חומר רקע

מסמך זה נכתב לבקשת יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לקראת דיון בוועדה בנושא ילדים נפגעי כתות בישראל. במסמך זה מובא רקע על הבעייתיות שבהגדרת כת; הסבר על מאפייניהן של כתות ועל הפגיעה האפשרית בילדים החיים בכת; הסבר על תפיסת הכתות הפוגעניות ברשויות; נתונים אחדים על כתות שנחשפו ועל ילדים שחיו בכתות; מידע על אופן טיפול של הרשויות במקרים שבהם משפחות וילדים נפגעים בכתות ועל הגופים המעורבים בטיפול. מבוא בשנים האחרונות נחשפו בישראל כמה פרשות שבמרכזן משפחות ובהן ילדים שחיו כקבוצה או ככת סגורה, והיו בהן פגיעות קשות בילדים. פעילות כתות מוכרת בארץ משנות ה-70 של המאה הקודמת, אז התחילו להגיע פניות ותלונות הנוגעות לכתות אל משרדי ממשלה (משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הפנים ומשרד החוץ).1 בעקבות זאת ובעקבות פרסום מחקרים ומידע מהארץ ומחו"ל בנושא כתות, התעורר צורך בקרב הגורמים הממשלתיים לבחון את הנושא. מאז התפרסמו כמה דוחות בנושא כתות בישראל. הראשון שבהם , דוח של הוועדה הבין-משרדית לבדיקת נושא הכתות בראשות סגנית שר החינוך והתרבות דאז חברת הכנסת מרים גלזר-תעסה, התפרסם בינואר 1987. בדוח נסקרו כל הקבוצות הרוחניות, הדתיות והסמכותניות שפעלו בתקופה זו בארץ וניתנו המלצות לטיפול בתחום. ככלל, המלצות אלו לא יושמו. בשנת 2010, בעקבות מבצע נגד פעילות הכת של גואל רצון, הוקם צוות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים כדי לחקור את תופעת הכתות בישראל ולבחון דרכים לסייע לנפגעי כתות ולטפל במקרים המגיעים למחלקות לשירותים חברתיים ולגורמים אחרים במשרד. במאי 2011 הגיש הצוות דין וחשבון. הצוות ניסח שורה של המלצות, שעיקרן גיבוש מדיניות ממשלתית להתמודדות עם תופעת הכתות בישראל. בדוח צוין כי אין בישראל בסיס נתונים סדור בנושא הכתות, ולכן קשה להעריך כמה כתות קיימות ופועלות בה ומה מספר הנפגעים הישירים והעקיפים מהן (בני משפחה, חברים וקרובים). בעקבות פרסום הדוח הוקמה בשנת 2012 במשרד הרווחה יחידה לטיפול בנפגעי הכתות. מרכזת התחום, השייכת ליחידה, עומדת בקשר עם גורמים ממשלתיים הנוגעים בדבר ועם ארגונים חברתיים המטפלים בתחום הכתות. כיום המשרד מעורב באבחון של כ-90 ילדים עד גיל 18 נפגעי כתות ובטיפול בהם. לא נקבע סל שירותים לילדים ולבגירים נפגעי כתות, והסיוע ניתן להם לפי צורכיהם האישיים. כמו כן עדיין לא הוקצה תקציב ייעודי למימוש יעדי היחידה לנפגעי כתות, ולא נקבע תקציב היחידה. עם זאת, כיום המשרד משתף פעולה עם משרדים אחרים במטרה לסייע לנפגעי כתות ולהעלות את רמת המודעות של אנשי מקצוע בנושא. לפי משרד הרווחה, התערבות בכת נעשית במקרים שבהם היא הוכרה ככת פוגענית. ההתמודדות עם נושא כתות ועם מעורבות הילדים בכתות היא מורכבת והשאלות שהיא מעלה יורדות לשורשן של הסוגיות המרכזיות והכלליות בקשר שבין הורים, ילדים והמדינה, ונוגעות למתח שבין אוטונומיה משפחתית לזכויות ולעצמאות של הילדים, לפער שבין האינטרסים של הילדים לאלה של הוריהם, ולחובת המדינה לשמור על זכויותיהם של הילדים ולהתערב כדי להגן עליהם מפני פגיעה, שכן הילדים אינם מסוגלים להגן על עצמם.2 1. כתות – רקע כתות מיסטיות קיימות מאז ימי קדם, כאשר קבוצת מיעוט או עדה פרשו מן הכלל ופיתחו דת, אמונה או פולחן עם סימני היכר מיוחדים הסוטים מן ההלכה הנורמטיבית המקובלת באותוזמן ובאותו מקום. כיום ישנה התרחבות של תופעת הכתות אשר חלה עם תום מלחמת העולם השנייה. חיפוש משמעות עקב שינויים מהירים שהתרחשו במאה הקודמת – פוליטיים, חברתיים ומדיניים – היה אחד הגורמים העיקריים לצמיחתן של כתות בעולם וגם בישראל. 1.1 הגדרת "כת"3 אין הגדרה מוסכמת, חד-משמעית ואחידה למונח "כת".4 לדעת אנשי מקצוע אין דרך אחת להגדירו, בשל ריבוי הקבוצות שאפשר לכנותן כתות ומאפייניהן המגוונים. מדוח של צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל, שפורסם במאי 2011, עלה כי "קיימים קשיים רבים בהגדרת 'כת' ובזיהוי המאפיינים שלה. קשיים אלו נובעים ממספר סיבות: בהיבט הנורמטיבי, אין קונצנזוס חברתי סביב ההיבטים השליליים של התופעה והצורך במיגורה, וקיימות תפיסות שונות ואף מנוגדות בעניין הלגיטימציה שיש לתת לתופעה זו. שתי האסכולות המובילות בתחום זה הן המצדדים (cult sympathizers) והמבקרים (cult critics). המצדדים בתופעה סבורים שמדובר בתרבות חלופית ולגיטימית, ואילו המבקרים טוענים שחלק מן הכתות פוגעניות בהיבטים שונים – פסיכולוגיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים".5 קושי נוסף, מהותי, נובע מההבדלים הגדולים בין הכתות, המקשים על ניסוח הגדרה כוללת. נוסף על כך קשה להבחין בין כתות לבין קבוצות חברתיות אחרות, ובהן קבוצות דתיות בשל הדמיון במאפייניהן. למרות הקשיים בהגדרתן של כתות, חוקרים, אנשי מקצוע וארגונים חברתיים בארץ ובעולם מציעים כמה הגדרות וסיווגים המסייעים בהמשגת התופעה ובמיפויה. ההגדרות של החוקרים והמטפלים מתמקדות ביחסים בתוך הכתות ובהשפעתם השלילית על חברי הכתות. בהגדרותיהם של ארגונים חברתיים מודגשות הפעילות הלא-נורמטיבית המתרחשת בכתות וההשפעות השליליות של פעילות זו על הפרט, המשפחה והחברה. "מהגדרות אלה ניתן ללמוד, שכת מתאפיינת בהתלכדות סביב מנהיג, רעיון או ישות; מייחסת מעמד של אמת אבסולוטית ומקודשת לדוקטרינה המקובלת; עושה שימוש בשיטות מניפולטיביות של שליטה ושכנוע; ומשעבדת את חבריה".6 הכתות והקבוצות נבדלות זו מזו בעיקרי אמונותיהן ובאורח החיים שהן מטיפות לו, הנגזר מאותם עיקרים. יש כתות בעלות אופי דתי מובהק ויש כתות שאין בהן כל היבט דתי ומטרתן להפיץ רעיונות אוניברסליים כמו פיתוח האישיות, פיתוח המודעות וההגשמה עצמית, חקר ההתפתחות האנושית, חקר העולם והבנת חוקי הטבע.7 לכתות בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, יש מאפיינים מגוונים: יש כתות סמויות וגלויות, כתות שבהן פועלים מרכזים רוחניים שאנשים מגיעים אליהם וכתות שבהן אנשים חיים בקומונות; בכתות מסוימות החברים חיים בקבוצה עם ילדים ובכתות אחרות אסור לחברים להתחתן ולהכניס ילדים למסגרת הכת. בין הכתות יש הבדלים מהותיים בדפוסי הקיום של המערכת הקבוצתית. דפוסים אלו נעים בין אורח חיים רגיל שאינו מובדל מכלל החברה ובין חיים בקומונה; בין אורח חיים של אדם עירוני בעולם המערבי לאורח חיים סגפני ונזירי. יש כתות שנותנות לחבריהן את כל שירותי הקהילה ויש המספקות שירותים רק לצורך קיום פגישות.8 יש להבחין בין קבוצות המספקות לפרט החבר בהן עיסוק צדדי, נוסף על עיסוקים אחרים שלו, ומעורבותו בהן אינה שונה מהמעורבות בכל מסגרת אחרת, למשל מסגרת לימודית, ובין קבוצות הקושרות את כל הווייתו של החבר בהן – מחשבותיו, מעשיו ועיסוקיו – לטבורה של הקבוצה. בקבוצות מסוג זה כל מעשיו של הפרט מכוונים ומודרכים על-ידי הקבוצה שאליה בחר להצטרף.9 מן הסיווגים והמאפיינים הסוציולוגיים של הכתות אפשר להבין כי אין לתפוס את הכתות כמקשה אחת או כקבוצות מגוונות בעלות מבנה אחיד, אלא יש מאפיינים בסיסיים שאפשר לזהותם ברוב הכתות, ולצדם – הבדלים באופיין ובדרכי פעולתן. על בסיס נתונים ומידע שבחנה הוועדה המיוחדת של משרד הרווחה שדנה בנושא הכתות בשנים 2011-2010 אימץ המשרד הגדרה ל"כתות פוגעניות": "קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות, לרוב, תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים) בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת".10 משרד הרווחה אינו מגדיר נפגע כת (קטין או מבוגר) אלא כת פוגענית, וממילא מי שמשתייך אליה או השתייך אליה בעבר נחשב לנפגע שלה. במשרד מדגישים כי המשרד מעורב בנושא בשל היסוד הפוגעני בקבוצות, ולא מעצם השונות והייחוד שלהן.11 על-פי משרד הרווחה קשת הפגיעות שעלולות להיגרם מחברות בכת פוגענית רחבה, וכוללת פגיעות נפשיות, פיזיות, מיניות, חברתיות וכלכליות.12 1.2 מאפיינים של החברים בכתות13 החברות בכת פוגעת במישרין בחברים עצמם ובעקיפין בבני משפחותיהם ובקרובים אליהם; כך, לכתות פוגעניות מעגלי פגיעה רחבים המתקיימים בו-בזמן. להלן המאפיינים הבולטים ביותר של בעלי פוטנציאל גבוה לפגיעה: • גיל: רוב החברים בכתות הם בני 35-18, וגיל ההצטרפות הממוצע הוא 25. קבוצות גיל פגיעות במיוחד הן בני נוער לקראת סיום תיכון ולפני גיוס, חיילים משוחררים וצעירים המטיילים בחו"ל, לפני תחילת לימודים או במהלך חיפוש עבודה. • מגדר: לנשים ייצוג גדול מעט יותר בכתות. • המצב הסוציו-אקונומי של החברים הוא על-פי רוב בינוני-גבוה, ובכתות מסוימות גבוה (כדי להחזיק כלכלית את הכת ואת המנהיג). • רמת השכלה: רוב המצטרפים הם בעלי השכלה אקדמית. • רקע משפחתי: רוב המצטרפים מגיעים ממשפחות נורמטיביות ומתפקדות. • מצב אישי: כ-70% רווקים וכ-20% נשואים. השאר גרושים או פרודים. • מצב בריאותי: לרוב המצטרפים אין היסטוריה של מחלות פיזיות קשות או של מחלות נפש. • נסיבות אישיות בעת ההצטרפות לכת: התמודדות עם משבר (גירושין, אובדן, אהבה נכזבת), מצבי מעבר, חיפוש עצמי, חיפוש משמעות לחיים, בדידות חברתית, היעדר זהות דתית ותקשורת משפחתית לקויה. 1.3 הפגיעה האפשרית בילדים החיים בכת פוגענית ילדים שוהים על-פי רוב בכת שלא לפי בחירתם אלא מכוח ההחלטה של הוריהם, ועשויים להיות חשופים הן לנזקים עקיפים מעצם השהייה בכת והן לנזקים ישירים הנובעים מדרכי חינוך בעייתיות, מעידוד לפעילויות שליליות (למשל קיבוץ נדבות) ואף מהתעללות.14 בני נוער עשויים להצטרף לכת מרצונם, לאחר שנחשף לפעילותה ושוכנעו להצטרף, לעתים ללא שיתוף ההורים בהחלטתם זו. כאמור, קשת הפגיעות שעלולות להיגרם מחברות בכת פוגענית רחבה וכוללת פגיעות נפשיות, פגיעות פיזיות, פגיעות מיניות, פגיעות חברתיות ופגיעות כלכליות. ממחקרים עולה כי ילדים נפגעי כתות מפתחים תסמינים פוסט-טראומטיים רבים, ובהם שינויים קיצוניים במצב הרוח, סף לחץ נמוך ורגישות יתר, סיוטים, רגרסיה התנהגותית, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות בדיבור ואף פגיעה עצמית. פעמים רבות ילדים החיים בכתות אינם הולכים לבית-הספר. לעתים, כדי למנוע מילדיהם להשתלב במסגרות החינוך הפורמליות, הוריהם מבקשים בעבורם חינוך ביתי. נוסף על כך ילדי כתות אינם משתתפים בפעילות חינוכית לא פורמלית ואין להם קשרים חברתיים אלא עם ילדי הכת.15 ילדים שגדלים בקבוצה סגורה או בכת הם בעלי רמה נמוכה יותר בתחום הידע מזו של ילדים בני גילם בסביבה הכללית. מבחינה רגשית, ככל שהקבוצה שבה חי וגדל הילד סמכותנית יותר, כך הילדים פגועים יותר. הדבר מתבטא בהתפתחות חרדות, פחדים, דיכאון, הסתגרות, חוסר ביטחון עצמי וחוסר ביטחון ביחס להורים.16 ההיררכיה המשפחתית המקובלת בין הורים לילדים לעתים מפורקת בכת כדי לאפשר למנהיג שליטה מוחלטת בחברי הכת ובילדיהם. הפקעת הסמכות ההורית וניתוק הקשר בין הילדים להורים מושגים באמצעות פירוק משפחות גרעיניות וחילופי הורים וילדים, העתקת מקום מגוריהם של הילדים בלי שהוריהם ידעו לאן הועברו והתעללות פיזית ומינית בילדים. בעקבות זאת, בחלק מהמקרים חברי הכת מסירים מעצמם כליל את האחריות ההורית שלהם לרווחת ילדיהם ובריאותם, ואילו הילדים אינם רואים בהם עוד מודל לחיקוי, להערכה ולהערצה.17 2. כתות בישראל בישראל צברה תאוצה תופעת הכתות בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת, כביטוי למשבר חברתי, תרבותי וערכי. בתקופה זו נוצרו קבוצות בעלות סממנים של סמכותניות. המנהיג – גבר או אישה – היה כריזמטי, השתלט על אורח החיים של החברים בקבוצה והשפיע על דרכי החשיבה עד כדי שינוי הזהות האישית שלהם. כתות שצמחו בישראל, כמו במדינות מערביות אחרות, הבטיחו לחבריהן גאולה וטהרת נפש. פעמים רבות הן שימשו בהן בטכניקות תרפויטיות לא קונבנציונליות, בשילוב לחץ קבוצתי, ניתוק פיזי, ניתוק חברתי, חסכים פיזיולוגיים, יצירת בלבול קונספטואלי.18 פניות ותלונות הנוגעות לכתות הגיעו למשרדי ממשלה (משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הפנים ומשרד החוץ) כבר בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת. עם ההאצה בפעילותן של קבוצות אלו בראשית שנות ה-80 גבר זרם הפניות מצד אזרחים שהיה להם קשר בלתי אמצעי עם התופעה ומצד גורמים מקצועיים (רופאים, פסיכולוגים, משפטנים ואחרים), שסברו כי יש מקום לדאגה וכי יש להעלות את הנושא לדיון בפורום ממלכתי.19 בעקבות זאת, ובעקבות פרסום חומרים מחקריים ומידע בארץ ובחו"ל בנושא כתות, התעורר צורך בקרב הגורמים הממשלתיים לבחון את הנושא. ב-1982 נבחן נושא כתות בארץ במשטרת ישראל. בדוח הוועדה שבחנה את הנושא נסקרו 11 כתות. על-פי הדוח, לא נמצאה עלה לסגירה בעשרה מקרים של כתות משום שלא נמצא מידע על פעילות פלילית בכת.20 בפברואר אותה שנה החליט משרד החינוך והתרבות על הקמת הוועדה הבין-משרדית לבדיקת נושא הכתות, בראשות סגנית שר החינוך מרים גלזר-תעסה. בוועדה היו שותפים נציגים של משרד החינוך, משרד הפנים, משרד החוץ, משרד הבריאות, משרד המשפטים, משרד הדתות, צה"ל, משטרת ישראל, התנועה הקיבוצית, גורמי הרווחה ונציגי אקדמיה. דוח הוועדה הבין-משרדית פורסם בינואר 1987.21 הוועדה בחנה בין השאר את הקבוצות הארי קרישנה, אושו (בגואן), מדיטציה טרנסצנדנטלית, סיינטולוגיה, אסט (המכונה כיום הפורום או לנדמרק) ואימן. חלק מן הכתות הללו עדיין פעילות בארץ, חלקן הפסיקו את פעילותן ורבות אחרות הוקמו תחתן.22 באותה תקופה פעלו בארץ כ-20 קבוצות בעלות אופי כיתתי; על-פי נתונים של המרכז הישראלי לנפגעי כתות כיום פועלות כ-80 קבוצות בעלות מאפיינים של כת פוגעני.23 הוועדה ציינה כמה סוגים של פעילות עבריינית במסגרת הכתות: העלמת מס, פגיעה בחוקי ההגירה, סחר בסמים, שימוש בסמים, אגירת נשק ואימונים ללא רישיון, הונאה באיסוף תרומות וכספים, אלימות כלפי המתנגדים לקבוצה וכלפי החברים בה ועוד. המלצות הוועדה התמקדו בארבעה תחומים: איסוף, ריכוז והפצה של מידע וייזום מחקרים; עזרה לקבוצות אוכלוסייה נפגעות; חינוך; חקיקה.24 על-פי הדוח, לא נמצאה עלה לסגירה בעשרה מקרים משום שלא נמצא מידע על פעילות פלילית בהן.25 הממשלה החליטה בשנת 1995 ליישם את המלצות הוועדה, אך החלטתה לא הוצאה אל הפועל מאז, למעט מקרה אחד, שבו הוגבלה פעילותה של כת האימן. בשנת 1995 מונתה ועדה במשרד הכלכלה והתכנון לבחון את יישום ההמלצות של ועדת גלזר-תעסה. הוועדה המליצה על הקמת שני צוותים: האחד לטיפול בנפגעי כתות, והשני – צוות מטעם משרד החינוך אשר יעסוק בבחינת היבטים מניעתיים של השפעת פעילות הקבוצות (מיסטיות, רוחניות וכ') ויפרסם את המידע באוכלוסייה. נוסף על כך הומלץ בדוח להקים צוות חירום שיטפל במצבי חירום אפשריים. גם המלצות דוח זה לא קודמו.26 עד ראשית שנת 2010 תופעת הכתות נדונה מעט בשיח הציבורי בישראל. בעקבות המבצע נגד פעילות הכת של גואל רצון (2010),27 הוקם צוות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים כדי לחקור את תופעת הכתות בישראל ולבחון דרכים לסייע לנפגעי כתות ולטפל במקרים המגיעים למחלקות לשירותים חברתיים או לגורמים אחרים במשרד. הצוות הוקם כדי לגבש קריטריונים לבחינת כתות אשר לפעילותן יש סממנים והשפעות שליליים לצורך קביעת מדיניות משרדית. הצוות הגיש במאי 2011 דוח שכותרתו "דין וחשבון צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל". הצוות ניסח שורה של המלצות, שעיקרן גיבוש מדיניות ממשלתית סדורה להתמודדות עם תופעת הכתות בישראל. ההמלצות מתמקדות בכמה תחומים, ובהם פעולות מניעה, התערבויות טיפוליות, תיקוני חקיקה והחלטת ממשלה. בין השאר המליץ הצוות להקים יחידה חדשה לטיפול בנפגעי כתות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים אשר תהיה אחראית לגיבוש מדיניות המשרד ולפיתוח דרכי המניעה וההתערבות בתחום זה, תצבור מידע וידע ותנחה את יחידות השדה כדי להבטיח מענה אחיד ומקצועי בכל הרמות. בדוח צוין כי אין בישראל בסיס נתונים סדור בנושא הכתות, ולכן קשה להעריך כמה כתות קיימות ופועלות ומה היקף הנפגעים הישירים והעקיפים (בני משפחה, חברים ומקורבים) בכלל האוכלוסייה. גם במשטרת ישראל מתקשים להעריך את מספר הכתות הפועלות בישראל. במשטרה מציינים כי הכתות בארץ פועלות לסירוגין. קיומן תלוי בהשפעה בין-לאומית או דתית, ומכיוון שהכתות הן קבוצות מסוגרות קשה לאסוף עליהן מידע.28 הן במשרד הרווחה והשירותים החברתיים והן במשטרת ישראל מציינים את ההערכה של המרכז הישראלי לנפגעי כתות שלפיה, כיום פועלות בארץ כ-80 כתות, ובמהלך השנים פעלו עשרות כתות נוספות ונסגרו. המרכז מעריך שמשתייכים לקבוצות האלה עד 10,000 איש, וכ-1,000 מהם קטינים. הנתונים של המרכז מתבססים על עדויות של קרובי משפחה של אנשים שחברים בכתות, על מידע מאנשים שנפגעו בשל השתייכות לכת זו או אחרת והחליטו להתלונן או לפנות לעזרה, וכן מעדויות של שכנים או אחרים שנחשפו לפעילות כתות.29 מאז שנת 2012 פועלת יחידה לטיפול בנפגעי כתות בשירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. על-פי המפקחת הארצית, כיום משרד הרווחה מעורב ברמות שונות בטיפול ובאבחון של כ-90 ילדים ושל כ-60 מבוגרים נפגעי כתות. 2.1 החקיקה בנוגע לפעילות הכתות30 אחד התחומים שבחן הצוות המקצועי של משרד הרווחה בנושא כתות בישראל הוא התחום המשפטי. על-פי הצוות, "בזירה המשפטית קיימים קשיים שונים הנובעים מהיעדר הגדרה אחידה לתופעת הכתות. בין הקשיים הללו ניתן למנות את הפגיעה הפוטנציאלית של חקיקה נגד כתות בחופש הדת והפולחן הדתי, ואת הקושי בהטלת סנקציות חוקיות על קבוצות בעלות אופי כיתתי. זאת משום שהשיטות העיקריות הנהוגות בכתות, כמו עבודת אלילים, כינון יחסים מיניים לא נורמטיביים ומגורים בקומונות, אינן אסורות על-פי חוק כל עוד הן מבוצעות בהסכמת כל הצדדים המעורבים [...]. במקרים מסוימים ניתן להיעזר בחוקים האוסרים על החזקת אנשים בתנאי עבדות, התעללות בילדים והזנחתם ועוד. בשל העמימות החוקית והקושי בניסוח רגולציה ייעודית לתחום הכתות, בישראל ובמרבית המדינות המערביות האחרות לא חוקקו חוקים האוסרים את פעילותן של כתות ושבעזרתם ניתן לפרק כתות" (ההדגשות אינן במקור). הרשויות שומרות על ניטרליות ביחסן לקבוצות דתיות ורוחניות, ומתערבות בפעילותן רק כאשר יש פגיעה בזכויותיהם, ברווחתם ובשלומם של הילדים החיים בהן. לעתים מעורבים בפעילות של כתות קטינים או הוריהם באופן שיש בו כדי לפגוע בקטינים או לפגוע בתפקוד ההורים. החקיקה בישראל מסמיכה את הרשויות לפעול לצורך הגנה על קטינים וחסויים. כמה דברי חקיקה מטפלים במקרים כאלה: • "חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960: לבקשת עובד סוציאלי על-פי חוק הנוער, בית-המשפט לנוער רשאי להעמיד קטין תחת השגחה של עובד סוציאלי על-פי חוק ואף להורות על הוצאתו ממשמורת הוריו אם בית-המשפט מכריז שהוא קטין נזקק. עילות הנזקקות הן בין השאר חוסר מסוגלות של האחראי לקטין לטפל בו או להשגיח עליו והזנחת הטיפול בו וההשגחה עליו; היות הקטין נתון להשפעה רעה או חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה; שלומו הגופני או הנפשי של הקטין נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת. • חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962: אם הורה אינו מסוגל או נמנע ללא סיבה סבירה למלא חובותיו כלפי קטין, בית-המשפט רשאי למנות אפוטרופוס לקטין במקום ההורה או נוסף עליו (סעיפים 29-27 לחוק). כמו כן, בית-המשפט רשאי למנות אפוטרופוס לאדם שאינו קטין במצב שהוא אינו יכול לדאוג לענייניו – כולם או מקצתם (סעיף 33 לחוק). • חוק העונשין, התשל"ז-1977: הסעיף המרכזי בחוק העונשין הרלוונטי לנושא הכתות הינו סעיף 375א, הקובע איסור על החזקת אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין.[..] ניצול יחסי תלות ומרות (בקטינות בנות 18-16) הוא אחת מעילות העבירה גם בעבירות מין (סעיפים 345, 346(א) לחוק), נוסף על איסורים על קיום יחסי מין עם קטינים. כמו כן, חוק העונשין מחייב דיווח על פגיעה של אחראי בקטין או בחסר ישע".31 על-פי מחברי הדוח משנת 2011, דברי חקיקה אלו מאפשרים למדינה ולאנשים פרטיים לפעול כחוק נגד חלק מהפעילויות בכתות, אולם דרוש איסוף קפדני וממושך של חומר ראייתי כדי להיעזר בהם. מחברי הדוח מצאו שיש מקום לשקול כמה תיקוני חקיקה היכולים לסייע בהתמודדות עם תופעות המאפיינות כתות: חקיקת חוק נגד פעילות כתות בהתבסס על ההגדרה של כת בדוח; תיקוני חקיקה בתחום עבירות המין – הצוות המליץ לשקול תיקונים בחוק העונשין בנושא עבירות מין אשר יכולים לתת מענה גם לפגיעה מינית במסגרת כתות; תיקוני חקיקה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הצוות המליץ לשקול תיקון בחוק זה כדי שיצוין במפורש שאדם שנתון לשליטה ממשית של אדם אחר בחייו או להשפעה בלתי הוגנת עליו ייחשב לאדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו, ולכן בית-המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס. 2.2 פעילות הרשויות בעת קבלת דיווח על קיומה של כת פוגענית והימצאות ילדים בה32 עם קבלת דיווח על קיומה של כת פוגענית והימצאותם של ילדים בה משרד הרווחה פועל לבסס את המידע על הסיכון הנשקף לילדים. המידע מתקבל מהמסגרות שהילדים שוהים בהם כגון מוסדות לימוד, מסגרות בריאות בקהילה וחוקרי ילדים, וכן משירותי הרווחה ומעדויות של אנשים שפרשו מהכת, משכנים ועוד. אם יש חשד של ממש שהכת פוגענית, משרד הרווחה משתף פעולה עם המשטרה כדי לבסס את ההחשדות באמצעים משטרתיים נוספים. בהמשך, בהתחשב בנסיבות, מגובש מהלך רב-מערכתי שמעורבים בו גורמי הרווחה, הרשות המקומית, המשטרה והפרקליטות לפירוק הכת, כלומר למעצר מנהיג הכת ולמתן סיוע וטיפול לבגירים ולקטינים הנפגעים. במשרד הרווחה והשירותים החברתיים מפרטים את התערבות הרשויות באופן יזום בשלוש קבוצות שהוגדרו כתות פוגעניות שהתרחשו בשלוש שנים האחרונות. ההתערבות הראשונה נעשתה בכת גואל רצון בינואר 2010. במבצע נעצר מנהיג הקבוצה גואל רצון וחולצו 21 נשים ו-45 ילדים. הנשים והילדים נזקקים עד היום לטיפול של רשויות הרווחה. עם פירוק הכת הופנו נשים וילדיהן למקלטים לנשים מוכות ברחבי הארץ. לאחר השהות במקלטים (שנמשכה מחודשים אחדים ועד שנתיים), עברו אימהות וילדיהן להתגורר בקהילה ביישוב לפי בחירתן. המשפחות קיבלו סיוע כלכלי: תשלום חובות, סיוע בהסרת קעקועים, טיפול פסיכולוגי (הן לאימהות והן לילדיהן), השמות חוץ-ביתיות לילדים אם התעורר בכך צורך, סיוע מוגדל בשכר דירה ואף דיור ציבורי, הכשרה מקצועית, אבחונים לילדים והפעלת מערך טיפולי ייחודי לפי הצורך. הכת בירושלים: המבצע נערך ביולי 2011, ובמהלכו נעצרו המנהיג ושני עוזריו וחולצו שש נשים ו-17 ילדים. הם סבלו מקשת פגיעות קשות המצריכות טיפול ושיקום ממושכים. הילדים הושמו במסגרות חוץ-ביתיות של משרד הרווחה (מרכזי חירום, פנימיות והוסטלים של חסות הנוער). נשות הכת עד היום לא מוכנות לקבל את פירוק הקבוצה בהתערבות המדינה, והן אינן משתפות פעולה עם גורמי הרווחה והשיקום.33 כת הסלפים במג'דל כרום: מבצע התערבות נערך במאי 2013, ונעצר בו מנהיג הכת. בקבוצה היו חמש משפחות שניהלו משקי בית נפרדים, והיו בה ארבעה קטינים וכ-20 בגירים (ובהם ילדים שגדלו בכת ובגרו). המשפחות סירבו לקבל סיוע ולא נמצאו עילות להפעלת חוק הנוער בנוגע לקטינים. מתנהל מעקב אחר המסגרות כדי להבטיח את שלומם של הילדים בהן. יצוין כי בישראל מוכרות כמה כתות נוסף על הכתות שצוינו לעיל שנפגעו בהן ילדים או יש/היה חשש לפגיעה בילדים בהן. פרט למקרים שיש בהם פעולה יזומה לפירוק הכת, הרשויות מתערבות במקרים פרטניים שבהם מגיעים דיווחים על כתות פוגעניות ועל ילדים במצבי סיכון והזנחה. במקרים אלו ההנחיה היא לאסוף מידע על הקבוצה ועל תפקוד הילדים ממסגרות ומסוכנויות אחרות בקהילה. לעתים מתנהלים דיונים רב-מקצועיים בשיתוף הרשות המקומית, המשטרה, הפרקליטות וגורמים אחרים כדי לבחון את דרכי הפעולה בהתחשב בחוקים הקיימים כיום, בהיעדר חקיקה האוסרת פעילות של כת. 2.3 פעילות המשטרה בתחום הכתות34 כאמור, משטרת ישראל פועלת נגד פעילות פלילית בכת ולא נגד הכת עצמה. הפעילות בתחום הכתות היא ברמה המקומית ולא ברמה הארצית, ועל-פי רוב היא נעשית בתגובה על תלונות (כפי שנעשה בפרשת הכת בירושלים ובפרשת גואל רצון במרכז הארץ). מרכז המחקר והמידע של הכנסת פנה אל המשטרה בכמה שאלות על קטינים שנפלו קורבן לכתות בישראל ועל מעורבותם של הקטינים בפעילות כתות. מהמשטרה נמסר כי היא אינה מטפלת בנפרד במעורבות בני נוער בפעילות כתות. פעילות הכתות בישראל אינה נחשבת במשטרה לתופעה שדורשת התייחסות נפרדת. המידע המתקבל עליה מועט, והוא מטופל, כאמור, ברמה המקומית ולא הארצית; המשטרה אינה מוצאת מקום להגדירה כנושא הדורש טיפול ברמה ארצית ומורחבת. מהמשטרה נמסר כי "במידה ויש עניין משטרתי בדבר, יש להקצות תקנים נוספים לגורם שיקבע כדי שנוכל לטפל בסוגיה בצורה שוטפת ומעמיקה בראייה ארצית מתכללת".35 3. טיפול בילדים ובבני משפחותיהם נפגעי כתות בדוח של צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל ממאי 2011 צוין כי "הטיפול בנפגעי כתות הוא רב-שלבי ורב-ממדי. בשל העובדה שהשיטות הנהוגות בכתות שונות נבדלות זו מזו באופני ומינוני הפגיעה, טיפול אפקטיבי דורש בניית מערך הוליסטי של מענים, המותאמים לצרכים הייחודיים של הנפגע. יש להדגיש כי תהליך השיקום הוא ארוך וממושך, ולעתים, גם לאחר עזיבת הקבוצה, חלק מהחברים יביעו רצון לחזור לקבוצה בנקודות משבריות שונות".36 על-פי הדוח יש חשיבות בשיתוף פעולה בין כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר: משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, משרד האוצר, משרד המשפטים, רשויות מקומיות וערכאות משפטיות שונות (ובהן בית-המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני).37 כיום הגורם העיקרי המרכז את תחום הטיפול בנפגעי כתות בישראל במשרד הרווחה הוא היחידה לטיפול בנפגעי הכתות, הפועלת בשירות לרווחת הפרט והמשפחה שבמשרד. כאמור, היחידה פועלת מאז שנת 2012, ובראשה עומדת מפקחת ארצית, עו"ס אפרת שרעבי. היא עומדת בקשר עם משרדים וארגונים המטפלים בנפגעי כתות בישראל. על בסיס התפיסה שתחום נפגעי הכתות דורש גוף ידע ייחודי וניתוח שונה מהמקובל בהליכי האבחון הסוציאליים, מפתחים במשרד הרווחה כלי אבחון שנועד לסייע לעובדים סוציאליים ברשויות המקומיות לאבחן בתהליכי ה"אינטייק" והטיפול בבגירים וקטינים שנקלעו לכתות פוגעניות. הכלי כולל מידע תמציתי על כתות ושאלות מובנות בנושאים המאפיינים נפגעי כתות, על-פי הספרות והניסיון שנצבר בארץ. נוסף על כך מתוכננים במשרד מודלים להכשרה בנושא כתות פוגעניות שיילמדו בקורסים בבית-הספר המרכזי להכשרת עובדים בשירותי רווחה. הכוונה היא לתת אשנבי מידע בנושא לעובדים סוציאליים שעשויים להיתקל בתופעה (עובדים סוציאליים לחוק הנוער, לענייני משפחה ולסדרי דין, מדריכי צהרונים במחלקות רווחה, עובדים סוציאליים ביחידות הסיוע ועוד) ולציידם במידע על הכתות בארץ, דרך זיהוין, מאפייניהן, השלכותיהן וכלים להתמודדות עמן ועם הנפגעים מהן. כבר כיום הצוותים המקצועיים ברשויות מקומיות ובמסגרות חוץ-ביתיות מקבלים הכשרה בתחום נפגעי הכתות, ולעתים גם הדרכה קבוצתית ככלי לסיוע והתמודדות. 38 כמו כן, ניתנות הרצאות ונערכים ימי עיון בנושא כתות פוגעניות מטעם גופים בממשלה, כגון משרד המשפטים ומשרד החינוך, גופים באקדמיה (מכון ואן ליר ומכללת אריאל) וארגונים במגזר השלישי והפרטי. מפעם לפעם משתתפים גורמים הנוגעים בדבר בראיונות בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות כדי להעלות את המודעות לתופעה.39 בטיפול בילדים נפגעי כת חשוב להביא בחשבון שבזמן חייהם בכת הם חוו ניתוק מהמציאות והם אינם מסוגלים לתפוס את המציאות מעבר לכת. ילד שמוצא מכת, לעתים מורחק ממשפחתו, ונתון במצב לא מוכר ומפחיד, ללא ידע על הזכויות שלו וללא הבנה של התהליכים המתרחשים סביבו. לעתים דווקא היציאה מהכת גורמת לטראומה ממשית, בייחוד כאשר הדבר כרוך בפירוק הכת בהתערבות המשטרה והרשויות.40 כאמור, משרד הרווחה מעורב בטיפול בכ-90 קטינים נפגעי כתות. לא נקבע סל שירותים לילדים ולבגירים נפגעי כתות, והסיוע להם ניתן לפי הצרכים בכל מקרה ומקרה. נוסף על כך, עדיין לא הוקצה תקציב ייעודי למימוש יעדי היחידה לנפגעי כתות, ולא נקבע תקציב היחידה לשנת 2014.41 ילדים נפגעי כתות זקוקים לטיפול רב-מערכתי. כיום ילדים אלו מטופלים במחלקות הרווחה במקום מגוריהם במסגרת הטיפול שניתן לילדים בסיכון. עם זאת, הם נכנסים לתוכנית טיפולית ללא המתנה וללא מבחן זכאות לטיפול של לשכות הרווחה.42 חלק מהילדים נפגעי כתות מטופלים לפי צורכיהם במסגרות חוץ-ביתיות של משרד הרווחה לילדים ובני נוער בסיכון (מרכזי חירום, פנימיות, הוסטלים, מועדוניות וכו'). אף שאין תקציב ייעודי ליחידה לטיפול בנפגעי הכתות, משרד הרווחה מסייע בתקציבים לטיפולים מיוחדים לילדים שנפגעו בכת בשעת הצורך, בהתחשב בתקציב הזמין באותה העת, כדי לאפשר לילדים לקבל טיפול רב-מערכתי.43 אין למשרד הרווחה פילוח נתונים לפי סוג הטיפול שהילדים נפגעי כתות המוכרים לשירותי הרווחה מקבלים. • סיוע משפטי44 האגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים נותן סיוע משפטי ומסייע בייצוג בפני ערכאות משפטיות בתחומי המשפט האזרחי, לקטינים בכלל ולקטינים נפגעי כתות בפרט, לאחר שנמצא כי הם עומדים בדרישות לקבלת סיוע על-פי הקריטריונים הקבועים בחוק הסיוע משפטי, התשל"ב-1972, ובתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, מקנה לבתי-המשפט סמכות למנות לקטין אפוטרופוס לדין (עורך-דין) שייצג אותו ואת טובתו בהליכים משפטיים העוסקים בענייניו. כמו כן, חוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, מאפשר לקטין לפנות בעצמו אל בית-המשפט לענייני משפחה. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, מאפשר אף הוא למנות לקטין אפוטרופוס לדין אם נמצא כי הדבר דרוש לטובת הקטין ולשם שמירה על ענייניו. גם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינים יכולים לייצגם, אולם כאשר מדובר בנפגעי כתות עלול להיווצר ניגוד אינטרסים, ולכן האגף לסיוע המשפטי מייצג את הקטין במקרים כאלה, ולא האפוטרופוס הטבעי. מהאגף לסיוע משפטי נמסר כי האגף פועל בשיתוף משרד הרווחה ומקבל מממנו את המידע על קטינים שנפגעו מחיים במסגרת כת. באגף טופלו עשרות אחדות של קטינים נפגעי כתות (בעיקר בני נוער, ולא ילדים קטנים). התחומים שבהם ניתן סיוע משפטי לילדים נפגעי כתות: תביעות לביטוח לאומי, תביעות בתחום המעמד האישי, תביעות בתחום סגירת חובות של קטין, תביעות מזונות ועוד. • זכאות לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי בגיר נפגע כת זכאי לגמלת שיקום להבטחת הכנסה אם הוא משתתף בתוכנית שיקום שנבנתה בעבורו, הכוללת הכשרה מקצועית או השלמת השכלה בתנאים מסוימים ובהמלצת המשרד.45 מהמוסד לביטוח לאומי נמסר כי בשנה זו (2013) קיבלו שני נפגעי כתות קצבת הבטחת הכנסה בגין פגיעה בהם בכת, ובשנת 2012 שלושה נפגעי כתות טופלו באגף הבטחת הכנסה וקיבלו קצבה. ב-2011 טיפל האגף בכמה נשים שנפגעו מגואל רצון. בחישוב סכום קצבת הבטחת הכנסה מובא בחשבון מספר הילדים במשפחה. במוסד לביטוח לאומי מדגישים כי אין סעיף מיוחד בתנאי הזכאות להבטחת הכנסה הנוגע להיפגעות בכת. עם זאת, במוסד לביטוח לאומי מקילים ומסיעים לנפגעי כתות בתהליכים הביורוקרטיים הדרושים לצורך קבלת זכאות לקצבה.46 • סיוע בתחום הדיור לנפגעי כתות ניתנת זכאות לסיוע בשכר דירה מטעם משרד השיכון לפי המלצות של משרד הרווחה. על פי היחידה לטיפול בנפגעי כתות, כיום פחות מעשר נשים עם ילדים נפגעי כתות קיבלו סיוע מוגדל של משרד השיכון לשכר דירה; כמה נשים נוספות מנפגעות גואל רצון אף קיבלו זכאות לדיור ציבורי47. • הכשרה מקצועית לנפגעי כתות במשרד הכלכלה מגמישים את הקריטריונים להשתלבות בהכשרה מקצועית בעבור נפגעי כתות בגירים. במסגרת תוכנית שיקום לנפגעי כתות בגירים ניתן סיוע באבחון תעסוקתי ובהכשרה מקצועית. • המרכז הישראלי לנפגעי כתות משרד הרווחה תומך במרכז מאז שנת 2013 בסכום של 100,000 ש"ח. התקציב מיועד להפעלת תוכניות תמיכה וטיפול בנפגעי כתות ובבני משפחותיהם באמצעות הפעלת קו סיוע, קבוצות תמיכה, פרסום מידע לציבור ועוד. ממשרד הרווחה נמסר כי בימים אלו אמור להתקבל ביחידה לנפגעי הכתות דוח הפעילות השנתית של המרכז.48 יצוין כי לא כל נפגעי הכתות הבגירים פונים לקבל סיוע. יש בהם שאינם נזקקים לסיוע של הרשויות, ויש שאינם מוכנים לקבל סיוע בשל התנגדות לפירוק הכת ולהתערבות הרשויות בחייהם. למשל נשות הכת הירושלמית, שפורקה בשנת 2011, אינן מוכנות לשתף פעולה ולקבל סיוע מהמדינה בטענה שפעילות המדינה לפירוק הקבוצה לא הייתה מוצדקת. הילדים של אותה הכת נלקחו מהנשים ושוהים כיום במסגרות השמה חוץ-ביתיות של משרד הרווחה (מהכת הוצאו שש נשים ו-17 ילדיהן. חלק מהילדים שכבר אינם קטינים (מעל גיל 18) מטופלים במסגרות רווחה אחרות).49 במשרד הרווחה מציינים כמה קשיים בהתמודדות עם כתות פוגעניות. אחד הקשיים הוא פעילותן הנחבאת תחת מעטה אידיאולוגי של קידום ערכים נאורים, בשיטות מתוחכמות, מניפולטיביות, ובמצגי שווא. החשאיות והניתוק מהסביבה שהקבוצה מכתיבה משמרים את הסודות ואת אורח החיים החשאי בכת. במצב זה קשה לרשויות הרווחה לבסס תשתית ראייתית ולאמת את החשדות ואת תחושות הבטן לקיומה של פוגענות בתוך הכת המנוגדת לחוקים כמו חוק הנוער, טיפול והשגחה וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הקבוצות פועלות בתחום אפור רחב ומטושטש, וקשה לקבל תמונה בהירה על המתרחש בהן. במשרד הרווחה מדגישים כי כדי להתערב בפעילות כת יש להציג עובדות, ראיות ועדויות מבוססות לפוגענות, ויש קושי של ממש באיסופם. קושי נוסף הוא שהטיפול בנפגעי כתות דורש התייחסות לכל מישורי החיים שנפגעו עקב החברות בכת. הפגיעות הן לעתים חמורות ומגיעות עד להרס התשתית האישיותית של אדם. לפיכך, לצורך שיקום ובנייה מחדש נדרשים תקציבים לטיפול רב-ממדי. כאמור, עד כה לא הוקצה תקציב ייעודי לטיפול בנפגעי כתות במשרד הרווחה.50 היחידה מעריכה כי דרוש תקציב שנתי של 650,000 שקלים. התקציב נדרש למימון טיפולים רב-מערכתיים לנפגעי הכתות, לעריכת אבחונים בעבורם, למתן תמיכה לארגונים הפועלים בתחום וכדי לאפשר הכשרה מקצועית למטפלים.51 3.1 פעילות משרד החינוך משרד החינוך אימץ את ההגדרה של משרד הרווחה לכת פוגענית. כאשר מאותרים ילדים בסיכון ויש חשש שבני משפחותיהם שייכים לכת, משרד החינוך פונה אל עובדים סוציאליים לחוק נוער ומבקש את מעורבותם. הצוותים החינוכיים והטיפוליים של בית-הספר ממשיכים לעקוב אחר תלמידים שאותרו ולתמוך בהם. כך למשל פעלו במערכת החינוך כאשר נחשפה פרשת גואל רצון.52 המשרד פועל להאחדת חוזרי מנכ"ל בנושא כתות, ואוסר הכנסת תוכניות חינוכיות מטעם כתות לבתי-הספר, במישרין או בעקיפין. כאמור, אחד המאפיינים של הכתות היא פעילות נסתרת. לעתים, בניסיון להסתתר מהרשויות, חברי הכת אינם שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך (ובכך עוברים על חוק לימוד חובה, התש"ט-1949), או מבקשים בעבור ילדיהם אישור מיוחד לחינוך ביתי.53 הקושי המרכזי שמציינים במשרד החינוך בנושא כתות נוגע לאיתור תלמידים שבני משפחותיהם חברים בכתות, בשל הדפוס המיוחד שבו מתנהלות משפחות וקבוצות הקשורות לכתות: סגירות, מעברי דירה וסודיות. במקביל יש קבוצות שהילדים החיים בהן מגיעים לבתי-הספר באופן סדיר, בדרך כלל מתפקדים היטב, מסודרים בהופעתם ומכינים שיעורי בית, וכך השילוב של הסגירות ושל התפקוד טוב מקשה את איתורם. 54 משרד הרווחה משתף פעולה עם המחלקה לחינוך ביתי במשרד החינוך להגברת מודעות לתופעת הכתות הפוגעניות.55 מטרת שיתוף הפעולה בין הגופים היא לסייע במניעת פגיעה אפשרית בילדים החיים במסגרת כת אשר אינם נמצאים במסגרות החינוך. אנשי אגף לחינוך ביתי וכל המפקחים של האגף עברו הדרכה בנושא כתות מטעם היחידה לנפגעי כתות של משרד הרווחה.56 במשרד החינוך לא מרכזים נתונים על ילדים החיים במסגרת כת. פקחי החינוך הביתי עדיין לא איתרו ילדים נפגעי כת. במשפחה אחת בצפון הארץ עלה חשד להשתייכות לכת. הפיקוח מקיים ביקורים תכופים בבית המשפחה והמידע מועבר לשירותי הרווחה.57