חומר רקע
הצעה מטעם הייעוץ המשפטי של הוועדה
נקודות נוספות ביחס למתווה לקביעת עבירות מס כעבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון
תנאים לקביעת עבירות המס המוצעות כעבירות מקור – מתווה יו"ר הוועדה
בדיון שהתקיים בוועדת החוקה, חוק ומשפט ביום שלישי ה-15 במרץ 2016, הציע יו"ר הוועדה את המתווה הבא לעניין התנאים לקביעת עבירות מס כעבירות מקור:
(1) סכומי סף לקביעת עבירות המס כעבירות מקור
א. מס הכנסה: השמטת הכנסה של מיליון ₪ בשנה או של 2.5 מיליון ₪ ב-4 שנים רצופות.
ב. מע"מ: מס שהועלם בסך של 170,000 ₪ בשנה או של 480,000 ₪ ב-4 שנים רצופות.
(2) נסיבות מחמירות – הנסיבות הבאות
א. זיקה של עבירת המס או עבירת ההלבנה לארגון פשיעה / ארגון טרור.
ב. כאשר עבירת הלבנת ההון מבוצעת על ידי מי שאינו החייב במס.
ג. כאשר עבירת המס או עבירת ההלבנה בוצעו בתחכום, והם מעל סכום מסוים => הסכום טרם נקבע.
(3) מע"מ – הפצת חשבוניות פיקטיביות
לעבירת המקור הקיימת, יתווספו גם עבירות של קיזוז כנגד חשבוניות פיקטיביות וסיוע של אחר.
תנאים לקביעת עבירות המס המוצעות כעבירות מקור – סוגיות שנותרו פתוחות
(1) עבירות מיסוי מקרקעין
הוועדה לא הכריעה באשר להוספת עבירה לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין לרשימת עבירות המקור. אנו סבורים כי נוכח התמונה שהוצגה בפני הוועדה יש להשמיט את עבירות מיסוי מקרקעין מרשימת עבירות המקור: ככל שמדובר בהצהרות כוזבות על סכומים לא גבוהים – הדבר אינו נדרש בשל הטיפול הטוב הקיים כיום על ידי רשויות המס (כפי שהוצג לוועדה), ובשל העדר חומרה מיוחדת; ככל שמדובר על אי דיווח על כלל העסקה – מדובר בתופעות נדירות שאינן מצדיקות את הוספת עבירת המס האמורה לרשימת עבירות המקור.
אם תחליט הוועדה להוסיף את עבירת המס המוצעת לרשימת עבירות המקור, הרי שנוכח הטענה שהעבירה מיועדת למקרים של אי דיווח על כלל העסקה, יש מקום לקבוע סכומים גבוהים באופן מיוחד (שהרי מדובר על עסקה שכלל לא דווחה ולא על עסקה עם דיווח כוזב).
(2) נסיבה מחמירה של דפוס פעולה חוזר או מתמשך
אנו סבורים כי יש למחוק את החלופה המוצעת, ולפיה ביצוע עבירת ההלבנה "כדפוס פעולה חוזר או מתמשך" משמש כנסיבה מחמירה שהופכת את עבירת המס לעבירת מקור. זאת, בשל העובדה שמדובר במינוח אמורפי שעלול להתפרש באופן רחב מאוד, ולכלול עבירות מס קלות באופיין ובסכומן, ועל כן ספק אם יש בכך באמת משום "נסיבות מחמירות".
(3) הוספת סייג לגבי החזקה פסיבית של רכוש אסור
הוספת עבירות מס לרשימת עבירות המקור, מציפה ביתר שאת שתי בעיות כלליות הנוגעות ליחס שבין עבירת הלבנת הון לעבירות המקור: א) החזקה פסיבית – בשל ההגדרות הרחבות שבחוק, גם מי שלא ביצע פעולה אקטיבית נוספת מעבר לביצוע עבירת המקור, אלא רק "החזיק" ברווחי העבירה יכול להיחשב כ"מלבין הון"; ב) התמזגות – על פי פרשנות בית המשפט העליון עבירת הלבנת הון יכול "להתמזג" ב"עבירת המקור", כך שאותה פעולה יכולה להיחשב הן כ"עבירת מקור" והן כ"עבירת הלבנה". שתי הסוגיות האמורות מקבלות משנה תוקף לגבי עבירות מס, שכן הן מובילות לכך שכל מי שעבר עבירת מס ייחשב, מיניה וביה, כ"מלבין הון" גם אם לא עשה כל פעולה נוספת מעבר לעבירת המס. הדבר מדגיש את הצורך לחדד, במסגרת סעיפי העבירות, את הדרישה לקיומו של ערך מוגן נפרד לצורך גיבושה של עבירת הלבנת הון. כדי לתת לכך מענה, מוצע כי בצד הוספת עבירות המס המוצעות לרשימת עבירות המקור, תתווסף קביעה מפורשת במסגרת החוק, ולפיה פעולה של "החזקה" פסיבית בלבד על ידי מי שביצע את עבירת המקור (=הלבנה עצמית), לא תיחשב כ"פעולה ברכוש" לעניין עבירות לפי סעיפים 3 ו-4. להלן נוסח אפשרי מוצע:
4א. החזקה בלבד של הרכוש האסור על ידי מי שביצע את העבירה, לא תהיה פעולה ברכוש לעניין סעיפים 3 ו-4.
(לסוגיית ההתמזגות יינתן מענה להלן, במסגרת ההנחיות).
(4) דיווחים
מוצע לקבוע חובות דיווח, שבמסגרתם הרשות לאיסור הלבנת הון, רשות המסים ופרקליט המדינה ידווחו לוועדה, מידי שנה, על הפרטים הבאים:
לגבי העברות המידע – מספר העברות המידע שהיו מהרשות לאיסור הלבנת הון לרשות המסים (כמה מתוכם בהעברה יזומה, וכמה מתוכם בעקבות בקשה של רשות המסים); מספר התיקים שבהם נעשה שימוש בפועל במידע שהועבר; באותם התיקים שבהם נעשה שימוש בפועל במידע שהועבר: בכמה תיקים הוגש כתב אישום ובכמה לא; בתיקים שהוגש כתב אישום – בכמה מהם היתה הרשעה ובכמה לא; מה מידת התרומה של המידע שהועבר לחקירה (גבוהה, בינונית, נמוכה, לא קיימת);
לגבי העבירות הפליליות – כמה תיקים פליליים נפתחו בגין עבירות שנעברו לפי סעיף 3 או 4 לחוק שמקורן בעבירות המס המוצעות; באותם התיקים שנפתחו: בכמה מהם הוגש כתב אישום ובכמה לא; בתיקים שהוגש כתב אישום – בכמה מהם היתה הרשעה ובכמה לא; מה היקף הרכוש שחולט באופן זמני באותם הליכים; מה היקף הרכוש שחולט באופן סופי באותם הליכים.
(5) דחייה של תחילת התיקון + נוהל גילוי מרצון
נוכח "שינוי כללי המשחק" בתחום אכיפת עבירות המס החמורות, עם הפיכתן ל"עבירות מקור", מוצע לקבוע בהצעת החוק סעיף שדוחה את תחילת החוק לתקופה מוגדרת של שנתיים, שבמהלכה יינתן זמן ל"גילוי מרצון", בתנאים מסוימים ובנסיבות מתאימות. במסגרת ה"גילוי מרצון", עברייני מס שיבקשו "לפתוח דף חדש" עם רשויות המס, יוכלו להתוודות על עבירות המס שביצעו ולשלם את המס הנדרש, בתנאים שייקבעו בנוהל, מבלי שיופעלו כנגדם הסנקציות והכלים שבחוק איסור הלבנת הון.
מכיוון שוועדת החוקה אינה מאשרת את נהלי הגילוי מרצון של רשות המסים, הרי שטיוטה של נוהל הגילוי מרצון צריכה להיות מונחת על שולחן הוועדה בטרם הוועדה תאשר את הצעת החוק.
טיוטת הנחיות היועהמ"ש לממשלה / פרקליט המדינה – נקודות חשובות
חלק מהקשיים המתעוררים כתוצאה מהוספת עבירות מס לרשימת עבירות המקור, הן שיקוף של סוגיות כלליות הנוגעות לאופן שבו מופעל ומתפרש חוק איסור הלבנת הון. לכן, יש מקום שהיועץ המשפטי לממשלה / פרקליט המדינה יוציא הנחיות שיגבשו את מדיניות התביעה באשר לאופן האכיפה של חוק איסור הלבנת הון, ויתייחסו בצורה מקיפה ומפורטת למכלול הסוגיות הנדרשות לצורך הפעלת החוק, תוך מתן דגש מיוחד להפעלת החוק בהקשר של עבירות המס המוצעות. בהקשר זה, מוצע כי ההנחיות יכללו התייחסות מפורטת, בין היתר, באשר לנקודות הבאות:
• השימוש הראוי בעבירות של הלבנת הון: ההתייחסות בטיוטה הממשלתית לצורך בערך מוגן נוסף ונפרד היא חלקית. אנו סבורים כי נדרשת התייחסות מפורטת ומפורשת למספר סוגיות חשובות באשר לאופן הפעלת החוק:
◦ התמזגות: כדי לתת מענה לסוגיית ההתמזגות (שבאה לידי ביטוי ביתר שאת ביחס לעבירות מס כעבירות מקור), נדרשת הבהרה ולפיה במקרה של התמזגות יש להוסיף אישום נפרד בעבירת הלבנת הון לכתב האישום רק אם ניתן להצביע על פגיעה ברורה בערך מוגן נוסף ונפרד מזה של עבירת המקור.
◦ היסוד הנפשי של מטרה להסתיר: חשוב להבהיר כי כוונה להסתיר או להסוות את עצם ביצוע עבירת המקור אינה מגבשת את היסוד הנפשי הנדרש של "מטרה להסתיר", אלא נדרש יסוד נפשי נוסף של הסתרה או הסוואה של הרכוש האסור, שמגמתו היא החדרה של פירות עבירת המקור לתוך המערכת הפיננסית הלגיטימית.
◦ צריכה עצמית: יש להבהיר כי ככלל, אין לראות במקרים שבהם מטרת העבריין היא צריכה עצמית של הרכוש האסור, כמקיימים את היסוד הנפשי הנדרש לקיומה של עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק, אלא אם כן ניתן להצביע על כך שהצריכה העצמית של הרכוש היא, למעשה, חלק ממערך מתוכנן של הסתרה או הסוואה של הרכוש האסור.
• התייחסות לעבירות המס כעבירות מקור: ההתייחסות בטיוטה הממשלתית לצורך בערך מוגן נוסף ונפרד היא חלקית, ונדרשת התייחסות מפורטת ומפורשת למספר סוגיות חשובות באשר לאופן הפעלת החוק באשר לעבירות המס:
◦ תחכום: כדי להסוות את עבירת המס ברמה הכי מינימאלית, כך שהעבירה לא תהיה גלויה על פניה נדרשת, לרוב, פעילות פיננסית שיש בה אלמנט מינימאלי של תחכום. לכן, יש להבהיר כי התנאי של "תחכום" דורש "דבר מה נוסף" שחורג מפעולות הסוואה "רגילות" של עבריין מס. בהקשר לדוגמאות שניתנו במסגרת הטיוטה הממשלתית ל"תחכום", אנו סבורים כי הפקדת תקבולי עבירה בגופים פיננסיים שונים, או שימוש בשירותים של בעלי מקצוע המהווים שומרי סף (עורכי דין, רואי חשבון וכו') ללא ידיעתם, אין בהם, כשלעצמם, כדי ללמד על תחכום, בניגוד לנטען בטיוטה הממשלתית.
◦ אדם אחר שמבצע את ההלבנה: לאמור בטיוטה הממשלתית יש להוסיף הבהרה, ולפיה כי תנאי זה מכוון בעיקרו למצבים בהם הצד השלישי הוא בעל מקצוע או נותן שירותי פיננסיים שמבצע את עבירת הלבנת ההון עבור עבריין המס, כדוגמת עורך דין, רואה חשבון, נותן שירותי מטבע וכיוצא באלה.
◦ חידוד הדרישה לערך מוגן נוסף נפרד כשמדובר בהלבנה עצמית: יש לחדד כי כשמדובר בהלבנה עצמית של הכספים שהופקו כתוצאה מביצוע עבירות המס, הדרישה לקיומו של ערך מוגן נוסף ונפרד מתחדדת ומקבלת משנה תוקף. זאת, בשל הזהות רבה בין דפוסי העלמת המס לדפוסי הלבנת ההון. הדברים נאמרו בטיוטה הממשלתית אך טעונים חידוד והבהרה.
• השימוש הראוי בסמכויות החילוט לאחר הרשעה: הוראות החילוט שבחוק מאפשרות לחלט לא רק את רווחי העבירה, אלא גם רכוש שנעברה בו העבירה, רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצוע העבירה או שיועד לכך (להלן – אמצעי עבירה), וכן רכוש שעורבב בו רכוש אסור. באשר לרווחי העבירה, בכל מקרה שבו נעברה עבירה של הלבנת הון – אם אין נימוק מיוחד אחרת – יחולטו הרווחים על בסיס הקונספציה של "הוצאת בלעו של הגזלן מפיו". לעומת זאת, לגבי הקונסטרוקציות המרחיבות האחרות, הרעיון של "הוצאת בלעו של הגזלן מפיו" לא תמיד מתקיים בהם, ועל כן יש להגדיר את הקווים המנחים לקבלת החלטה מתי אופיין של עבירת המקור ועבירת ההלבנה הוא כזו שמצדיק עשיית שימוש בקונסטרוקציות מרחיבות אלה ומתי לא.
• השימוש הראוי בסמכויות החילוט זמניות: הוראות החילוט שבחוק מאפשרות לבקש מבית המשפט לחלט באופן זמני היקף נרחב מאוד של רכוש. כדי להבהיר את הצורך בקיומה של מידתיות במסגרת החילוט הזמני, יש לחדד ולחזק את ההתייחסות הקיימת בטיוטה הממשלתית, ולהדגיש את הצורך להבטיח שהתפיסה הזמנית תאפשר לחשוד / נאשם להמשיך ולנהל את חייו ועסקיו באופן תקין. בנוסף, יש להדגיש את הצורך למנוע מצב שבו החילוט הזמני מפעיל לחץ כבד על החשוד / נאשם.
=> לכל הנקודות הללו יש התייחסות חלקית בלבד בטיוטה הממשלתית. כדי לתת מענה למכלול הסוגיות הדורשות הנחיה, הנחנו על שולחן הוועדה טיוטה אחרת – רחבה יותר – של הנחיות, שכוללות התייחסות לכל הנקודות האמורות.