חומר רקע
ירושלים ,כ"א טבת תשע"ד
24 דצמבר 2013
לכבוד,
הוועדה לקידום מעמד האישה
הכנסת
שלום רב,
הנדון: טיוטת חוק הורים וילדיהם, התשע"ד–2013
בתוקף סמכותה וחובתה של הרשות לקידום מעמד האישה, על פי חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 וחוק הרשות לקידום מעמד האישה, התשנ"ח-1998, מוגשת חוות-דעת מגדרית זו.
להלן עמדת הרשות בנוגע לטיוטת החוק שבנדון:
1. לאדם, כל אדם באשר הוא, החירות להחליט להיות הורה. החלטה כזו תוביל אותו להגשים כמיהה אנושית ואינסטינקט בסיסי ביותר. ומשהחליט זאת וכמיהתו האנושית באה לידי מימוש אין נתונה לו זכות המטילה על אחר -שותפו להחלטה- חובות שאינן כחובותיו הוא עצמו. שניים דרושים כדי להביא ילד לעולם, ומכאן נגזרת הדרישה להסכמה נמשכת של כל אחד- הורה איש כהורה אישה- ללא הבדלי מגדר ומין, לחלוקת תפקידים שוויונית במסגרת הטיפול בצאצא. זוהי תפיסתו הבסיסית וזוהי משנתנו אותה אנו ברשות עמלים לקדם.
2. לדידנו זוהי דרישה המושתתת על ערכי הצדק של שיטתנו המשפטית. בשיטתנו זו, מקופלים בתוכה והמהווים את נשמת אפה: זכויות הפרט ללא כל הבדל מגדרי, אוטונומיה וזהות מגדרית אישית ועצמאית, יחסים שוויוניים מכבדים בין בני-זוג בתחום חיי השותפות, החלטות משותפות הדורשות שניים לשם הוצאתה לפועל. הצעת החוק הזו מבקשת לעמוד בדרישות אלה החבויות במחוזות נפשו של האדם וארוג ברקמה העדינה של זוגיות והורות. טיוטת חוק זו מנסה לקדם את עיקרון ההורות המשותפת המאפיינת מקרים שבהם שני ההורים הם בעלי מסוגלות הורית לספק יחד את צרכיו ההתפתחותיים של הצאצא. טיוטת חוק זו מבקשת להסתמך, בין היתר, על מחקרים ועל דעות אשר הראו כי חלוקת "הורות באופן שוויוני" תורמת להתפתחותם הפיזית והנפשית של קטינים, ובכך עדיפה הורות שכזו על פני הורות שאיננה חולקת באופן שוויוני את כלל הנטל הנגזר מחיי הזוגיות וההורות. כך גם אנו ברשות חושבים. ואולם, במצבנו החברתי והכלכלי כהיום הזה, אנו חושבים כי מבלי שנבסס תשתית חברתית וכלכלית שוויונית ובלתי מוטית מבחינה מגדרית, תפיסת "ההורות באופן שוויוני" איננה ברת השגה.
על כן, הרשות מבקשת להביע את התנגדותה לטיוטת החוק ובפרט להוראות שעניינן צמצום "חזקת הגיל הרך" וזאת מהטעמים שלהלן:
א. אנו חושבים כי נוכח המציאות של ימינו טרם הגיעה העת לשינוי המוצע כפי שמובא בטיוטת החוק. לטעמנו, המציאות העכשווית עדיין סובלת מדפוסי התנהגות ומתפיסות שמפלות נשים בהרבה תחומים. לטעמנו, ובניגוד לדיכוטומיה בחלוקת הנטל והתפקידים בין בני זוג כפי שטיוטת החוק מנסה לעשות, הורות שוויונית בסביבה בה נשים עדיין נושאות במרבית הנטל איננה נושא דיכוטומי כי אם נושא מורכב ורב ממדי, ומשכך אין המוצע בטיוטת החוק עונה נכונה על המציאות העכשווית.
ב. ברוב המקרים של ההתדיינויות בשאלות המשמורת שמגעים לבתי המשפט, סוגיית המשמורת באה לפתרונה הלכה למעשה בהסכם בין ההורים. מרבית ההורים מצליחים לבנות הסכם הורות, כאשר טובת הילד לנגד עיניהם ומצליחים לבודד את נושאי ההורות משאר המחלוקות. מכאן, הצורך בביטול ובצמצום חזקת הגיל הרך בנסיבות אלה מתייתר לאין שיעור. ידוע לנו כי משפחות בהן יש צורך בסמכות חיצונית שתכריע בסוגיית המשמורת, הן מעטות ובהן לרוב קיימת הפרעה נפשית אצל מי מההורים או הילדים או שבהן רמת הקונפליקט גבוהה ולא ניתן לפתור את הסכסוך ללא התערבות איש חיצוני בעל סמכות שבדין. אל לנו כי נוכח קיומם של מקרים חריגים ומועטים אלה, נסיק ונבקש להזמין שינוי בעל השלכות מרחיקות לכת כפי המוצע בטיוטת החוק.
ג. עוד לדעתנו, השינוי המוצע עלול להוביל לכריכה בעייתית של נושא המזונות בעיקרון טובת הילד דבר שהרשות מתריעה מפני התרחשותו ומסתייגת ממנו. הרשות חושבת, כי הסטטוס המגדרי הכלכלי במדינה עדיין לא שוויוני ומשכך המצב, מתעורר החשש שנשים עלולות לסבול מסחטנות גט ומזונות ע"י בן זוגן. במציאות כהיום, שבה אימהות נמצאות בפועל יותר עם פעוטות וילדים רכים, וכושר ההשתכרות של האבות גבוה יותר, תביעה למשמורת משותפת תהפוך בלא מעט מקרים למכשיר דורסני להפחתת מזונות באופן בלתי מוצדק. יתרה מכך, במקרים לא מעטים תינתן ולו בעקיפין עדיפות אוטומטית להורה העשיר שיוכל להשתמש בכספו למיצוי ההליך המשפטי. אנו מודעים לכך שאבות נפלאים רבים חלקו את הנטל באופן שוויוני והם מטפלים בילדיהם באופן מלא, מעורר כבוד והערכה. במקרים כאלה, אל לנו להיכחד לעובדה כי בית המשפט ממילא פוסק להורים משמורת משותפת ומשכך אין אנו נדרשים להתערבות פוזיטיבית של ביטול חזקת הגיל הרך.
ד. כמו כן, במצבים כגון הנקה, לא ניתן לקיים את חזון ההורות השוויונית כבר מהשלבים הראשוניים ובמקרים לא מעטים אף לא מהשלב שהילד מגיע לגיל שנתיים. אימהות לא מעטות, ממשיכות להזין את ילדן בדרך של הנקה מעבר לגיל ההנקה כפי משמעו וטווחו בטיוטת החוק.
ה. כיום, ניתן לזהות במקרים לא מעטים מגמה פסיקתית של בתי המשפט שמראה כי בתי המשפט אכן מעודדים זוגות מתגרשים להחזיק ילדיהם במשמורת משותפת. ולא זו אף זו. במקרים מיוחדים ומתאימים, בית המשפט אף העביר את משמורת הילדים לאב.
ו. ביטול חזקת הגיל הרך, עשויה בהכרח לפגוע בעיקרון המנחה של "טובת הילד". לדעתנו, ביטול שכזה עלול לקדם טכניקות לניצול לרעה של המערכת המשפטית. אנו סבורים כי מתוך המקרים המועטים בהם סוגיית המשמורת לא תבוא לפתרונה באופן מוסכם, צדדים חזקים שלרוב הינם גברים, ישתמשו בביטול החזקה ככלי משפטי לנגח בת הזוג. על כן, יש סבירות לטענה כי דווקא הרציונל אשר עומד בבסיס דרישת הביטול "הורות משותפת ואחריות הורית שוויונית" הוא זה שיכניס את הילדים ללב הקונפליקט ובכך להפוך אותם למכשיר ניגוח והתכתשות בין ההורים.
לנוכח כלל הטעמים שלעיל, הרשות ממליצה לפעול לקיום תכנית הכשרה לאומית בנושאי הורות שוויונית בה ישתתפו זוגות צעירים בטרם נפעל לביטול חזקת הגיל הרך. תכנית הכשרה שכזו תועבר לזוגות בשלבים רגילים/נורמליים כמו גם בשלבים משבריים. לצערנו, ביטול חזקת הגיל הרך במציאות בלתי שוויונית זו, רחוקה מיישום נאות הלכה למעשה. ולכן חובה היא להשקיע בטרם נביא לשינוי המצב, בבניית תשתית חברתית של הפיכת התא המשפחתי לתא שוויוני מבחינת חלוקת הנטל בגידול ילדים והמטלות ההוריות בכל הנוגע להחזקת הבית.
לאור כל האמור, הרשות מתנגדת לטיוטת החוק הנ"ל.
זוהי העמדה המקצועית של הרשות לקידום מעמד האישה, ואין בה בהכרח כדי לייצג את עמדתו של משרד ראש הממשלה.
ב ב ר כ ה,
ורד סויד
מנהלת הרשות