חומר רקע
27.12.2013
לכבוד:
הגב' וילמה מאור
מנהלת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת
ג.נ.,
הנדון: ישיבה בנושא מחלות מקצועיות של כבאים
קיבלתי בברכה את הזמנתך לישיבה בנושא: 'מחלות מקצועיות של כבאים' אשר תתקיים ביום שלישי 31.12.13 בשעה 11.30 בוועדת העבודה הרווחה והבריאות בכנסת.
בהמשך לבקשתך, מצ"ב תקציר בנושא גורמי הסיכון בסביבת העבודה של הכבאי והשלכותיהם על בריאותו, שנלקחו מתוך 3 מחקרים על כבאים בישראל בנושאים הקשורים לנושא שבנדון:
1. סיכונים וגורמים לתחלואה ותמותה בקרב כבאים בארץ – שחם ושות' (1998), המכון לבריאות העובד ושיקומו.
2. הקשר בין מאפיינים דמוגרפים, גורמים עמדתיים ואקלים בטיחות לבין שיעור תאונות עבודה, והתפלגות תאונות עבודה וימי היעדרות בקרב הכבאים בישראל – לוגסי (2004), אונ' בן גוריון בנגב.
3. טראומטיזציה ראשונית ומשנית בקרב כבאים בישראל - גורמי פגיעות וחוסן – לוגסי (2011), אונ' בן גוריון בנגב.
מטרת המסמך שלהלן, להביא לידיעת חברי הוועדה את תמצית המחקרים הנ"ל והתובנות שעולות מתוכם, מתוך כוונה לסייע בידי חברי הוועדה להרחיב את ידיעותיהם בנושא ולקבל החלטות מתאימות.
בברכה,
ד"ר מרק לוגסי
מומחה לניהול, הנדסת בטיחות ובריאות
גורמי הסיכון בסביבת העבודה של הכבאי
אין עוררין לגבי הסיכון בעבודת הכבאי, מחקרים רבים בעולם עסקו בכך. כך, גם עולה מתוך פסק דין תקדימי שניתן בשנת 2008 בו הכירה השופטת איטה קציר, סגנית נשיא בית הדין לעבודה בחיפה, בלחץ הדם הגבוה של כבאי כתאונת עבודה, היא פסקה כי מדובר ב "מחלה שיש לראות בה כתאונת עבודה".
גם בדוח מבקר המדינה מיוני 2012, על השריפה בכרמל בשנת 2010, נכתב: "תפקיד הכבאי כרוך בפעילות פיזית מאומצת בתנאי סביבה קיצוניים ומחייב כושר גופני גבוה ויכולות פיזיות גבוהות."
סביבת עבודתו של הכבאי היא פועל יוצא של קשת מטלות אופייניות לעיסוק בכבאות. הכבאי חשוף בתנאים לא מבוקרים, לריכוזים גבוהים במיוחד, ולעיתים אף קטלניים, למגוון רחב של כימיקלים, כמו גם לסיכונים פיסיקליים, ביולוגיים ופסיכולוגיים. יתרה מזאת, הכבאי נמצא לעיתים קרובות במצבים של חוסר ודאות לגבי החומרים אליהם הוא נחשף או עתיד להיחשף. בשונה מהתעסוקות בתעשיות השונות, הכבאי יכול להיחשף יום אחר יום, ולעיתים אף באותו היום, לחומרים שונים בתכליתם זה מזה.
במחקר שנעשה במכון לבריאות העובד ושיקומו בישראל (שחם ושות', 1998), בנושא: "סקר סיכונים וגורמים לתחלואה ותמותה בקרב כבאים בארץ", אופיינו גורמי הסיכון בסביבת העבודה של הכבאי כפי שסוכמו מתוך 138 מחקרים שונים שנעשו בתחום זה בעולם. להלן תמצית קצרה מאוד של גורמי הסיכון:
1) גורמי סיכון כימיים - מקורם העיקרי מתוצרי הבעירה החלקית והמלאה של חומרים שונים כגון עץ, פלסטיק, תרכובות אורגניות, חומרי הדברה שונים ועוד. העשן מכיל שורה ארוכה של חומרים רעילים ומסרטנים כגון, פחמן חד חמצני, חנקן דו חמצני, מימן ציאניד, חומצה גופרתית, פורמאלדהיד, בנזן, קסילן, טולואן, איזוציאנטים, דיאוקסינים, ועוד רבים אחרים.
2) גורמי סיכון ביולוגים - מקורם מפעילות הכבאי הכוללת בין השאר גם חילוץ ניצולים במצבי חירום לדוגמא, בעת שריפה או בתאונת דרכים. פעילות זו, מעמידה אותם בפני סכנת הדבקות במחלות מדבקות, בדומה למצב הקיים בקרב נותני שירותים רפואיים. ההדבקה לרוב מתרחשת בעקבות מגע עם דם, נוזלי גוף פיסיולוגים אחרים ו/או חומרים מזוהמים העשויים לשמש מקור הדבקה. כל זאת, בתנאי לחץ קשים, כשאז לרוב אין שמירה על אמצעי בטיחות ונוהלי עבודה. בין הפתוגנים העוברים במגע דם נמצאים, דלקת כבד נגיפית מסוג B , C , D ואיידס. בפתוגנים העוברים באוויר נמצאים, שחפת, שפעת ובפתוגנים אחרים נמצאים, חזרת, חצבת ואדמת.
3) גורמי סיכון פיסיקליים - אש, עשן ורעש מהווים את הסיכונים הפיסיקליים העיקריים. מקורות החשיפה העיקריים לרעש הם צופרי האזעקה של רכבי הכיבוי בדרכם לאתר השריפה ורעש מנועי הדיזל. לכוויות ולעשן תרומה ניכרת לפגיעות כבאים באתר השריפה בגלל הטמפרטורות הגבוהות והעשן הרב. הפגיעות כוללות, ירידה בתפקודי הריאה, מחלות לב וכלי הדם ופגיעה במערכת העצבים המרכזית, סיכון גבוה לחלות בלוקמיה,NON - HODGKIN'S LYMPHOMA (מחלה ממארת של המערכת הלימפטית), MULTIPLE MYELOMA (סוג של סרטן דם במח העצם), וגידולים ממאירים של המוח, כיס השתן והעור.
4) גורמי סיכון טראומטים – פגיעה במערכת השלד והשרירים שהיא למעשה תוצאה של השפעה הדדית בין גורמים בעבודה רובם ארגונומיים (הרמת משאות, מאמץ מכסימלי פתאומי, תנועות סיבוביות, מתיחות, תכנון ציוד, מיומנות בטיחותית, נהיגה ויברציות ועוד), ותרומתם המשותפת לפגיעה במערכת השרירים והשלד. עיקר הפגיעות הן נקעים, מתיחות, כאבי שרירים וגב. פגיעות מסוג זה, מהוות את הסיבות העיקריות להיעדרות מהעבודה ולנכות.
5) גורמי סיכון פסיכולוגים - תפקיד הכבאי מאופיין ע"י תקופות קצרות יחסית של עבודה מאומצת ומסוכנת המשולבות עם תקופות ארוכות של פעילות מועטה או מנוחה. המעברים החדים הללו, יחד עם המודעות הגבוהה לסיכונים האפשריים בדרך ובעת הכיבוי וההצלה, עלולים לגרום לרמות לחץ ומתח גבוהות ובכך להשפיע גם על מערכת הלב וכלי הדם והמערכת הפסיכולוגית. הלחץ והמתח הינם גבוהים בעיקר במקרי תאונות ללא שריפות, מקרים של תקלות כימיות, בזמן המגע הראשון עם נפגעי התאונות (דרכים ואחרות) בעת חילוצם.
מחקר מס' 1 - סיכונים וגורמים לתחלואה ותמותה בקרב כבאים בארץ (שחם ושות', 1998),
במחקר זה, השתתפו 500 כבאים מ- 23 תחנות כיבוי ברחבי הארץ השייכים למחוזות ירושלים, חיפה, המרכז, ת"א והדרום (403 כבאים מבצעיים פעילים ו-97 כבאים מבצעיים לשעבר). תוצאות הבדיקות של הכבאים במחקר נבחנו מול קבוצת ביקורת (לא חשופים לסיכונים כמו הכבאים) שכללה 1,517 משתתפים מרחבי הארץ. חשוב לציין כי, אפקט "העובד הבריא"1 התבטא ברוב המערכות שנבדקו, אך למרות זאת התקבלו הבדלים משמעותיים בתחלואה בקרב הכבאים לעומת קבוצת הביקורת.
מתוצאות המחקר עולה כי:
1) התלונה הקלינית השכיחה הייתה כאבי גב (18%), המהווה את הסיבה העיקרית להיעדרות מהעבודה ולשינוי בתפקיד (מפעילות מבצעית למנהלתית).
2) בדיקות תפקודי ריאות של הכבאים נמצאו נמוכות משמעותית לעומת קבוצת הביקורת.
3) 10% מהכבאים ידעו על ירידה בשמיעה (ככל שמספר היציאות לשטח עולה, יורד סף השמיעה).
4) בבדיקות גורמי סיכון למחלות לב נמצא כי, ממוצע בדיקת הסוכר, הכולסטרול והטריגליצרידים של הכבאים היו גבוהים משמעותית לעומת קבוצת הביקורת.
5) בבדיקת קיום קשר בין ירידה בכושר השמיעה לבין פגיעות קרדיווסקולוריות נמצא כי, קיים קשר בין ירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש לבין עלייה בלחץ הדם בקרב קבוצת הכבאים החשופה לרעש.
6) נמצא כי, האתרים השכיחים בהם נתגלו מחלות ממאירות היו: שלפוחית השתן, הערמונית, ו- NON - HODGKIN'S LYMPHOMA.
7) קיימת עלייה במספר מקרה הסרטן שאובחנו עם העלייה בשנות החביון (רוב המקרים נתגלו בתקופת חביון של 20 שנה).
8) ככל שיש יותר מסוגלות עצמית (ביטחון ביכולת ליישם אתגר, מקצועיות) יש פחות שחיקה.
9) ככל שיש לכבאים יותר ותק כך יש להם יותר שחיקה.
תוצאות המחקר מדגישות את הצורך בפעולות התערבות למניעה ראשונית ושניונית. מכאן, ההמלצות ליישום:
א. יש להקים ועדה לבניית תוכנית פיקוח גיהותית רפואית ומעבדתית מתאימה לכבאים. תוכנית זו תהיה מבוססת על ממצאי המחקר והספרות הרלוונטית. התוכנית תכלול:
1. בדיקות קבלה לעבודה.
2. תכנית למעקב בתקופת העבודה.
3. המלצות להמשך המעקב הרפואי/מעבדתית עם הפרישה לפנסיה.
4. רשימת מחלות מקצוע מוכרות.
ב. יש לערוך סדנאות בנושאים הבאים:
1. העמקת הידע בצורך בשימוש באמצעי מגן.
2. הקניית הכלים להתמודדות עם מצבי לחץ.
3. הרגלי חיים נכונים: תזונה נכונה, הפסקת עישון.
4. נוהלי השימוש באמצעי מיגון.
ג. המשך מעקב אחרי תחלואה ממחלות ממאירות בקרב קוהורט הכבאים, ואפשרות לתוספת לתוכנית המפורטת בסעיף א'
מחקר מס' 2 - הקשר בין מאפיינים דמוגרפים, גורמים עמדתיים ואקלים בטיחות לבין שיעור תאונות עבודה,
והתפלגות תאונות עבודה וימי היעדרות בקרב הכבאים בישראל (לוגסי, 2004) .
קבוצת המחקר כללה 15 רשויות כיבוי בפריסה ארצית, המונות 1021 כבאים (מאילת בדרום ועד לגליל המערבי בצפון). מתוכם אותרו 453 כבאים שהיו מעורבים ב- 659 תאונות עבודה בשנים 1997 - 2003, וכתוצאה מכך נעדרו מעבודתם למשך 19,744 ימים. עלות ההפסד הכספי בגין ימי היעדרות אלו, נאמד בכ- 5 מילון ₪ בשנה.
מתוצאות המחקר עולה כי:
1. שיעור תאונות העבודה של הכבאים בפעילות מבצעית עומד על 43.1%
2. שיעור תאונות העבודה של הכבאים בפעילות מבצעית מסוג שריפה עומד על 36.3% (שיעור הגבוה ביותר מכל פעילות אחרת).
3. שיעור תאונות עבודה גבוה (54.2%) הנובע מפעילות מנהלתית, ביחס לפעילות המבצעית (43.1%).
4. הגפיים בכלל (53%) והגפיים התחתונות בפרט (24%), הינם האיבר בעל שיעור הפגיעות הגבוה ביותר.
5. משך ההיעדרות מהעבודה לאחר תאונת עבודה נוטה לגדול עם הגיל.
6. נמצא קשר מובהק בין המשתנים הדמוגרפים: גיל, ותק, הכשרה מקצועית ותפקיד של פיקוד ומטה לבין שיעור תאונות העבודה. יתכן שממצא זה, קשור לרמות חשיפה שונות (של הכבאים בקבוצות הנחקרות), למטלות בעלות אופי מסוכן, כגון מבצעי כיבוי אש והצלה מורכבים, הדורשים מאמץ רב.
7. כבאים שהרגישו שביעות רצון גבוהה בעבודה, שיעור תאונות העבודה היה נמוך (21.6%), לעומתם, כבאים שהרגישו שביעות רצון נמוכה בעבודה, שיעור תאונות העבודה היה גבוה יותר (30.9%).
תוצאות אלו מחזקות את הקביעה כי, סביבת העבודה של הכבאי מסוכנת מאוד (שחם ושות', 1998), מכאן ההמלצות ליישום:
מומלץ להמשיך את המחקר בתחום ולהגיע לגורמי השורש, תוך בחינה מעמיקה של הנושאים להלן:
1. בדיקת הסיבות לשיעור תאונות עבודה גבוה יחסית בפעולות מנהלתיות (54.2%) ביחס לפעילות המבצעית.
2. בדיקת הסיבות לשיעור תאונות עבודה גבוה יחסית (כ- 40%) לשאר הקבוצות, בקרב קבוצת הגיל 32-38.
3. בדיקת הסיבות להיעדרות ממוצעת גבוהה יחסית (כ- 40 ימי היעדרות בממוצע) לשאר הקבוצות, בקרב קבוצת הגיל 35-47.
4. חקירה ואפיון של אקלים הבטיחות בקרב אוכלוסיית הכבאים המעורבים בתאונות.
5. בדיקת הסיבות לפער בין שיעור תאונות עבודה לבין ממוצע ימי היעדרות בשירותי כיבוי מסוימים.
6. בניית פרופיל "הכבאי המועד לתאונה", על סמך ממצאי המחקר בשילוב של מבדקים נוספים (מבחני אישיות ועוד).
מחקר מס' 3 - טראומטיזציה ראשונית ומשנית בקרב כבאים בישראל - גורמי פגיעות וחוסן (לוגסי, 2011)
במחקר זה השתתפו 342 כבאים מבצעיים מישראל (300 כבאים מבצעיים משירותי הכבאות ברחבי הארץ ו- 42 כבאים מבצעיים נוספים משירותי כבאות תעופתי מנמל תעופה בן-גוריון (נתב"ג) אשר היוו את קבוצת הביקורת, כשההנחה הייתה כי, היקף האירועים הטראומטיים אליהם הם חשופים, שולי).
תוצאות המחקר חשפו לראשונה את שכיחות הפרעת הדחק הבתר-חבלתית (PTSD) בקרב אוכלוסיית הכבאים המבצעיים משירותי הכבאות בישראל ובקרב הכבאים התעופתיים מנתב"ג. מתוך התוצאות עולה כי:
1. ל- 24% מהכבאים המבצעיים משירותי הכבאות בישראל יש הפרעת דחק בתר-חבלתית (PTSD מלא), לעומת 5% מקרב הכבאים התעופתיים מנתב"ג.
2. 67% מהם נמצאו תסמיני PTSD (PTSD חלקי), לעומת 45% מקרב הכבאים התעופתיים מנתב"ג.
3. 9% מהם נמצאו ללא PTSD או PTSD חלקי, לעומת 50% מקרב הכבאים התעופתיים מנתב"ג.
4. ל- 62.5% מקרב הכבאים המבצעיים שאינם סובלים מ- PTSD יש טראומטיזציה משנית, לעומת 32.5% מקרב הכבאים התעופתיים שאינם סובלים מ- PTSD.
5. הגורם האישיותי 'חוללות עצמית להתמודדות' (CSE), נמצא כמנבא מובהק ל- PTSD.
6. הגורם הפסיכו-חברתי 'תמיכה חברתית נתפסת', נמצא כמנבא מובהק ל- PTSD.
7. כבאים עם יותר תסמיני PTSD דיווחו על רמות גבוהות יותר של איום נתפס.
8. ככל שתפקיד הכבאים היה בכיר יותר, כך שיעור אלה עם ביטויי תסמונת פוסט טראומטית (מלאה וחלקית) היה גבוה.
תוצאות אלו מחזקות את הטענה כי חשיפה מוגברת לאירועים טראומטיים חוזרים ונשנים אכן מהווה גורם משמעותי ותורם להתפתחותה של הפרעת הדחק הבתר-חבלתית (PTSD) על תסמיניה. מכאן ההמלצות ליישום:
1. לפתח כלי פסיכולוגי, המורכב משאלונים (דוגמא, שאלון CSE) ומראיון אישי, שיאפשר לסנן מועמדים לגיוס, שלהם סיכוי גבוה לפתח PTSD.
2. לפתח תוכניות הדרכה עדכניות הלוקחות בחשבון את ההתפתחויות בתחום הכנת יחידים בביצוע מטלות תחת לחץ וחשיפה לאירועים טראומטיים, לדוגמא, חשיפה מבוקרת של כבאים לאירועים טראומטיים. חשוב שהכשרה זו תינתן לכבאים כבר בתחילת גיוסם ותהיה רלוונטית לעיסוקם.
3. להקים בכל שירות כבאות יחידה מקצועית לטיפול בנפגעים נפשית ולמניעת לחצים בקרב כבאים. מוצע כי יחידה זו תמקד את פעילותה הן בתחום הארגוני והן בתחום הפרטני.
4. להגביר ולחזק את מעגלי התמיכה החברתית של הכבאי בארגון, לדוגמא, כנסים להגברת מוטיבציה, ניתוחי אירועים מוצלחים ושימוש במדיה, פעילות חברתית ושיחות חתך עם המפקדים.
5. הידוק הקשר בין שירותי הכבאות למשפחות הכבאים. יש מקום לשתף את משפחות הכבאים באירועים של הארגון ולהעביר להם מידע עדכני על אופי עבודת הכבאים.
6. להגביר את המודעות מצד מפקדים לנושא התמודדות הפרט עם מצבי לחץ וחשיפה לאירועים טראומטיים ולעודד ברמה מערכתית קיום סדנאות מקצועיות בנושא בכדי לאפשר למפקדים יכולת לאיתור מוקדם של כבאים עם בעיות הנובעות מחשיפה לאירועים טראומטיים.