתוך אמונתו או הנחיות של הרבנים שלו, שאסור לו לעלות למקומות מסוימים, מקומות בזמנים מסוימים, לא יעלה, אבל זה עניין של החלטה שלו. אבל לא עולים להר-הבית מטעמי איסור של הווקף, או מטעמי זה שאנחנו צריכים לקבל היתרים מהווקף, וזה הדבר הלא-נורמלי כאן, ולכן לזה אני מכוונת את דברי. בעיני זה החטא הקדמון, זה הדבר הלא-סביר.
זה הביא גם לכך שאכן, כפי שאמר חבר הכנסת פייגלין קודם, הווקף גם ביצע וגם ככל הנראה מבצע – מייד אגיע לנימוק, מדוע אני אומרת "ככל הנראה" – אבל מבצע חפירות, ובוודאי ביצע חפירות ובנייה, לא רק חפירות, אלא גם בנייה באזורים שהם לא בדיוק הר-הבית עצמו, אלא באזורים שם, גם בפריפריה שלו, אם אני אומר את זה כך, ותוך כדי כך גרם גם להרס של עתיקות. לדעתי על זה אין מחלוקת, ואותו תל שאתה דיברת עליו קודם, שזה ידוע, מוכר, שאכן נגרם, ושם אספו וניסו למצוא, ומצאו, אגב, עתיקות וחלקים חשובים ביותר לכולנו. מה אומר ומה אדבר.
אגב, עד היום אפשר לראות שגם תלמידים, גם ארכיאולוגים חובבים מרחבי העולם עומדים וממש מפוררים בידיים, ומחפשים ומוצאים – זאת תמונה מדהימה, לראות מה קורה שם – כדי לגלות עוד איזה פיסת חרס או עוד משהו מתוך אותן חפירות.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
שנזרק לאשפתות. – – – בהר-הבית ונזרק לאשפתות, וארכיאולוגים חופרים באשפה, צריך להבין.
היו"ר רות קלדרון:
תודה, חבר הכנסת, כן, זה הובהר.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני חושבת, כן. אני רוצה כאן להבהיר, בכל מה שקשור לענייני הר-הבית, שרשות העתיקות פועלת בתיאום ובשיתוף פעולה מלא עם משטרת ישראל על-פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ועל-פי החלטות ועדת שרים לענייני הר-הבית. הנושא רגיש; אני אומרת את זה כאן בצורה ברורה.
פעולות הבנייה והשיפוץ שהווקף כאמור מבצע בהר-הבית באחרונה – בכלל; כתוב לי כאן באחרונה, אבל אני לא יודעת מי כתב, ואני אומרת "בכלל" – נעשות בכפוף לאישור מוקדם של ועדת השרים. ועל-פי הדיווח שאני קיבלתי מרשות העתיקות, כפי שביקשתי לקראת התשובות כאן על ההצעות לסדר-היום כפי שעלו, אלה עיקר הפעולות שנערכות: בכיפת-הסלע החלו לפני כמה שנים עבודות לשיקום ושימור הפסיפסים ולוחות השיש שמחפים את קירות המבנה. פקחי רשות העתיקות ערכו במקום כמה ביקורים שמהם עולה כי העבודות בכיפת-הסלע נעשות ברמה מקצועית וטובה; לא נגרם נזק לשרידים. לפני כשנה הושלמו עבודות הייצוב של הכותל – הייצוב, שלא יחשבו שזה עיצוב, אז ייצוב של הכותל הדרומי – לאחר שלפני כעשור התגלו בו סדקים, תהליכי בליה שסיכנו את יציבותו. העבודות נעשו בפיקוחו של מהנדס מטעם רשות העתיקות, וכעת נערך ניטור קבוע על-ידי מהנדס מטעם רשות העתיקות לבחינת מצבם ההנדסי של אותם קטעים ששומרו. בשנים האחרונות נערכות באתר "אורוות שלמה" עבודות שימור של מערכת הקמרונות שמשתרעת על שטח נרחב בדרומו של הר-הבית, והעבודות כולן אושרו על-ידי ועדת השרים לענייני המקומות הקדושים, והן מפוקחות על-ידי רשות העתיקות. מהנדס מטעם הרשות מוסר את הערותיו למבצעי העבודות מטעם הווקף, וזאת בתיאום עם משטרת ישראל.
וכפי שאני אמרתי קודם, כמובן, דיווחים קבועים מועברים על-ידי הארכיאולוגים למנהל רשות העתיקות, לגורמים האמונים על הנעשה בהר-הבית. אני יכולה גם להבטיח לכם תוך כדי זה נאמנה שרשות העתיקות ומי שמנהל אותה, וגם מועצת רשות העתיקות – הם באמת אנשים כולם מקצועיים, רציניים, שהנושא באמת חשוב להם, בוער בדמם. מנכ"ל רשות העתיקות, שוקה דורפמן, איש רציני ואיש שמכיר את הנושא והנושא חשוב לו מאוד; נאחל לו מכאן החלמה ורפואה שלמה. ומי שעומדת בראש רשות העתיקות, פרופסור איבון פרידמן, ארכיאולוגית ובאמת אשת לפידות. באמת אישה בלתי רגילה, שהיא מקצועית לעילא ולעילא, וגם יתר חברי המועצה.
יחד עם זה, אני צריכה לציין כאן שרשות העתיקות לא מפקחת בהר-הבית באופן שוטף וללא הגבלות, כפי שקורה בעצם באתרי עתיקות אחרים בארץ, וכל עלייה להר-הבית חייבת להיות מתואמת עם משטרת ישראל. לעיריית ירושלים יש אחריות לנעשה בהר-הבית מתוקף חוקי התכנון והבנייה, המשטרה אחראית מתוקף היותה הריבון.
לפני יומיים או שלושה, 7 ביולי – זה מה? שלושה ימים, נכון? יומיים.
היו"ר רות קלדרון:
יום ראשון.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
מה זה?
היו"ר רות קלדרון:
זה היה ביום ראשון?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא יודעת. כן.
היו"ר רות קלדרון:
שלושה ימים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אוקיי. – – – נערך ביקור על-ידי ד"ר יובל ברוך, שהוא ארכיאולוג מרחב ירושלים, ביחד עם מהנדס מטעם רשות העתיקות וסגן-ניצב אבי ביטון, מפקד יחידת המקומות הקדושים במשטרת ישראל, ומפקד הר-הבית, רב-פקד ליאור שירוני. לאחר הסיור ומדיווחי המשטרה עולה שלא נגרם נזק, לא נעשתה פגיעה בעתיקות לאחרונה.
בהתאם לזה אני מציעה להוריד את ההצעה מעל סדר-היום.
יחיאל חיליק בר (העבודה):
להוריד?
היו"ר רות קלדרון:
האם אנחנו מוכנים להסתפק בדבריה של השרה?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
כן, להסתפק בדברי.
אורית סטרוק (הבית היהודי):
לא, אנחנו רוצים דיון במליאה.
היו"ר רות קלדרון:
דיון במליאה, השרה?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אם לא יסתפקו בדברי אז אולי דיון בוועדה, ועדת החינוך, נראה לי נכון יותר. דיון במליאה לא נראה לי שיתרום משהו נוסף. אני מניחה שאם יהיה דיון בוועדה – אם כבר, אני פשוט מציעה – אם יהיה דיון בוועדה ניתן יהיה להזמין את הגורמים הרלוונטיים. דיון במליאה זה עוד גנרל דבטה פה, שאתם תגידו, אני אגיד, אתם תגידו, אני אגיד. בוועדה ניתן להזמין את הגורמים הרלוונטיים ואז לקיים דיון יסודי יותר ויעיל יותר ומועיל יותר. כך נראה לי.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
יותר נכון ועדת הפנים מאשר ועדת החינוך.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני לא אמרתי איזה ועדה. באופן כללי, עקרוני, דיון בוועדה מאפשר לקיים דיון. פה אנחנו יכולים כולנו לדבר.
היו"ר רות קלדרון:
חברת הכנסת, אני שואלת את שלושתכם באיזו ועדה אתם מוכנים, חושבים לנכון.
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):
ועדת הפנים.
אורית סטרוק (הבית היהודי):
או פנים או ביקורת המדינה.
היו"ר רות קלדרון:
האם אתם מסכימים להצעת השרה להעביר לוועדה? זה שלב ראשון. אורית? מקובל עלייך? חבר הכנסת פייגלין? חבר הכנסת בר?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני לא בטוחה שפנים זו בדיוק הוועדה הנכונה.
היו"ר רות קלדרון:
השלב הראשון של העברה לוועדה מקובל?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
כי רשות העתיקות בעצם – – –
איתן כבל (העבודה):
פנים זה הוועדה שעוסקת בזה. היא גם תשמח לקבל את זה, ראשת הוועדה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – – בסדר, מאה אחוז.
היו"ר רות קלדרון:
אז אנחנו מודיעים שהדיון יעבור לוועדה, כנראה לוועדת הפנים. הדיון על הוועדה – – –
יחיאל חיליק בר (העבודה):
צריך להצביע על זה, צריך להצביע על זה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני לא בטוחה. אני, כשרת התרבות, אחראית לרשות העתיקות. פנים – אחראית למשטרה. יש כאן כמה – זה לא לגמרי ברור, לדעתי.
איתן כבל (העבודה):
תעבירו את זה לוועדת הכנסת.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
כדאי לוועדת הכנסת, אולי, לצורך החלטה. אני חושבת. צריך לשקול את זה. אני לא יודעת. איפה זה יותר יעיל ויותר אפקטיבי. מבחינתי באמת זה לא משנה. השאלה היחידה היא איפה זה יותר אפקטיבי. אז אולי כדאי – – –
היו"ר רות קלדרון:
בואו נצביע על העברה לוועדה. ועדת הכנסת – אני אנסח ותגידו לי אם זה מקובל עליכם. אנחנו מצביעים על העברת הנושא לוועדת הכנסת, שהיא תקבע באיזו ועדה יידון הדבר, אוקיי?
בואו נצביע. בבקשה, מי בעד העברה לוועדת הכנסת?
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר רות קלדרון:
סליחה. 13 בעד, אין נמנעים ואין אף אחד נגד. אנחנו מעבירים את ההצעה לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.