חומר רקע
בס"ד
נייר עמדה לעניין יפוי כח מתמשך
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
(תיקון מס' 19), התשע"ה-2014 ה"ח 890
פיליפ מרכוס, שופט בית המשפט לענייני משפחה, ירושלים (בדימוס)
היה לי הכבוד להגיש לועדת חוקה, חוק ומשפט נייר עמדה כללי על הצעת החוק, מיום כט' טבת התשע"ה - 20 ינואר 2015.
נוכחתי במספר דיונים של הועדה, ועברתי על הטיוטות שהוגשו מאז פרסום הצעת החוק. בעקבות זאת, הגעתי למסקנה שהכלי המשפטי החדש המוצע, יפוי כח מתמשך, מעלה בעיות ואפילו סכנות עבור אלה אשר הוא אמור לשרת.
בנייר העמדה הראשון, ציינתי כי " מן הראוי להתייחס בזהירות לכלי משפטי חדיש", וכי " לכן יש להניח שרק אדם אשר מודע שהוא עומד מול אפשרות של ירידה בכשירותו בזמן הקרוב יהיה מעוניין ליתן יפוי כח מתמשך. אם כך מצבו, הוא יזדקק ליעוץ משפטי לפני עשיית מסמך כאמור, וככל שהיקף רכושו גדול יותר, וככל שהמועמדים לשמש מיופה כח, כגון קרובי משפחה, רבים יותר, כך יזדקק ליעוץ משפטי מקצועי יותר."
הוספתי גם מדברי ההסבר להצעת החוק: "ככלל, הנחת היסוד של הצעת החוק היא כי לא בכל מקרה יש צורך בהתערבות שיפוטית ובפיקוח ישיר בנוגע לפעולותיהם ולמצבם של אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בעצמם...מוסד ייפוי הכח המתמשך נועד אף לאותם מצבים שיש לאדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו מעטפת משפחתית או חברתית הדואגת לו...".
כאן המקום לציין שהחלק השני של ההצעת החוק, סעיפים 3-15 להצעה, הדן בצמצום השימוש במינוי אפוטרופסים למקרים בהם אין מכך מנוס, וכן ציון מדוייק של סמכויות האפוטרופוס, מעורבות מירבית של האדם הנתון לאפוטרופסות, וכיו"ב, מקובל עלי בהחלט.
אוסיף שנראה שההצעה לאפשר יפוי כח מתמשך התעוררה בגלל המצב הנוכחי, שבו הנטייה היא שלא לבדוק בצורה מדוייקת מה התחומים שבהם האדם יוכל לתפקד ובאיזה תחומים לא, וכן למינוי גורף של אפוטרופסים על הרכוש או על הגוף או על שניהם. כפי שיצויין, תיקונים אלה שבחלק השני של הצעת החוק ייתרו את הצורך לייצר כלי משפטי חדיש ולהקים מנגנונים מינהליים ואחרים אשר יהיו נחוצים מכך.
התנהלו דיונים מספר אשר הוקדשו ליפוי כח מתמשך: גורמים רבים השמיעו את עמדותיהם והנוסח של ההצעה תוקנה במספר פרטים. היה צורך בדיונים כל כך רבים, שלאחריהם הושארו פרטים רבים למדי, כגון הפיקוח על מיופיי הכח והגדרות אלה שיעזרו בהכנת המסמך, לדיון נוסף או להכנת תקנות.
עצם העובדה שהיה צורך להשקיע מאמצים וזמן כה רבים יש בה להצביע על הבעייתיות של הכלי המשפטי החדש המוצע.
מנקודת מבטי, כשופט אשר דן בסכסוכי משפחה רבים בנושא של הטיפול בקשישים ואנשים עם מוגבלויות, אוכל לציין שהחששות מפני ניצול, בשלב של עשיית יפוי הכח המתמשך וכן בשימוש שייעשה בו, הם רבים. הנסיון מלמד שסכסוכים בין אחים, וסכסוכים בין הורים לילדיהם, הם שכיחים למדי, בפרט בענייני רכוש, אך לעיתים גם בעניינים רפואיים ובשאלות אם להעביר את האדם הזקוק לעזרה מביתו למקום אחר, ובשאלת מה המסגרת המתאימה.
יתכן שבזמן עשיית יפוי הכח, היחסים בין הממנה לבין מיופה הכח היו, לכאורה, תקינים, אך יתכן מצב של השפעה בלתי הוגנת מצד מי שרוצה להתמנות. ישנם מקרים של הידוק יחסים בין אדם לקרובו, אשר לפני כן היה רחוקים, לקראת עשיית צוואה או עשיית מתנה; כל עלול להיות גם לקראת עשיית יפוי כח מתמשך. ישנם מצבים של סכסוכים במשפחה כאשר בן או בת מסכסך בין ההורה לבין בן משפחה אחר. במקרים כאלה, אין ספק שמתן יפוי הכח נעשה מרצונו של הממנה, אולם זאת רק בגלל מניפולציה.
ואם יטען הטוען שכל זה יכול לקרות בזמן עשיית צוואה, נשיב לו כי להבדיל מצוואה, שנכנסת לתוקף בזמן פטירתו של המצווה, והסכסוכים יהיו רכושיים בלבד, במתן יפוי כח הבעייתיות תתעורר בחייו של הממנה, ועלולה להשפיע השפעה קשה ובלתי הדירה על חייו של הממנה, מקום מגוריו, אורחות החיים והשקט הנפשי שלו – דיני נפשות - וכן על מצבו הכלכלי.
מכאן הנחיצות של עורך-דין מנוסה ומומחה בתחום (ולא, כמו הצוואות, כל מי שיש לו רשיון עורך-דין), שיסתייע במקרה הצורך ברופא מומחה לעריכתו ולאישורו של יפוי כח מתמשך.
התוצאה תהיה שעשיית יפוי כח מתמשך יהיה יקר ומסורבל למדי, ולא פשוט כפי שחשבו מנסחי הצעת החוק.
מתעוררת בעיתיות נוספת בגלל חלוף הזמן, בין עשיית יפוי הכח לבין כניסתו לתוקף. אף אם לא היתה השפעה בלתי הוגנת, והיחסים המשפחתיים היו תקינים בזמן עשיית יפוי הכח, סכסוכים יכולים להתהוות בכל זמן. אילו נותן יפוי הכח היה מודע לסכסוכים בעודו כשיר לקבל החלטות, יכל הוא לשנות את יפוי הכח. אך יתכן שכל המעורבים היו מעוניינים לחסוך מההורה שמצבו מתדרדר את הידיעה על הסכסוך. יתכן שנותן יפוי הכח מסתכסך עם מיופה הכח, או שמגלה שמעל הוא באמון, אך לא היה במצב שיאפשר לו לבטל את יפוי הכח. כי אז, כשנכנס יפוי הכח לתוקף, יסתבר שהמינוי וההוראות שבו אינם משקפים את רצונו של מיפה הכח.
בכל הכבוד, ההצעה שגורם כלשהו ישלח תזכורת לממנה, על עצם קיום יפוי הכח המתמשך, פעם במספר שנים, לא ימנע את הבעיה הזו. יתכן שבינתיים השתנו הנסיבות באופן משמעותי בפרק זמן מאז מתן יפוי הכח, או מאז התזכורת האחרונה, ובינתיים הממנה לא זכר את מתן יפוי הכח, או מצבו הקוגניטיבי התדרדר. שהרי מצב הקוגניטיבי של אדם יכול להשתנות בהדרגה או בפתאומיות, כך גם יחסים במשפחה.
על כל אלה יש להוסיף את ההערה הבסיסית ביותר: יש הגיון רב מאוד, המושתת על ההלכה היהודית, בהוראת סעיף 14 לחוק השליחת, התשכ"ה-1965, שקובע שיפוי כח יחדל להיות בתוקף כשנותנו חדל להיות כשיר לפעולות משפטיות. אין שליח ללא שולח כשיר, אשר ישגיח על מעשיו של השליח.
הפתרון יימצא בשלב שבו יימצא שאדם אינו כשיר לפעולות משפטיות, ותידון השאלה אם הוא זקוק למינוי אפוטרופוס, ואם כן, זהותו של האפוטרופוס והיקף סמכויותיו.
הדבר כבר משתקף בהצעת החוק, במתן אפשרות של מסמך הנחיות, שיתן אדם בכל שלב, ובו יציין את שמו של מי שהוא מעוניין שיטפל בענייניו כאשר לא יהיה כשיר לעשותם, וכן הנחיות מה ייעשה בכל הסוגיות הקשורות ברכושו ואורח חייו. מסמך כזה יובא בפני בית המשפט בבואו לשקול את היקף עזרה לה זקוק האדם, וכיצד ועל ידי מי יעשו הפעולות הדרושות, ובית המשפט יתן למסמך כזה משקל, כך שבהעדר סיבה משמעותית, הקשורה בטובתו של האדם, יצווה בית המשפט בהתאם להנחיות.
בכך תושגנה כל מטרות המנגנון של יפוי כח מתמשך, ללא הסכנות המשתקפות ממניפולציות בשלב עשייתו והשינויים העלולים לקרות בין עשייתו לכניסתו לתוקף. שהרי בדיון בבית המשפט בסוגיות אלו, כל צד מעוניין יוכל להשתתף ולטעון טענותיו, עוד לפני שייעשו פעולות. יגם תתיתר הקמת יחידה מינהלית מיוחדת של רשם יפויי כח מתמשכים, מנגנוני פיקוח מיוחדים, וכל העלויות הכרוכות בכך. יש לצפות שלא יהיה גידול במספר התיקים שייפתחו בבתי משפט, והצגת מסמך הנחיות עשויה לקצר את ההליכים כאשר יהיה ברור לכל המעורבים מה רצה האדם, בהיותו כשיר לכך, שיקרה לאחר שלא יהי כשיר.
לאור זאת, ועל אף המאמצים שהושקעו על ידי אנשי משרד המשפטים והיועצת המשפטית של הועדה, מן הראוי לא להעביר את החלק בהצעת החוק שדן ביופוי כח מתמשך לקריאה שנייה ושלישית.
פיליפ מרכוס, שופט בדימוס ט' אדר א' התשע"ו – 18 פברואר 2016
דוא"ל: [email protected]
אתר אינטרנט: www.philip-marcus.com