חומר רקע

הנחיית יועץ/פ"מ – מדיניות האכיפה בעבירות של הלבנת הון כאשר עבירות המקור הן עבירות מס רקע הנחיה זו עניינה בעבירות הלבנת הון ברכוש אסור המתייחס לעבירות מקור שהן עבירות מס הקבועות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון: סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, סעיף 117 לחוק מע"מ וסעיף 98ג לחוק מיסוי מקרקעין. לאחרונה תוקן חוק איסור הלבנת הון והתווספו לרשימת עבירות המקור המנויות בתוספת הראשונה לחוק עבירות .... כן נקבע כי עבירות אלו יהוו עבירות מקור בנסיבות המפורטות להלן [...] מטרתה של הנחיה זו להבנות את שיקול דעת הפרקליט באשר לנסיבות בהן ראוי להוסיף אישום בעבירת הלבנת הון מקום שעבירת המקור נשוא ההלבנה הינה אחת משלושת העבירות המנויות לעיל. מדיניות התביעה בהגשת כתבי אישום ככלל, הגשת כתב אישום בעבירה של הלבנת הון דורשת פגיעה בערך מוגן נוסף פרט לעבירת המקור. הפגיעה בערך המוגן בחוק איסור הלבנת הון עשויה לבוא לידי ביטוי בהסתרה והסוואת של הכספים נשוא עבירות המס, מיקומם, זהות הבעלים האמיתי שלהם ועוד. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי, למשל, בהפקדת כספי המס שהועלמו לחשבונות על שם אנשים אחרים, לחשבונות בחו"ל, שימוש באנשי קש או בחברות קש, הקמת ישויות משפטיות מורכבות, ניצול המערכת הפיננסית או העסקית לצורך הסוואת מקור הרכוש, ערבובם בעסק אחר ועוד. לפיכך, על אף שהגדרת "פעולה ברכוש" כוללת החזקה (ראו סעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון), אין ככלל מקום להגיש כתב אישום בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון נגד מבצע עבירת המקור, בגין עצם החזקת הרכוש, למעט במקרים חריגים, באישור פרקליט מחוז, לדוגמא: כאשר החזקת הרכוש בוצעה בנסיבות שיש בהן משום פעולת הסתרה מובהקת. כאשר עבירת המקור נעשתה בזיקה לארגון פשיעה, קשורה למימון טרור או לעבירה בדרגת חומרה מיוחדת אחרת. כאשר האופן שבו הוחזק הרכוש מקשה על שיוכו לעבריין שביצע את עבירת המקור, למשל כאשר ההחזקה מבוצעת יחד עם אחר. כאשר לא ניתן להעמיד לדין בעבירת המקור (למשל בשל התיישנות ,אי כשירות לעמידה לדין וכו'). בנוגע לעבירת מס כעבירת מקור, שאינה קשורה לרכוש אסור אחר, אין ככלל מקום להגיש כתב אישום בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון נגד מעלים המס כאשר הפעולה ברכוש של מעלים המס מתמצית בהמשך החזקת ההכנסה שהועלמה בחשבון הבנק בישראל על שם מי שהפיק את ההכנסה [או על שם העסק שלו]. והכל בכפוף לסייגים המפורטים בסעיף 3 לעיל. מדיניות הפרקליטות הינה ככלל, שלא להעמיד לדין בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון בגין "פעולה ברכוש" שעשה אדם, מקום שמדובר ברכוש אסור שמקורו בעבירת מס בלבד, והפעולה הינה שימוש ברכוש זה לצריכה עצמית. יובהר, כי הדברים אמורים מקום שהפעולה אינה פוגעת באפשרות לאתר את המקור של הרכוש האסור. יודגש כי מדיניות אכיפה זו נוגעת למצבים בהם הלבנת ההון היא עצמית (self-laundering), כלומר על ידי מעלים המס עצמו, ואינה נוגעת למצבים בהם פעולת הלבנת ההון מתבצעת על ידי צד ג'. הטעם לכך הוא שבמקרים של הלבנה עצמית, כאשר קיימת זהות רבה בין דפוסי העלמת המס לדפוסי הלבנת ההון, הפגיעה בערך המוגן הנפרד הינה מינימאלית ולפיכך, ככלל, אין הצדקה לאישום נוסף הנוגע להלבנת כספים אלו. מדיניות התביעה בחילוט רכוש הוראות החילוט בחוק איסור הלבנת הון מאפשרות לבקש את חילוט הרכוש של מלבין ההון בשווי רכוש ששימש לביצוע העבירה, איפשר את ביצוע העבירה, או שיועד לכך (סעיף 21 לחוק – להביאו במלואו). תפיסה זמנית של רכוש דורשת אישור בכתב של פרקליט המחוז, כדי להבטיח כי תפיסה זו תיעשה בצורה מידתית על מנת שלא להשבית את העסק של החשוד מחד, ולאפשר חילוט רכוש בסוף ההליך מאידך. במקרים בהם עורבב הרכוש שמקורו בעבירה ברכוש לגיטימי אחר הופך גם הרכוש הלגיטימי לרכוש אסור בר חילוט לפי סעיף 21 (ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' ג'סארי, ע"פ 2333/07 תענך). מובן כי סמכות זו של פרקליט מחוז צריכה להיעשות במידתיות בהתחשב בקווים המנחים הבאים: חלקו היחסי של הרכוש האסור ברכוש הלגיטימי, מידת הפגיעה בערך המוגן הנוסף, שיטתיות, תחכום או מורכבות ההסתרה, החשש שהרכוש ישמש להמשך ביצוע עבירות (מניעה מצבית), זיקה לארגוני פשיעה ולארגוני טרור.