חומר רקע
י"א באדר ב' התשע"ו
21 במרץ 2016
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – אי חיוב בריבית עקב שיהוי בביצוע הליכי הוצאה לפועל), התשע"ו-2016 (פ/2479/20) של ח"כ דוד ביטן ואחרים
ריבית בהוצאה לפועל על חוב שנובע מפסק דין או משטר – רקע
(1) ריבית על חוב שניתן לגביו פסק דין
סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – חוק פסיקת ריבית והצמדה), מסמיך כל רשות שיפוטית שפוסקת לבעל דין סכום כסף, שמצווה על ביצועו של פסק כזה או שקובעת סכום כסף המגיע על פי חיקוק, לפסוק, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום. במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה בלבד או הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 3א(א)). בהקשר זה, חוק פסיקת ריבית והצמדה מתייחס לשני סוגים של ריביות:
א) "ריבית רגילה": תקופת הזמן שבה "הריבית הרגילה" מתווספת לחוב מתחילה מהיום שבו הוגשה התביעה, או ממועד מוקדם יותר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שעליו החליטה הרשות השיפוטית; ומסתיימת ב"מועד הפרעון", קרי: במועד שבו ניתן פסק הדין שקבע את חיוב התשלום, או במועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.
ב) "ריבית פיגורים": תקופת הזמן שבה "ריבית הפיגורים" מתווספת לחוב מתחילה ב"מועד הפרעון" הנ"ל ומסתיימת במועד התשלום בפועל.
שיעור הריבית הרגילה (סעיף 4(א)) ושיעור ריבית הפיגורים (סעיף 5(ב)) נקבעים על ידי שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (סעיף 4(א)).
להלן דוגמה שתמחיש את מכלול ההוראות הנ"ל. נניח, למשל, את הנתונים הבאים: שמעון גרם נזק לראובן ב-1 בינואר 2010; ראובן הגיש תביעה נגד שמעון ב-1 ביוני 2012; פסק הדין שמחייב את שמעון לשלם לראובן סכום מסוים בגין הנזק, ניתן ב-1 בפברואר 2014; התשלום בפועל נעשה ב-1 בספטמבר 2014. בית המשפט רשאי לפסוק כי לסכום ששמעון נדרש לשלם לראובן תיווסף ריבית:
הריבית הרגילה – תיווסף החל מה-1 ביוני 2012 (=יום הגשת התביעה), או ממועד מוקדם יותר שעליו החליט בית המשפט, החל ב-1 בינואר 2010 (=היחום שבו נוצרה עילת התביעה). אם בית המשפט לא קבע דבר בפסק הדין – הריבית תמשיך להיווסף עד ל-1 בפברואר 2014 (=היום שבו ניתן פסק הדין); לעומת זאת, אם בית המשפט קבע, למשל, כי שמעון ישלם לראובן בתוך 30 ימים – הריבית תמשיך להיווסף עד ל-1 במרץ (=היום שנקבע כמועד התשלום).
ריבית הפיגורים – אם בית המשפט לא קבע דבר בפסק הדין – ריבית הפיגורים תיווסף לסכום לגבי התקופה שמה-1 בפברואר 2014 (=היום שבו ניתן פסק הדין) ועד ל-1 בספטמבר 2014 (=יום התשלום בפועל); לעומת זאת, אם בית המשפט קבע, למשל, כי שמעון ישלם לראובן בתוך 30 ימים – ריבית הפיגורים תיווסף מה-1 במרץ 2014 (=היום שנקבע כמועד התשלום) ועד ל-1 בספטמבר 2014 (=יום התשלום בפועל).
(2) ריבית על שטר
סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – החוק) קובע, כי שטר ניתן לביצוע בהוצאה לפועל כמו פסק דין של בית משפט. מי שמבקש ביצוע של שטר נדרש להגיש ללשכת ההוצאה לפועל "בקשה לביצוע שטר". בשונה מפסק דין שבו עצם קיומו של החיוב בורר בערכאה שיפוטית, בשטר החיוב לא בורר על ידי ערכאה שיפוטית, ולכן החוק מאפשר לחייב להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצאה לו האזהרה. הוגשה על ידי החייב התנגדות לביצוע השטר – רשם ההוצאה לפועל מחויב לעכב את בקשת הביצוע ולהעביר את בירור העניין לבית המשפט (סעיף 81א(ב), (ג) ו-(ד) לחוק).
סעיף 81א3 לחוק קובע הסדר של הפרשי הצמדה וריבית בהוצאה לפועל על שטר, שדומה בעקרונותיו להסדר הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה. לפי הסדר זה, תקופת הזמן שבה "הריבית הרגילה" מתווספת לסכום שבשטר מתחילה ב"מועד הפרעון" של השטר (=אם השטר הוא בר פרעון עם דרישה – יום הצגת השטר לפרעון, ובכל מקרה אחר – יום חלותו של השטר), ומסתיימת במועד האחרון להגשת התנגדות (סעיף 81א3(א) ו-(ב)). לעומת זאת, תקופת הזמן שבה ריבית הפיגורים מתווספת לסכום שבשטר מתחילה במועד האחרון להגשת התנגדות ומסתיימת במועד התשלום בפועל (סעיף 81א3(ג) לחוק).
גם כאן, ניתן דוגמה שתמחיש את מכלול ההוראות הנ"ל. נניח, למשל את הנתונים הבאים: שמעון משך שיק על בנק ונתן אותו לראובן; ראובן הציג את השיק לפרעון בפני הבנק של שמעון ב-1 בינואר 2014, והשיק חולל; ראובן הגיש את השיק לביצוע בהוצאה לפועל ב-1 ביוני 2014; המועד להגשת התנגדות חלף ב-1 ביולי 2014; הסכום שבשיק נפרע על ידי שמעון ב-1 בספטמבר 2014.
במקרה האמור, הריבית הרגילה תיווסף לסכום שבשטר מה-1 בינואר 2014 (=מועד הפרעון: יום הצגת השטר לפרעון), ועד ל-1 ביולי 2014 (=המועד האחרון להגשת התנגדות); וריבית הפיגורים תיווסף מה-1 ביולי 2014 (=המועד האחרון להגשת התנגדות) ועד ל-1 בספטמבר 2014 (=מועד התשלום בפועל).
התיקון המוצע
מטרת התיקון המוצע היא למנוע מזוכה בפסק דין או ממי שאוחז בשטר להשתהות בפתיחת תיק הוצאה לפועל, ולגרום להגדלת החוב בשל תוספת ריביות. מוצע לקבוע כי זוכה שלא הגיש בקשה לביצוע פסק דין או שטר בתוך שנה מהמועד שבו ניתן היה להגישה, לא יהיה זכאי לכך שעל החוב ייווספו ריביות שונות, אלא החל ממועד הגשת הבקשה לביצוע. מדובר בריביות הבאות:
ריבית שמקורה הוא בהסכם שבין הזוכה והחייב;
ריבית שמקורה הוא בהוראות דין מסוים שמכוחו נקבע החוב;
ריבית לפי פסקה (1) או (2) שקבע בית המשפט בפסק הדין;
ריבית פיגורים כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961.
עם זאת, במקרים שבהם יש טעמים מוצדקים שבשלם הזוכה לא נקט הליכים לגביית החוב, רשם ההוצאה לפועל יהיה מוסמך, לפי בקשת הזוכה, לקבוע כי התקופה תהיה ארוכה יותר.
על פי המוצע, ההסדר האמור לא יחול על פסק דין למזונות.
נקודות לדיון
(1) סעיף תחולה – בהצעת החוק, בנוסחה הנוכחי, אין התייחסות מפורשת למצב שבו אדם אוחז בידו פסק דין או שטר, וכבר השתהה תקופה מסוימת בנקיטת ההליכים, במועד כניסתו של החוק לתוקף. ללא התייחסות מפורשת בהצעת החוק, המשמעות תהיה שהתיקון לחוק ייכנס לתוקף באופן מיידי ואם כבר חלפה שנה של השתהות לפני כניסת החוק לתוקף תישלל זכאותו של אותו אדם לריבית. זאת תוצאה בעייתית, שכן אין הצדקה להחיל סנקציה מעין זו על אדם שלא ידע כי השתהותו עלולה להוביל לסנקציה, והדבר נקבע לגביו בדיעבד. לכן, מוצע לוועדה לקבוע כי בכל מצב שבו הזוכה מחזיק בידיו פסק דין או שטר ערב תחילתו של התיקון המוצע, תתחיל ספירת השנה לא מהרגע שבו אחז בפסק הדין או בשטר, אלא מרגע כניסתו של התיקון המוצע לתוקף.
ניסוח אפשרי לסעיף תחולה:
(2) הבחנה בין ריבית שהיא "מחיר הכסף" לריבית שהיא בגין פיגור בתשלום – במסגרת הדיון בוועדה בהכנה לקריאה הראשונה, מציע החוק הסכים לעשות הבחנה בין ריבית שהיא "מחיר הכסף" – שהיא כן תמשיך לחול חרף ההשתהות בנקיטת הליכים; לבין ריבית שהיא בגין הפיגור בתשלום – שהיא לא תחול אם הזוכה השתהה בנקיטת הליכים. הבחנה זו חודדה בדיון בוועדה רק ביחס לריביות השונות שמושתות על החייב על ידי רשות שיפוטית מכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה. מנגד, אין ביטוי להבחנה בו לגבי ריבית הסכמית או ריבית שהיא מכוח הדין שיצר את החוב, ונראה שיש מקום לעשות הבחנה דומה גם בסוגי הריביות האמורות.
(3) הערת ניסוח: "ריבית מכוח הדין" – יש לחדד את הניסוח כך שיובהר כי הכוונה היא לריבית שמקורה הוא בהוראת דין מסוים שמכוחו נקבע החוב, ושאין הכוונה היא לריבית הרגילה שמכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה (שגם הוא בגדר "דין"), שלגביה הוחלט שהיא כן תמשיך ותתווסף.
(4) תחילה – יש לברר עם רשות האכיפה והגבייה כמה זמן נדרש להם להיערך להטמעת התיקון המוצע, ולפי זה לקבוע את מועד התחילה.
(5) החלת ההסדר המוצע גם על חובות למדינה – ככל שהוועדה תאמץ את הרציונאל העומד ביסוד התיקון המוצע, ולפיו כדי למנוע מהזוכה להשתהות ובכך להגדיל את החוב מוצדק לפטור את החייב מריבית על החוב, כי אז נראה שאין מקום להבחין בין מצב שבו הנושה הוא גורם פרטי למצב שבו הנושה הוא רשות ציבורית. לשון אחר: קבלת הקונספציה שבהצעת החוק צריכה להוביל להחלת ההסדר המוצע גם באשר לחובות של הפרט כלפי רשויות ציבוריות, כך שגם אם רשות הציבורית משתהה בנקיטת הליכים מעבר ל-180 ימים, לא תיווסף ריבית על חובו של הפרט לרשות הציבורית.
(א) הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין; הוא יציין בה פרטים מזהים של החייב כפי שייקבעו, ואם הוא קטין או פסול דין, וכן יפרש בה את ההליכים שהוא רוצה שיינקטו, ויכול הוא מפעם לפעם לבקש נקיטת הליכים נוספים.
(ב) לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור – לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מניין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין.
(ב1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא נקבע בפסק הדין מועד לביצועו, רשאי רשם ההוצאה לפועל להתיר לזוכה שביקש זאת, בבקשה הנתמכת בתצהיר, להגיש בקשה לביצוע פסק הדין, אף אם טרם חלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין, אם היה לרשם יסוד סביר להניח שאי-פתיחת תיק הוצאה לפועל עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי זוכה להגיש בקשה לביצוע פסק דין למזונות בטרם חלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו לחייב כאמור באותו סעיף קטן, ובלבד שאם נקבע בפסק הדין מועד לביצועו – חלף אותו מועד.
(ג1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי זוכה להגיש בקשה לביצוע פסק דין לפינוי מושכר לאחר שחלפו 15 ימים מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו של פסק דין לחייב כאמור באותו סעיף קטן, ובלבד שאם נקבע בפסק הדין מועד לביצועו – חלף אותו מועד.
(ד) (1) שר הפנים ימסור, לבקשת לשכת ההוצאה לפועל, את פרטי הזיהוי המפורטים בתוספת הראשונה (בסעיף זה – פרטים שניתן לקבל מהמרשם), כפי שמופיעים במרשם האוכלוסין; על מסירת מידע לפי פסקה זו יחולו ההוראות בעניין אבטחת מידע לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981;
(2) לא תתקבל בקשה נגד חייב שפרטיו רשומים במרשם האוכלוסין אם הפרטים שניתן לקבל מהמרשם, כפי שציין הזוכה, אינם תואמים את הפרטים הרשומים לגביו במרשם האוכלוסין;
(3) שר המשפטים, בהסכמת שר הפנים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת הראשונה, וכן לקבוע כאמור הוראות לעניין ביצועו של סעיף זה, לרבות לעניין דרך העברת המידע ממרשם האוכלוסין.