חומר רקע
י"ד באדר א' התשע"ו
23 בפברואר 2016
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו-2016 של ח"כ שולי מועלם-רפאלי (פ/2407/20)
חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) – רקע
כללי
עניינו של חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה-2014 (להלן – התיקון לחוק), בקביעת מגבלות על שכר הטרחה אשר ניתן לגבות בעד טיפול בתביעות לקבלת תגמולים, לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן – חוק נכי רדיפות הנאצים) ולפי חוק התביעות של קרבנות השואה (הסדר טיפול), התשי"ז-1957 (להלן – חוק התביעות).
המצב שקדם לתיקון לחוק
עד לתיקון לחוק, סוגיית שכר הטרחה של המטפלים בתביעות לפי שני החוקים האמורים, הוסדרה באופן הבא:
(1) הגבלת שכר הטרחה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים: סעיף 22א(א) לחוק נכי רדיפות הנאצים, מסמיך את שר המשפטים לקבוע שיעורי מקסימום לשכר הטרחה שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה לפי אותו החוק. מכוחו של סעיף זה הוּצא צו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה), התשכ"א-1961, ובו נקבע כי מקסימום שכר הטרחה שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה הוא 8% מסך כל התגמולים לתקופה של חמש שנים. ב-9 בינואר 2011 תוקן הצו האמור, ונקבעה בו תקרת שכר טרחה בסכום מוחלט, העומדת כיום על סך של 7,013 ₪.
(2) הגבלת שכר הטרחה לפי חוק התביעות: סעיף 10(ב)(1) לחוק התביעות קובע, כי תקרת שכר הטרחה אשר ניתן לגבות בעד טיפול בתביעות לפי אותו החוק, עומדת על 15% מהסכום המשתלם לתובע, ואם מדובר על טיפול בתביעת קיצבה, תקרת שכר הטרחה עומדת על 15% מסך כל הקצבאות לתקופה של חמש שנים.
השינויים שהובילו לתיקון לחוק
בשנים האחרונות חלו שתי התפתחויות מרכזיות אשר שינו את פני הדברים, והן שהובילו ליוזמה לחקיקתו של התיקון לחוק:
א) ההחלטה המנהלית בעניין יהודי לוב – במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו רבים מיהודי לוב לברוח מבתיהם בשל המלחמה. במשך שנים רבות, העמדה הרווחת של בתי המשפט בישראל היתה, כי אין ליהודי לוב זכאות גורפת לקבלת תגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, וכדי לקבל תגמולים נדרשו יהודי לוב להוכיח באופן פרטני כי בריחתם אכן היתה מפחד הגרמנים. הוכחת עובדה זו לא היתה פשוטה, ואמנם רובן המוחלט של התביעות נדחה. בשנת 2010 ניתן פסק הדין בעניין טייר, שדחה אמנם את בקשתם של העוררים לקבוע כי הם זכאים באופן גורף לתגמולים, אך לצד זאת קבע כי הטענה לפיה בריחתם של יהודי לוב נבעה, ולוּ באופן חלקי, מפחד הגרמנים – היא תרחיש סביר. כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין בעניין טייר פרסם שר האוצר החלטה במסגרתה הורה על מתן תגמולים החל מחודש אפריל 2010 (מועד מתן פסק הדין בעניין טייר) לכל יוצא לוב שיטען כי בריחתו מביתו בעת המלחמה נבעה מפחד הגרמנים, וזאת ללא כל בירור ראייתי או דיון משפטי. החלטה זו, שינתה באופן מהותי את המצב המשפטי בעניינם של יהודי לוב, שכן היא קבעה, הלכה למעשה, זכאות גורפת של יהודי לוב לפיצויים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים.
ב) התיקון לחוק הגרמני – בשנת 2002 התקבל בגרמניה חוק המכיר בזכאותם של ניצולי שואה לתשלום קצבאות גם בגין התקופה שבה עבדו בגטאות. עם זאת, במשך שנים לא היה ברור מהו מועד תחילת הזכאות לתשלום הקצבה, ובפסיקותיו של בית המשפט הגרמני לא היתה אחידות בעניין זה. ביום 6 ביוני 2014 תוקן החוק הגרמני, ובגדרו הוענקה לניצולים הזכאים לקצבה אפשרות בחירה בין המשך קבלת הקצבה ששולמה להם עד כה, לבין קבלת קצבה למפרע ממועד אחיד שנקבע בחוק (1 ביולי 1997), בכפוף להפחתה מסוימת של סכום הקצבה.
הצד השווה של שתי ההתפתחויות האמורות – ההחלטה המנהלית בעניין יהודי לוב והתיקון לחוק הגרמני – הוא שבעקבותיהם הליך קבלת התגמולים הוקל באופן משמעותי, והוא מסתכם, בדרך כלל, במילוי טופס פשוט מבלי להידרש להליכים משפטיים מורכבים. חרף ההקלה המשמעותית בטיפול בהליכים אלו, התקבלו פניות רבות ברשות לזכויות ניצולי השואה ובגופים נוספים, מצד ניצולי שואה, ולפיהן נגבו מהם סכומי שכר טרחה מופרזים בתביעות לקבלת תגמולים מכוח הליכים אלו. פניות אלו הובילו ליוזמה לחקיקתו של התיקון לחוק.
עיקרי ההסדרים שנקבעו בתיקון לחוק
עיקרי ההסדר שנקבע בתיקון לחוק הם כדלקמן:
תביעות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים – התיקון לחוק קבע, כי שכר הטרחה בגין טיפול בתביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים שאושרה כתוצאה מהחלטה מנהלית, יעמוד על ארבע דרגות תשלום שונות, בהתאם למועד כריתת הסכם שכר הטרחה והשלב שבו נמצאת התביעה:
אם הסכם שכר הטרחה והגשת התביעה נעשו לאחר מתן ההחלטה המנהלית – שכר הטרחה יעמוד על סך של 473 ₪;
אם הסכם שכר הטרחה והגשת התביעה נעשו לפני מתן ההחלטה המנהלית – שכר הטרחה יעמוד על סך של 949 ₪;
אם ההחלטה המנהלית ניתנה לאחר שהתובע הגיש ערר לוועדת עררים – שכר הטרחה יעמוד על סך של 4,910 ₪;
אם ההחלטה המנהלית ניתנה לאחר שהתובע כבר הגיש בפועל ערעור לבית המשפט – שכר הטרחה יעמוד על סך של 5,960 ₪.
העקרון הוא: ככל שעמלוֹ של המטפל בתביעה רב יותר, כך גדֵלה משכורתו.
תביעות לפי חוק התביעות של קרבנות השואה: התיקון לחוק קבע שתי דרגות תשלום, לפי מועד הגשת התביעה או הערעור ביחס למועד תיקון החוק הגרמני (6 ביוני 2014):
ככל שהוגשו תביעה או ערעור לפני מועד תיקון החוק הגרמני, ובמועד זה היו התביעה או הערעור תלויים ועומדים – שיעור שכר הטרחה בעד הטיפול בתביעה לא יעלה על 7.5% מהתשלום למפרע שניתן לתובע או על סך של 25,000 ₪, לפי הנמוך.
ככל שלא הוגשו תביעה או ערעור, או שהם לא היו תלויים ועומדים במועד תיקון החוק הגרמני – שיעור שכר הטרחה בעד הטיפול בבחירה בין שתי החלופות יעמוד על סך של 473 ₪.
נדבך מרכזי נוסף בתיקון לחוק הוא ההוראות לעניין התחולה בזמן. כך, נקבע כי הוראות התיקון יחולו גם על הסכמי שכר טרחה שנכרתו לפני פרסומו, ובלבד שלא ניתן פסק דין חלוט בעניין שכר הטרחה לפני כניסתו של התיקון לתוקף. כן נקבע, כי גם אם שכר הטרחה כבר שולם בפועל, זכאי ניצול השואה להשבת עודף שכר הטרחה שכבר נגבה מעבר להוראות התיקון. בהקשר זה נקבע, כי המועד להגשת בקשה להשבת עודף שכר טרחה יוגבל לשנה מיום פרסום התיקון לחוק (31 בדצמבר 2014). בנוסף, המחוקק נתן בידיהם של המטפלים בתביעות את אפשרות הבחירה אם להשיב 25% מעודף שכר הטרחה למבקשים בתוך 60 יום, ובכך "לחסן'" עצמם מפני תביעות עתידיות נוספות, או לעמוד על טענותיהם כי ההשבה המבוקשת בלתי צודקת ולנהל תביעה בעניין. בהמשך לכך, ועל מנת להקל על ניצולי השואה בניהול תביעות להשבת עודף שכר טרחה, נקבע כי הללו יהיו זכאים לסיוע משפטי מן המדינה ללא צורך במבחן הכנסה.
העתירה לבג"צ
כנגד התיקון לחוק הוגשו מספר עתירות לבג"צ בטענה כי התיקון אינו חוקתי. העותרים העלו טענות על פגיעה בחופש העיסוק, בחופש החוזים ובזכות הקניין שלהם, הלינו על העובדה שהתיקון לחוק הוא רטרואקטיבי ותקפו את תקינות הליכי החקיקה.
בג"צ דחה את העתירות, וקבע כי חרף הפגיעה בזכויות העותרים מדובר בפגיעה מידתית שעומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בית המשפט אמנם ציין כי העובדה שהתיקון לחוק מתערב באופן רטרואקטיבי בהסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין המטפלים בתביעות לבין ניצולי השואה, ומחייב את המטפלים להשיב כספים ששולמו מכוח ההסכמים הללו הוא אקט חריג, אך סבר שמדובר בנסיבות חריגות שמצדיקות את המהלך. זאת, בשל העובדה שאלמלא הרטרואקטיביות של התיקון לחוק, הוא היה הופך לאות מתה, משום שרובם המכריע של ניצולי השואה שעימם התיקון נועד להיטיב כבר חתמו על הסכמי שכר טרחה. כן ציין בית המשפט את אמצעי ה"ריכוך" שהמחוקק קט, שנועדו לתחם ולהקל את הדרישה החריגה להשבת כספים אשר כבר שולמו בפועל, וקבע שנוכח האמור מדובר בהסדר מידתי ומאוזן.
גם טענות העותרים בדבר פגמים שנפלו בהליך החקיקה נדחו על ידי בית המשפט.
התיקונים המוצעים
הצעת החוק, בנוסח שאושר על ידי מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, מבקשת לערוך מספר תיקונים והבהרות בכל הנוגע למצב המשפטי שנוצר בעקבות תיקון מס' 20.
(1) סעיף 1 להצעת החוק – ערר או ערעור שהוגשו לאחר החלטה מינהלית
סעיף 22א לחוק נכי רדיפות הנאצים, כפי שתוקן לפני כשנה בתיקון מס' 20, קבע את גובה שכר הטרחה המרבי, שעורך דין או מטפל אחר בתביעה רשאי לגבות מניצול שואה בעד טיפול בתביעה שאושרה כתוצאה מהחלטה מינהלית בדבר זכאות לתגמולים לפי אותו חוק. במסגרת זו, נקבעו ארבע דרגות שונות של שכר טרחה, בהתאמה להיקף העבודה שבוצעה ולקשר בין העבודה ובין השגת התגמול.
דרגת שכר הטרחה השניה (סעיף 22א(ב)(1)(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים), קובעת כי במקרה שבו נכרת הסכם שכר הטרחה והוגשה תביעה לרשות המוסמכת, ולאחר מכן ניתנה ההחלטה המינהלית – שכר הטרחה המירבי שניתן לגבות הוא 949 ₪.
מלשון הסעיף עולה, כי בכל מקרה שבו ההחלטה המינהלית ניתנה לאחר כריתת הסכם שכר הטרחה והגשת התביעה לרשות המוסמכת שכר הטרחה המרבי שניתן לגבות עומד על 949 ₪, ללא תלות בשאלה מה קרה לאחר קבלת ההחלטה המינהלית. כך, גם אם לאחר שניתנה ההחלטה המינהלית, הוגש ערר לוועדת העררים או ערעור לבית המשפט, והערר או הערעור נמחק, נדחה או שהטיפול בו הופסק, שכר הטרחה המרבי יוותר 949 ₪. יש בכך היגיון רב, שכן מכיוון ששכרו של עורך הדין מותנה בתוצאות ההליך, ובמקרה האמור הגשת הערר או הערעור לא השיגו דבר עבור הלקוח – שבסופו של חשבון קיבל את התגמולים מכוחה של ההחלטה המינהלית – אין הצדקה שעורך הדין יגבה את שכר הטרחה המרבי שנקבע בתיקון מס' 20 בשל הגשת הערר או הערעור. תיקון מס' 20 נועד להגביל את שכר הטרחה של עורך הדין המייצג שעה שמגיע לו שכר טרחה, ולא לקבוע לו שכר טרחה בגין הגשת הערר / ערעור במקום שאין לו זכאות לשכר טרחה.
לפיכך, מוצע להבהיר כי במקרים שבהם לאחר ההחלטה המינהלית הוגש ערר לוועדת עררים או ערעור לבית המשפט שנמחק, נדחה או שהטיפול בו הופסק, לא ניתן יהיה לגבות שכר טרחה בגין הגשת הערר או הערעור.
עם זאת, כדי למנוע פגיעה בעורכי דין שהסכמי שכר הטרחה שלהם אינם מותנים בתוצאות או בהצלחה, מוצע לקבוע, במסגרת הוראות התחולה, כי במקרה שבו הגשת הערר או הערעור נעשתה על פי בקשת הלקוח, לאחר שהובהרו לו ההשלכות האפשריות של הגשת הערר או הערעור, ושהסכם שכר הטרחה שלו באותה העת לא היה מותנה בתוצאות או בהצלחה בלבד, אלא נקבע בו במפורש כי עורך הדין יהיה זכאי לשכר טרחה בגין עבודתו אף אם הערר או הערעור שיוגש יימחק, יידחה או שהטיפול בו יופסק, ושכר הטרחה שולם בפועל – במקרה כזה, שכר הטרחה המרבי שעורך הדין יהיה רשאי לקבל בגין הגשת הערר או הערעור יהיה אותו הסכום ששולם בפועל בהתאם להסכמה או הסכום של 473 ₪ או 949 ₪, לפי העניין, לפי הגבוה מבין שניהם. כן מובהר, כי בכל מקרה שכר הטרחה שאינו מותנה בתוצאות לא יכול היה לעלות על הסכומים שנקבעו בסעיף 22א(ב)(1)(ג) לחוק נכי רדיפות הנאצים, כשכר טרחה מרבי לעניין הגשת ערר או ערעור.
(2) סעיף 2 להצעת החוק – שכר טרחה בחוק התביעות
סעיף 10 לחוק התביעות, כפי שתוקן בתיקון מס' 20, קבע שתי דרגות של שכר טרחה מרבי לגבי תביעות הנוגעות לתיקון הראשון לחוק הגרמני לתשלום קצבאות לעובדי גטאות. אין התייחסות מפורשת בתיקון מס' 20 למקרה שבו התביעה לקבלת קצבה הוגשה לראשונה לאחר המועד שבו נחקק התיקון הראשון לחוק הגרמני האמור. במקרה כזה, אמורות לחול ההוראות הכלליות של חוק התביעות, ולפיהן, מי שרשאי לטפל בתביעות לפי חוק התביעות רשאי לגבות שכר טרחה של 15% מכל הסכום שנפסק לזכות התובע (סעיף 10(ב)(1) לחוק התביעות), ואם מדובר בתביעת קצבה כהגדרתה בסעיף 10, הוא רשאי לגבות שכר טרחה של 15% מסך כל הקצבאות לתקופה של חמש שנים בלבד (סעיף 10(ב)(2) לחוק התביעות).
הפרשנות הנכונה של חוק התביעות מובילה לתוצאה ולפיה עורך דין שטיפל בתביעה של ניצול שואה לפי החוק הגרמני האמור, זכאי לשכר טרחה של 15% מסך כל הקצבאות לתקופה של חמש שנים ולא לשכר טרחה של 15% מכל הסכום, וזאת, נוכח העובדה שמדובר ב"בתביעת קיצבה".
הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדר חדש, ולפיו, שכר הטרחה המרבי שניתן יהיה לגבות בעד טיפול בתביעה לפי החוק הגרמני לתשלום קצבאות לעובדי גטאות יעמוד על 7.5% מהתשלום החד פעמי שמשולם למפרע בגין התביעה. הסדר חדש זה יחול רק על הסכמי שכר טרחה חדשים שייכרתו לאחר כניסתו של התיקון המוצע לתוקף. יודגש, כי אין בהסדר החדש שיחול מכאן ולהבא, כדי לחסום את טענתו של מי מניצולי השואה שסבור כי נגבה ממנו, שלא כדין, שכר טרחה של 15% מכל הסכום שקיבל במקום שכר טרחה של 15% מקצבאות של 5 שנים.
(3) סעיף 3 להצעת החוק – תיקונים הנוגעים לבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה: תשלום מע"מ; הארכת המועד להגשת בקשה; איסור על גביית הוצאות בעד טיפול בבקשה
מוצע לערוך את התיקונים הבאים בהוראות שנקבעו בתיקון מס' 20 בנוגע לבקשה להחזרת עודף שכר טרחה:
א. הארכת מועד להגשת בקשה – תיקון מס' 20 נכנס לתוקפו ביום ט' בטבת התשע"ה (31 בדצמבר 2014), והגביל את המועד לפנייה של ניצול השואה למי שטיפל בתביעתו בבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה לשנה, קרי עד ליום י"ט בטבת התשע"ו (31 בדצמבר 2015). כדי לאפשר לניצולי שואה נוספים למצות את זכויותיהם להחזרת שכר הטרחה העודף, מוצע להאריך את המועד לפנייה של ניצולי השואה למטפל בתביעה בשנה נוספת
ב. הוספת מע"מ – בסעיף 8 לתיקון מס' 20, נקבע הסדר בנוגע להשבת עודף שכר הטרחה. במסגרת זו נקבע, כי עודף שכר הטרחה הוא ההפרש שבין שכר הטרחה ששולם בפועל בעד הטיפול בתביעה לפי המצב המשפטי שחל לפני תיקון מס' 20, ובין שכר הטרחה שניתן לגבות לפי ההוראות החדשות שבתיקון מס' 20. מוצע להבהיר כי לסכומים אלה, יש להוסיף מס ערך מוסף.
ג. עמלות והוצאות בעד הטיפול בבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה – נוסף על כך, מוצע להבהיר כי מטפל בתביעה לא יהא רשאי לגבות מניצול השואה המבקש את החזרת עודף שכר הטרחה, כל סוג של עמלה, הוצאה או החזר, בעד הטיפול בבקשה.
ד. בקשות שהוגשו מראשית 2016 ועד מועד כניסתו לתוקף של התיקון המוצע – בסעיף 4 להצעת החוק מוצע לקבוע, כי תחילתה של הארכת המועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר הטרחה, תהיה מיום כ' בטבת התשע"ו (1 בינואר 2016). בהקשר זה, מוצע לקבוע לעניין הבקשות להחזרת עודף שכר הטרחה שהוגשו מתחילת שנת 2016 ועד לכניסתו לתוקף של החוק המוצע, כי את 60 הימים שיש למטפל בתביעה לבחור אם להשיב למבקש רק 25% מעודף שכר הטרחה, ימנו מיום תחילתו של החוק המוצע.
(4) סעיף 4 להצעת החוק – תיקון חוק הסיוע המשפטי
בעקבות התיקון לחוק התביעות, מוצע לתקן את חוק הסיוע המשפטי ולהבהיר כי אגף הסיוע המשפטי במשרד המשפטים יהיה רשאי להעניק סיוע משפטי לניצולי שואה, גם לגבי הליכים שעניינם תביעה להחזרת סכום שנגבה כשכר טרחה או הוצאות העולה על הסכום שנקבע לגבי תביעה לפי החוק הגרמני לתשלום קצבאות לעובדי הגטאות.
(5) סעיף 5 להצעת החוק – תחילה ותחולה
מוצע לקבוע כי התחילה של סעיפים 1 ו-3(1) ו-(3) להצעת החוק תהיה ב-31 בדצמבר 2014, קרי: ביום שבו נכנס תיקון מס' 20 לתוקף, וכי התיקונים המוצעים יחולו גם על הסכמי שכר טרחה שנכרתו לפני יום פרסומו של חוק זה. זאת, מתוך ההבנה שמדובר בתיקונים שהם בבחינת הבהרה של המחוקק להיבטים מסוימים של תיקון מס' 20. עוד מוצע לקבוע, כי תחילתה של הארכת המועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר הטרחה, תהיה מיום כ' בטבת התשע"ו (1 בינואר 2016). זאת, נוכח העובדה שהמועד האחרון להגשת בקשה כאמור לפי תיקון מס' 20 הוא י"ט בטבת התשע"ו (31 בדצמבר 2015).
כפי שהוסבר לעיל, הסעיף כולל גם חריג לגבי שכר הטרחה המרבי שניתן לגבות במקרה של ערר או ערעור שהוגש לאחר החלטה מינהלית, לגבי עורכי דין שבהסכמי שכר הטרחה שלהם היה רכיב של שכר טרחה שאינו מותנה בהצלחה או בתוצאות.
ההסדר החדש שנקבע לגבי חוק התביעות יחול מכאן ולהבא, רק על הסכמי שכר טרחה חדשים שייחתמו לאחר כניסתו לתוקף של החוק, ועל כן אין כל התייחסות לנושא בסעיף.
22א. (א) שר המשפטים רשאי, בצו, לקבוע שיעורי מקסימום לשכר הטרחה שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה.
(ב) על אף האמור בהוראות לפי סעיף קטן (א), שכר הטרחה המרבי שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה, שאושרה כתוצאה מהחלטה מינהלית בדבר זכאות לתגמולים שנתן שר האוצר, לפי הצעת הרשות המוסמכת, שלפיה מי שיקבל תגמולים מכוחה יהיה זכאי להם רק ממועד שנקבע בהחלטה ולא לפני כן (בסעיף זה – החלטה מינהלית), לא יעלה על סכום כמפורט להלן, לפי העניין:
(1) לעניין טיפול בתביעה בידי עורך דין – אחד מאלה, לפי הגבוה, בתוספת מס ערך מוסף:
(א) ניתנה ההחלטה המינהלית, ולאחר מכן נכרת הסכם שכר הטרחה והוגשה התביעה לרשות המוסמכת – 473 שקלים חדשים;
(ב) נכרת הסכם שכר הטרחה והוגשה התביעה לרשות המוסמכת, ולאחר מכן ניתנה ההחלטה המינהלית – 949 שקלים חדשים;
(ג) ההחלטה המינהלית ניתנה לאחר שהתובע הגיש בפועל ערר לוועדת עררים – 4,910 שקלים חדשים;
(ד) ההחלטה המינהלית ניתנה לאחר שהתובע הגיש בפועל ערעור לבית המשפט – 5,960 שקלים חדשים;
(2) לעניין טיפול בתביעה בידי מי שאינו עורך דין – הסכום האמור בפסקה (1)(א) או (ב), לפי העניין, בתוספת מס ערך מוסף.
...
10.(א) בסעיף זה –
"קיצבה" - לרבות תשלום חוזר כל שהוא;
"תביעת קיצבה" - תביעה לקיצבה וכן תביעה לתשלום חד-פעמי הנובע מאותה עילה כמו תביעה לקיצבה אף אם שתי התביעות מוגשות לחוד.
(ב) על אף האמור בכל הסכם –
(1) לא יעלה שכר הטרחה הכולל בעד טיפול בתביעה, הן בישראל והן בחוץ לארץ, על 15% מהסכום שנפסק לזכות התובע, או שנקבע בהסכם עם הנתבע כמגיע לתובע כשלא נפסק סכום לזכותו, או משוויו של הנכס שפסקו על החזרתו או שנתחייב הנתבע בהסכם להחזירו כשלא פסקו על החזרתו של הנכס לאחר ניכוי שוויים של כל השעבודים הרובצים על הנכס;
(2) לא יעלה שכר הטרחה הכולל בעד טיפול כאמור בתביעת קיצבה על 15% מסך כל הקצבאות לתקופה של חמש שנים, לפי שיעורן במועד הפסק או ההסכם;
(3) יחולו הוראות פסקה (2), בשינויים המחוייבים לפי הענין, על תביעות שבהן הברירה בידי תובע לבחור בין קיצבה לבין תשלום חד-פעמי והוא בחר בקיצבה;
(4) על אף האמור בפסקאות (1) עד (3), ניתנה בידי תובע הברירה לבחור בין חישוב מחדש של סכום הקצבה וקבלת תשלום למפרע לפי התיקון הראשון לחוק הגרמני לתשלום קצבאות לעובדי גטאות, שנכנס לתוקף ביום ה' באב התשע"ד (1 באוגוסט 2014), ובין המשך תשלום הקצבה האמורה ללא חישוב מחדש כאמור, והתובע נתן הוראה מפורשת לטפל בבחירה האמורה, יחולו הוראות אלה:
(א) הוגשו בעניינו תביעה או ערעור לפני יום ח' בסיוון התשע"ד (6 ביוני 2014) (בסעיף זה – המועד הקובע), בדבר זכותו לקבלת תשלום למפרע מיום כ"ו בסיוון התשנ"ז (1 ביולי 1997), ובמועד הקובע היו התביעה או הערעור תלויים ועומדים, לא יעלה שכר הטרחה בעד הטיפול בתביעה או בערעור על 7.5% מהתשלום למפרע שניתן לו או על 25,000 שקלים חדשים, בתוספת מס ערך מוסף, לפי הנמוך;
(ב) הוגשו בעניינו תביעה או ערעור כאמור בפסקת משנה (א) ובמועד הקובע הם לא היו תלויים ועומדים או לא הוגשו תביעה או ערעור כאמור, לא יעלה שכר הטרחה בעד הטיפול בבחירה בין שתי החלופות האמורות על 473 שקלים חדשים, בתוספת מס ערך מוסף; ואולם אם הוגדל התשלום למפרע מעבר לסכום, לרבות ריבית, שהתובע היה זכאי לו לפי החישוב מחדש, בעקבות טיפולו של מי שרשאי לטפל בתביעה, יחולו הוראות פסקאות (1) עד (3), לפי העניין, על ההפרש שבין הסכום, לרבות ריבית, שהתובע היה זכאי לו לפי החישוב מחדש ובין סכום התשלום שהוגדל כאמור.
...
8. (א) (1) בסעיף זה, "עודף שכר הטרחה" – ההפרש שבין שכר הטרחה ששולם בעד טיפול בתביעה לפי החוק העיקרי או לפי חוק התביעות לפני יום פרסומו של חוק זה ובין שכר הטרחה שניתן לגבות לפי סעיף 22א(ב) לחוק העיקרי או לפי סעיף 10(ב)(4) לחוק התביעות, כנוסחם בסעיפים 2 ו-4 לחוק זה.
(2) המבקש להגיש תביעה להחזרת עודף שכר הטרחה יפנה בכתב, בתוך מיום פרסומו של חוק זה, לצד השני להסכם שכר הטרחה (להלן – מטפל בתביעה) בבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה .
(3) המטפל בתביעה רשאי לבחור לשלם למבקש 25% מעודף שכר הטרחה, בתוך 60 ימים מתום החודש שבו התקבלה אצלו הבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה; שילם המטפל בתביעה את הסכום בתוך התקופה האמורה לא תוגש תביעה לבית המשפט להשבת עודף שכר הטרחה; לא שילם מטפל בתביעה את הסכום כאמור, הוגשה תביעה להשבת עודף שכר הטרחה ונטען בידי המטפל בתביעה, לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979, כי ההשבה בלתי צודקת יחליט בית המשפט בתביעה בשים לב לכך שגביית עודף שכר הטרחה לא היתה אסורה במועד הגבייה, ובהתחשב בפגיעה שתיגרם למטפל בתביעה מההשבה.
(4) יורש של מי ששילם עודף שכר טרחה רשאי לנקוט הליכים לפי סעיף קטן זה, ובלבד שהמוריש הגיש בקשה להחזרת עודף שכר הטרחה לפי פסקה (2) טרם פטירתו.
תוספת
(סעיף 2)
...
6. לאדם, בכל הנוגע –
(א) לקבלת ייעוץ ראשוני בעניין זכויותיו לקבלת תגמולים כניצול שואה, וסעיף 3 לא יחול; לעניין זה, "תגמולים" – קצבה, מענק שנתי או הטבה כאמור בפסקה (ב), וכן קצבה, מענק שנתי או הטבה אחרים הניתנים בשל רדיפות הנאצים ועוזריהם;
(ב) להליכים שהוא נוקט בבית משפט או בוועדת עררים לקבלת קצבה, מענק שנתי או הטבה לפי ההוראות המפורטות להלן, וסעיף 3 לא יחול:
(1) חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954 (להלן – חוק נכי המלחמה בנאצים);
(2) חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן – חוק נכי רדיפות הנאצים);
(3) פרק א' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורת בהצעות חוק פרטיות), התשס"א-2001;
(4) חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007;
(5) סעיף 4(א)(4) לחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006;
(ג) להליכים בבית משפט או בלשכת ההוצאה לפועל שהוגשו בידי מי שייצג אותו בעניין זכויותיו לקבלת תגמולים כניצול שואה או בידי מי שסייע לו להגיש תביעה לקבלת תגמולים כאמור, וסעיף 3 לא יחול; לעניין זה, "תגמולים" – כהגדרתם בפרט משנה (א);
(ד) להליכים בבית משפט או בלשכת ההוצאה לפועל שהוגשו בידי מי שייצג אותו בעניין זכויותיו לקבלת קצבה או תשלום לפי התיקון הראשון לחוק הגרמני לתשלום קצבאות לעובדי גטאות, שנכנס לתוקף ביום 1 באוגוסט 2014, או בידי מי שסייע לו להגיש תביעה לקבלת קצבה או תשלום כאמור;
(ה) להליכים בבית משפט או בלשכת ההוצאה לפועל שעניינם תביעה של ניצול שואה להחזרת שכר טרחה כמפורט להלן, וסעיף 3 לא יחול:
(1) החזרת סכום שנגבה כשכר טרחה העולה על סכום כאמור בסעיף 22א(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים, בעילה לפי סעיף 22ג לחוק האמור;
(2) החזרת סכום שנגבה כשכר טרחה בעילה של ניתוק הקשר בין הגשת התביעה ובין ההחלטה המינהלית כהגדרתה בסעיף 22א(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים;
(3) החזרת סכום שנגבה כשכר טרחה בעילה לפי סעיפים 14, 15, 17 או 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973;
(ו) להליכים בבית משפט או בלשכת ההוצאה לפועל שעניינם תביעה להחזרת סכום שנגבה כשכר טרחה או הוצאות העולה על סכום כאמור בסעיף 10(ב)(4) לחוק התביעות של קורבנות השואה (הסדר הטיפול), התשי"ז-1957, בעילה לפי סעיף 12 לאותו חוק, וסעיף 3 לא יחול.
לעניין פרט זה, "ועדת עררים" – ועדה שמונתה לפי סעיף 16 לחוק נכי רדיפות הנאצים או ועדה שמונתה לפי סעיף 3 לחוק נכי המלחמה בנאצים.
4. תחילה ותחולה
(א) תחילתם של סעיפים 1 ו-3(1) ו-(3) ביום ט' בטבת התשע"ה (31 בדצמבר 2014).
(ב) תחילתו של סעיף 3(2) ביום כ' בטבת התשע"ו (1 בינואר 2016).
(ג) הוראות סעיפים 1 ו-3 יחולו גם על הסכם שכר טרחה שנכרת לפני יום פרסומו של חוק זה, אלא אם כן ניתן פסק דין חלוט בעניין שכר הטרחה לפני היום האמור.
(ד) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ג) ובסעיף 22א(ב1) לחוק נכי רדיפות הנאצים, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, לגבי הסכם שכר טרחה עם עורך דין שנכרת לפני יום פרסומו של חוק זה, שחלות עליו הוראות הסעיף האמור, ובהסכם נקבע במפורש שישולם שכר טרחה אף אם הערר או הערעור יימחק, יידחה או שהטיפול בו יופסק (בסעיף קטן זה – שכר טרחה בגין עבודה) ושכר הטרחה בגין העבודה שולם בפועל, לא יעלה שכר הטרחה בגין הגשת הערר או הערעור על שכר הטרחה בגין עבודה ששולם בפועל או על הסכום שנקבע בסעיף 22א(ב)(1)(א) או (ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים, לפי העניין, לפי הגבוה, ובלבד שהערר או הערעור הוגשו לפי בקשת הלקוח ושעורך הדין הבהיר ללקוח את ההשלכות האפשריות של הגשת ערר או ערעור לאחר מתן ההחלטה המנהלית; שכר הטרחה בגין עבודה לפי סעיף קטן זה, לא יעלה על שכר הטרחה שנקבע לפי סעיף 22א(ב)(1)(ג) או (ד) לחוק נכי רדיפות הנאצים, לפי העניין;